הגיע הזמן להרוס את המסיבה, ולעצבן ולפגוע בהרבה אנשים שחושבים שהם נלחמים למען חירות. אבל יש סוף טוב ומלא תקווה לפוסט הזה.
אני מצטער, אבל הפעם אני אצטרך לפגוע ולהעליב הרבה אנשים... ואף יותר גרוע, האנשים שבהם אני אפגע ואותם אני יעליב, הם אנשים מאוד טובים, עם כוונות מאוד טובות, שעובדים מאוד קשה בשביל הדברים שהם מאמינים בהם. ככה שאני די בטוח שאני יעשה פה המון חברים...
הנקודה היא, שרוב הפעילות החברתית היא חסרת תועלת לחלוטין. למעשה, היא יותר גרועה מרק חסרת תועלת, היא מביאה יותר נזק מאשר דברים טובים. ושוב, אני רוצה רק להבדיל בין כוונות טובות, לתוצאות טובות. בגלל שיש הרבה דברים שנופלים בתוך ההגדרה של פעילות חברתית, ואני לא רוצה לומר -כל- הפעילות החברתית, אלא רק רוב הפעילות החברתית, רובה מביאה יותר נזק מתועלת. וקודם כל אני חייב לציין שאני מדבר מתוך ניסיון. לפני שנים רבות שעוד האמנתי במדינה, הייתי פעיל פוליטית, פרסמתי מאמרים וכתבתי לשרים בממשלה, שיחקתי במשחק הזה... וזה קצת מביך אותי להודות בזה היום. אבל כן, גם אני עשיתי את זה, אבל בזמנו, אני האמנתי שאני עושה את הדבר הנכון, שאני נלחם את המלחמה הנכונה, נאבק במפלצת, ורק שנים לאחר מכן הבנתי שאני בעצם האכלתי את המפלצת. בהרבה הרבה דלק. ככה שאני לא כותב את הפוסט הזה בשביל להיות מגעיל כלפי אנשים, אני פשוט לא רוצה שהכוונות הטובות של אנשים יתבזבזו על משהו שעושה פחות משום תועלת. היה טוב אם מישהו בזמנו היה מנסה להסביר לי, ואני לא יודע אם הייתי מקשיב לו, אבל הייתי צריך שמישהו יסביר לי שמה שאני עושה, כל התעמולה והעצומות... וכל הדברים הכייפים האלה, לא באמת משיגים כלום.
אם תסתכלו על ההיסטוריה של כל אלו שהפגינו, והצביעו ורצו לכנסת והחתימו על עצומות וזה וזה, בעד החוק הזה או נגד החוק ההוא, ואם תסתכלו מה הם השיגו, תווכחו שזה כמעט כלום. יש מקרים נדירים, יוצאי דופן, אבל לרוב, זה כלום. האנשים בעמדות הכוח המשיכו לעשות את מה שהם עשו, והאנשים שהפגינו, החתימו עצומות ובכו על הדברים, בזבזו פשוט המון המון זמן, מאמצים וכסף, והשיגו למעשה, די כלום. ואני רק אוסיף את זה, אני ברצינות רוצה לשאול פעילים חברתיים, אנשים שמגדירים את עצמם פעילים חברתיים, האם אתם חושבים שיש סיכוי כלשהו שמתישהו תנצחו במשחק שאתם משחקים? בגלל שאם אתם מסתכלים על המודל הבסיסי, הסטנדרטי של פעילות חברתית, כלומר, קחו את הדוגמה של המפגינים כנגד הכיבוש, או ליגליזציה. אנשים יוצאים לרחובות, אלפים, עשרות אלפים אפילו מאות אלפים יוצאים לרחובות, מפגינים ואומרים "אנחנו לא אוהבים את הכיבוש, אנחנו לא אוהבים את המלחמה בסמים, אנחנו חושבים שזה נורא מגעיל".. כמה זמן אנשים כבר עושים את זה? כמה זמן כבר מפגינים למען המטרות האלו? אפשר לומר שמאז.... ומתמיד.
והאם יש עדיין מלחמה מרושעת במשתמשי הסמים או כיבוש חסר תוחלת? כן. האם אנשים תמימים וחפים מפשע נפגעים ונהרגים? כן. האם פלסטינאים תמימים מושפלים ונרצחים שוב ושוב? כן. האם זה הולך להמשיך לקרות אם אנשים ימשיכו להפגין? כן. אז כמה מפגינים בעצם חושבים, ש-"אם נארגן רק עוד הפגנה אחת... פתאום האנשים מהמעמד הכוחני יגידו: אהההה אתם צודקים! מצטערים על כל זה.. מייד נסיים את הכיבוש ונבטל את המלחמה בחשיש". אם אתם חושבים שאתם הולכים לנצח, אם אתם חושבים שאתם רחוקים הפגנה אחת מלהביא את המטורפים שבשלטון להתפכח, להבין ולהפוך לאנשים טובים ואציליים, אהה... אתם לא. ואם אתם לא חושבים ככה, אם אתם חושבים שזה הולך להמשיך כמו שזה היה עד כה, לנצח, אתם מתלוננים (לגמרי בצדק!) אתם מדברים מתוך הלב והרגש, וזה ממשיך וממשיך.. המלחמה ממשיכה המפלצת גודלת..אם אתם לא חושבים שאתם הולכים לנצח, אז למה אתם ממשיכים לעשות את זה?
