מאת סטפן מולניו, פרידומיין רדיו - פודקאסט מספר 1703
http://www.FreedomainRadio.com/Podcasts.aspx
היום אני רוצה לדבר על אנשים שאפשר להציל אותם, ואנשים שאי אפשר להציל אותם - כלומר, אלו שמושקעים יותר מדי ברעיון הנפוץ הנוכחי, במטריקס, בפנטזיה של "מדינה". אלו שסובלים מטראומה חמורה מדי וכל מה שהם מסוגלים לעשות זה להצדיק את הרעיון של מדינה, לאחר מעשה. כלומר, לנסות להסביר את מה שקורה כאילו שזה נעשה מתוך הצדק לגיטימי, בחירה חופשית, לתרץ את השגעון.
העניין הוא, שאתה לא יכול לקיים דיון פילוסופי עם אנשים שיש להם מצפון רע. זה דבר מאוד בסיסי שחשוב להבין. אם לאנשים יש מצפון רע, זה בגלל שהם יודעים שהם הפרו את כללי המוסר והם צבועים מבחינה מוסרית - והם מתכחשים לידע הזה רק בשביל שהם יוכלו להמשיך לקבל ולהשיג את הרווח הכלכלי המיידי של השתתפות במערכת מושחתת ואלימה.
אתה יכול לדבר בהיגיון רק עם אנשים שיש להם מצפון יחסית טוב, או שלפחות מוכנים להתמודד עם הדברים הרעים שהם עשו. אחד הדברים שעושים אותי מאושר בחיים, אם לא הדבר שהכי עושה אותי מאושר בחיים, זו העובדה שהגעתי לגיל מבוגר יחסית, ויש לי מצפון טוב. אני גאה ושמח על מה שעשיתי עם החיים שלי, לא הרבצתי לאף אחד, לא התעללתי באף אחד, ניסיתי לתמוך במה שנכון ואמיתי, במידה כזו או אחרת של הצלחה, ויש לי מצפון טוב, וזו הסיבה שהמוח שלי עובד ועובד כמו מכונה משומנת, הוא לא נתקע במעצורים או בגדרות חשמליות בתוך המצפון שלי, אין מקום בראש שאסור לי להיכנס אליו, כמו שלהרבה אנשים יש, להרבה אנשים יש מקומות בראש שהם לא רוצים להיכנס אליהם, בערך כל הראש שלהם, ויש להם איזור קטן בראש שהם חיים בתוכו. אחת הסיבות שאני יכול להיות ספונטני וכל זה, להתיחס להמון נושאים, זה שאין לי איזור במוח שאסור לי להיכנס אליו. שלא נעים לי. אין לי איזור בראש שגורם לי להרגיש רע, להתקיף את עצמי ולהוריד לעצמי את הביטחון העצמי ביכולת שלי לחשוב ולהבין דברים. וזה לא שאני לעולם לא כועס על עצמי או תוקף את עצמי במחשבות, אבל ההתקפות העצמיות האלו הן לא בגלל משהו שעשיתי, ההתקפות העצמיות הן פשוט הרגל ישן שהגיע אלי מהעבר שלי, משהו שנגרם לי בעבר - כמו פצע מלחמה ישן. זה לא כמו לדקור את עצמך, זה פשוט כמו פצע מלחמה ישן - זו המציאות של מי שהיה פעם במלחמה. אז יש לי פצעים ממלחמות וצלקות מנטליות כאלו, אבל הם לא מרכזיים לאישיות שלי, הם פשוט דברים שאני מטפל בהם כשהם מגיעים. ואני חושב שזה ממש חשוב להבין, לכמה אנשים בעולם יש מצפון רע? או לומר את זה בדרך אחרת, כמה אנשים גאים בעצמם מבחינה מוסרית? כמה אנשים גאים בעצמם מבחינה מוסרית על איך שהם השקיעו את הזמן, האנרגיה, הדם והזיעה שלהם בעולם הזה? אני הייתי חושב שאלו מעטים מאוד... מספר קטן מאוד.. שמספר האנשים שממש גאים בעצמם, על איך שהם השקיעו את הזמן שלהם בעולם, ומרגישים הערצה כלפי המוסר והאומץ של עצמם, שמרגישים סיפוק והערכה עצמית גבוה ביחס למה שהם עשו למען האמת, הערכים והאומץ בעולם, ובכן, הייתי מנחש שאלו ממש מעטים, ממש מעט אנשים. האנשים שהיו אמיצים, אבל הטעו אותם, הם יכולים להשתנות. כמו ספורטאי שאימנו אותו בשיטה גרועה, אפשר ללמד אותו שיטה טובה יותר - אבל מישהו שחתך לעצמו את הרגל.. כבר אי אפשר לתקן אותו. ככה שאני חושב שכדאי שיהיה לנו מושג, איפה נמצא המצפון של מישהו, כשמדברים איתו על אמת, ערכים אומץ, כנות, פילוסופיה וכל הדברים האלו. אם לאדם הזה יש מצפון רע, אז פילוסופיה איתו היא חסרת שימוש, או אפילו גרוע מחסרת שימוש, פילוסופיה פשוט תגרה אותו להתקיף. אנשים ששונאים פילוסופיה הם אלו שיש להם מצפון רע. פילוסופיה עבורם מגרה אשמה נוראית שמתרגמת להתקפה כלפי אחרים.
