יום ראשון, 27 באוקטובר 2013

שאלות ותשובות: איך עושים את זה, במה זה כרוך וכמה זה יעלה לי?

רציתי לדעת מספר דברים. במדינה שלנו יש גוף שמחוקק חוקים. עכשיו אם הוא מחוקק חוק והאזרח עובר על החוק לדוגמה לנסוע במהירות מופרזת לא הגיוני שיהיה עונש על זה?

השאלה שלך טעונה, כלומר, היא מכילה המון הנחות שגויות. הם, הבירוקרטים, לא יכולים להוכיח ש:

1. המדינה קיימת
2. שאתה נמצא בתוך המדינה
3. שאתה אזרח
4. שיש להם סמכות
5. שהחוקים חלים לגביך, כלומר, שאתה חייב לציית להם

הסיבה שהם לא יכולים להוכיח את זה היא שאף אחד לא יכול להוכיח את זה. וזו לא איזה התחכמות, שגיאה, חור בחוק או גליצ' במערכת שניתן לתקן על ידי שינוי החוק. הגליצ' הוא אצלך, שהאמנת להונאה שלהם כל הזמן הזה, וזה משהו שאתה יכול לתקן. הם בסה"כ אנשים - וכמו שזה לא היגיוני שאתה תקבע להם חוקים, זה לא היגיוני שהם יקבעו לך.

ואם אין הוכחה, ראיות או עובדות כלשהן, אי אפשר לומר שזו האמת. הכל עניין של אמונה ורצון להאמין.

אוקי, ראיתי את הסרטו שלך בקשר לתשלום ארנונה. מה קורה אם באמת לא משלמים? יפעלו נגדך הוצאה לפועל וכל זה.. נכון שזה בכפייה אבל עדיין, מה אפשר לעשות בקשר לזה?

ש דרך לנתב את העניין לבית משפט, עוד לפני שזה מגיע להוצל"פ. לא פשוט ועוד לא עשיתי את זה, ויש הרבה דברים שעוד לא ניסיתי, מה שחשוב זה לבחור את הקרבות שלך, כמו שאומרים באנגלית... להלחם על מה שכדאי, כלומר, אתה לא רוצה לתת להם לפתוח כנגדך כמה משפטים בו זמנית על כל מני עניינים, על ההתחלה.

רצוי להתחיל ללמוד ולהתאמן על דברים קטנים. כמו למשל קנסות חניה, או קנסות תעבורה זניחים. התהליך המשפטי מאוד דומה בין עם חנית בכחול לבן או חלילה רצחת מישהו, ככה שאתה יכול לרכוש נסיון רלוונטי לכל דבר על ידי התאמנות במאבק על קנס של 100 ש"ח.

מה הכוונה בעצם שאתה אומר ״אם הייתי במדינה באותו זמן״ או ״האם הייתה להם סמכות״? אני מדבר בקשר לקנסות כרגע.

הבירוקרטים משתמשים במושג "מדינה" בצורה שמשתמעת לכמה פנים, ומחליפים את המשמעות איך ומתי שנוח להם. פעם אחת המדינה היא מקום פיזי, ופעם אחרת היא גוף פוליטי. אין בזה שום היגיון, אבל הם יגידו "אתה נמצא בתוך המדינה, אז החוקים של המדינה חלים לגביך!" משמעות שלישית למושג מדינה מופיעה כאשר הם אומרים שאתה צריך לשלם למדינה. אז, הם מתכוונים לעצמם...

האמת היא, שכאשר "המדינה" תובעת אותך, אין באמת שום הוכחה שהעו"ד שמייצג את "המדינה" מייצג מישהו מלבד את עצמו.

וסמכות, זו מילה שמשמעותה היא תפישה, שליטה.. הם מאמינים שיש להם סמכות, והם גם יגידו לך שיש להם סמכות. וזה כמובן סותר לחלוטין את הרעיון שיש לך זכויות אדם בסיסיות.

התנועה הליברלית: לוקחים רעיונות טובים למקום רע

הבוקר צפיתי בקטע קצר מתוך הויכוח שקיים בועז ארד מהתנועה הליברלית בנושא גיוס חובה. אי אפשר שלא להקיא אחרי ששומעים כמה מילים מפיו של החייל הפאשיסט גרשון הכהן ("אלוף") כמו למשל: "אני לא מאמין בחופש. חופש יוצר רפש. אדם תחת חובה (כפייה) נעשה אדם טוב יותר." אבל מבלי להיכנס לתוך המבוך המאובק ומוכה הריקבון המוסרי (השכל) של החייל הזה, אני רוצה להתיחס דווקא לצד הליברלי, לצד של בועז ארד.

