הממשלה נכשלת, הציבור סולח.

ויכוחים בנוגע ל-"מה יעבוד טוב יותר" לרוב לא מגיעים לשום מקום. מהסיבה הזו אני משתדל לעולם לא להתווכח על אנרכיזם מתוך עמדה תועלתנית. כפי שזה נראה, כל מה שנחוץ על מנת לחשוף את אי השפיות והמוסריות של הרעיון המדינאי זה לשאול מדינאים שאלות בנוגע לאמונה שלהם - עד שהם ישברו. זה לגמרי בלתי אפשרי להאמין ב-"ממשלה" מבלי להחזיק בסתירות ענקיות בתוך הראש.

אין לי כוח כבר לשמוע אנשים שאומרים שאנרכיה לא תעבוד, ששוק חופשי לא יצליח להחליף את השירותים הנהדרים שהממשלה מספקת לציבור, וכבר בא לי להקיא מאנשים שמסרבים לרעיון של חופש "כי זה לא יעבוד" אך בו-זמנית סולחים שוב ושוב לממשלה שפשוט לא פועלת. להיגיון או לחשיבה מעשית אין שום קשר לאמונה שלממשלה יש סמכות לשלוט בכולנו. כשאני מסביר לאנשים איך לדעתי חברה חופשית תשמור על עצמה, למשל, מפני תאונות דרכים ונהגים שיכורים, התשובה שאני מקבל היא "אם עדיין ישארו 10% מהשיכורים מאחורי ההגה, זה לא פתרון טוב!". העובדה שהפתרון של ממשלה, של מעל למיליון קנסות ושלילת רישיונות נהיגה מאלפי אנשים - בכל שנה - העובדה שהפתרון המדינאי משאיר לפחות 90% מהשיכורים מאחורי ההגה - לא גורמת לציבור להרים ידיים מהרעיון הכושל של ממשלה.

מאחר ו-99% מאלו שנוהגים ברכב ללא רישיון, לא עשו תאונה, ו-99% מאלו שכן עשו תאונה, עם הרוגים, נהגו ברישיון תקף, אני נוטה לחשוב שהבעיה של הציבור היא לא דאגה לשלום הזולת - אלא שהציבור פשוט שונא חופש.

אנשים פיתחו פחד מחופש פוליטי וזה די קל להבין למה. אנחנו שומעים אינספור נבואות חורבן בנוגע לאפשרות של חברה בה אנשים חיים ללא שפוליטיקאים ישלטו בהם. הנבואות האלו הן בעיות שההיגיון לא יכול לפתור אותן. "אם אנשים יפסיקו לאכול מילקי, תתחיל מגיפה נוראית שתהפוך את כולנו לעוורים." עכשיו נסו להוכיח שהטענה שלי היא בלתי היגיונית. הצלחתם? לא. בעוד שאין שום סיבה להאמין לטענה שכזו, אם מישהו באמת היה מאמין בזה, לא היה לכם שום סיכוי לשכנע אותו שהוא טועה. הנה עוד דוגמה: "חייזרים השתילו שבב בראש של כל הפוליטיקאים שמאפשר להם לשלוט בכל פוליטיקאי בכל רגע." שוב, נסו להפריך את הטענה הזו. הצלחתם? ברור שלא. ושוב, אין שום סיבה להאמין שזה נכון, אבל להוכיח שזה לא נכון זה לרוב קשה מאוד עד כדי בלתי אפשרי.

הנקודה שאני מנסה להעביר פה היא שויכוחים בנוגע לעובדות לרוב לא מגיעים לשום מקום. מלבד מקרים (בודדים מאוד) שבהם יש לשני הצדדים לויכוח גישה אישית ומוחשית לעובדות שבמחלוקת, זה תמיד מסתכם בשאלה של לאילו "מקורות מידע" כל צד לויכוח בוחר להאמין. הסיכוי שלך לגרום למישהו אחר לזנוח את מקורות המידע שהוא מאמין בהם, ולהתחיל להאמין במקורות המידע שלך במקום זאת, קלושים או כלל לא קיימים. מהסיבה הזו אני משתדל לעולם לא להתווכח על אנרכיזם מתוך עמדה של "מה יעבוד טוב יותר". אנשים יכולים להתווכח על מה יותר מעשי ויעיל, אבל מאחר ומדינאים יכולים פשוט להאמין באיזה הזייה שבא להם ולהניח שההזייה הזו תתקיים בחברה חופשית ללא משטר, כזו שהם מעולם לא ראו (בשעה שהם לחלוטין מתעלמים מהמעשים המתועבים והמטורפים שמתרחשים במציאות בשם "הממשלה"), לומר, "לא, הכל יהיה טוב באנרכיה" זה כנראה לא משהו שישכנע אותם. אני חושב שזה יותר קל להסתמך על העובדות שכולם כבר יודעים, ולהתרכז בעקרונות שכולם כבר מבינים. כפי שזה נראה, זה כל מה שנחוץ על מנת לחשוף את אי השפיות והמוסריות של הרעיון המדינאי.

ברוב הויכוחים שאני נכנס אליהם עם מדינאים, מה שקורה זה שאני שואל את המדינאי שאלות בנוגע לאמונה שלו, לדברים שהוא מטיף להם, עד שאותו מדינאי נשבר. זה לא בגלל שאני כזה גאון... זה בגלל שמדינאות היא אמונה סכיזופרנית שסותרת את עצמה. זה לגמרי בלתי אפשרי להאמין ב-"ממשלה" (מכל סוג שהוא) מבלי להחזיק בסתירות ענקיות בתוך הראש. את זה אפשר להוכיח מבלי להכנס להוכחות היסטוריות כלשהן, או לאירועים מההווה, או לכלכלה, או כל דבר אחר שאפשר להתווכח עליו. להתווכח על "הרעיון שיש לך בראש סותר את הרעיון שיש לי בראש" זה דבר אחד, וזה בדרך כלל נגמר בהשערות שונות לגבי עובדות, דעות ונבואות, וזה לא מגיע לשום מקום. אבל לומר, ולהוכיח, ש-"הרעיון שיש לך בראש לא מסתדר טוב עם עצמו," לזה יש יותר סיכוי לשתול זרעים של היגיון שיגדלו ויציקו לבנאדם עד שהוא יטפל בכל הסתירות שהוא מחזיק בראש. ברגע שאנשים יפתרו ויטפלו במספיק סתירות שיש להם בראש, הם יהפכו לאנרכיסטים.

חברה לא אלימה - גם כלפי בעלי חיים

אזהרת טריגר: הקטע הבא מכיל אמת בנוגע להרגלי התזונה שלכם.

הפעם אני הולך להראות כיצד צריכת מזון מן החי איננה מתיישבת עם תמיכה ברעיון של חברה לא אלימה, וגרוע מכך, כיצד היא מעידה על הערכה עצמית נמוכה ביותר. עמוק עמוק בפנים, כולם יודעים שזה ממש לא בסדר. למרבית הצער, רוב האנשים לא מסוגלים לשנות את ההתנהגות הרסנית שלהם שכוללת אפילו הרס עצמי עד שמשהו מבחוץ מביא אותם לשינות את התודעה... במובן מסויים, אנחנו גורמים לעצמנו המון סבל מבלי לדעת.

זה כבר 6 שנים שאני עוסק בקידום הרעיון של חברה לא אלימה. חינוך והסברה מסביב הרעיון שאלימות וכפייה זה דבר רע, אפילו אם קוראים לך "בירוקרט". זה לא משנה אם אתה איש רגיל, שוטר או שופט - אסור לך לתקוף אנשים אחרים, אלא אם כן זה נעשה כהגנה עצמית לאחר שהם התחילו לתקוף. זה נקרא "עיקרון אי-התוקפנות". יישום עקבי של עקרון אי האלימות יביא אותך לתובנה שגם כלפי בעלי החיים כמו פרות, עיזים, תרנגולות ואווזים אין לנהוג באלימות.

אני יודע שיש אנשים שזה יפריע להם, שאני פתאום מערב בעלי חיים והרגלי אכילה בהסברה שלי על ממשלה, מדינה וחברה לא אלימה. יש שתי סיבות מדוע אני עושה את זה. האחת היא שמאוד אכפת לי מבעלי חיים. השניה היא שאם יש לך את היכולת לראות שזה לא בסדר, אני חושב שאתה תהנה הרבה יותר מלעשות את הדבר הנכון. תראה, אם לא הייתה לך את היכולת לראות שזה לא בסדר, זה לא היה משנה לך כנראה. אבל אני חושב שאתה יכול להרוויח המון מלחיות עם מצפון נקי.

רק לפני 4 חודשים הצלחתי להפסיק עם זה. ואני תמיד ידעתי שהתעשייה הזו אכזרית, והייתי כמו כל האנשים שמעדיפים פשוט לא לחשוב על זה. כאשר הייתי רואה סרטים תיעודיים על הגיהנום שעוברים בעלי חיים בתעשיית המזון, זה היה כואב לי מאוד. זה היה מעציב אותי עד מאוד וגורם לי להרגיש כל כך רע שפשוט הייתי בורח מהעיסוק בנושא. לא חשבתי לרגע אחד שאני יכול להפסיק לאכול בשר וגבינות, ולא חשבתי לרגע שזה אפשרי לגרום לכל העולם להפסיק. חשבתי שאם זה לא אפשרי לגרום לכל העולם להפסיק, מה זה משנה אם אני יאכל סטייק אחד פחות, הרי אי אפשר לגרום לכל העולם להפסיק, אז למה שאני אפסיק?

אלו שעדיין תומכים במוות ובסבל של בעלי חיים, נראים לרוב כאנשים אינטילגנטים ונחמדים למדי. חלקם אפילו שפויים. אני לא יכול שלא לתהות מדוע, על כן, הנושא של מוות וסבל של בעלי חיים, שהוא חלק מעשי ניכר מסגנון החיים שלהם, מביא אותם להדחקה ושימוש בביטויים של לשון נקיה וכפולה. הם מרגישים שאורח החיים שלהם הוא לגיטימי ושהם לא צריכים להתנצל בפני אף אחד על מעשי הטרור האיימתיים שנעשים בשמם.

כמעט כולם יסכימו שהתעללות אכזרית וסאדיזם כלפי בעלי חיים זה משהו רע, ש-קרבות כלבים זה דבר מרושע שרק אנשים פסיכים, רעים וחסרי לב ורגש יכולים לעשות. זה נכון גם לגבי פולחנים מסורתיים בהם מציתים לשור את הראש ונותנים לו לרוץ ולהשתגע מכאב או פולחנים בהם קורעים לכבשים את הגפיים באכזריות. כולם מבינים ש-"אסור לפגוע בבעלי חיים, אסור לגרום להם סבל מיותר ואסור להרוג אותם סתם, מבלי צורך." הויכוח הוא רק "מה ההגדרה של מיותר? מה ההגדרה של צורך?" ובכן, המשמעות המינימאלית של "צורך" או "מיותר" חייבת להיות "אסור לגרום לבעלי חיים סבל או מוות לצורך הנאה, בידור או נוחות." כל הגדרה יותר מינימאלית מזו תגרור אותנו לחור שחור פילוסופי, תקרוס לתוך עצמה ותאבד כל משמעות. הבעיה כיום היא ש- 99.999999999% מצריכת הסבל נעשית מתוך מרדף אחר הנאה ונוחות. ואת זה חייבים לסיים.

אם גם אתה חושב שאתה לא מסוגל להפסיק לאכול בשר ומוצרים מהגיהנום, או שאתה רוצה להבין מדוע זה הכרחי ליישם את עקרון אי התוקפנות באופן עקבי גם ביחס לבעלי חיים בשעה שאתה דורש עקביות ביישום של העקרון כלפיך, הפודקאסט הבא יכול לעניין אותך מאוד:



"הפחדנות שאלה: האם זה בטוח? התועלתיות שאלה: האם זה שקול? הגנדרנות שאלה: האם זה פופולרי? אבל המצפון שאל: האם זה צודק? ומגיע הרגע שבו על כל אחד ואחת מאיתנו לנקוט עמדה שהיא לא בטוחה, לא שקולה ולא פופולרית - אבל חובה לנקוט אותה כי המצפון מורה לנו שהיא צודקת." (מרטין לותר קינג)

הסרט שכל אדם חייב לראות
http://www.earthlings.co.il/

מהמשק למקרר - האמת מאחורי תעשיות המזון מהחי
https://www.youtube.com/watch?v=v61js4NJn4A

התנהגות שכולם יכולים להעדיף - הוכחת ההיגיון של מוסר חילוני
http://www.eyallior.com/p/blog-page_10.html

תגובה שהקלטתי בתגובה לפודקסט של סטפן מולניו:

Non-Aggression Principle and Animals (Part 1/2) <- החלק הראשון של התגובה שלי
https://www.youtube.com/watch?v=0MWmFfcfMDI

Non-Aggression Principle and Animals (Part 2/2) <- החלק השני של התגובה שלי
https://www.youtube.com/watch?v=-fp32Mr2m34

19 לספטמבר, 2015 התארחתי בתוכנית של מארק סטיבנס ודיברנו על מוסר ובעלי חיים (שעה ראשונה)
http://marcstevens.net/radioarchive/nsp20150919.html

בתעשיית הבשר אין רחמים לתינוקות (וזה לא ישתפר בגלל שאתה תשכח מזה בעוד שבוע)
https://www.youtube.com/watch?v=Ki57eFs7XFo

הזכות להחזיק נשק קטלני

הפעם אני הולך להראות כיצד בדיוק אותה החירות והאחריות שניתנה לאנשים רגילים מלפני מאתיים שנים עדיין שורדת בחברה של ימינו היכן שזה נוח ומשרת את האינטרסים של מנהלי הכלכלה שלנו לאפשר זאת.

תחשבו לשני רגעים על נהיגה ברכב, דבר שלמדתי בגיל 16 וחצי. אם לא הייתה לכולנו את האפשרות לנהוג ברכב, הכלכלה שיש לנו היום לא הייתה מתאפשרת, ולכן יש לנו את האפשרות, ללא קשר למנת המשכל שלנו. לאחר פחות משלושים שעות אימון וניסיון, 2 מיליון אנשים מורשים להשים את ידם על נשק ממונע, נזק יותר קטלני מאקדחים או רובים. ממש ככה, להסתובב בחופשיים, בלי השגחה! הממשלה שלנו מניחה שיש לנו את הכישורים הנחוצים, ושמה בידי נהגים אמון כמעט בלתי מוגבל.

בואו נבחן בדיוק עד כמה קיצוני האמון הזה באמת. מה הייתם אומרים לו הייתי מציע להעניק 3 מקלות דינמיט ונפץ לכל מי שהיה דורש חומר נפץ? מי שהיה מעוניין בחומר נפץ היה צריך רק לשלם את העלות של החומרים. אתה תצטרך להיות ממש אידיוט בשביל להסכים איתי על הרעיון הזה - לפחות על פי ההשערות שלמדת בבית הספר להעלות ביחס לטבע ויכולת האדם.

ובכל זאת דלק, חומר נפץ ממש מזיק, מסוכן ובלתי יציב ובעל תכונות חבלניות בתור נשק לתקיפה שיכול לנזול מתחת לדלתות נעולות או להיספג בשחפצים חסיני כדורים, את זה כל בנאדם עם ג'ריקן יכול לקנות. בעשרים ליטרים של דלק יש לפחות את אותו הכוח ההרסני שיש במקל דינמיט. מיכל הדלק של רכב ממוצע מכיל 55 ליטרים, ובכל זאת לא צריך לעבור שום תחקיר ביטחוני בשביל להיות מתדלק או בשביל לתדלק את הרכב שלך. כל עוד שדלק זמין בחופשיות, האיסור על החזקת נשק פרטי לא עוה שום היגיון. בואו ניקח את זה הלאה. מדוע אנחנו מאפשרים לחומר שקל לנייד ושיכול להבעיר בתים, לשרוף אולמות תיאטרון עמוסים, או אפילו להפוך גורדי שחקים לגיהנום? אפילו לא דיברנו עדיין על יכולת הניגוח של מכוניות - מדוע נהגים צעירים מורשים לנהוג בגוש מתכת ששוקל יותר מטון ושיכול להתנגש באנשים שעומדים בצומת ליד בית ספר ב-120 קמ"ש? מדוע אנחנו נותנים ככה את הכוח לחיים ומוות לכל אחד?