עכשיו, אני מדבר בשם עצמי בימים שהייתי פעיל פוליטית, אני לא חשבתי שיש עוד אפשרות. זה היה המאבק היחיד שיכולתי לחשוב עליו. לנסות להכניס מישהו אחר לכנסת, או להתקשר לשרים בממשלה ולהפגין, זה כל מה שידעתי שאפשר לעשות. וזה המפתח, בגלל שאם האנשים במעמד הכוחני יכולים לשכנע אותכם שהדבר היחיד שאתם יכולים לעשות הוא זה, שהדרך התרבותית היחידה שבה אתם יכולים לנקוט היא להתחנן, לעתור בעצומות ולהתבכיין, אתם גמורים. הלך עליכם. אם זה כל העמדות שיש לכם וזה כל מה שאתם יכולים להשיג אי פעם, אתם לא תשיגו כלום, בעלי העבדים מרוצים עד השמיים, אתם זורקים את כל הזמן, כל האנרגיה והמאמצים לתוך משהו שלא יניב שום תועלת... ואני לא אומר את זה בכדי לגרום לאנשים להרגיש רע עם עצמם, שוב, אני רוצה שהכוונות הטובות של אנשים ישיגו משהו, ורוב הפעילות החברתית, לא משיגה מאומה. ובכן, היא לא משיגה שום דבר חיובי. למעשה, היא משיגה דברים דווקא לכיוון האחר. וכמו שאמרתי, בימים שאני עשיתי את זה, לא הבנתי שאני בעתם -מאכיל- את המפלצת שאותה אני ניסיתי להביס.
תבינו, הבעייה עם רוב הפעילים היא שרובם לא מבין מה בעצם הבעייה. יש אלפי אנשים שמכסחים את הענפים של הרשע על כל אחד שמכה בשורש. אנחנו רואים תסמינים של הבעייה בכל מקום, ויש דוגמאות לכך יותר מאשר אפשר לספור, בין אם זה מלחמות, או הונאות ממשלתיות, המלחמה בסמים, אלימות משטרתית, כל אלו הם תסמינים של הבעייה. ויש רשימה ארוכה אין סוף של תסמינים של הבעייה ששווה להתרגז בגללם ("זה נורא! אנחנו חייבים לעשות משהו!"). הבעייה היא שרוב הפעילים אינם רואים את הסיבה לבעיות, הם מסתכלים על התסמינים ואומרים "סתכלו על הסימפטום הנורא הזה!" ואם אתה לא יודע מה הגורם לבעייה, אתה לא יודע איך לעצור את הסימפטום.
נניח היינו עושים הפגנה גדולה והממשלה הייתה מבטלת את המלחמה בסמים, קודם כל, אתם חושבים שזה היה קורה? דבר שני, האם אתם חושבים שאז השרים בממשלה יגידו "טוב, בכל פעם שאנשים מצביעים עלינו ואומרים שאנחנו פסיכים חולי שליטה ורצחניים, אנחנו פשוט נוותר..." זה לא הולך לקרות! שום כמות של הפגנות, עצומות והצבעות לא יביאו לכך. ואני מקווה שאפילו הפעילים החברתיים הולכים להסכים איתי שזה לעולם לא הולך לקרות. אז, אם אתם מטפלים בסימפטום בגלל שאתם לא יודעים מה הגורם לבעייה, זה לא עושה שום טוב. ואם אתם מחזקים את הגורם של הבעייה, זה אפילו יותר גרוע משום טוב. ואני אומר שרוב הפעילים החברתיים מחזקים את הבעייה בשעה שהם צועקים וצווחים על התסמינים. והם יאמרו ש-"אנחנו צריכים להעלות את המודעות!" אוקיי... האם יש מישהו שאיננו מודע לכך שהממשלה עושה דברים רעים? אני די בטוח שכמעט כולם בדרך מסויימת מבינים את זה.. להעביר את המסר ולחזק את השיח על הנושא, זה טוב, אני מבין, מעולה! עכשיו יש לנו הרבה אנשים שיודעים שהממשלה רעה, מרושעת ורצחנית, והיא עדיין! אז אתם מעלים את המודעות... ומה אז? אנשים מודעים לכך, אוקיי? אנשים מסויימים היה עדיף שלא היו מודעים, לפחות הם יכלו להיות שמחים.. בשעה שהם חיים כעבדים. אם המטרה היא להעלות את המודעות... ואז.. כלום, זה לא משיג כלום.
לאנשים האלו יש כוונות ממש טובות, ואני ממש שונא לפוצץ להם את הבועה, אבל אני שומע שאנשים אומרים "זה הסיכוי האחרון שלנו להציל את הדמוקרטיה!" -קודם כל... לא. הדמוקרטיה מתה מהיום בו נכתבה מגילת העצמאות. מתה לחלוטין. זה היה מעמד סמכותני שליט, שבאופן תיאורטי מוגבל בכוחו, זה היה מת כבר מההתחלה. ואם אתם תקראו דברים מסויימים שכתבו מחוקקים כאלו ואחרים, אתם תראו שהם ידעו שיש סיכון שהשלטון יהפוך לדיקטטורה, הם הזהירו אותנו, רק שהם לא ידעו עד כמה מהר זה יהפוך לכזה וכמה נורא זה יהיה, אבל אנשים מדברים כאילו ש-"אם רק.... וזה הסיכוי האחרון שלנו.. אם רק נעביר את החוק הזה, ונכניס את האיש הנכון לכנסת.. נוכל להציל את הדמוקרטיה!" (1) לא אנחנו לא יכולים (2) עדיף לנו שלא. לעזאזל עם הדמוקרטיה, תנו לה להתרסק, תנו לה להישרף, אסור לה להתקיים. דמוקרטיה היא מעמד שלטוני, היא כנופייה פרזיטית בעלת מעמד עליון של ביריונים וגנבים. זה כל מה שהיא. ואני יודע שיש כמה אנשים שעדיין מעריצים את מגילת העצמאות וחושבים שיש משהו קסום ונפלא בדמוקרטיה, אבל דמוקרטיה היא בסה"כ שיטה קצת שונה לקיים מעמד פסיכי שטלתני של חולי שליטה פרזיטים ותפלצים בלתי מוסריים. זה ממש לא משנה מאוד. ואם אתם לא מאמינים לי, ואתם רוצים כמה דוגמאות ל-"דמוקרטיות" מהעבר, נסו את הרפובליקה העממית של סין, ברית המועצות, קוריאה הצפונית, רפובליקת ויימאר, שממנה צמחה האימפריה הנאצית, האם זה נראה כאילו שדמוקרטיות מובילות לאושר, שמחה, שלום וצדק?
