יום רביעי, 5 בספטמבר 2018

דוד בן-גוריון לא הקים בישראל מדינה

יש אנשים שאומרים שזה בסדר גמור שההגדרה שלהם למדינה חופפת להגדרה של כנופיית פשע. לכאורה, זה בסדר להיות רוצח, גנב ושקרן, כל עוד אתה קורא לזה בשם אחר.


יום חמישי, 23 באוגוסט 2018

זכויות אדם, יש דבר כזה?

שיחה עם נמרוד מימון על המילה "זכויות" -- איך אנחנו יכולים לבטא את אותם הרעיונות של חירות וצדק באופן ברור וחד משמעי ולעגן אותם בטיעונים מתוך עקרונות ראשוניים במקום במושגים פוליטיים -- פרויקט אין מדינה בישראל 22 אוגוסט 2018 -- מאזינים שמעוניינים להתקשר ולשוחח על פילוסופיה של חברה חופשית, על מוסר, אקטיביזם וכל מה שקשור בפרויקט אין מדינה - מוזמנים לשלוח לי הודעה עם נושא שאתם מעוניינים לדבר עליו ונתאם שיחה.


יום ראשון, 22 ביולי 2018

אנחנו לא הולכים לדבר על תאונות דרכים

השוטרים ממשטרת התנועה לא היו רוצים שנדבר על זה. היום, משטרת התנועה ותעשיית הדוחות שלה הם הנושא של השיחה, ואני כבר רואה איך שוטרי התנועה מתחילים לא לאהוב את זה. אנחנו לא הולכים לדבר על תאונות דרכים, מה גורם להן או איך למנוע אותן, אלא רק על ההרס והטרור שמשטרת התנועה מכניסה לחיינו.



השוטרים ממשטרת התנועה לא היו רוצים שנדבר על זה. הם בהחלט אוהבים להיות במרכז העניינים, אבל הם היו מעדיפים שנדבר על תאונות דרכים, ובהקשר הזה שנזכיר את משטרת התנועה ונציע רעיונות לדברים שהם צריכים לעשות. במשטרת התנועה לא כל כך אוהבים להיות הנושא של השיחה. הם אוהבים להיות חלק מהשיחה, חלק מרכזי אפילו, אך לא נושא השיחה. היום, משטרת התנועה ותעשיית הדוחות שלה הם הנושא של השיחה, ואני כבר רואה איך אתם שוטרי התנועה, מתחילים לא לאהוב את זה.

הבעיה אתכם, שוטרי התנועה, היא שאתם לא יודעים מי אתם ומה אתם. אתם מתנהגים כמו רובוטים שמופעלים על ידי פקודות, והמעסיקים שלכם לא רוצים שתחשבו האם מה שאתם עושים זה בסדר או לא. המעסיקים שלכם יכולים להחליט מחר שמשנים חוק מסוים, שעד כה "אכפתם" (כפיתם זו המילה בעצם), כפיתם על אנשים זרים לחלוטין, שדדתם אותנו בגלל אותו כלל שקבעו המעסיקים שלכם, ומחר הכלל הזה ("חוק" אתם קוראים לכללים שלכם) הכלל הזה עשוי להשתנות או להתבטל, ואתם תתנהגו כאילו מה שעשיתם אתמול היה לגמרי בסדר, למרות שהיום זה לא בסדר. אין לכם שיקול דעת מוסרי עצמאי, אתם לא מורשים להבחין בין טוב לרע, המעסיקים שלכם מצפים מכם רק למלא פקודות בלי לשאול את עצמכם שאלות. אז עכשיו זו העבודה שלנו, האנשים שאינם שוטרים או מקורביהם, זו העבודה שלנו לשאול את אותן שאלות ולהגיד לכם מה אתם. אתם פרזיטים. אתם פושעים, אתם יצורים שחיים על חשבון כל השאר מבלי להפיק ערך לאיש, אתם שקרנים, אתם פחדנים שמסתתרים מאחורי הקלעים ולא מעזים לחשוב ולהודות בטעויות שלכם, אתם חיות טרף, פרא, שודדים גנבים ובריונים. אנחנו, כל שאר העולם שאיננו שוטרים, אנחנו אלו שנגיד לכם מי אתם. הסיפורים של פעם של משרתי ציבור, כאלו שילד שהלך לאיבוד יכול לסמוך עליהם, כבר לא רלוונטים. אנחנו יכולים לראות מי ומה אתם, ואתם, מנקודת המבט שלכם -- לא יכולים לראות מי ומה הפכתם להיות. אתם השוטרים הפכתם לחסרי מודעות עצמית, אבל זה בסדר גמור, אנחנו נעזור לכם עם זה. אנחנו נגיד לכם מי אתם ומהי המשטרה ובפרט משטרת תנועה, וכל סיפורי התעמולה לא יעזרו לכם הפעם. אני מצטער לבשר לכם את זה, אבל מחלקת התעמולה של המשטרה איננה עוד השחקן היחיד במגרש. אנחנו כאן, אנחנו לא חושבים שאתם נחוצים או עושים עבודה טובה או חשובה או לגיטימית. אנחנו כאן ואנחנו נשארים כאן ורק גדלים. אני חושב שכדאי שתקחו את זה בחשבון במלוא הרצינות. מה אתם אומרים?

