הפתרון - חלק ט: נציגי תקשורת

אנחנו עושים את זה כבר זמן מה וזה מאוד אפקטיבי. אם אתה או מישהו שאתה מכיר הולך לבית המשפט או לשימוע כזה או אחר, תביא איתך נציג תקשורת. זה המקום בו תמיכה וקהילה כל-כך חשובים.

מה שנציג תקשורת עושה זה הוא אומר לפקיד בית המשפט שהוא מהתקשורת ושהוא עורך סדרת תחקירים בעבור תוכנית על שחיתות משפטית ואנחנו רוצים שהוא יודיע לשופט שאנחנו משקיפים. תדאג להתלבש ולהתנהג בצורה מקצועית. אם יש מספיק זמן, כדאי להגיש בקשה להקליט את השימוע. שופטים מאוד שונאים שחושפים אותם והם לרוב מסרבים.

נציגי תקשורת (כתבים משפטיים) בדר"כ עוזרים מאוד להביא את השופט להתנהג בצורה טובה יותר. מהניסיון שלי, שופטים נוהגים פחות להשתלח ולצעוק בזעם כאשר הם יודעים שיש נציג מהתקשורת שצופה בהם. מה שאני עושה ותמיד ממליץ זה לשאול את השופט שאלות שיביאו אותו לסתור את עצמו. לסתור את עצמו זה מספיק רע כאשר זה נעשה לפנינו, הקהל העירני, אבל זה חייב להיות ממש מתסכל בשבילם לדעת שיש באולם נציגי תקשורת ששמים לב ורושמים הכל. הם כנראה יודעים שהם לא יכולים פשוט להתחיל לצעוק מבלי שידווחו על זה בתקשורת.

ואנחנו לא חייבים לומר להם מאיזו ערוץ תקשורת אנחנו, אחרי הכל, זה לא העסק שלהם מאיזה תקשורת אנחנו, תנו להם להישאר בחושך, להרהר על זה ולנסות לנחש בעצמם. והדרך שזה פועל באינטרנטז, היא שמאמר מקומי יכול בקלות להפוך לויראלי. אז על תגידו להם בעבור מי אתה מדווחים, תנו להם להזיע ולחשוב בעצמם שזה ערוץ 2, או שידיעות אחרונות נמצאים באולם.

זה גם טוב לומר שאמורים להגיע עוד נציגי תקשורת לאולם ושהם כנראה לא יודיעו על הגעתם. תגידו לפקיד שיאמר לשופט שהם לא רוצים שהנוכחות של התקשורת תגרום לו לשנות את הדרך בה הוא פועל. ככה השופט יחשוב שהתקשורת נמצאת שם בכל רגע.

וזה לא חייב להיות מוגבל רק למתי שמישהו שאנחנו מכירים מותקף, אתה יכול להיכנס לכל בית משפט, רצוי לתעבורה, ולעשות את זה. בין השימועים אתה יכול לשאול שאלות. אני הייתי שואל:

תקשורת: סליחה, זה היה תיק תעבורה אזרחי או פלילי?
שופט: פלילי. זו הייתה תלונה על נהיגה ללא חגורת בטיחות.
תקשורת: בסדר, לא קיבלתי מספיק מידע לגבי זה. האם תוכל לומר לי אם ההליך כלל האשמות בנזק או פגיעה, והאם היה קורבן?
שופט: סליחה? מה אמרת הרגע?
תקשורת: האם ההליך הזה כלל האשמות בנזק או פגיעה, והאם היה קורבן?

אתה יכול גם לשאול שאלות על ניגוד האינטרסים:

תקשורת: אם נרשם כנגדי קנס, ואני מבקש להישפט, האם אני זכאי למשפט הוגן?
שופט: כן, בטח.
תקשורת: האם אני יכול לקבל משפט הוגן כאשר יש ניגוד אינטרסים?
שופט: לא, אתה לא תוכל.
תקשורת: את מי אתה מייצג בהליכים שכאלו?
שופט: סליחה, מה לעזאזל אמרת הרגע? תקראו למשטרה!

בעוד שזה נוטה לעצבן שופטים, בגלל שאנחנו מהתקשורת, הם בדר"כ לא יתחילו לצרוח, יש להם יותר שליטה עצמית. אני חושב שהם כמו החיות טרף שבגן חיות מאחורי סורגים כפולים. הם חושבים לעצמם "ברגע שהסורג הזה נופל, אתה הולך להפוך לארוחת הצהריים שלי!"