אז לא, אל תנסו להחיות את הדמוקרטיה. אתם מנסים להחיות את הבעייה. אל תנסו להחיות את הבעייה, זה לא עוזר לאף אחד! ושוב, זה מחזיר אותי לנקודה שפעילים חברתיים לא מבינים מה הבעייה, הם לא מבינים שסמכותניות היא הבעייה. הבעייה היא לא ולעולם לא הייתה מי מחזיק בסמכות. הבעייה היא, ותמיד הייתה, ותמיד תהייה, עד שאנשים יתעוררו, שיש שם איזושהי סמכות להחזיק בה מלכתחילה. וכל עוד שהדיון הוא "מה צריכה הממשלה לעשות" - "מי צריך להנהיג אותה" - "באיזה צורה היא צריכה לפעול" אתם רק משחקים עם הפרטים הקטנים ולחלוטין מתעלמים מלב הבעייה, שהיא -האמונה- בממשלה וסמכותניות. כך שכל פעילות חברתית שאיננה פוגעת באמונה הזו, לא פוגעת בשורש הזה, היא גרועה יותר מחסרת תועלת. לא רק שהיא מטפלת בתסמינים שאינם הולכים להשתנות בכל מקרה, אלא שהיא גם מחזקת את המוח של כל המאזינים והצופים, ש... הלב הזה, אי אפשר לדעת בו. "כמובן... אנחנו ממשלה!" זה מצחיק פשוט... אני ואני נגד ממשלה, אני 100% נגד ממשלה, בגלל שממשלה היא מטבעה בלתי מוסרית, הרסנית ורעה. האמונה בה היא האנטי טזה המוחלט לאנושות כולה. ככה שאני לחלוטין נגד ממשלה. וזה מצחיק אותי לשמוע כשמאשימים קבוצות אחרות בזה, כאשר הם לא באמת נגד ממשלה, הם פשוט רוצים סוג קצת אחר של ממשלה, של אנשים במעמד שליטה סמכותני, ואז הקבוצות האלו אומרות "אנחנו לא אנטי ממשלה! אנחנו פשוט רוצים את הסוג הנכון של..." ואי אומר, אוקיי, אז אתם לא בעד חופש וחירות. אתם לא בעד מוסר. אין לכם שום מושג מה הבעייה, ולכן שום יכולת לתקן אותה.
והרבה אנשים אומרים "יש לנו מטרה משותפת ויש לנו אויב משותף, אז בוא פשוט נתעלם מהפרטים הקטנים שבהם אנחנו לא מסכימים" -זה לא פרט קטן שאנחנו לא מסכימים עליו, זה העניין היחיד שמשנה משהו. האם אתה הבעלים של עצמך או האם אתה שייך למעמד השלטוני? לא אכפת לי אם זה מעמד שלטוני מוגבל, או אם זה מעמד שלטוני דמוקרטי, לא אכפת לי אם זה מעמד שלטוני רפובליקני או אם זה מעמד שלטוני חוקתי, אם יש מפלצת כלשהי שיש לה את הזכות לקחת לך את הכסף ולחלק לך הוראות כאילו שאתה עובד אצלה, היא הבעלים שלך ואתה שייך לה. אתה לא חופשי אתה לא הבעלים של עצמך. ואם אתה ממש מאמין לזה, למה אתה בכלל מדמיין שיום אחד תשיג חופש וחירות? אתה אפילו לא חופשי בתוך הראש שלך. אז כשאנשים אומרים "ההבדלים הקטנים האלה"... זה לא הבדל קטן.
או שאתה מאמין שלמישהו יכולה להיות הזכות לשלוט בך, או שאתה מבין שלא יכול להיות דבר שכזה. שאתה מבין את הרעיון של בעלות עצמית, עיקרון אי התוקפנות ולמה שזה מוביל מבחינה היגיונית: לכך שממשלה לגיטימית איננה אפשרית מבחינת ההיגיון. היא לא יכולה להתקיים. לא רק "זה ממש קשה לשמר אותה", אלא בלתי אפשרי מבחינה רעיונית, מופשטת, זה בלתי שפוי לחשוב שיכול להיות שלטון מוסרי ומוצדק של כנופיית גנבים וביריונים שמחלקים לאנשים הוראות מה לעשות כאילו שהם עבדים שלהם, ולוקחים להם את הכסף.. זה פשוט לא עובד, מבחינה פילוסופית, או מוסרית, או היגיונית.
אז לכל הפעילים החברתיים אי שם, שמכים בסימפטומים, "~אני מרגיש את הכאב שלכם~", אבל זה לא עושה שום טוב. אם אתה אפילו לא מבין מה ליבה של הבעייה, אתה תעשה מה שמפגינים ופעילים חברתיים מסביב לעולם כבר עשו במשך מאות שנים, וזה כלום. תתקע את הראש בקיר לבנים, תצעק באימה, ותשיג כלום. ועכשיו אני אסביר למה יש לי תקווה. מדוע יש תקווה למרות הכל. יש המון אנשים כיום שלמעשה כן רואים את הבעייה האמיתית. שמזהים את המקור של כל התסמינים הקטנים האלו שאתם רואים, המלחמה והכיבוש, המשטרה הפאשיסטית, המלחמה בסמים, כל הסימפטומים הקטנים שאנשים הצביעו עליהם "זה רע, וזה רע, וזה רע... אלימות משטרתית וכל השאר," יש המון אנשים, אלפי אלפים שמזהים את הגורם הבסיסי לבעייה האמיתית, שהיא -האמונה בממשלה, ובסמכות-. לא תתקנו את זה, אתם לא תתקנו שום דבר. אם כל מה שאתם יכולים לעשות זה לבחור מה אתם רוצים שהאדונים השליטים יגידו לכם, או מי שאדונים שלכם יהיו, הלך עליכם. אבל יש המון אנשים שהתעוררו את כל הדרך לתובנה המלאה לגבי הבעייה. הרבה מהם אומרים לי, שהם מתביישים,
שבזבזתי כל כך הרבה זמן על פעילות חברתית מקודם, וזה נכון גם לגביי, כמו שאמרתי מקודם, אני עשיתי המון פעילות חברתית ופוליטית והיום אני מסתכל אחורה בבושה ואומר "מה לעזאזל עשיתי אז??" וזה רק בגלל שבזמנו לא זיהיתי את הבעייה. אני יכול לראות סימפטומים מגעילים, אני רוצה שהם יפסיקו, אבל לא לקחתי לעצמי את הזמן להבין את הגורם הבסיסי האמיתי לכל הסימפטומים האלו, וזה כמובן "כת המדינאות". אבל החדשות הטובות הן שיש המון המון המון אבל המון אנשים שמתעוררים את כל הדרך לזהות את הבעייה הבסיסית. אני מקבל המון מכתבים מאנשים שאומרים לי תודה, שתודות לחומר שאני מפרסם ופירסמתי, הם התעוררו והבינו, וכיום הם אומרים לעצמם, איך לא ידעתי את זה קודם? איפשהו מבפנים תמיד ידעתי את זה. אלו האנשים שעבורם אני מביא את כל החומר הזה ועוסק בפעילות שלי.