גם מהצד הכביכול שפוי של הויכוח, הצד של התנועה הליברלית, אפשר לשמוע דברי הבלים ואי שפיות כגון "אני מאמין שיש להשתמש במונופול על הכוח כך וכך". כלומר, בועז והתנועה הליברלית, בדיוק כמו החייל הנ"ל, מאמינים בצורך ובמוסריות של קיומו של מונופול על הכוח- כלומר, קבוצה של אנשים שמותר להם להחליש אנשים אחרים רק בכדי שיהיה להם מונופול על כוח. הטעות של בועז ארד, וזו לדעתי לא טעות תמימה, היא שהוא איננו מעוניין לבחון את הבסיס לכל הרעיונות שלו. הוא בעד חופש, מאמין בחוזק הכלכלי וביתרונות של חופש, אבל פשוט מניח שבכל זאת, צריך ממשלה שתגביל את החופש. ממשלה שיש לה את כל החופש לקבוע כמה חופש יש לתת לאנשים. בועז מאמין שהממשלה, שיש לה את כל החופש בעולם (וההוכחה שיש לה כזה כוח היא העובדה שהיא הצליחה לקחת את החופש מהאנשים עד כה) צריכה לתת יותר חופש לאנשים. אבל הוא מאמין שהיא צריכה לשמור על הכוח שלה לקבוע כמה חופש יקבל כל אחד.


יום שישי, 25 באוקטובר 2013

חוסר אונים נרכש

חוסר אונים נרכש חוסר אונים נרכש הוא מצב פסיכולוגי בו אדם מאמין שלמעשיו האישיים אין השפעה ושהוא לא יכול לשלוט בתוצאות כך או כך. יותר מדי אנשים מאמינים ש-"אדם אחד לא יכול לשנות כלום" ולכן, הם מסרבים לשמש דוגמה אישית, ומצפים שלהרבה אנשים שמסרבים לשמש דוגמה אישית, תהיה השפעה כלשהי. המנהיגים שלנו יודעים את זה ומבינים איך להשתמש בזה לטובתם האישית.

זה נקרא Learned Helplessness או בעברית "חוסר אונים נרכש" -אנשים שמאמינים שאין למעשים האישיים שלהם השפעה - ושהם לא צריכים להשקיע זמן ומאמץ באופן אישי אם זה לא חלק מהפגנה או מחאה המונית. שהיא בדיוק אותו הדבר כמו ללכת אחרי מנהיג. מנהיג "טוב". כל עוד אנשים ילכו אחרי מנהיגים, ויאמינו שזו הדרך להיות חופשיים, לא נהיה. מה שהאגודה למלחמה בביורוקרטיה עושה זה להדריך אנשים להתנגד למנהיגות, ולומר, אני לא ילד קטן, אני לא יושב במושב הבטיחות של הילדים מאחורה באוטו, אני לא צריך שמישהו אחר יהיה הנהג בחיים שלי.

לא מעט אנשים מאשימים אותנו וטוענים שהדרך שלנו להלחם בבירוקרטיה לא פועלת. ובכן, זה לא שהאנשים האלו באמת בדקו וחשבו האם הדרך שלנו נכונה, ומה ההסתברות שהיא תועיל הן ברמה האישית והן ברמה הכלל חברתית... האנשים האלו פשוט מחפשים תשובה מסוג "זה בלתי אפשרי" שתתאים לחוסר המעש האישי שלהם. אנשים לא עושים כלום, ולכן, הם מחפשים להצדיק את חוסר האונים שלהם, על ידי תשובה שאומרת שאי אפשר לעשות כלום. אנחנו באגודה למלחמה בביורוקרטיה, לא מחפשים לרפאות את הסימפטומים, לתקן את משרד מבקר המדינה, לחייב את המדינה להחזיר כסף גנוב... אנחנו מחפשים לטפל בשורש הבעייה, המצב שמאפשר למדינה מלכתחילה לגנוב מכולם, כל הזמן.