ממש כמו בסרטי מדע בידיוני, שמישהו מגיע לחללית, הוא עובר בדיקה אוטומטית לגילוי דברים רעים, זיהומים שהוא עלול לשאת עליו, אני חושב שזה ממש חשוב שכאשר אתה פותח בשיחה עם מישהו על ערכים, אמת ופילוסופיה, ואני ממש אידיוט שלא עשיתי את זה בעבר בהמון הזדמנויות, תסרקו אותו! אני חושב שמצפון יכול להריח מצפון. כמו כלב גישוש. מצפון יכול להריח מצפון. ואני חושב שזה ממש חשוב לבצע את הסריקה הזו - להבין איפה.. איפה המצפון של מישהו - בגלל שאיפה שהמצפון של אדם נמצא.... אם אתה מתחיל לדבר פילוסופיה עם אדם שיש לו מצפון רע, כל מה שאתה תעשה זה תייצר לך אויב. ככל הנראה.
אם אתה מרגיש רע לגבי משהו שעשית... זה סימן שיש לך מצפון טוב. סימן למצפון רע זה לספק הצדקים כמו "הרבצתי לילד שלי בגלל שהוא עשה רעש..... הרבצתי לילד שלי בגלל שהוא היה ילד רע." זו דוגמה למצפון ממש רע, נכון? זהו מצפון שאי אפשר לתקן אותו ולהביא אותו ליכולת פילוסופית. אתה לא יכול לתת תרופה למישהו שהולך לדחות אותה. אתה יכול, אבל כל מה שאתה תעשה זה תבזבז את התרופות שלך. תגרה התקפה. התרופות שמביאות ריפוי לאנשים טובים גורמות כאב לאנשים רעים. ואתה תשלם על הכאב הזה בדרך זו או אחרת. אז אני חושב שלבצע סריקה שכזו לאנשים לפני שאתה נכנס איתם לשיחה על ערכים, זה ממש אבל ממש חשוב.
אז מה אנחנו יכולים לעשות אם אנחנו מעוניינים בהיגיון ובעובדות ואנחנו מתעסקים עם אנשים שיש להם מצפון רע? או אנשים שיש להם יותר מדי צלקות מנטליות, שהתעללו בהם או שהם מתעללים בעצמם ובאחרים, והם לא מקבלים את ההיגיון והעובדות?
ובכן, מה שאני חושב שאנחנו צריכים לעשות, זה להיות מאוד מודעים לדרגה שבה הם ינסו לסתור את היגיון של מוסר על מנת להגן על המצפון שלהם. אחד מהדברים שאנשים כאלו יגידו לך, אם אתה מתעניין ברעיונות, עקרונות, אמת, היגיון ועובדות, זה "אל תהיה יותר מדי אידיאולוג. אל תיקח רעיונות בצורה יותר מדי רצינית. אתה קיצוני. אל תיקח דברים בצורה מוחלטת." אני רואה את זה כל הזמן בתקשורת ובשיחות בין אנשים. וזה ממש משעמם... שאנשים מדברים על איך צריך לתקן את הממשלה... את המדינה.. אנשים לא רוצים להיות החלטיים וקיצוניים לגבי הנהגה שקולה, מחושבת והגונה...... אלו כמובן סתם תיאורים רייקים. זה מביך, אבל זה צפוי. אנשים אומרים אם הם מעוניינים במשהו או לא מעוניינים, הם אף פעם לא מדברים על היגיון מתוך עקרונות ראשוניים, פילוסופיה, לוגיקה, רק על מה שהם רוצים או לא רוצים. ולכן אומרים לך, אל תהיה אידיאולוג. אל תיקח דברים בצורה מוחלטת, אל תיקח רעיונות בצורה רצינית מדי, על תשים רעיונות מעל אנשים. במילים אחרות: אל תשפוט אותי על פי מידות ותכלית - ובמידה מסויימת אני מסכים עם זה. אחד הדברים שמזעזעים אותי ביותר בעולם, זה המידה שבה אנשים אכן ישימו רעיונות מעל לאנשים. אז בוא נניח שאתה משתמש בטענה הזו כלפי חבר שלך, חיים, חיים הוא חבר שלך, ואתה אומר לחיים "חיים, שאתה תומך במדינה אתה תומך באלימות כנגדי!"