אתה אמור להבין עכשיו שההשערות הלא מפורשות שלמדנו בבית ספר לגבי טבע האדם - שגויות לחלוטין. כמעט כל האנשים כשירים ואחראים, הזכות לנהוג מוכיחה את זה. היעילות של כלי רכב בתור אמצעי טרור הייתה רושמת שיא כבר מזמן לו לאנשים הייתה נטייה לטרור. אבל כמעט כל תאונות הדרכים הן רק תאונות (הן לא קורות בכוונה), ולמרות שיש לכאורה די הרבה תאונות דרכים, הכמות של התאונות, כאשר עושים השוואה למספר העצום של ההיתכנויות לתאונות, די קטנה. אני מבין, זה קצת קשה להסכים איתי כאן בגלל שטרור זה נושא שהממשלה אוהבת לדבר עליו, אבל האמת היא מאוד שונה מהאגדות שהממשלה מוכרת לציבור. רק לאחרונה ממש היה "גל" של פיגועי דריסה, והשנה נפגעו 32 איש מהם מתו 5. בואו נשווה את זה ל-10,000 אנשים שמתים בישראל בכל שנה מעישון. כאשר אנחנו מדברים על טבע האדם, ואנחנו מתרצים את כל הדיכוי הממשלתי והחנק הכלכלי, אנחנו צריכים להיזכר בסטטיסטיקה של תאונות הדרכים ופיגועי הטרור שאפילו בארצנו המיוחדת כמעט לא מתרחשים [1] [2].

שימו לב גם לזמן הקצר יחסית שלוקח לאנשים ללמוד לנהוג. אנשים מתקנים את טעויות הנהיגה שלהם די מהר ולפני שנגרם נזק של ממש, הם עושים את זה בדרך כלל מיוזמתם ובכוחות עצמם, מאחר והרצון להישאר בחיים מכוון אותם לשיפור הנהיגה. אם התיאוריה המדינאית הייתה נכונה (זו שלפיה אין לאפשר לאזרחים את אותן הזכויות והחירויות שפוליטיקאים מעניקים לעצמם ולבירוקרטים), הקסם האנרכיסטי הזה של אנשים שנוהגים ברכב פרטי מבלי שכולם יהרגו את כולם לא היה קורה.

בואו נדבר לרגע על המרכיב האינטלקטואלי בנהיגה. זה לא רק קשר יד-עין-רגל וקורדינציה. בשיעורי הנהיגה הראשונים נהגים מבצעים עשרות, לא, מאות, של תוכניות, חישובים ותיקונים קטנים ובכל שיעור הם משפרים ומתקנים עוד קצת. הם עושים את זה, בגלל שאם הם לא היו עושים את זה, חוקי הנהיגה של הקוסמוס בו אנו חיים היו מענישים אותם. אין ערכאות עליונות לערער בהן כאשר אתה נוהג בטפשות בכבישים.

יכולתי להמשיך: תחשבו על רישיונות, תחזוקה, אחסון, התאמת המכונה והנהג לעונות השנה ותנאי היום. בבחינה זהירה, נהיגה היא נס כמו הליכה, דיבור, או קריאה, אבל למעשה זה רק מראה עד כמה ההשואה הזו חלשה מכיוון שאנחנו יודעים שכמעט כולם לומדים לנהוג טוב בתוך מספר שעות. מספרים לנו על עם שהקים את כל המקום הזה מאפס, כל אחד עשה משהו, למד משהו, לא היו כאלו מעמדות חברתיות נוקשות, ואולי זה יכול להיות העתיד בלי כפייה, בלי ממשלה. כשאנחנו נוהגים ברכב אנחנו מוכיחים את זה.

אין שוטרים טובים

אין יותר שוטרים טובים. כל השוטרים רעים. אפילו השוטר לשעבר הזה טוען שצריך לפטר או להעמיד לדין 70% מהשוטרים במחלקה שלו.

אל תספר לי על החבר הכי טוב שלך מהתיכון שאתה נשבע שהוא כיום שוטר טוב. הוא לא שוטר טוב. גם השוטר שגר בבניין שלך ויושב איתך לשאכטות, גם הוא, לא שוטר טוב. גם דוד שלך, השוטר, הוא לא שוטר טוב. הם כולם שוטרים רעים. הם אולי אנשים טובים, אנשים נהדרים, כאשר אתה מסתובב איתם שהם לא בתפקיד, אבל להיות בנאדם טוב מחוץ לעבודה זה לא אומר שאתה שוטר טוב.

אם החבר השוטר שלך אי פעם רשם דו"ח או עצר מישהו בגין "פשע ללא קורבן" - הוא שוטר רע והקורבנות האומללים שהוא עצר או קנס היו קורבנות בגלל שהם עשו משהו שלא הזיק לאיש.

דמיינו לרגע אזרח רגיל שמתחיל להתנהג כמו שוטר טיפוסי. דמינו בחור שנראה נורמלי, בבגדים רגילים, דמיינו אותו אוזק אנשים באזיקים, זורק אותם במושב האחורי של הרכב שלו, ואז נועל אותם במרתף שלו בגלל שהוא לא מאשר להם לצרוך חשיש, לשאת נשק להגנה עצמית מבלי לקבל ממנו אישור או אפילו למכור חפצים משומשים בשוק בלי רישיון רוכלות. דמיינו שהבחור הזה היה דורש מאנשים שלא חגרו חגורת בטיחות - לשלם לו כסף. דמיינו שהבחור הזה היה טוען שיש לו את הזכות להפעיל כוח אלים כנגד כל מי שלא יציית לו וגם את הזכות להרוג כל אדם שינסה להתגונן וילחם על החופש שלו.

בין אם הוא מאמין או לא מאמין שהוא עושה משהו טוב, אדם כזה יחשב לפושע משוגע, ובצדק. אבל זה בדיוק מה ששוטר ממוצע עושה בשגרה היומיומית. השוטר הטוב היחיד הוא שוטר לשעבר שעזב את המשטרה בגלל שהוא נגעל ממספר ה-"פשעים ללא קורבן" שהוא התבקש לאכוף.

"חכה חכה, אתה עוד תראה כמה אתה שמח שיש שוטרים טובים מתי שהחבר השוטר שלי יציל את החיים שלך!"

שוטרים לא מחוייבים לשמור ולהגן עלינו. אם הם היו מחוייבים להגן עלינו, אנחנו היינו יכולים לתבוע את המשטרה בכל פעם שנגנב לנו משהו, או חלילה, גרוע מכך. שוטרים כיום עסוקים מידי בלהרוס לצעירים את החיים בשל שימוש בצמח המריחואנה, או מלקנוס אמהות חד הוריות ב-750 ש"ח, כך שאין להם זמן בכדי לדאוג ולהגן עלינו מאנשים רעים. אין דבר כזה "שוטרים טובים". אם היו שוטרים טובים הם היו תופסים את השוטרים הרעים. שוטר פושע הוא הרי סכנה יותר גדולה לציבור מסתם פושע - אז למה השוטרים הרעים אינם המטרה הראשונה של שוטרים טובים? הציבור בארץ מרגיש תחושת פחד כאשר שוטרים נמצאים באיזור, במקום תחושת בטחון.

דור העתיד לא יחשוב בכזו חיוביות על השוטרים של ימיינו. מספר העצורים והאסירים בארץ הוא מהגבוה בעולם, מנסים להידמות לאמריקה, שיאנית המעצרים העולמית ("ארץ החופש"), ובכל יום מתפרסמים ברשת עוד סרטונים מביכים של אלימות משטרתית, כל אחד קצת יותר גרוע ומתסכל מהקודם, ולהיסטוריונים בעוד 50 שנים יהיה ממש קל ללמוד על ישראל - מדינת המשטרה - של ימיינו.

ילדים בעתיד יראו סרטונים שבהם שוטרים ישראלים לבושים כמו אנשי קומנדו שוברים דלתות של בתים, מפחידים משפחות שלמות, מאיימים באקדחים על ילדים, יורים בכלבים - וכל זאת בגלל צמח מהסוג שפוליטיקאים לא אישרו לנו להחזיק. זה יראה להם דומה במקצת למה שאנחנו למדנו על משטרים אפלים מהמאה הקודמת.

כאשר הזמן הזה יגיע, אתה לא תרצה להודות שהיה לך קשר או חברות עם שוטר, לא יותר מאשר היית רוצה להודות שהיה לך חבר נאצי. אם יש לך קשר לאחד מהשוטרים הממש רעים אתה אולי תרצה לשנות את השם שלך ולעבור לגור במקום רחוק רחוק.

קח יוזמה כבר היום, תמנע מעצמך את אי הנעימות הזו וגם תנסה לבלום את התפשטות הפאשיזם. תבייש ותלעג לחברים השוטרים שלך ותגיד להם למצוא עבודה אמיתית ואם זה לא פועל לך אז בהדרגה תחתוך את הקשר עמם לחלוטין. אנחנו צריכים להבהיר לכל שוטר פוטנציאלי שלהפוך לשוטר זה דבר שיכול לעלות לו בקשרים חברתיים ובהזמנות לארוחות משפחתיות. שוטרים צריכים להבין שיותר ויותר אנשים בחברה הישראלית נגעלים מהמשטרה עד מאוד. רק כאשר באמת נעשה את זה, אז, אלו ששואפים להפוך לביריונים ולהצטרף למשטרה - יפסיקו. רק אז, הרעיון של להפוך לשוטר יהיה כל כך משפיל עד שהמחוקקים יאלצו להפסיק את המלחמה ב-"פשעים ללא קורבן" מאחר ולא יהיו עוד אנשים שמוכנים לענוד תגי שוטר ולאכוף את הפקודות והחוקים האלו.

"חייבים לעשות משהו!"

זו למעשה, כל כולה של המנטרה של המדינאים, אוהבי הממשלה - אלו מהשמאל, ימין ומרכז, בכל פעם שיש איזשהו משבר מדיני - רצח, אבטלה, אי-שוויון בין המינים, מישהו התבטא בגזענות, בית-ספר ממלכתי שממומן על ידי מיסים נכשל לחנך תלמידים. בתוך רגע אחד, עולה קול היסטרי ש-"אנחנו" צריכים "לעשות משהו" - זה בדרך כלל אומר לחוקק חוק חדש, ליצור עוד כללים, להעלות את המיסים ולהוסיף עוד קצת שנאה ותיעוב לרעיון המסוכן, מסוכן ביותר הזה, שנקרא חופש.

התוצאה לבסוף, כמובן, היא תמיד שמעט מאוד שינוי חיובי קורה, מלבד העובדה שנטל המס הופך לכבד יותר, המשטרה הופכת ליותר חודרנית ומתעללת, הפרנויה של החברה עולה ומתגברת מכל הכיוונים ובכל הרמות, והעולם נהיה מקום קצת יותר גרוע לחיות בו.

אבל אלו שמרגישים שהם "עשו משהו", מרגישים באופן מוזר הקלה וצדקנות - כאילו שמשהו ראוי לציון ונהדר בחשיבותו, הושג.

אפילו בין אלו שבדרך כלל נוהגים לזלזל בפעולות של בירוקרטים, יש עדיין התעקשות ש-"לנו" אסור "להרשות לצד השני לנצח". הם אומרים שזה חשוב להצביע, לבחור, אחרת אתה פשוט "לא עושה כלום" בכדי לעצור את הגיאות, או הזרם ההולך וגובר, את התרחבות הממשלה, ההתערבות שלה בחיים שלנו, והאגרסיה שלה כלפינו.

הסוציאליסטים שכל כך אוהבים את הממשלה, הם ימשיכו להצביע - ולכן "אנחנו", חייבים לעצור אותם.

אני חושב שאני לא באמת צריך לפרט את אי-העקביות המוחלטת שבסוג הזה של חוסר-היגיון. במקום זאת אני פשוט אקפוץ קדימה ואומר שלא רק שלא להצביע זה יותר טוב מאשר "לעשות משהו", אלא שזה גם לא "לא לעשות כלום" - במיוחד כאשר זה נעשה בצירוף לפעולות אחרות שמטרתן היא דה-לגיטימציה, הפסקת המימון, והתמיכה, ולבסוף ביטול הממשלה.

ולא, כמו שאמרתי כמה פעמים בעבר, להימנע מלהצביע, לבד, רק זה לבד, לא יספיק בשביל לבטל ולהכחיד את הממשלה. יש אנשים שיטענו שלהצביע, זה דבר שיכול לספק הקלה זמנית, לפחות לפעמים, לטווח הקצר, מפעולות מסויימות של הממשלה. אנשים טוענים שמאחר וכולנו משלמים מיסים, בין אם אנחנו מצביעים לממשלה או לא, וחלק גדול מהאנשים שמצביעים עושים זאת בכדי שהכסף שלהם שנלקח מהם בכוח, לא ישמש לבסוף כנגדם... אנשים היו בשמחה נמנעים מלהצביע אם זה היה אומר שהם לא צריכים לשלם מיסים - שלא לדבר על כל שאר הגניבות והכפייה באופן כללי - של הממשלה.

אבל אם אנחנו רוצים ליצור כל סוג שהוא של חזון, עקבי, לטווח ארוך, שמטרתו היא השגת חירות - זה לחלוטין בלתי עקבי לכלול הצבעה בבחירות כחלק מהאסטרטגיה. אנחנו חייבים לחפש במקום אחר.

אנחנו חיים בחברה, שבאופן אירוני, בגלל השפע והשגשוג שהתאפשרו בעשורים ובדורות שחלפו, וזה כמובן היה בשל היעדר החדירה הממשלתית לחיים של אנשים - אנחנו חיים בחברה שרגילה יותר מידי לפתרונות מיידיים, ולסיפוק מיידי: ג'אנק פוד, כספומטים, אינטרנט מהיר, וי-או-די, לגהץ את הכרטיס ולקנות הכל, מיד. כיום אנחנו קוצרים את היבול של יום האתמול. אבל אם הממשלה תמשיך, זה ללא ספק, ואין על זה שום ויכוח, זה ברור שמצב הדברים לא הולך להישאר כך לעוד הרבה זמן.

אם זאת, רוב האנשים בתרבות שלנו, מאמינים, לפחות באופן בלתי מפורש, שלפעולות פוליטיות יש יכולת דומה - אנחנו מקיימים בחירות, הצבעה לכנסת כל כמה שנים, מושכים בידיות הנכונות - והופ! הכל מסתדר מיד, הכל נהיה טוב. לי זה נשמע יותר כמו הגדרה של ניאגרה בתא שירותים.

יש ככל הנראה מספר דברים שצריכים להיעשות על מנת להשיג חירות בצורה אנושית - אבל זה יהיה בסה"כ הגון, לומר, לפחות בנקודת זמן זו, שיש יותר דברים שאנחנו צריכים להפסיק לעשות. כמו למשל להצביע. להאמין שמיסוי, זה סוג של מרכיב חיוני לחברה יציבה. ולפחד מלמצוא דרכים לא לשלם מיסים. לעבוד במשרה ציבורית, או להסכים לחוזים ממשלתיים, אם אתה מנהל עסק. להיות קשור בקשר כלשהו לעובדי ממשלה, באופן חברתי. להשתמש בכסף של הממשלה, במטבע של הממשלה. להתקשר למשטרה אם יש איזושהי בעיה (בימינו, זה בדר"כ רק יוצר עוד בעיה).

במילים אחרות, הרעיון שאני מנסה פה להעביר, בשעה שאנחנו מנסים להוריד את הממשלה מהכתפיים שלנו, אחת ולתמיד: פחות זה בדר"כ יותר. להתרחק, או להתנתק, לא להיתערב, לרוב ישיג יותר תוצאה (או לפחות זה יהיה לא "חסר תוצאה") לתועלת של המטרה "חירות".

אז בפעם הבאה שמשהו ידרבן אותך לפעולה אינסטינקטיבית, תשקול טוב אם מה שאתה מתכוון לעשות הוא מועיל, או מזיק.

יש דברים שפשוט עדיף לא לעשות.

מי העניק לכם את הסמכות?

יש המון דרכים להוכיח שהמיתוסים שהציבור בולע בנוגע ל-"ממשלה" אלו רעיונות שסותרים את עצמם ובלתי היגיוניים. דרך פשוטה אחת היא לשאול: כיצד בנאדם אחד משיג את הזכות לשלוט באדם אחר? על פי האמונות התפלות של ימי הבייניים, אנשים מסויימים הוסמכו על-ידי אלוהים, או קבוצה של אלים, לשלוט בכל שאר האנשים. אגדות שונות מספרות על אירועים על-טבעיים (כמו למשל אגדות המלך ארתור, החרב אקסקליבר שהייתה תקועה בסלע, גבירת האגם וכו') שקבעו למי תהיה הזכות לשלוט בכל האחרים. למרבה המזל, האנושות, ברובה, התבגרה וגדלה מעבר לאמונות התפלות המטופשות האלו. אך למרבה הצער, אלו הוחלפו באמונות תפלות חדשות שהן אפילו עוד פחות היגיוניות.

לפחות האמונות התפלות הישנות יחסו ל-"כוח עליון" כלשהו את המטלה של מינוי אנשים מסויימים לשליטים מעל אחרים - משהו שאלוהים, לפחות מבחינה תאורטית, יכול לעשות. ברם, ההצדק החדש ל-"סמכות", טוען שאפשר לממש את אותו התהליך המופלא ללא כל עזרה על-טבעית. בקיצור, למרות כל הפולחנים המסובכים וההסברים המתפתלים, כל האמונה המודרנית ב-"ממשלה" מונחת על הרעיון שאנשים שהם בסה"כ בני תמותה, יכולים, על-ידי תהליך פוליטי מסויים, להעניק לאנשים מסויימים אי אלו זכויות שלא היו ברשותו של אף אחד מתכתחילה. הטירוף שטבוע ברעיון שכזה אמור להיות מובן מאליו. אין שום פולחן או מסמך שדרכו קבוצת בני אדם כלשהי יכולה להאציל למישהו זכות, שלא הייתה ברשותו של אף איש מהקבוצה. והאמת הזו שמדברת בעד עצמה, כשלעצמה, מרסקת כל אפשרות לקיומה של "ממשלה" לגיטימית.