בגלל שהדרך שלנו היא לא קסם שפועל ללא מאמץ והשקעה, זמן, לימודים, ולפעמים גם כשלונות בדרך, ובגלל שהדרך שלנו לא פותרת את כל הבעייה עבור כולם באופן מיידי, הם שוללים אותה, ומקטינים את הערך והחשיבות של מניעת מתקפות ביורוקרטיות לעומת טיפול בבעיות שנוצרות לאחר שהמתקפות כבר קרו. הדרך שלנו היא להשקיע מאמץ באופן אישי, להרוויח רווח אישי, ואם מספיק אנשים ילכו בה המצב יהיה טוב. ושאנחנו אומרים "רווח אישי" אנחנו כמובן מדברים על הזכות שלך לשמור על הכסף ששייך לך. הזכות שלך לחיות, לנוע בחופשיות ולעבוד ללא היתרים מביורוקרטים, וללא סחטנות וגניבות מצידם. הזכות שלך לפתוח עסק ללא התערבות מצד המדינה (חיוב בפתיחת תיק במע"מ ותשלום מקדמות, מקדמות למס הכנסה, בקשת היתר מרישוי עסקים, תשלומים לעירייה "ארנונה עסקים", מס שילוט, מקדמות לביטוח לאומי, רואי חשבון, עורכי דין, בנקים, קבלת אישור ממשרד הבריאות, ממשטרת ישראל, משירותי הכבאות וההצלה, לקבל ״תכנית עסק ואישורי בטיחות״ מהמועצה המקומית וכו' וכו' - בקיצור כל מה שכרוך בפתיחת מסעדת חומוס\פלאפל קטנה) היא הרבה יותר חשובה לקיומה של חברה חופשית, מאשר הזכות שלך לקבל בחזרה כסף שכבר נגנב ממך שלא בעיקביות אם הכללים שקבע עבורך אדון העבדים.

רוב האנשים לא רוצים להשקיע מאמץ בעצמם, הם רוצים שאחרים ישקיעו את המאמץ בשביל לפתור להם את הבעיות, ובגלל שאנחנו רק מלמדים אנשים לייצג את עצמם בבית המשפט ולא פותרים לאנשים את הבעיות בעצמנו, ישנם כאלו שמלכלכים בלי סוף על מה שאנחנו עושים. בגלל שאנחנו לא מוכנים לעשות בשבילם את העבודה שלהם. אגב, גם אם היינו רוצים, אנחנו לא יכולים. אנחנו לא יכולים לייצג אף אחד במשפט, אפילו אם אנחנו רוצים ויודעים איך. המערכת בנויה בשיטת הפרד ומשול. אנחנו יכולים ללמד אנשים לייצג את עצמם, אבל אם הם לא מוכנים להתנגד למערכת כאשר היא תוקפת אותם, אנחנו לא יכולים לעשות את זה בשבילם. אני התחלתי את הפעילות שלי כאשר החלטתי לעמוד ולהתגונן מפני מתקפה בירוקרטית ולהיכנס במערכת בעצמי. מה שאני עושה כיום זה ללמד אחרים איך עשיתי את זה. אין לכם מושג כמה זה מרגיז לשמוע מאנשים תלונות על כך שכביכול מה שאני עושה "לא מספיק טוב". תלונות מאנשים שמסרבים להיאבק ברוע בעצמם. אבל אני כל הזמן מזכיר לעצמי שהאנשים האלה הם לא דוגמה לאנשים בריאים בנפשם - הם לוקים בחוסר אונים נרכש.

יום שבת, 12 באוקטובר 2013

מדבר עם מארק על העניינים שלנו פה בארץ

פרויקט ה-"אין מדינה" משודר ביותר מ-20 מדינות בארה"ב ובאינטרנט. מ-23 ועד 2 בלילה. לקראת החלק האחרון של התוכנית, אני מדבר עם מארק על העניינים שלנו פה בארץ, על עו"ד שלוה לוין, השופטת עו"ד יפעת שטרית ועל השופט עו"ד דן סעדון - וגם על בתי המשפט באופן כללי.

http://marcstevens.net/radioarchive/nsp20131012.html

יום שני, 7 באוקטובר 2013

"זה יעבוד"? -כן, זה יעבוד!

אני ממשיך לקבל מיילים בנושא ביטול קנסות וחובות לביטוח לאומי.. אנשים שואלים שאלות בסגנון: מה הסיכויים ש-"זה יעבוד"?

ונראה לי שמשהו עדיין לא ברור...

כשזה עניין של אמונה באלוהים, או בסנטה קלאוס, זה ברור לכל מי שלא מאמין בהם, שמה שצריך לעשות זה לבקש הוכחות, עובדות שמוכיחות שהם קיימים. אם הם לא קיימים, אין מה לדבר על הוכחות שצריך לציית להם, וגם אם הם היו קיימים עדיין היה צריך להוכיח שחייבים לציית להם. אז אם מישהו היה אומר לך שאתה חייב לציית לאלוהים, אתה בטח היית דורש הוכחות.... וזה רק בגלל שאתה יודע שאין! נכון?

עכשיו, המצב עם כת מאמיני המדינה הוא בדיוק זהה. הם אומרים שאתה חייב לציית לחוקים של המדינה ולשלם לה. אני לא מאמין שהמדינה בכלל קיימת. אין הוכחות לטענה שהיא קיימת. זה דבר דימיוני לחלוטין. יש אנשים שמאמינים, והמדינה מתקיימת אך ורק בתוך הדימיון שלהם. לבקש הוכחות שהמדינה קיימת ושאתה חייב לה משהו, זה כל כך בסיסי כשאנחנו מתעסקים איתם...

