ח"כ מיקי רוזנטל (העבודה), בנאום שהקיא לאחרונה בכנסת טוען ש-הבנקים חזקים יותר מהפוליטיקאים ולמעשה שולטים בממשלה. מיקי טוען ש-הבנקים שודדים את האזרחים, ו-מאשים את הממשלה על שלא התערבה מספיק ושלא הגבילה אותם מספיק בעבר. מחליא אותי, מחליא אותי לראות בנאדם שחי מכספי שוד, שהמשכורת שהוא מביא הביתה נלקחה בכוח ממני וממכם, אומר שהבנקים, שהוא לגמרי שולט בהם, הם יותר חזקים ממנו, זה כמו שהפסיכופת שמרביץ לך ואומר לך "זה לא אני! משהו שולט בי! אני קורבן, מישהו אומר לי להרביץ לך!" זה פשוט הזוי. זה פשוט שפל. בכתבה הזו, אני אנסה להסביר את יחסי הכוחות בין הממשלה, הבנקים והאזרחים על ידי שימוש במטפורה. במטפורה, האזרחים הם ילדים קטנים, הבנקים הם האחים הגדולים שלהם ופוליטיקאים הם ההורים.
המילה האחרונה היא של הממשלה
אני, בכלל לא מעורה בפוליטיקה ולא ידעתי שהוא הצטרף לפוליטיקאים לאחרונה. הוידאו הזה של הנאום שלו בכנסת, שחברי בפייסבוק שיתפו, זה תפס אותי לגמרי לא מוכן. גם הזדעזעתי מגועל לשמוע פוליטיקאי מפנה אצבע מאשימה לבנקים, וגם הייתי בשוק שגיליתי שמיקי רוזנטל, חושף השחיתויות הבולדוזר והבולדוג, הוא עכשיו ח"כ ועוד לא סתם, אלא במפלגת השמאל. אני אנסה להתגבר על הזעזוע ואתחיל להסביר מדוע, אני רואה את יחסי הכוחות בין הפוליטיקאים, הבנקים והאזרחים כמקבילים או דומים ליחסי הכוחות בין הורים, אחים בוגרים ואחים קטנים. לבנקים כמובן, אין ביריונים שכירים, אין להם מונופול על האלימות, ולהיפך, למעשה אין להם שום זכות או אפשרות להשתמש באלימות. אם מישהו חייב להם כסף והם רוצים להוציא ממנו את הכסף בכוח, היחידים שיכולים לעשות את זה אלו הם הפוליטיקאים. הממשלה יכולה לסגור את הבנק, להכתיב לו איך לפעול, באופן ישיר. הבנק לא יכול להכתיב לממשלה שום דבר. הוא לא יכול לסגור משרד, או לפטר שר או לפטר חבר כנסת, הבנק יכול רק להשפיע על אנשים בתוך הממשלה, בדיוק כמו שאחיך הגדול, אם יש לך אח, ואם לא אז תדמיין, אחיך הגדול יכול להשפיע על אחד ההורים שיותר קרוב אליו, אם זה אמא או אבא. באותה המידה, הבנקים יכולים להשפיע על חברי כנסת, אבל הם לא יכולים לשלוט בהינף עט או בלחיצת כפתור כמו שהממשלה יכולה לשלוט בבנקים. הממשלה יכולה להחליט לסגור לבנאדם חשבון. הממשלה יכולה באמצעות השופטים, הבירוקרטים שאלו בעצם המשרתים הנאמנים של הפוליטיקאים, הממשלה יכולה להחליט להקפיא, לסגור, לעקל, להחרים ולרוקן חשבון בנק של איזה אדם שהם רוצים. בלחיצת כפתור או בהינף של עט וזה קורה. זה קרה לי וזה קרה להרבה מאוד אנשים שיכולים להזדהות עם המצב הזה בו אתה חייב משהו לממשלה והחשבון בנק שלך נחסם והבנק שלך לא יכול לעשות שום דבר בנושא הזה. ככה שהמילה האחרונה היא של הממשלה. הבנקים נמצאים בתוך המדינה והמדינה זה כמובן הממשלה. אין שום הבדל בין המדינה ל-הממשלה.
המצב עכשיו הוא שמיקי רוזנטל הוא חלק מהממשלה, אז ה די ברור שיהיה לו אינטרס להציג את הממשלה בצורה טובה. כחפה מפשע, מאשמה. מאחריות. כמובן שהוא ירצה לזרוק את האחריות למקום אחר. כמו כל פוליטיקאי הוא היה מעדיף לו אנחנו היינו הולכים להאשים כל אחד אחר, ולא את הממשלה. שניתן כוח לממשלה להמשיך לעשות את מה שהיא עושה. עכשיו בואו נסתכל לרגע על היחסים בין אחים. בין אח קטן לאח גדול, במסגרת של משפחה שלא ממש מתפקדת טוב. של משפחה עם הפרעה. מה שקורה במשפחות שבהן יש קשיי תפקוד ובעיות התנהגות ובעיות ולחצים וכאלה, מה שיקרה זה שמתי שההורים לא יהיו בבית, הרבה פעמים האחים יריבו וברוב המקרים המצב יהיה שהאח הגדול יתעלל באח הקטן. הוא יכול לקחת לו דברים, להגיד לו דברים פוגעניים, הוא יכול להרביץ לו, וכמובן שלאח הקטן אין דרך להחזיר, אין לו דרך להגיבף הוא לא מספיק שנון בשביל לפגוע מילולית באח הגדול, הוא לא מספיק חזק פיזית בשביל להתנגד ולהכאיב בחזרה לאח הגדול ולהרתיע אותו. הנשק היחיד שיש לאח הקטן כנגד האח הגדול זה להלשין להורים. עכשיוף מיכוון שאנחנו מדברים על משפחה שלא מתפקדת, שיש לה בעיות, מה קורה כאשר האח הקטן הולך להלשין להורים? ההורים שומעים מה קרה, והם הולכים לאח הגדול, ומענישים אותו, אומרים לו "אתה לא תקבל דמי כיס, שבוע שלם! אתה לא תקבל את האוטו! אתה, נו נו נו נו נו, רע מאוד!" והם לא באמת פותרים את הבעיה, הם פשוט מפעילים את הכוח שלהם מעל האח הגדול. לכולם יש במידה מסויימת כוח, כמו שלאח הגדול יש כוח מעל האח הקטן, להורים יש כוח מעל האח הגדול, והם מפעילים את הכוח שלהם מעל האח הגדול, והם אומרים "אתם פסיקו לריב, תתיחס יפה לאחיך" והם יכולים גם להגיד לאח הקטן "אתה גם, אל תתחיל איתו, תתרחק ממנו, בלה בלה בלה בלה בלה". הנקודה היא, שברגע שההורים ילכו מהבית, מה שיקרה זה שתהיה עוד יותר שנאה, ועוד יותר מתח בין האח הגדול לאח הקטן. הסיבה היא פשוטה, עכשיו, בנוסף לכל מה שהיה קודם, יש את המתח והעצבים מההתערבות האחרונה של ההורים. יכול להיות שהם מאיימים עליו ולא נותנים לו את האוטו ואז הוא תקוע בבית עם האח הקטן והוא עוד יותר כועס עליו. הוא יכול להגיד "אני הולך עכשיו להביא חברים, ואם אתה עוד פעם תלשין להורים, יהיה לך רע מאוד. אני אף פעם לא אפסיק להתעלל בך".