האדם הממוצע מאמין ש-"לממשלה" יש את הזכות לעשות מעשים שלאדם הפרטי הממוצע אין זכות לעשות. השאלה הצפויה היא, כיצד, וממי, האנשים שב-"ממשלה" השיגו זכויות שכאלו? לדוגמה - בין אם אתה קורא לזה "גניבה" או "מיסוי" - כיצד האנשים שב-"ממשלה" השיגו את הזכות לקחת בכוח רכוש מאנשים שהרוויחו אותו ביושר? לאף אחד מהמצביעים בבחירות לא הייתה כזו זכות. אז כיצד יכלו המצביעים להעניק זכות שכזו לפוליטיקאים? כיום, כל רעיון המדינאות נשען לחלוטין על ההשערה ש-אנשים יכולים להאציל זכויות שאין להם.

מאחר ולכל אדם יש את הזכות "לשלוט" בעצמו (עד כמה שהרעיון הזה נשמע מטורף), הוא יכול, לפחות באופן תיאורטי, לאשר למישהו אחר לעשות את זה. אבל זכות שאין ברשותו, ולכן אינו יכול להאציל למישהו אחר, היא הזכות לשלוט במישהו אחר. ואם "ממשלה" הייתה שולטת אך ורק באלו שמרצונם החופשי האצילו את הזכות שלהם לשלוט בעצמם, זו לא הייתה ממשלה.

מספר האנשים שמעורבים אינו משנה דבר בהיגיון. לטעון שרוב של אנשים יכול להאציל למישהו זכות שאיננה ברשותו של איש מתוך אותו רוב זה בדיוק אותו חוסר היגיון כמו לטעון ששלושה אנשים, שלאף אחד מהם אין רכב או כסף, יכולים להעניק למישהו אחר רכב. לומר את זה בצורה פשוטה, אתה לא יכול לתת למישהו משהו, שאין לך מלכתחילה. והאמת הפשוטה הזו, לגמרי לבדה, שוללת לחלוטין כל "ממשלה", מאחר ואם לאלו שב-"ממשלה" יש רק את הזכויות שיש לאלו שבחרו בהם, אז "הממשלה" מאבדת את המרכיב היחיד שהופך אותה ל-"ממשלה": הזכות לשלוט באחרים ("סמכות"). אם יש לה את אותן הזכויות והכוחות כמו לכל אחד אחר, אין שום סיבה לכנות אותה "ממשלה". אם לפוליטיקאים אין יותר זכויות מאשר לך, כל הדרישות והפקודות שלהם, כל הפולחנים הפוליטיים שלהם, ספרי "החוק", בתי המשפט, וכו', מסתכמים בלא יותר מאשר סימפטומים של הזייה פסיכוטית קשה. שום דבר שהם עושים לא יכול להיות לגיטימי, יותר מאשר לו אתה היית עושה את אותו הדבר בעצמך, מאחר ואף אדם על כדור הארץ, ואף קבוצה של אנשים על כדור הארץ, לא יכלה להעניק להם זכויות על-אנושיות.

אין שום פולחן פוליטי שיכול לשנות את המוסר. שום הצבעה לא יכולה להפוך מעשה רע לטוב. אם זה רע כאשר אתה עושה את זה, אז זה רע כאשר האנשים ב-"ממשלה" עושים את זה.

ואם אותו המוסר שחל עליך חל גם על אלו שב-"ממשלה" - אם לאלו שמחזיקים ב-"משרה ציבורית" אין יותר זכויות מאשר מה שלך יש - אז "ממשלה" מפסיקה להיות ממשלה. אם שופטים אותם על פי אותם הסטנדרטים שעל-פיהם שופטים את כל שאר בני התמותה, אז אלו שמכנים את עצמם "ממשלה" הם בסה"כ כנופייה של ביריונים, טרוריסטים, גנבים ורוצחים, והמעשים שלהם נטולים מכל לגיטימציה או "סמכות". הם לא יותר מאשר כנופייה של נוכלים שמתעקשים על הרעיון שמספר מסמכים ופולחנים פוליטיים העניקו להם את הזכות להיות נוכלים. למרבה הצער, רוב הקורבנות שלהם מאמינים להם.

מתוך הספר "האמונה התפלה המסוכנת ביותר" של לרקן רוז

האם יש משהו שאתה מוכן להלחם עבורו?

אחת השאלות שאני אוהב לשאול אנשים בתור התחלה (ואני לא המצאתי את זה) היא "האם יש משהו שאתה מוכן להלחם עבורו? משהו, איזה ערך כלשהו, שעליו אתה לא מוכן לוותר?". עבור רוב האנשים שקוראים את הבלוג הזה, יש הרבה דברים שמהווים גבול, קו אדום ודברים ששווה להלחם עליהם. חיים, חירות ורכוש פרטי למשל.

חירות אמרת? כן, חירות זה כאשר אני לא כופה את הדעות שלי על אחרים, אפילו לא קצת, לא חלק מהדעות שלי, לא 10% מהן, וחירות זה גם כאשר אף אחד אחר לא כופה עלי את הדעות שלו. כמובן שאפשר לטעון שחירות היא דבר יחסי, ושאם מישהו כופה עלי ללבוש כובע אני עדיין חופשי לאכול מה שבא לי ולטייל לאן שבא לי ושיש לי עדיין מידה רבה של חופש, אבל כל זה לא מעניין. נכון, אפשר להתווכח על מידת החופש שנשאר לקורבן אונס מול קורבן רצח, ולקורבן גניבת אופניים מול קורבן אונס, אבל חירות זה מצב של היעדר שליטה - לא לשלוט באחרים ולא להישלט על-ידי אחרים. לשלוט בעצמך.

ויש הרבה אנשים שהחירות חשובה להם. שהאמת, הצדק והחירות חשובים להם - ומבחינתם, ומבחינתי, צדק חברתי זה הזכות שלך לשמור על הרכוש שלך. הבעיה היא רק שהרבה חברה לא יודעים איך להלחם במפלצת הזו, המדינה. כאשר אני אומר שהדרך היא לאתגר את המערכת ולהלחם במקום להיכנע למתקפות בירוקרטיות - אנשים לא בטוחים למה - למה ואיך זה עוזר. איך זה עוזר? אני אנסה להשיב על כך עכשיו.

זה ברור לנו שברגע שבן אדם נמצא בעמדת כוח, הוא לא מוותר עליה מתוך הבנה כנה של צדק. הצדק כבר לא מעניין אותו בשלב הזה. מעטים הם האנשים שישארו הגונים כאשר הם בעמדת כוח, ובירוקרטים כמעט אף פעם לא מוותרים על הכוח בעבור ההגינות. זה לא היגיוני שמישהו יצליח על-ידי היגיון לשכנע בירוקרטים שהם טועים - ולכן זו לא המטרה שלנו - כי זה לא אפשרי. כאמור, לבית המשפט אנחנו לא הולכים בשביל לנסות לשכנע את השופט (אבל אנחנו בכל זאת נותנים לו צ'אנס כי אנחנו בכל זאת אנשים הגונים).

היגיון זה לא הסיבה שהם מאמינים שהם זה המדינה, ושהם לא סתם פושעים בחליפות וגלימות שחורות, והיגיון לא יוציא אותם מזה. היגיון לא הכניס אותם לזה והיגיון לא יוציא אותם מזה.

באופן עקרוני, המטרה שלנו היא כפולה. אנחנו רוצים להראות לאותם אנשים שכן יכולים לחשוב בהיגיון, שהמדינה היא רק שטות. שזו בסה"כ כנופיה שמנוהלת על-ידי שטותניקים, ולא שום דבר לגיטימי שמשקף את "החוזה החברתי" ואת "עקרונות היסוד של החברה הדמוקרטית...(בלה בלה בלה)...".

כנופיה, דרגות, ואקדחים. פושעים, דגל, ומדים. זה, ולא יותר מזה.

אנחנו גם רוצים להביך את הבירוקרטים ולקלקל להם את ההצגה. הדרך היחידה שבה הם יכולים להמנע מלהביך את עצמם היא לומר לשקר "אין לנו זמן לדבר על זה כרגע". כשזו הופכת להיות התשובה היחידה שאנשים בכל העולם מקבלים מבירוקרטים - זה ברור שהם משקרים - ושאין להם שום מושג מהי מדינה ואיך יש להם, כביכול, "סמכות" לקבוע לנו חוקים. איך זה בסדר להם לכפות עלינו חוקים, אבל לא בסדר לנו לכפות עליהם, או על כל אחד אחר - חוקים משלנו.

אבל את אלו שכל כך מושקעים בתרמית, אי אפשר לשנות. אפילו אם הם מבינים את העניין הם ימשיכו לשקר כל עוד זה אפשרי. מדי פעם אנחנו נלחץ אותם לפינה והם יאלצו לענות לנו - ואז, כשזה קורה, זה בדרך כלל משהו בסגנון של היגיון מעגלי ("אתה חייב לציית לחוק בגלל שכולם חייבים" או "אתה חייב לציית לחוק בגלל שזה מה שכתוב בחוק" ויש גם את "אתה לא חייב לציית לחוק, אבל אם לא תציית תענש על פי חוק" שזה כמו להגיד "אנחנו מענישים אותך ללא סיבה"). כאשר זה קורה, כאשר הם פולטים שטות כמו אחד מהכשלים הלוגים הנפוצים שלהם, אז קל מאוד לבייש אותם באופן אישי ופשוט לפרסם את הדברים שלהם בצירוף ללינק לויקיפדיה שמראה מהו אותו כשל לוגי.

כולם יודעים. כולם יודעים שיש המון אנשים מושחתים בתוך המערכת, ויש הרבה הוכחות לכך. אז למרות שתמיד טוב להוסיף, אין ספק הרי, כיצד לחשוף שוב ושוב את ההונאה בבית משפט זה דבר שיעזור לנו? כיצד זה, משחק לטובתינו ולרעתם? ובכן, ההוכחה לא כבר קיימת. כן, יש הרבה הוכחות להרבה שחיתויות, אבל מה שאנחנו עושים פה זה משהו אחר. אנחנו מוכיחים שכל שופט, וכל תובע, בכל משפט, משקרים, מריצים קנוניה ופוגעים בזכויות יסוד - ושהתירוץ שלהם הוא לא יותר מאשר כשל לוגי נדוש, או פשוט שקר. אבל הכי חשוב זה שאנחנו מוכיחים שאין עורך-דין אחד שיכול להוכיח שאנחנו טועים ושהרעיון של מדינה מבוסס על עובדות והיגיון בסיסי. במילים אחרות, אנחנו מוכיחים שאין מדינה ושהכל שקר. לא סתם, שאיזה שופט רימה מישהו באיזה משהו, אלא, שכל התפקיד שלו הוא שקר אחד גדול. אני מקוה שאתם מבינים את ההבדל בין זה, בין שורש הבעיה, לבין סתם מקרה של שחיתות ביחס לכללי המשחק הסובייקטיבים. אנחנו מאתגרים את שורש המשחק - את עצם הרעיון שאנחנו בכלל משחקים איתם במשהו - את הרעיון של מדינה - ולא אכפת לנו אם שופט כלשהו לא מציית לאיזה חוק כלשהו - זה הבסיס שמשנה, הרעיון של מדינה ששגוי. כל השאר נשען על הרעיון השגוי הזה.

אז איך בדיוק אתם מעמיסים ותוקעים את המערכת? זו שמשעבדת את כולנו... במקום לשלם ולציית באופן אוטומטי אנחנו הולכים למשפט - תהליך ארוך, מורכב ויקר שמצריך אותם לקרוא המון דפים שאנחנו כותבים, בהם אנחנו מעלים שאלות פשוטות אך חשובות, ועוד עניינים משפטיים כמו זכות העמידה ועילת תביעה. הפקידים צריכים לפנות עבורינו כמה שעות טובות, ואנחנו מורידים לכל אחד מהם את המורל. כל אחד מהם נחשף לריקבון שבבסיס הרעיון שעבורו הם עובדים. הם רואים שזה לא רעיון כל כך טוב.... מדינה. המשפט הכי פשוט מתארך להיות ארוך פי 20 או יותר משאר המשפטים - הקהל באולם נחשף לאקטיביזם ורואה לראשונה אנשים שלא נכנעים, שלא מכבדים את "כבודו" ושלא מפחדים לשאול שאלות ולהתעקש לקבל תשובות ענייניות. אם מספיק אנשים יגשו למשפט במקום לשלם את הקנסות הכי פשוטים של 250 ש"ח, כל מערכת בתי המשפט תתקע. אני אישית, למשל, במשפט על 250 ש"ח, משהו פשוט - בלי נקודות, הגשתי כ-19 בקשות, הגעתי ל-4 שופטים, בהם גם נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס שהיה צריך לקרוא בערך 10 דפים שאני כתבתי ולכתוב לי 4 דפים - רק בשביל לזכות ב-250 ש"ח מהכיס שלי. השוטרת הייתה צריכה להגיע, התובעת... כל זה תוקע להם את המערכת והופך את זה למאוד לא משתלם.

אתם מביכים את התבירוקרטים, זה נכון. אבל מורידים להם את המורל? - אני בספק. אין פה שאלה שאנחנו מורידים להם את המורל. להוריד את המורל של הפקידים זה מאוד קל, כי הם פחות מושקעים בהונאה. לרוב הם לא אלה שאחראים למתקפה הבירוקרטית, הם רק מעבירים את הניירות מכאן לשם. יצא לי להסביר את העניין לעומקו המלא, לכמה פקידות שמאוד אהבו את מה שאני עושה, וזה מאוד טוב שהפקידה של השופט תשנא אותו עוד יותר ותבין שהוא רמאי מקצועי שמתחמק מתשובות איפה שלא נוח לו. שהפקידה של התובעת אומרת לי שהיא "עוזבת בקרוב את המקום הרקוב הזה". ולשופטים... להם זה בטח פוגע במורל. הם היו רוצים להגיע לעבודה ולקבל יחס של אלוהים קטנים. יחס של אנשים ישרים, מומחים, מקצועיים, הגונים שעושים עבודה חשובה מאוד. הם נהנים כאשר אנשים קוראים להם "כבודו" ומתחננים לרחמים. כאשר אנשים מקבלים את הרעיון השגוי של מדינה בלי שאלה. בלי לאתגר את הרעיון בכלל. זה ממש לא כיף להם כאשר בחור צעיר כמוני עומד מולם, מול קהל רב, ושואל אותם שאלות שממש לא נעים להם לענות עליהן. שאלות שכל תשובה שהם יענו תבייש אותם. אנשים רואים אותך, מבינים שהמלך הוא עירום, ושעכשיו אתה כבר היית הראשון להצביע וזה מאוד מביך עבורו.

אבל האם כדאי להיאבק בבתי המשפט? הרי זה לא תמיד מביא לביטול כתב האישום... נכון, לפעמים זה מביא לצמצום נזקים, ולפעמים לא. אבל זה לא מגדיל נזקים לנו - רק להם. לכן זה כדאי תמיד להגן על עצמך כאשר אתה מותקף על-ידי בירוקרט - ולא להיכנע באופן אוטומטי ולעשות את זה ממש קל עבורם לחלוב אותנו כמו פרות.

למה אתם חושבים שלשחק לפי הכללים ולגשת למשפט ישנה משהו? עד היום לא שמעתי על הרבה מהפיכות שהצליחו ליצור התמרה משמעותית במבנה המערכת מבפנים ועל פי הכללים והנורמות - אז זהו, אנחנו לא פועלים על פי הכללים והנורמות. אנחנו משתמשים בהליכים המשפטיים הן בשביל לצמצום נזקים והן בעבור אקטיביזם - מאחר וזו נקודת המפגש בין האדם הפשוט למערכת הפוליטית. שם, החוק של הפוליטיקאים פוגש אותי ואותך. כן, החוק פוגש אותנו גם ברחוב, בצורה של שוטרים, אבל זה מאוד לא מומלץ להתווכח עם שוטרים ברחוב. זה הרבה יותר בטוח, ואפקטיבי, לאתגר שופטים, תובעים ועדים בבית המשפט. בבית המשפט הם לא יכולים לשים לך אזיקים ולהאשים אותך בתקיפת שוטר - ברחוב או בצד הכביש - הם כן.

אבל אתם מוכיחים שכל המערכת היא שיקרית ולא נחוצה - וזה כבר משהו שלא באמת צריך להוכיח לאף אחד, בטח שלא במדינה העושקת הזאת שאנחנו חיים בה. כן זה כן - צריך להוכיח שהרעיון של מדינה שגוי, סותר את עצמו ובלתי שפוי - מאחר ואנשים לא מבינים את זה. אנשים חושבים שיש בעיה ביישום של הרעיון, שפוליטיקאים X ו-Y הם מושחתים ושצריך להחליף אותם. אנחנו מסבירים לאנשים שהבעיה היא ברעיון עצמו - לא בביצוע. הביצוע דווקא טוב. ביצוע טוב של רעיון גרוע.