הם ינסו להתחמק מהשאלות האלו בצורה נואשת, זה מה שקורה בדר"כ. אבל מה הוא יעשה? יאיים על נציג תקשורת בביזוי בית המשפט, רק בגלל שנשאלה שאלה? הוא יהפוך את המחקר אודות שחיתות משפטית לעבודה מאוד קלה ככה. הוא כנראה רק יתחמק מהשאלה ויבקש שתחזור לשבת או שתעזוב את האולם. אתה יכול לשחק אותה ראש קטן ולשאול: מאחר ואני עורך מחקר אודות התנהלות בלתי הולמת בבית המשפט, האם לא לענות על שאלה כזו יהווה התנהגות בלתי הולמת? אתה יכול לומר לו שאתה תכתוב על כך למקרה שהוא רוצה עוד קצת זמן בשביל לקמבן לנסח תשובה.

אם הוא מסרב לענות, זה יהיה זמן טוב להודיע לו שאמורים להגיע עוד נציגי תקשורת באופן קבוע, לצפות ולדווח על הליצנות המשפטית שלו. אתה יכול להיות נועז ולהוסיף: ככל הנראה יש לך משהו להסתיר.

הוא יהיה חייב לחשוב שהשאלה הולכת להיות חלק מהדיווח לתקשורת. מה יקרה אם עוד אנשים יתחילו לשאול אותו את השאלות האלו? הם בטח יעזבו את האולם רק בשביל לספר לחברים ולמשפחה על כל זה אח"כ. אני מאוד בטוח שיש לזה השפעה עליהם.

וכל אחד מאיתנו, כנאשמים, יכול לומר לפקיד בית המשפט שהוא נציג תקשורת. אין שום סיבה שמישהו אחר יעשה את זה עבורינו, התוצאה אמורה להיות זהה.

הפתרון - חלק ח: ביטוח בירוקרטיה

זה המקום בו חברת ביטוח מבוססת תוכל לעזור, למרות ששום דבר לא מונע מאנשים להקים קרנות משל עצמם. הרעיון הוא שיהיה עסק שמבטח את החיים, החירות והרכוש שלך מפני מתקפות של פוליטיקאים כמו מס הכנסה או הרשות למלחמה בסמים.

אם מישהו מותקף, אז יש פיצויים מהביטוח שמכסים את הנזק. זה יכלול לדאוג למשפחה שלך אם אתה מותקף ונזרק לכלא, חלק או כל ההוצאות של המשפחה שלך יכוסו. ככה שאם אתה הולך לכלא בגלל שלא שילמת מס או שלא הגשת דוח על הכנסות, אז הביטוח לשלם על זה.

זה יכול להיות מאוד דומה למה שהוזכר פה מקודם בהקשר של שעת השוק. במקום לשלם מיסים, אתה תשלם לחברת הביטוח שמכסה נזקים ממתקפות פוליטיות.

כאשר זה יעשה על-ידי חברות ביטוח מוכרות, הערך המוסף של זה יהיה שזה אפילו יהיה מוכר לצורכי מס. ברור שלממשלה תהיה בעיה עם זה, המטרה היא להביא נתח מספיק גדול מהשוק להיות מעורב בזה ואז חברות הביטוח יפעילו לחץ על הממשלה.

היתרון של האגודה למלחמה בבירוקרטיה והבלוג ועמוד הפייסבוק שלנו הוא שאנחנו יכולים להשתמש בערוצים הללו בכדי לקדם את חברות הביטוח המוכרות האלו או כל קרן ביטוח מקומית\פרטית.

זה יוריד את הסיכון שכרוך באי-ציות, לא-אלים. מהניסיון שלי, רוב האנשים נרתעים מהממשלות מתוך פחד שהרכוש שלהם ילקח, וזה מוריד את הפחד הזה בצורה משמעותית. זהו ביטוח שאפילו מושך מדינאים, הם יודעים שהרכוש שלהם נמצא בסיכון תמידי להילקח על-ידי פוליטיקאים. בנקודה מסוימת, השוק יגיע למסקנה בלתי נמנעת, מדוע אנחנו משלמים לביטוח כנגד ממשלות, כאשר ממשלות אמורות להגן עלינו? השוק יראה את חוסר המשמעות שבלשלם לממשלה, והם יראו עד כמה יותר מועיל הוא השוק בלהגן על הרכוש שלהם.