עכשיו, כמובן שברגע שהאח הקטן רואה שההתערבות של ההורים לא מועילה, הדרך היחידה של האח הקטן לצמצם את ההתעללות שהוא מקבל מהאח הגדול היא להפסיק להלשין להורים. בכל פעם שהוא מלשין להורים, הבעיה לא נפתרת, היא רק מתגברת והיא לא מתקרבת לפתרון. להיפך, היא רק מתרחקת מפתרון. ככל שהאח הקטן מלשין יותר ככה האח הגדול לא סולח לו והיחסים לעולם לא יחזרו למצב טוב, והאח הקטן מאוד תלוי באהבה ובהדרכה ובחינוך שהוא מקבל בבית, ובלי הכוונה ועזרה ותמיכה מהמשפחה שלו, הוא הולך להיכשל בחיים. הוא הולך להיכשל גם ביחס לאח הגדול. לאח הגדול יש הרי יותר כוח, הוא כבר גדול, הוא כבר נמצא בתיכון והאח הקטן צריך תמיכה מסויימת ועכשיו לא רק שיש לו הורים גרועים, יש לו גם אח גדול רע.
בהשוואה שלי בין בנקים, מדינה ואזרחים, המצב הוא מאוד דומה. יש לנו את ההורים שזאת הממשלה, והם יכולים להתערב ולהחליט כל מני החלטות שיפגעו בבנקים, כביכול לטובת האזרחים. הם יכולים להגביל את העמלות, לחייב כל מני חוקים שיחייבו את הבנקים לתת הלואות לדירות ותנאים יותר נוחים למשכנתא וכו'. אבל בסופו של דבר, זו חרב פיפיות, זאת אומרת שבאותה המידה שהממשלה מחוקקת חוקים לטובת האזרחים, היא מחוקקת כל מני חוקים נגד האזרחים לטובת הבנקים. נניח שיש לבנקים בעיה עם אנשים שלא רוצים, או לא יכולים להחזיר חובות, הם פונים לממשלה בבקשה שהיא תפתור את הבעיה הזו, והממשלה אומרת "אוקיי, עכשיו יהיה מותר להוציא חובות לגבייה בחברות גבייה פרטיות" או במילים אחרות לשלוח ביריונים באופן יותר שכיח ובצורה יותר קיצונית, בשביל לסחוט בביריונות כספים מאנשים שלא מצליחים להחזיר חובות. במקרים אחרים הבנקים יכולים לבקש מהממשלה להפוך אותנו ליותר כנועים ותלויים בבנקים, כמו למשל איך שכבר היום יש לבנקים בלעדיות בתחום. למשל, בשביל לפתוח בנק אתה צריך אישור מהממשלה. אתה לא יכול לפתוח מחר בנק ולהתחרות ולספק שירותים בנקאיים, מאחר ואלו לא הבנקים שהולכים למנוע ממך להתחרות בהם, זו הממשלה שמעניקה לבנקים בלעדיות על התחום של הבנקאות. אז כמובן שבמעורבות של הממשלה בבנקים יש המון תן וקח. להגיד שהבנקים יותר חזקים מהממשלה, זה מצב שלא יכול לקרות. מאחר והממשלה היא זו שמחזיקה בזכות, כביכול, אוקי, הממשלה היא זו שמחזיקה באקדח. בכפייה. בכוחות של ביריונים, שיכולים לתת אישור לביריונים אחרים לפעול, כמו חברות גבייה למשל, והם יכולים באותו המידה להוציא מהחוק את חברות הגבייה ולסגור אותן. הכוח שיש לממשלה הוא בלתי פרופורציונאלי לכל חברת גבייה של צ'קים וחובות אחרת. הכוח של המדינה הוא אינסופי ביחס לכל גוף אחר.
המצב כמובן, הוא שהבנקים, מאחר והם האח הגדול, יש להם כוח מעל האזרחים, והם לומדים מההורים שלהם, מהממשלה, שזה בסדר לדפוק את האזרחים. בואו נגיד שאין להם שום דוגמה חיובית במשפחה הזו, באשר לאיך צריך להתנהג עם אנשים חלשים. איך גוף גדול וחזק צריך להתיחס לאנשים פרטיים שאין להם שום כוח ביחס אליו. אין פה שום גורם של תחרות, דבר שהיה מתקן את כל המצב, למשל, כאשר יש תחרות, בעל עסק רוצה מאוד להתיחס יפה ללקוחות הקטנים ביותר, בגלל שהם יכולים לעזוב וללכת לעסק אחר, שיציע יחס יותר טוב. וזה משהו שהממשלה אף פעם לא צריכה לעשות. הממשלה אף פעם לא צריכה לשפר את היחס שלה לאזרחים, מאחר והם אף פעם לא יכולים לעזוב לשום מדינה אחרת. אלא אם כן הם יעזבו את כל הרכוש להם, יעזבו את העבודה שלהם, החברים שלהם, את השפה שלהם, את ההרגלים שלהם, הם יעברו למקום פיזי אחר, וגם זה, מאוד קשה היום לעשות. הבנקים, מקבלים את אותו בכוח מהממשלה, בכך שהממשלה מכריחה אותנו להשתמש בשירותים שלהם לכל מיני מטרות. אם אתה רוצה למשל, לעבוד, במדינת ישראל, אם אתה רוצה לעבוד בעסק שרשום ומוציא חשבוניות, כמעט כל עסק, אם אתה רוצה עבודה, אתה צריך שיהיה לך חשבון בנק ואת הכסף חייבים להעביר לך לחשבון בנק.
הממשלה כופה עליך את הבנקים, לא להיפך
מעט מאוד מקומות עבודה יכולים לתת לך את המשכורת בצ'ק, וגם אותו אתה צריך לפדות בבנק. הבנקים מרוויחים מזה, והמדינה מרוויחה מזה שליטה באזרחים. ואתה לא יכול כמובן לפתוח בנק מתחרה. המדינה לא תתן לך את האפשרות הזאת. אז קודם כל, לומר שהבנקים נהיו יותר חזקים מהממשלה, זו שטות לחלוטין. הסיבה שמישהו יגיד דבר מטופש שכזה, היא אחת משתיים. או שהמישהו הזה הוא כמו מיקי רוזנטל, הוא חלק מהממשלה, והוא רוצה לבלבל את הקורבן, את האויב שלו, לבלבל את העבדים שלו, ולגרום להם לא לראות את האקדח שבחדר, את האלימות שעלי המבוססת המדינה. אנחנו חייבים לזכור שכאשר מיקי רוזנטל אומר שהבנקים שודדים את האזרחים, אנחנו צריכים להזכיר לו שהוא זה ששודד את האזרחים. לא הבנקים. הוא זה ששודד את האזרחים. הוא זה שמקבל משכורת שמגיעה מכסף שנלקח בכוח ובאיומי אלימות מאנשים שלא היו מעוניינים לשלם אותו. וזה מאוד שונה מהבנקים שאה פשוט מצטרף אליהם איפושהו מתוך רצון חופשי, לפעמים מתוך חוסר ברירה אבל אף אחד לא כופה עליך באלימות להצטרף אליהם או לשלם את העמלות. וכמובן שאם אנחנו נגיד שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים לעבוד עם הבנקים, ולכן בעצם נכפה עלינו לשלם עמלות, אנחנו יכולים רק להזכיר מי כופה עלינו לעבוד עם הבנקים, זה לא הבנקים בעצמם. הבנקים הם לא אלו שכופים עלינו לעבוד איתם, זו כמובן הממשלה שכופה עלינו לעבוד עם הבנקים, ולכן, כל הכפיה שקיימת בתחום של הבנקים זה כפייה שהממשלה מפעילה. אבל בשביל להיראות טוב, ובשביל להגדיל את השליטה שלה, גם מעל הבנקים וגם מעלינו, הם מפנים את האצבע המאשימה אל הבנקים.