מאפיה בכל שם אחר

בוקר אחד קם איזה ראש של איזה מאפיה והחליט החלטה גאונית על שינוי תדמית.

המאפיה מעכשיו תיקרא "המדינה"
בכירי המאפיה יהפכו להיות "הממשלה\השרים"
הוא עצמו נהיה "ראש הממשלה"
לשכירי החרב יקראו "שוטרים"
פרוטקשן הופך להיות "מיסים"
קורבנות המאפיה = "אזרחים"
וכל ההצגה בכללותה תיקרא "דמוקרטיה"

מאותו יום, כל הפעולות השפלות והנתעבות שביצעה המאפיה\מדינה נהפכו ללגיטימיות לגמרי.

כמה לגיטימיות?

יש בימינו קרבנות\אזרחים שלא מודעים בכלל לכך שהם קרבנות. הם בטוחים שהם חופשיים, יש מהם אפילו שמאמינים שהמאפיה\מדינה עובדת בשבילם!! אותם קרבנות\אזרחים מוכנים להסביר בפירוט את מה שהיחצנים של המאפיה\אנשי חינוך לימדו אותם - איך כל פעולה של המאפיה\מדינה נועדה בעצם לטובת הכלל.

אותם קרבנות\אזרחים משתמשים בסיסמאות שפולטים מדי פעם בכירי המאפיה\השרים כדי להצדיק פגיעות חמורות בזכויות אדם בסיסיות.

לדוגמא - המאפיה\המדינה החליטה להנפיק כרטיס מיוחד שכל קרבן\אזרח חייב לקנות ממנה. אם שכירי חרב\שוטרים יתפסו קרבן\אזרח ללא הכרטיס המיוחד הזה, הם יוכלו להשפיל אותו, להכות אותו, לקחת אותו איתם בניגוד לרצונו ולפעמים אפילו לגזול את רכושו. כל זה בשביל כרטיס. יש שקוראים לכרטיס המיוחד הזה "רשיון חופש", שם שלדעתי הולם אותו מאוד. המאפיה\המדינה קוראת לכרטיס הזה "תעודת זהות". ובשניה זה נהיה לגיטימי! לא רק שזה לגיטימי, זה אפילו נחוץ! זה לא סתם כרטיס שמאפשר לך פשוט להיות בלי שאף אחד יטריד אותך, זה המסמך שמגדיר מי ומה אתה בתור בן אדם!!

ואותם קרבנות\אזרחים לא מסוגלים להבין את זה בכלל, למרות שזה יושב להם מול הפרצוף! המאפיה\המדינה חינכה אותם\שטפה להם את המוח טוב כל כך שברגע שתנסו להסביר או להראות להם את זה - אוטומטית הם יחשבו שאתם "פסיכים", "אנרכיסטים", "קונספירטורים הזויים" או אפילו "אויבי החברה המתוקנת\נאורה", בלי להבין שהם בעצמם נותנים יד למשחק משוגע שמחריב להם את החיים ולוקח להם את החופש, חלק אחרי חלק!

וכל זה מתאפשר בזכות אותו רעיון גאוני של מכבסת מילים. כי הרי, מה פוליטיקאים\פושעים עושים כל הזמן? משחקים במילים! אמנים רטוריים, מעוותים ומשנים משמעויות, מערפלים במתכוון את הכל כדי שהקרבנות\אזרחים לא יבינו כלום. כל מיני מילים משוגעות מתחומי הכלכלה כמו- "אינפלציה" "גירעון תקציבי" ועד תחומי המשפט כמו - "עתירה" "שימוע" "קורפוס דליקטי". גורמים לכם להזדקק לאנשים משונים כמו "רואה חשבון" "כלכלן" "עורך דין", כדי לקבל את ההחלטות הכי בסיסיות בחיים שלכם.

המאפיה\מדינה משעבדת בפועל מיליוני אנשים בעזרת משחקי מילים.

מה שאנחנו יכולים לעשות פשוט מאוד - להפסיק לשחק את המשחק שלהם.

כי כששלושה בריונים לבושי שחורים פורצים לי לבית, הופכים לי את החדר, קושרים אותי בשלשלאות ברזל וזורקים אותי לכלוב מבטון רק בגלל שהיה לי קמצוץ מצמח שהם החליטו שהוא לא לגיטימי - זה לא "הגנה על החברה\הערכים המקודשים של הדמוקרטיה". זה פשע נגד האנושות.

די למכבסת המילים.
הגיע הזמן לקרוא לילד בשמו.
הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים.

אתם רוצים להפסיק להיות עבדים? -תפסיקו להשתמש באוצר מילים של עבדים. פשוט מאוד.

"ותדעו את האמת והאמת תשחרר אתכם"

-מתן שרעבי

במלחמה עם "החברים" שלך

נורא מטופש * לא ידעתי שיש משוגעים כאלה בארץ, חשבתי שרמה כזאת של שיגעון יש רק בארה"ב * כזו רדידות מחשבתית הרבה זמן לא ראיתי * זה לא יועיל * זה לא יקרה לעולם * אני לא אומר שאתה הוזה, רק שאתה לא רואה את המציאות * ככה העולם עובד, תתרגל ותעבור את השלב הזה או שתחיה בהכחשה ותמשיך לטפח לעצמך את הפנטזיה שיום אחד ישראל תהפוך לאנרכיה * זה טבע האדם * לפעמים יש לך שגעון גדלות ואתה בטוח שאתה תשנה את העולם * למעשים שלך אין שום השפעה * כך העולם נוהג מאז ומתמיד, לא אני ולא אתה נשנה את זה...

אנשים רעים רוצים שתרגיש קטן, כך שהם יוכלו לשלוט בך. ישנם אנשים רעים בסביבתי ובסביבתך, שמרוויחים מכך שאתה מרגיש חסר משמעות. הם רוצים שתרגיש חסר השפעה, בכדי שלא תהיה לך השפעה - ובכך הם יהפכו את חוסר ההשפעה שלהם לבחירה, במקום אי יכולת. לגרום לך להרגיש ציני ביחס לערכי המוסר שלך זו המטרה של אנשים בלתי מוסריים.

אנשים קוראים לי הזוי, נאיבי, אופטימיסט, מתנשא, אומרים שאני חיי בלהלהלנד, ומה לא... אנשים עושים את זה בגלל שהם רוצים שאני אחשוב בצורה ציניות לגבי הערכים בהם אני מחזיק כיום.

"תראו אותו, כמה אנרגיה הוא מוציא, מנסה לשכנע את כל החברה להפסיק לתמוך באלימות וכפייה... זה כזה חמוד איך שהוא מנסה להפוך את העולם למקום יותר טוב... כאילו שהוא לא יודע שיש כל כך הרבה רוע בעולם, ועד כה היה כל כך הרבה רוע, שפרק הזמן הקצר בו הוא חיי ופועל כנגד הרשע כה קטן... כאילו שהוא לא יודע שתמיד תהיה לנו ממשלה, כאילו שהוא לא יודע שטבע האדם הוא רע, שטבע האדם הוא לתמוך בהיררכייה וכפייה..."

והם מנסים לגרום לי להשתנות וללעוג לעצמי - הם רוצים שאני אגיד לעצמי:

"מבפנים אני גיבור!!! מבחוץ... אני ליצן... בדיחה..."

אבל מה זה אומר אם זה לא נכון? מה אם אני לא ליצן? מה זה אומר, אם אני לא בדיחה? מה אם אני לא טיפש? ומה אם אני למעשה אמיץ? מה אם אני לא נאיבי, ומה אם אני צודק? אם אני צודק, מה הן ההשלכות על אלו שמאטים אותי ומסיחים את דעתי? נכון? מה יקרה אם יתברר שאני צודק? מה יקרה אם כתוצאה מהפסקת התמיכה ברעיון של "ממשלה" ו-"מדינה" וכתוצאה מתמיכה ברעיון אי-התוקפנות וכתוצאה מההתחייבות של אנשים להפוך את העולם למקום יותר טוב, כתוצאה מאימוץ הערכים ודחיית האנשים הרעים - מה אם זה באמת יהפוך את העולם למקום הטוב ביותר שניתן להפוך אותו?

במקרה כזה, כל אלו שהסיחו את דעתי והאטו אותי הם לא יותר מאשר סתם מאנייקים שמפריעים לי בדרך. אתם במלחמה. אתם במלחמה עם החברים שלכם, ואתם עדיין לא מבינים את זה. אתם במלחמה עם אנשים קטנים וחסרי משמעות, שרוצים להחזיק אתכם למטה, בכדי שהם לא ירגישו נמוכים. אתם נמצאים במלחמה עם האנשים שלועגים לכם על הדברים הכי טובים שבכם. שבזים ולועגים לכם על השאיפות הכי גבוהות שלכם ועל המטרות הכי ערכיות שלכם. אתם בפאקינג מלחמה עם האנשים האלה.

בין אם האנושות מורכבת מגיבורים, או מחסרי משמעות. בין אם אנחנו יכולים להשתמש בהיגיון בסיסי, או שאנחנו חייבים להשתמש באלימות. בין אם אנחנו יכולים לשאת ולתת, או שיש לנו בתי כלא. זאת מלחמה. וקשה לראות את זה, רק בגלל שאנחנו נכנעים. יש פה מלחמה, והיא לא מלחמה אינטלקטואלית, אלא מלחמה שנלחמים מתוך הלב. זה לא אומר שנלחמים ללא היגיון, למרות שהלב הוא לא מקור ההיגיון שלנו, אבל הלב יודע שאנחנו במלחמה. זו הסיבה שאנחנו מעמידים פנים שאין שום מלחמה. הסיבה שאנחנו מעמידים פנים שזה בסדר להסתובב ולבלות בחברת אנשים רעים, מוגי לב, אנשים שמורידים אותנו, אנשים שלועגים לנו ומשפילים אותנו בגלל הדברים הכי טובים שיש בתוכינו.

אין סוף לתעמולה בטלוויזיה, בסרטים ובתקשורת שמספרת לך שאומץ - זה להלחם ברובוטים ענקיים, ובאנשי מאדים שמגיעים בחלליות ויורקים חומצה כאשר חותכים אותם או יורים בהם. על פי התעמולה, אומץ הוא תמיד אלימות כנגד פנטזיה. הם מסיטים את היכולת המוסרית שלך בכדי לוודא שאתה לעולם לא תעשה את מה שבאמת מוסרי ואמיץ לעשות, שיש לו הכי הרבה השפעה, מאתגר ומעורר את ההתנגדות הכי גדולה - לדבר אמת ולנתץ את העריצות הכי גדולה שהעולם הזה ראה - העריצות של השתיקה, של הקטנות, העריצות של כולם בלחץ מפני האיש שיבוא עם מוסר ואז הם יעשו את כל מה שהם יכולים בשביל לדפוק אותו - כך שהם לא יצטרכו להרגיש שהם בלתי מוסריים.

אם אתה תחייה חיים מוסריים, ותדבר אמת, אתה תייצר לעצמך בערך 6 מיליארד אוייבים. כמה אנרכיסטים יש היום בעולם? בארץ? כמה אנשים היום מתנגדים נחרצות לרעיון השגוי של דת? מדינה? כפייה ואלימות? כנראה אדם אחד על כל מאה אלף. אתה לא רוצה לשלוף את החרב של האמת, ואז לומר לעצמך שזה לא שווה את זה... שאין לך סיכוי מול כל כך הרבה אנשים רעים. כמה חרבות נשלפות כלפיך, ואני מתכוון לסביבה המיידית שלך? כמה אנשים עומדים מאחוריך ואומרים "היי, בואו נוריד אותו!"? יש לך מזל אם זה רק אחד או שניים.

למזלי, הפעילות שלי בפרויקט אין מדינה בישראל הביאה אותי להכיר לא מעט אנרכיסטים עם היגיון בריא, ואת כל השאר אני לא ממש צריך. אין דבר יותר בזוי מחבר שלילי, רע, ציני, מתנשא, מייאש ומחליש. חלק גדול מאוד מהאקטיביזם שלנו, וזה ממש חלק מהותי מהאסטרטגיה, זה לתת לאנשים האלה להיות לבד. אז בואו ניתן להם להישאר בביצה של המרמור שלהם, ביחד רק עם עוד אנשים כמוהם.

אם אתה נמצא פיזית בתוך [המדינה] אז החוקים של [המדינה] חלים עליך

ג'רי הוא קצין ביחידה לחופש המידע בפרקליטות מחוז מריקופה, אריזונה. מארק סטיבנס פנה לג'רי בבקשה שיספק לו ראיות שתומכות בטענה, שהיא למעשה, הנחת העבודה הבסיסית של כל בירוקרט, בכל מקום בעולם. ג'רי לא היה יכול להראות עובדות שתומכות בטענה: אם אתה נמצא פיזית באריזונה, אז החוקים של המדינה חלים. גרי' הבטיח למארק שאם הוא ישלח את השאלה שלו במכתב, הוא יקבל תשובה עניינית מהפרקליטות המחוזית בדואר. הפרקליטות המחוזית לא ענתה לו, אבל ג'רי כן ענה. מאז, ג'רי הפסיק לענות לטלפונים ולמכתבים של מארק.

זה לא משנה אם אתה נמצא באריזונה, טקסס, מונטריאול, לונדון, סידני, קהיר או תל אביב - הנחת העבודה היסודית של בירוקרטים בכל העולם היא זהה: אם אתה נמצא פיזית בתוך [המדינה] אז החוקים של [המדינה] חלים עליך. הנחת העבודה של ביטוח לאומי היא, כידוע, שהחוק חל עליך אם אתה נמצא, פיזית, בתוך ישראל. זו אותה הנחת העבודה שמשמשת את כנופיית "פרקליטות המדינה", שאחראית על כל המתקפות המשפטיות בשם כנופיית "הביטוח הלאומי", כנופיית "מס הכנסה", כנופיית "משטרת התנועה" וכו'. אם אתה נמצא פיזית בתוך ישראל, החוק חל עליך. הטענה הזו, לדעתם של בירוקרטים, נותנת לגיטימציה מוסרית לתוקפנות שלהם, ולמעשה, כביכול הופכת את התוקפנות שלהם מפשע למעשה מוסרי תקין. הטענה הזו היא כל ההבדל בין בירוקרטים לפושעים מתועבים. השאלה שלנו היא תמיד: איך אתם יודעים שזה נכון? כי אם זה לא נכון, אז אין שום הבדל בין בירוקרטים לפושעים - ואין שום היגיון או צדק בשום פעולה ממשלתית.

ג'רי סיפק תגובה ארוכה, אך זו איננה תגובה עניינית לשאלה שנשאלה. מתוך המכתב שמארק כתב לג'רי:

"המשרד שלך פועל תחת ההנחה שאם מישהו נמצא פיזית באריזונה, אז החוקים של המדינה חלים עליו. השאלה שלי היא: על אילו עובדות אתה מסתמך בכדי להוכיח שהחוק חל עלי רק בגלל שאני פיזית באריזונה?"

זוהי שאלה של עובדות. אבל, כאשר אין לך עובדות שתומכות, אתה משתמש בכשלים לוגיים בכדי לתמוך בטענות שלך. ג'רי התחיל את התגובה שלו בכשל מסוג איש הקש:

"ניתוח משפטי ועובדתי: קודם כל, השאלה עצמה מרמזת על תקיפת הרעיון עצמו. ספציפית זוהי שאלה של האם בני אדם אמורים להתקיים בצורה מתורבתת או במצב טבעי."

אבל השאלה לא קשורה לזה בכלל, זוהי איננה "התקפה", זו רק שאלה של ראיות שתומכות בטענה. במקום להציג את העובדות שתומכות בטענה, ג'רי מעלה איש קש וממשיך להתיחס לטיעון הקש במקום לשאלה שנשאלה. אני לא אצטט פה את הכל, אבל ג'רי ממשיך לדבר על התרבות היוונית ועל תומאס הובס:

"במילים אחרות, האם בני אדם צריכים לחיות בתרבויות לפי כללי החוק האזרחי או במצב טבעי ללא כללי החוק האזרחי? אלו אינן שאלות חדשות, אלא שאלות שכבר נשאלו ונענו במשך אלפי שנים על-ידי דורות של בני אדם. היוונים והרומאים ענו עליהן... תומאס הובס ענה על השאלה הזו בספרו "לויתן" בשנת 1651..."

