כאשר מישהו מעלה השערה (ש-"אתה אשם" או ש-"יש אלוהים"...), הדרך השימושית ביותר לענות היא לא לומר "אתה טועה", אלא "תוכיח".
אפילו אם זו רק ההשערה ש-"לכל אחד יש את הזכות למשפט הוגן". בירוקרטים מעוניינים לגרום לך להודות להם על כך שהם מביאים אותך תחת איומים להיתווכח איתם כאשר הם מאשימים אותך בדברים לא נכונים. אין בכלל שום הוכחה שאני צריך לשאת בנטל של משפט מלכתחילה.
כמו בכמעט כל ויכוח בין דתיים לאתאיסטים, הדתיים תמיד ינסו להוציא טענה מפי האתאיסט ש-"אין אלוהים". אז, הם ינסו להפיל את נטל ההוכחה על מי שמסרב לקבל את ההשערה שלהם. זה בדיוק המקרה עם בירוקרטים -הם רוצים שאנחנו נהיה אסירי תודה על כך שהם גוררים אותנו למשפט.
ומה אם אתה באמת ובתמים, לא יודע פשוט האם אתה אשם או לא? אין לך שום סיבה להפציר כבר בתחילת המשפט "מודה" או "כופר". לפי "החוק", וההיגיון, הפצרה אמורה להימסר מתוך הבנה מלאה של כתב האישום. זו הסיבה מדוע על פי תורת המשפט הקלאסית והמודרנית, יש שלב שנקרא "קדם משפט" -בו כתב האישום הוגש, ומחכים למועד ההקראה וההוכחות. מהשלב הזה, התביעה איננה רשאית לערוך שינויים בכתב האישום, ברשימת העדים והראיות. על התביעה להכין את הטיעון שלה לפני שהיא גוררת אותך למשפט. בשלב הקדם משפט, אתה זכאי לקבל לידך את כל חומר החקירה, רשימת העדים והראיות שישמשו כנגדך במשפט. לתביעה אסור במהלך המשפט להוסיף ראיות או עדים, אבל לך, כן מותר. בכל שלב.
זו בדיוק הסיבה מדוע לפי השיטה של מארק סטיבנס, אנחנו לא מפצירים "מודה" או "כופר" באשמה, אנחנו דורשים שראיות לסמכות יוצגו, או שלפחות, התביעה תעלה טענה ספציפית לגבי אילו ראיות ועדים יש לה בכדי להוכיח שהייתה סמכות, ושיש סמכות כרגע לקיים משפט. גם ההפצרה של "מודה" וגם ההפצרה של "כופר" הן השערות. ברגע שאתה יודע מספיק בכדי להפציר כך או כך, המרוץ מתחיל. אולי אתה אשם, ואתה פשוט לא יודע את זה? אבל אנחנו יודעים, מניסיון, שהבירוקרטים מעדיפים לרקוד מסביב העניין הזה מאשר פשוט להראות שיש להם קייס, שיש להם מספיק ראיות כבר בהתחלה. לפחות כאשר מדובר בעבירות תנועה ועניינים של סמכות ותחולה.
בויכוחים בין דתיים לאתאיסטים, הדתיים כמעט תמיד ינסו להוציא השערה מפיו של האתאיסט, ואז הם יעלו השערה משלהם ויאמרו שהראיות לא מצדיקות את המסקנה, בשל שההגדרה של האתאיסט לאלוהים לא מתאימה.
ביום שבירוקרטים יציגו ראיות לסמכות ותחולה, כלשהן, האדמה תרעד. אבל עד אז, אני לא אפציר "כופר" בבית המשפט. בנימוס, אני אמשיך להציג את דרישותי לראיות, וכמו שצפוי, הם, בשלב מסויים יכניסו לתיק הפצרה של "כופר" בשמי. זה בערך כמו לחתום בשמי שאני מבין, בשעה שהם נמנעים מלהציג את הקייס ש(אין)להם.
כל עוד הם, הפסיכופתים בגלימות שחורות עם החיילים במדים כחולים, יגררו אותי לבית המשפט שלהם, אני ימשיך להתעקש על העניין הזה. תראו לי את העובדות. זה לא איזה טיעון משפטי חלש ש-"לא תופס פה" או משהו שכזה. אני לא מדבר על "זכויות", או על זכויות ש-"חוקי היסוד מעניקים לי". אני פשוט דורש ראיות, עובדות מהמציאות שמראות שההשערה שלהם נכונה, מעבר לדעה והטעם האישי שלהם והרצון שלהם שזה יהיה נכון.
