חוסר אונים נרכש הוא מצב פסיכולוגי בו אדם מאמין שלמעשיו האישיים אין השפעה ושהוא לא יכול לשלוט בתוצאות כך או כך. יותר מדי אנשים מאמינים ש-"אדם אחד לא יכול לשנות כלום" ולכן, הם מסרבים לשמש דוגמה אישית, ומצפים שלהרבה אנשים שמסרבים לשמש דוגמה אישית, תהיה השפעה כלשהי. המנהיגים שלנו יודעים את זה ומבינים איך להשתמש בזה לטובתם האישית.
זה נקרא Learned Helplessness או בעברית "חוסר אונים נרכש" -אנשים שמאמינים שאין למעשים האישיים שלהם השפעה - ושהם לא צריכים להשקיע זמן ומאמץ באופן אישי אם זה לא חלק מהפגנה או מחאה המונית. שהיא בדיוק אותו הדבר כמו ללכת אחרי מנהיג. מנהיג "טוב". כל עוד אנשים ילכו אחרי מנהיגים, ויאמינו שזו הדרך להיות חופשיים, לא נהיה. מה שהאגודה למלחמה בביורוקרטיה עושה זה להדריך אנשים להתנגד למנהיגות, ולומר, אני לא ילד קטן, אני לא יושב במושב הבטיחות של הילדים מאחורה באוטו, אני לא צריך שמישהו אחר יהיה הנהג בחיים שלי.
לא מעט אנשים מאשימים אותנו וטוענים שהדרך שלנו להלחם בבירוקרטיה לא פועלת. ובכן, זה לא שהאנשים האלו באמת בדקו וחשבו האם הדרך שלנו נכונה, ומה ההסתברות שהיא תועיל הן ברמה האישית והן ברמה הכלל חברתית... האנשים האלו פשוט מחפשים תשובה מסוג "זה בלתי אפשרי" שתתאים לחוסר המעש האישי שלהם. אנשים לא עושים כלום, ולכן, הם מחפשים להצדיק את חוסר האונים שלהם, על ידי תשובה שאומרת שאי אפשר לעשות כלום. אנחנו באגודה למלחמה בביורוקרטיה, לא מחפשים לרפאות את הסימפטומים, לתקן את משרד מבקר המדינה, לחייב את המדינה להחזיר כסף גנוב... אנחנו מחפשים לטפל בשורש הבעייה, המצב שמאפשר למדינה מלכתחילה לגנוב מכולם, כל הזמן.
בגלל שהדרך שלנו היא לא קסם שפועל ללא מאמץ והשקעה, זמן, לימודים, ולפעמים גם כשלונות בדרך, ובגלל שהדרך שלנו לא פותרת את כל הבעייה עבור כולם באופן מיידי, הם שוללים אותה, ומקטינים את הערך והחשיבות של מניעת מתקפות ביורוקרטיות לעומת טיפול בבעיות שנוצרות לאחר שהמתקפות כבר קרו. הדרך שלנו היא להשקיע מאמץ באופן אישי, להרוויח רווח אישי, ואם מספיק אנשים ילכו בה המצב יהיה טוב. ושאנחנו אומרים "רווח אישי" אנחנו כמובן מדברים על הזכות שלך לשמור על הכסף ששייך לך. הזכות שלך לחיות, לנוע בחופשיות ולעבוד ללא היתרים מביורוקרטים, וללא סחטנות וגניבות מצידם. הזכות שלך לפתוח עסק ללא התערבות מצד המדינה (חיוב בפתיחת תיק במע"מ ותשלום מקדמות, מקדמות למס הכנסה, בקשת היתר מרישוי עסקים, תשלומים לעירייה "ארנונה עסקים", מס שילוט, מקדמות לביטוח לאומי, רואי חשבון, עורכי דין, בנקים, קבלת אישור ממשרד הבריאות, ממשטרת ישראל, משירותי הכבאות וההצלה, לקבל ״תכנית עסק ואישורי בטיחות״ מהמועצה המקומית וכו' וכו' - בקיצור כל מה שכרוך בפתיחת מסעדת חומוס\פלאפל קטנה) היא הרבה יותר חשובה לקיומה של חברה חופשית, מאשר הזכות שלך לקבל בחזרה כסף שכבר נגנב ממך שלא בעיקביות אם הכללים שקבע עבורך אדון העבדים.
רוב האנשים לא רוצים להשקיע מאמץ בעצמם, הם רוצים שאחרים ישקיעו את המאמץ בשביל לפתור להם את הבעיות, ובגלל שאנחנו רק מלמדים אנשים לייצג את עצמם בבית המשפט ולא פותרים לאנשים את הבעיות בעצמנו, ישנם כאלו שמלכלכים בלי סוף על מה שאנחנו עושים. בגלל שאנחנו לא מוכנים לעשות בשבילם את העבודה שלהם. אגב, גם אם היינו רוצים, אנחנו לא יכולים. אנחנו לא יכולים לייצג אף אחד במשפט, אפילו אם אנחנו רוצים ויודעים איך. המערכת בנויה בשיטת הפרד ומשול. אנחנו יכולים ללמד אנשים לייצג את עצמם, אבל אם הם לא מוכנים להתנגד למערכת כאשר היא תוקפת אותם, אנחנו לא יכולים לעשות את זה בשבילם. אני התחלתי את הפעילות שלי כאשר החלטתי לעמוד ולהתגונן מפני מתקפה בירוקרטית ולהיכנס במערכת בעצמי. מה שאני עושה כיום זה ללמד אחרים איך עשיתי את זה. אין לכם מושג כמה זה מרגיז לשמוע מאנשים תלונות על כך שכביכול מה שאני עושה "לא מספיק טוב". תלונות מאנשים שמסרבים להיאבק ברוע בעצמם. אבל אני כל הזמן מזכיר לעצמי שהאנשים האלה הם לא דוגמה לאנשים בריאים בנפשם - הם לוקים בחוסר אונים נרכש.