וואו, היוונים קדמו לממשלת אריזונה בכמה אלפי שנים. זה נחמד להיות קצת יווני, אבל יש גם את כל הקטע עם העבדות, וזה לא כל כך נחמד. נראה שג'רי שוכח שה-"תרבויות" היווניות והרומיות נבנו על בסיס של עבדות ומלחמות בלתי פוסקות. אפשר לומר שהוא משתמש במילה "מתורבתות" בצורה מאוד רופפת. ג'רי מתבלבל לגבי מהי השאלה שנשאלה, דבר שגורם לי לחשוב שמדובר בעוד תגובה בירוקרטית נוסח "העתק והדבק". ג'רי כתב:

"שנית, השאלה לעיל מהווה שאלה שמערבת חוק ועובדות, זו איננה שאלה עובדתית פשוטה כפי שאתה מציג, כך שהתשובה צריכה לכלול גם חוק וגם עובדות. מאחר והשאלה איננה מבחינה בברור בין חוק פדרלי לחוקי מדינה, אאלץ להתיחס לשני אלו."

השאלה בברור מתיחסת אך ורק לחוקי המדינה, תקרא שוב את הטענה שהשאלה מתיחסת אליה. ג'רי מעלה איש-קש על-ידי הטיעון השקרי שהשאלה מערבת חוק ועובדות. לא, זו רק שאלה של עובדות. עכשיו ג'רי כותב משהו נכון, למעשה, שני דברים נכונים:

"החוקה האמריקאית היא מסמך שלמעשה קיים וקיומו הוא עובדה שאיננה במחלוקת. חוקים פדרלים הם גם מסמכים שלמעשה קיימים.

אלו רק מסמכים, הטיעון הלקוי (והמעגלי) הוא שהם חלים על אנשים בגלל שזה מה שכתוב במסמכים האלו. שהם חלים עלי, רק בגלל שאני נמצא במיקום גיאוגרפי מסויים, כמו למשל פואניקס או אריזונה.

ג'רי, במקום לספק עובדות כלשהן, טוען שהחוקה היא חוזה:

"חוקת ארצות הברית אושררה פה-אחד על ידי המדינות ב-17 לספטמבר, 1787, ובשל כך הינה חוזה חברתי שהוא הבסיס לכל החוקים של ארצות הברית.

כפי שהסביר כבר ליסנדר ספונר, החוקה איננה חוזה:

"בחוקה לא נעצה שום סמכות או מחויבות. אין לה סמכות או מחויבות כלל, אלא בתור חוזה בין אדם לאדם. היא אפילו לא מתיימרת להיות חוזה בין אנשים שקיימים כיום. הכוונה היא, לכל היותר, להיות חוזה בין אנשים שחיו לפני 80 שנים. והיא יכולה רק להיחשב כחוזה בין אותם אנשים ששקלו אותה במשך שנים והינם מוסמכים לעשות חוזים. מעבר לכך, אנחנו יודעים, מבחינה היסטורית, שרק מעטים מהאנשים שחיו אז נוועצו או נשאלו על הנושא, או הורשו להביע את ההסכמה שלהם באופן רשמי, והם כולם מתים כיום. רובם כבר מתו לפני ארבעים, חמישים, שישים או שבעים שנים. והחוקה, שהייתה כביכול חוזה ביניהם, מתה איתם. לא הייתה להם זכות או כוח טבעי ליצור מחוייבות על הילדים שלהם. לא רק שזה פשוט בלתי אפשרי, בטבע הדברים, שהם יוכלו לחייב את הדורות הבאים, אלא שהם אפילו לא ניסו לחייב אותם. כלומר, המסמך הזה לא מתימר לייצר הסכם בין הגוף הפוליטי ו-"האנשים" שאז היו קיימים, והוא לא, בין אם בצורה מפורשת או בצורה מרומזת, תובע זכות כלשהי, כוח או הוראה, בשמם, לכבול את מישהו בחוזה מלבד את עצמם."

לאנשים, בין אם ב-1787 או כיום, אין ברירה או השפעה על האם ישנם אנשים שנקראים "ממשלה" ששולטת בהם, כל התמיכה בממשלה היא בכפייה. אתה משלם או הולך לכלא. כל טענה שהחוקה הינה "חוזה" או שהאנשים "הסכימו" שתהיה להם ממשלה היא טענה לקויה מאחר שכל הראיות מראות בדיוק ההיפך. ג'רי לא חולק על כך שזה תשלם-או-שתלך-לכלא.

ג'רי כותב את הדברי הבאים כאילו שהם ראייה והם עונים על השאלה שלי:

"בכל יום שבו אנחנו מצייתים לחוקי התנועה או משלמים מיסים, או מפרים את החוק בדרך מסויימת, הפעולות האלו והתוצאות הן הוכחה שהחוזה החברתי נשאר בתוקף."

זהו השימוש הראשון של ג'רי בכשל הלוגי "פנייה לתוצאות". מה שאנחנו עושים לאחר מעשה זו לא הוכחה שהחוק חל מתכתחילה. הציות שלנו הוא מתוך איום, כפייה ואילוץ כמו למשל להוציא רישיון נהיגה. זה נעשה תחת פחד, וזה לא אומר שה-"מסמכים" לפתע ובאופן קסום חלים עלינו. ג'רי ממשיך עם הפנייה לתוצאות, עונש, כהוכחה לטענה שלו:

"כאשר אדם מפר את החוקים הפדרלים אפשר לראות בו אחראי הן מבחינה אזרחית או פלילית בבית משפט פדרלי, ובית המשפט יכול לצוות עליו לשלם קנסות, לשפוט אותו לכלא, לכפות עליו לבצע פעולה מסויימת, כגון עמידה בחוזה בהתאם לתנאים. ישנן אינספור ראיות שחוקת ארצות הברית והחוקים הפדרלים חלים בכל ארצות הברית. למשל, אנשים שיושבים בבתי הסוהר הפדרלים, משלמים קנסות, מצייתים לרגולציות הפדרליות, ומגישים תביעות כנגד הממשלה הפדרלית כאשר זכויותיהם החוקתיות נפגעות."

זה מזכיר לי את אחד מהסרטים האהובים עלי. אם טומי דורסי (סולן הלהקה) היה "נשמע" ל-"הצעה", האם זה היה הוכחה לקיומו של חוזה? בטח, אם אתה פסיכופת:


אבל זה ההיגיון של ג'רי. ואם הפנייה אל המקל של ג'רי לא מספיק ברורה, ג'רי עושה את זה עוד יותר ברור:

"למעשה, ישנם אסירים בכלא של מחוז מריקופה ובמחלקת הכליאה של אריזונה. כל אחד מהאסירים מוכיח מעבר לכל ספק סביר שהחוקים חלים על אנשים באריזונה... הם מהווים הרים של ראיות שהחוקים חלים עליך ועל כל אחד שנמצא פיזית באריזונה."

עכשיו אני מבין, החוק חל עלי בגלל שאתה משליך אנשים אחרים לכלא. זה ממש היגיון בריא. לא פלא שהם צריכים אקדחים. היגיון מבריק ג'רי:

אז בשביל שזה יהיה לגמרי ברור, בואו נעבור שוב על הטיעון ואז על "הראיות" שתומכות בו. הטיעון הוא:

אם מישהו נמצא פיזית באריזונה, אז המסמכים שנקראים חוקה וחוקים חלים עליו.

וכתמיכה בטענה הזו כמובן:

"כל אסיר הוא הוכחה מעבר לכל ספק סביר שהחוקים חלים על אנשים באריזונה."

"הרים של ראיות" או סתם עוד כשל לוגי? לי זה נראה ברור, התמיכה בטענה של ג'רי היא פניה לתוצאות. ללא ראיות שמוכיחות שהחוקים שלהם חל ים הם אך ורק כנופייה של רוצחים, גנבים ושקרנים שלא ראויים לציות מלבד מתי שהם שמים את החיים שלנו בסכנה מיידית.

אני מציע לכולם, בלי קשר להיכן אתם נמצאים, להפסיק לציית לפושעים האלו ול-"חוקים" שלהם. תתחילו להתעמת איתם כמוני ולדרוש שהם יוכיחו שה-"חוקים" שלהם חלים, תגידו להם שאתם לא תצייתו עד שהם יספקו לכם את ההוכחה. תגידו להם שכל ציות נעשה אך ורק בשל האיום, כפייה ואילוץ. הם שונאים לשמוע את האמת. זה ממש קל להגיע לזה, פשוט תשאלו אותם:

"אם אני הייתי פועל באותו האופן שבו הארגון שלכם פועל, והייתי מאלץ אנשים לתת לי כסף, האם היית מחשיב אותי כפושע?

אם אתה לא סומך על עוכרי דין אתה חולה נפש!

אתמול ישבתי באולם בית משפט השלום בירושלים וצפיתי בדיון במשפטו של מתן. מתן הלך להלחם בפסיכים שתוקפים אותו, רק בגלל שהוא החזיק קצת מהצמח הלא נכון. מתן החליט לייצג את עצמו לאחר שכבר מונה לו עו"ד מהסנגוריה הציבורית. הוא הודיע לעו"ד שהוא לא מייצג אותו לפחות כחודש לפני הדיון, והעו"ד הגיע לדיון מאחר ובכל מקרה הוא היה צריך להגיד בעצמו לשופט שהוא לא מייצג את מתן. תוך כדי שהוא מסביר לשופט שמתן מעוניין לייצג את עצמו, העו"ד מר (השם שמור במערכת) הסביר לשופט שמתן אמר לו שהוא מעוניין ליצג את עצמו מאחר ואיננו סומך עליו, איננו סומך על עורכי דין ולמעשה אינו סומך על אף אחד מלבד על עצמו - בכדי לייצג את עצמו.

עכשיו יתכן שזה באמת מה שמתן אמר לו. יתכן שמתן לא רצה שמר (השם שמור במערכת) יפגע ויקח את הדחייה באופן אישי, ולכן אמר שהוא לא סומך על אף אחד. לא רק לא סומך על עורכי דין. אני מניח שזה מה שקרה. אבל העו"ד (השם שמור במערכת) המשיך ואמר למתן בקול רם, מול הקהל ומול השופט: "מתן, אני ממליץ לך ללכת לבדיקה פסיכיאטרית" עד כמה בנאדם יכול להיות מגלומן, לחשוב שאם מישהו לא סומך עליו, המישהו הזה הוא חולה נפש? לחשוב שאם אתה לא סומך על עורכי דין, אתה חולה נפש? לשכת עורכי הדין היא עד-כדי-כך ישרה והגונה, שאם מישהו לא סומך על חבריה, הוא חולה נפש, מנותק מהמציאות עד כדי כך שהוא זקוק לאבחון פסיכיאטרי?

שימו לב, זה לא היה שופט אגרסיבי ומנוול שאמר את זה, ואלו לא היו המילים של התובע - אלו היו המילים של סניגור מפוטר. הסיפור הזה רק נועד להמחיש לכם עד כמה סנגורים הם שותפים לפשע, שאין חבר אחד בכת לשכת עורכי-הדין שאפשר לסמוך עליו ועד כמה אתם חייבים להיזהר בלשונכם כאשר אתם מדברים עם בירוקרטים - כולל כאשר זה הסניגור שלכם, שאמור כביכול לייצג אתכם ולדאוג לאינטרסים שלכם.

לנהוג בלי רישיון נהיגה??!?

אנשים חושבים שאני צוחק עליהם, או שפשוט נפלתי על כל השכל שאני אומר שאנחנו בכלל לא צריכים רישיון נהיגה. אנשים אומרים לי "כן?? אתה רוצה שאנשים יסעו בלי רישיון נהיגה??!? מה? שלא יהיה טסט? שכל אחד יוכל לנהוג?! אתה רוצה שיהיו תאונות דרכים? אתה רוצה שאנשים משוגעים... לא יוכלו להוריד אותם מהכביש?" זה נשמע לאנשים רעיון מופרע, משוגע, לא היגיוני, שאף פעם לא יקרה, והם אומרים "לא. כל עוד שאנרכיה לא מציעה לנו דרך אחרת לכפות על אנשים להוציא רישיון נהיגה, שאנחנו נדע שהם עברו בדיקה של מישהו, שהוא עבר בדיקה של מישהו, שהוא עבר בדיקה של מישהו, כל עוד שאין רישיון לנהיגה וכל אחד... זה כאוס!! לא יתכן!" וזה מאוד קל ליפול בפח של השאלה הטעונה הזו, "איך תדע שאנשים יודעים לנהוג? איך תדע שאנשים יכולים לעלות על הכביש? אם אין רישיון..."

התשובה הנכונה היא להזכיר לאנשים ש... לא, אנחנו באמת לא צריכים רישיון. וזו לא נאיביות להגיד שהכל יהיה בסדר, שרוב האנשים נוסעים בסדר בלי קשר לרישיון ובלי קשר לחוקים. רוב האנשים נוסעים בסדר כי הם לא רוצים שיקרה להם משהו, והם לא רוצים שיקרה למישהו אחר משהו. זה לא דבר כל כך נדיר באנושות שאנחנו צריכים כפייה של פוליטיקאים ואיום באלימות בשביל לא לרצות לדרוס אנשים אחרים או לנהוג בזהירות. זו תכונה טבעית של בני אדם.

עכשיו, שוב, מה יקרה אם מחר יחליטו שבשביל לרכב על אופניים, סקייטבורד ורולר בליידס -אתה צריך רישיון? מה שיקרה זה שבעוד 50 שנים זה יראה לאנשים מוזר שהרעיון שאפשר ליסוע על סקייטבורד או אופניים בלי רישיון. היום, זה נראה לכם מגוכח, אם אני אגיד שצריך רישיון... בואו נעשה רישיון לאופניים. או אם אני אגיד, שמעו, אם לא יבטלו את הרישיון לרכב אז מחר גם יעשו רישיון לאופניים, זה נשמע לרוב האנשים מגוכח. מצד אחד... ומצד שני, זה נשמע להרבה אנשים כרעיון שלא ממש מזיק... מה כבר יקרה אם תעשה רישיון לאופניים?... אבל, אם מחר הממשלה תאלץ אנשים להוציא רישיון לאופניים, בעוד 50 שנים אנשים ידברו על רישיון לאופניים כמו שהיום אנשים מדברים על רישיון לרכב -זה נראה להם דבר הכי היגיוני וטבעי. למה? בגלל שזה קיים. משום סיבה אחרת.

הדבר היחיד לומר, שבזכות זה שיש רישיון רכב, נמנעות תאונות דרכים, זה... מי שטוען את הטענה הזאת צריך להוכיח. אני רק אגע בכמה נקודות: כמה אנשים כבר נמצאים בשלילה, ובאמת לא נוסעים בגלל שהם בשלילה, ומתוך האנשים האלה, כמה הם באמת אנשים מסוכנים, שזה מזל גדול שהם בשלילה? אני חושב שבודדים בודדים בודדים. וזה לא משהו ששווה בגללו להכריח מיליונים של אנשים לשלם מאות שקלים כל שנה על רישיון נהיגה. ואני לא מדבר על שיעורי הנהיגה והטסטים, אלא על מנגנון הקנסות והשלילה שהרישיונות מאפשרים.

אם נסתכל על כמות הנפגעים בתאונות דרכים מלפני 15 שנים, בדיוק לפני שהתחיל פרויקט 700, לפני שהתחילו להפעיל את משטרת תנועה בארץ, ונסתכל על כמות התאונות שיש היום, אחרי 15 שנים של פרויקט 700, שבזכותו יש לנו כל כך הרבה משטרה, נראה שאין שום הבדל. אין לאכיפה שום השפעה (חוץ מעל אורך החיים והכיס שלנו - שם חלה פגיעה של ממש).

בעוד שתומכי השלטון מספרים לנו על ירידה של 20% בהרוגים בשנים האחרונות (בממוצע), מה שלא מספרים לנו זה שאין שום קשר לכמות האכיפה ובנוסף, נתון שמאוד לא נעים לספר: חלה עליה של 20% בממוצע במספר הפצועים קשה -הישג של ממש? ממש לא. ומה עוד קרה בשנים האחרונות? מכוניות השתפרו. אם ניקח דגם פופולארי אחד לדוגמה, מאזד 3, נראה שבתוך 7 שנים נוספה מערכת בקרת יציבות, חיישני לחץ אוויר ומערכת בלימה אוטומטית מיוחדת למהירות עירונית - כמו כן במבחני הריסוק היא עלתה מ-4 כוכבים ל-5. אולי הנתון הזה גם קשור לסטטיסטיקה שהמשטרה רוצה לזקוף לזכותה? אנחנו מדברים פה על מיליון ושלוש מאות אלף קנסות שמשטרת התנועה מחלקת מדי שנה.

מהירות איננה גורם שכיח לתאונות. אנשים לא עוצרים בעצור בגלל שאולי מסתתר שוטר, איפושהו, אנשים עוצרים בעצור כדי שלא תקרה להם תאונה. יש הרבה מאוד חוקים ש... תראו, גם אם לא היה תמרור עצור, אם יש צומת שהראייה בה מוגבלת, ואי אפשר לראות רחוק, ויכול לעבור רכב מהר -אנשים יקחו מקדם בטיחות ויסעו לאט. אני לא מאמין שצריכים את חוקי התנועה. אפילו ערכו ניסוי לאחרונה, בגרמניה, בשתי עיירות, ואח"כ עשו את זה בעוד מקומות בעולם -לקחו עיירה, וביטלו בה את כל חוקי התנועה והתמרורים ואפילו מחקו את הסימונים על הכביש. ביטלו את כל זה ובנו בכל צומת כיכר, הורידו את כל הרמזורים, השלטים -והתאונות ירדו ב-99%. והתנועה זורמת, הפקקים נפתחו, והכל פועל פשוט 100% בלי חוקים!


