זוהי תלונה שאני עומד להגיש השבוע כנגד דן סעדון, והבסיס הוא השימוש שלו בכשלים לוגיים על מנת לכסות על העובדה שהוא מטה משפט ומרים את נטל ההוכחה בעבור התובעת מדינת ישראל -כלומר, הוא הפר את זכותי למשפט הוגן היכן שחזקת החפות בתחילת המשפט היא חובה.
כצפוי, דן סעדון הרים את נטל הוכחה בעניין הסמכות כבר בעת ההקראה, ובכך דילג על הדיון וההוכחה של כל העניינים שבמחלוקת, כל מה שאני והפרקליטה של "המדינה" לא מסכימים עליו. בשביל להסביר לתרץ את מעשיו הוא השתמש ב-כשלים לוגיים שהיו גורמים לכל ילד בכיתה ב' לגכח. אני כמובן לא מצפה מ-"נציבות תלונות הציבור על שופטים" להתיחס בכובד ראש לתלונה הזו, מאחר וזוהי קנוניה חובקת מדינה בה כל הבירוקרטים מעורבים, העבודה שלהם תלויה בהמשך ההונאה הזו, המשפחה שלהם חיה בזכות הקנוניה הזו -אבל אני לא רוצה לאפשר להם לחשוב שאני כל-כך טיפש, שאני אאמין להסברים לתירוצים של עורכי-דין שקרנים.
אני מספיק בוגר בשביל להבין שהתפקיד של נציבות תלונות הציבור על שופטים היא להגן על שופטים, על-ידי כך שמוצגת תעמולה והצגה של צדק וביקורת עצמית במערכת. אנחנו יודעים שככה זה פועל, זה נועד לגרום לאנשים שמספיק נאיבים לחשוב שיש מי שבודק ומפקח. יש חתול ששומר על החתול ששומר על השמנת. אני אשלח את התלונה עוד השבוע וכמובן אפרסם את התגובה מהנציבות כאשר היא תגיע.
כצפוי, דן סעדון הרים את נטל הוכחה בעניין הסמכות כבר בעת ההקראה, ובכך דילג על הדיון וההוכחה של כל העניינים שבמחלוקת, כל מה שאני והפרקליטה של "המדינה" לא מסכימים עליו. בשביל להסביר לתרץ את מעשיו הוא השתמש ב-כשלים לוגיים שהיו גורמים לכל ילד בכיתה ב' לגכח. אני כמובן לא מצפה מ-"נציבות תלונות הציבור על שופטים" להתיחס בכובד ראש לתלונה הזו, מאחר וזוהי קנוניה חובקת מדינה בה כל הבירוקרטים מעורבים, העבודה שלהם תלויה בהמשך ההונאה הזו, המשפחה שלהם חיה בזכות הקנוניה הזו -אבל אני לא רוצה לאפשר להם לחשוב שאני כל-כך טיפש, שאני אאמין להסברים לתירוצים של עורכי-דין שקרנים.
אני מספיק בוגר בשביל להבין שהתפקיד של נציבות תלונות הציבור על שופטים היא להגן על שופטים, על-ידי כך שמוצגת תעמולה והצגה של צדק וביקורת עצמית במערכת. אנחנו יודעים שככה זה פועל, זה נועד לגרום לאנשים שמספיק נאיבים לחשוב שיש מי שבודק ומפקח. יש חתול ששומר על החתול ששומר על השמנת. אני אשלח את התלונה עוד השבוע וכמובן אפרסם את התגובה מהנציבות כאשר היא תגיע.
תלונה זו מייחסת לשופט דן סעדון עבירה של הונאה ושותפות בקנוניה, בכך שהרים עבור התובעת את נטל ההוכחה וסירב לאפשר את חזקת החפות כבר בתחילת משפט.
מר דן סעדון, בעודו משמש בתפקיד שופט, כבר בתחילת המשפט, בעת ההקראה, הרים את נטל ההוכחה בנוגע לשאלת הסמכות, תחולת התקנות ביחס אלי ונוכחותי במדינה, זאת כמובן בעבור התובעת וללא כל תשתית ראייתית. מר סעדון נמנע מהענקת זכות חזקת החפות כבר בתחילת המשפט.
