המטרה היא להפוך את הפסיכופתים שקוראים לעצמם ממשלה לחסרי חשיבות. יש כמה דרכים, אבל הן כולן צריכות לכלול את המטרה העיקרית והיא להפוך את הכנופיה הזו ללא חשובה, מצב בו אנשים לא מרגישים כל צורך לציית או אפילו לשים לב אליהם.
רוב, אם לא כל, הפתרונות הרבים לסיום הבסיס הפסיכופתי של החברה ויצירת חברה חופשית ולא אלימה כוללים סיכון מסויים. זה בלתי היגיוני לא להכיר בכך שהרעיון של ממשלה מנוגד לחלוטין לרעיון של שוק חופשי. יש לנו עסק עם מערכת שמורכבת מגברים ונשים פסיכופתים, וסיכון יהיה מעורב פה. ללכת למשחק כדורגל זה גם מסוכן, אבל לא נראה שזה עוצר הרבה אנשים.
האמת הפשוטה שמתעלמים ממנה פה היא: לבנות חברה חופשית זה דבר שכולל סיכונים והחברה החופשית לא תבנה את עצמה לבד. האנשים שמסרבים לשתף איתך פעולה, שמסרבים לעבוד איתך על בסיס רצון חופשי כמו בני אדם השווים לך, הם הבעיה -וזה לא משנה איך הם קוראים לעצמם. הם נוטים להסתיר את האלימות שלהם כנגדנו באמצעות הרעיון של ממשלה, כמו שכבר הוסבר כאן. הם לא מיחסים שום חשיבות לעצמאות שלנו, הם משקרים ללא הרף והדבר היחיד שאיכפת להם ממנו זה הכוח שלהם מעלינו. הטבע של האנשים האלו מסוכן מאוד. כמובן שיש סיכון כאשר אנחנו מצביעים על השקרים שלהם ומסרבים לציית ולאפשר להם לשלוט בנו.
אם אתה מאמין שכל היחסים בין בני אדם צריכים להיות מתוך רצון חופשי, ואתה רוצה בחברה חופשית ולא אלימה, אתה צריך להתחיל להכניס את האמונה הזו לפעולה. אינסוף דיונים מסביב המוסריות של חברה חופשית מול חברה מדינאית הם חסרי תועלת ללא מעשים. בדיוק כמו לשבת ולדבר על כמה אתה נהנה לנגן על גיטרה, ואף פעם לא לקחת גיטרה לידיים ולנגן.
פשוט אין דרך לעקוף את זה: בניית חברה\שוק חופשי כוללת אי-ציות, לא אלים עם אלו שקוראים לעצמם ממשלה. המשמעות היא אי ציות לחוקי המסים. אם אתה לא מוכן לסחור במוצרים ושירותים ללא רשות, אז כנראה שאתה צריך לבחון מחדש את האמונה שלך בגלל שאתה לא באמת מאמין בה. ללא יישום מעשי, כל הדיונים והכתבות על אנרכיזם\וולונטריזם\אגוריזם\חברה חופשית ולא אלימה\רצון חופשי\שוק חופשי הם ריקים כמו ההבטחות שפוליטיקאים מבטיחים כל ארבע שנים כאשר הם מעוניינים לשעבד אותנו לעוד כמה שנים.
ישנם דאגות לגיטימיות -אף אחד לא רוצה שהמשפחה שלו תקופח ותישאר ללא הצרכים הבסיסיים למחייה. זו הסיבה שבגללה אנחנו צריכים להתחיל בצעדים קטנים ולתמוך אחד בשני. הפסיכופתים האלו שמסתמכים על שיתוף הפעולה שלך יודעים שאתה לא רוצה לראות את הילדים שלך מקופחים, הם בונים על זה.
ומה הילדים שלנו לומדים מזה? איפה עובר הקו, איפה אנחנו מפסיקים לשתף פעולה? זה שונה אצל כל אחד מאיתנו. אצל אחדים זה קורה מתי שמשטרת המחלבה פושטת על כלובי הבקר באקדחים שלופים, אצל אחרים זה קורה כאשר פוליטיקאים מאיימים על האינטרנט.
כאשר אני מסתכל על המתרחש מסביבי, כל הבעיות הכלכליות, אני לא יכול שלא להטיל את האחריות המוחלטת על כולנו על שאיפשרנו לקבוצה קטנה של פסיכופתים להתיחס אלינו כאל רכוש. הדרך היחידה בה מספר קטן של אנשים יכול לשלוט בקבוצה גדולה לאין שעור של אנשים היא בגלל שהקבוצה הגדולה מאפשרת לזה לקרות.