אז מה פשר השאלה "האם זה יעבוד"? אתה מאמין שהמדינה קיימת או לא? אתה מאמין שאתה צריך לציית לאותם אנשים שמאמינים שהם המדינה, או לא? אני לא, ואני הייתי דורש לראות הוכחות, ובהוכחות אני מתכוון אך ורק לעדים בעלי ידע אישי ממקור ראשוני (ראיתי\שמעתי\נגעתי) ועובדות אמפיריות (מוחשיות\מציאותיות\מוצקות). דעות ודמיון או שמועות, להזכירכם, אינן מהוות הוכחות לשום דבר.

שוטר ראה אתכם בתוך המדינה? קדימה, שיוכיח.

פקיד בביטוח לאומי מודיע לכם שאתם חייבים כסף? שיוכיח.

אל תוותרו, עד שתראו את ההוכחות (שאין). תנו להם לוותר בעצמם. על האמת והמציאות, אסור, ואי אפשר להתפשר.

עם דתיים זה עובד, כאשר מבקשים מהם עובדות והוכחות, הם ניסוגים, הם אמנם לא מפסיקים להאמין בחבר הדימיוני שלהם, אבל הם לא ידרשו מכם להאמין ולציית -רק בגלל שהם אומרים- שהוא קיים. דתיים בד"כ יעזבו אתכם לנפשכם אם תדרשו הוכחות. סיבה אחת היא, שאין להם נשק או פטור מאחריות אישית לתוקפנות. הסיבה השניה היא, שאנשים כבר די משוכנעים שאם אין עובדות, אם אין הוכחות, לא צריך להאמין לזה, ולא משנה כמה הם ימשיכו להתווכח, זה לא יעבוד ולא ישכנע. אנשים כבר הבינו את הפרינציפ. אלוהים קיים? תוכיח! איך אתה יודע? אמא ואבא אמרו לך? זה לא הוכחה! אתה אומר שאני צריך ללמוד 4 שנים בישיבה בשביל להבין את זה? בסדר, תאמין לזה אתה, אני לא קונה את זה!


יום שבת, 5 באוקטובר 2013

כשהאורות האלה נדלקים: הם מאיימים לרצוח אותך!


היום אני רוצה לדבר על הרעיון שהמשטרה ואנשי החוק, נמצאים פה בשביל לשמור על הסדר הציבורי. על שלום הציבור. בכדי שכולנו נסתדר יפה, בכדי שכולם יוכלו לחיות בשלום עם כולם. שאם פתאום אנחנו נתחיל לאיים ולתקוף אחד את השני, הם פה בשביל להשכין שלום וסדר. כאילו שהם כוח שמרגיע, שמרגיע את כולם וגורם לכולם להתנהג בצורה יפה ומתחשבת. למנוע אלימות. יש אנשים שעדיין חושבים שזה נכון, אבל זה כמובן רחוק ביותר מהאמת למעשה.

בוא נניח שאתה עושה את מה שאתה תמיד עושה בכל יום, מתעסק בחיים שלך, אתה נוהג בכביש, נוסע לקניות, עכשיו, רוב האנשים בד"כ יעשו הכל בכדי להימנע מויכוחים. במיוחד מויכוחים אלימים. זה נכון שאנשים הם חצופים, הם לפעמים חוסמים אותך או גונבים לך את מקום החניה, לפעמים הם יעשו לך תנועה מגונה, יקראו לך בשמות, אבל בד"כ זה יסתכם בזה. לפעמים זה עלול אף להתדרדר למצב בו אנשים צועקים אחד על השני, זה לא קורה כל כך הרבה, אבל לפעמים זה קורה, אבל גם אז, בד"כ זה יסתכם בזה. במקרים נדירים מאוד, זה יגיע לידי מכות ואגרופים, אבל אף אחד לא ימות. כמה אנשים כבר מתו בגלל ויכוח על מקום חנייה? כמעט אפס מתוך מיליוני מקרים בארץ הזו. מיליארדי מקרים בעולם. ככה שאנחנו רוצים למוסס מתח וויכוחים לרוב ביום יום. יש המון דרכים לעשות זאת. הרבה מאוד מהויכוחים הם על נושאים לא חשובים, ככה שלא דרוש הרבה בשביל לפתור אותם.

