אחת השאלות שאני אוהב לשאול אנשים בתור התחלה (ואני לא המצאתי את זה) היא "האם יש משהו שאתה מוכן להלחם עבורו? משהו, איזה ערך כלשהו, שעליו אתה לא מוכן לוותר?". עבור רוב האנשים שקוראים את הבלוג הזה, יש הרבה דברים שמהווים גבול, קו אדום ודברים ששווה להלחם עליהם. חיים, חירות ורכוש פרטי למשל.
חירות אמרת? כן, חירות זה כאשר אני לא כופה את הדעות שלי על אחרים, אפילו לא קצת, לא חלק מהדעות שלי, לא 10% מהן, וחירות זה גם כאשר אף אחד אחר לא כופה עלי את הדעות שלו. כמובן שאפשר לטעון שחירות היא דבר יחסי, ושאם מישהו כופה עלי ללבוש כובע אני עדיין חופשי לאכול מה שבא לי ולטייל לאן שבא לי ושיש לי עדיין מידה רבה של חופש, אבל כל זה לא מעניין. נכון, אפשר להתווכח על מידת החופש שנשאר לקורבן אונס מול קורבן רצח, ולקורבן גניבת אופניים מול קורבן אונס, אבל חירות זה מצב של היעדר שליטה - לא לשלוט באחרים ולא להישלט על-ידי אחרים. לשלוט בעצמך.
ויש הרבה אנשים שהחירות חשובה להם. שהאמת, הצדק והחירות חשובים להם - ומבחינתם, ומבחינתי, צדק חברתי זה הזכות שלך לשמור על הרכוש שלך. הבעיה היא רק שהרבה חברה לא יודעים איך להלחם במפלצת הזו, המדינה. כאשר אני אומר שהדרך היא
לאתגר את המערכת ולהלחם במקום להיכנע למתקפות בירוקרטיות - אנשים לא בטוחים למה - למה ואיך זה עוזר. איך זה עוזר? אני אנסה להשיב על כך עכשיו.
זה ברור לנו שברגע שבן אדם נמצא בעמדת כוח, הוא לא מוותר עליה מתוך הבנה כנה של צדק. הצדק כבר לא מעניין אותו בשלב הזה. מעטים הם האנשים שישארו הגונים כאשר הם בעמדת כוח, ובירוקרטים כמעט אף פעם לא מוותרים על הכוח בעבור ההגינות. זה לא היגיוני שמישהו יצליח על-ידי היגיון לשכנע בירוקרטים שהם טועים - ולכן זו לא המטרה שלנו - כי זה לא אפשרי. כאמור, לבית המשפט
אנחנו לא הולכים בשביל לנסות לשכנע את השופט (אבל אנחנו בכל זאת נותנים לו צ'אנס כי אנחנו בכל זאת אנשים הגונים).

היגיון זה לא הסיבה שהם
מאמינים שהם זה המדינה, ושהם לא
סתם פושעים בחליפות וגלימות שחורות, והיגיון לא יוציא אותם מזה. היגיון לא הכניס אותם לזה והיגיון לא יוציא אותם מזה.
באופן עקרוני, המטרה שלנו היא כפולה. אנחנו רוצים להראות לאותם אנשים שכן יכולים לחשוב בהיגיון, שהמדינה היא רק שטות. שזו בסה"כ כנופיה שמנוהלת על-ידי שטותניקים, ולא שום דבר לגיטימי שמשקף את "
החוזה החברתי" ואת
"עקרונות היסוד של החברה הדמוקרטית...(בלה בלה בלה)...".
כנופיה, דרגות, ואקדחים. פושעים, דגל, ומדים. זה, ולא יותר מזה.
אנחנו גם רוצים להביך את הבירוקרטים ולקלקל להם את ההצגה. הדרך היחידה שבה הם יכולים להמנע מלהביך את עצמם היא
לומר לשקר
"אין לנו זמן לדבר על זה כרגע". כשזו הופכת להיות התשובה היחידה שאנשים בכל העולם מקבלים מבירוקרטים -
זה ברור שהם משקרים - ושאין להם
שום מושג מהי מדינה ואיך יש להם, כביכול, "
סמכות" לקבוע לנו חוקים. איך זה בסדר להם לכפות עלינו חוקים, אבל לא בסדר לנו לכפות עליהם, או על כל אחד אחר - חוקים משלנו.
