יום שלישי, 25 בפברואר 2014

הפתרון חלק ל - פליירים

מאז ומתמיד היו פליירים אמצעי לחינוך והפרעה לפעולות הממשלה. דוגמה לכך הייתה הפעם שהלכתי וחילקתי פליירים בכניסה לבית המשפט לתעבורה בתל אביב. הסברתי לאנשים שהשופטים והפקידים משקרים להם כאשר הם אומרים שלבית המשפט יש סמכות להתקדם בהליכים היכן שאין נזק או קורבן -גם הראתי להם את החוקים והדינים שמוכיחים את הנקודה הזו.

בדרך הזו, לא רק הקורבנות של המערכת יכולים ללמוד ולאתגר את המערכת, אלא שגם עובדי בית המשפט יכולים לראות את זה. בואו נראה להם פליירים עם תמונות של שופטים ביחד עם תובעים, איך שהם עובדים ביחד בכדי לגנוב את הכסף מאנשים. אני רואה את זה כסוג של אזהרה לציבור שבאה להתריע מפני המסוכנות של עורכי דין ודרכי הפעולה שלהם. זה נותן לאנשים אמצעי נוסף להתגונן ולחשוף את הפשעים הרבים של חיות הטרף האלו, הבירוקרטים.

דוגמה אחת היא דן סעדון ורונית ליפקיס מתל אביב. דן סעדון התעקש וטען כי העיקרון המסתורי שנוכחות באיזור גיאוגרפי מייצרת חובת ציות לתקנות התעבורה חל עלי, ושהעיקרון הזה נמצא בידיעת הציבור -הוא הפעיל ידיעה שיפוטית בעניין, דבר שאמור להתאפשר רק לגבי עובדות שניתן בקלות להוכיח. האם זה היה תוצאה של העדפה \ נטיה לטובת ליקפיס או שזה היה פשוט מקרה של היעדר כשירות מצידו? ליפקיס, תובעת, לא התנגדה או ניסתה לתקן את סעדון. זה מאוד קשה לעורך דין לטעון שהוא לא ידע שהפעלת ידיעה שיפוטית מותרת רק במקרים שאכן ניתן להראות עובדות ולהוכיח את הסוגיה. זה משהו מאוד בסיסי ואפשר לקרוא על זה בכתבים ופרסומים שונים של עורכי דין. הנטיה של סעדון לטובת ליפקיס הופיע שוב כאשר שאלתי האם התקדים של אבישי נגר נגד מדינת ישראל מחייב גם בהליך הנוכחי, סעדון השיב שכן, אך בהליך תעבורה אין חובה למרכיב תוצאתי. וזה מוזר, בגלל שתקדים זה מדבר על עקרון הקורפוס דליקטי וחובה בכל משפט פלילי להוכיח נזק ופגיעה ממשית. כיצד יכול התקדים לחול על ההליך, ובאותו הזמן גם לא לחול? נראה שתקדימים וניירות לא הולכים להפריע לשופטי תעבורה לשים את ידם על הארנק שלנו.

התקשרתי למשרדי התביעה בתור נציג כלי תקשורת בכדי לשאול האם הם מסוגלים להוכיח כיצד נוכחות פיזית מייצרת חובת ציות, ומדוע הם חושבים שיש להם עילת תביעה כשרה בלי נזק. זה אמור להיות משהו בסיסי מאוד, נכון? ממש לא, לא כאשר אתה מבין שעילת תביעה כשרה מצריכה נזק וקורבן ואתה תובע אנשים כאשר אין לך הוכחה שכזו.

במשרדי התביעה בתל אביב סירבו לענות לי על השאלה. והייתה להם סיבה טובה, הם ידעו שאני אמשיך לשאול שאלות נוספות מהסוג שהם לא רוצים לענות עליהן.

אבל אם אנחנו מחלקים לאנשים פליירים עם המידע, הם יכולים לשאול את השאלות האלו בבית המשפט. ולא, עורכי הדין לא יהיו חייבים לענות על השאלות האלו, אבל זה רק מוכיח את הנקודה שלי כשאני שאלו שמכנים את עצמם "ממשלה" הם לא יותר סתם פושעים מקצוענים.

חלק מהסיבה שהם מתחמקים מהתוצאות של השוד שלהם היא שאנשים לא מאתגרים אותם בנוגע לשקרים שלהם. זו ממש שיגרה בעבור שני הצדדים. פונים אלי כל הזמן אנשים שמופתעים כאשר אני מדבר על לשאול שאלות לגבי ראיות שהתביעה צריכה לספק באשר לסמכות וחובת ציות לתקנות ואנשים שואלים אותי: "אני יכול לשאול את זה?" ברור שכן, למה לא? למה שתוותר להם על עניין כל כך חשוב?

בפליירים קל מאוד להדגים כיצד קיים ניגוד אינטרסים בעזרת הנוסחה: א' כופה על ב' לענות ל-ג'. זה, בצירוף שלושת השאלות (את מי אתה, השופט, מייצג פה היום?) מאפשרים לאנשים לשאול את השופט כמה שאלות שחותרות תחת כל ההתחזות לאדם הגון שפועל באופן לגיטימי וזה הופך את זה לקשה יותר בעבור עורכי הדין האלה לרמוס את כולם דרך המערכת שלהם. כולם יכולים לראות איך זה פועל בבית המשפט אם יש להם את החוצפה לאתגר את הסמכות של כבוד השופט.

אנשים אחרים שעדיין לא סגורים על עצמם יכולים לקבל טעימה קטנה שתעזור להם לפתח ציפיות באשר לאיך יתנהג הפסיכופת בגלימה השחורה. הם גם יראו אנשים נוספים עושים את זה ואנחנו נוכל לראות את אפקט ההצטרפות לעגלה המנצחת (ההסכמה לרעיון מסוים רק בגלל שאחרים מסכימים לגביו) נכנס לפעולה. אם נתאם את זה מראש, נוכל לוודא שתהיה שם נוכחות של כלי תקשורת ונעקוב אחר מה שהשופט עושה. אנחנו נוכל להקליט את איך שהשופט סירב להניח את חזקת החפות והניח שיש סמכות ב-10 מקרים שונים. את הראיה הזו שנשיג בכך נוכל לפרסם באינטרנט והיא יכולה לשמש בפלייר נוסף. היא גם יכולה לשמש כבסיס להגשת תלונה קבוצתית כנגד עורך הדין.

אם אנחנו יכולים לארגן שנציגי תקשורת יגיעו באופן קבוע לבית המשפט וגם יחלקו פליירים, אז לבטח זה ייצור לחץ חברתי על השופטים. הם ידעו שמחלקים פלירים עם השמות שלהם שמתארים לא רק את הפשעים שלהם, אלא גם מידע שימושי שאנשים יכולים לנצל על מנת לחתור תחת ההתחזות שלהם לאנשים הגונים שפועלים בצורה לגיטימית. אנחנו גם נודיע להם שהתקשורת נמצאת שם ומשקיפה, וזה חייב לגרום להם לחשוב פעמיים בקשר לנטייה שלהם לצעוק, לנהום ולהכחיש הכל ללא כל הסבר. אם נבצע את זה, אני לא חושב שהם יוכלו להמשיך לעבוד כמו בשגרה שלהם, לא, אני מצפה שהם ינסו למנוע מאיתנו לחלק פליירים.