חברות ביטוח יכולות להוריד את התעריפים בכדי לעודד את השוק לא לשלם מסים. אני גם חושב שחברות הביטוח יתערבו וינסו למנוע מהבירוקרטים לגנוב את הרכוש שלך. אחרי הכל, יש להם אינטרס כלכלי גדול שיעזבו אותך לנפשך, תן להם לשכנע את הבירוקרטים לרדוף אחרי מישהו אחר שאין לו ביטוח. זה כבר יניע את הביקוש לפוליסת ביטוח. חברות יכולות לפרסם את ההישגים שלהן: "תעשה ביטוח אצלנו, אנחנו בלמנו 95% מההתקפות הפוליטיות בשנה שעברה".

ובואו לא נשכח שהממשלות בעצמן גם מבוטחות. הן יכולות לבטח את עצמן, אבל גם אז יש להן בדרך כלל חברות ביטוח שמכתיבות להן את מדיניות. כך ששימוש בחברות ביטוח יכול לעזור ולספק מינוף מעל הבירוקרטים.

ויקיפדיה, You Suck!

אני די אוהב את ויקיפדיה, לכן, החלטתי להוסיף קישור לאתר של האגודה למלחמה בביורוקרטיה תחת הערך "אנרכיזם". חשבתי שזה יהיה נחמד אם כאשר מישהו קורא על אנרכיזם בויקיפדיה בעברית, הוא יוכל ללמוד על פעילות בארץ בנושא. אני חושב שהאתר של האגודה למלחמה בביורוקרטיה מכיל המון מידע כיום, שאני עבדתי על כתיבתו ועריכתו אינספור שעות. שנים של מחקר. אבל הסתבר לי שלא קלה היא הדרך. יש יותר מידי טרולים בעולם

הפתרון - חלק ז: שעת השוק

גם זה התחיל באפריל 2011. הרעיון הוא שבמשך לפחות שעה אחת בכל שבוע, עסקים יקדמו את האגודה למלחמה בבירוקרטיה ולא יגבו מע"מ או לא יציגו את רישיון העסק עם יש להם כזה.

אנחנו מעודדים אנשים לתרום סכום זהה למע"מ לטובת אלו שלא מצייתים לפוליטיקאים ומעורבים במלחמה הלא אלימה בבירוקרטיה - כלומר, לעזור לאלו שהבירוקרטים מתקיפים. במקום לשלם ולתמוך במתקפות, אנחנו יכולים לתרום את הכסף ולעזור לצמצם את הנזק שנגרם מהמתקפות הללו.

כאן אנחנו ממש עובדים ביחד בכדי לבנות את השוק, העסקים משמשים דוגמה לאי-ציות לא-אלים ומעודדים את הלקוחות שלהם, אנרכיסטים ומדינאים כאחד, לעשות את אותו הדבר: לחזק אנשים אחרים ולשמש דוגמה. עסקים שישתתפו בשעת השוק יזכו לפרסום בבלוג\ניוזלטר\עמוד פייסבוק של האגודה והם יקדמו את האגודה במשך השבוע.

וזה ימשיך לגדול, ככל שנוסיף עוד ועוד שעות שוק נוכל להרחיב את זה ליום השוק, ואז אפילו שבוע השוק, וחודש השוק. תחשבו על עסק שסוחר עם הקהילה ולא גובה מע"מ או מציג רישיון עסק במשך חודש שלם. זה יכול להתקדם ולהגיע לשנת השוק, וזה יכול להביא להתמוטטות הממשלות העירוניות.

אני יכול לשער שבדרך הזו, אנשי הממשלות העירוניות יתחילו לדאוג מאוד לג'ובים הנוחים שיש להם והם ירצו להתפשר בכדי להביא אנשים להסכים לציית להם.

הפתרון - חלק ו: הצהרת פחד

זה התחיל באפריל 2011. רוב הפוליטיקאים והבירוקרטים מרוחקים מאוד מעצם האלימות שמאפשרת את המשך קיום המערכת. בעודם מרוחקים, זה ממש קל להם להעביר פקודות והוראות שמובילות לגניבה של הרכוש שלנו, אחרי הכל, זה רק שם על חתיכת נייר.