משטרת התנועה תמיד הייתה ידועה לשמצה בקרב אנשים בעלי היגיון בריא, הניצול הציני שלהם של הכוח הפוליטי שהופקד בידיהם היה ברור לכל, רק שכיום הם הגיעו לשלב בוא הם מתחילים להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת על מנת לייעל את תעשיית הדוחות שלהם. אם בעבר רובנו ייכלו לספוג את המכות שלהם ולהמשיך בחיים כאילו לא קרה שום דבר נורא, כעת המצב עומד להשתנות, וזה הזמן שלנו לפעול.

אני יודע שיש אנשים שלא "זכו" לקבל דוחות או "זכו" מעט מאוד, אבל ללא ספק אלו שחטפו הרבה, ויש הרבה כאלו, יודעים בדיוק על מה אני מדבר. בקלות כל אחד מאיתנו יכול להפסיד כמחצית מההכנסה הפנויה החודשית שלו, להיקלע לשלילה שתעלה הרבה מעבר, שהיא כמו עונש כלא בארץ לא מפותחת כמו ישראל היכן שאין תחבורה ציבורית יעילה. כל נסיעה כיום הפכה לדבר מפחיד, כל פינה או רמזור או שיח יכולים להיות מחבוא לשוטר תנועה או מצלמה דיגיטלית ניידת. הגזירה הופכת לאחרונה להיות בלתי נסבלת.

אתם בטח שמעתם על הדבר שנקרא "גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה". אין שום סיבה שאדם שנוהג או רוכב באופן זהיר ובטוח, אין שום סיבה שהוא יפחד, ישדד, יפגע בכל דרך כולל לקיחת החירות וחופש התנועה שלו, רק בגלל איזשהו "חוק" שאולי, לפעמים, בנסיבות מסוימות ובמקומות מסוימים בלבד הוא מוצדק. החוק הוא מאוד כללי, ומאפשר למשטרה לכפות אותו בנסיבות ומצבים שבכלל לא עקביים עם המטרה הראשונית של החוק או אפילו מטרת קיומה כביכול של "המדינה". אין שום סיבה שאנחנו נחיה תחת הטרור הזה, תחת חוקים שרירותיים ומטומטמים, תחת אכיפה צינית ומעוותת, תחת רדיפה קניבלית יומיומית מצד שוטרי התנועה הרעבים לכוח חברתי, כסף ותנאים.

אנחנו כאן במטרה להרוס את תעשיית הדוחות של משטרת התנועה. זו התוכנית שלנו, זו המטרה שלנו, זו המשימה שלנו. הדרך שלנו לעשות זאת עוברת בכמה תחנות, והראשונה בהן היא להכיר את האויב שלנו. להבין את מקור הכוח שלו - זה לפרק את מקור הכוח שלו. בעוד שמשטרת התנועה, במטרה לתרץ את תעשיית הדוחות שלה, מנפנפת בפרטים ובסטטיסטיקות המצערות של תאונות הדרכים, אנחנו לומדים את הנתונים - אך עושים זאת במטרה אחת -- כמו פורץ מחשבים שחוקר ולומד מערכת מחשב מסוימת על מנת לחבל בה - אנחנו לומדים את התעמולה של משטרת התנועה על מנת לרוקן ממנה את הרטוריקה הדמגוגית והמופרכת.