מניסיון, כאשר אני מותקף על ידי ביורוקרט, אני תמיד אמנע מלהעלות השערות משל עצמי, כמו "החוק לא חל עלי" או "אני לא חייב לציית לחוק", "אין לכם סמכות" וכו' וכו'. זה לא שזה לא נכון, אבל זה פשוט לא שימושי בויכוחים עם פסיכים שקרנים כמו "משרתי הציבור" (ואני בכוונה כבר לא אומר "שלנו"). השיטה הזו, מביאה לכך שזה יהיה בלתי אפשרי עבורם לשלול את העמדה שלי. אין לי עמדה, אני רק שואל שאלות שהן מאוד רלוונטיות. הכלל הידוע של "אילולא" יכול להוכיח עד כמה השאלות שלי רלוונטיות. בנוסף, כשאני פועל לפי השיטה הנ"ל, אני מביא אותם לבצע עוד שחיתויות משפטיות וחריגות מהכללים שהם קבעו לכולנו, ובכך אני משיג עוד ראיות לכך שהתיק צריך להיזרק החוצה מבית המשפט מיד. לא רק שלתובעת אין ראיות, אלא שעכשיו לי יש ראיות שהתובעת פועלת בחוסר תום לב ושהשופט צריך להיפסל.
ובמצב הזה, השופט מחזיק ב-"תפוח אדמה לוהט". אם הוא ימשיך לכסות על הרשלנות הפלילית החמורה של התובעת, הוא "יזכה" בבקשת פסלות, עתירה לבית המשפט העליון לפסול אותו ואף בתלונה בפני ועדת מינוי שופטים. האפשרות השניה שלו היא לזרוק את תפוח האדמה הלוהט הזה אל עבר התובעת, ולהורות לה לסלק את כתב האישום בעצמה ומיד. במקרה הזה, אנחנו נגיש כנגד התובעת -תלונה בפני ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין -על כך שביודעין היא גררה אותנו למשפט כאשר אין לה ראיות. בשני המקרים כמובן, לא ינקטו סנקציות אישיות כלפי התובעת או השופט, אך זה עדיין לא נעים, ואנחנו בכל זאת נמשיך ללחוץ על כך שכן ינקטו סנקציות, כי זה מה שהצדק דורש. זה מאוד חשוב לזכור שבסופו של דבר, השופט הוא זה שמחליט היכן נשאר תפוח האדמה הלוהט הזה. הוא יכול להאשים את התובעת ולטעון שהיא התרשלה, שהיא ביצעה "תקלות פרוצדורליות". והתובעת? ברוב המקרים היא תזרוק את תפוח האדמה הלוהט אל השוטר ותאשים אותו שהוא התרשל במילוי הטפסים, או שהוא היה במשימה חשובה ולכן לא יכל להגיע למסור עדות. כך או כך, ישנו תפו"א לוהט בחדר ברגע שאתה מתעקש על השאלות הלא נעימות הללו, כשאתה שואל על ראיות, עובדות ועדים -שפשוט אין.
אפילו אם זו רק ההשערה ש-"לכל אחד יש את הזכות למשפט הוגן". בירוקרטים מעוניינים לגרום לך להודות להם על כך שהם מביאים אותך תחת איומים להיתווכח איתם כאשר הם מאשימים אותך בדברים לא נכונים. אין בכלל שום הוכחה שאני צריך לשאת בנטל של משפט מלכתחילה.
כמו בכמעט כל ויכוח בין דתיים לאתאיסטים, הדתיים תמיד ינסו להוציא טענה מפי האתאיסט ש-"אין אלוהים". אז, הם ינסו להפיל את נטל ההוכחה על מי שמסרב לקבל את ההשערה שלהם. זה בדיוק המקרה עם בירוקרטים -הם רוצים שאנחנו נהיה אסירי תודה על כך שהם גוררים אותנו למשפט.

ומה אם אתה באמת ובתמים, לא יודע פשוט האם אתה אשם או לא? אין לך שום סיבה להפציר כבר בתחילת המשפט "מודה" או "כופר". לפי "החוק", וההיגיון, הפצרה אמורה להימסר מתוך הבנה מלאה של כתב האישום. זו הסיבה מדוע על פי תורת המשפט הקלאסית והמודרנית, יש שלב שנקרא "קדם משפט" -בו כתב האישום הוגש, ומחכים למועד ההקראה וההוכחות. מהשלב הזה, התביעה איננה רשאית לערוך שינויים בכתב האישום, ברשימת העדים והראיות. על התביעה להכין את הטיעון שלה לפני שהיא גוררת אותך למשפט. בשלב הקדם משפט, אתה זכאי לקבל לידך את כל חומר החקירה, רשימת העדים והראיות שישמשו כנגדך במשפט. לתביעה אסור במהלך המשפט להוסיף ראיות או עדים, אבל לך, כן מותר. בכל שלב.
זו בדיוק הסיבה מדוע לפי השיטה של מארק סטיבנס, אנחנו לא מפצירים "מודה" או "כופר" באשמה, אנחנו דורשים שראיות לסמכות יוצגו, או שלפחות, התביעה תעלה טענה ספציפית לגבי אילו ראיות ועדים יש לה בכדי להוכיח שהייתה סמכות, ושיש סמכות כרגע לקיים משפט. גם ההפצרה של "מודה" וגם ההפצרה של "כופר" הן השערות. ברגע שאתה יודע מספיק בכדי להפציר כך או כך, המרוץ מתחיל. אולי אתה אשם, ואתה פשוט לא יודע את זה? אבל אנחנו יודעים, מניסיון, שהבירוקרטים מעדיפים לרקוד מסביב העניין הזה מאשר פשוט להראות שיש להם קייס, שיש להם מספיק ראיות כבר בהתחלה. לפחות כאשר מדובר בעבירות תנועה ועניינים של סמכות ותחולה.