לפעמים אתה עושה קניות בסופרמארקט, ואיזה אידיוט חוסם את המעבר עם העגלה שלו, אז אתה צריך לחכות עד שהוא יזוז.. אתה חושב בטח "הממ... אני יכול להגיד לו לזוז מהדרך, או לחכות כמה שניות ולראות אם הוא יזוז מעצמו" אבל בכל המצבים הקטנים האלה, אנחנו רוצים שהם יפתרו ואנחנו רוצים לחזור לשוויון. אנחנו לא רוצים לצאת לקרב יריות. וזה הדבר המצחיק, שאנשים חושבים שאם כולם יחזיקו באקדחים, כולם ירו בכולם על כל דבר... אף אחד לא רוצה את זה. אנחנו באופן טבעי רוצים לנטרל את המצבים האלה. זה לא תמיד פועל, אבל בהינתן העובדה שמיליוני אנשים נמצאים כל הזמן במגע אחד עם השני, וכל הזמן יש ביניהם ויכוחים קטנים ואי הסכמות, דברים שכאלו, ברוב המקרים אנחנו מצליחים להימנע מעימותים אלימים. שזה די מדהים. אם תיקחו את הדוגמה של רחוב עירוני עמוס, ואנשים עוברים בו לשני הכיוונים, אין חוקים, אין קווים ("אתה צריך ללכת על הקו הזה, אני על זה..") אנשים פשוט מתערבבים ועוברים דרך ההמון והם פשוט מצליחים להסתדר. מיליונים של אנשים עוברים אחד ליד השני ולא נתקעים אחד בשני. הם עושים את מה שהם צריכים בשביל לא להיתקע אחד בשני ונמנעים מעימותים אלימים כל הזמן. זהו המצב הטבעי עבורינו, כמעט כולם כמעט כל הזמן. יש כמובן יוצאי דופן, אם מישהו פשוט אכזר, או אם מישהו מנסה לשדוד מישהו, הם מנסים להתחיל קרב בשביל שיהיה קרב. וגם אז, זה כמעט אף פעם לא מסתיים באלימות וכמעט בכלל לא במוות. הטבע של אנשים הוא להימנע ככל האפשר מויכוחים, בטח שמויכוחים אלימים ובטח ובטח מאלימות קטלנית. אז זה היה קצת על איך אנחנו מתנהגים, כבני אדם.


עכשיו, אנשי החוק האלה, שכביכול הם כוח הפשעה שליו שהופכים את שיתוף הפעולה בשלום בין אנשים לאפשרי, איך הם בעצם פועלים? מהי דרך הפעולה שלהם כאשר הם באים לתקשר עם אנשים אחרים? דמיין שאתה נוהג לך על הכביש, ופתאום אתה רואה אור כחול מהבהב מאחוריך. קודם כל, האם אתה חושב לעצמך "ויפי! מישהו שומר עלי!" או שאתה חושב "אוי שיט.... מה הוא רוצה ממני?" אני די בטוח שזה הדבר השני שאמרתי, שאתה לא באמת מדמיין שזה נעשה לטובתך האישית. אז יש מאחוריך אורות כחולים מהבהבים. מה המשמעות שלהם? האם המשמעות שלהם היא "היי אחי, אם יש לך קצת זמן, אני הייתי רוצה להחליף איתך כמה מילים" לא. אתה יודע שזו לא המשמעות שלהם. אם זו הייתה המשמעות שלהם אתה יכולת להמשיך לנהוג ולומר "לא, יש לי דברים אחרים לעשות כרגע." האם אתה חושב שאם תמשיך לנסוע, בגלל שיש לך דברים אחרים לעשות, השוטר יגיד לעצמו "ובכן, אני מניח שיש לו דברים אחרים וחשובים יותר לעשות כרגע, אז אני אוותר". אתה באמת חושב שהשוטר הולך לעשות את זה אחרי שהוא הדליק את האורות המהבהבים שלו? לא. האורות האלו אומרים, וכולכם יודעים את זה, אפילו שיש כמה דרגות שונות של נחמדות מעל כל העניין, כולכם יודעים שזה אומר "תעצור עכשיו או שדברים רעים יקרו לך" זה מה שהאורות המהבהבים אומרים, בכל פעם ששוטר מדליק את האורות האלה, הוא מאיים עליך באלימות. עכשיו, אם בדיוק רצחת מישהו או שדדת בנק, זה ממש מגיע לך! ברוב הפעמים, זה לא המצב. זה לא בסדר, זה לא התנהגות מוסרית ומקובלת. כשהוא מדליק את האורות האלו הוא אומר "אתה הולך לעצור! ואם אתה לא, אני הולך לקרוא לעוד חברים מהכנופייה שלי, והם יגיעו, ויהיו מאחוריך עוד אורות מהבהבים, לבסוף ננגח אותך מהכביש או נירה בך או נעשה משהו, ואם אתה תעצור כ-20 דקות אחרי שאני הדלקתי את האורות שלי, אנחנו כנראה נרביץ לך מכות רצח, נחשמל אותך ונכלא אותך -ללא קשר לסיבה שבגללה הדלקנו את האורות מלכתחילה -רק העובדה שלא עצרת כאשר הדלקנו את האורות, מספיקה בשביל שיתקפו ויכלאו אותך בכלוב לזמן ממושך -באשמת התנגדות למעצר, או, בריחה" או כל תירוץ שהם נוהגים להשתמש בו כיום. אז מתי שהם מדליקים את האורות שלהם, הם לגמרי ולחלוטין מאיימים עליך באלימות.