זה ממש מגוכח! אני לא מספיק לעשות כלום היום!
אבל למה, מה קרה כבודו?
כולם מנסים להפציר "אשם".
ואיפה בעיה?
בגלל ש.., אידיוט אחד שכמותך, הם שואלים את מי אני מייצג!
אני עדיין לא מבין איך זה בעיה.
בטח שאתה לא מבין. זה בגלל שקודם הם שואלים האם הם זכאים למשפט הוגן ואני עונה שכן. אז הם שואלים האם הם יכולים לקבל משפט הוגן כאשר יש ניגוד אינטרסים.
כן, ואז?
אני חייב להגיד לא, אני אמור להיות שופט, אדם הגון, בלתי תלוי, עצמאי ולא מוטה.
אז מה הבעיה?
בגלל שהם ממשיכים בשאלה את מי אני מייצג בהליכים!
אני לא מבין אותך, מה הבעיה?
אתה אידיוט!

זוהי דרך מצויינת לעשות שינוי אמיתי ברמה המקומית. זה שלבירוקרטים לא איכפת ממה נכון ומה לא נכון לא אומר שלקורבנות שלהם (לנו) לא איכפת. אם הם רוצים לשקר ולומר שהדין מתיר להם להעמיד לדין אדם שלא גרם נזק או פגיעה אז אני בטוח שהאנשים שנכפה עליהם להיות שם כן יכולים לדעת את האמת והם יכולים לאתגר אותם ברגע שהם אוחזים באמת בידיים שלהם.

אם הם מגלגלים עיניים כאשר אני מגיע לשם ומרגישים פחד בגלל ששוב הגעתי לשם, זה הולך להיות פי אלף יותר גרוע כאשר כל הקורבנות שלהם יסרבו לאפשר להם להתקדם בהליכים באותו היום. הייתי רוצה להיות שם כאשר כל אחד מהאנשים אומר לשופט ולפקידים שהוא לא מתכוונן לוותר ולהסכים להתקדם בהליכים ללא תשובות ענייניות וראיות תומכות, שללא קשר לאיומים שלהם, הם הולכים להגיש בקשה נוספת לגילוי ראיות והצגת עילת תביעה ברת תוקף. הם גם יכולים לומר להם שהם יציינו את האיומים כחלק מהסיבה לערעור שיוגש. הם יכוים גם לומר לשופטים ולפקידים שחוסר תום הלב שלהם יהווה עניין נוסף בערעור והם יכולים לנסות להצדיק את זה.

אנחנו יכולים גם לחלק פליירים בועדות המקומיות של עיריות ומועצות איזוריות. זה יוביל לעוד אנשים שיאתגרו את חיות הטרף המקומיות, שוב ושוב לשאול אותם שאלות קשות. דוגמה טובה למשל:

אם אתם מאמינים שהשירותים שלכם כל כך שווים ובעלי ערך ושאנחנו מעוניינים בהם, מדוע התמיכה בכם נעשית בכפייה?

מה גורם לכם לחשוב שאתם מייצגים אותנו כאשר אתם כופים עלינו לשלם לכם על השירות הזה?

בהינתן העובדה שהתמיכה בכם היא בכפייה, אילו עובדות יש לכם שמבססות את הטענה שאתם מייצגים אותנו?

בכל מקרה, אנחנו תמיד צריכים לדבר איתם באותו המישור, זה מאוד חשוב בין אם זה כאשר אנחנו מתשאלים בירוקרט, או כשאנחנו מדברים עם מישהו שאנחנו מכירים. אנחנו יכולים להתחיל ב: האם אתה מאמין שתוקפנות אלימה או שימוש באיומים באלימות כנגד אנשים שלווים? רובם יגידו לא, הם לא מאמינים כך.

אז אתה לא בנאדם שמטבעו הוא אלים?

האם אתה מודע לכך שאין לך תמיכה מרצון חופשי, שנכפה על כולנו בכוח לתמוך ולשלם לך?

השאלות האלו מסבות את תשומת הלב לבעיה האמיתית: האופן האלים בו הם מספקים את השירותים שלהם. הם יכולים לטעון שהקהילה הצביעה ובחרה, אבל זו רק הסחה מאחר ולא ניתנת לנו הבחירה האם צריכה להיות ממשלה או לא. להביא עשרות אנשים או יותר שישאלו את השאלות האלו בכל פגישת ועדה למשך כמה שבועות שלמים זה דבר שממש ירגיז אותם. דמיינו שאתם שואלים חבר מועצה את השאלות האלה, ואז אתם שואלים:

מדוע אתה צריך אלימות בכדי לספק את השירותים שלך?

אז אתה לא צריך אלימות? אתה לא חושב שרוב, אם לא כל הבעיות שקשורות לממשלה יפסקו אם אתם לא הייתם מתחילים מבסיס של אלימות וחוסר אחריות? אתם יכולתם בכל רגע נתון למנוע את כל מקרי התוקפנות מצד המשטרה אם רק רציתם בכך.

אני מאמין שאם אנחנו נמשיך להעלות את הבעייה המוסרית ברעיון של ממשלה, אז אפילו אלו שעוסקים בהוצאה לפועל של החלטות הממשלה יעזרו להביא לשינוי משמעותי כלשהו. וזה גם הסיבה מדוע זה חשוב שהם יראו אותנו בפגישות המועצה\עירייה שלהם כך שיהיה להם מושג מה הקהילה חושבת על מה שהם עושים.

יום ראשון, 16 בפברואר 2014

דן סעדון - תלונה: כשלים לוגיים, הונאה ושותפות בקנוניה

זוהי תלונה שאני עומד להגיש השבוע כנגד דן סעדון, והבסיס הוא השימוש שלו בכשלים לוגיים על מנת לכסות על העובדה שהוא מטה משפט ומרים את נטל ההוכחה בעבור התובעת מדינת ישראל -כלומר, הוא הפר את זכותי למשפט הוגן היכן שחזקת החפות בתחילת המשפט היא חובה.

כצפוי, דן סעדון הרים את נטל הוכחה בעניין הסמכות כבר בעת ההקראה, ובכך דילג על הדיון וההוכחה של כל העניינים שבמחלוקת, כל מה שאני והפרקליטה של "המדינה" לא מסכימים עליו. בשביל להסביר לתרץ את מעשיו הוא השתמש ב-כשלים לוגיים שהיו גורמים לכל ילד בכיתה ב' לגכח. אני כמובן לא מצפה מ-"נציבות תלונות הציבור על שופטים" להתיחס בכובד ראש לתלונה הזו, מאחר וזוהי קנוניה חובקת מדינה בה כל הבירוקרטים מעורבים, העבודה שלהם תלויה בהמשך ההונאה הזו, המשפחה שלהם חיה בזכות הקנוניה הזו -אבל אני לא רוצה לאפשר להם לחשוב שאני כל-כך טיפש, שאני אאמין להסברים לתירוצים של עורכי-דין שקרנים. אני מספיק בוגר בשביל להבין שהתפקיד של נציבות תלונות הציבור על שופטים היא להגן על שופטים, על-ידי כך שמוצגת תעמולה והצגה של צדק וביקורת עצמית במערכת. אנחנו יודעים שככה זה פועל, זה נועד לגרום לאנשים שמספיק נאיבים לחשוב שיש מי שבודק ומפקח. יש חתול ששומר על החתול ששומר על השמנת. אני אשלח את התלונה עוד השבוע וכמובן אפרסם את התגובה מהנציבות כאשר היא תגיע.