אם שודד היה מגיע לבנק, ומתחזה ללקוח שמעוניין לפתוח חשבון, מחכה שיגיע תורו ואז מעביר לפקידה פתק עליו רשום "זה שוד, יש לי אקדח מתחת לחולצה" זה רק היה בלתי שפוי אילו לאחר שהייתה מעבירה לו את הכסף, הייתה מתחילה הפקידה לדון עמו על גובה העמלות והמסלולים השונים שהבנק מציע ללקוחות חדשים. אבל זהו בדיוק המצב עם משטרת התנועה -- בכל פעם שאנחנו נגררים לשיחה על איך למנוע תאונות דרכים, כאשר השיחה נפתחת בנושא של האכיפה הצינית ותעשיית הדוחות.

כל השיח על תאונות הדרכים נועד להסוות את הכוחניות והאלימות המתגברת של הפרזיטים במשטרה, אותם עשרות אלפים של יצורים שחיים על חשבון הכסף שנגנב מאיתנו. הם רוצים כוח, הם רוצים כבוד, הם רוצים משכורות גבוהות יותר, פנסיה מובטחת יותר, ותנאים טובים יותר - והם יעשו שימוש ציני וינפנפו בצער של נפגעי תאונות הדרכים בשביל לקדם את עצמם אל עבר המטרות האלו. בעוד שאלו שמסיבות תמוהות בוחרים להאמין שכל הפעולות של משטרת התנועה מכונוות להילחם בתאונות הדרכים, אנחנו יכולים לראות בעיניים שלנו כיצד כל אחד מאיתנו הוא ניצוד לגיטימי בעיני חיות הטרף שמסתתרות ואורבות לנו בצידי הכביש.

לעיתונות יש גם את החלק שלה באג'נדה. בעוד שעיתון אחד מדווח על עליה חדה של 18% במספר הנפגעים קשה מתאונות דרכים, ניתוח של הנתונים המפורסמים באתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מלמד שהמצב משתפר משנה לשנה באופן עקבי וכמעט לינארי, וניתוח של נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמד על סטיית תקן של מאות אחוזים שכמעט מייתרת את העיסוק בסטטיסטיקה מכל תוחלת. בעוד שזה לא בלתי סביר להניח שיתכן שיש תועלת מסויימת כתוצאה מהפעילות של משטרת התנועה, הנושא שלנו לשיח הציבורי הוא ממש לא מידת התועלת או האלטרנטיבות, אם כי הנזק והטרור שמשטרת התנועה ממוטטת על כתפינו מעת לעת. זה בכלל לא משנה אם בזכות בדיקות האלכוהול ניצלו חייהם של כמה אנשים, שכן טיפשותו של אדם אחד זו לא סיבה צודקת לפגוע בחיי, חירותי ורכושי שלי.

עלינו למוטט או למוסס את התעמולה הצינית של משטרת התנועה. אנחנו שאר העולם. אלו שרוצים לחיות מבלי להיפגע או לפגוע בזולת. אנחנו האנשים הנורמליים פה בסיפור. אנחנו לא רוצים שיהיה כאוס, או סכנות מיותרות בכבישים - כל אלו הן הכפשות בזויות שתומכי תעשיית הדוחות מפיצים על כל מי שאיננו מצדד במפעל הפשע הכחול, מאחר ואנחנו משמידים את התעמולה שלהם מהיסוד. אנחנו פשוט רוצים לחיות מבלי שישדדו אותנו, או יפגעו לנו בחופש התנועה או ההנאה, מבלי האיום במעצר, וזו לא החובה שלנו לגונן על הרצון לחיות מבלי שיפריעו לנו לחיות. אנחנו לא צריכים לתת הסבר איך למנוע תאונות דרכים או לקבל אישורים מאלו שתומכים בתעשיית הדוחות, אלו שמעוניינים לפגוע לנו בכיס ובחופש.

זו לא החובה שלנו לספק פתרון לתאונות הדרכים, שכן, אנחנו לא הגורם להן, ואין שום הצדק מוסרי לפגוע בחירות שלנו בכדי למנוע את אותן תאונות. למעשה, זו בהחלט החובה שרובצת מעל תומכי תעשיית הדוחות להסביר מדוע זה כביכול מוצדק לפגוע בנו, ולנו, אין כל חובה או צורך להסכים עמם. במידה ותומכי תעשיית הדוחות לא מסוגלים להציג הצדק מוסרי לפגיעה בנו, אנחנו נראה את הצידוד שלהם במשטרה כפעולה של צידוד בתוקפנות אלימה -- בדיוק כמו מתי שכל פושע אחר פוגע באדם חף מפשע ואיננו מצליח לספק הצדק למעשים שלו.