מהניסיון שלי, זה די לא נעים לבירוקרטים כאשר מציגים את האמת בפניהם, אודות כך שאין להם תמיכה מרצון חופשי. כאשר מתעמתים עמם, הם נעלבים ומנסים להצדיק את מה שהם עושים עם טענות מטופשות כמו: "אבל אנחנו הסכמנו שיכפו עלינו."

אם אנחנו מצייתים לבירוקרט, אז אנחנו שולחים את הצהרת הפחד בכדי לידע אותם שזה נעשה רק מתוך פחד. אם אנחנו מגישים הצהרה על הכנסות לרשות המיסים, זה לא בגלל שאנחנו חושבים שאנחנו חייבים, אנחנו עושים את זה בגלל שאנחנו מפחדים, ואפילו מבועתים, ואנחנו לא רוצים שיתקיפו אותנו ושיזרקו אותנו לכלא. באופן אירוני, אנשים מפחדים לשלוח הצהרות פחד רק בגלל שהם מפחדים שמס הכנסה יקח להם את הבית ויהרוס להם את החיים. זה מזכיר לי בדיחה ישנה על שלושה רופאי שיניים, הרופא הרוסי אומר שלעשות סתימה ברוסיה זה עולה $5,000. הרופאים האחרים מזועזעים ושואלים למה זה כל כך יקר. הרוסי אומר, "בגלל שברוסיה הסובייטית, אתה צריך להיכנס מהתחת, אף אחד לא פותח את הפה שלו."

אם אנחנו מעוניינים באמת, ושואפים לשמור על חיינו על-ידי האמת, אז אסור לנו לעשות את זה קל לפוליטיקאים להתיחס אלינו כאל בקר בחוות בקר. אני יודע שזה מציק להם, הם חושבים שהם אנשים טובים, שהם רק עושים את העבודה שלהם. אני אומר, בואו ניידע אותם אודות הטבע האלים של העבודה שלהם. לא מזמן אמרתי לאיזו עובדת במס הכנסה שהם ראויים לכל השנאה של הישראלים כלפיהם. הם גונבים את הרכוש שלנו ללא כל כבוד לנכון או לא נכון וללא כל הזדהות רגשית, במיוחד כאשר הם נכשלים לחלוטין בלספק ראיות שיוכיחו את ההאשמות שלהם. למעשה, נראה שככל שהם לא מסוגלים להוכיח, הם יותר מתאמצים לגנוב את הרכוש שלנו.

הסיבה השניה שבגללה אנחנו מגישים את הצהרת הפחד היא קבילות. דיווחים על הכנסות ורישיונות הם המטרה העליונה של הערכות המס. אם מוגש דווח על הכנסות או שיש רישיון עסק, אז ההשערה היא שאתה "נישום" ושכספך הוא "הכנסה חייבת" ואי אפשר לסתור את זה. ברם, השערות בלתי ניתנות להפרכה הנן לא קבילות, ראו תעא 3028-07 - יצחק נ' אזולאי.

רשויות המס והשותפים שלהם בבתי המשפט עושים את זה בכל מקרה ואפילו קונסים אותך בסכום של עד 70,000 ש"ח בגלל שהעזת לשאול על ההשערה שאתה "נישום" עם "הכנסה חייבת". האם אתה יכול להאמין שמישהו יקבל קנס של 70,000 ש"ח רק בגלל שהוא העז לשאול ולפקפק בדעה? זה מזכיר לך את האינקוויזיציה? אל תעיז לשאול שאלות ולפקפק בדעה של איזה פקיד אנונימי ממס הכנסה.

בהקשר של קבילות, עדות\מידע שמתקבל בעקבות איום, אילוץ וכפייה נחשב כבלתי קביל. עורכי הדין של רשויות המסים הודו בזה הרבה פעמים. הם פשוט לא חושבים שזה איום, אילוץ וכפייה כאשר זה נעשה על-ידי אנשים שקוראים לעצמם ממשלה. למרות שאני בטוח שעורך דין המתמחה במיסים בישראל יסכים עם הטענה שזה איום, אילוץ וכפייה כאשר זה נעשה על-ידי הממשלה הסינית.

השאלה היא לא האם המידע הוא נכון, זה נכפה באיומים ולכן אי אפשר להסתמך על זה. כאשר עסקים מדווחים על ההכנסות שלהם לממשלה, הם רק עושים את זה בגלל שהם מבועתים לכדי צייתנות, הם לא רוצים שיתקיפו אותם. הם לא באמת יודעים האם הם חייבים לשלוח את הדווחים, הם עושים את זה בשביל לא להיכנס לכלא או להיסגר. בין אם המידע הוא נכון או לא, זה לא משנה כלום. לסחור במוצרים ושירותים עם אנשים ועסקים אחרים זו לא הוכחה לתחולת החוק והפקודות ולסמכות של הפסיכופתים מעלינו.