תלונה זו מייחסת לשופט דן סעדון עבירה של הונאה ושותפות בקנוניה, בכך שהרים עבור התובעת את נטל ההוכחה וסירב לאפשר את חזקת החפות כבר בתחילת משפט.

מר דן סעדון, בעודו משמש בתפקיד שופט, כבר בתחילת המשפט, בעת ההקראה, הרים את נטל ההוכחה בנוגע לשאלת הסמכות, תחולת התקנות ביחס אלי ונוכחותי במדינה, זאת כמובן בעבור התובעת וללא כל תשתית ראייתית. מר סעדון נמנע מהענקת זכות חזקת החפות כבר בתחילת המשפט.

למרות שהוגשה בקשה לגילוי ראיות, ולמרות שעליה החליט סגן נשיא בית המשפט השופט ישראל ויטלסון כי על התובעת להגיב לבקשה, מר סעדון נמנע מלדרוש את תגובת התובעת לבקשת גילוי הראיות.

סעדון התיחס לעובדות שלא בראיות, וכאשר נשאל על נטל ההוכחה בקשר למרכיבי ההאשמה המדוברים, ענה תשובות סותרות:

אני: "האם אני נחשב כחף מפשע מול האישום?"
סעדון: "כרגע כן"
אני: "מול כל המרכיבים באישום?"
סעדון: "כרגע כן"
אני: "האם סמכות היא מרכיב באישום?"
סעדון: "סמכות היא מרכיב. אלא אם כן תגיד לי איזה מרכיב של סמכות לא קיים"

זה היה הרגע (מודגש) בו הרים מר סעדון את נטל ההוכחה בעבור התובעת, והפסיק להניח את חפותי ביחס למרכיב הסמכות. מעבר לכך, התשובה האחרונה איננה היגיונית כלל, איננה מהווה משפט קוהרנטי בעברית והיא מוכיחה שהנ"ל התבלבל בעודו מנסה למנוע את החשיפה של הטיית נטל ההוכחה במשפט.

אני: "אז אתה מניח שאין סמכות כרגע?"
סעדון: "אני מניח שיש סמכות כרגע."

בהכרעת הדין, התיחס מר סעדון לבקשת גילוי הראיות שמוכיחות שיש סמכות וקבע שאני נמנעתי מלפרש אילו ראיות אני מבקש. העברת נטל ההוכחה, מקרה פרטי של טיעון בשם הבורות, הוא הכשל הלוגי של לטעון שנטל ההוכחה נמצא אצל מי שאינו מסכים עם הטענה.

מר סעדון, בהכרעת הדין מכנה אותי "אזרח" ומשתמש בהפעלה של ידיעה שיפוטית על מנת לבסס את ההשערה שכל אדם שנמצא פיזית באיזור גיאוגרפי המכונה תל-אביב, קיימת מעליו סמכות, הוא חייב לציית לחוקים, פקודות ותקנות של התובעת מדינת ישראל, הוא נוכח בתוך התובעת מדינת ישראל.

בהכרעה כותב סעדון ש- "לו הייתה לנאשם טענה ממשית מדוע חוקי המדינה לא חלים עליו, היה עליו להציגה, ולא להציג עצמו כמי שהחוקים לא חלים עליו מסיבה עלומה כלשהי".

למעשה, התובעת היא זו שלא הצליחה, ויותר נכון לומר, לא ניסתה אפילו להוכיח על-ידי עובדות ועדים כשרים את מרכיבי ההאשמה האלו, שבלעדיהם כמובן, אין.

גם פה משתמש סעדון בכשל לוגי, ספציפית, זהו כשל לוגי מסוג "מסקנה מחייבת מהנחה שוללת" בצורת "לך תוכיח שאין לך אחות", כאשר הוא מבקש שאני אציג ראיות סותרות לגרסת התובעת, שכלל לא מבוססת על ראיות.

הפעלת הידיעה השיפוטית אודות העיקרון המסתורי שמיקום פיזי מוכיח נוכחות בתוך התובעת (שהיא גוף פוליטי, לכל היותר, ובטח ובטח ש-"מדינת ישראל" היא לא שם נרדף לאיזור גיאוגרפי, מאחר ולא היגיוני לחשוב שב"כ התובעת, למעשה מייצגת את האדמה), מהווה אף היא כשל לוגי מסוג "נון-סקוויטר", כלומר קפיצה גדולה מידי אל המסקנה ללא תיאור או הוכחת הדרך אליה. מדובר ב-”החפצה” ביחס אל בני אדם, או בכשל לוגי מסוג “שפה מעורפלת” כאשר מישהו משתמש באותה מילה במשמעויות שונות.

בנוסף, הפעלה של ידיעה שיפוטית זו סותרת את הקבוע בדין בע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169, 175: "ניתן לפטור צד למשפט מהחובה להוכיח עובדה שנטענה על-ידו אם עובדה זאת היא בידיעתו השיפוטית (להבדיל מידיעתו הפרטית) של השופט.,. מדובר בעובדות שהן נחלת הכלל, כגון: עובדות היסטוריות, עובדות שבפיזיקה בסיסית, גיאוגרפיה, תוצאות מחקרים ידועים או של סטטיסטיקה ממשלתית וכיוצא באלה.". מר סעדון הפעיל ידיעה שיפוטית לגבי כל כולו של העניין שבמחלוקת עליו נסוב כל הדיון. התובעת לא נדרשה להוכיח אף לא מרכיב ועובדה אחת מתוך שלל העובדות שבמחלוקת. העובדות שמוכיחות את היותי כביכול "אזרח" שמחויב לציית לתקנות התובעת מדינת ישראל נשארו עלומות.

נראה שמר סעדון משתמש בכשלים לוגיים בכדי להתחמק מהעובדה שהוא מרים את נטל ההוכחה בעבור התובעת. מר סעדון משתמש בכשל לוגי מסוג "בורות בלתי מנוצחת" בכך שהוא מפעיל ידיעה שיפוטית, וטוען שעלי חל נטל ההפרכה של ידיעתו של בית המשפט. למרות שהעליתי טענה ממשית שמפריכה את זו, בכך שטענתי כי לא הוצגו ראיות שמוכיחות, וככל הנראה לא קיימות עובדות שמוכיחות את הנטען על-ידי התובעת, מר סעדון עמד על שלו בעניין האמור וקיבל את גרסת התובעת, היכן שבכלל לא הוצגו עובדות שמוכיחות את ההאשמה.

יום חמישי, 13 בפברואר 2014

לשכת עורכי הדין היא כת

כמו כל כת אחרת, גם לשכת עורכי הדין מורכבת מגברים ונשים. לכתות תמיד יש מנהיגים, המנהיגים של כת "לשכת עורכי הדין" הם "עליונים" והם קובעים את "החוקים" אשר להם חייבים חברי הכת לציית או לשאת בעונש שכולל נידוי (שלילת רישיון) מהכת. המנהיגים העליונים הללו עוטים גלימות שחורות, המשמעות הסמלית שלהן נשמרת בסוד מאנשים שלא חברים בכת. כאשר אנשים שלא חברים בכת שואלים על הסמליות של הגלימות השחורות, התשובה היא בד"כ גיחוך והערות כמו "השאלה שלך טפשית".

חברי הכת חייבים לשלם למנהיגים העליונים מנחות שנקראות "דמי חבר". אם חבר בכת לא משלם את דמי החבר שלו, אז הוא מוענש בחומרה. חברים אחרים בכת, בעלי מעמד נמוך מזה של המנהיגים, בדר"כ אלו רק "בכירים", לא ירשו לחבר הכת להמשיך לעבוד בכדי להתפרנס.