אנשים כותבים לי שהם מבינים שכל הפעילות הפוליטית שלהם לא רק שהייתה חסרת תועלת, היא חיזקה את השקר בראש שלהם ובראש של כל מי שהסתכל על הפעילות הפוליטית שלהם. אז אנשים מתעוררים בטונות. וזה הדבר האהוב עלי בייקום לקבל אימייל מאנשים שהתעוררו, אז אם זה קרה לך, שלח לי אימייל, אני אשמח לשמוע, וואו, אין דבר כזה ממשלה, לא יכול להיות דבר כזה ממשלה, או סמכות, אנחנו כולנו הבעלים היחידים של עצמינו, ואולי כדאי שנתחיל להתנהג בהתאם. וזה קורה בכל מקום. והדבר היפה הוא, שכאשר זה מגיע לנקודה מסויימת, הפתרון קורה מעצמו. זה נשמע קצת יהיר, אבל אם כולם בארץ יבינו את מה שאני מבין ויאמינו במה שאני מאמין לגבי הממשלה ושכירי החרב שלה, לא תהיה ממשלה כבר אחרי יום. וזה לא יצריך מהפיכה. לא צריך לזרוק את הממשלה. אם 8 מיליון אנשים פשוט יאמרו "כן... אנחנו לא נותנים לתת לכם יותר כסף, אנחנו לא הולכים להמשיך לציית לכם, בגלל שאנחנו מבינים שהמשחק הענק והמסובך הזה שאתם משחקים של התחזות לבעלי סמכות לשלוט בנו, אנחנו מבינים שזה הכל שטות וזיוף, אז אתם בסה"כ פסיכים, ועכשיו אנחנו מזהים אתכם כפרזיטים פסיכיים כי זה מה שאתם, ומעכשיו אנחנו לא רוצים שום קשר אליכם. אנחנו לא מרגישים שום צור לבוא ולזרוק אתכם, או להצביע או לעשות תעמולה, אנחנו פשוט נתעלם מכם, אתם פשוט לא משנים לנו" -וכשאנשים מגיעים לתובנה הזו, שהסיבה היחידה שהנוכלים מירושלים משנים משהו,
היא שאנחנו הופכים אותם לחשובים, אנחנו מדמיינים את הסמכות כאמיתית. כל הכוח שלהם מגיע מהתפישה השכלית של הקורבנות שלהם. אם הקורבנות מפסיקים לדמיין מחוייבות להשתחוות בפני הקבוצה הקטנה הזו של שקרים ונוכלים, סיימנו. לא צריך שום מהפיכה, שום אלימות, שום דבר שכזה, פוף וסיימנו. זה נגמר. אני חושב שאנחנו כולנו ממש מסתערים בכיוון הזה. אני רואה אלפי אלפים של אנשים שמתעוררים ואומרים "וואו אני פתאום סוף כל סוף מבין את כל זה - עד עכשיו התבוננתי בקצוות של התמונה ועכשיו אני רואה את כולה" -וזה לא משהו שאפשר לחזור ממנו. אנשים שמבינים את זה, לא אומרים שבוע הבא "לא... אני בכל זאת אאמין בממשלה" זה פשוט לא קורה. בד"כ שאני מקבל אימייל כמו "וואו אני עכשיו מבין את הכל וכל זה..." זה בד"כ ממשיך בסגנון של "ואני עכשיו מספר לכולם ומעיר את כל מי שאני מכיר" וזה משהו שאי אפשר לעצור. אני לא יכול לנחש את התאריך המדוייק, אבל זה יופץ על שכת המדינה תיפול ותעלם מהעולם לנצח.
אז לכל הפעילים החברתיים, אני מתחנן בפניכם, לקחת הפסקה קצרה מהאירועים שלכם או מההפגנות שלכם, או מה שתכננתם לעשות בקרוב, בשביל ברצינות לשקול מחדש את מערכת האמונות הפרטית שלכם. וכל מה שאתם מאמינים לגבי ממשלה, סמכות, חוק וכל הכיף הזה.. בגלל שיתכן ותמצאו ש, כמו מאות האנשים שהכרתי וכבר מצאו, שההבנה החלקית שלכם של המציאות, מובילה אתכם לבזבז טונות של זמן, מאמצים וכסף על דברים שלא מביאים שום טוב... ..והחדשות הטובות הן, שאם מספיק אנשים ידעו ויבינו את האמת, זה לא לוקח כל כך הרבה זמן ואנרגיה וכסף בשביל באמת לתקן את זה. אתה לא צריך לעשות שום דבר למעמד השולט. לא צריך להצביע נגדם, לא צריך להעיף אותם, לא צריך כלום מלבד להתעלם מהם. ואם 8 מיליון אנשים בוחרים להתעלם ממשהו, זה דבר די פשוט לעשות. ובכן, כמה מאמץ זה דורש בכדי פשוט לא לשים שום לב לטפילים בירושלים? אבל בשביל שזה יקרה אנשים צריכים לזהות את הבעייה הבסיסית. ואנשים דוהרים לתוך התובנה הזו, אבל אני ממש ממש מבקש מכל האנשים שנלחמים ונלחמים למען צדק, תתרחקו מספיק רחוק בשביל להבין האם מה שאתם נלחמים בו הוא הסמפטום או הגורם למעשה, ואם אתם במקרה ובטעות עוזרים למפלצת שבה אתם מנסים להלחם.....