אולי הסיבה היא בגלל שלא הדלקת את האיתות בפניה ההיא, או שאולי המדבקה הקטנה שעל האוטו שלך פגה, והיית אמור לשלם למדינה קצת דמי-סחטנות בשביל לקבל מדבקה חדשה, לא משנה מה הסיבה, זה עדיין איום באלימות. ואתה יכול לראות את זה בכל מה שהם עושים. למרות שינן כמה דרגות של נחמדות בתהליך, כששוטר "מבקש" ממך לעצור בצד... הוא לא מבקש ממך הוא אומר לך שאתה הולך לעשות את זה או שהוא יגרום לך לעשות את זה. הם משתמשים בשפה וצורת דיבור שאמורה לגרום לעצמם להרגיש טוב יותר בקשר לעובדה שמה שהם עושים בכל יום כמעט לכל מי שהם פוגשים, זה איומים באלימות. אם שוטר ניגש אליך ואומר "היי, אפשר לשאול אותך משהו?" ואתה פשוט ממשיך ללכת, לא אכפת לך מה הוא רוצה, מה אתה חושב שיקרה? הוא יגיד "אהה.... טוב לא משנה.." יש את המחסומים האלה של בדיקה שגרתית של רשיון נהיגה... שהם עושים בשם המלחמה בנהיגה תחת השפעת אלכוהול, או בכדי לתפוס שוהים בלתי חוקיים, "המלחמה בסמים" ועוד תירוצים מזוייפים נוספים, הם עוצרים אותך ושואלים "אפשר לראות את הרישיון שלך?" ואם אתה תענה להם ש-"אני לא רוצה לדבר אתכם - מה שאני עושה זה לא עניינכם" - חלק מהם יתנו לכם ללכת, כי הם יודעים שאין להם חשד סביר, אבל יש מספיק תיעוד של מקרים בהם אנשים הותקפו באלימות ונגררו למעצר כאשר מלכתחילה לא היה שום חשד סביר שהם עשו עוול למישהו. פשוט, כשהשוטר אמר "תעצור ותעשה את זה ואת זה" זה היה איום! ופה ושם אפשר ממש לראות שזה היה איום באלימות. אם אתם לא מאמינים לי, בפעם הבאה שאתם מגיעים לאחד מהמחסומים האלה, פשוט תמשיכו לסוע בשיגרתיות, ב-10 קמ"ש, פשוט אל תעצרו. תראו מה יקרה. תראו אם הם "יבקשו" ממכם משהו -או אם הם אומרים "אתה הולך לעצור או שאנחנו נפגע בך קשה" ומה שרוב אנשי החוק עושים זה להגיד "אתה הולך לעשות את זה.. או שאנחנו נפגע בך בצורה קשה." ושוב, מדי פעם זה יהיה מוצדק. אם אתה פגעת במישהו, אם אתה רצחת מישהו או שדדת בנק, אם עשית משהו שייצר קורבן, אז כן, יש להם כל זכות כמו לכל אחד אחר לומר "אנחנו הולכים לעצור אותך ולתקן את זה -בגלל שאתה התוקפן אתה עשית משהו רע" אבל ברוה המוחלט של המקרים, בהם שוטרים מתעמתים עם מישהו, אין להם איזשהו חשד סביר או סיבה.

אז לחשוב שהקיום שלהם פה הוא בכדי לדאוג לקיום הדדי שליו ולסדר הציבורי, כאשר כל מה שהם תמיד עושים זה לאיים באלימות, זה מגוכח! ובשונה לחלוטין מכולם, שלא כמו הנטיות הטבעיות שלנו ביום יום, הם תמיד יסלימו את המצב עד שאתה תהיה בכלוב, או תהיה מת. הם לעולם, אבל לעולם לא יפסיקו להסלים את המצב.