אלו שרוצים להצטרף לכת חייבים לבזבז עשרות אלפי שקלים בכדי "שילמדו אותם איך לחשוב כמו" חבר בכת. הכביכול "בתי הספר" הללו חייבים להיות מאושרים על-ידי המנהיגים "העליונים" או ש-"ההשכלה" (ללא קשר לאיכותה) לא תהיה "מוכרת" על-ידי הכת.

ההתניה של אלו שרוצים להצטרף לכת נשלטת בהקפדה יתרה ולא מושפעת מגורמים חיצוניים לכת. המנהיגים "העליונים" מוודאים שאף גורם חיצוני לכת לא יורשה ללמד את אלו שרוצים להפוך לחברי הכת. אלו שלא חברים בכת מטופלים בחריפות. חברי הכת מאמינים שאלו שלא חברים בכת צריכים להכלא בכלובים בשל "התעסקות" ב-"מלאכה" של הכת. בעוד שאנשים שלא חברים בכת סבורים שלכלוא אדם בשל שהעיז לכתוב משהו זה מעשה קיצוני ובלתי מוצדק, חברי הכת לומדים לחשוב שזה נחוץ ומעודדים אותם לדווח למנהיגים "העליונים" על כל אדם זר שיש להשית עליו עונש.

ברגע ששלב "ההשכלה" מסתיים, אלו שרוצים להפוך לחברים בכת מוכנסים לחדר מיוחד בו רק חברי הכת מורשים "לעסוק" ב-"מלאכה" שלהם. אלו שרוצים להפוך לחברים בכת חייבים להשתתף בטכס חניכה או "פולחן" בו הם מרימים את ידם בתאום ומזמרים "שבועה" ביחד. השבועה לא מספיקה, וכל חבר כת חדש חייב לחתום על "הצהרת אמונים".

ככל שחבר כת מתקדם והופך להיות "מכובד" הוא מורשה לעטות גלימה שחורה שמבדילה אותו מחברי הכת הרגילים. חברי הכת אשר עוטים גלימה שחורה דורשים מכולם, חברי כת וזרים כאחד, לעמוד ולהשאר בעמידה כאשר הם נכנסים לחדר המיוחד היכן שהם "עוסקים" ה-"מלאכה" שלהם. רק לאחר שחבר הכת התישב רשאים כל השאר להתישב. כולם חייבים גם לקום, ולהשאר בעמידה כאשר חבר הכת עותה הגלימה השחורה נעמד ויוצא מהחדר המיוחד. הסיבות לכך נשארות עלומות ונסתרות. חבר הכת עותה הגלימה השחורה, בשל סיבות סודיות וסימליות, תמיד יושב כמה עשרות ס"מ מעל הרצפה. עדיין לא הצלחתי להבין את המשמעות הסימלית של לעטות גלימה שחורה ולשבת גבוה יותר מכל שאר האנשים.

אחד מהכוחות היוצאים דופן שיש לחבר הכת עוטה הגלימה השחורה בחדר המיוחד שבוא אנשים קמים כשהוא מגיע ויוצא, זה כוח אלוהי ממש להשפיע על גברים עם אקדחים ותגי שוטר. חברי הכת שאין להם גלימה שחורה לא יכולים לתת פקודות לאנשים עם אקדחים לכלוא בכלוב אנשים ששואלים אותם שאלות. אבל, לחברי כת "מכובדים" יש אנשים עם אקדחים שמוכנים לבצע את הפקודות שלהם באופן כפייתי, ללא כל שיקול דעת עצמי. שאל חבר כת שעוטה גלימה שחורה שאלה שלא לרוחו והוא יפקוד על אנשים עם אקדחים לזרוק אותך לתוך כלוב. נראה שלחברי הכת אין כל בעיה עם האלימות הזו.

עובדות וטענות, ללא קשר לצדק, לא קיימות אם הן מוצגות על-ידי אדם זר. חברי הכת מעמידים פנים שכל דבר שמוצג על-ידי אדם זר לא באמת קיים, רק חברי הכת שבקשר טוב עם המנהיגים "העליונים" יכולים להציג עובדות.

האמת עבור הכת מוכתבת על-ידי המנהיגים "העליונים". חברי הכת משקיעים שנים במחקר ובשינון האימרות או ה-"פסיקות" של מנהיגים "עליונים" שמתו כבר מזמן. בכל פעם שעולה עניין כלשהו, המחשבה הראשונה שלהם היא ללכת לבדוק מה אמרו מנהיגי הכת "העליונים" שמתו כבר. בעבור הכת, לא קיים שום עקרון בעולם אלא אם כן מנהיג "עליון" כבר הכריז על קיומו. הכת משתמשת במילה "תקדים" בכדי להסביר מדוע העקרון או "החוק" לא קיים.

הכת הזו משתמשת בשפה משלה, שכמובן מוכתבת על-ידי המנהיגים "העליונים". עבור הכת הזו, המילה "אדם" יכולה להיות שני אנשים או אפילו "עיר". ובדיוק כמו מכשפות ומכשפים (ניתן לראות את זה בסדרת הסרטים "הארי פוטר"), כת "לשכת עורכי הדין" מאוד אוהבת להשתמש במילים וביטויים בלטינית ובארמית ב-"מלאכה" שלה.

בניירת שלהם, הם לא מבקשים מ-"כבודו" עוטה הגלימה השחורה לספק סעד כלשהו, לא, חברי הכת מתפללים אחד לשני, או שהם מציעים "תפילה" לקבלת סעד מחבר הכת עוטה הגלימה השחורה. לקרוא לעוטה הגלימה "אדוני" לפעמים לא מספיק, ולכן הם משתמשים בכינוי "בית המשפט" בעוד שהם מתכוונים אל חבר הכת עוטה הגלימה, כן, הם קוראים לחבר הכת העליון או הבכיר בית-המשפט. לי זה נדמה שמשחק המילים הזה בא לבטא את הכניעה המוחלטת למרות של חבר הכת שיושב גבוה מכולם בחדר המיוחד. הוא זה החדר והחדר זה הוא, שאר האנשים בחדר המיוחד הם רק פרי הדימיון שלו, הם שם בשביל לבדר ולשמש אותו. לכת יש מונופול על "המלאכה" שלהם, זאת אומרת, לעזור לאנשים במצבים שונים לדוגמה, עסקאות ותכנון נדל"ן, מיקוח וחוזים, תכנון עסקים ותיקי בית משפט. ה-"מלאכה" מורכבת בדר"כ מכתיבה ודיבור. המונופול הזה הוא לא תוצר של כוחות השוק שבוחרים להכנס לחוזה ולשלם לכת בעבור השירותים שלה, זהו מונופול בכפייה. הכת הזו לא מאמינה של-"לקוחות" שלה צריכה להיות אפשרות בחירה מי עוזר להם -רק חברי הכת. הכת הזו משתמשת בתוקפנות, לא בהבאת שירותים מעולים לשוק, בכדי להביס את המתחרים (אנשים שלא חברים בכת). כת "לשכת עורכי הדין" כל הזמן משתמשת באלימות ואיומים באלימות כלפי זרים וחברים שזכו לנידוי מהכת שמעזים "להפר" את המונופול של הכת. תפישת המציאות הקיצונית שלהם כוללת כליאה בכלוב של אדם שבסה"כ הביע את דעתו בשקט.