למרות שהוגשה בקשה לגילוי ראיות, ולמרות שעליה החליט סגן נשיא בית המשפט השופט ישראל ויטלסון כי על התובעת להגיב לבקשה, מר סעדון נמנע מלדרוש את תגובת התובעת לבקשת גילוי הראיות.
סעדון התיחס לעובדות שלא בראיות, וכאשר נשאל על נטל ההוכחה בקשר למרכיבי ההאשמה המדוברים, ענה תשובות סותרות:
אני: "האם אני נחשב כחף מפשע מול האישום?"
סעדון: "כרגע כן"
אני: "מול כל המרכיבים באישום?"
סעדון: "כרגע כן"
אני: "האם סמכות היא מרכיב באישום?"
סעדון: "סמכות היא מרכיב. אלא אם כן תגיד לי איזה מרכיב של סמכות לא קיים"
זה היה הרגע (מודגש) בו הרים מר סעדון את נטל ההוכחה בעבור התובעת, והפסיק להניח את חפותי ביחס למרכיב הסמכות. מעבר לכך, התשובה האחרונה איננה היגיונית כלל, איננה מהווה משפט קוהרנטי בעברית והיא מוכיחה שהנ"ל התבלבל בעודו מנסה למנוע את החשיפה של הטיית נטל ההוכחה במשפט.
אני: "אז אתה מניח שאין סמכות כרגע?"
סעדון: "אני מניח שיש סמכות כרגע."
בהכרעת הדין, התיחס מר סעדון לבקשת גילוי הראיות שמוכיחות שיש סמכות וקבע שאני נמנעתי מלפרש אילו ראיות אני מבקש. העברת נטל ההוכחה, מקרה פרטי של טיעון בשם הבורות, הוא הכשל הלוגי של לטעון שנטל ההוכחה נמצא אצל מי שאינו מסכים עם הטענה.
מר סעדון, בהכרעת הדין מכנה אותי "אזרח" ומשתמש בהפעלה של ידיעה שיפוטית על מנת לבסס את ההשערה שכל אדם שנמצא פיזית באיזור גיאוגרפי המכונה תל-אביב, קיימת מעליו סמכות, הוא חייב לציית לחוקים, פקודות ותקנות של התובעת מדינת ישראל, הוא נוכח בתוך התובעת מדינת ישראל.
בהכרעה כותב סעדון ש- "לו הייתה לנאשם טענה ממשית מדוע חוקי המדינה לא חלים עליו, היה עליו להציגה, ולא להציג עצמו כמי שהחוקים לא חלים עליו מסיבה עלומה כלשהי".
למעשה, התובעת היא זו שלא הצליחה, ויותר נכון לומר, לא ניסתה אפילו להוכיח על-ידי עובדות ועדים כשרים את מרכיבי ההאשמה האלו, שבלעדיהם כמובן, אין.
גם פה משתמש סעדון בכשל לוגי, ספציפית, זהו כשל לוגי מסוג "מסקנה מחייבת מהנחה שוללת" בצורת "לך תוכיח שאין לך אחות", כאשר הוא מבקש שאני אציג ראיות סותרות לגרסת התובעת, שכלל לא מבוססת על ראיות.
הפעלת הידיעה השיפוטית אודות העיקרון המסתורי שמיקום פיזי מוכיח נוכחות בתוך התובעת (שהיא גוף פוליטי, לכל היותר, ובטח ובטח ש-"מדינת ישראל" היא לא שם נרדף לאיזור גיאוגרפי, מאחר ולא היגיוני לחשוב שב"כ התובעת, למעשה מייצגת את האדמה), מהווה אף היא כשל לוגי מסוג "נון-סקוויטר", כלומר קפיצה גדולה מידי אל המסקנה ללא תיאור או הוכחת הדרך אליה. מדובר ב-”החפצה” ביחס אל בני אדם, או בכשל לוגי מסוג “שפה מעורפלת” כאשר מישהו משתמש באותה מילה במשמעויות שונות.