כשאתם רואים עימותים בין אנשים רגילים, אפילו אם הם צועקים אחד על השני, בד"כ זה נגמר בצעקות, ואז מישהו עוזב את המקום והכל נגמר. אפילו אם זה קרב אגרופים, זה יהיה קרב אגרופים, מישהו יחטוף אגרוף, ואז זה יגמר. רק פעם במיליון זה נגמר במישהו שמת. אבל כאשר שוטר אומר "היי, כדאי לך לעצור" שתי האפשרויות שיש לך הן לציית, או שאלימות קטלנית תופעל כלפיך, ואתה תסיים בכלוב, או בקבר. כי הם תמיד יסלימו עם כמות האלימות שהם מפעילים, הם תמיד יקראו לתגבורת מחברי הכנופייה שלהם, רק בכדי לדאוג שהם בסוף ינצחו. "אתה לא עשית את מה שאמרנו, אנחנו קוראים לתגבורת". הם הכנופייה הכי אכזרית, בלתי היגיונית, מרושעת וסאדיסטית שיש בעולם. כי אפילו אם כנופיית רחוב ממוצעת תגיד לך "היי אנחנו רוצים לדבר איתך" ואתה תגיד להם "אני לא רוצה, אני הולך", לפחות לפעמים הם יתנו לך ללכת. אתה תעשה את זה לשוטר, הוא לא יתן לך. הוא יסלים. כשהאורות האלה נדלקים, הוא יסלים את המצב לחלוטין לכל רמה אפשרית של אלימות שהוא צריך, בכדי לתפוס אותך כבן ערובה, או בכדי להרוג אותך. אם אתה תמשיך להתנגד, ותגיד, "תראה, אני חיי את החיים שלי בלי להפריע לאיש, אני לא הולך לעצור, אני לא הולך לעצור בצד, אני לא הולך לתת לך לקחת אותי כבן ערובה -ואם אתה תתחיל לאיים עלי באקדח, אני אגן על עצמי" -אם אתה תעשה את זה, ואני מאוד לא ממליץ לך כי אתה תהרג, אם אתה תעשה את זה הם ללא ספק יעשו הכל בשביל לכלוא אותך בכלוב, או להרוג אותך. הם מסלימים לחלוטין בכל מגע שלהם. נכון, אם הם רק מדברים איתך על דה והא, זה לא מתיחס לזה. אבל מתי שהאורות האלה נדלקים, המשמעות היא "אתה תעשה את מה שאני אומר או שאני אפגע בך ואני אסלים את התוקפנות שלי לכל רמה שאצטרך בשביל להשיג את הציות שלך. או את המוות שלך, אם נגיע לשם." זה מה ששוטרים עושים בכל יום ויום. לאנשים שהם לא מכירים, ולאנשים שאין להם סיבה לחשוב שאיימו על מישהו או פגעו במישהו או עשו משהו רע למישהו - ובמשהו רע למישהו אני לא מתכוון להפרה של הזבל שפוליטיקאים מקיאים לכיוון שלנו בשרירותיות וקוראים לו חוק. "לך אין את המדבקה הנכונה על המכונית אז אני הדלקתי את אורות האיום באלימות" -זה לא בסדר. זה לא מתורבת, זה לא מוסרי. והעובדה שרוב השוטרים חושבים את עצמם כ-"אנחנו מגינים עליכם מאנשים שמאיימים לפגוע בכם" -העבודה שלהם היא לאיים ולפגוע בכם כל הזמן. בשביל הדברים השוליים ביותר שניתן לדמיין. לפעמים ממש סתם בשביל כלום. כמו במחסומים. ואם אתה חושב שכלום לא יקרה לך ואתה יכול פשוט להמשיך לסוע, מה אתה חושב שיקרה?

זה לא שאזרחים מדינאים שמאמינים בממשלה לא יודעים את זה, זה פשוט לא מדליק אצלם נורה של מוסר בראש והם פשוט לא חושבים שזה בלתי מוסרי. כל כך הרבה מהם אומרים לי "אם אתה פשוט תציית.. הם לא יצטרכו לעשות כלום." וזה נכון, כי שודד או אנס או גנב רכב -הם לא צריכים לירות בך או לאיים עליך אפילו, אם אתה פשוט תזרום עם מה שהם רוצים ממך -זה לא הופך את זה לבסדר, וזה לא הופך את זה ללא אלימות.