מקור\השראה: לרקן רוז - Offending Activists
אני מצטער, אבל הפעם אני אצטרך לפגוע ולהעליב הרבה אנשים... ואף יותר גרוע, האנשים שבהם אני אפגע ואותם אני יעליב, הם אנשים מאוד טובים, עם כוונות מאוד טובות, שעובדים מאוד קשה בשביל הדברים שהם מאמינים בהם. ככה שאני די בטוח שאני יעשה פה המון חברים...
הנקודה היא, שרוב הפעילות החברתית היא חסרת תועלת לחלוטין. למעשה, היא יותר גרועה מרק חסרת תועלת, היא מביאה יותר נזק מאשר דברים טובים. ושוב, אני רוצה רק להבדיל בין כוונות טובות, לתוצאות טובות. בגלל שיש הרבה דברים שנופלים בתוך ההגדרה של פעילות חברתית, ואני לא רוצה לומר -כל- הפעילות החברתית, אלא רק רוב הפעילות החברתית, רובה מביאה יותר נזק מתועלת. וקודם כל אני חייב לציין שאני מדבר מתוך ניסיון. לפני שנים רבות שעוד האמנתי במדינה, הייתי פעיל פוליטית, פרסמתי מאמרים וכתבתי לשרים בממשלה, שיחקתי במשחק הזה... וזה קצת מביך אותי להודות בזה היום. אבל כן, גם אני עשיתי את זה, אבל בזמנו, אני האמנתי שאני עושה את הדבר הנכון, שאני נלחם את המלחמה הנכונה, נאבק במפלצת, ורק שנים לאחר מכן הבנתי שאני בעצם האכלתי את המפלצת. בהרבה הרבה דלק. ככה שאני לא כותב את הפוסט הזה בשביל להיות מגעיל כלפי אנשים, אני פשוט לא רוצה שהכוונות הטובות של אנשים יתבזבזו על משהו שעושה פחות משום תועלת. היה טוב אם מישהו בזמנו היה מנסה להסביר לי, ואני לא יודע אם הייתי מקשיב לו, אבל הייתי צריך שמישהו יסביר לי שמה שאני עושה, כל התעמולה והעצומות... וכל הדברים הכייפים האלה, לא באמת משיגים כלום.
אם תסתכלו על ההיסטוריה של כל אלו שהפגינו, והצביעו ורצו לכנסת והחתימו על עצומות וזה וזה, בעד החוק הזה או נגד החוק ההוא, ואם תסתכלו מה הם השיגו, תווכחו שזה כמעט כלום. יש מקרים נדירים, יוצאי דופן, אבל לרוב, זה כלום. האנשים בעמדות הכוח המשיכו לעשות את מה שהם עשו, והאנשים שהפגינו, החתימו עצומות ובכו על הדברים, בזבזו פשוט המון המון זמן, מאמצים וכסף, והשיגו למעשה, די כלום. ואני רק אוסיף את זה, אני ברצינות רוצה לשאול פעילים חברתיים, אנשים שמגדירים את עצמם פעילים חברתיים, האם אתם חושבים שיש סיכוי כלשהו שמתישהו תנצחו במשחק שאתם משחקים? בגלל שאם אתם מסתכלים על המודל הבסיסי, הסטנדרטי של פעילות חברתית, כלומר, קחו את הדוגמה של המפגינים כנגד הכיבוש, או ליגליזציה. אנשים יוצאים לרחובות, אלפים, עשרות אלפים אפילו מאות אלפים יוצאים לרחובות, מפגינים ואומרים "אנחנו לא אוהבים את הכיבוש, אנחנו לא אוהבים את המלחמה בסמים, אנחנו חושבים שזה נורא מגעיל".. כמה זמן אנשים כבר עושים את זה? כמה זמן כבר מפגינים למען המטרות האלו? אפשר לומר שמאז.... ומתמיד.
והאם יש עדיין מלחמה מרושעת במשתמשי הסמים או כיבוש חסר תוחלת? כן. האם אנשים תמימים וחפים מפשע נפגעים ונהרגים? כן. האם פלסטינאים תמימים מושפלים ונרצחים שוב ושוב? כן. האם זה הולך להמשיך לקרות אם אנשים ימשיכו להפגין? כן. אז כמה מפגינים בעצם חושבים, ש-"אם נארגן רק עוד הפגנה אחת... פתאום האנשים מהמעמד הכוחני יגידו: אהההה אתם צודקים! מצטערים על כל זה.. מייד נסיים את הכיבוש ונבטל את המלחמה בחשיש". אם אתם חושבים שאתם הולכים לנצח, אם אתם חושבים שאתם רחוקים הפגנה אחת מלהביא את המטורפים שבשלטון להתפכח, להבין ולהפוך לאנשים טובים ואציליים, אהה... אתם לא. ואם אתם לא חושבים ככה, אם אתם חושבים שזה הולך להמשיך כמו שזה היה עד כה, לנצח, אתם מתלוננים (לגמרי בצדק!) אתם מדברים מתוך הלב והרגש, וזה ממשיך וממשיך.. המלחמה ממשיכה המפלצת גודלת..אם אתם לא חושבים שאתם הולכים לנצח, אז למה אתם ממשיכים לעשות את זה?
עכשיו, אני מדבר בשם עצמי בימים שהייתי פעיל פוליטית, אני לא חשבתי שיש עוד אפשרות. זה היה המאבק היחיד שיכולתי לחשוב עליו. לנסות להכניס מישהו אחר לכנסת, או להתקשר לשרים בממשלה ולהפגין, זה כל מה שידעתי שאפשר לעשות. וזה המפתח, בגלל שאם האנשים במעמד הכוחני יכולים לשכנע אותכם שהדבר היחיד שאתם יכולים לעשות הוא זה, שהדרך התרבותית היחידה שבה אתם יכולים לנקוט היא להתחנן, לעתור בעצומות ולהתבכיין, אתם גמורים. הלך עליכם. אם זה כל העמדות שיש לכם וזה כל מה שאתם יכולים להשיג אי פעם, אתם לא תשיגו כלום, בעלי העבדים מרוצים עד השמיים, אתם זורקים את כל הזמן, כל האנרגיה והמאמצים לתוך משהו שלא יניב שום תועלת... ואני לא אומר את זה בכדי לגרום לאנשים להרגיש רע עם עצמם, שוב, אני רוצה שהכוונות הטובות של אנשים ישיגו משהו, ורוב הפעילות החברתית, לא משיגה מאומה. ובכן, היא לא משיגה שום דבר חיובי. למעשה, היא משיגה דברים דווקא לכיוון האחר. וכמו שאמרתי, בימים שאני עשיתי את זה, לא הבנתי שאני בעתם -מאכיל- את המפלצת שאותה אני ניסיתי להביס.