הפתרון - חלק ה: רדיו

רדיו הוא עדיין כלי מדהים, לא רק שאנחנו יכולים לחנך אנשים אודות הטבע האמיתי של הממשלה, אנחנו יכולים לעזור לאנשים להגביל את הנזק שנגרם ממתקפות בירוקרטיות, ולהגיע לעוד נתחים מהשוק. יש כמה דרכים לעשות את זה.

אתה יכול לקנות ציוד ולפתוח תחנת רדיו משלך. כמובן, יש פה סיכון, אבל יש אמצעי זהירות שבהם אתה יכול לנקוט. האח הגדול ידע בדיוק מאיפה אתה משדר, אז תוודא שאתה לא דורס למישהו אחר את התדר. ישנן תחנות לא חוקיות שהפכו לכל כך גדולות עד שהאח הגדול כבר לא מתעסק איתן. אתה יכול להשיג עסקים קטנים וסוחרים שיקדמו את התחנה שלך בתמורה לזמן אוויר.


ויש כמובן את האפשרות לפתוח תחנת רדיו אינטרנטית, בעלות אפסית. לכל אחד כיום יש טלפון חכם שמסוגל לנגן שידורים מהאינטרנט.

האפשרות השלישית לשימוש ברדיו לשם המלחמה בבירוקרטיה הוא פשוט להתקשר לתוכניות רדיו פופולריות ולנצל את הבמה בכדי ליידע אנשים אודות המתרחש בבתי המשפט, וכמובן אודות הטבע הכפייתי האלים של הממשלה. על הדרך, אתה יכול גם לפרסם את העסק הפרטי והחופשי שלך ולספר לאנשים כיצד אתה יצאת מהמטריקס, ולהציע להם לקנות ממך ובכך לתמוך באלו שעובדים בכדי לבנות חברה חופשית.

הפתרון - חלק ד': ברטר ומטבע אלקטרוני

ישנם בירוקרטים מסויימים שמתארים אמצעים חלופיים למסחר כאמצעי טרור. זה הפך לברור כשמש עם ההרשעה של ברנרד פון נוטהאוס ב-2011 באשמת מכירת מטבעות מכסף בשוק החופשי. כן, הוא הורשע רק בגלל שהוא מכר מטבעות כסף.

ממשלות שונאות סחר חופשי ותמיד יהיה שם סיכון של מתקפה מצד איזה בירוקרט כאשר אנחנו עובדים בכדי לבנות שוק חופשי וחברה ללא היררכיה פוליטית. יש גם סיכון ממתקפה כאשר חלה פתאום עליה במכירות, אבל האם זה אומר שאתה לא תעבוד בכדי להגדיל את המכירות שלך בגלל פחד ממתקפה מצד גנבי המסים? לא, וזו הסיבה מדוע כדאי לך לבנות רשת של אנשים שסוחרים איתך ולא הולכים להשתפן ולהלשין עליך לפסיכופתים בירושלים, וושינגטון, לונדון או בכל מקום בו הם פועלים.

ברטר זה גם טוב לא רק בגלל שהערך של הסחורות הוא מאוד סובייקטיבי, אלא שזה גם יכול להיות אנונימי. להיות אנונימי זה דבר שיכול לעזור לנו מאוד בלהתגונן מפני הגנבים שדוחפים את עצמם כצד ג' לכל עסק. כיום יש לנו את הטכנולוגיה, והיא הרי דרך מאוד יעילה למסחר. יש המון כלים באינטרנט שעוזרים ומאפשרים מסחר. האתר של האגודה למלחמה בביורוקרטיה עושה את זה.

ביטקוין ואמצעים אחרים למסחר אלקטרוני מאפשרים לשלוח ערך לכל אחד, בכל מקום בעולם דרך האינטרנט, ללא צד שלישי ובאופן אנונימי. תחשבו רק איפה ביטקוין ואמצעים אחרים למסחר יהיו בעוד 10 שנים ותזכרו איפה האינטרנט היה ב-1990.