אבל את אלו שכל כך מושקעים בתרמית, אי אפשר לשנות. אפילו אם הם מבינים את העניין הם ימשיכו לשקר כל עוד זה אפשרי. מדי פעם אנחנו נלחץ אותם לפינה והם יאלצו לענות לנו - ואז, כשזה קורה, זה בדרך כלל משהו בסגנון של היגיון מעגלי (
"אתה חייב לציית לחוק בגלל שכולם חייבים" או
"אתה חייב לציית לחוק בגלל שזה מה שכתוב בחוק" ויש גם את
"אתה לא חייב לציית לחוק, אבל אם לא תציית תענש על פי חוק" שזה כמו להגיד
"אנחנו מענישים אותך ללא סיבה"). כאשר זה קורה, כאשר הם פולטים שטות כמו
אחד מהכשלים הלוגים הנפוצים שלהם, אז קל מאוד לבייש אותם באופן אישי ופשוט לפרסם את הדברים שלהם בצירוף ללינק לויקיפדיה שמראה מהו אותו
כשל לוגי.
כולם יודעים. כולם יודעים שיש המון אנשים מושחתים בתוך המערכת, ויש הרבה הוכחות לכך. אז למרות שתמיד טוב להוסיף, אין ספק הרי, כיצד לחשוף שוב ושוב את ההונאה בבית משפט זה דבר שיעזור לנו? כיצד זה, משחק לטובתינו ולרעתם? ובכן, ההוכחה
לא כבר קיימת. כן, יש הרבה הוכחות להרבה שחיתויות, אבל מה שאנחנו עושים פה זה משהו אחר. אנחנו מוכיחים שכל שופט, וכל תובע, בכל משפט, משקרים, מריצים קנוניה ופוגעים בזכויות יסוד - ושהתירוץ שלהם הוא לא יותר מאשר כשל לוגי נדוש, או פשוט שקר. אבל הכי חשוב זה שאנחנו מוכיחים שאין עורך-דין אחד שיכול להוכיח שאנחנו טועים ושהרעיון של מדינה מבוסס על עובדות והיגיון בסיסי. במילים אחרות, אנחנו מוכיחים שאין מדינה ושהכל שקר. לא סתם, שאיזה שופט רימה מישהו באיזה משהו, אלא, שכל התפקיד שלו הוא שקר אחד גדול. אני מקוה שאתם מבינים את ההבדל בין זה, בין שורש הבעיה, לבין סתם מקרה של שחיתות ביחס לכללי המשחק הסובייקטיבים. אנחנו מאתגרים את שורש המשחק - את עצם הרעיון שאנחנו בכלל משחקים איתם במשהו - את הרעיון של מדינה - ולא אכפת לנו אם שופט כלשהו לא מציית לאיזה חוק כלשהו - זה הבסיס שמשנה, הרעיון של מדינה ששגוי. כל השאר נשען על הרעיון השגוי הזה.
אז איך בדיוק אתם מעמיסים ותוקעים את המערכת? זו שמשעבדת את כולנו... במקום לשלם ולציית באופן אוטומטי אנחנו הולכים למשפט - תהליך ארוך, מורכב ויקר שמצריך אותם לקרוא המון דפים שאנחנו כותבים, בהם
אנחנו מעלים שאלות פשוטות אך חשובות, ועוד עניינים משפטיים כמו
זכות העמידה ועילת תביעה. הפקידים צריכים לפנות עבורינו כמה שעות טובות, ואנחנו מורידים לכל אחד מהם את המורל. כל אחד מהם נחשף לריקבון שבבסיס הרעיון שעבורו הם עובדים. הם רואים שזה לא רעיון כל כך טוב.... מדינה. המשפט הכי פשוט מתארך להיות ארוך פי 20 או יותר משאר המשפטים - הקהל באולם נחשף לאקטיביזם ורואה לראשונה אנשים שלא נכנעים, שלא מכבדים את "כבודו" ושלא מפחדים לשאול שאלות ולהתעקש לקבל תשובות ענייניות. אם מספיק אנשים יגשו למשפט במקום לשלם את הקנסות הכי פשוטים של 250 ש"ח, כל מערכת בתי המשפט תתקע. אני אישית, למשל, במשפט על 250 ש"ח, משהו פשוט - בלי נקודות, הגשתי כ-19 בקשות, הגעתי ל-4 שופטים, בהם גם
נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס שהיה צריך לקרוא בערך 10 דפים שאני כתבתי ולכתוב לי 4 דפים - רק בשביל לזכות ב-250 ש"ח מהכיס שלי. השוטרת הייתה צריכה להגיע, התובעת... כל זה תוקע להם את המערכת והופך את זה למאוד לא משתלם.