לא ברור לי איזה סדק נוצר בגולגולת של הנשמה של אנשים, כשהם אומרים "אני הולך להצמד לפטריוטיות שלי ולרעיון של מדינה, ולתמוך באלימות כנגדך, במקום לשים את החמימות, האהבה שלי, כלפיך, מעל האידיאולוגיה המחורבנת שהאכילו אותי בכפייה כילד"
כשהמציאות האלימה נחשפת לעיני אנשים, איזה מן חתיכת חרא מגוכח אתה צריך להיות בשביל להשים את ההתמכרות שלך לאידיאולוגיות מעל האהבה שלך למשפחה שלך, חברים שלך -וזה המבחן האמיתי! זה מבחן אמיתי! זה ממש נוראי... כל הזמן אומרים לנו שאנשים אוהבים אותנו... כולם... ואז שאנחנו מצביעים על כך שהם תומכים באלימות כלפינו, רק בגלל שאנחנו לא מסכימים איתם, לא היית מצפה שהאהבה הזו שכל כך הרבה מדברים עליה, תשנה את הדעה שלהם? "אוו נכון אני באמת לא רוצה לתמוך באלימות כנגדך. אז אני הולך להפסיק. אני לא רוצה להסכים איתך, אבל אני לא הולך לתמוך באלימות כנגדך רק בגלל שאתה לא מסכים איתי. נמצא כבר פתרון אחר.." אבל לפחות זה, צריך להיות שם, אם אכן יש שם את האהבה המדוברת הזו. בין משפחה, וחברים. קהילות.
בואו ניקח דוגמה, פשוטה, ואני מקווה שהיא תעזור להבין: בואו נניח שחבר שלך נמצא אצלך בבית, והוא מתקשר לפיצרייה ומזמין פיצה עם פפרוני כפול, והוא נותן להם את הכתובת שלך. ואז, הוא מבין שהוא חייג בטעות למספר אחר, ואז משודרת כתבה בטלוויזיה שמספרת שדרך טובה להזמין רוצח שכיר, היא להזמין "פיצה עם פפרוני כפול" ולהתקשר למספר הזה. המשטרה בדיוק גילתה שככה פועלת המאפיה. אז בעצם, על-ידי חיוג למספר הלא נכון והזמנת פיצה עם פפרוני כפול, החבר שלך הזמין רוצח שכיר לבית שלך. כי זו בדיוק אותה התגלית כמו במדינאות. היי, חשבת שהזמנת פיצה? אתה בעצם הזמנת חיסול, רוצח שכיר לבית שלי. חשבת שאתה עוזר לי, אתה בעצם מזמין מישהו שיחסל אותי. המשטרה ומס הכנסה יחסלו אותי. היי, רצית לעזור לעניים, אתה חושב שהזמנת את זה? זה לא פיצה עם פפרוני כפול - זה אלימות כלפי בגלל שאני לא מסכים איתך. אז בואו נניח שהרגע ראית את הכתבה הזו בחדשות, וחבר שלך בדיוק הזמין רוצח שכיר לבית שלך. פפרוני כפול, לכתובת שלך. באאאאם! המחסלים בדרך. אז אתה אומר לו, שכדאי שהוא יתקשר שוב ויבטל. והוא אומר, לא.. אני לא חושב שכדאי. לא.... לא. ואתה מתפלץ! מה?! הרגע הזמנת מחסלים לחסל אותי! אני יודע שזה היה בטעות, שלא ידעת.. אבל עכשיו אתה יודע את זה, הרגע הזמנת רוצחים שכירים אלי הביתה, תתקשר אליהם שוב, והוא עונה: לא.... לא. לא. אני לא הזמנתי מחסלים עליך, רק הזמנתי פיצה. (אתה:) "אתה התקשרת למספר הזה.. הזמנת עלי חיסול!"
