זה היה בדיוק כאשר ערכתי מחקר אודות הדין מסביב תשלומי הארנונה, כשגיליתי כמה זבל מילולי נכתב כבר בנושא הזה. עורכי דין שמתימרים להיות מומחים בתחום שוטפים לך את המוח במידע שהוא פשוט שגוי! לפי המיתוס, וזה רק יחסי ציבור כמובן, השימוש של עורכי דין בשפה גבוה, ובארמית, מעיד על הכבוד שרוכשים עורכי דין למקצוע ולהליכים, ובכך כמובן גם כבוד לאנשים שמעורבים בהליכים האלו. אם לא היית מאמין לתעמולה, סביר מאוד שהיית חושד שזו הונאה.
עורכדינית לא גורמת לשופט לכבד אותך ולא גורמת לו להעריך את כובד טיעוניך. כאשר אתה מדבר בשפה שלהם, הם לא מפחדים ולא מכבדים את כובד הטענות שלך. הם לא מכבדים אותך רק בגלל שאתה מראה להם שבדיוק כמוהם, גם אתה מסוגל להתחזות למומחה. מניסיון, וזה לא משנה אם תנסה לפרש את השפה העורכדינית בה כתובים החוקים ופסקי הדין, ואם תנסה להשתמש בה לניסוח הטענות שלך, השופט והתביעה תמיד יטענו שאתה לא מבין ולא מפרש נכון את מה שפוליטיקאים ובירוקרטים כבר כתבו. במקרים רבים, הם גם יעירו לגבי השפה שאתה משתמש בה ויטענו שאתה "מנסה" להשתמש בשפה משפטית אבל ללא הצלחה, מאחר ואתה לא עורך דין. הם גם יצוטטו איזה גיבוב כלשהו בעורכדינית בכדי "להוכיח" שהם למעשה לא צריכים להסביר לך מדוע ואיך אתה טועה, ומהו הפירוש הנכון. העירפול של השפה מאפשר להם לסתור את עצמם מבלי להתמודד עם המבוכה שכרוכה בדר"כ בלסתור את עצמך.
עורכדינית היא לא הדרך היחידה, או בכלל, דרך היגיונית לפתור בעיות חברתיות מורכבות. אף אחד לא היה רוצה שעורך דין המייצג אותו ידבר כמו סוחר בשוק הכרמל, אבל יש הבדל גדול בין להשתמש בשפה גבוהה ובביטויים בארמית לבין פשוט לדבר בשפה ברורה ורגילה שכולנו יכולים להבין. נכון, ישנם מקרים בהם עורכדינית נמצאת בשימוש בדרך ברורה שלא משתמעת לכמה פנים, וזה נראה כ-לא יותר מאשר צורת ביטוי לגיטימית ומכובדת. אבל, אם נתחיל לאמץ את השפה הזו, ונחשוב שזה מוסיף לנו משהו, או שנחשוב שכאשר אנחנו לא משתמשים בעורכדינית אנחנו מפסידים משהו, כמו למשל, את הכבוד שיכלנו לקבל מהשופט, נסלול לעצמנו מדרון חלקלק שמוביל הישר אל תוך מלכודת גדולה של מילים שכבר נכתבו -אני כמובן מדבר על "החוק" ו-"הדין".
עורכדינית לא משקפת חוכמה, היא רק נועדה לגרום לך להרגיש טיפש. כל אחד יכול לתרגם את טענותיו לשפה העורכדינית ולהרבות בשימוש בביטויים מתנשאים בשפה הארמית ובלטינית, אבל זה לא עושה אותך חכם. לרוב, לצד הביטויים המתנשאים והניסוח בעורכדינית נעשה שימוש רב, שימוש יתר מוגזם בהכללות. לאזרח הנאיבי המתבונן מהצד זה נראה כמו ניסוח שנועד להבליט את החשיבות של הטיעונים, דבר בלתי מזיק שלא גורע ולא מוסיף משמעות, מלבד רגשית לתוכן הדברים. פה, יש לאזרח התמים טעות גדולה.