"מי שמתחזה כעורך דין, ועורך דין העושה בתקופת השעייתו פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו - מאסר שנה או קנס חמשת אלפים לירות. מי שאינו עורך דין ועושה פעולה שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי דין, דינו - קנס חמשת אלפים לירות." [לינק]

כת "לשכת עורכי הדין" מאמינה שמתן שירות מעולה ללקוח על בסיס רצונו החופשי בלבד זהו פשע מתועב.

הכת מאיימת באופן שיגרתי על אנשים וטוענת שהם צריכים "רישיון לעסוק בשירות משפטי מהמדינה" בעוד שאין במציאות שום "רישיון לעסוק בשירות משפטי מהמדינה". ואל תבקשו מחברי הכת להציג את "הרישיון לעסוק בשירות משפטי" כאשר הם בחדר המיוחד שלהם, בית "המשפט". חבר הכת "המכובד" ידאג שגברים עם אקדחים יזרקו אותך מחוץ לבניין, אם לא ישר לתוך כלוב. איזה מן היגיון זה... רק זרים נדרשים להחזיק ב-"רישיון מהמדינה לעסוק בשירות משפטי".

חברי הכת הזו לוקים בצרות אופקים, אטימות ודעות קדומות, כן, דעות קדומות. כל חברי הכת הזו הם ממשלה ויש להם עניין כלכלי רב בכך שרוב האנשים ימשיכו להאמין שממשלה היא ארגון שקיומו מוצדק ומוסרי. ללא הממשלה הם יאבדו את המונופול שלהם והמחשבה שאנשים יבחרו באופן חופשי מי עוזר להם מכניסה בהם אימה. זו הסיבה מדוע הם דוחים "על הסף" כל שאלה מסביב ההצדק לממשלה ללא קשר לטיב וערך הטענה. זה סותר את תפישת המציאות שלהם והם לא מסוגלים לקבל דבר שהוא הפוך לה. חלקם מסרבים להודות שהם הממשלה. (כאדם זר שלא חבר בכת, אני כנראה מוציא כל דבר מהקשרו, וגם, אין כל צורך לבחון ראיות אם כבר החלטתם בראש שלכם שהמסקנה היא "מגוכחת", תמיד תסתכלו קודם על המסקנה, לעולם אל תבחנו את הראיות שתומכות בה).

"במילוי תפקידיו יפעל עורך דין לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, ויעזור לבית המשפט לעשות משפט."

כל חברי הכת הזו חייבים לשאת "שבועה" כמו זו שנדרשת מגברים ונשים שפועלים כממשלה. חברי הכת יאמרו שכל זה "מגוכח" ויכחישו שיש להם דעה קדומה ומשוחדת בעד הממשלה, ולמה שהם יודו בכך? אחרי הכל, אני אדם זר. לא "חינכו" אותי ב-"בית ספר" שפועל באישור הכת, לא השתתפתי בטקסים של הכת, לא "נשבעתי אמונים" לכת, ואני לא מציע מינחות (דמי חבר) למנהיגי הכת. לשום דבר מהדברים שכתבתי פה אין כל ערך, פשוט תשאלו כל חבר כת והיא\הוא יגיד לכם. לעובדות אין כל משמעות והן לא מוכיחות כלום כאשר הן לא מוצגות על-ידי חבר בכת "לשכת עורכי הדין".

יום שלישי, 11 בפברואר 2014

בפעם ה-14: ברדלי מלונדון שוב נלחם בפסיכופתים והביס עוד קנס

עוד קנס בוטל - ברדלי מלונדון שוב נלחם בפסיכופתים והביס עוד קנס. כמו במקרה הקודם של הלן, הוא דבק בשאילת שאלות על ראיות שמוכיחות שהוא חייב לציית לחוק. השופט זרק את התיק ואף פסק לטובתו הוצאות משפט.

הפסיכופתים מלונדון לא הצליחו לספק שום ראיה שהחוק מחייב את ברדלי לציית, לא השוטר, לא התובע ולא "כבוד" השופט. בגלל שאי אפשר לספק את מה שאין ולא קיים.

החוקים שלהם מחייבים רק בגלל שהחוקים אומרים שהם מחייבים ובגלל שהם מוכנים להרוג אותנו בשביל שנציית להם.

יום חמישי, 6 בפברואר 2014

הפתרון - חלק כ: להתלונן על המערכת ללא הפסקה



חלק גדול מהמטרה של פיתוח קשרים חברתיים ותמיכה הדדית כולל את המטלה של לידע את הפסיכופתים שאנחנו משקיפים עליהם ומדווחים על הפשעים שלהם. הם צריכים לדעת שאנחנו לא נלחמים לבד מול המכונה שטוחנת אותנו לחתיכות.

רצוי שזה לא יהיה הפתעה של ממש, שכאשר שופט בתל אביב מתכונן לשחיטה של אחה"צ, יש גם נציג תקשורת שמדווח לפרויקט האין-מדינה שמשקיף עליו. הוא יכול לצפות שתלונות יוגשו כנגדו על-ידי אנשים מירושלים, מקרית שמונה, מאילת וגם מלונדון, מאריזונה ומאוסטרליה בגין הפשעים שהוא מבצע כנגד אנשים בישראל.

זה כמובן מזיק להיררכיה שהם צריכים שתתקיים, אנחנו צריכים להראות שבאמת אכפת לנו ממה שקורה לאנשים אחרים, אפילו אם הם לא מאותו איזור גאוגרפי או מאותו השבט.

צריך להגיש תלונות כנגד כל שוטר או עו"ד שמעורב בהגשת תלונות תעבורה או סמים. זה קצת יותר קשה עם פקידי רשות המסים בגלל שבדר"כ במקרים כאלו קשה להשיג את השם האמיתי ופרטי הפקיד שמעורב, אבל אנחנו עדיין יכולים להגיש תלונות עם הפרטים שהצלחנו להשיג.

כן, בטח שהם יכולים להאשים אותנו ב-"טרור נייר" ולהאשים אותנו בבזבוז משאבי הציבור, זה משהו שהם כבר החלו לעשות מזמן. אם רשות משלתית תעשה דבר שכזה, לפחות, זה יביא לתשומת הלב ויטיל אור על עניין חשוב מאוד: המחסור בעובדות שמוכיחות שהתקנות שלהם מחייבות אותנו לציית.

התלונות בדר"כ יהיו מבוססות על כך שהשופט מרים את נטל ההוכחה בעבור התביעה ומסרב להניח את החפות בתחילת המשפט. כל דרך להביא לתשומת לב הציבור את השטיתיות של הפשע הזה, שעורכי דין מבצעים שוב ושוב, היא דבר טוב. בסיס נוסף לתלונות יהיה מדוע השופט שהכריז על העד כבלתי כשיר להעיד (השוטר שרשם את הדו"ח) בכל זאת קיבל את העדות שלו. אני די בטוח שאף עורך דין לא מעוניין שמישהו מעבר לדלפק העץ, יבדוק את החרא שהוא מייצר בשביל שהמערכת תוכל להמשיך לעבוד.

הם מבצעים את אותם הפשעים בכל תיק ותלונה שמגיעים אליהם, ככה שהתלונות שלנו די קלות לכתיבה ואפשר להשתמש בתבנית קבועה. עוד יתרון בלימוד העובדות ונקיטת צעדים מעשיים: אתה יכול לצפות בקלות את ההתנהגות שלהם. אנחנו יכולים להגיש תלונות אצל הרשות שהם עובדים עבורה, בועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, ועדת האתיקה של משרד המשפטים או בועדת מינוי שופטים וזה יקח לנו יום או יומיים בסה"כ.