אתה מבין עד כמה בלתי שפוי זה? איזה מין חבר לא יתקשר שוב ויגיד "תבטלו את הפפרוני הכפול. אני לא רוצה שיירו בחבר שלי." -באיזה עולם מוזר אנחנו חיים? אנשים מכורים ממש לאידיאולוגיות, שאנשים יגידו "כן, אני אכן הזמנתי אליך בטעות רוצח שכיר, אבל, זה בסדר. זה בסדר. בוא נשאיר את זה ככה. לא ידעתי שאני מזמין רוצח שכיר עד שהצבעת על כך, אבל בוא נשאיר את זה ככה. מבחינה פילוסופית, זה מה שהטענה שלהם חושפת, הטענה שהאידיאולוגיות שלך יותר חשובות לך מאנשים. אנשים חושבים שהם מזמינים פיצה, והם בעצם מזמינים רוצח שכיר. אנשים חושבים שהם תומכים במדינה, בבטחון, בעניים, בחינוך ובבריאות, אבל הם בעצם מזמינים עליך חיסול, ושאתה מצביע על כך, הם לא מתקשרים לבטל. זה ממש מוזר... ומה אתה היית חושב על חבר שלא היה מתקשר בחזרה ומבטל את החיסול שהוא לגמרי בטעות הזמין עליך? האם היית חושב שהוא פסיכופת מוזר ומפחיד שללא ספק אין לו שום בעייה עם כפייה שכזו?
היית חושב "היי... אבל הוא באמת אוהב אותי!.. יש רק את העניין הקטן הזה.. הוא מזמין רוצחים שכירים שיחסלו אותי, אבל חוץ מהעניין הקטן הזה, אנחנו ממש חברים טובים! אנחנו נהנים לראות סרטים ביחד בקולנוע.. אנחנו חברים טובים. הוא חבר טוב, הוא משפחה.." אנשים מזמינים עליך חיסול, אתה מצביע על זה, והם אומרים "נו... אז מה" -לא יודע מה אתכם, אבל השכל שלי מתחיל לכאוב כבר! הלב שלי מתחיל לכאוב!
אז איך אנחנו יכולים לפתור את הבעיה, עם אלו שלא מקשיבים להיגיון? ובכן, זה לא שונה בפילוסופיה מאשר בכל תחום אחר. בנאדם שלא מקשיב להיגיון, בהקשר של נניח, בעיית השתייה שלו, יקשיב לבסוף רק לעובדות. תראו, המטרה של להיות קשוב להיגיון היא שלבסוף לא תהיה חייב להקשיב לעובדות. המטרה של להקשיב לטענה שעישון גורם לסרטן, היא שלא תהיה צריך להבין שעישון הוא מסוכן על ידי פיצוח סרטן בגוף שלך. רואים איך זה עובד? המטרה של לספר לך שאם תבזבז יותר ממה שאתה מרוויח, תסתבך בטווח הארוך, היא שלא תסיים בחובות כבדים, פשיטת רגל וכו'. המטרה של לספר לך שזה לא חכם לבנות בקתה על שפת אגם, היא שלא תניח לבנים ובטון בתוך מים, ואז תבין שאין לך מקום לגור בו. עוד דוגמה אחת ונמשיך: המטרה של להשתמש בתוכנית כשאתה בונה גשר, היא שלא תבנה גשר שיפול ואז תפגע. המטרה של היגיון היא שתוכל להמנע מללמוד על ידי התוצאות בלבד. לפעמים, ללמוד דרך התוצאה יכול להיות דבר קטלני. לאכול את הפטריה הלא נכונה, זה דבר שיכול להרוג אותך. אז, הגישה שלי לזה, תמיד הייתה שיש נחמדות מסויימת בוולונטריזם. יש אפילו נחמדות מסויימת בלעשות על אנשים מסויימים חרם. אם זה עושה לך היגיון בכלל. יש נחמדות בלעשות חרם על אנשים. ולמה אני מתכוון בזה? ובכן, יש את הדבר הזה בכל התמכרות, שנקרא איפשור. לאפשר. לאפשר לבנאדם להמשיך את ההתמכרות שלו זה דבר רע. לאפשר זה לעשות כאילו אין שום בעיה, או אפילו לעזור לאנשים להמנע מהתוצאות של הפעולות שלהם. זה דבר רע. אם יש לך בעל שתיין, ואת מתקשרת לעבודה שלו ומודיעה להם שהוא חולה היום, שלמעשה הוא בהנגאובר, או שאת הולכת וקונה לו בירה, ואת ממציאה כל מני תירוצים עבורו במפגשים משפחתיים, את מרככת את התוצאות של ההתמכרות שלו, במקרה כזה, את לא עושה לו באמת שום טובה. למעשה, זה נחשב כחלק מההתמכרות. האיפשור הוא חלק הרסני מהמשוואה. ואת לא אמורה לעשות את זה. את לא אמורה לעזור לאנשים עם ההתמכרויות ההרסניות שלהם. ולעזור להם זה פעולה שמביאה רווח בטווח המיידי וכאב בטווח הארוך. וזה נחשב לדבר רע מאוד. בגלל שאת רק עושה את זה גרוע יותר עבורו, את הופכת את ההתמכרות שלו לגרועה יותר, את עוזרת לו להישאר מכור. ומה שתמיד שמעתי לגבי התמכרויות שכאלה, זה זה סוג של אהבה כואבת.