חלק גדול מהסיבה לכך שלעורכי דין יש שפה משלהם, היא שזו הטקטיקה של הכת, הם חוזרים שוב ושוב על דברים שנשמעים לנו (ובצדק) חשובים, כמו החירות והרכוש שלנו(!), אנחנו מתעייפים, מסתבכים בפירוש, ולבסוף מחליטים לנטוש את הדיון בנושא ולהשאירו בידי עורכי דין. אנחנו תמיד מקווים שכמה מהם יצליחו לנווט דרך מסכי הערפל והקיא המילולי, ויצילו את החירות והרכוש שלנו מידי הפוליטיקאים שמאוד מעוניינים לקחת אותם מאיתנו. לטקטיקה הזו יש שם, זהו כשל לוגי מסוג "אד נאוסאם", או בלטינית: עד בחילה - דיון מתמשך ומייגע שלא מתווספות בו טענות חדשות, ולעתים, נעשה שימוש בטענות אד נאוסאם כחלק מאסטרטגיה של "הוכחה באמצעות טענה" -החזרות הרבות מובאות כסימוכין לנכונות הטענה.
הנה דוגמה לפסק דין "חשוב", שלפי התעמולה מהווה הגנה על זכויות הפרט:
"הצורך בגביה אפקטיבית ומהירה נהיר. אולם, מיצוי יעילותם המירבית של הליכי הגביה והאכיפה אינו ניצב לבדו, ולמול אינטרסים כבדי משקל אלה ניצבים זכות הקניין של הפרט, שזכתה למעמד חוקתי – כאמור – בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועקרונות שלטון החוק. חפץ שחולט עובר לבעלות המחלט. נטילת רכושו של הפרט אינה יכולה להיעשות בהבל פה או בהינף יד.... עקרון זה יסודו בעקרון חוקיות המינהל, המורה אותנו כי סמכותה של הרשות המינהלית מוגבלת אך לפעולות אשר התיר לה המחוקק לנקוט..., וזאת עוד קודם לדרישת חוקי היסוד להסמכה מפורשת בחוק לשם פגיעה בזכות יסוד."
לא הבנת? אל תנסה אפילו! להבין את זה זה להבין שאתה לא צריך להבין את זה. כן. כל המטרה פה היא ליצור אצלנו הרגשה של חוסר יכולת להחליט מה נכון ומה לא נכון. ואני די בטוח שגיבובי עורכדינית שכאלו לא הולכים למנוע מאף ביורוקרט לקחת את הרכוש שלנו תחת איומים. זה רק נועד לגרום לנו לחשוב שמישהו, במערכת המשפטית, דואג לנו, ושאנחנו לא מסוגלים להבין, שנשאיר את זה לעורכי דין -לתקוף אותנו, ולהגן עלינו.
כל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה להצמד לשפת האם שלנו, עיברית פשוטה, ולשאול אותם שאלות פשוטות כמו: מדוע אתה צריך אלימות בכדי לספק את השירותים שלך? אסור לנו לקבל גיבובי עורכדינית וציטוטים מהחוק במקום תשובה פשוטה והיגיונית.
אסור לנו ליפול לתוך התכסיס הזה ואנחנו צריכים להפסיק ליחס חשיבות לקשקושים שלהם. אסור לנו לחשוב שאנחנו צריכים להיות בקיאים בשפה הזו, או שנאלץ להיות מיוצגים על-ידי מישהו שבקיא בזבל המילולי הזה. באותה מידה, אנחנו חייבים להפסיק להאמין שפיסת נייר וכמה מילים יכולים למנוע מכנופיה של רוצחים, גנבים ושקרנים לקחת את הרכוש שלנו. הסיבה היחידה שהם משאירים לנו פירורים היא שהם רוצים שנשאר בחיים ונייצר עוד ערך, כסף, רכוש -על מנת שוב להעביר להם אותו. כאשר אני נתקל בהופעה של השפה העורכדינית, אני לא יכול שלא לחשוב בראשי "הנה עוד הונאה". חוק יסוד כבוד האדם מעולם לא מנע מקרי שוד, אונס ורצח -אבל בירוקרטים תמיד מזכירים אותו כאשר הם רוצים לקחת מאיתנו רכוש באיומי אלימות או פשוט שנציית להם.