השנה למשל יצא חוק חדש שמורה לזרוק כל אדם שיתפס במהירות של 45 קמ"ש מעל המותר בכביש מהיר - לכלא - עד תום ההליכים - אך החוקים השתנו בעבר וישתנו בעתיד, כבישים שבעבר הותר לנסוע בהם 90 היום מותר לנסוע בהם 110 קמ"ש, וכאלו שהותר בהם עד 50 קמ"ש כיום מותרים ל-70 קמ"ש. היום זה מעצר עד תום ההליכים, ומחר זו מכה קלה על גב היד. צביעות מוחלטת. והצביעות לא רק נראית על ציר הזמן של החוקים והאכיפה, אלא שהיא מוכחת היטב בכבישים מסוימים כמו כביש 1 לירושלים וחזרה שבשעות מסוימות מהירות הנסיעה הממוצעת בו גבוהה בהרבה מהמותר, כולם נוסעים הרבה מעל המותר והכל בסדר, ובכל זאת, אנחנו נראה שוטר מסתתר לפעמים עם אקדח לייזר, וזה יקרה דווקא כאשר הכביש יחסית ריק והשוטר יכול לתפוס קורבן בודד ולגרום לו להרגיש כאילו הוא עשה משהו רע ולא בסדר. רע למי? לא בסדר למי? זה חייב להיות רע למישהו, אחרת אין שום היגיון לומר שעשית משהו רע או לא בסדר אם עשית משהו רק עם עצמך.

אנשים מסוימים יינסו להשוות בין אי ציות לפקודת ותקנות התעבורה, לבין עשיית מעשים מטורפים ומסוכנים כמו נסיעה במהירות 280 קמ"ש ברחוב מגורים צר. אותם אנשים כנראה משחקים יותר מידי משחקי מחשב ומבלים זמן מועט מידי במציאות. הם גם מפגינים בוז ותיאוב ביחס לכללי ההיגיון הבסיסי, דבר הנחוץ בעבור הישרדות המין האנושי. אותם אנשים פוגעים ביכולת של המין האנושי לשרוד. הם מציגים דיכוטומיה שגויה, על פיה או שאתה מציית לכל חוק פוליטי מבלי לחשוב בעצמך על כלום, או שאתה חושב שבעצמך ומגיע למסקנות הכי נוראיות שניתן לדמיין.

הרעיון שפקודת ותקנות התעבורה מהווים חוקי תנועה אובייקטיבים שכל הפרה שלהם יוצרת סיכון - הוא רעיון מופרך. החוקים בכל מקום בעולם שונים, בהרבה מדינות זה חוקי ונהוג לפנות ימינה ברמזור אדום, או לפנות שמאלה בעוד לאלו שמולך יש אור ירוק לנסוע ישר (בארץ זה נחשב לעבירה חמורה). המהירויות המותרות בישראל ובעולם שונות, למרות שהתשתית והרכבים זהים. למעשה הרכבים הם אלו ששונים בין נהג לנהג והדרישה לשיוויון בחוקים מטופשת. הדרישה שכולם יהיו חייבים לנסוע באותה המהירות, אנשים מסוימים חושבים שזו הגישה הנכונה, אבל אפילו בארץ ישנם רכבים להם מותרים כללים שונים כמו משאיות שונות שאסור לסוע בהן מהר מ-70, טוסטוסים שאסור להם לעלות לכביש מהיר וכו'.

מי שלא מסוגל להבחין בכך שלא הרצון למנוע תאונות הוא שמנחה את המשטרה, אלא תאוות בצע, לרוב לא יבין גם אם נציג בפניו עובדות ותיאוריות מוכחות. את המלחמה הזו ננצח גם בלי לקבל את ההסכמה מאותם אוהבי משטרה שמאמינים או רק אומרים שהם מאמינים שפעולות המשטרה מוצדקות.