אתם מביכים את התבירוקרטים, זה נכון. אבל מורידים להם את המורל? - אני בספק. אין פה שאלה שאנחנו מורידים להם את המורל. להוריד את המורל של הפקידים זה מאוד קל, כי הם פחות מושקעים בהונאה. לרוב הם לא אלה שאחראים למתקפה הבירוקרטית, הם רק מעבירים את הניירות מכאן לשם. יצא לי להסביר את העניין לעומקו המלא, לכמה פקידות שמאוד אהבו את מה שאני עושה, וזה מאוד טוב שהפקידה של השופט תשנא אותו עוד יותר ותבין שהוא רמאי מקצועי שמתחמק מתשובות איפה שלא נוח לו. שהפקידה של התובעת אומרת לי שהיא
"עוזבת בקרוב את המקום הרקוב הזה". ולשופטים... להם זה בטח פוגע במורל. הם היו רוצים להגיע לעבודה ולקבל יחס של אלוהים קטנים. יחס של אנשים ישרים, מומחים, מקצועיים, הגונים שעושים עבודה חשובה מאוד. הם נהנים כאשר אנשים קוראים להם "כבודו" ומתחננים לרחמים. כאשר אנשים מקבלים את הרעיון השגוי של מדינה בלי שאלה. בלי לאתגר את הרעיון בכלל. זה ממש
לא כיף להם כאשר בחור צעיר כמוני עומד מולם, מול קהל רב, ושואל אותם שאלות שממש לא נעים להם לענות עליהן. שאלות שכל תשובה שהם יענו תבייש אותם. אנשים רואים אותך, מבינים שהמלך הוא עירום, ושעכשיו אתה כבר היית הראשון להצביע וזה מאוד מביך עבורו.
אבל האם כדאי להיאבק בבתי המשפט? הרי זה לא תמיד מביא לביטול כתב האישום... נכון, לפעמים זה מביא לצמצום נזקים, ולפעמים לא. אבל זה לא מגדיל נזקים לנו - רק להם. לכן זה כדאי תמיד להגן על עצמך כאשר אתה מותקף על-ידי בירוקרט - ולא להיכנע באופן אוטומטי ולעשות את זה ממש קל עבורם לחלוב אותנו כמו פרות.
למה אתם חושבים שלשחק לפי הכללים ולגשת למשפט ישנה משהו? עד היום לא שמעתי על הרבה מהפיכות שהצליחו ליצור התמרה משמעותית במבנה המערכת מבפנים ועל פי הכללים והנורמות - אז זהו, אנחנו
לא פועלים על פי הכללים והנורמות. אנחנו משתמשים בהליכים המשפטיים הן בשביל לצמצום נזקים והן בעבור אקטיביזם - מאחר וזו נקודת המפגש בין האדם הפשוט למערכת הפוליטית. שם, החוק של הפוליטיקאים פוגש אותי ואותך. כן, החוק פוגש אותנו גם ברחוב, בצורה של שוטרים, אבל זה מאוד לא מומלץ להתווכח עם שוטרים ברחוב. זה הרבה יותר בטוח, ואפקטיבי, לאתגר שופטים, תובעים ועדים בבית המשפט. בבית המשפט הם לא יכולים לשים לך אזיקים ולהאשים אותך בתקיפת שוטר - ברחוב או בצד הכביש - הם כן.
אבל אתם מוכיחים שכל המערכת היא שיקרית ולא נחוצה - וזה כבר משהו שלא באמת צריך להוכיח לאף אחד, בטח שלא במדינה העושקת הזאת שאנחנו חיים בה. כן זה כן - צריך
להוכיח שהרעיון של מדינה שגוי, סותר את עצמו ובלתי שפוי - מאחר ואנשים לא מבינים את זה. אנשים חושבים שיש בעיה ביישום של הרעיון, שפוליטיקאים X ו-Y הם מושחתים ושצריך להחליף אותם. אנחנו מסבירים לאנשים שהבעיה היא ברעיון עצמו - לא בביצוע. הביצוע דווקא טוב. ביצוע טוב של רעיון גרוע.