תבינו, הבעייה עם רוב הפעילים היא שרובם לא מבין מה בעצם הבעייה. יש אלפי אנשים שמכסחים את הענפים של הרשע על כל אחד שמכה בשורש. אנחנו רואים תסמינים של הבעייה בכל מקום, ויש דוגמאות לכך יותר מאשר אפשר לספור, בין אם זה מלחמות, או הונאות ממשלתיות, המלחמה בסמים, אלימות משטרתית, כל אלו הם תסמינים של הבעייה. ויש רשימה ארוכה אין סוף של תסמינים של הבעייה ששווה להתרגז בגללם ("זה נורא! אנחנו חייבים לעשות משהו!"). הבעייה היא שרוב הפעילים אינם רואים את הסיבה לבעיות, הם מסתכלים על התסמינים ואומרים "סתכלו על הסימפטום הנורא הזה!" ואם אתה לא יודע מה הגורם לבעייה, אתה לא יודע איך לעצור את הסימפטום.
נניח היינו עושים הפגנה גדולה והממשלה הייתה מבטלת את המלחמה בסמים, קודם כל, אתם חושבים שזה היה קורה? דבר שני, האם אתם חושבים שאז השרים בממשלה יגידו "טוב, בכל פעם שאנשים מצביעים עלינו ואומרים שאנחנו פסיכים חולי שליטה ורצחניים, אנחנו פשוט נוותר..." זה לא הולך לקרות! שום כמות של הפגנות, עצומות והצבעות לא יביאו לכך. ואני מקווה שאפילו הפעילים החברתיים הולכים להסכים איתי שזה לעולם לא הולך לקרות. אז, אם אתם מטפלים בסימפטום בגלל שאתם לא יודעים מה הגורם לבעייה, זה לא עושה שום טוב. ואם אתם מחזקים את הגורם של הבעייה, זה אפילו יותר גרוע משום טוב. ואני אומר שרוב הפעילים החברתיים מחזקים את הבעייה בשעה שהם צועקים וצווחים על התסמינים. והם יאמרו ש-"אנחנו צריכים להעלות את המודעות!" אוקיי... האם יש מישהו שאיננו מודע לכך שהממשלה עושה דברים רעים? אני די בטוח שכמעט כולם בדרך מסויימת מבינים את זה.. להעביר את המסר ולחזק את השיח על הנושא, זה טוב, אני מבין, מעולה! עכשיו יש לנו הרבה אנשים שיודעים שהממשלה רעה, מרושעת ורצחנית, והיא עדיין! אז אתם מעלים את המודעות... ומה אז? אנשים מודעים לכך, אוקיי? אנשים מסויימים היה עדיף שלא היו מודעים, לפחות הם יכלו להיות שמחים.. בשעה שהם חיים כעבדים. אם המטרה היא להעלות את המודעות... ואז.. כלום, זה לא משיג כלום.
לאנשים האלו יש כוונות ממש טובות, ואני ממש שונא לפוצץ להם את הבועה, אבל אני שומע שאנשים אומרים "זה הסיכוי האחרון שלנו להציל את הדמוקרטיה!" -קודם כל... לא. הדמוקרטיה מתה מהיום בו נכתבה מגילת העצמאות. מתה לחלוטין. זה היה מעמד סמכותני שליט, שבאופן תיאורטי מוגבל בכוחו, זה היה מת כבר מההתחלה. ואם אתם תקראו דברים מסויימים שכתבו מחוקקים כאלו ואחרים, אתם תראו שהם ידעו שיש סיכון שהשלטון יהפוך לדיקטטורה, הם הזהירו אותנו, רק שהם לא ידעו עד כמה מהר זה יהפוך לכזה וכמה נורא זה יהיה, אבל אנשים מדברים כאילו ש-"אם רק.... וזה הסיכוי האחרון שלנו.. אם רק נעביר את החוק הזה, ונכניס את האיש הנכון לכנסת.. נוכל להציל את הדמוקרטיה!" (1) לא אנחנו לא יכולים (2) עדיף לנו שלא. לעזאזל עם הדמוקרטיה, תנו לה להתרסק, תנו לה להישרף, אסור לה להתקיים. דמוקרטיה היא מעמד שלטוני, היא כנופייה פרזיטית בעלת מעמד עליון של ביריונים וגנבים. זה כל מה שהיא. ואני יודע שיש כמה אנשים שעדיין מעריצים את מגילת העצמאות וחושבים שיש משהו קסום ונפלא בדמוקרטיה, אבל דמוקרטיה היא בסה"כ שיטה קצת שונה לקיים מעמד פסיכי שטלתני של חולי שליטה פרזיטים ותפלצים בלתי מוסריים. זה ממש לא משנה מאוד. ואם אתם לא מאמינים לי, ואתם רוצים כמה דוגמאות ל-"דמוקרטיות" מהעבר, נסו את הרפובליקה העממית של סין, ברית המועצות, קוריאה הצפונית, רפובליקת ויימאר, שממנה צמחה האימפריה הנאצית, האם זה נראה כאילו שדמוקרטיות מובילות לאושר, שמחה, שלום וצדק?