בסופו של דבר, המאבק שלנו יביא לסיום "המלחמה בנהגים" (כך אני מעדיף לקרוא למלחמה בתאונות הדרכים), ואותם פושעים שהשתתפו בה ישלמו מחיר כבד מאוד. כמו כל פושע. החברה דורשת מכל פושע לפצות את הקורבן שלו, ושוטרים הם לא משהו מיוחד. הם רק אנשים רגילים, שמבצעים מעשים פסולים ואסורים. הנסיעה בכביש תחזור להיות דבר מהנה ולא מפחיד. בילוי, טיול או נסיעה לעבודה לא תכלול חשש לשלילת חופש התנועה או אובדן סכום נכבד של כסף. המפתח לגישה שלנו הוא העקרון של חיה ותן לחיות. אנשים שלא פוגעים או מסכנים את החיים של אחרים, לא צריכים לחשוש שיפגעו בהם רק בגלל חוקים מטופשים ואכיפה צינית ומעוותות.

יום שבת, 7 ביולי 2018

האכיפה הצינית וחסרת התכלית של פקודת ותקנות התעבורה

מלחמה בתאונות דרכים זו סיסמת קוד לתעשיית דוחות ופשיזם מזדחל. הקנסות של משטרת תנועה אינם משקפים נהיגה מסוכנת והם לא יותר משוד בחסות "החוק". הציבור מאמין שהחוק משקף בטיחות, ומתעלם לחלוטין מכך שהאכיפה לא משקפת כלום מלבד תאוות בצע. זו הסיבה שבכל בוקר אנחנו רואים את שוטרי התנועה צופים בכולנו במבט של חיית טרף רעבה שתכף עומדת לקפוץ על הקורבן הבא שלה. החוק כולל מאות סעיפים שרובם מיותרים ומרושעים ורבים מהם מנוסחים באופן כללי מידי, מה שמאפשר אכיפה במצבים לא מסוכנים. לדרוש שתציית לכל מאות הסעיפים רק בגלל שכמה מהם חשובים, ורק כאשר מפרשים אותם באופן צר מאוד, ורק במצבים מסוימים, זו חשיבה טיפשית אפילו לפשיסט.

Listen to "האכיפה הצינית וחסרת התכלית של פקודת ותקנות התעבורה" on Spreaker.

יום חמישי, 31 במאי 2018

ערן יעקב, מנהל רשות המסים: ראיות שהחוק חל? זו שאלה פילוסופית!

ביום ראשון האחרון התארחו ביורוקרטים ממשרד האוצר ב-8 ברים בשוק הפשפשים ביפו לשיחה "בגובה העיניים" על הסוגיות הכלכליות המרכזיות בישראל. בין הביורוקרטים שהגיעו היה ערן יעקב, המנהל החדש של רשות המסים, שבעברו עבד במחלקת אכיפה. בעוד שרבים מהקהל התעניינו בנושאים כמו מיסוי רכב עבודה, מיסוי דירות, הטלת מס על קניות באינטרנט ושוויון בנטל המס, אני התעניינתי בשאלה הרבה יותר בסיסית: למה לעזאזל אתם חושבים שזה בסדר כשאתם סוחטים כסף באיומים מאנשים זרים שאתם בכלל לא מכירים?

בשנת 2014 כאשר פניתי אל דוברות רשות המסים, התשובה שקיבלתי הייתה "זו שאלה פילוסופית, עליך לחפש את התשובה בחוגים אקדמאים." הטענה שהחוק הוא עניין פילוסופי היא אחת מהדרכים הכי פופולריות בקרב ביורוקרטים, כאשר מעמתים אותם עם כך שאין ראיות שמוכיחות שהכללים הפוליטיים ("החוקים") חלים על מישהו כלשהו, לתרץ את היעדר הראיות שהחוק חל. אל מנת להראות שהדוברת פשוט מדברת שטויות, פניתי בעצמי לכל הדיקנים והפקולטות למשפטים בארץ, ממש עם אותן השאלות - ואלו נמנעו מלהשיב עד היום, אפילו ששלחתי להם תזכורת לאחר שנה שאני עדיין ממתין לתשובה, ואפילו לאחר שהראיתי להם שמעל ל-100 אנשים כבר חתמו על עצומה שדורשת מהם תשובות.

אם אתה פיזית בישראל, אז הכרזת העצמאות, "החוקים" ופקודת מס הכנסה חלים עליך, זו הטענה שלהם, אבל הם לא חושבים שזה מצריך הוכחה. זו שטות מוחלטת לטעון שאנשים יכולים לכתוב כללים, לקרוא להם "חוקים" והם חלים על כולם רק בגלל שהם אומרים שזה ככה. הכרזת המדינה היא בסה"כ מסמך כתוב, בדיוק כמו המגילות הקדושות שהם מכנים "חוקים". אם הם חלים ומחייבים אותנו, אז צריכות להיות ראיות.