כמו שאמרתי, ההאשמה שהבנקים שודדים אותנו מגיעה משני גורמים, האחד הוא פוליטיקאים כמו מיקי רוזנטל, והגורם השני הוא האזרחים, האח הקטן שמאשים את האח הגדול ואומר להורים "האח הגדול מתנהג אלי בצורה רעה". זה די ברור שכאשר במשפחה מסויימת האח הגדול מתעלל באח הקטן, הגורם המרושע ביותר הם ההורים, ולא האח הגדול. הם אלו שמתכלחילה העניקו חינוך רע, וכנראה היתחסו רע גם לאח הגדול וגם לאח הקטן, ככה שהאח הגדול למד שברגע שיש לך כוח, אתה מתיחס רע למי שאין לו כוח והוא מתיחס רע לאח הקטן. מבחינת האח הגדול, ההתעללות באח הקטן היא דרך לפגוע בהורים וללחוץ עליהם. אבל בין האח הגדול ובין ההורים, ההורים הם הרבה יותר רשעים. הורים יש להם את כל הכוח ביחסים האלה, הם יצרו את המצב, הם משאירים אותו כמו שהוא, הם היחידים שיכולים לשנות משהו באמת.
האזרחים שמפנים אצבע אל עבר הבנקים, ואומרים "הבנקים שודדים אותנו! הבנקים שולטים בממשלה! הבנקים רשעים!" הם צודקים איפושהו, כי הבנקים באמת רעים אליהם. הבנקים באמת מנצלים את החולשה של האזרחים, את הצורך שלהם, הבנקים ללא ספק מנצלים את התלות שיש לאזרחים בשירותים שלהם, אין פה ספק. אבל להצביע על הבנקים ולהגיד "הבנקים הם הגורם הרשע פה." זה לא לראות את התמונה הגדולה, זה לא להבין שזה לא הפתרון. שאם אתה נמצא בבית שאחיך הגדול מתעלל בך, אתה חייב חייב חייב חייב חייב להבין, שהבעיה שלך זה לא אחיך הגדול. הבעיה היא כמובן ההורים. הם אלו שיצרו את המצב שאתה צריך לגור עם אחיך הגדול, הם חינכו אותו ככה, הם אלו שבמקום ליישב את העניינים וליצור שלום ביניכם, וליצור מערכת יחסים מכובדת שבה כל אחד יכול לבחור מרצון את הגבול של היחסים, הם יצרו את המצב בו הם מטילים את האימה שלהם, את הכוח שלהם מעל האח הגדול, וככה מלמדים אות איך להתיחס לאח הקטן. אני מאמין שהדרך הנכונה היא, כמובן, לבטל את היחסים שלנו עם הממשלה, שבנקים יהיו גופים פרטיים ושלא יהיה להם כוח לכפות מעליך שום דבר, אתה לא חייב לעבוד איתם,ויש תחרות בלתי מוגבלת בין בנקים. זאת אומרת שתמיד יכול לקום בנק חדש ולהציע שירותים יותר טובים, דבר שיוצר הכרח שאי אפשר להתחמק ממנו, לכל בנק שרוצה שהלקוחות שלו ישארו לקוחות שלו, לתת שירות אדיב, וזול ללקוחות.
אם הממשלה לא הייתה מתערבת המצב היה הרבה יותר גרוע!
הממשלה כמובן לא מעוניינת בזה. היא מעוניינת בלהמשיך לשלוט. וכמו שמיקי רוזנטל מציע, הוא אומר שהם "לא עשו מספיק", שהם היו צריכים להטיל עוד הגבלות על הבנקים. זה כמובן לא מצב שיפתור את הבעיה מיכוון שמבנה הכוח הזה של הממשלה, ומתחתיה הבנקים, ומתחתיהם האזרחים, נשאר אותו מבנה הכוח. אם הממשלה יצור עוד יותר מגבלות מעל הבנקים, הדבר היחיד שיקרה זה שהבנקים ישיגו עוד הגבלות מעל האנשים. אין שום דרך לשנות את זה, מאשר לנטרל את הכוח שיש לבנקים מעל האנשים, ליצור תחרות בלתי מוגבלת, לאפשר לכל אחד שרוצה להקים בנק להקים בנק, ולתת שירותים מתחרים וטובים יותר.. וכמובן שהממשלה לא רוצה את זה כי הממשלה אוהבת את מבנה הכוח בו היא נמצאת מעל כולם. עכשיו, כמובן שמיקי רוזנטל לא בא ואומר "הבעייה היא, שהממשלה התערבה". הוא אומר שהבעיה היא שהממשלה עשתה חצי עבודה, ולא התערבה פי שתיים. יותר. יותר מגבלות, יותר חריפות, יותר משמעותיות. הוא לא אומר שהבעיה היא שהממשלה בכלל התערבה, ושהפתרון הוא להפסיק את ההתערבות של הממשלה, כלומר, בואו נגיד שהממשלה אומרת "אוקיי, הבנקים שודדים את הלקוחות, לוקחים מהם עמלות מטורפות, מנצלים אותם ושואבים את כל הכסף, נותנים הלוואות בריביות מאוד קיצוניות, ובסופו של דבר האזרחים נשארים בלי כסף, בואו נעשה ככה, נפסיק את ההתערבות הממשלתית בבנקים. מה זה אומר? נניח שבנאדם נמצא בחובות, והוא לא רוצה להחזיר, לא יכול להחזיר אותם, בעיה של הבנק! אנחנו לא הולכים לאפשר לבנק להשתמ בנו כמכשיר לכפייה על האזרח, אנחנו לא ניקח לו את הטלוויזיה, לא ניקח לו את הבית, לא נעקל לו את הרכוש או חשבונות בבנקים אחרים, לא ניגרור אותו באיומי רצח לבית משפט, אלא, אנחנו ניתן לבנקים ולאזרחים את האפשרות לנהל את היחסים שלהם בצורה חופשית. אנחנו נפסיק להתערב. לא לצד הזה ולא לצד הזה." מיקי רוזנטל כמובן לא הולך על הרעיון הזה. והסיבה שמיקי רוזנטל לא הולך על הרעיון הזה, והרבה אנשים גם יתמכו בו ויגידו ש-"לא!! אסור להפסיק את ההתערבות של הממשלה בבנקים, כי אם לא הייתה התערבות של הממשלה, אם הממשלה לא הייתה מגבילה את הבנקים בשום צורה, לא לטובה ולא לרעה, המצב היה הרבה יותר גרוע" וזה בערך הטיעון, הכשל הלוגי או הטיעון של הגורו, או