אז לא, אל תנסו להחיות את הדמוקרטיה. אתם מנסים להחיות את הבעייה. אל תנסו להחיות את הבעייה, זה לא עוזר לאף אחד! ושוב, זה מחזיר אותי לנקודה שפעילים חברתיים לא מבינים מה הבעייה, הם לא מבינים שסמכותניות היא הבעייה. הבעייה היא לא ולעולם לא הייתה מי מחזיק בסמכות. הבעייה היא, ותמיד הייתה, ותמיד תהייה, עד שאנשים יתעוררו, שיש שם איזושהי סמכות להחזיק בה מלכתחילה. וכל עוד שהדיון הוא "מה צריכה הממשלה לעשות" - "מי צריך להנהיג אותה" - "באיזה צורה היא צריכה לפעול" אתם רק משחקים עם הפרטים הקטנים ולחלוטין מתעלמים מלב הבעייה, שהיא -האמונה- בממשלה וסמכותניות. כך שכל פעילות חברתית שאיננה פוגעת באמונה הזו, לא פוגעת בשורש הזה, היא גרועה יותר מחסרת תועלת. לא רק שהיא מטפלת בתסמינים שאינם הולכים להשתנות בכל מקרה, אלא שהיא גם מחזקת את המוח של כל המאזינים והצופים, ש... הלב הזה, אי אפשר לדעת בו. "כמובן... אנחנו ממשלה!" זה מצחיק פשוט... אני ואני נגד ממשלה, אני 100% נגד ממשלה, בגלל שממשלה היא מטבעה בלתי מוסרית, הרסנית ורעה. האמונה בה היא האנטי טזה המוחלט לאנושות כולה. ככה שאני לחלוטין נגד ממשלה. וזה מצחיק אותי לשמוע כשמאשימים קבוצות אחרות בזה, כאשר הם לא באמת נגד ממשלה, הם פשוט רוצים סוג קצת אחר של ממשלה, של אנשים במעמד שליטה סמכותני, ואז הקבוצות האלו אומרות "אנחנו לא אנטי ממשלה! אנחנו פשוט רוצים את הסוג הנכון של..." ואי אומר, אוקיי, אז אתם לא בעד חופש וחירות. אתם לא בעד מוסר. אין לכם שום מושג מה הבעייה, ולכן שום יכולת לתקן אותה.
והרבה אנשים אומרים "יש לנו מטרה משותפת ויש לנו אויב משותף, אז בוא פשוט נתעלם מהפרטים הקטנים שבהם אנחנו לא מסכימים" -זה לא פרט קטן שאנחנו לא מסכימים עליו, זה העניין היחיד שמשנה משהו. האם אתה הבעלים של עצמך או האם אתה שייך למעמד השלטוני? לא אכפת לי אם זה מעמד שלטוני מוגבל, או אם זה מעמד שלטוני דמוקרטי, לא אכפת לי אם זה מעמד שלטוני רפובליקני או אם זה מעמד שלטוני חוקתי, אם יש מפלצת כלשהי שיש לה את הזכות לקחת לך את הכסף ולחלק לך הוראות כאילו שאתה עובד אצלה, היא הבעלים שלך ואתה שייך לה. אתה לא חופשי אתה לא הבעלים של עצמך. ואם אתה ממש מאמין לזה, למה אתה בכלל מדמיין שיום אחד תשיג חופש וחירות? אתה אפילו לא חופשי בתוך הראש שלך. אז כשאנשים אומרים "ההבדלים הקטנים האלה"... זה לא הבדל קטן.
או שאתה מאמין שלמישהו יכולה להיות הזכות לשלוט בך, או שאתה מבין שלא יכול להיות דבר שכזה. שאתה מבין את הרעיון של בעלות עצמית, עיקרון אי התוקפנות ולמה שזה מוביל מבחינה היגיונית: לכך שממשלה לגיטימית איננה אפשרית מבחינת ההיגיון. היא לא יכולה להתקיים. לא רק "זה ממש קשה לשמר אותה", אלא בלתי אפשרי מבחינה רעיונית, מופשטת, זה בלתי שפוי לחשוב שיכול להיות שלטון מוסרי ומוצדק של כנופיית גנבים וביריונים שמחלקים לאנשים הוראות מה לעשות כאילו שהם עבדים שלהם, ולוקחים להם את הכסף.. זה פשוט לא עובד, מבחינה פילוסופית, או מוסרית, או היגיונית.
אז לכל הפעילים החברתיים אי שם, שמכים בסימפטומים, "~אני מרגיש את הכאב שלכם~", אבל זה לא עושה שום טוב. אם אתה אפילו לא מבין מה ליבה של הבעייה, אתה תעשה מה שמפגינים ופעילים חברתיים מסביב לעולם כבר עשו במשך מאות שנים, וזה כלום. תתקע את הראש בקיר לבנים, תצעק באימה, ותשיג כלום. ועכשיו אני אסביר למה יש לי תקווה. מדוע יש תקווה למרות הכל. יש המון אנשים כיום שלמעשה כן רואים את הבעייה האמיתית. שמזהים את המקור של כל התסמינים הקטנים האלו שאתם רואים, המלחמה והכיבוש, המשטרה הפאשיסטית, המלחמה בסמים, כל הסימפטומים הקטנים שאנשים הצביעו עליהם "זה רע, וזה רע, וזה רע... אלימות משטרתית וכל השאר," יש המון אנשים, אלפי אלפים שמזהים את הגורם הבסיסי לבעייה האמיתית, שהיא -האמונה בממשלה, ובסמכות-. לא תתקנו את זה, אתם לא תתקנו שום דבר. אם כל מה שאתם יכולים לעשות זה לבחור מה אתם רוצים שהאדונים השליטים יגידו לכם, או מי שאדונים שלכם יהיו, הלך עליכם. אבל יש המון אנשים שהתעוררו את כל הדרך לתובנה המלאה לגבי הבעייה. הרבה מהם אומרים לי, שהם מתביישים,
שבזבזתי כל כך הרבה זמן על פעילות חברתית מקודם, וזה נכון גם לגביי, כמו שאמרתי מקודם, אני עשיתי המון פעילות חברתית ופוליטית והיום אני מסתכל אחורה בבושה ואומר "מה לעזאזל עשיתי אז??" וזה רק בגלל שבזמנו לא זיהיתי את הבעייה. אני יכול לראות סימפטומים מגעילים, אני רוצה שהם יפסיקו, אבל לא לקחתי לעצמי את הזמן להבין את הגורם הבסיסי האמיתי לכל הסימפטומים האלו, וזה כמובן "כת המדינאות". אבל החדשות הטובות הן שיש המון המון המון אבל המון אנשים שמתעוררים את כל הדרך לזהות את הבעייה הבסיסית. אני מקבל המון מכתבים מאנשים שאומרים לי תודה, שתודות לחומר שאני מפרסם ופירסמתי, הם התעוררו והבינו, וכיום הם אומרים לעצמם, איך לא ידעתי את זה קודם? איפשהו מבפנים תמיד ידעתי את זה. אלו האנשים שעבורם אני מביא את כל החומר הזה ועוסק בפעילות שלי.