הם ישנאו אותך על כך שאתה עומד על העקרון ותומך באישיות הלא מתמכרת שלהם, בעד ההיגיון, חופש מההתמכרות, אתה תומך במשהו חיובי. החלק שלהם שמכור, ישנא אותך. הוא יקלל אותך ויקרא לך בכל מני כינויים, יתרגז עליך וכו' - "אתה לא תומך בי, אתה לא מבין, זה לא כל-כך גרוע, לי אין בעיה, לך יש בעיה, בלה בלה בלה התקפות התקפות התקפות..." אנחנו מכירים את זה. ויש שתי דרכים ללמד דרך תוצאות, הראשונה היא להעניש, דרך שאני חושב שלא טובה, בואו נגיד, הורה וילד. את מעניש, והשניה היא לתת לתוצאות לקרות מעצמן. אז, אם הילד שלך רוצה לעשות משהו קצת מסוכן, אתה יכול להעניש אותו וללמד אותו ככה, או אולי לתת לו לנסות בכל מקרה, ליפול ואולי לפצוע את הברך, והוא ילמד. יש פה איזון עדין שכזה, אבל אני לא מאמין שענישה היא הדרך. ענישה לא מלמדת את הילד שום דבר חוץ מאשר סלידה. זה בערך מתוחכם כמו להרביץ לכלבלב. זה לא מלמד אותו כלום, חוץ מאשר לסלוד. אז מה קורה אחרי זה? אם פשוט תפסיק לאפשר לאנשים, התוצאות הטבעיות של המעשים שלהם יצטברו אצלם. לצערינו, עם מדינאות, התוצאות מצטרבות גם לרעתינו, אבל אין הרבה שאנחנו יכולים לעשות בעניין הזה, אז בואו נמשיך להתרכז במטאפורה האישית, כי זה כן עובד.
אז האדם שלא שומע להיגיון, יהיה חייב להקשיב לתוצאות. המהמר המכור שלא מקשיב לסביבה שלו "אתה צריך ללכת לעזרה, אתה צריך להפסיק להמר... אתה הורס את המשפחה" הוא יצטרך ללמוד מהתוצאות. ואנשים אכן לומדים מהתוצאות. זה לא יפה, או כיף, אבל הם לומדים מהתוצאות לבסוף. זה לא כיף. אבל רוב האנשים שלא מתים מיד מהמעשים שלהם, לומדים לבסוף מהתוצאות. אז המהמר, או השתיין לבסוף יאבד את אשתו, את הילדים, את הבית, את העבודה, ובנקודה מסויימת, המחיר השלילי יהיה גדול מספיק בכדי שהוא ילמד מהתוצאות. הוא לא לומד מהיגיון מונע, הוא לומד מתוצאות בדיעבד.
עכשיו, כל הרעיון של לא לאפשר, זה לעשות חרם על ההתמכרות. לעשות חרם על ההתמכרות. אז אם יש לך חבר, או חברה, בואו נחליף לרגע לשם האיזון ונגיד חברה, שהיא שתיינית כבדה, אתה אולי לא תרצה לעזוב אותה, אבל אתה תעשה חרם על ההתמכרות. ההתמכרות לא מטופלת כמו חלק מהיחסים. ומה שאני מתכוון זה שאתה לא מתרץ תירוצים, אתה לא הולך לקנות בירה, אתה מטפל בה כאילו שהיא לא שתיינית. החלק השתייני בה מוחרם מהיחסים. לזה קוראים לא-לאפשר. עכשיו, אם אתה פועל בוולונטריזם עם ההתנהגות ההתמכרותית שלה, וזה כמעט כל מה שיש בה, כל מי שהיא, אז מה שקורה זה, שהיא תעזוב אותך, או שאתה תעזוב אותה. או שזה ילך ויהיה גרוע וגרוע מרגע לרגע. אם היא לא יכולה לחיות ללא האפשור של ההתמכרות שלה, אם אתה פועל כאילו שההתמכרות שלה לא שם, אתה פועל בצורה וולונטרית ומחרים את ההתמכרות שלה, ובכן, אתה עלול לסיים עם מישהי שכל-כך מכורה להתמכרות שלה שהיא תפטר ממך, כי היא לא קיימת מחוץ להתמכרות