ההילר, שבא לבנאדם שיש לו סרטן ואומר לו "שמע, אני יכול לעשו לך טיפול רוחני, אני אשים את הידיים שלי מעל הראש שלך, ואני ארפא לך את הסרטן. אבל אתה, תצטרך לשלם לי המון המון כסף. אתה תצטרך למכור את הבית שלך ולהביא לי את הכסף. אבל אני אציל את החיים שלך." אז הבנאדם שהרופאים אומרים לו שיש לו סרטן סופני וימיו ספורים, הבנאדם שמבין שהוא הולך לאבד את החיים שלו, ולא נשארה לו שום תקווה, הוא הולך להגיד "מה יש לי כבר להפסיד? את הבית שלי? אוקי, אבל אם אני אשאר בחיים אני אוכל להמשיך לעבוד, המשפחה שלי מעדיפה שנגור בשכירות ושאבא יהיה שם מאשר שאני אמות ויהיה להם בית. אני חשוב למשפחה שלי, החיים חשובים לי" והבנאדם מוכר את הבית שלו ומוסר את הכסף להילר, לגורו, לקוסם, למתקשר, להילר, וההילר שם ידיים מעל הראש של חולה הסרטן ואומר לו "בתוך חודש הסרטן יעלם." לאחר חודש, הבנאדם הולך ועושה בדיקות, ועושים לו צילום, ובצילום רואים שהסרטן בכלל לא עבר, אלא אפילו קצת החמיר. אז הבנאדם הולך להילר ואומר לו "מה זה היה לעזאזל? אני מכרתי את הבית שלי, עכשיו למשפחה שלי אין בית, קשה לנו כלכלית, ואני עדיין הולך למות. ועדיין יש לי סרטן, ולמעשה, הסרטן אפילו קצת החמיר החודש, אתה לא מתבייש? למה לקחת לי את כל הכסף ואמרת שזה יעבוד? יכולתי להשתמש בכסף הזה, גם הייתי משאיר למשפחה שלי בית, וגם יכולתי להשתמש בכסף הזה לטיפולים שאולי יגרמו לי להרגיש יותר טוב, או לחיות עוד קצת זמן, אני נתתי לך את כל הכסף שלי, אתה הבטחת לי שהסרטן יעבור, ועכשיו המצב פשוט יותר גרוע, שום דבר לא השתפר רק שאני הפסדתי את הבית שלי, בתוך חודש אחד. מה זה היה לעזאזל?" אז ההילר אומר לו "תשמע, אתה דפוק! אתה לא מבין! אם לא הייתי עושה לך את הטיפול הזה, היום כבר היית מת. ולמעשה, אני עכשיו מקבל פה סימנים מהקוסמוס, האנרגיות של העולם משדרות לי שאתה צריך עוד טיפול מאוד מאוד דחוף ואם לא תקבל אותו, אתה תמות בתוך שבוע! לא בתוך חודש, אתה תמות בתך שבוע! כדאי לך לקחת עוד טיפול." זה בעצם אותו התירוץ, הכשל הלוגי, שאנשים שתומכים בהגבלות של הממשלה מעל הבנקים מעלים. "כן, ההגבלות מעל הבנקים לא עזרו, המצב רק החמיר, אבל אם לא היו מחוקקים את ההגבלות האלו, הם היו שוחטים אותנו מכל הכיוונים." וזה אותו הטיעון הכושל של ההילר, שאומר "אני אשים את הידיים שלי מעל הראש שלך, ואם לא הייתי שם את הידיים מעל הראש שלך ומזמזם כל מני זמזומים, המצב היה הרבה יותר גרוע". זה בעצם הבסיס הלוגי, התירוץ, שניתן בתור הצדק, למגבלות שהממשלה מטילה מעל הבנקים. הממשלה ממשיכה להעניק להם בלעדיות על התחום הכלכלי. אם אתה מקבל משכורת אתה העדיין צריך ללכת לבנקים. אתה לא יכול להקים עסק בלי חשבון בנק. לא יכול לקבל משכורת. למעשה, אם יש עיקולים על החשבון בנק שלך, אתה לא יכול לקבל משכורת לפני שיבלעו את העיקולים האלו. אתה חייב לעבוד בשחור, וזה אומר שאין לך כמעט אפשרות לעבוד. הממשלה ממשיכה להעניק להם את אותו הכוח המטורף, את הבלעדיות על הכלכלה של אנשים, אבל היא שמה להם מגבלות מסויימות על עמלות מסויימות והיא טוענת שהיא צריכה להטיל עוד מגבלות על הבנקים בשביל לפתור את המצב. במילים אחרות, הממשלה מטילה מגבלה עצומה, היסטרית, טוטאיטרית, מעל האנשים, מעל האזרחים, וההגבלה הזו אומרת שהם חייבים לעבוד עם הבנקים ושאסור לאף אחד להקים בנק מתחרה יתן תנאים יותר טובים, אבל, באותו המידה היא גם תטיל הגבלות על הבנקים. ועכשיו שהמצב גרוע, הפוליטיקאים אומרים לנו שהפתרון הוא להטיל יותר מגבלות על הבנקים. זאת אומרת שהפתרון הוא לא להוריד את ההגבלות מטילים על האזרחים, שמחייבים אותם לעבוד עם הבנקים, ואוסרים עליהם לפתוח בנקים מתחרים, הפתרון הוא להטיל יותר מגבלות על הבנקים.
כל צעד או פעולה שהממשלה עושה, מכוונת ומיועדת בשביל לבגדיל את הכוח של הממשלה גם מעל האנשים וגם מעל הבנקים. אין פה שום מוסר השכל. תובנה, ש-"אוקיי, ההתערבות שלנו, הכוח שאנחנו נותנים לבנקים מעל האזרחים, זו הבעיה. אחנו צריכים להוריד את המגבלות שאנחנו מטילים על האזרחים, בשביל לפתור את הבעיה." במקום זה, הממשלה אומרת שאנחנו צריכים יותר הגבלות מעל הבנקים. וכמובן, מה שיקרה אם הם יטילו עוד מגבלות מעל הבנקים והבנקים יתחילו להפסיד, מה שיקרה זה שהם יתחילו להטיל עוד מגבלות מעל האזרחים. כמו למשל, הם יגידו שהאזרחים לא חוסכים מספיק כסף וצריך לכפות עליהם לחסוך לפנסיה. כן, זה כבר קרה לא מזמן. הפתרון של הממשלה הוא תמיד: "תנו לי עוד כוח. ךא השתמשתי במספיק כוח, תנו לי עוד כוח." הפתרון הוא אף פעם לא הפוך.