ואנחנו צריכים להתלונן על ההתנהגות הפסיכופתית שלהם. אני מציע להשתמש במילה פסיכופת בתלונה. להקרא פסיכופת לא יכול להתיישב טוב לצד תחושת העליונות המנופחת שלהם, הם לא הולכים לאהוב את ההצפה של תלונות על איך שהם פתחו בצרחות של זעם בגלל שמישהו שאל אותם את מי הם מייצגים. פסיכופתים מפחדים להיחשף כפסיכופתים, ככה שאנחנו צריכים לקרוא להם בשמם כאשר אנחנו מתלוננים.

"מר אשר גרוניס, בעודו משמש בתפקיד של שופט, התחיל את המשפט בצורה מקצועית. הקורבן שלו פנה אליו בשמו הפרטי אשר, והוא מיד התרגז והתחיל לצעוק. הוא איים על הקורבן במאסר. אשר הפגין התנהגות פסיכופתית, נראה שחסרים לו כישורי התמודדות שאמורים להיות לכל אדם בוגר והוא חייב לפנות לאלימות היכן שאדם בוגר היה מבקש בנימוס ומתייחס בצורה שונה.

באם התנהגות מסוג זה הינה שכיחה, אין שום פליאה מדוע למקצוע של עריכת דין יצא שם כזה רע. אני לבטח לא הייתי רוצה להיות בשום סוג של קשר עם אנשים אלימים שכאלו."


מה שאנחנו יכולים לעשות עם התלונות זה לכלול בהן את דפוס ההתנהגות של עורכי דין אחרים. בכדי להוכיח שזה לא רק מקרה מבודד אחד, אנחנו יכולים לתעד את השיטתיות של דפוס ההתנהגות הזה באוסטרליה, קנדה, אנגליה, ניו זילנד ואמריקה. כל שופט חדש נוסף לרשימה של שופטים שמרימים את נטל ההוכחה בעבור התביעה ומסרבים להניח את חזקת החפות בקשר לקורבן.

הפעולה של ליקוט עדויות שכאלו גם תעזור לנו לאסוף מידע בעל ערך רב בקשר לדרך בה התלונות מטופלות. זה יוכיח שללא קשר לסמכות ולמקום, עורכי דין עובדים ביחד בכדי לאנוס ולבזות בנו, ושצוות התמיכה שלהם יודע מה קורה ומעלים עין מהדפוס של הפשעים שהעורכי דין האלה מבצעים. אנחנו הרי יודעים ששופטים לא יתיחסו לעניין הזה בפומביות דרך התקשורת, הם פחדנים והם יתנגדו לכל חקירה עצמאית מסביב הפרקטיקה שלהם.

האם המטרה פה היא לפורר את אמון הציבור במערכת הפוליטית? כן, והדרך הטובה ביותר לעשות את זה היא להציג את העובדות בפני כולם, שכל אחד יוכל לשפוט אותן בעצמו. אנשים יכולים להתקשר למשרדים של התובעים ולשאול אותם מדוע שופטים באופן קבוע מניחים עבורם את נטל ההוכחה בהקשר לעניין הסמכות. כאשר העורכי דין הללו יסרבו לדבר ולענות על העניין הזה, הם יפסידו את האמון וכך יהיה פחות אמון במערכת כולה. ויש דוגמאות מההיסטוריה של מקרים בהם המוני אנשים איבדו אמון במערכת הפוליטית.

דוגמה שהתרחשה לאחרונה היא פרשת מארק דוטרוקס בבלגיה, ויש גם סרט דוקומנרטי של רשת ה-BBC בנושא.

אנחנו יכולים גם לעזור לבירוקרטים להפחית את הבטחון שיש להם במערכת של עצמם, או לפחות להפוך אותה לפחות מושכת ומפתה. למה שהם יהנו מהעבודה שלהם? למה שהם ילכו לבית המשפט עם משהו אחר מפחד ואימה? אוי לא, הנה זה מתחיל שוב, כמה תלונות יוגשו כנגדי בשל הדיונים של הבוקר הזה? אם אנחנו יכולים להשתמש בטכניקות לא-אלימות בכדי לגרום להם לפחד ללכת לעבודה ולהפוך את העבודה שלהם לפחות מפתה ומושכת, אז כדאי לנו מאוד לעשות את זה. אנחנו יכולים להפיץ את המסר הבא בכדי שאלו שכבר שוקלים את זה, יחליטו להציע את המוצרים/שירותים שלהם לשוק החופשי, ללקוחות שמעוניינים וללא כפייה:

"חבר, אל תטריד אותי, אלא אם כן אתה נהנה שמשווים אותך להיטלר שוב ושוב, כל יום."

בגלל החלץ החברתי, צוות התמיכה שרואה בכל יום את הפסיכופתים האלו בעבודה כנראה יפחד לדבר על כך בפתיחות. אבל התלונות יכולות לשמש בתור הילד שמצביע על המלך ואומר שבאמת אין לו בגדים. זה רק צריך להתחיל בתור שיחה קטנה בזמן העבודה, ומשם זה ימשיך. זה לבד, יכול להספיק בכדי להפוך את זה לבלתי נסבל בעבור כמה מהם, והם יתחילו לחפש עבודה חדשה.

בהתחשב בתחושת העליונות המנופחת שיש להם בקשר לעצמם, הם כנראה לא יקחו את זה בקלות כאשר אנשים קטנים מצביעים על האישיות האנטי חברתית שלהם.

יש להם חברים ומשפחה בדיוק כמו שלנו יש, הילדים לא יאהבו ללכת לבית הספר ולשמוע ילדים אחרים מדברים על זה שאמא או אבא הם פסיכים. "ראית את אבא של יוסי ביוטיוב? הוא התנהג כמו ילד מפונק וצעק על אנשים רק בגלל שהם שאלו אותו שאלה."

זה יכול להיות מאוד יעיל להתמקד בארגון פשיעה קטן עם תלונות ואיתגור בלתי פוסק. דמיינו לרגע את אלו שעושים עסקים בתור עיריית כפר סבא, מקבלים טלפונים בכל יום מאנשים שמבקשים ראיות לכך שהתקנות של העירייה כביכול מחייבות את התושבים לציית להן, רק בגלל שאנחנו נמצאים פיזית בכפר סבא. אנחנו יכולים להציף אותם בבקשות לראיות ולהמשיך את זה עם תלונות. אנחנו יכולים גם להביא את התלונות בפני חברות הביטוח שמחזיקות בפוליסות אחריות בעבור תאגידי הפשע האלה. בעוד שיש מקרים יוצאים מהכלל, לממשלות יש פוליסות ביטוח לכיסוי נזקים שגורמים פקידים, כולל שופטים.

זה יהיה הרבה יותר קל לשכנע חוקרים של חברות הביטוח אודות כך שופטים ותובעים הם נוכלים, מאשר לשכנע שופטים אחרים, עמיתים של אותם השופטים. חברות ביטוח יכולות לערוך חקירות תחת אזהרה, ואם השופטים והתובעים לא ישתפו פעולה, חברת הביטוח יכולה לבטל את הפוליסה.

זו אולי הדרך היחידה בה אנחנו יכולים להביא שופטים ותובעים לשימוע היכן שיהיה אפשר לשאול אותם שאלות.

יום רביעי, 5 בפברואר 2014

(אל) תשאל את עצמך: למי שייכים המים?