שלה. ההתמכרות שלה ממלאת אותה. ואם אתה נפרד מההתמכרות, היא תחשוב על זה בפרדה ממנה. והתקפות.. והחמרה בהתמכרות.. אותו הדבר עם הימורים. את מחרים את ההתמכרות, אתה יכול שלא להחרים את הבנאדם, אבל אתה מחרים את ההתמכרות. אני לא מלווה לך כסף, אני לא מתרץ תירוצים. אני לא מכסה עליך. לא משחרר אותך ממעצר. אם עוצרים אותך בגלל שלא שילמת את החובות שלך, אני לא בא ומשחרר אותך בערבות, אם עוצרים אותך על נהיגה בשיכרות, אני לא בא לשחרר אותך בערבות, זה מה שאתה עושה. אתה מפסיק לאפשר. אתה מחרים את ההתנהגות ההתמכרותית. מה שזה עושה, זה נותן לתוצאות של הפעולות של הבנאדם להצטבר אצלו. כולנו בעד אחריות. אחריות זה קודם כל אחריות לעצמך. אז אם אתה מהמר את עצמך לאבדון עד לחוב של עשרות אלפי שקלים או יותר, אז אתה משלם את החוב. אבל אם אנשים אחרים מגיעים ו-"מצילים" אותך, כלומר, משלמים את החוב שלך, ובכן, זה לא באמת רעיון כזה טוב, נכון? כי זה רק מעודד את ההתנהגות הרעה, וזה לקחת אחריות על התקלות של מישהו אחר וכו'. לא לאפשר זה תמיד היה משהו שאני שמעתי עליו.. אתה לא מאפשר את ההתנהגות הרעה, אתה נותן לתוצאות להצטבר אצל הבנאדם שיש לו התנהגות בעייתית. וזו נחמדות, כי לגונן על אנשים מפני התוצאות של הבחירות שלהם, אתה רק מעודד בחירה רעה ואתה הופך לחלק מההתמכרות. ואני לא רואה כיצד הימורים או שתייה או סמים, איך זה גרוע ממדינאות. אולי רק בכך שאם אתה שותה אתה הורס רק את הגוף של עצמך, אבל מדינאות הורסת מעמדות שלמים, ארצות שלמות.. דורות שלמים. על-ידי חובות, ומלחמות, ובתי ספר ציבוריים גרועים. המלחמה בסמים - שהיא המניע הראשון להתמכרות של צעירים לסמים, כל הדברים האלו.. מדינאות היא התמכרות גלובלית לאלימות ולתוצאות ההרסניות שלה. לפחות המכור הוא זה שמכור. זה ששותה פוגע בעצמו, או באלה שסובבים אותו. אבל המדינאי תומך במשטר שלם של התנהגות הרסנית בכל העולם. אין אף שתיין שגרם למוות של רבע מיליארד אנשים במאה האחרונה, אבל המדינאים שתומכים במערכת ההרסנית הזו שמביאה את המוות של מאות מיליוני אנשים. אבל המשוואה הפשוטה שאני תמיד עבדתי איתה היא זו: התמיכה באלימות לא מתיישבת ביחד עם אהבה. התמיכה באלימות כנגד הפרט היא הכרזת מלחמה כנגד אותו הפרט. היא לא מתיישבת עם אהבה. אתה לא יכול לומר שאדם שמכה את אשתו, אוהב את אשתו. אתה לא יכול להגיד שאדם שמזמין חיסול במקום פיצה, ומסרב לבטל את החיסול, שהוא אוהב את אשתו.לא. הוא מכור לאידיאולוגיה שלו, במקום להיות אמפטי לגבי היחסים הבין-אישיים שלו. הוא לא מסוגל להבין את הרגשות של אלו שסובבים אותו, שמזועזעים מהתמיכה שלו באלימות. וזה כל כך בסיסי, שזה אפילו לא עניין לויכוח. זה לא שווה ויכוח. אם מישהו אומר שתמיכה באלימות מתיישבת יופי עם אהבה, זו עמדה כל כך מגוכחת לנקוט בה, שאני בכלל לא הייתי טורח לדון איתו על זה.