ביטקוין מעיף את הקרטל של הבנקים-ממשלה מהתמונה, והם שונאים את זה. הם לא יכולים למסות את זה, למרות שאני בטוח שהפסיכופתים בירושלים ובלונדון הולכים לנסות. אם אתה עדיין לא מכיר את הביטקוין, תריץ חיפוש ותברר על זה. זהו אמצעי שימושי וחלופי לכרטיסי אשראי ולכל המערכת הפיננסית המבוססת על חוב.

הפתרון - חלק ג: פיתוח רשת של קשרים עסקיים וחברתיים (נטוורקינג)

אנחנו צריכים לבנות רשתות עם עוד אנשים שעובדים על בניית חברה חופשית מכפייה. כל עוד שאנחנו מדווחים לרשויות הממשלה (מיסים\רשיון עסק) אנחנו מסתכנים בתקיפה מצדם. אנחנו צריכים לבנות רשתות עם אלו שמעוניינים לעשות עסקים ללא בקשת רשות וללא דווחים לרשויות של הפסיכים האלה. כל דבר שאנחנו יכולים לעשות בכדי לצמצם את המסמכים שמאפשרים מעקב אחר הפעולות שלנו, מצמצם את הסיכון.

חשוב לזכור שאפילו כאשר אנחנו לא מדווחים על ההכנסות לרשויות המסים, כל עוד יש לנו רישיון עסק או רישיון מקצועי כלשהו, רשויות המיסים יערכו הערכות על פי אלו. רשויות המס משתמשות בנוסחאות משלהן בכדי להגיע לממוצע של הנכסה עבור כל מקצוע, ואם יש לך רישיון, הם "ינחשו" שאתה הרווחת את הממוצע ויתקיפו. לא פעם הם הודו שזהו ניחוש בגלל שלא הוגש להם דיווח.

כמובן, יש סיכונים וחסרונות בלא להשיג רישיון, אתה צריך לעשות את חישוב הסיכון/תועלת שלך בעצמך. במקצועות מסויימים, אתה לא תוכל לעשות ביטוח ללר רישיון, כך שביטוח העסק שלך לא יתאפשר בדרכים הרגילות.

כל זה מאוד קשור ללחיות ללא לבקש רשות. אם אנחנו מאמינים בחירות, אז אנחנו לא מבקשים רשות להשתמש ברכוש של עצמנו ולהתקשר עם אחרים, וזה כולל לסחור בחופשיות. יואמן מאוסטין טקסס הוא דוגמה טובה, זהו הבחור שמואשם ב-"הברחת" תרנגולות הודו. יואמן לא התחנן לקבל רשות לגדל ולמכור תרנגולות הודו.

יואמן מספק לקהילה שבה הוא חי מוצר איכותי, הוא לא הכריח אף אחד לקנות ממנו תרנגולות. אם הם לא רוצים לקנות, הם חופשיים לא לקנות את התרנגולות שלו. השוק קובע אם יואמן ממשיך בעסקים, אם הוא לא היה מספק את מה שהם רוצים, לא היה לו עסק. אין לו מה להסתיר והוא כנה ופתוח עם הלקוחות שלו, אם הוא מפשל אז הוא זה שאחראי. זה המשמעות של להיות אדם בוגר. את אותו הדבר אי אפשר לומר על האנשים שקוראים לעצמם "משרד הבריאות" שהתקיפו אותו.

הפתרון - חלק ב: הפחד

פחד. זהו כנראה המכשול הגדול ביותר. אולי כדאי לך להירשם לחוג אומנויות לחימה או לשיעורי אגרוף בכדי להתמודד ולהתגבר על הפחד. אני לא מתכוון לומר שאתה אמור להשתמש באלימות בכדי להפחיד ביורוקרטים, אבל זה די ידוע שללימוד אומנויות לחימה ואגרוף יש השפעה חיובית על הבטחון העצמי ועל היכולת להתמקח תחת מצבים מסובכים. זה מאוד יעיל לצורך פיתוח יכולת התמודדות, ובכדי להרגיל את עצמך לא לוותר, למרות הפחד. אומץ זה לא "לא לפחד", אלא "לפעול למרות הפחד".