עורכדינית לא גורמת לשופט לכבד אותך ולא גורמת לו להעריך את כובד טיעוניך. כאשר אתה מדבר בשפה שלהם, הם לא מפחדים ולא מכבדים את כובד הטענות שלך. הם לא מכבדים אותך רק בגלל שאתה מראה להם שבדיוק כמוהם, גם אתה מסוגל להתחזות למומחה. מניסיון, וזה לא משנה אם תנסה לפרש את השפה העורכדינית בה כתובים החוקים ופסקי הדין, ואם תנסה להשתמש בה לניסוח הטענות שלך, השופט והתביעה תמיד יטענו שאתה לא מבין ולא מפרש נכון את מה שפוליטיקאים ובירוקרטים כבר כתבו. במקרים רבים, הם גם יעירו לגבי השפה שאתה משתמש בה ויטענו שאתה "מנסה" להשתמש בשפה משפטית אבל ללא הצלחה, מאחר ואתה לא עורך דין. הם גם יצוטטו איזה גיבוב כלשהו בעורכדינית בכדי "להוכיח" שהם למעשה לא צריכים להסביר לך מדוע ואיך אתה טועה, ומהו הפירוש הנכון. העירפול של השפה מאפשר להם לסתור את עצמם מבלי להתמודד עם המבוכה שכרוכה בדר"כ בלסתור את עצמך.
עורכדינית היא לא הדרך היחידה, או בכלל, דרך היגיונית לפתור בעיות חברתיות מורכבות. אף אחד לא היה רוצה שעורך דין המייצג אותו ידבר כמו סוחר בשוק הכרמל, אבל יש הבדל גדול בין להשתמש בשפה גבוהה ובביטויים בארמית לבין פשוט לדבר בשפה ברורה ורגילה שכולנו יכולים להבין. נכון, ישנם מקרים בהם עורכדינית נמצאת בשימוש בדרך ברורה שלא משתמעת לכמה פנים, וזה נראה כ-לא יותר מאשר צורת ביטוי לגיטימית ומכובדת. אבל, אם נתחיל לאמץ את השפה הזו, ונחשוב שזה מוסיף לנו משהו, או שנחשוב שכאשר אנחנו לא משתמשים בעורכדינית אנחנו מפסידים משהו, כמו למשל, את הכבוד שיכלנו לקבל מהשופט, נסלול לעצמנו מדרון חלקלק שמוביל הישר אל תוך מלכודת גדולה של מילים שכבר נכתבו -אני כמובן מדבר על "החוק" ו-"הדין".
עורכדינית לא משקפת חוכמה, היא רק נועדה לגרום לך להרגיש טיפש. כל אחד יכול לתרגם את טענותיו לשפה העורכדינית ולהרבות בשימוש בביטויים מתנשאים בשפה הארמית ובלטינית, אבל זה לא עושה אותך חכם. לרוב, לצד הביטויים המתנשאים והניסוח בעורכדינית נעשה שימוש רב, שימוש יתר מוגזם בהכללות. לאזרח הנאיבי המתבונן מהצד זה נראה כמו ניסוח שנועד להבליט את החשיבות של הטיעונים, דבר בלתי מזיק שלא גורע ולא מוסיף משמעות, מלבד רגשית לתוכן הדברים. פה, יש לאזרח התמים טעות גדולה.