אני מותן את כל הקרדיט לאנשים שלוקח להם זמן להבין, לכן אני אומר "אתה בטעות הזמנת חיסול על מישהו שאתה אוהב" אני מבין, זה רעיון חדש. זה רעיון מסובך. אני מבין שזה לוקח זמן לעבד את הרעיון ולהבין, אני מבין את זה. אני לא הולך לזרז אנשים בעניין הזה, זה לקח לי לא מעט זמן להבין את זה. אני לא מזרז אנשים, אני מבין. אבל... בנקודה מסויימת, זה הופך למשהו שאתה צריך לטפל בו. בנקודה מסויימת, תורצו מספיק תרוצים ועורפלו מספיק ערפולים. מספיק זמן עבר ומספיק עובדות פשוטות הוסברו בסבלנות רבה. אנשים צריכים פשוט לדחות את האלימות, או לזכות בתוצאות של התמיכה המתמשכת באלימות כנגד אחרים. התוצאות. אני לא מאפשר מדינאות על-ידי העמדת פנים שאין לזה תוצאות.
אלו הן תוצאות. אני יודע שזה קשה אבל אלו הן תוצאות. יש לנו ספינה ענקית, היגיון זה הקפטן, פילוסופיה היא ההגה. אגו הוא הקפטן, פילוסופיה היא ההגה. אתה מפליג אל עבר סוף העולם, ההיגיון אומר "שיט, אנחנו עומדים להגיע לסוף העולם, צריך להסתובב, אז אתה מסתובב, זה לוקח זמן, אבל אתה מסתובב. תוצאות זה קצת שונה, אם אנשים מסביבך לא נותנים לך תוצאות, אז אתה תמשיך להפליג עד סוף העולם, באסה להיות אתה, אתה ממשיך עד הסוף ונופל. מצד שני, אם יש אנשים מסביבך שאכפת להם, אז אתה מסיים במצב אחר לגמרי. אנשים אחרים שמסרבים להשתתף בתקלות שלך, בהתמכרויות שלך, החרם שלהם על ההתמכרות שלך הופך למשהו מאוד חזק. זה הופך לעוגן שכבול בשלשלאות מאוד ארוכות. מטען כבד, שקשור בכבל ארוך, שמושלך מעבר לסיפון. אם אתה לא מסתובב, זה מתחיל להיגרר על הקרקעית ולהאט את הספינה. זה נתפש בסלעים ובאצות וזה מפריע להיגוי של הספינה, וזה מה שעוגן עושה. זה מונע את התנועה של הספינה. ואנשים שונאים את זה. אנשים בונים על האפשור שלך, הם צריכים אותו. רוע מצריך שתעמיד פנים שהוא לא רוע. המדינה שורדת רק בזכות ההעמדת פנים שהיא מוסרית. הפרעות ממשיכות רק כאשר מעמידים פנים שאלו לא הפרעות, או שאלו ערכים חשובים וחיוביים. וזה בעייה גדולה. אז כשאתה מוציא את עצמך בתוך יחסים שיש בהם תמיכה מתמשכת באלימות כנגדך, מה שאתה עושה, וזה לא הסיבה אלה התוצאה של מה שאתה עושה. אתה מנסה ללמד דרך תוצאות. זה עוגן שאתה זורק מעבר לסיפון, שגורר ומעט את הספינה, ותחיל לסובב אותה. וכמובן, שאם אתה הקפטן, ואתה חושב שאתה שט בכיוון הנכון, ויש עוגן שגורר אותך ומסובב אותך ומעט אותך, ועוצר אותך והופך את הכיוון שלך, מה שאתה תעשה בטבעיות זה אתה תחתוך את השרשרת. תחתוך את החבל שקושר אותך לעוגן. כי זה גורר אותך ועוצר אותך. הופך את הכיוון שלך. אתה הולך בכיוון הנכון... אז מה שאתה רוצ הלעשות זה לחתוך את העוגן. לשחרר את המעצור. וזה אנשים שמנסים להגיד לך, הכבל בינך ובין הספינה, זה היושר שלך. עכשיו, אנשים לא באמת יכולים לחתוך את היושר והכנות שלך. הם רק יכולים לשכנע אותך שהכנות שלך היא חזירות, אנוכיות מגעילה, קיצוניות בלה בלה בלה הם יכולים רק לגרום לך, לחתוך את הקשר שלך עם הכנות שלך. הם לא יכולים לחתוך את זה בעצמם. אז כשאתה אומר לאנשים שהם תומכים בשימוש באלימות כנגדך, שחשבתם שאתם מזמינים פיצה עם פפרוני בעצם הזמנתם רוצחים, תבטלו את זה בבקשה, והם אומרים לא... הם צריכים שאתה תגיד, ובכן, אני בטוח שזה רק בדיחה, זה לא אמיתי, זה לא אומר כלום, כולם עושים את זה, הם צריכים אותך שתאפשר את ההתנהגות ההרסנית שלהם. אהה... אין לך בעיית שתייה, אין לך בעיית הימורים, כולם אוהבים לקחת קצת סיכונים, זה בסדר, כל עוד כולם נהנים, אל תהיה כזה מבאס, אל תהיה כזה קשה בלה בלה בלה..