בנוסף, הפעלה של ידיעה שיפוטית זו סותרת את הקבוע בדין בע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169, 175: "ניתן לפטור צד למשפט מהחובה להוכיח עובדה שנטענה על-ידו אם עובדה זאת היא בידיעתו השיפוטית (להבדיל מידיעתו הפרטית) של השופט.,. מדובר בעובדות שהן נחלת הכלל, כגון: עובדות היסטוריות, עובדות שבפיזיקה בסיסית, גיאוגרפיה, תוצאות מחקרים ידועים או של סטטיסטיקה ממשלתית וכיוצא באלה.". מר סעדון הפעיל ידיעה שיפוטית לגבי כל כולו של העניין שבמחלוקת עליו נסוב כל הדיון. התובעת לא נדרשה להוכיח אף לא מרכיב ועובדה אחת מתוך שלל העובדות שבמחלוקת. העובדות שמוכיחות את היותי כביכול "אזרח" שמחויב לציית לתקנות התובעת מדינת ישראל נשארו עלומות.
נראה שמר סעדון משתמש בכשלים לוגיים בכדי להתחמק מהעובדה שהוא מרים את נטל ההוכחה בעבור התובעת. מר סעדון משתמש בכשל לוגי מסוג "בורות בלתי מנוצחת" בכך שהוא מפעיל ידיעה שיפוטית, וטוען שעלי חל נטל ההפרכה של ידיעתו של בית המשפט. למרות שהעליתי טענה ממשית שמפריכה את זו, בכך שטענתי כי לא הוצגו ראיות שמוכיחות, וככל הנראה לא קיימות עובדות שמוכיחות את הנטען על-ידי התובעת, מר סעדון עמד על שלו בעניין האמור וקיבל את גרסת התובעת, היכן שבכלל לא הוצגו עובדות שמוכיחות את ההאשמה.
מר דן סעדון, בעודו משמש בתפקיד שופט, כבר בתחילת המשפט, בעת ההקראה, הרים את נטל ההוכחה בנוגע לשאלת הסמכות, תחולת התקנות ביחס אלי ונוכחותי במדינה, זאת כמובן בעבור התובעת וללא כל תשתית ראייתית. מר סעדון נמנע מהענקת זכות חזקת החפות כבר בתחילת המשפט.
למרות שהוגשה בקשה לגילוי ראיות, ולמרות שעליה החליט סגן נשיא בית המשפט השופט ישראל ויטלסון כי על התובעת להגיב לבקשה, מר סעדון נמנע מלדרוש את תגובת התובעת לבקשת גילוי הראיות.
סעדון התיחס לעובדות שלא בראיות, וכאשר נשאל על נטל ההוכחה בקשר למרכיבי ההאשמה המדוברים, ענה תשובות סותרות:
אני: "האם אני נחשב כחף מפשע מול האישום?"
סעדון: "כרגע כן"
אני: "מול כל המרכיבים באישום?"
סעדון: "כרגע כן"
אני: "האם סמכות היא מרכיב באישום?"
סעדון: "סמכות היא מרכיב. אלא אם כן תגיד לי איזה מרכיב של סמכות לא קיים"
זה היה הרגע (מודגש) בו הרים מר סעדון את נטל ההוכחה בעבור התובעת, והפסיק להניח את חפותי ביחס למרכיב הסמכות. מעבר לכך, התשובה האחרונה איננה היגיונית כלל, איננה מהווה משפט קוהרנטי בעברית והיא מוכיחה שהנ"ל התבלבל בעודו מנסה למנוע את החשיפה של הטיית נטל ההוכחה במשפט.
אני: "אז אתה מניח שאין סמכות כרגע?"
סעדון: "אני מניח שיש סמכות כרגע."
בהכרעת הדין, התיחס מר סעדון לבקשת גילוי הראיות שמוכיחות שיש סמכות וקבע שאני נמנעתי מלפרש אילו ראיות אני מבקש. העברת נטל ההוכחה, מקרה פרטי של טיעון בשם הבורות, הוא הכשל הלוגי של לטעון שנטל ההוכחה נמצא אצל מי שאינו מסכים עם הטענה.