חלק גדול מהסיבה לכך שלעורכי דין יש שפה משלהם, היא שזו הטקטיקה של הכת, הם חוזרים שוב ושוב על דברים שנשמעים לנו (ובצדק) חשובים, כמו החירות והרכוש שלנו(!), אנחנו מתעייפים, מסתבכים בפירוש, ולבסוף מחליטים לנטוש את הדיון בנושא ולהשאירו בידי עורכי דין. אנחנו תמיד מקווים שכמה מהם יצליחו לנווט דרך מסכי הערפל והקיא המילולי, ויצילו את החירות והרכוש שלנו מידי הפוליטיקאים שמאוד מעוניינים לקחת אותם מאיתנו. לטקטיקה הזו יש שם, זהו כשל לוגי מסוג "אד נאוסאם", או בלטינית: עד בחילה - דיון מתמשך ומייגע שלא מתווספות בו טענות חדשות, ולעתים, נעשה שימוש בטענות אד נאוסאם כחלק מאסטרטגיה של "הוכחה באמצעות טענה" -החזרות הרבות מובאות כסימוכין לנכונות הטענה.
הנה דוגמה לפסק דין "חשוב", שלפי התעמולה מהווה הגנה על זכויות הפרט:
"הצורך בגביה אפקטיבית ומהירה נהיר. אולם, מיצוי יעילותם המירבית של הליכי הגביה והאכיפה אינו ניצב לבדו, ולמול אינטרסים כבדי משקל אלה ניצבים זכות הקניין של הפרט, שזכתה למעמד חוקתי – כאמור – בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועקרונות שלטון החוק. חפץ שחולט עובר לבעלות המחלט. נטילת רכושו של הפרט אינה יכולה להיעשות בהבל פה או בהינף יד.... עקרון זה יסודו בעקרון חוקיות המינהל, המורה אותנו כי סמכותה של הרשות המינהלית מוגבלת אך לפעולות אשר התיר לה המחוקק לנקוט..., וזאת עוד קודם לדרישת חוקי היסוד להסמכה מפורשת בחוק לשם פגיעה בזכות יסוד."
לא הבנת? אל תנסה אפילו! להבין את זה זה להבין שאתה לא צריך להבין את זה. כן. כל המטרה פה היא ליצור אצלנו הרגשה של חוסר יכולת להחליט מה נכון ומה לא נכון. ואני די בטוח שגיבובי עורכדינית שכאלו לא הולכים למנוע מאף ביורוקרט לקחת את הרכוש שלנו תחת איומים. זה רק נועד לגרום לנו לחשוב שמישהו, במערכת המשפטית, דואג לנו, ושאנחנו לא מסוגלים להבין, שנשאיר את זה לעורכי דין -לתקוף אותנו, ולהגן עלינו.
כל מה שאנחנו צריכים לעשות, זה להצמד לשפת האם שלנו, עיברית פשוטה, ולשאול אותם שאלות פשוטות כמו: מדוע אתה צריך אלימות בכדי לספק את השירותים שלך? אסור לנו לקבל גיבובי עורכדינית וציטוטים מהחוק במקום תשובה פשוטה והיגיונית.
אסור לנו ליפול לתוך התכסיס הזה ואנחנו צריכים להפסיק ליחס חשיבות לקשקושים שלהם. אסור לנו לחשוב שאנחנו צריכים להיות בקיאים בשפה הזו, או שנאלץ להיות מיוצגים על-ידי מישהו שבקיא בזבל המילולי הזה. באותה מידה, אנחנו חייבים להפסיק להאמין שפיסת נייר וכמה מילים יכולים למנוע מכנופיה של רוצחים, גנבים ושקרנים לקחת את הרכוש שלנו. הסיבה היחידה שהם משאירים לנו פירורים היא שהם רוצים שנשאר בחיים ונייצר עוד ערך, כסף, רכוש -על מנת שוב להעביר להם אותו. כאשר אני נתקל בהופעה של השפה העורכדינית, אני לא יכול שלא לחשוב בראשי "הנה עוד הונאה". חוק יסוד כבוד האדם מעולם לא מנע מקרי שוד, אונס ורצח -אבל בירוקרטים תמיד מזכירים אותו כאשר הם רוצים לקחת מאיתנו רכוש באיומי אלימות או פשוט שנציית להם.