זה ממש צבוע מצידו של מיקי רוזנטל להאשים את הבנקים ולהגיד שהם שודדים, כאשר המשכורת שלו מגיעה מכספי שוד. המשכורת שלו מגיעה ממני. מהכסף שנלקח ממני בכוח. וזה משהו שהבנק לא עושה. הבנק לא לוקח ממני כסף בכוח. מיקי רוזנטל לוקח ממני כסף בכוח. אבל הוא רוצה שנחשוב שהוא בנאדם טוב, שבא לפתור לנו בעיות. אותי זה מחליא. אותי זה מחליא לשמוע שוב ושוב האשמות לגבי איך שתאגידים גדולים, חברות גדולות, בנקים וכו' איך התאגידים הגדולים מתנהגים ושודדים את האזרח כאשר הבעיה היא כל הזמן אך ורק הממשלה, שכופה על האזרח את מבנה הכוח הזה. וזה כמו להמשיך להאשים את האח הגדול. זה כמו לא לראות שההורים שלך יצרו את הבעיה, הם לא פותרים את הבעיה, לא יכולים לפתור את הבעיה עכשיו, הפתרון היחיד שלך הוא לעזוב את ההורים. אם אתה עושב את ההורים, בהנחה ואתה כבר בן 16 ואתה יכול, טוב, אם אתה עוד לא בן 16 אז אתה די תקוע במצב הזה, אבל אם אתה כבר בן 16 ואתה כבר מספיק גדול לעשוב את הממשלה, לעזוב את ההורים, הבעיות שלך עם האח הגדול שלך יפתרו. עכשיו כמובן שאם אתה עוד לא יכול לעזוב את המשפחה, הבעיות שלך לא הולכות להפטר. בטח שלא על ידי ההורים שיצרו את המצב ואיפשרו את המצב הזה במהלך כל הדרך. לבוא ולהאשים את האח הגדול זה להאשים את הסימפטום. מאחר וההורים לא הולכים לשנות את עצמם עכשיו, כאשר אתה מתחיל להתלונן, כאשר יש כבר שתי ילדים בבית ואתה כבר מספיק גדול בכדי להתלונן, הם לא הולכים להשתנות. הם לא הולכים לשנות את היחס שלהם אליך. היחס שלהם אליך הוא סמכותני. הוא אנחנו קובעים, אנחנו נותנים את המילה האחרונה, אנחנו נחליט מה יהיה, אתה תהיו כנועים, אתם תהיו עבדים שלנו. וזה לא הולך להשתנות כי היחס הזה של "לנו יש את הכוח. אנחנו יש לנו כסף. אנחנו יש לנו את האפשרות לבחור באיזה עיר נגור, לאיזה בית ספר אתה תלך, תקבל דמי כיס, אנחנו ניתן לך את האוטו, אם נתיחס אליך יפה, אנחנו יכולים להחליט הכל. אנחנו ההורים." היחס הזה, זה מה שמלמד את האח הגדול מה המסגרת ביחסים. ואין שום דרך לפתור את זה. בטוח שלא להמשיך באותה השיטה.
הבעיה לא הולכת להפתר
אני לא אומר, שבמשפחות שיש בעיות ביחסים, אי אפשר לתקן אותם. אפשר לתקן אותם, אבל זה הכל תלוי בהורים. שיגידו "אוקיי, אנחנו צריכים להתיחס לילדים שלנו כאל מבוגרים ולהבין שהכוח שיש לנו מעליהם, זה לא מוסרי, זה לא הוגן, זה לא מתחשב וזה לא יפתור את הבעיה. זה לא מתחשב להשתמש בכוח שלנו בשביל לפתור את הבעיה. אנחנו צריכים לפתור את הבעיה כשויים. ליצור מצב של שוויון, שלאף אחד אין כוח מעל אף אחד. ואנחנו צריכים לגרום לכולם להיות מרוצים מהיחסים." עכשיו, זה כמובן ברוב המשפחות לא הולך לקרות, מיכוון שהכוח שיש להורים נותן להם אפשרות לפתור את הבעיה ולהוריד את המתח מעצמם. באופן מיידי. ובאותה המידה הממשלה לא רוצה להתאמץ יותר מידי בשביל לפתור את הבעיה, היא יכולה פשוט לפתור בשביל עצמה את הבעיה, וזה יכו להיות על ידי זה שהם יתנו לאזרחים את מה שהם רוצים, ויטילו הגבלות על הבנקים וזה יפתור את הבעיה לכמה חודשים, וככה הממשלה לא תצטרך להתאמץ יותר מידי, היא פשוט תטיל מגבלות על הבנקים, הבנקים יפעילו שריר ויעשו משהו אחר רע לאזרחים, האזרחים יבואו שוב לממשלה ובסופו של דבר האזרחים לא מזההים את מקור הבעיה. שזה בדיוק המצב שההורים רוצים. ההורים רוצים שהאחים הקטנים יאמינו שהם לא הבעיה. שהבעיה היא האח הגדול, ובסופו של דבר הם רוצים להחליש גם את האח הגדול וגם את האח הקטן ואפילו לגרום לאח הקטםן להאמין שהבעיה זה איך שהוא מתנהג. ושאם הוא ישנה את ההתנהגות שלו אחין הגדול יתיחס אליו יותר טוב. הממשלה יכולה להגיד שהאזרחים לא חוסכים מספיק, שהאזרחים לא מעורבים מספיק פוליטית, שהם לא מערבים מספיק את הממשלה, שהם לא נונים לממשלה מספיק כוח, או שהם לא בוחרים את הנציגים המתאימים, וכמובן ההורים יכולים להאשים אחד את השני, וזה מה שחברי כנסת עושים, הם מאשימים אחד את השני, בזה שהם לא עשו מספיק. האבא מאשים את האמא שהיא רכה מידי עם האח הגדול, האמא מאשימה את האבא שהוא קל מידי עם האח הקטן. אבל בסופו ל דבר הבעייה לא נפתרת, היא לא הולכת להפתר, וזה לא הפתרון.
עכשיו, מחליא אותי, מחליא אותי לראות בנאדם שחי מכספי שוד, שהמשכורת שהוא מביא הביתה נלקחה בכוח ממני וממכם, אומר שהבנקים, שהוא לגמרי שולט בהם, הם יותר חזקים ממנו, זה כמו שהפסיכופת שמרביץ לך ואומר לך "זה לא אני! משהו שולט בי! אני קורבן, מישהו אומר לי להרביץ לך!" זה פשוט הזוי. זה פשוט שפל. וכואב לי הלב לראות אנשים נופלים בהונאה הזאת ומאמינים בכל מיני קדושים מעונים, חברי כנסת שאומרים שהם באו לתקן את הממשלה ושהבעיה היא לא הממשלה והצורה שהממשלה פועלת, אלא הבעיה היא הבנקים, או התאגידים שלא רוצים לישר קו עם הממשלה. "יש לנו בעיה עם האח הגדול, אנחנו לא הענשנו אותו מספיק. אנחנו הפסקנו לו את הדמי כיס, אבל המשכנו לתת לו את האוטו וזו הבעיה." עכשיו כמובן שזה לא הולך לפתור את הבעיה של היחסים, זה לא הולך ליצור יחסים מצויינים בין האח הגדול לאח הקטן. למעשה הבעיה היא שההורים שהם אלו שיצרו את היחסים בין האח הגדול לאח הקטן, הם לא רוצים להודות שהדרך שבה הם פתרו עד כה את הבעיות, היא הבעיה. שהם לא צריכים להיות יותר קשים עם הילדים, אלא שהם צריכים יותר לכבד אותם והם יצרו את הבעיה. הורים אף פעם לא, ושאני אומר אף פעם אני לא אומר בשום מקרה, אבל ברוב המקרים הורים לא הולכים להודות בכשלים שלהם, בטעויות שלהם מיכוון שיש להם את הכוח האינסופי, העצום מעל הילדים שלהם, והם יכוןלים פשוט להשאיר את הבעיה שם, עד שהילדים יברחו מהבית. ובזמן זה הם יכולים לתעתע במוחות של הילדים ולגרום להם להאמין שהם בעצמם הבעיה. שלהם יש את הבעיה ושזה לא ההורים.