וזה נכון לכל סוג של אנשי סמכות. פקידי מס, כשהם שולחים לך את המכתב הראשון, בו הם כותבים "אנחנו חושבים שאתה צריך לשלם לנו כך וכך אלפי שקלים" אנשים אומרים שזה לא אלימות. באמת? מה לדעתכם יקרה אם פשוט תגידו "לא, אני לא אשלם לכם" הם ימשיכו להסלים עם זה. הם יקחו את חשבון הבנק שלכם בכוח, או שהם יקחו את הרכוש שלכם הכוח, או אתכם, וישימו אתכם בכלוב. אכיפת החוק היא, איננה מבחירה חופשית. הם לא אומרים "טוב, נוותר לו על זה. רצינו לעצור אותך, הדלקנו את האורות האלה", או, "שלחנו את המכתב הזה, זיינו לך בשכל על התקנה הזו והזו," לא משנה איזה רמה וסוג של אכיפת חוק זו, אם אתה תגיד "נו, פשוט לא אכפת לי, תעזבו אותי בשקט" הם לא. הם לעולם לא יעזבו אותך בשקט. וזה, מבדיל אותם כמעט מכל בנאדם אחר בעולם. כן, ישנם כמה ביריונים פרטיים בעולם שלא יעזבו אותך, אם הם רוצים לגנוב את הדברים שלך או להרביץ לך, והם קבוצה די מזערית באוכלוסיה. אבל 100% מהרוצחים השכירים של המדינה, 100% מאנשי החוק, לא יעזבו אותך בשקט. הם יאיימו עליך באלימות, והם יסלימו את האלימות שלהם, לכל דרגה שהם צריכים, בכדי להשיג את רצונם. וזה, בדיוק ההיפך מתרבות ואנושיות. אלו לא אנשי הסדר הציבורי. אלו לא אנשים ששומרים על הסדר, ומאפשרים לנו להתסדר אחד עם השני. אלו ביריונים, שבכל יום ויום מתחילים קרבות עם אנשים שלא עשו עוול לזולת, לא עשו שום דבר בלתי מוסרי, והביריונים האלו יסלימו עם האלימות שלהם עד לכל דרגה שהם צריכים, כולל כוח קטלני, בשביל שהם ינצחו את ה-"קרב", ש-הם התחילו-. שוטרים הם אינם החברים שלכם. הם הכנופייה הכי גדולה של ביריונים, והיזמים הכי גדולים של אלימות, בכל מקום בעולם. אז תפסיקו לדמיין שהם כוח של צדק ושלום. הם שכירי חרב וטפילים ולא שום דבר אחר.


מקור: לרקן רוז

http://www.youtube.com/watch?v=2PT5ycft_YU

http://larkenrose.com/

יום חמישי, 3 באוקטובר 2013

גם התקשורת האלטרנטיבית מסרבת לחשוף את ההונאה!

עורכי דין ופוליטיקאים מריצים את ההונאה המשפטית הגדולה ביותר ביקום, והתקשורת מסרבת לכסות את הסיפור הזה. ואם זה לא מספיק רע.. גם התקשורת האלטרנטיבית מסרבת לחשוף את ההונאה! מסתבר שחשיפת ההונאה איננה חשובה למגזין "קנאביס.קום" שלא רוצה לספר לקוראיו שהמערכת המשפטית עובדת עליהם.

ב-14 ליוני 2013 קיבלתי מייל:
"אהלן חבר, אני אורן, מנהל המגזין "קנאביס". חשבתי להציע לך לפרסם פוסט בנושא המסמך שלך. זה יכול להיות מאוד מעניין עבור קהל הקוראים שלנו."

כבר באותו היום עניתי:
-היי אורן, כתבתי כמה מילים וזה מוכן עכשיו לפרסום. אני כבר להוט לראות את זה מפורסם!

לאחר 4 ימים ב-18 ליוני אורן ענה לי:
"תשמע, זה מאמר מצויין! אבל - אתה מוכרח לקצר אותו בהרבה (אני יודע שזה קשה). מעטים האנשים שישבו לקרוא 3,000 מילים ואם אנו רוצים להעביר את המסר לכמה שיותר, נצטרך למקד את הטיעונים ולצמצם את התיאורים."

וכבר באותו היום ערכתי\קיצרתי לבקשתו את המאמר והחזרתי לו בצירוף לוידאו שלי מקריא את המאמר המלא\ארוך:
-צמצמתי איפה שהיה אפשר וקיצצתי את החלק השני שמדבר אודות האגודה. מצורף. סלח לי אם זה עדיין לא קצר. הכנתי וידאו של 24 דקות (מהכתבה המלאה) שאתה יכול להוסיף לעמוד הכתבה.

עבר כמעט שבוע ולא שמעתי מאורן - 24 ליוני:
-מה קורה? מקווה שלא התבאסת שפרסמתי כבר את הוידאו..

ואחרי 4 ימים - 28 ליוני:
"כן, ניאלץ לוותר עליו."

מיד עניתי - 28 ליוני:
-את המלל לא פירסמתי, רק שמתי את הוידאו באתר והוא כמעט לא קיבל חשיפות. בכל מקרה אשמח אם תפרסם, אני יכול להבטיח לא לפרסם את המלל במקום אחר, ואפשר גם לערוך ראיון בלעדי אם אתה רוצה להכין לי שאלות.

אורן לא חזר אלי מאז. כנראה שסקופים ואגו יותר חשובים למגזין קנאביס.קום מאשר לחשוף את ההונאה שמריצים עורכי דין על כל צרכני הקנביס.