אם אני מאשים אותך שלא הבאת לי את הכסף שאתה חייב לי, זה לא יהיה מספיק שאוכיח שלא הבאת לי כסף, כל אדם בריא בשכלו יבקש ממני קודם כל להוכיח שמלכתחילה היית חייב לשלם לי, קרי, שחובה כלשהי נוצרה אם על ידי חוזה או הסכם, הלוואה שלא הוחזרה, נזק שנגרם וכו'. אף אחד לא יקבל את הטענה "הוכחות זה פילוסופיה, לא צריך הוכחות, א' חייב לב' כסף זה פשוט נכון כי פילוסופיה." אולם ברגע שאנחנו מתחילים לדבר על "ממשלה", כל כללי ההיגיון הבריא מפסיקים לפעול וכשלים לוגיים ברורים הופכים להיות פילוסופיה.

כיצד מילים שרשם דוד בן גוריון בשנת 1948 על דף יוצרות חובה על כל מי שנמצא פיזית בישראל לשלם לאלו שמכנים את עצמם "ממשלה" זו לא שאלה פילוסופית שלא מצריכה ראיות על מנת להתברר כנכונה, במיוחד כאשר מעורבים פה מעשי שוד, חטיפה, כליאה לא מוצדקת וגם מוות. בין 37 החתימות על המגילה אני לא רואה את החתימה האישית שלי, ואני לא חושב שנתתי למישהו ייפוי כוח לחתום בשמי על חוזים כ-30 שנים לפני שנולדתי.

מאחר וידעתי שערן עשוי מאוד לנסות להתחמק עם "זו שאלה פילוסופית", התחלתי כך: "ערן, יש לי שאלה, ואני אגיד לך כבר עכשיו, זו לא שאלה פילוסופית, אלא אם נסכים שפילוסופיה מוגדרת כחיפוש האמת…"

וזו הייתה השאלה שלי לערן: "הנחת העבודה של רשות המסים, זה שבגלל שאני נמצא בישראל, החוק, פקודת המסים, החוק, הכרזת העצמאות, חלים עלי ואני מחויב לציית להם, ומותר לכפות עלי באיומים לשלם. השאלה שלי היא האם יש אילו שהן ראיות שזה נכון?"

התשובה הראשונה של ערן הייתה תשובה-שאלה: "אתה מכיר עוד מדינה בעולם שבה החוק לא חל?" וזה כמובן ילדותי כמו להגיד "אבל גם יוסי עושה את זה! גם דני עושה את זה!". בעבר נכפה על נשים להתחתן בניגוד לרצונן, על כושים נכפה לעבוד בשדה כותנה - האם זה היה מוצדק בשל כך שהמתעללים והמנצלים יכלו להצביע על אחרים שגם עושים את זה? אני לא נגררתי אחרי הרד הרינגים ("אם מישהו היה גונב לך משהו מהבית, היית רוצה שהחוק יחול? לא?") והגז לייטינג ("אתה חי הרי על כדור הארץ, לא? אני מקווה") והמשכתי להצביע על כך שכל מה שהוא עושה זה להתחמק מלהשיב עניינית לשאלה ששאלתי. לבסוף כשהבין שאני לא יורד מהשאלה המקורית שלי או מתבלבל או שוכח אותה, ערן סיים בהתחמקות "זו שאלה פילוסופית".

השאלה השנייה שהייתה לי, וערן לא איפשר לי לשאול אותה, היא (מאחר ואין ראיות שהחוק חל) האם יש הבדל עובדתי ומהותי בין תשלום למס הכנסה לבין תשלום סחיטה (פרוטקשיין) לכנופיית בריונים? ערן השיב שהוא ישמח לענות לי על עוד שאלה לאחר מכן, "על בירה", אך בסוף האירוע אמר שהוא עייף ואין לו כוח לזה כעת. כנראה שהייתי צריך להיות יותר תקיף ופחות נחמד ולשאול אותה בכל זאת, כאשר עוד היה מול הקהל, אפילו כאשר היה לי ברור שהוא לא מתכוון לענות. עשרות אנשים בכל רגע נמקים בכלא בגלל מה שערן וחבריו ברשות המסים מכנים "פילוסופיה". חייהם של מאות אנשים בכל רגע נהרסים על ידי איום ממשי והליכים משפטיים. העסקים של אלפים נרמסים בשל המיסוי הדרקוני. עשרות אלפי עסקים לא יפתחו בשל הנטל הכבד מידי של הביורוקרטיה ומיסוי.