אבל אנשים עדיין אומרים "לא!! לא יתכן! שפשוט נבטל את מוסד הרישוי?! את כל הרישיונות?!" ואני אומר כן! אם מחר אנחנו נעשה רישיון לאופניים, בעוד 50 שנים או 20 שנים זה יראה לנו היגיוני. אבל עובדה שלפני 15 שנים לא היה פרויקט 700, לא היו קנסות, לא היה דבר כזה. אני אישית הייתי מרביץ מהירויות מטורפות.

עכשיו, אם אתם חושבים שזה לא פועל ככה, שאם מחר יעשו רישיון לסקייטבורד, ורישיון לאופניים, אנשים לא יחשבו שזה דבר היגיוני בעוד 50 שנים, אז אני אזכיר לכם שאתם לא יודעים על מה אתם מדברים, בגלל שהיום יש לכולנו רישיון לחופש! יש דבר כזה שנקרא רישיון להיות חופשי. אם אין לך אותו אתה נכנס לכלא. לכל אחד מאיתנו יש רישיון להיות "חופשי" -זה נקרא "תעודת זהות". אם אין לך תעודת זהות, אם אתה לא בתוך המערכת שלהם, אם אתה לא מספר בתוך המערכת שלהם, הם יקחו אותך וישימו אותך בכלוב! זאת אומרת שלכולנו יש היום רישיון לחופש. סתם. בשביל שיהיה. ואם אין לך רישיון לחופש, אתה נכנס לכלא. זה לא אומר שאתה יודע איך לחיות, זה לא אומר שלימדו אותך איך לחיות, כמו שרישיונות נהיגה, וטסט, ומורי נהיגה ושיטת הטסטים הזאת, לא ממש מבטיחה לנו שאנשים לא יעשו תאונות. אבל זה נראה לאנשים היגיוני שיש לנו רישיון לחופש. ואם אנחנו נעשה מחר רישיון על סקייטבורד, בעוד 50 שנים זה יראה לאנשים היגיוני, רישיון על סקייטבורד... יש לנו כבר רישיון לחיות "חופשי". כמה יותר מגוכח מזה משהו יכול להיות? כמה יותר קיצוני מזה כבר אפשר להיות? אם אתה בלי רישיון, שמים אותך בתוך קופסא. כלוב.

אז כן, אני חושב שלא צריך רישיון נהיגה. אפשר פשט לבטל את כל המנגנון המטופש הזה של רישיונות נהיגה. רצוי כנרה להחליף את הצמתים בכיכרות, לא חובה, אני חושב שאנשים יכולים להסתדר גם בלי כיכר, הם יכולים להסתדר בלי חוקים בסדר גמור - כמו שהיום אנשים על אופניים נזהרים, הם לא הולכים וחוצים צומת בגלל שאין להם שלטים ואין להם שוטר שיסתתר ושיתן להם קנס אם הם לא עוצרים עצירה מלאה באיזושהי צומת... אנחנו לא שומעים על הרבה רוכבי אופניים שנכנסים לצומת ופתאום בא רכב ודורס אותם. אנשים שנוסעים על אופניים אומרים לעצמם "כן, אמנם אין חוקים, אין קנסות, אין קנס על אי עצירה מלאה בצומת, אין קנס על מהירות, אבל אני עדיין רוצה לחיות ואני לא רוצה לדרוס אף אחד. אני לא רוצה לפגוע במישהו ולשבור לו את השיניים ולמרוח אותו על הכביש." זה אנושי וטבעי לחשוב ככה.

ואם מישהו אומר לעצמו שלא אכפת לו לשבור לאחר את השיניים, ולא אכפת לו להימרח על הכביש ושמכונית תכנס בו, אז לאיים עליו עם "אני אקח לך 250 שקלים" לא נראה לי ישנה משהו. אם מישהו מוכן למות ולהרוג, לא נראה לי שאיום בלקחת לו קצת כסף או לקחת לו את הרישיון ליסוע זה משהו שישנה את הכוונות שלו. וזה די מוכיח את עצמו, בגלל שהרבה אנשים נתפסים נוהגים בשלילה למרות האיום. אולי הם טמבלים, אבל הנקודה היא שאנחנו לא צריכים את המנגנון הזה. אנחנו צריכים להפסיק לחשוב על המנגנון הזה בתור משהו ש... במה נחליף אותו... כאילו שיש לו איזה תוחלת. לפני שאנחנו צריכים להגיד במה נחליף אותו, אנחנו צריכים להגיד "מה הוא נותן לנו?" ואנחנו צריכים להביא הוכחה קונקרטית, לא סתם איזו דעה כמו "בזכות המנגנון הזה יש לנו פחות תאונות דרכים. אנחנו שולטים בחברה." בגלל שלא, זה לא המצב.

המנגנון הזה לא פועל, לא תורם לנו לכלום, ובגרמניה איפה שביטלו את המנגנון הזה תור ניסיון בשתי עיירות ובכל מקום ששיחזרו את הניסוי הזה - זה פועל! 99% מהתאונות נמנעו. כשאני התחלתי לנהוג בישראל זה היה לפני קצת יותר מ-15 שנים, פתאום התחיל פרויקט 700 - שזה 700 ק"מ של כבישים שיש בהם משטרת תנועה ומצלמות מהירות. ומאז אתה לא יכול לסוע יותר מ-100 קמ"ש בכביש 4. משהו השתנה? לא. שום דבר לא השתנה. אנשים עדיין נוסעים מהר בכביש 4? כן, אבל הם מקבלים קנסות. והרבה אנשים לא נוסעים מהר, כדי לא לקבל קנסות, אבל זה לא אומר שהם עושים פחות תאונות. זה לא אומר שהצילו מישהו מתאונה. סטטיסטית תאונות לא ירדו. אי אפשר להגיד שהרישיונות נהיגה - זה משהו שנותן לנו בכלל איזושהי תועלת לחברה. איזו תמורה. אז כן, אני חושב שלא צריך רישוין לנהוג, ליסוע, ולא צריך רישיון לחיות גם. פשוט תחיה.

ושוב, הגורמים המפחיתים תאונות הם התפתחות רמת הבטיחות של המכוניות, התפתחות תשתיות הכביש ומודעות הולכת וגוברת לבטיחות בדרכים. אלו, ולא שקל אחד מתוך ה-500 מיליון שמשטרת התנועה שודדת מכולנו בכל שנה.

לא נלחמים במערכת "מבפנים"

אנחנו לא "מבקשים לשנות את המערכת מבפנים" -לא לא לא לא. אנחנו לא. מה שאנחנו עושים פה, ב-פרויקט אין-מדינה בכל מקום בעולם, זה ממש לא לנסות לשנות את המערכת. אנחנו גם לא מנסים להסביר בהיגיון לבירוקרטים שהם טועים, ואנחנו לא תולים שום תקווה גדולה בהיגיון שלהם. מה שאנחנו עושים זה 3 דברים:

א) אנחנו מצמצמים את הנזק לעצמנו ככל האפשר
ב) אנחנו עושים להם את העבודה מאוד קשה ויקרה
ג) אנחנו מקלקלים להם את כל ההצגה

כשאנחנו שואלים בירוקרטים שאלות פשוטות, אנחנו לא עושים את זה במטרה לשכנע אותם, למרות שזה יכול להיות מאוד מאוד נחמד ומועיל אם הם ישתכנעו. כשאנחנו שואלים אותם את השאלות שלנו המטרה היא לחשוף את ההתנהגות הפסיכית שלהם ולבייש אותם בפומבי. אם אין להם בעיה לשדוד, ועוד בפומבי, אז לנו אין בעיה לחשוף אותם, את השמות והפרצופים שלהם ביחד עם השקרים והרמאויות שלהם.

כשאני אומר "לקלקל להם את כל ההצגה" אני מתכוון ממש לכך. במקום שאני אלך ואסביר לציבור עד כמה הממשלה או ביטוח לאומי או מס הכנסה זה רעיון רע, שגוי, שסותר את עצמו ובלתי שפוי - אחרי הכל יגידו לי ש-"זו רק הדעה שלך" - מה שאני עושה זה אני הולך לפוליטיקאים ולבירוקרטים בעצמם ושואל אותם שאלות פשוטות כמו "אתה אומר שאני חייב לציית לחוקי המדינה. מבחינה עובדתית, מהי המדינה?" ואז אני נותן להם לעשות בושה לעצמם. הם יסתרו את עצמם, יענו תשובות לא ענייניות, או לא היגיוניות, הם יתחילו לכעוס כמו ילדים מופרעים והטבע הפסיכי שלהם יחשף.

המטרה היא להפוך את העבודה בתור בירוקרט לפחות ופחות אטקרטיבית. תוך כדי, אנחנו מאפשרים להם לצמצם לעצמם את הבושה (פושעים אמורים להתבייש בעצמם) ולעזור לנו לצמצם נזקים. ושוב, כאשר אני ואתה מכנים את פקידי ביטוח לאומי "קלגסים" זה טוב ויפה, אבל מי שלא חושב ככה, כולל אותם פקידים בעצמם - הם חושבים שלעבוד בביטוח לאומי זו עבודת קודש. הם רוצים לחשוב על עצמם בתור אנשים ישרים, הגונים, שעושים עבודה מקצועית וחשובה. כל עוד אנחנו נגיד "הם קלגסים! הם רמאים! הם שודדים!" זה לא יעניין אף אחד, כי זאת רק הדעה שלנו. לכן, זה כל כך חשוב שנחשוף את העובדות לקהל הרחב - שנראיין אותם ונשאל אותם שאלות, אפילו פשוטות כמו "מהי המדינה?" - שאלה שהם אף פעם לא מוכנים לענות עליה. הם לא מוכנים כי היא חושפת את כל ההונאה שלהם.

ושוב, אני לא "משחק לפי החוקים שלהם". זה שאני מגיע לבית משפט, זה פשוט מאחר ושם מתבצע חלק גדול וחשוב מההצגה שלהם, ושם זה המקום שבו אני יכול באפקטיביות לשאול שאלות. לפי ההצגה שלהם, החוקים שלהם, הם מחוייבים לתת לי לשאול שאלות, והם מחוייבים לענות לי תשובות ענייניות. בניגוד למה שקורה במשרדי הביטוח הלאומי, בבית המשפט יש חוקים שמגדירים איך צריך להתקיים הדיון - ולכן שם יהיה להם הרבה יותר קשה להתחמק. שם הם לא יכולים לחתוך אותי באמצע הדיבור, לומר הפקידה לא הבינה מה היא אמרה, שם יש פרוטוקול, וזו דרך מאוד אפקטיבית להוכיח לציבור שכל בתי המשפט הם הונאה. דבר חשוב מאוד - בלי קשר לביטוח לאומי. זה כמו להרוג שתי ציפורים במכה (רק שלציפורים מגיע לחיות כי הן לא פוגעות בחיים של אחרים).

האם זה מה שיביס את המערכת - לא. בכדי להביס את המערכת, צריך להרעיב אותה. זה דבר שאנחנו מאוד מעודדים. מצד אחד להרעיב אותה - להתעלם ממנה - ומצד שני לעייף אותה, להתלונן ללא הפסקה, לאתגר את הרעיון של "מדינה" ללא הפסקה, לבייש את הבירוקרטים כך שהעבודה שלהם תהפוך לבלתי נסבלת והמחיר האישי של להיות חבר בכנופיית פשע יהפוך למחיר בלתי סביר. אני רוצה שיצחקו על הילדים שלהם בבית הספר ("ראינו את אבא שלך ביוטיוב! איזה מופרע! איזה פסיי אבא שלך! אבא שלך העבודה שלו זה להיות שקרן מקצועי חהחהחהחהחה"). זו הסיבה שאני פועל "מתוך המערכת". אני חותר למגע. לא רק משמיץ מרחוק. גם משמיץ מרחוק - וגם נותן להם להשמיץ את עצמם. זה די קל אם אתה מבין שיש כמה שאלות פשוטות שהולכות לסבך להם את כל ההצגה.

אני מאוד בעד "לחיות מחוץ למערכת". אני אמנם לא אנרכו-פרימיטיב, ולא חושב שצריך לחיות במערות, בלי אינטרנט ובלי טלפונים, אבל בהחלט אפשר כיום לצמצם מאוד את התלות, ולעשות את זה מאוד קשה למערכת לכלוא אותך בתוכה - אם זה אומר להשתמש בכל מני כלי הצפנה לצ'ט ואימייל בכדי שלא יוכלו לצוטט לך בקלות. אם זה לעבוד מחוץ למטריקס - ולאחרונה, רק לאחרונה סוף סוף הצלחתי גם לצאת מההרגל של אכילת בשר, מוצרי חלב ודגים. לא רק זה אלא שגם הפסקתי לחלוטין לעשן אחרי הרבה שנים. זה, שחרר אותי מאוד מלתרום לרשע הממוסד ומאפשר לי לקנות אחרת. זה גם בריא יותר ובריאות זה משהו שאנחנו צריכים בקרב הזה.

לחלוטין אני ממליץ לכל אדם למצוא דרך להתפרנס מבלי לפרנס את המדינה. זה מה שאני עושה עם האגודה למלחמה בביורוקרטיה (על"ר - עמותה לא רשומה) - בנוסף, אני מוכן לקבל תשלום בביטקוין.

אני לא חושב שיש חוקים שמשרתים אותי טוב, אבל ללא ספק יש מדינות שהחוקים שלהם יותר מוצלחים משל אחרות. לכן בהחלט כדאי לחשוב על הגירה, או לפחות על החזקת ההון הכספי במדינה אחרת. המשחק הזה של הגירה והעברת ההון יוצר תחרות בין מדינות שהופך את הליברליות לכדאית, ובכך מאלץ אותן להפוך ליותר ליברליות.

זה נכון שיש יותר מדי עבדים זומביים שטופי מוח ומשוחדים, כרגע, בשביל שמשהו ישתנה בקרוב, אבל אני לא פסימי. אמנם יש מיליון וחצי מקבלי שוחד שהמערכת מממנת בכדי שיסגדו לה, ויש להם קרובי משפחה וחברים שהם משפיעים עליהם, אבל יש את אותה הכמות של קורבנות - ואם חצי מהציבור יהיה נגד הרעיון של "מדינה" - היא לא תתקיים. הסברתי כבר בעבר, בקצרה, מדוע אני אופטימי - מדוע לדעתי צריך לא יותר מ-2% שילחמו בבירוקרטיה בשביל להכניע את המערכת. אולי אני מגזים, אבל ללא ספק, אם תעשו את החישוב אתם תווכחו כמה נזק 2% יכולים לעשות. למשל, כמה עומס 160 אלף אנשים יכולים להפיל על בתי המשפט לתעבודה. במקום לשלם קנסות באופן אוטומטי ומיידי - להפוך את הקנס להזדמנות להזיק למערכת... לעשות להם את התהליך יקר ולא משתלם - ולהרוס להם את כל ההצגה, שהם כל כך אוהבים. ההצגה של "אנחנו אנשים טובים... אנחנו אנשים מקצועיים, ישרים, הגונים... אנחנו עושים עבודה חשובה!".

לסיכום - אנחנו לא "עובדים מתוך המערכת" על שינוי. אנחנו לא מאמינים ששינוי אפשרי, או רצוי. לעבוד מבפנים זה לנסות להקים תנועה\מפלגה או להצטרף לאחת כמו "עלה ירוק" או "התנועה הליברלית החדשה", להתפקד למפלגה קיימת בשביל לתמוך בפוליטיקאים שכביכול עושים כמה צעדים בכוון הנכון. לעבוד מבפנים זה יהיה לבקש שחוקים ישתנו, שיהיה יותר קל לחיות כעבדים - ואנחנו לא בעד זה. להיפך, אנחנו רוצים שיהיה קשה יותר ככה שעוד ועוד אנשים יתעוררו ומהר. לעבוד מבפנים המערכת זה יהיה להחתים אנשים על עצומות, להפגין ולשחק במשחק הדמוקרטי של "אם תבטל את העלאת המס אני אתן לך כוח פוליטי. אם תבטל את המלחמה בסמים אני אתן לך כוח פוליטי." - ואנחנו נגד כל זה.

"למה אתה חושב שאתה לא חייב לשלם ביטוח לאומי?"

יש אנשים שעדיין חושבים כמו עבדים. על מי אני צוחק? רוב האנשים הם כאלו. אבל אני מתכוון לאנשים שבטעות (כנראה) שמעו על האגודה למלחמה בבירוקרטיה, והם חושבים שאנחנו פה בשביל ללמד אנשים איך "להתחמק" מעונש. שיש לנו איזו שיט מיוחדת להתחמק מהעונש שמגיע לנו, מתי שאנחנו עבדים רעים ולא מצייתים לאדונים שלנו. נניח ולא שילמנו "דמי ביטוח לאומי" כמה חודשים, הרי ידענו שאנחנו חייבים לשלם, והם חושבים שאנחנו פה בשביל ללמד אנשים כיצד להתחמק מעונש. הם לא מסוגלים לתפוס את הרעיון שאנחנו לא עבדים - שאנחנו בכלל לא חייבים למדינה כלום. מבחינתם, אין כזו אפשרות. לחשוב שאתה לא צריך להיות עבד, או שיום אחד אתה או אנשים אחרים לא יהיו עבדים, זו מחלת נפש, אלו הזיות. הם חושבים שאנחנו לא מחוברים ל-"מציאות".