ואז הם יכולים להמשיך -אבל זה לא נחמד - זה לא נחמד. זה אכזרי. זה פחדני וזה אכזרי. אז יש לך ספינה גדולה, העוגן תקוע במשהו כבד, חזק בעומק, וזה מתחיל לסובב את הספינה. זה נקרא אי השתתפות. וכולם רוצים להעוגן הזה יעוף משם, בכדי שהספינה תוכל להמשיך לשוט אל עבר הצוק שבסוף העולם. והם יכו ויחתכו וינשכו את הכבלים... הם ינסו לחתוך את היושר והכנות שלך. לשבור את העקרונות שלך. אנשים יגידו שהם תומכים במדינה ולא באלימות כנגדך. אבל זה אותו הדבר, זה כינוי נרדף. זה לומר אני הולך לכיוון צפון, אבל אני לא הולך לכיוון צפון. ובכן, מה יהיה? אווו... אל תהיה כזה נחרץ, תעבוד לשנות את המערכת לטובה, זה לא באמת אלימות, אתה יכול לעזוב את המדינה אם אתה לא אוהב את זה, אתה יכול להצביע, נכון? אל תהיה כזה קיצוני, אל תהיה כזה מטורף, אל תהיה אל תהיה אל תהיה ... שבור את השרשרת הזו ותתן לי להמשיך לשוט. אבל זה לא נחמד, לא נחמד, לאפשר לספינה לשוט אל מעבר לצוק שבסוף העולם. זה מאוד לא נחמד, לא נחמד להמנע מלהצביע על האקדח שבחדר. עם כל מי שבחיים שלך. זה לא נחמד. כי מה יקרה כאשר המערכת תקרוס? כשהמערכת תקרוס? הסיכוי היחיד שיש לנו שהמערכת לא תקרוס הוא שאנשים יראו את האקדח שבחדר, וידחו שימוש באלימות. ואז, אפילו אם המערכת תקרוס לבסוף, אם הם רואים את האקדח שבחדר, הם ידעו למה. שהמערכת תקרוס... וזה מטאפורה אחרונה: זה כמו בחור שמגיע לחדר מתים, סדרת מתח, גופה מגיע לחדר מתים, גופה של בחור, והמומחים בודקים ולא מוצאים מה סיבת המוות. הלב בסדר, הריאות בסדר. עמוד השדרה בסדר. מערכת כלי הדם בסדר, אין סתימות.... זה מצריך ליברטריאן בשביל לומר שיש גרזן גדול שמבצבץ מבית החזה של הבחור. צריך אנרכיסט בשביל לראות שיש גרזן ענק שתקוע לבחור בחזה. ככה זה עם המדינאים שלא יכולים לראות את הגרזן כי היד שלהם מכסה אותו, והם מעורבים במוות של הבחור. הם לא יכולים לראות את זה מבחינה רגשית. הם עומדים שם ומתפלאים "אנחנו לא יודעים למה בחור צעיר ובריא כזה מת... איך פתאום הלב שלו נחצה לשתיים באופן מפתיע ולא מוסבר." שאתה רואה את האקדח שבחדר אתה יכול להגיד אוקיי, זוהי סיבת המוות, אסור לנו לתקוע גרזנים בחזה של בחורים צעירים. הגוף הפוליטי כבר מת עכשיו. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה לעזור לאנשים לראות את האקדח שבחדר, כך שהם יראו שזו אלימות ולא רצון חופשי שגרם למוות ולנפילה של כל מה שהם העריכו ואהבו. כי כמובן, אם הם יחשבו שהחופש עשה את זה, אז הפתרון יהיה פחות חופש, וזה יהיה מקום רע להיות בו.
כך שהרעיון המרכזי שאני עובד איתו הוא, שהתמיכה באלימות איננה מתיישבת ביחד עם אהבה. שאם אתה לא יכול לשכנע אנשים על-ידי היגיון, ואתה לא יכול לתת לחיים לעבור עד שהם ילמדו את הלקח, אז התוצאה שאתה כן מסוגל להעניק להם שיש לה סיכוי לעבוד, היא וולונטריזם, התרחקות. האם זה יתקן את כולם ואת הכל? ברור שלא. בדיוק כמו שלא לאפשר לשתיין לשתות לא הולך להפסיק את השתיינות שלו בשבילו. אבל זה בהחלט נותן לו את ההזדמנות הגדולה ביותר, פיקחות.