אני אישית לא חושב שמיקי רוזנטל וחבריו השרים, החברי כנסת ופוליטיקאים בממשלה, אני לא חושב שהם ההורים שלי. אני לא חושב שאני חייב להם משהו ואני לא חושב שהם חייבים לי משהו. אני חושב שהם סתם אנשים, שמשתמשים בכוח ובאלימות בשביל לדכא ולבזוז את כולנו. הם מעניקים כוח מסויים לבנקים כדי שיהיה להם נוח יותר לנהל את השוד, הבזיזה הזאת. כמובן שכאשר צצות בעיות הם הולכים להאשים את הבנקים, ולהגיד שהבנקים חזקים מידי. אבל כמובן שאם הבנקים שולטים בממשלה, מה שהממשלה צריכה לעשות זה להפסיק את השליטה שלה באנשים, ואז הכוח שיהיה לבנקים מנוטרל. אם לבנקים יש כוח מעל הממשלה, וכל הכוח של הממשלה מסתכם בשליטה באזרחים, וטוב האזרחים לנגד עינינו, אז מן הסתם שאנחנו צריכים להפסיק את השליטה באזרחים. לצמצם את השליטה באזרחים. להפסיק אותה. להפסיק להטיל הגבלות על אנשים. לאפשר לאנשים למשוך את הכסף שלהם לא לתוך הבנקים. לא לכפות על אזרחים להשתתף במשפטים ולכפות עליהם לוותר על הטלוויזיה והבית שלהם בשביל להחזיר חובות לבנקים. פשוט לנטרל את השליטה של הממשלה. ואז לבנקים לא יהיה שום כוח. הם ישלטו בממשלה שלא שולטת בכלום. איזה כוח יהיה להם? כלום. אבל הרעיון שאנחנו יכולים, שיכול לצאת טוב מלהפסיק את השליטה של הממשלה בכולם, הוא רעיון בלתי נפתס בראש של פוליטיקאים, בדיוק כמו שגורו שאומר לך שאם תמכור את הבית שלך ותיתן לו את הכסף יציל אותך מסרטן, ואתה בא ואומר לו "לא הצלת אותי מסרטן, הסרטן רק החמיר" הוא יגיד לך "כן, אבל אם לא הייתי עושה את זה, הסרטן כבר היה הורג אותך. עכשיו אתה צריך להיות מאוד אסיד תודה למה שאני עשיתי בשבילך." וזה בעצם הממשלה. זה גוף שמפעיל אלימות כלפי כולם וההצדק היחיד שלו זה הצדק של גורו שאומר "אם אני לא הייתי עושה את זה, המצב היה הרבה יותר רע." אין לכך שום הוכחות כמובן, אין שום ראיות שזה נכון, אבל זה לא משנה הרבה. כי יש להן את כל הכוח להמשיך למכור לנו זיבולי שכל, וזה פשוט עצוב לי, זה פשוט עצוב לי שאנשים משתפים את הוידאו הזה ומאפשרים לפוליטיקאים, כמו מיקי רוזנטל, להמשיך לבלבל לנו את השכל, ולנסות להתנקות מהאלימות שהם מפעילים. לשכנע אותנו שהבעיה היא באיך שבנקים בוחרים לנצל את הכוח שיש להם. כוח שפוליטיקאים מעניקים להם.
לעזוב את הבית
אז המצב הוא שאנחנו הילדים הקטנים, הבנקים הם האחים הגדולים, והממשלה זה ההורים. אבל אנחנו עוד לא בני 16, אנחנו לא יכולים למצוא עבודה, לעזוב את הבית וללכת לגור עם שותפים בניתוק מוחלט מההורים והאחים שלא רוצים ומתכוונים והפסיק להתעלל בנו, ולנצל אותנו. אז מה אנחנו יכולים לעשות? בטח ובטח שאנחנו לא נמצא שום תועלת בלהמשיך באותו אופן הפעולה, בלראות את ההורים שלנו כפתרון, כגורם שהולך לפתור את הבעיה, או שיכול לפתור את הבעיה. בהנחה שאנחנו כבר בני 8, וההתעללות הזו נמשכת 8 שנים, והיא תוצאה של התעללות שהתחילה מאז הילדות של אחינו הגדול שהוא נניח בין 16 או 14, אז ההתעללות הזו התחילה לפני 14 שנים, והיא כנראה נובעת מפגמים באישיות של ההורים שקיימים עשרים שנים קודם לכן. הבעיה לא הולכת להיפתר רק בגלל שאנחנו עכשיו בני 8 והתחלנו להתלונן. למעשה, עשינו את זה כמה פעמים והתלוננו, וזה רק החמיר את המצב. אז אנחנו חייבים להבין שהפתרון זה לא עוד התערבות של ההורים, וזה נכון שאנחנו לא יכולים לעזוב את הבית, אנחנו לא יכולים להפסיק לעבוד עם הבנקים, אנחנו לא יכולים לקרוע את תעודת הזהות שלנו ולהפסיק להזדהות בתור אזרחים, מיכוון שאם אתה תנסה להתכחש לכך שיש לך מספר תעודת זהות, בפעם הבאה שיהיה מחסום משטרתי בכביש וישאלו אותך "מה השם שלך? תראה לי תעודת זהות!" ואתה תסרב להראות תעודת זהות או למסור פרטים, אתה תוכנע, יכניסו אותך לכלוב, ויכריחו אותך לבחור בין להזדהות בתור אזרח, להיכנע למערכת, או למות או להישאר כלוא בתוך כלוב. אז את זה אנחנו לא יכולים לעשות, אנחנו לא יכולים כרגע, בגלל שאנחנו במטפורה זאת אנחנו כמו ילדים בני 8. יש לנו עוד 8 שנים נוספות לחיות בתוך המצב הזה. ואנחנו לא יכולים לתקן, וספק אם אנחנו יכולים לשפר את המצב, אבל לתקן אותו אנחנו לא יכולים. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להבין את המצב. זה להתכונן לפתרון הנכון, שזה להתנתק מההורים. להפסיק לגור אצל ההורים. ברגע שאנחנו יכולים לצאת מהבית של ההורים, לא לחזור, לא לסמוך עליהם יותר, להפסיק, להתכונן לחיים החופשיים שלנו, כדי שלא נגיע לגיל 16 ונגיד לעצמנו שעדיף לנו להישאר לגור בבית של ההורים, כי עוד מעט אנחנו הולכים לצבא, ואחרי הצבא אנחנו רוצים ללמוד באוניברסיטה ואנחנו רוצים שההורים יתנו לנו קצת כסף ללמוד באוניברסיטה, אז אנחנו נישאר לגור עד גיל 24, או 26 אצל ההורים ואנחנו תמיד נצטרך אותם שיעזרו לנו אח"כ, כי המצב הזה יביא אותנו לכך שאנחנו נלך לאוניברסיטה הלא נכונה, לא נקבל מספיק כסף, לא נוכל להתרכז בלימודים כי נצטרך לעבוד באיזושהי עבודה נוספת, ואנחנו נמשיך לסבול את היחס הרע מאחינו הגדול בכל פעם שאנחנו נפגשים איתו, אנחנו תמיד נאכל את הלב על הדרך בה ההורים מתיחסים אלינו ביחס לאחינו הגדול, וזה לא יעבור. לא יהיה לנו שום ניצחון מעל המערכת הזאת.