מצחיק, מאחר ואותם "מחוברים למציאות" שכמותם מתעקשים להמשיך לנסות לתקן את החוק. למרות כל ההיסטוריה, והעובדות, וההיגיון שאפילו מוצג ומוסבר פה, כמו העובדה שהממשלה היא לא יותר מאשר רעיון שגוי, שסותר את עצמו ובלתי שפוי, ולמרות שהממשלה מחוקקת עשרות אלפי חוקים חדשים בכל שנה בעוד שמאבק צודק כמו המאבק לליגליזציה לא מצליח לשנות חוק אחד כבר 15 שנים, למרות כל זה הם עדיין מתעקשים שאפשר לתקן את המערכת ושאנחנו לא מחוברים למציאות.

ונראה לי שעליתי פה על דפוס התנהגות אובססיבי אצל כמה מהאנשים שקוראים את הבלוג: בכל פעם שאני מעלה וידאו בו אני מדבר עם איזה בירוקרט (וזה לא משנה אם זה מישהו\י מהעירייה, מס הכנסה, משטרה או ביטוח לאומי), מישהו (לפחות אחד) מנסה להשמיץ אותי ולטעון שאני לא מכבד את הבירוקרט ולא נותן לו לדבר. אז נכון, לצערי אני קצת מאבד את הסבלנות לפעמים עם הבירוקרטים האלה, ומתחיל לעשות את מה שהם בדיוק עושים. הם מדברים תוך כדי שאני מדבר, הם מתחילים שצף דיבור בלתי פוסק על מנת שלא יתפתח דו שיח, ואני לפעמים שוגה ומתחיל לדבר כאשר הם מדברים, או עוצר את שצף הדיבור שלהם כאשר הם עונים לי תשובות לא ענייניות, וזה לא הכי טוב. בהחלט מומלץ להיות סופר אדיבים ומנומסים - לא משנה עד כמה הצד השני נבזי, שקרן וחצוף. אנחנו צריכים להוות דוגמה לתרבות דיבור ולא לרדת לרמה הנמוכה של הבירוקרטים.

"למה אתה חושב שאתה לא חייב לשלם ביטוח לאומי? אם אתה באמת נחשב לא-שכיר על פי חוק אז הם צודקים, אתה צריך לשלם. הכל שאלה של מה כתוב בחוק, ומה מצבך כיום." כל מה שיש לביטוח לאומי להציג זה פלט של מחשב - שמבחינתם זוהי האמת החקוקה בסלע האבסולוטית ודבר האלוהים. ביקשתי מהם להראות עובדות, איך, למה, מתי והיכן נוצר החוב. כמובן שאין שום חוב וזו רק דעה פוליטית ולכן כל מה שיש להם להציג בתור עובדות זה את פלט המחשב שלהם. זה ממש מטופש להציג את פלט המחשב שלך כנסיון להוכיח את הנכונות של המידע שאתה מספק. ביטוח לאומי טוענים שאני חייב להם כסף. הם לא מסוגלים להוכיח, לא מעוניינים להוכיח, ומשחקים אותה "לא מבינים" כי זה פחות מביך מאשר להודות שהם לא יכולים להוכיח - כלומר, שהם משקרים. שהעבודה או "המקצוע" שלהם זה להיות שקרנים מקצועיים.

אם תקשיבו טוב ותשימו לב, הפקידה והמנהלת כבר מהתחלה, כל הזמן מדברות תוך כדי שאני מדבר, לא נותנות לי לסיים משפט, וכשהן כבר מדברות, הן נותנות לי תשובות לא ענייניות - כלומר עונות על שאלות שלא שאלתי במקום על השאלות שאני שואל. מה ששאלתי את החברה בביטוח לאומי, ושאלתי את זה קודם כל בכתב, 3 פעמים שלחתי את המכתב:

"אבקש להראות עובדות על גבי ציר-זמן, באשר לאיפה, מתי, למה ואיך החוב כביכול נוצר."
זה הכל. מאחר וגם הפקידים בביטוח לאומי סובלים מדיסוננס קוגניטיבי ולא מסוגלים לשמוע\להבין דברים שלא תואמים לאמונה הדתית שלהם ב-"מדינה" - הם לא הבינו את השאלה, או יותר נכון לא רצו להבין. כל מה שהם היו מוכנים לספק לי זה נייר שעליו כתוב תאריכים ומספרים. כל אידיוט יכול לכתוב או להדפיס את הדעה שלו על נייר - אבל זה לא הופך את המידע לנכון. הם חושבים שאתה חייב לשלם בגלל שזה מה שהחוק אומר. הם חושבים שבגלל שפוליטיקאים כתבו שמותר להם לגנוב אז מותר להם לגנוב וזה לא גניבה. זה פשוט הזוי לחשוב שזה נכון. כאשר אני מבקש מהם להוכיח את הנקודה הזו, הם מתחילים להתלונן על "הטון שלי" ולומר שאני שואל יותר מידי שאלות (מתי, למה, איפה ואיך). הם לא יכולים פשוט לענות - כי האמת לא לצידם - הדבר היחיד שהם יכולים לעשות (מלבד להודות באמת) זה להתחמק. אבל אני אמשיך להתעקש.

נראה שהפקידה לא מצליחה להבין על מה אני מדבר איתה, כאשר אני שואל על עובדות שמראות איך ולמה נוצר החוב. היא חושבת, שמספיק להראות שלא דיווחתי שאני עובד ושזו העובדה שמראה למה ואיך החוב נוצר. למה ואיך? כי אתה לא רשום כעובד. כי לא רשום ששילמת.

הפקידה והמנהלת לא מסוגלות אפילו לחשוב על האפשרות, שאני שואל בעצם משהו הרבה יותר בסיסי - אני מפקפק בעצם קיומו של החוב. אני לא מתעניין בחוקים הקטנים שלהם, אלא בעובדות. הפקידה והמנהלת ממשיכות לבלבל בין העובדות לבין החוקים שלהם. בחוק כתוב שכאשר אדם לא עובד, ולא משלם, נוצר לו חוב. החוק אומר. אבל האם זה נכון? האם באמת נוצר חוב, או שזה רק אמונה דתית אותה חולקים אלו שסוגדים לפסיכופתים כמו פוליטיקאים ובירוקרטים.

שוב, אני אסביר את זה ככה: לכולנו יש יכולת להיגיון. היגיון בסיסי. כולנו יכולים להבין יחסי סיבה-תוצאה. משומה, כאשר אנחנו מדברים על "הממשלה", פתאום כל חוקי ההיגיון הבסיסי ויחסי הסיבה-תוצאה משתנים והכל כמובן לטובת אנשי השלטון. אם אני הייתי אומר שאתה חייב לשלם לי כסף, ושההוכחה שיש לך חוב, היא שלא שילמת, והייתי מוסיף ומגכח "אתה רשום כעבד במחשב שלי. יש לך מספר אצלי במערכת. בשבילי אתה מספר, בין אם אתה רוצה בכך או לא. יש לך מספר זיהוי אצלי במערכת, ולפי החוקים שלי (או של הבוס שלי) - נוצר לך חוב ברגע שאתה לא משלם את דמי הביטוח החודשיים. אין לך שום דרך להפסיק את זה. את חיי - משמע אתה חייב לי כסף. כל מדינאי היה מסכים איתי שזה מטופש לטעון שמישהו חייב לי כסף, רק בגלל שהוא לא שילם לי כסף, ורק בגלל שיש לי "חוקים" ורשימת מספרי זיהוי שאני הקצאתי לקורבנות שלי.

אבל שמדברים על ממשלה, פתאום כל חוקי ההיגיון הבסיסי נעלמים ונשכחים. "כי זה החוק. אין מה לעשות. ככה זה. כי לא שילמת. ברגע שלא שילמת, נוצר לך חוב." זה היה מגוכח לו כל אדם אחר היה אומר את זה, אבל לאלו שמאמינים שממשלה היא יישות עליונה מבחינה מוסרית, שמאמינים שכללי המוסר לא חלים על "ממשלה" זה נשמע בסדר לגמרי. בגלל שקוראים לזה ממשלה, לא צריך עובדות והיגיון בסיסי בכדי להוכיח טענות כמו "אתה חייב לשלם" או "יש לך חוב". זה פשוט נכון, זו האמת, בגלל שהממשלה אמרה את זה. אם הממשלה אמרה את זה, אז זה נכון, ואני כביכול צריך להביא עובדות ולהציג את ההיגיון למה זה לא נכון. אני צריך להוכיח שאין אלוהים. אני צריך להוכיח שאין לי אחות, כי הממשלה אמרה את זה אז זה נכון.

מדהים אותי עד כמה אנשים יכולים להיות עבדים צייתנים ונאמנים לאדונים שלהם - כמה חזק התסמונת שטוקהולם אוחזת באנשים ששומעים את השיחה שלי עם הפקידה הבכירה והמנהלת, ואז טוענים שאני לא דיברתי יפה, ששאלתי שאלות לא קשורות, ושלא נתתי להן להסביר לי... לכל אורך השיחה אפשר לשמוע כיצד הן קוטעות אותי עם "אייל... אייל... אייל..." וכשאני שואל אילו עובדות יש לה על מנת להוכיח שאני אכן "תושב" או "אזרח", כל מה שיש להן להגיב זה "נו באמת"

בפעם האחרונה: ביטקוין לא מפר את תיאוריית הרגרסיה של מיזס

רגרסיה של כסף והיווצרות כסף מתוך כלכלת ברטר - כל המטרה של תיאוריית הרגרסיה היתה להסביר את הפרדוקס בכל מה שקשור בכסף: כיצד יש לכסף ערך כאמצעי חליפין אם הערך נובע מהעובדה שכסף משמש כאמצעי חליפין? מנגר ו-מיזס עזרו לנתח את ההיגיון המעגלי הזה על ידי הסברת מרכיב הזמן החשוב שהיה חסר בהסבר הפרדוקסלי.

"המחיר של כסף בסוף כל יום נקבע על ידי השימושים השוליים והתועלת של הכסף כפי שהם היו קיימים בתחילת היום. ברם, השימושיות השולית של כסף מבוססת, כפי שראינו לעיל, על נערך המחירים שהיה כבר קיים לפני כן. לכסף יש ביקוש והוא נחשב שימושי בגלל שכבר קיים תמחור. אי לכך, המחיר של התועלת בכל יום נקבעת על ידי השימוש השולי של התועלת באותו היום ועל ידי השימוש השולי באותו היום, שתלויה כמובן במחיר הסחורות מיום האתמול. לכן, הניתוח הכלכלי של תמחור כספי איננו מעגלי. באם המחירים כיום תלויים בשימוש השולי היום, השימוש השולי היום תלוי במחירים מאתמול." -רוטבארד (אדם, כלכלה ומדינה ע. 270)

רוטבארד ממשיך ומסביר שבכדי שכסף ייוצר מתוך כלכלת ברטר, חייב להיות לו ערך סחיר קודם. הערך הקודם כמצרך נובע מהביקוש לכסף בצריכה ישירה (למשל תכשיטים). הערך הזה משמש כמקור להערכות עתידיות של ערכו של הכסף כאמצעי חליפין. וכך מוסברת ההווצרות הטבעית של כסף בשוק.

כלכלת מטבעות - אולם, מתי שהכלכלה כבר רווחית והמחירים הכספיים לסחורות ושירותים כבר נקבעו, כסף יכול לאבד את ערכו כסחורה ועדיין לשמש ככסף (אמצעי חליפין בלתי ישיר). רוטבארד מסביר (ע. 275): "מצד שני, מה שלא נובע מניתוח זה, זה שאם הכסף הקיים מאבד את שימושו הישיר, הוא לא יוכל לשמש ככסף יותר. לכן, אם זהב, לאחר שבוסס ככסף, פתאום היה מאבד את ערכו בייצור תכשיטים או בשימושים תעשייתים אחרים, הוא לא היה בהכרח מאבד את אופיו ככסף. ברגע שאמצעי חליפין הופך למבוסס ככסף, מחירים כספיים ממשיכים להווצר. אם היום הזהב מאבד את שימושו הישיר, עדיין יהיו קיימים מחירים שנוצרו ביום האתמול, והמחירים האלה מהווים את הבסיס לשימוש השולי בזהב היום. באופן דומה, המחירים הכספיים שנקבעו היום מהווים את הבסיס לשימוש השולי בכסף למחרת. ומהיום, ניתן לבקש את הזהב בעבור ערכו הסחיר בלבד, ולא על פי ערכו בשימוש ישיר. לכן, בעוד שזה נחוץ לחלוטין שמקורו של כסף יהיה סחורה בעלת שימוש ישיר, זה לחלוטין לא נחוץ שהשימוש הישיר ימשך לאחר שהתמחור כבר מבוסס."

זה מסביר את ההיסטוריה של מטבעות פיאט. מטבעות פיאט התחילו כשם ליחידת משקל של סחורות כספיות (כסף, זהב) והתפתחו מתוך כלכלות ברטר. למרות שמטבעות פיאט איבדו את הקשר הישיר לסחורות האלו בשל התערבות המדינה, מטבעות נייר (פיאט) שומרים על מעמדם ככסף בגלל התמחור הקודם שנעשה בהם. המרכיב הזה כל כך משמעותי שהיחס בין זהב לדולר, למשל, מבחינה מסויימת, התהפך. זהב כבר לא נסחר כאמצעי חליפין נפוץ. המחירים נקבעים בדולר, לא בזהב. רוב האנשים שמעוניינים לסחור בזהב עושים זאת בהתבסס על הידיעה של יחס המחירים בין זהב לדולר. ("אחי, תמכור לי את הכיסא הזה ששווה 100$ בזהב?" "בסדר, מחיר הזהב הוא 1000$ לאונקיה. תן לי 1/10 אונקיה של זהב.") חוקי המטבע, מיסוי, וכל סביבת הרגולציה הכלכלית שומרים על ההתמדה של תמחור בדולרים והפכים את החזרה לשימוש בזהב ככסף לאתגר, למרות הטבע ההרסני והאינפלציוני של מטבעות הפיאט.

הווצרות כלכלת הביטקוין - העסקים הראשונים שהשתתפו בכלכלת הביטקוין היו זירות המסחר. זו לא מקריות, אלא שזה נובע מכל האמור לעיל. בכדי שביטקוין ישמש כאמצעי חליפין ללא ערך כסחורה מלבד אמצעי חליפין בלתי ישיר, חייב להיות ידע מקדים של תמחור כספי. זירות מסחר ממלאות את הפער הזה ונותנות למשתמשי ביטקוין גישה לידע הזה. ביטקוין לכן, כרגע, משמש ככסף המתווך בין דולר ויורו. אבל מדוע יש ביקוש לביטקוין יותר מלדולר?? זהו ערך סוביקטיבי שנובע מהתכונות כמו אנונימיות, מערכת סליקה בלתי מרכזית, אבטחה מוצפנת, קצב צמיחה מוגדר וידוע מראש, האטת גדילה שמובנית מראש, יכולת חלוקה ליחידות קטנות מאוד, עמלות נמוכות, וכו'... כל התכונות האלו כבר נעוצות במערכת הביטקוין.

הנקודה החשובה ביותר היא שמתי שעסקאות חליפין יכולות להתקיים בין דולר לביטקוין, לספקים של סחורות יש אמצעי שעל ידו הם יכולים להעריך ביטקוין כאמצעי פוטנציאלי לחליפין. הרגרסיה של כסף מסופקת, מאחר שאם הולכים מספיק אחורה אנחנו מגיעים לכסף מסורתי: ביטקוין -> דולר -> זהב וכסף מתומחרים [תחילת כלכלת המטבעות] -> זהב וכסף כסחורות [סוף כלכלת הברטר].

כמובן, שאם מתרחש פיצוץ רציני וכל הידע לגבי מחירים ויחסי המרה נמחק, ביטקוין כנראה לא יהפוך לכסף. מטבעות פיאט להם אין שום ערך שימושי ישיר, גם לא יהפכו לכסף. סחורות כמו זהב וכסף שלהן ערך ידוע ומפורסם בשימוש ישיר בברטר יהפכו קודם לכסף. אז הכלכלה תתומחר על פי זהב וכסף. ואז, ביטקוין שיוערך על פי התכונות המובנות שלו למסחר, יוכל להפוך לאמצעי נפוץ למסחר. תחילה, יוצרי מוצרים ושירוצים ימשיכו לתמחר על פי כסף אמיתי (יחס אונקיות זהב\ביטקוין), אבל אם הזמן, מחירים בביטקוין יכולים להווצר מבלי הצרך בהשוואה הזו. כיום, אנחנו נמצאים בתחילת השלב הזה.