אנשים כותבים לי שהם מבינים שכל הפעילות הפוליטית שלהם לא רק שהייתה חסרת תועלת, היא חיזקה את השקר בראש שלהם ובראש של כל מי שהסתכל על הפעילות הפוליטית שלהם. אז אנשים מתעוררים בטונות. וזה הדבר האהוב עלי בייקום לקבל אימייל מאנשים שהתעוררו, אז אם זה קרה לך, שלח לי אימייל, אני אשמח לשמוע, וואו, אין דבר כזה ממשלה, לא יכול להיות דבר כזה ממשלה, או סמכות, אנחנו כולנו הבעלים היחידים של עצמינו, ואולי כדאי שנתחיל להתנהג בהתאם. וזה קורה בכל מקום. והדבר היפה הוא, שכאשר זה מגיע לנקודה מסויימת, הפתרון קורה מעצמו. זה נשמע קצת יהיר, אבל אם כולם בארץ יבינו את מה שאני מבין ויאמינו במה שאני מאמין לגבי הממשלה ושכירי החרב שלה, לא תהיה ממשלה כבר אחרי יום. וזה לא יצריך מהפיכה. לא צריך לזרוק את הממשלה. אם 8 מיליון אנשים פשוט יאמרו "כן... אנחנו לא נותנים לתת לכם יותר כסף, אנחנו לא הולכים להמשיך לציית לכם, בגלל שאנחנו מבינים שהמשחק הענק והמסובך הזה שאתם משחקים של התחזות לבעלי סמכות לשלוט בנו, אנחנו מבינים שזה הכל שטות וזיוף, אז אתם בסה"כ פסיכים, ועכשיו אנחנו מזהים אתכם כפרזיטים פסיכיים כי זה מה שאתם, ומעכשיו אנחנו לא רוצים שום קשר אליכם. אנחנו לא מרגישים שום צור לבוא ולזרוק אתכם, או להצביע או לעשות תעמולה, אנחנו פשוט נתעלם מכם, אתם פשוט לא משנים לנו" -וכשאנשים מגיעים לתובנה הזו, שהסיבה היחידה שהנוכלים מירושלים משנים משהו,
היא שאנחנו הופכים אותם לחשובים, אנחנו מדמיינים את הסמכות כאמיתית. כל הכוח שלהם מגיע מהתפישה השכלית של הקורבנות שלהם. אם הקורבנות מפסיקים לדמיין מחוייבות להשתחוות בפני הקבוצה הקטנה הזו של שקרים ונוכלים, סיימנו. לא צריך שום מהפיכה, שום אלימות, שום דבר שכזה, פוף וסיימנו. זה נגמר. אני חושב שאנחנו כולנו ממש מסתערים בכיוון הזה. אני רואה אלפי אלפים של אנשים שמתעוררים ואומרים "וואו אני פתאום סוף כל סוף מבין את כל זה - עד עכשיו התבוננתי בקצוות של התמונה ועכשיו אני רואה את כולה" -וזה לא משהו שאפשר לחזור ממנו. אנשים שמבינים את זה, לא אומרים שבוע הבא "לא... אני בכל זאת אאמין בממשלה" זה פשוט לא קורה. בד"כ שאני מקבל אימייל כמו "וואו אני עכשיו מבין את הכל וכל זה..." זה בד"כ ממשיך בסגנון של "ואני עכשיו מספר לכולם ומעיר את כל מי שאני מכיר" וזה משהו שאי אפשר לעצור. אני לא יכול לנחש את התאריך המדוייק, אבל זה יופץ על שכת המדינה תיפול ותעלם מהעולם לנצח.
אז לכל הפעילים החברתיים, אני מתחנן בפניכם, לקחת הפסקה קצרה מהאירועים שלכם או מההפגנות שלכם, או מה שתכננתם לעשות בקרוב, בשביל ברצינות לשקול מחדש את מערכת האמונות הפרטית שלכם. וכל מה שאתם מאמינים לגבי ממשלה, סמכות, חוק וכל הכיף הזה.. בגלל שיתכן ותמצאו ש, כמו מאות האנשים שהכרתי וכבר מצאו, שההבנה החלקית שלכם של המציאות, מובילה אתכם לבזבז טונות של זמן, מאמצים וכסף על דברים שלא מביאים שום טוב... ..והחדשות הטובות הן, שאם מספיק אנשים ידעו ויבינו את האמת, זה לא לוקח כל כך הרבה זמן ואנרגיה וכסף בשביל באמת לתקן את זה. אתה לא צריך לעשות שום דבר למעמד השולט. לא צריך להצביע נגדם, לא צריך להעיף אותם, לא צריך כלום מלבד להתעלם מהם. ואם 8 מיליון אנשים בוחרים להתעלם ממשהו, זה דבר די פשוט לעשות. ובכן, כמה מאמץ זה דורש בכדי פשוט לא לשים שום לב לטפילים בירושלים? אבל בשביל שזה יקרה אנשים צריכים לזהות את הבעייה הבסיסית. ואנשים דוהרים לתוך התובנה הזו, אבל אני ממש ממש מבקש מכל האנשים שנלחמים ונלחמים למען צדק, תתרחקו מספיק רחוק בשביל להבין האם מה שאתם נלחמים בו הוא הסמפטום או הגורם למעשה, ואם אתם במקרה ובטעות עוזרים למפלצת שבה אתם מנסים להלחם.....
מקור\השראה: לרקן רוז - Offending Activists