לכל מה שאנחנו מדברים עליו פה אין שום משמעות אם אתה לא יכול להתגבר על הפחד מלהיות חופשי, מלהיות ריבון, להיות בוגר. בחיים יש סיכונים, תתגבר על זה. הזמן למס שפתיים כבר עבר, פילוסופיה זה דבר נהדר, אבל חסר שימוש אם זה לא הופך למעשים. תחשוב על כל הפילוסופים שמדברים בלי סוף על הרשע שבמיסוי ועל כמה זה חשוב לפעול בעקביות עם מה שאתה מאמין בו, והם תומכים בתשלום מיסים... פילוסופיה נהדרת.

חופש אמור להיות יותר מסתם סלוגן פוליטי ריק. לכולנו יש את הגבול שלנו, אצל אחדים זה יותר רחוק ואצל אחרים פחות, הגבול של כמה סיכון אנחנו מוכנים לקחת. זה בדיוק הסיבה שאנחנו מדברים על להתחיל לפעול בצעדים קטנים. למשל, במקום לא לשלם את רישיון הרכב, אתה יכול פשוט ליסוע עם מספר הרישוי של הרכב הפוך. מה שחשוב זה שאנחנו נצעד אל עבר החיים החופשיים, שלא נבקש רשות מאנשים שקוראים לעצמם ממשלה, ושנחשוף את העובדה שהם בסה"כ פושעים ולא יותר מזה.

לך ותפגש עם קואצ' שיטפל בך בשיטת הדימיון מודרך. בטח היו כבר פעמים בחיים שלך, או שעדיין יש, שפעלת או שאתה פועל למרות שאתה מפחד. זה נמצא כבר בתוכך, אולי אתה רק צריך קצת עזרה בשביל למצוא את זה שוב ולהיות מודע לכך. קואצ' שמטפל בשיטת דימיון מודרך יכול לעזור לך בזה.

שוב, הרבה מכל העניין הזה מסתכם בפחד. אנחנו יודעים שפוליטיקאים הם פושעים, העובדות כבר הוצגו פה. ועדיין, הרבה אנשים לא עושים כלום לגבי זה. למה? בכדי שנוכל להמשיך לחיות את חיינו בצורה בטוחה? בגלל שאנחנו כל כך מוטרדים מהשכנים שלנו ומה הם חושבים עלינו? האם אנחנו חיים את החיים שלנו ומתנהלים על בסיס מה שאחרים חושבים עלינו? הפחד לפקפק בסמכות של פוליטיקאים זה האלוהים שאפילו אתאיסטים סוגדים לו.

מדוע אני אופטימי?

אנחנו לא צריכים מהפיכה, אנחנו לא צריכים לשכנע את רוב האנשים להאבק בבירוקרטיה. מספיקים לנו פחות מ-2% וניצחנו. אם כיום ערעור אחד מציק לבירוקרטים, דמיינו מה יקרה כאשר יוגשו 100 אלף ערעורים באותו נושא? זה בערך מה שנחוץ בכדי לשבור את המערכת. דמינו שופט מנסה להתמודד עם 10 אלף ערעורים שבהם הוא חייב לשקר ולרמות או לבטל את האישום.

אם נניח שמחצית מהאוכלוסיה אלו ילדים, זקנים וכאלו שלא מסוגלים, ואז נניח שמחצית מאלו שמסוגלים להיאבק בבירוקרטיה, לא מעוניינים בגלל שהם פסיכים, נשארנו עם 2 מיליון אנשים. ואנחנו רק צריכים להביא 5% מתוך אלו להתנגד לבירוקרטיה ולא להיכנע באופן אוטומטי. לערער על הקנס או הדרישה לתשלום. זה פחות מ-2% מהאוכלוסיה, או 5% מאוכלוסיית המבוגרים שכבר בעד מלחמה בבירוקרטיה.

אנחנו רק צריכים ש-5% מאלו שכבר רוצים להלחם בבירוקרטיה, יעשו את מה שצריך. זו בדיוק הסיבה לכך שאני אופטימי. וזה אומר שאתה צריך לשכנע רק 1 מתוך 20 חברים שכבר מסכימים איתך, ליישם באופן מעשי את ההתנגדות לבירוקרטיה -וניצחנו. אז אל תתיאש אם 19 חברים אומרים לך שזה לא יפעל. אם אחד יגיד לך כן -כבר ניצחנו!

הפתרון - חלק א: להפסיק לייחס חשיבות לפסיכופתים

המטרה היא להפוך את הפסיכופתים שקוראים לעצמם ממשלה לחסרי חשיבות. יש כמה דרכים, אבל הן כולן צריכות לכלול את המטרה העיקרית והיא להפוך את הכנופיה הזו ללא חשובה, מצב בו אנשים לא מרגישים כל צורך לציית או אפילו לשים לב אליהם.