לכן חשוב מאוד שאנחנו נבין את הגורמים, את מבנה הכוח שגורם לבעיה ולניצול, ואנחנו נתכונן כמה שיותר מהר לצאת מהמצב הזה. אז כמו שאני אומר, אנחנו צריכים להפסיק להאמין לפוליטיקאים שאומרים לנו שהבנקים זה הבעיה, ואנחנו צריכים להמשיך להבין שהבעיה היא הממשלה, הםוליטיקאים בעצמם הם הבעיה. אנחנו צריכים להפסיק לתמוך בהם, ואנחנו צריכים להפסיק להקשיב להם. להפסיק להתיחס אליהם, כאלילו הם שם בשבילנו. כאילו שהם חלק מהפתרון. כי זה לא המצב ואנחנו צריכים במהרה, ברגע הראשון שנוכל לעשות את זה, אנחנו צריכים להתנתק מהם. וברגע שאנחנו נתנתק מהם כמובן נהיה אחראים לגורל שלנו, ולא יהיו לנו יותר השפעות שליליות שכאלו. ברגע שהם לא יהיו אלו שפותרים לנו בעיות בחיים, והם לא יהיו אלו שמייצרים לנו בעיות בחיים, אנחנו נהייה אחראים לאיך שאנחנו חיים את החיים שלנו. אבל זה יקרה רק כאשר אנחנו נפסיק להתסכל על הממשלה בתור משהו שאנחנו תלויים בו. וההבדל הגדול בין ילדים בני 8 והורים, זה שהממשלה זה כמו הורים שנשארים איתך לנצח. לפחות ככה הם רואים את זה. הממשלה רוצה להישאר ההורים, ולהשאיר אותנו בתור ילדים, עד היום שבוא אנחנו בני 80, 90... 100 ובקבר. הממשלה תמיד רוצה להישאר במעמד של ההורים שלנו. לכן, זו בדיוק הנקודה, שאנחנו צריכים להתחיל להתכונן ולהתחיל להתנהג כאילו אנחנו כבר חופשיים מהם. לא להמשיך לחשוב שבינתיים, עד שנגיע לגיל 16... כי למעשה אנחנו כבר עכשיו כמו בני 16, או 26, ואנחנו עדיין תקועים עם הממשלה. אני ספציפית כבר בן 35, אבל עדיין, יש את מיקי רוזנטל שחושב שהוא אבא שלי. שהוא חושב שאני אבוא ואפנה אליו ואתחנן אליו שיפצור בעיה שהוא והחברים שלו מייצרים לי בחיים. הוא חושב שאין לי ברירה, ואני תלוי בו, ואני כנראה יהיה תמיד, לנצח תלוי בו, כי מבחינת הממשלה, היחסים האלה שהם מאוד מזכירים יחסים של הורים וילדים, מבחינת מיקי רוזנטל היחסים האלה צריכים להישאר לנצח. שפוליטיקאים הם ההורים שלנו, עד היום שאנחנו מתים. ולכן זה מאוד חשוב שאנחנו נסתכל על זה בתור משהו שאנחנו באמת צריכים לעשות בשלב מסויים, זה להתנתק מהממשלה. זה להפסיק לצפות שממשלה תפתור לנו בעיות מול תאגידים, מול בנקים, שהממשלה תספק לנו חינוך, בריאות, בטחון, תשתיות וכו'. אנחנו לא יכולים לחשוב על עצמנו בתור ילדים בני 8 ולהשתמש עדיין בהורים, כי ההורים לא פותרים לנו את הבעיות כבר עכשיו. דבר שני, אנחנו לא בני 8, ולא יגיע שום גיל 16 שבו אנחנו נהיה מספיק בוגרים. אנחנו כבר עכשיו מספיק בוגרים בשביל לנהל את החיים שלנו בעצמנו. אנחנו יכולים ללכת לעבוד, אנחנו יכולים להקים עסק, להקים חברה, אנחנו יכולים להפוך להיות מה שאנחנו רוצים, אנחנו כבר הפכנו, חלק מאיתנו עובדים בהוראה, מורים, חלק מאיתנו עובדים כמאבטחים, חלק מאיתנו חיילים, לכל אחד יש את היכולת לספק שירותים אחד לשני. ואין לנו שום צורך להמשיך לגדול בשביל להיות עצמאיים. אנחנו כבר היום מספיק גדולים בשביל להיות עצמאיים ולנהל את החיים שלנו בעצמנו, ולעשות את הבחירות שלנו, בעצמנו, ובלי שמישהו יכפה עלינו, קשר עם תאגיד, או בנק מסויים, או מטבע מסויים, ואז אנחנו נהיה תלויים באותו בנאדם שכופה עלינו להשתמש במטבע מסויים, להשתמ בבנק מסויים ולהיות תלויים בתאגידים מסויימים, ואז אנחנו צריכים להוא לאותו המישהו ולבקש ממנו שיכפה על התאגידים, ויכפה על הבנקים, וישפיע על המטבע שהוא כופה עלינו להשתמש בו, כדי שיהיה לנו טוב יותר.