בויכוחים בין דתיים לאתאיסטים, הדתיים כמעט תמיד ינסו להוציא השערה מפיו של האתאיסט, ואז הם יעלו השערה משלהם ויאמרו שהראיות לא מצדיקות את המסקנה, בשל שההגדרה של האתאיסט לאלוהים לא מתאימה.
ביום שבירוקרטים יציגו ראיות לסמכות ותחולה, כלשהן, האדמה תרעד. אבל עד אז, אני לא אפציר "כופר" בבית המשפט. בנימוס, אני אמשיך להציג את דרישותי לראיות, וכמו שצפוי, הם, בשלב מסויים יכניסו לתיק הפצרה של "כופר" בשמי. זה בערך כמו לחתום בשמי שאני מבין, בשעה שהם נמנעים מלהציג את הקייס ש(אין)להם.
כל עוד הם, הפסיכופתים בגלימות שחורות עם החיילים במדים כחולים, יגררו אותי לבית המשפט שלהם, אני ימשיך להתעקש על העניין הזה. תראו לי את העובדות. זה לא איזה טיעון משפטי חלש ש-"לא תופס פה" או משהו שכזה. אני לא מדבר על "זכויות", או על זכויות ש-"חוקי היסוד מעניקים לי". אני פשוט דורש ראיות, עובדות מהמציאות שמראות שההשערה שלהם נכונה, מעבר לדעה והטעם האישי שלהם והרצון שלהם שזה יהיה נכון.
מניסיון, כאשר אני מותקף על ידי ביורוקרט, אני תמיד אמנע מלהעלות השערות משל עצמי, כמו "החוק לא חל עלי" או "אני לא חייב לציית לחוק", "אין לכם סמכות" וכו' וכו'. זה לא שזה לא נכון, אבל זה פשוט לא שימושי בויכוחים עם פסיכים שקרנים כמו "משרתי הציבור" (ואני בכוונה כבר לא אומר "שלנו"). השיטה הזו, מביאה לכך שזה יהיה בלתי אפשרי עבורם לשלול את העמדה שלי. אין לי עמדה, אני רק שואל שאלות שהן מאוד רלוונטיות. הכלל הידוע של "אילולא" יכול להוכיח עד כמה השאלות שלי רלוונטיות. בנוסף, כשאני פועל לפי השיטה הנ"ל, אני מביא אותם לבצע עוד שחיתויות משפטיות וחריגות מהכללים שהם קבעו לכולנו, ובכך אני משיג עוד ראיות לכך שהתיק צריך להיזרק החוצה מבית המשפט מיד. לא רק שלתובעת אין ראיות, אלא שעכשיו לי יש ראיות שהתובעת פועלת בחוסר תום לב ושהשופט צריך להיפסל.
ובמצב הזה, השופט מחזיק ב-"תפוח אדמה לוהט". אם הוא ימשיך לכסות על הרשלנות הפלילית החמורה של התובעת, הוא "יזכה" בבקשת פסלות, עתירה לבית המשפט העליון לפסול אותו ואף בתלונה בפני ועדת מינוי שופטים. האפשרות השניה שלו היא לזרוק את תפוח האדמה הלוהט הזה אל עבר התובעת, ולהורות לה לסלק את כתב האישום בעצמה ומיד. במקרה הזה, אנחנו נגיש כנגד התובעת -תלונה בפני ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין -על כך שביודעין היא גררה אותנו למשפט כאשר אין לה ראיות. בשני המקרים כמובן, לא ינקטו סנקציות אישיות כלפי התובעת או השופט, אך זה עדיין לא נעים, ואנחנו בכל זאת נמשיך ללחוץ על כך שכן ינקטו סנקציות, כי זה מה שהצדק דורש. זה מאוד חשוב לזכור שבסופו של דבר, השופט הוא זה שמחליט היכן נשאר תפוח האדמה הלוהט הזה. הוא יכול להאשים את התובעת ולטעון שהיא התרשלה, שהיא ביצעה "תקלות פרוצדורליות". והתובעת? ברוב המקרים היא תזרוק את תפוח האדמה הלוהט אל השוטר ותאשים אותו שהוא התרשל במילוי הטפסים, או שהוא היה במשימה חשובה ולכן לא יכל להגיע למסור עדות. כך או כך, ישנו תפו"א לוהט בחדר ברגע שאתה מתעקש על השאלות הלא נעימות הללו, כשאתה שואל על ראיות, עובדות ועדים -שפשוט אין.