"חדר המצב" הינו עמוד פייסבוק של המאבק למען "צדק חברתי". בפוסט שכותרתו "שאל את עצמך: למי שייכים המים?" הם כותבים: "למי שייכים המים? האם הם שייכים לציבור? ואם כן אז איך יתכן שאנחנו משלמים כל כך הרבה על משהו שמלכתחילה שייך לנו? איך קרה שעל אותה צריכה שצרכנו תמיד חלקנו משלמים היום פי שלוש או פי חמש? לאן הולך כל הכסף שאנחנו משלמים? האם משאבי הטבע הם מוצר ככל מוצר? מי מפקח על תאגידי המים? האם הוא עושה עבודתו כראוי? האם בסדר לנתק ממים משפחה שלא עמדה בתשלומים? האם אנחנו בוחרים לנתק ממים את מי שלא עומד בתשלומים? האם אנחנו בוחרים לשלם פי שלוש ויותר על אותה צריכה של מים? ואם לא אנחנו מחליטים- מי החליט עבורינו? ואם מישהו אחר מקבל עבורינו החלטה כל כך בסיסית בניגוד גמור לעמדתנו ולאנטרס שלנו - האם עדין אפשר לקרוא לנו דמוקרטיה? ושאלה אחרונה, ואולי הכי חשובה, מה ניתן לדעתכם לעשות? איך לדעתכם ראוי להאבק בתאגידי המים?"

אני מציע שלא תשאל את עצמך את השאלה הזו, בגלל שזו שאלה מטעה מלכתחילה. תרשה לי להתעצבן במקומך. הרעיון שהמדינה צריכה לספק מים בחינם כל כך שגוי... הבעיה היא שאנשים לוטשים עיניים אל עבר אלו שמקבלים מהמדינה, במקום אל עבר המדינה שגוזלת מכל שאר האנשים.

למשל, שזה מגיע לנדל"ן אנשים כועסים על אלו שמקבלים זכויות להקים פרויקטים. אבל הבעיה היא לא אלו שמקבלים מהמדינה. הבעיה היא שהמדינה מאשרת רק למעטים דברים מסויימים ומונעת מהאחרים. הפתרון מאוד פשוט: להלחם במדינה על החירות לפתוח עסק ולבנות בית. ברגע שאנחנו מבקשים מהמדינה להגביל את העשירים - אנחנו נותנים לה כוח מטורף, שלבסוף הופך למגבלות מעלינו. התשובה לשאלה למי שייכים המים, לציבור? היא ש-מים לא שייכים. אין דבר כזה ציבור. אין דבר כזה אזרחים. אין באמת אזרחים. אי אפשר לחפש את האמת תוך כדי שימוש בהנחות יסוד שגויות, שמתיחסים אליהן כאל בשורה אלוהית, אמת חקוקה בסלע שאותה אי אפשר לאתגר. אם אין אזרחים, אז אין ציבור והמים לא שייכים לאף אחד. לאף אחד אסור למנוע מאף אחד להשתמש במים. אף אחד לא חייב לבנות תשתית ולהזרים מים לאף אחד.

הרעיון המטופש ש-"המדינה" צריכה לספק תשתית ומים דרך התשתית לכולם, שגוי, בגלל שלמדינה אין כלום. המדינה לא באמת קיימת. כל מה שהאנשים שקוראים לעצמם "המדינה" יכולים לעשות, זה לקחת בכפייה ואלימות מאנשים מסויימים, ולהעביר לאחרים. "כן, אבל מים זה דבר חיוני למחייה!" בודאי! גם יחסי מין ועשיית ילדים זה דבר הכרחי למחיית האנושות, אבל האם זה נכון להפעיל כפייה של יחסי מין ולקרוא לזה "שיתוף"?

יום ראשון, 2 בפברואר 2014

תציית, או שנהרוג אותך - וזה לא הולך להשתנות

מאסטר באומנות הכתיבה, אלכס ר. נייט השלישי, בכתבה האחרונה שלו "עצם העניין":

"דיקטטורה או "דמוקרטיה" (אישית אני רואה הבדל בסיסי קטן מאוד בין השתיים, מעבר למראה חיצוני ויחסי ציבור), כל הממשלות פועלות לפי אותו העקרון הבסיסי: תציית, או שנהרוג אותך.

ממשלה, כרעיון ומוסד, זהו נמל מבטחים שממתין לארח את הממזרים והפרוצות הכי מרושעים, אכזריים, חסרי רגשות, מלאי שנאה, אלימים, צמאים לנקמה, גסים וקשוחים, לא אמפתים, קרים, בורים ובערים, מתנשאים, אגוטיסטים וסדיסטים שיש על הכדור הזה. ככה זה תמיד היה. ואין שמץ של ראיה שמרמזת שזה משתנה, או אי פעם ישתנה. להיפך, למעשה. זה נראה שזה מחריף בכל החזיתות. מתי, אבל מתי, אוהבי-ממשלה, אתם לבסוף תלמדו ותודו בזה?"

הפתרון - חלק י: לאתגר את המערכת ללא הפסקה

זה אמנם נראה כאילו שבירוקרטים ופוליטיקאים לא מתעניינים בשום דבר אחר מלבד הפעלת אלימות ושליטה בקורבן הבא שלהם, אך אני סבור שזו טעות לחשוב שהם חסינים לביקורת והארה. לפסיכופתים יש תחושה מנופחת של עליונות ולרוב הם לוקים ממש בשגעון גדלות, הם שונאים ששואלים אותם שאלות וללא ספק הם שונאים שמעבירים עליהם ביקורת. אבל הם כנראה שונאים יותר ששואלים אותם שאלות.

בירוקרטים זוטרים רבים חושבים שהם חלק מ-"החברה הטובים" שמספקים צדק ושירותים חשובים לקהילה שמעוניינת בהם. חלקם יראו מאוד מופתעים כאשר אתה תתחיל לדבר על הטבע האלים של מקום העבודה שלהם.

זו גם דרך לשכנע את אלו שהמצפון שלהם נמצא בדיוק על הגבול בנוגע לממשלה. יש המון דרכים נטולות סיכון או עם סיכון נמוך מאוד, לאתגר בירוקרט לגבי העמדה שלו, אנחנו לא חייבים להיות נוכחים בבית משפט בגלל הגחמה של איזה עורך דין שלא מסוגל אפילו לעמוד בכמה שאלות פשוטות, בשביל לאתגר את מפעילי המערכת.

אני חושב שאנחנו צריכים לחתוך קצת מהשכבה התחתונה של הבירוקרטיה, ולאתגר את הבירוקרטים הזוטרים, אלו שמבצעים את האלימות בעבור החזירים שמנהלים את החווה. זה למעשה די מעניין עבור ה-9% עד 33% שעוד לא הפכו לפסיכופתים אדישים.

אנחנו צריכים להעסיק אותם ולאתגר אותם לגבי תפישת המציאות שלהם, לגרום להם לחשוב שוב על התפקיד והעמדות שלהם. האם הם באמת נמצאים בעמדה המוסרית הגבוה יותר מאיתנו, או האם הם מעורבים בפשע מאורגן? הם יכולים להתעורר, והם אכן מתעוררים ומבינים את המציאות שבה הם הוטעו ורומו בדיוק כמו כולם. כן, אני יודע שתמיד יהיה עוד אידיוטים שימושיים שישמחו להחליף את השוטר או הפקיד שהתפטר והלך להשיג עבודה אמיתית, אבל זו דרך צרת אופקים להסתכל על זה. לפני שמישהו מתפטר, זה ברור שהוא הולך לדבר עם אלו שעובדים איתו במשרד, אנחנו הרי יודעים איך זה פועל. במאמרים רבים שפורסמו בעבר על חושפי שחיתויות, נראה כי הם לרוב דיברו עם המשפחה, החברים והעמיתים לעבודה לפני שהלכו וחשפו את סיפורי השחיתות. וזה בדיוק המקום בו הם חשובים ומשפיעים בצורה מיוחדת.