מר סעדון, בהכרעת הדין מכנה אותי "אזרח" ומשתמש בהפעלה של ידיעה שיפוטית על מנת לבסס את ההשערה שכל אדם שנמצא פיזית באיזור גיאוגרפי המכונה תל-אביב, קיימת מעליו סמכות, הוא חייב לציית לחוקים, פקודות ותקנות של התובעת מדינת ישראל, הוא נוכח בתוך התובעת מדינת ישראל.
בהכרעה כותב סעדון ש- "לו הייתה לנאשם טענה ממשית מדוע חוקי המדינה לא חלים עליו, היה עליו להציגה, ולא להציג עצמו כמי שהחוקים לא חלים עליו מסיבה עלומה כלשהי".
למעשה, התובעת היא זו שלא הצליחה, ויותר נכון לומר, לא ניסתה אפילו להוכיח על-ידי עובדות ועדים כשרים את מרכיבי ההאשמה האלו, שבלעדיהם כמובן, אין.
גם פה משתמש סעדון בכשל לוגי, ספציפית, זהו כשל לוגי מסוג "מסקנה מחייבת מהנחה שוללת" בצורת "לך תוכיח שאין לך אחות", כאשר הוא מבקש שאני אציג ראיות סותרות לגרסת התובעת, שכלל לא מבוססת על ראיות.
הפעלת הידיעה השיפוטית אודות העיקרון המסתורי שמיקום פיזי מוכיח נוכחות בתוך התובעת (שהיא גוף פוליטי, לכל היותר, ובטח ובטח ש-"מדינת ישראל" היא לא שם נרדף לאיזור גיאוגרפי, מאחר ולא היגיוני לחשוב שב"כ התובעת, למעשה מייצגת את האדמה), מהווה אף היא כשל לוגי מסוג "נון-סקוויטר", כלומר קפיצה גדולה מידי אל המסקנה ללא תיאור או הוכחת הדרך אליה. מדובר ב-”החפצה” ביחס אל בני אדם, או בכשל לוגי מסוג “שפה מעורפלת” כאשר מישהו משתמש באותה מילה במשמעויות שונות.
בנוסף, הפעלה של ידיעה שיפוטית זו סותרת את הקבוע בדין בע"א 759/76 פז נ' נוימן, פ"ד לא(2) 169, 175: "ניתן לפטור צד למשפט מהחובה להוכיח עובדה שנטענה על-ידו אם עובדה זאת היא בידיעתו השיפוטית (להבדיל מידיעתו הפרטית) של השופט.,. מדובר בעובדות שהן נחלת הכלל, כגון: עובדות היסטוריות, עובדות שבפיזיקה בסיסית, גיאוגרפיה, תוצאות מחקרים ידועים או של סטטיסטיקה ממשלתית וכיוצא באלה.". מר סעדון הפעיל ידיעה שיפוטית לגבי כל כולו של העניין שבמחלוקת עליו נסוב כל הדיון. התובעת לא נדרשה להוכיח אף לא מרכיב ועובדה אחת מתוך שלל העובדות שבמחלוקת. העובדות שמוכיחות את היותי כביכול "אזרח" שמחויב לציית לתקנות התובעת מדינת ישראל נשארו עלומות.
נראה שמר סעדון משתמש בכשלים לוגיים בכדי להתחמק מהעובדה שהוא מרים את נטל ההוכחה בעבור התובעת. מר סעדון משתמש בכשל לוגי מסוג "בורות בלתי מנוצחת" בכך שהוא מפעיל ידיעה שיפוטית, וטוען שעלי חל נטל ההפרכה של ידיעתו של בית המשפט. למרות שהעליתי טענה ממשית שמפריכה את זו, בכך שטענתי כי לא הוצגו ראיות שמוכיחות, וככל הנראה לא קיימות עובדות שמוכיחות את הנטען על-ידי התובעת, מר סעדון עמד על שלו בעניין האמור וקיבל את גרסת התובעת, היכן שבכלל לא הוצגו עובדות שמוכיחות את ההאשמה.