היחסים ביני לבין ערן לא מבוססים על סחבקיה ודיבורים "פילוסופיים" על בירה "בגובה העיניים", אלא אך ורק על הפחד שלי מפני הכוחניות של רשות המסים והנכונות שלהם לתקוף ולהרוס חיים שלמים של אנשים. במילון מוגדרת המילה פילוסופיה כך: "חקר רציונלי של אמת ועקרונות, ידע או התנהגות.", ואת האנשים שלא מצייתים לפילוסופיה שלהם הם זורקים לכלוב עם אנסים, רוצחים, טרוריסטים וגנבים - אז הם לא יכולים להצדיק את המעשים שלהם ב-"אני לא חייב לענות לך כי זו פילוסופיה"


יום שבת, 12 במאי 2018

עדכונים - הפודקאסט עדיין לא חזר, מפגש פעילים שבועי ועוד

מאחר ולא יוצא לנו להשתמע מידי שבוע כפי שהיה קורה בעבר כשהייתי משדר כמעט בכל שישי אחה"צ, חשבתי שיהיה נחמד לשתף בפוסט עם כמה עדכונים. הדבר הראשון הוא ההרצאה "ההונאה הכי גדולה ביקום" אותה סיימתי להפיק ופירסמתי בתחילת אפריל. זה התחיל מרעיון להעביר הרצאות קצרות של חצי שעה-שעה בלייב, וככל שהתקדמתי באיסוף החומר והעריכה התברר לי שמה שאצטרך זה לפחות 4-5 שעות. אז החלטתי לשחרר את ההרצאה להאזנה חופשית באינטרנט, ואני מקווה להכין הרצאות ממוקדות וקצרות יותר אותן אוכל להעביר בלייב במקומות שונים. אם אתם יודעים על מקום שיהיה מעוניין בהרצאה שכזו, אשמח שתפנו אותו אלי.

העדכון הבא הוא על מפגש שבועי בשם "ראשון וולונטרי" עליו החלטנו כשישבנו לשיחה ארוכה בפיקניק איש חופשי 2018. המפגש הראשון יתקיים מחר, ה-13 למאי ברמת גן (פרטים בדף האירוע בפייסבוק של ראשון וולונטרי, ניתן ליצור קשר איתי במידה ןאין לכם פייסבוק), כאשר המיקום יהיה בכל פעם ביתו של פעיל אחר. ישנם הרבה פרויקטים קטנים וגדולים שהתחלנו, והמפגש השבועי הוא מקום נהדר גם ללמוד עליהם, להכיר את האנשים שפועלים מאחורי הקלעים וגם לאלו שכבר התחילו - להיפגש ולתאם ולדון בפעילויות השוטפות.

לגבי הפודקסט, אני לא מתכנן לחזור ולשדר בקרוב, לפחות לא תחת הכותרת "פרויקט אין מדינה בישראל", מאחר ואני לא רוצה להפוך את זה לתוכנית מאוד שונה מ-"No State Project" של מארק סטיבנס. זה אומר שנצטרך פשוט לחכות שיותר אנשים ילדמו כיצד להתגונן בפני מתקפות ביורוקרטיות בשיטה של מארק, ואז יהיה טעם לשדר תוכנית שעוסקת בעזרה ודיון מסביב אקטיביזם מסוג זה.

ובקשר אישי אלי, הייתה לי תקופה מאוד קשה עם סימבה כלבתי האהובה שלקתה בסרטן ומתה בתחילת אפריל. זו הייתה חצי שנה עם המון עיסוקים מסביב ווטרינרים, טיפול בסימבה, ובילוי איתה. זו אחת הסיבות בגלל דחיתי המון פעילות חברתית. את מותה של סימבה היה לי מאוד קשה לקבל, אך עם זאת התפנה לי פתאום המון זמן מה שאיפשר לי לעבוד המון שעות ולשחרר את "ההונאה הכי גדולה ביקום" לאחר כמה ימים. אני עדיין מתגעגע ואוהב אותה וזה ישאר איתי לנצח. כולי תודה לסימבה שהייתה איתי. למדתי כל כך הרבה ממנה, ובלכתה למדתי שיעור ענק על משמעות החיים והתהום הענק שקיים בין אנשים שלכאורה נראים קרובים אלינו.