אי לכך, כל עוד שקיימות זירות מסחר בין ביטקוין לדולר\יורו\שקל\וכו'... הידע של יחס המחירים יכול לשמש את כלכלת הביטקוין. ככל שביטקוין יהפוך לנפוץ וסחיר יותר, יחסי ההמרה האלה (ביטקוין<->פיאט) יעזרו ליצור תמחורים ישירים בביטקוין. וכך נוצרת כלכלת הביטקוין. והכל מתישב יפה עם תיאורית הרגרסיה של מיזס.

הווצרות כלכלת ביטקוין ללא תלות בפיאט - למרות שכיום כלכלת הביטקוין משתמשת בזירות המסחר וביחסי המרה למטבעות פיאט על מנת לבסס את ערכו של הביטקוין, זו לא האפשרות היחידה לכלכלת ביטקוין לצמוח. בואו ניקח תסריט שבו כל מטבעות הפיאט לפתע נופלים עקב אי יציבות שלטונית (נניח שפתאום הרבה מאוד אנשים מתפקחים ומפסיקים לתמוך ולהאמין בממשלות). נניח גם שלזהב באותה העת, כבר אין ממש ערך. לאנשים יש דאגות אחרות, כמו בית, אוכל, תחבורה, ותכשיטים אפשר לייצר מכל מני חומרים כיום לאו דווקא רק מזהב.

אז לפי תיאורית היווצרות הכסף, אנשים יתחילו להשתמש קודם כל במוצרי צריכה ככסף. נניח, אנשים יחזיקו סטוקים של סיגריות, חביות דלק (טוב, אולי לא שילוב הכי חכם). במצב שאנחנו מתארים, אין מחירים בפיאט, מטבעות פיאט נעלמו. כלומר אין "זכרון של מחירים" ואי אפשר להשתמש בתמחור של האתמול על מנת לקבוע מחירים כיום - יש רק ברטר. כיצד יכולה לצמוח כלכלת ביטקוין במצב היפוטתי קיצוני שכזה? באותו מצב, באותו תסריט, ישנם מחזיקי ביטקוין שונים, חלקם השקיעו הון אדיר וחלקם מחזיקים פחות ביטקוינז. אבל איך אפשר לתמחר מכונית משומשת בביטקוין? איך אפשר לתמחר ליטר דלק בביטקוין עכשיו?

נניח ויש לי ביטקוינז, נניח ויש לי הרבה ביטקוינז, ואני בא לבחור שמוכר מכונית משומשת, ומציע לו תשלום בביטקוין. לבחור אין כסף או אמצעי חליפין על מנת להשיג דלק אז הוא מוכר את המכונית תמורת משהו שיש לו צורך בו. נניח שהוא מוכן לקבל זהב. הרבה זהב. תן לו כמה טבעות וצמידים יפים מזהב והוא מוכן לוותר על המכונית. אבל ביטקוין? הוא לא בטוח. יודעים מה? בואו אפילו נוציא את הזהב מהמשוואה. אני מציע לבחור 40 יחידות ביטקוין (71 אלף ש"ח כיום) תמורת הרכב (שנניח שווה 50 אלף ש"ח כיום). הוא מסרב. אני מציע לו 500(!) יחידות ביטקוין, והוא מסרב. אין מה לעשות, אולי אם אני אציע לו 12 מיליון יחידות הוא יסכים, אבל אין לי כל כך הרבה.

עכשיו אני הולך לי לתומי עם 500 יחידות הביטקוין שלי, שפעם היו (כיום) שוות כמעט מיליון ש"ח, ופתאום אני נתקל בעוד בחור - הבחור הזה מוכר אופניים. אופניים בינוניות ביותר. מאחר ואני מתחיל לדאוג שהביטקוין שלי לא יהיו שווים כלום, אני מחליף חצי מהם (250 יחידות) תמורת האופניים. עכשיו אנחנו יודעים ש-250 ביטקוין שווים אופניים בינוניות. יותר מסתם כלום.

עכשיו, נניח שיש אי שם מישהו שמחזיק חצי מיליון יחידות ביטקוין. זהו הבחור שיש לו את שיא היכולת להוריד את הערך של ביטקוין. אם הוא "נשבר" ומחליף 500,000 יחידות תמורת אופניים בינוניות, זה יוצר ערך התחלתי מאוד נמוך. מה הסבירות שבן אדם כזה, שהיה בבעלותו נכס שכיום שווה כמעט מיליארד ש"ח, יחליף את כל הביטקוין שלו תמורת קופסת סיגריות מסריחה? סיכוי נמוך מאוד. רוב הסיכויים שאם בנאדם שכזה יעשה עסקת ביטקוין, זה יהיה תמורת מוצר או שירות הרבה יותר יקר וחשוב.

עכשיו שיש כבר מחיר, וההיצע נקבע על פי התפוצה של הביטקוין (למי יש, למי נשאר ומי מעוניין להרוויח), הביטקוין יכול לתפוס כאמצעי חליפין אפקטיבי ביותר.

כסף יכול להוולד לא רק כמצרך שוויק או דבר שניתן להחליף לכזה - כסף יכול להווצר גם מתוך ספקולציה בלבד. כל מה שצריך זה שיהיה עודף מזערי ממצרך מבוקש אצל אדם שאין לו צורך במה שיש לאלו שמבקשים לקנות את המצרך להציע. לי יש סנוויץ' מיותר, מחר הוא לא יהיה שווה כלום, אתה רעב, יש לך אופניים להציע לי, אני לא צריך את האופניים שלך (נניח שיש לי כבר אוסף של אופניים), אבל יש לך ביטקוין. אתה מוכן להעביר לי מחצית מהביטקוין שלך תמורת הסנוויץ', וזה קורה. נניח ויש לי סנוויץ' נוסף, ומישהו מציע לך אופניים טובות יותר תמורת המחצית השניה של הביטקוין שלך, על מנת שיוכל לקנות ממני את הסנוויץ'. עכשיו כבר הביטקוין שיש בידי ובידך יכול לקנות סנוויץ' או אופניים. אפשר להחליף סנוויץ' בסוודר אם רוצים לדבר על מצרכים שאינם ילכו לפח למחרת - ולראות כיצד ביטקוין שלא היה שווה כלום, רק מתוך ספקולציה, הופך לפתע לבעל ערך. ואפילו אם קיים כבר כסף בשוק, ואנשים לא מחליפים סנוויצ'ים תמורת אופניים או סוודרים או משהו שכזה, נניח למשל שיש לי דירה למכור, אך אינני מעוניין לקבל שקלים תמורתה מאחר ואני יודע שמס הכנסה יקחו לי חצי מהסכום, או שזה פשוט מסוכן להחזיק מזומנים בכספת, או בגלל שזה מסובך לי להעביר את הסכום לחו"ל, ומסוכן, נניח ואני לא רוצה שרשות המיסים ידעו שיש לי את הסכום הזה, במקרה כזה אני אשמח לקבל ביטקוין על פני שקלים. כלומר, גם כאשר קיים כבר כסף בשוק, יתכן מצב התחלתי בו לאנשים מסויימים עדיף לשתמש בכסף חדש על פני הישן. וזה נכון גם לכל מטבע וירטואלי אחר - אם בשנה הבאה תתגלה תקלה רצינית ברשת בתשתית הביטקוין, אנשים יוכלו להעדיף לקבל מטבע חדיש ובטוח יותר.

אז בפעם האחרונה: התיאוריה של מיזס לא מגדירה "מהו כסף" אלא רק מסבירה "כיצד כסף יכול להוולד". מיזס נשאל כיצד כסף מקבל את ערכו המנופח ביחס לערכו בשימוש ישיר. כיצד ק"ג זהב שווה 41 אלף דולר וכיצד חתיכת נייר טואלט שווה 100 דולר רק בגלל שמודפס עליה. מיזס הסביר כיצד זה התרחש עם הדולר והזהב, כיצד זה יכול להתרחש, אבל הוא לא ביסס תיאוריה לגבי "מה הדרך היחידה בה זה יכול להתרחש", וכמו כן, הוא לא הגדיר "מהו כסף ומהו לא כסף". אם כסף הוא כינוי לאמצעי חליפין שערכו במסחר גבוה מערכו העצמי, ביטקוין הוא כסף לכל דבר - והתיאוריה של מיזס לגבי איך כסף נוצר לא מורידה מתכונותיו, לא מגבילה, ולמעשה, היא איננה האמת האבסולוטית, רק האמת וכל האמת. היא מסבירה (דרך אחת, נפוצה) כיצד כסף נולד - ולא כיצד כל דרך אחרת מולידה משהו שאינו כסף. יש עוד דרכים לכסף להוולד - והתיאוריה של מיזס לא ניסתה אפילו לסתור את זה.

ההוכחות של ביטוח לאומי: פלט מחשב

ניגשתי היום למשרדי ביטוח לאומי על מנת לברר כמה דברים לגבי החוב שהם טוענים שיש לי. רק שיש בעיה: אין לביטוח לאומי עובדות שמוכיחות שהחוב בכלל קיים. החוב שהם טוענים שאני חייב לשלם. כל מה שיש להם זה פלט של מחשב, וזה כמובן לא הוכחה לכלום. גם אני יכול ללמד את המחשב שלי לפלוט מידע שאני הכנסתי לתוכו - אבל זה לא הוכחה לנכונות המידע שהמחשב פולט. עובדי הביטוח הלאומי יודעים שאין להם עובדות, והם יודעים שזה אומר משהו אחד: הם משקרים. לכן כאשר אני שואל אותם על עובדות שמוכיחות מתי, איפה, למה ואיך נוצר החוב, הם מתעצבנים - כאילו שגילוי האמת הוא דבר נבזי, זדוני, מעליב ומרושע.


כאשר אנחנו רוצים לדעת את האמת, כלומר את העובדות, אנחנו צריכים לזכור רק 6 שאלות: מי, מה, מתי, למה, איך ואיפה. אני רק שאלתי 4: מתי, איפה, למה ואיך החוב כביכול נוצר.

לפי ההיגיון, או ההיעדר של היגיון של פקידי ביטוח לאומי - החוב נוצר כאשר אתה לא משלם, בגלל שאתה לא משלם, הוא נוצר על ידי המחשב ובתוך המחשב. זה כמובן לא הוכחה שאני חייב להם משהו - אבל אצלם, מה שכתוב במחשב זה דברי האלוהים, זו האמת החקוקה בסלע ואנחנו לא יכולים לאתגר את זה. זה מרגיש כמו בסיפור של עליזה בארץ הפלאות, כאילו שכל האנשים שעובדים שם הם רק הולוגרמות, רובוטים שמסוגלים לבצע רק את מה שהם תוכננו לעשות - אבל זה בדיוק מה שהם היו רוצים שנחשוב עליהם. הם היו שמחים שנסיר מהם, מהפקידים והמנהלים, שנסיר מהם אחריות אישית למחדלים ולתוקפנות שהם שותפים לה כלפי אנשים תמימים. אני לא משווה את המעשים, רק את קו ההגנה, וזה בדיוק אותו קו הגנה שבו הנאצים השתמשו במשפטי נירנברג ("רק צייתנו לפקודות". ובכן, האמת היא שאף אדם לא פטור מכללי המוסר - וזה לא משנה מי משלם לך לעשות מה, אתה עדיין צריך להתנהג בצורה מוסרית וזה אומר לא לשקר, לא לגנוב, לא לשדוד ולא לתקוף אנשים - אבל פקידי ביטוח לאומי היו רוצים שנחשוב שהם רק רובוטים חסרי יכולת שכלית כלשהי, ושלכן, נוותר להם על החלק שלהם בהתעללות בנו, הקורבנות שלהם.

שאני רוצה לדבר על חוסר תום הלב של הבירוקרטים. הדרך בה הם מעוניינים לסתום לנו פיות, ולברוח משאלות בסיסיות וחשובות כמו "איך נוצר החוב, תראו לי את העובדות."

המנהלת שדיברה איתי התלוננה על "הטון דיבור שלי", היא העלתה טענות מעגליות כמו "החוק חל בגלל שזה מה שהחוק אומר" וגם "אתה צריך לשלם כי גם הוא צריך לשלם" (תוך כדי שהיא מצביעה על האדם העומד מצד ימין שלי). היא התחמקה מתשובה עניינית על ידי שאילת שאלות כמו "אתה תושב?" וקביעת דעות לא מבוססות "כי אתה תושב". היא השתמשה בכשל הלוגי של העברת-נטל-ההוכחה וטענה שאני, צריך להוכיח שהחוק לא חל עלי או שאני צריך להוכיח שהחוב לא נוצר. היא גם ניסתה לייאש אותי עם טענות ש-"אף שופט לא הולך לקבל את הטיעונים שלך".

המטרה של הכשלים האלה והמתקפות של המנהלת היא, ובכן, הסיבה שאני כותב את כל זה פה היא לא בשביל להוכיח לכם את מה שאתם כבר יודעים - שככה יגיבו רמאים ונוכלים שיודעים שהם משקרים ושאין שמץ של עובדות שמוכיחות שאני חייב לשלם חוב כלשהו, שאי אפשר להוכיח שאי פעם נוצר. המטרה שלי היא להראות לכם שזה בסדר, שזה לגמרי בסדר שהם מגיבים ככה - וזה לא שום "כשלון" שלנו לאתגר את המערכת. תראו, אם עוד ועוד אנשים יתחילו לשאול אותם את אותן השאלות, זה יתחיל לחלחל לתוך הראש האטום שלהם. כרגע, זה רק אני, ועוד שתיים שלושה, ולכן זה קל עבור המנהלת להתעלם מהשאלה שלי ולהתעקש להגיב בתשובות לא ענייניות או בכשלים לוגיים וטענות חברות בסיס, בזלזול ובכעס. כל עוד זה רק אדם אחד, היא יכולה להגיב כמו פסיכופתית לרגע אחד ולשכוח מזה.

המטרה שלנו היא להביא את כל האנשים לסרב לקבל את הדרישות הלא מבוססות של ביטוח לאומי - ולהביא את כל האנשים לשאול את אותן השאלות - ולהתעקש על קבלת תשובות ענייניות. כל דבר אחר מלבד עובדות אמפיריות שמוכיחות את היווצרותו של החוב המדובר - לא יהיה תשובה עניינית. אנחנו צריכים להמשיך להתעקש ולהראות להם שאנחנו לא ילדים קטנים. שאנחנו יודעים להבדיל בין תשובה עניינית שכוללת עובדות, לבין סתם דעות פוליטיות וטענות חסרות בסיס (שכוללות כשלים לוגיים).

האנשים האלה בכוונה משקרים ומדברים בזלזול - הם רוצים שנחשוב עליהם כעל פסיכופתים. מבחינתם זה אומר שאנחנו נתייאש כבר בתחילת הדרך ולא נצפה מהם ליחס אנושי. אבל זו הטעות שכל כך הרבה אנשים עושים - בגלל שהם לא מתביישים בהתנהגות האנטי סוציאלית שלהם, מה שנקרה גם התנהגות פסיכופתית או סוציופתית - אנשים עושים להם הנחה ולא חושפים את ההתנהגות שלהם. הטבע הפסיכופתי שלהם. וזה בדיוק ההיפך ממה שאנחנו פה אומרים לכם לעשות - אנחנו, כולנו צריכים דווקא בגלל שהם כאלה - ללכת לשם, ולשאול אותם את אותן השאלות. האנשים האלה מתנהגים ככה כי הם שיכורים מכוח - התפקיד שהם קיבלו נותן להם את הכוח לדפוק לכל שאר האנשים את החיים. הם יכולים "לאבד" מסמך מסויים שוב ושוב ושוב והם לא יענשו על כך. הם גם לא יאבדו את מקום העבודה. להיפך - ההתעללות שלהם ב-"לקוחות" שלהם (ואני כמובן אומר "לקוחות" במרכעות כי האנשים האלה הם לא אנשים נורמליים, אין להם באמת לקוחות, מה שיש להם זה רק קורבנות) - אז ההתעללות שלהם בקורבנות גורמת לקורבנות להתייאש כבר בהתחלה ופשוט לשלם. וזה בדיוק מה שאנחנו לא מוכנים לעשות. זה בדיוק מה שאנחנו לא צריכים לעשות אם אנחנו רוצים לשנות את החברה ולהפוך אותה לטובה יותר - לחברה שדוגלת ביושר, אמת ואי-אלימות - כי זה בדיוק ההיפך ממה שאלו שעובדים בביטוח לאומי עושים למחייתם - הם עושים בדיוק את מה שנוכלים עושים - הם מרמים, מתעללים, גונבים ושודדים - והם עושים את זה מרצון חופשי. אף אחד לא כפה עליהם את התפקיד הזה. הם שם מרצונם החופשי והם מתעללים ושודדים את הקורבנות שלהם שאין להם ברירה - לשלם או ללכת לכלא. אם יש לכם עובדות, למה אתם כל כך מתרגזים עלי כשאני שואל ומבקש שתראו לי?