אין ספק שלשוטר\ת או לפקיד\ה לשעבר תהיה הרבה יותר השפעה על הטבע של הממשלה מאשר לי או לכל אנרכיסט אחר שלעולם לא היה עובד מדינה. לפחות בתחום המעגל החברתי שלה\ו. נסו לחשוב על מנחה תוכנית טלוויזיה\רדיו, אחד שממש סוגד למשטרה, יהיה קשה לו לתקוף ולרדת על שוטר לשעבר, במיוחד כאשר לשוטר יש ידע אישי ממקור ראשוני על העובדות ואיך שדברים פועלים בשטח.

נתקלתי בסירובים רבים לענות על שאלות פשוטות, כמו למשל, "האם סמכות בית המשפט בלתי מוגבלת?". בעוד שאני לא מצליח תמיד לקבל תשובות, אני סבור שזה בסדר גמור להניח שאפילו במקרים הללו, הפקידים חושבים על השאלות והעניינים שהועלו.

משיחות עם בירוקרטים, אני יודע שהם אכן חושבים על העניינים האלו לאחר שהם מדברים איתי. חלקם אמרו לי שהם ביקרו באתר והם יודעים שאני מעלה שאלות קשות. חלק אפילו הודו שזו הפעם הראשונה שהם בוחנים את המוסריות של מה שהם עושים.

פעמים רבות, וזה לא במקרה, הפקידים לא מודעים לנסיבות שהביאו למתקפה הבירוקרטית. הם רובוטים והם מודים שהם לא מפעילים שיקול דעת אישי. ככה שהדבר האחרון שאלו שמאחורי הממשלה רוצים זה שהפקידים שלהם יחשבו בעצמם על מה נכון ומה לא נכון. אם הבירוקרטים הזוטרים יחשבו על הבסיס המוסרי של העבודה שלהם, הם יהיו פחות צפויים למלא את הפקודות שהם מקבלים. יש הרבה דוגמאות לכך מההיסטוריה. ויליאם דוניפאן, גנרל במשמר הלאומי של מדינת מיזורי, קיבל ב-1838 הוראה להוציא להורג את ג'וסף סמית' ועוד כמה אחרים. הוא סירב בטענה שזה יהיה רצח בדם קר.

יש גם דוגמאות מהתקופה שלנו. אנחנו רואים את זה כאשר שוטרים עוצרים שוטרים אחרים או את בני המשפחה שלהם. כאשר יש קשר אישי לקורבן, הבירוקרטים נוטים להיות קצת רגישים ופחות נחפזים להמשיך ולתקוף. הם יכולים לראות שהקורבן לא פגע או הזיק לאיש ולא יקרה כלום אם קנס מסויים לא ישולם או שמישהו לא יציית להוראת חוק מסויימת. הם חוזרים לאותו המדד המוסרי שכולנו מחזיקים בו, שתוקפנות היא פסולה. במקרים האלו, הקורבן פורץ לתוך מעגל הרגש של הבירוקרט, על אף שרגישות זה דבר זניח בעבודה שלהם.

תחושת האמפתיה היא חזקה יותר מתחושת השימור העצמי. אנחנו צריכים לעבוד על מנת לתקן את מה שגורם לאפתיה, חוסר רגישות כלפי הקורבנות, הבירוקרטים לא מסתכלים עלינו כעל הקורבנות שלהם, או אפילו כעל קורבנות של המערכת. וזה חשוב לזכור מה תורם להתנהגות האנטי חברתית הזו: הכוח של אנונימיות, העדר זהות אישית והלגיטימציה של השימוש באלימות.

הבירוקרטים, אלו שעוסקים בגבייה וגורמים למערכת לפעול, צריכים לשמוע מאיתנו ולראות אותנו. הם צריכים לראות שאנחנו אמיתיים וכמו כן חשוב, שהם יאבדו קצת מתחושת האנונימיות. זה מה שיצמצם ויחליש את היכולת שלהם לציית ולבצע הוראות כאשר הם יודעים שזה לא בסדר.

אמפתיה חזקה יותר, ומתגברת על האשליה של כל יכלת. זה לא כל כך פשוט לשים בצד את המדד שלך של נכון או לא נכון אם אתה יכול לחוש משהו כלפי הקורבן שלך.

האנונימיות הייתה גורם תורם להתעללות שהופיעה בניסוי של מילגרם. ניתן להפוך בחזרה את רוב המרכיבים הפסיכולוגים שתורמים להתנהגות האנטי חברתית. לפעמים, קצת הבנה ואהדה יכולים להפוך את המצב לגמרי. אני השתמשתי בעובדה שאני גר ממש קרוב לתחנת (מבצר) המשטרה הגדולה בתל אביב, בכדי ליצור קצת אמפתיה אצל הפקידות ממחלקת תביעות תעבורה.

לשאול שאלות זה מאוד יעיל, במיוחד כאשר אתה מתחיל עם משהו בסיסי והפקיד\ה שמדבר איתך חושב שהוא הגיע להבנה מסויימת בכוחות עצמו. אם התהליך מתחיל מהתפישה של אנשים כרכוש המדינה, או מהתפישה של "המדינה" כמשהו מוחשי ואמיתי, מעבר לרעיון דימיוני, אז השאלות יעזרו לחשוף את האשליות ולשבור את דפוס הפעולה שמוביל בירוקרטים לנכונות להרוג אנשים תמימים אם לא יצייתו.

זה ההבדל בין "צו בית משפט" לבין "דעה של עורך דין", וזה הבדל ענק. זה בעצם אותו הדבר, רק שרוב האנשים לא יהיו כל כך מוכנים לציית כעיוורים ממש ולכפות את הדעות של איזשהו עורך דין. וזה בדיוק אותו הדבר עם זימונים למשפט בנושא מיסים. זוהי פקודה מאיזשהו רואה חשבון, סתם איזה מישהו שגם אם נשיג את השם שלו, זה לא יהיה השם האמיתי. למה הוא פוקד עלי להגיע? למה הוא לא יכול פשוט לשאול אותי את השאלות שלו? אם הוא לוקח אותך לבית משפט ומשיג פסיקה או צו, זה עדיין לא יותר מאשר הדעה של עורך דין.

סיבה טובה לאתגר אותם היא שזה הופך את העבודה שלהם לקשה יותר. אני לא מוצא כל ערך בלעשות את העבודה שלהם לקלה יותר. אני לא מדבר על להתעלל בהם חלילה או להתנהג בצורה בלתי מקצועית, אלא רק על לשאול אותם שאלות. "רק תעזור לי להבין, על מה אתה מדבר, אדון פוליטיקאי. אתה חושב שהחוקים והפקודות שלך מחייבים אותי לציית, רק בגלל שנולדתי בבית חולים שנמצא בארץ ישראל, על אילו ראיות אתה מתבסס בשביל להוכיח את זה?"

אנחנו יכולים להגיע למשרדים שלהם, לועדות המקומיות שלהם או פשוט להתקשר אליהם בטלפון.