יום ראשון, 4 במרץ 2018

החובה לציית - העניין היחיד שצריך לדבר עליו

מידי פעם אני מואשם בעידוד פורענות ושאיפה ליצור כאוס כאשר אני מסביר שאין שום הוכחה שאנו מחויבים לציית לחוקים של "המדינה". בעוד שאני סבור שגם ללא חוקים המצב בכביש לא יהיה קטסטרופלי, חשוב להסביר שכאנרכיסט אני לא נגד חוקים, אני רק נגד מחוקקים. אז למה כאשר אני מקבל קנס אני לא משלם אותו, לא מקבל את הטענה לבעלות של "המדינה" על הכבישים ובמקום, מאתגר את חלות החוק?

בחברה אנרכיסטית הכבישים (כמו כל פיסת אדמה בערך) יהיו פרטיים. זה לא אומר שלכל מקטע כביש שנעבור בו יהיו חוקים שונים ואנו נאלץ ללמוד עשרות או מאות קבצי חוק שונים בשביל הנסיעות הרגילות שלנו. אדם או חברה שתרכוש כביש לא צריכה את העול של יצירת חוקים ואכיפה, בשביל זה יש את חברות הביטוח, וככל הנראה החוקים הבסיסיים יהיו זהים בכל חברות הביטוח.

כיום, כאשר שוטר עוצר אותך ורושם לך דוח על נאמר "מהירות מופרזת", העניין הוא לא עצם קיומה של מגבלה כלשהי, אלא השרירותיות בה אותה מגבלה נקבעת והסנקציה (תשלום קנס) שמלווה למגבלה הזו. בחברה חופשית, אתה תוכל לבחור את חברת ופוליסת הביטוח שלך מתוך מגוון הצעות שונות, שכוללות חוקים שונים (למשל מגבלות מהירות שונות על פי מבחנים ומחירי פוליסה שונים).

בתי המשפט של "המדינה" אינם מסוגלים לספק משפט הוגן, שכן, אותו הגוף שמאשים אותך הוא הגוף ששופט, וכביכול גם הגוף שכביכול, מספק לך שירות והגנה. זה טירוף לחשוב שקבוצה של אנשים שכל הבסיס להתקשרות שלהם איתך היא כפייה אלימה, יספקו לך הגנה ובטחון, וגם יאשימו אותך וגם ישפטו אותך. הדרך היחידה שנכון לתקוף את ההונאה הזו היא לאתגר את הרעיון שיש בנינך אליהם איזו התקשרות לגיטימית.

אני אחזור על זה -- אין שום דרך מועילה לאתגר את חוסר ההיגיון בתוכן של החוקים. התוכן של החוקים זה עניין "משפטי", ממש בדומה ל"מסוכנות" של קנאביס, דעה פוליטית ומשפטית, לעובדות המציאות, ראיות והיגיון אין ולא יהיה שום קשר במערכת השלטון. התעמולה מספרת שהחוקים קיימים רק בשביל להגן ולהבטיח את שלום הזולת, אבל אני לא באמת מאמין לזה. אני די בטוח שהחוקים פה בעיקר בשביל לשלוט, להכניע ולשדוד אותנו.

להצביע על כך שכאשר אתה נוהג בכביש ריק לחלוטין, לא יכולה להיות סכנה מהמהירות בה אתה נוהג - זה דבר שכנראה לעולם לא יפעל לטובתך. להפך, אתה תואשם בכך שאתה חושב שאתה יכול לבחור איזה חוקים מתאימים לך ואיזה לא. כאשר האנשים שמכנים את עצמם "המדינה" מתקיפים אותך, אין שום דרך מועילה לקיים דיון ענייני, כנה ומשמעותי סביב ההשלכות של המעשים שלך.

העניין היחיד שצריך לדבר עליו זו ההנחה שלהם שנקודת הפתיחה של כל הדיון זה שאתה חייב לציית לחוקים שלהם. שזה לגיטימי כאשר הם כותבים דעות פוליטיות ומשפטיות ותוקפים אותך כאשר אתה לא מציית. אם אתה מוותר להם על הנקודה הזו, לא יהיו לך שום בלמים ואיזונים בהמשך הדרך להחזיר את השפיות ביחסים שלך אם הפושעים האלה.