רוב, אם לא כל, הפתרונות הרבים לסיום הבסיס הפסיכופתי של החברה ויצירת חברה חופשית ולא אלימה כוללים סיכון מסויים. זה בלתי היגיוני לא להכיר בכך שהרעיון של ממשלה מנוגד לחלוטין לרעיון של שוק חופשי. יש לנו עסק עם מערכת שמורכבת מגברים ונשים פסיכופתים, וסיכון יהיה מעורב פה. ללכת למשחק כדורגל זה גם מסוכן, אבל לא נראה שזה עוצר הרבה אנשים.

האמת הפשוטה שמתעלמים ממנה פה היא: לבנות חברה חופשית זה דבר שכולל סיכונים והחברה החופשית לא תבנה את עצמה לבד. האנשים שמסרבים לשתף איתך פעולה, שמסרבים לעבוד איתך על בסיס רצון חופשי כמו בני אדם השווים לך, הם הבעיה -וזה לא משנה איך הם קוראים לעצמם. הם נוטים להסתיר את האלימות שלהם כנגדנו באמצעות הרעיון של ממשלה, כמו שכבר הוסבר כאן. הם לא מיחסים שום חשיבות לעצמאות שלנו, הם משקרים ללא הרף והדבר היחיד שאיכפת להם ממנו זה הכוח שלהם מעלינו. הטבע של האנשים האלו מסוכן מאוד. כמובן שיש סיכון כאשר אנחנו מצביעים על השקרים שלהם ומסרבים לציית ולאפשר להם לשלוט בנו.

אם אתה מאמין שכל היחסים בין בני אדם צריכים להיות מתוך רצון חופשי, ואתה רוצה בחברה חופשית ולא אלימה, אתה צריך להתחיל להכניס את האמונה הזו לפעולה. אינסוף דיונים מסביב המוסריות של חברה חופשית מול חברה מדינאית הם חסרי תועלת ללא מעשים. בדיוק כמו לשבת ולדבר על כמה אתה נהנה לנגן על גיטרה, ואף פעם לא לקחת גיטרה לידיים ולנגן.

פשוט אין דרך לעקוף את זה: בניית חברה\שוק חופשי כוללת אי-ציות, לא אלים עם אלו שקוראים לעצמם ממשלה. המשמעות היא אי ציות לחוקי המסים. אם אתה לא מוכן לסחור במוצרים ושירותים ללא רשות, אז כנראה שאתה צריך לבחון מחדש את האמונה שלך בגלל שאתה לא באמת מאמין בה. ללא יישום מעשי, כל הדיונים והכתבות על אנרכיזם\וולונטריזם\אגוריזם\חברה חופשית ולא אלימה\רצון חופשי\שוק חופשי הם ריקים כמו ההבטחות שפוליטיקאים מבטיחים כל ארבע שנים כאשר הם מעוניינים לשעבד אותנו לעוד כמה שנים.

ישנם דאגות לגיטימיות -אף אחד לא רוצה שהמשפחה שלו תקופח ותישאר ללא הצרכים הבסיסיים למחייה. זו הסיבה שבגללה אנחנו צריכים להתחיל בצעדים קטנים ולתמוך אחד בשני. הפסיכופתים האלו שמסתמכים על שיתוף הפעולה שלך יודעים שאתה לא רוצה לראות את הילדים שלך מקופחים, הם בונים על זה.

ומה הילדים שלנו לומדים מזה? איפה עובר הקו, איפה אנחנו מפסיקים לשתף פעולה? זה שונה אצל כל אחד מאיתנו. אצל אחדים זה קורה מתי שמשטרת המחלבה פושטת על כלובי הבקר באקדחים שלופים, אצל אחרים זה קורה כאשר פוליטיקאים מאיימים על האינטרנט.

כאשר אני מסתכל על המתרחש מסביבי, כל הבעיות הכלכליות, אני לא יכול שלא להטיל את האחריות המוחלטת על כולנו על שאיפשרנו לקבוצה קטנה של פסיכופתים להתיחס אלינו כאל רכוש. הדרך היחידה בה מספר קטן של אנשים יכול לשלוט בקבוצה גדולה לאין שעור של אנשים היא בגלל שהקבוצה הגדולה מאפשרת לזה לקרות.