תפסיקו להאמין לפוליטיקאים - אי אפשר לתקן את המערכת
אנחנו צריכים פשוט להתנתק מהפוליטיקאים, ולהפסיק לצפות מהם לשנות את המצב. להפסיק לצפות מהם להודות במצב, כי הם לא הולכים להודות במצב. הם יודו במצב רק אחרי שאנחנו, מיוזמתינו, נתנתק מהם. לי אישית זה קרה, שהייתי ילד, היחס בבית היה מאוד גרוע. ההורים שלי היו מאוד גרועים, הם זלזלו בי והתיחסו אלי מאוד רע. אבל ביום שאני יצאתי מהבית, אולי שנה אחרי יצאתי מהבית, היחס של ההורים כלפי נהיה מופלא. הם ממש התחננו שאני אבוא לבקר אותם ואבוא לארוחת שישי, ושבאתי הם התיחסו אי בכבוד ובהערצה, בגלל שאני עובד, ואני עצמאי, ואני כבר לא צריך אותם. אני לא צריך את הבית שלהם, אני לא צריך את הכסף שלהם, אני לא צריך את ההתערבות שלהם בחיים שלי ושהם יעשו בשבילי דברים, שהם ישנו משהו בחיים שלי, לא צריך אותם בכלום. ואז היחס שלהם נהיה מאוד יפה כלפי. זה לא אומר שהם הודו בבעיות שהם יצרו, ואני לא יודע האם פוליטיקאים אי פעם יודו שהם אשמים בבעיות שהם בעצמם יצרו, אבל הם בהחלט לא הולכים להיות פתרון לשום בעיה, ואת רוב הבעיות את בעצמם יצרו. זה חשוב לזכור שכאשר אנחנו מסתכלים על נאום של מיקי רוזנטל בכנסת, ואנחנו אומרים לעצמנו "הבנאדם הזה הוא חושף שחיתויות, הוא בולדוג, הוא בולדוזר, ועכשיו הוא נכנס בבנקים שמתיחסים אלינו רע ושודדים אותנו" אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שאותו הבנאדם, אין לו שום בעיה מוסרית להפעיל אלימות כלפינו, בשביל לקחת כסף שהוא ישלם לעצמו בתור משכורת. הוא כמובן לא הולך להצביע על הבעיה הזו ולהגיד שהבעיה הזו שהוא ועוד 119 פוליטיקאים מפעילים אלימות וכפייה כלפינו, אבל הוא הולך להגיד שהבעיה היא שהם לא מפעילים מספיק אלימות כנגד הבנקים, שפוגעים בנו ולוקחים לנו 6 שקלים במקום 2 שקלים עמלה.
אז אני מפציר, ומבקש ממכם, ומתחנן, ובוכה כבר, תפסיקו להאמין לפוליטיקאים. תפסיקו לשתף את הסרטונים והחדשות, והסיפורים על פוליטיקאים שמנסים להלחם בשחיתות, ולתקן את המערכת. תפסיקו להאמין להם שזה אפשרי, ושיש דרך, להפעיל את המערכת בצורה מוסרית. בגלל שמה שהמערכת היא למעשה, היא גוף שכל הבסיס שלו, כל מה שהוא עושה זה בלתי מוסרי, ואין שום דרך לעשות את זה בצורה מוסרית. הבעיה היא לא בדרך, שהם אונסים אותנו. הבעיה היא לא איך שהם אונסים אותנו, הבעיה היא האונס עצמו. ואנחנו חייבים להפסיק להקשיב ולשאת עיניים אל עבר אנסים, רוצחים, גנבים ושקרנים, פוליטיקאים, ולהגיד "אוו! הנה! השינוי מגיע! או, הנה, עכשיו נכנס בולדוג, עכשיו נכנס בולדוזר, עכשיו נכנס חושף שחיתויות לכנופיית האנסים, רוצחים, גנבים ושקרנים האלה, והוא מדבר על משהו רע שעושים לנו, בואו, הנה, נמשיך להאמין שאם אנחנו נבחר באנשים המתאימים לתוך הכנופייה הזאת, זה יפסיק להיו רע לנו לחיות תחת השליטה והאונס של הכנופייה הזאת על החיים שלנו."
המילה האחרונה היא של הממשלה
אני, בכלל לא מעורה בפוליטיקה ולא ידעתי שהוא הצטרף לפוליטיקאים לאחרונה. הוידאו הזה של הנאום שלו בכנסת, שחברי בפייסבוק שיתפו, זה תפס אותי לגמרי לא מוכן. גם הזדעזעתי מגועל לשמוע פוליטיקאי מפנה אצבע מאשימה לבנקים, וגם הייתי בשוק שגיליתי שמיקי רוזנטל, חושף השחיתויות הבולדוזר והבולדוג, הוא עכשיו ח"כ ועוד לא סתם, אלא במפלגת השמאל. אני אנסה להתגבר על הזעזוע ואתחיל להסביר מדוע, אני רואה את יחסי הכוחות בין הפוליטיקאים, הבנקים והאזרחים כמקבילים או דומים ליחסי הכוחות בין הורים, אחים בוגרים ואחים קטנים. לבנקים כמובן, אין ביריונים שכירים, אין להם מונופול על האלימות, ולהיפך, למעשה אין להם שום זכות או אפשרות להשתמש באלימות. אם מישהו חייב להם כסף והם רוצים להוציא ממנו את הכסף בכוח, היחידים שיכולים לעשות את זה אלו הם הפוליטיקאים. הממשלה יכולה לסגור את הבנק, להכתיב לו איך לפעול, באופן ישיר. הבנק לא יכול להכתיב לממשלה שום דבר. הוא לא יכול לסגור משרד, או לפטר שר או לפטר חבר כנסת, הבנק יכול רק להשפיע על אנשים בתוך הממשלה, בדיוק כמו שאחיך הגדול, אם יש לך אח, ואם לא אז תדמיין, אחיך הגדול יכול להשפיע על אחד ההורים שיותר קרוב אליו, אם זה אמא או אבא. באותה המידה, הבנקים יכולים להשפיע על חברי כנסת, אבל הם לא יכולים לשלוט בהינף עט או בלחיצת כפתור כמו שהממשלה יכולה לשלוט בבנקים. הממשלה יכולה להחליט לסגור לבנאדם חשבון. הממשלה יכולה באמצעות השופטים, הבירוקרטים שאלו בעצם המשרתים הנאמנים של הפוליטיקאים, הממשלה יכולה להחליט להקפיא, לסגור, לעקל, להחרים ולרוקן חשבון בנק של איזה אדם שהם רוצים. בלחיצת כפתור או בהינף של עט וזה קורה. זה קרה לי וזה קרה להרבה מאוד אנשים שיכולים להזדהות עם המצב הזה בו אתה חייב משהו לממשלה והחשבון בנק שלך נחסם והבנק שלך לא יכול לעשות שום דבר בנושא הזה. ככה שהמילה האחרונה היא של הממשלה. הבנקים נמצאים בתוך המדינה והמדינה זה כמובן הממשלה. אין שום הבדל בין המדינה ל-הממשלה.
המצב עכשיו הוא שמיקי רוזנטל הוא חלק מהממשלה, אז ה די ברור שיהיה לו אינטרס להציג את הממשלה בצורה טובה. כחפה מפשע, מאשמה. מאחריות. כמובן שהוא ירצה לזרוק את האחריות למקום אחר. כמו כל פוליטיקאי הוא היה מעדיף לו אנחנו היינו הולכים להאשים כל אחד אחר, ולא את הממשלה. שניתן כוח לממשלה להמשיך לעשות את מה שהיא עושה. עכשיו בואו נסתכל לרגע על היחסים בין אחים. בין אח קטן לאח גדול, במסגרת של משפחה שלא ממש מתפקדת טוב. של משפחה עם הפרעה. מה שקורה במשפחות שבהן יש קשיי תפקוד ובעיות התנהגות ובעיות ולחצים וכאלה, מה שיקרה זה שמתי שההורים לא יהיו בבית, הרבה פעמים האחים יריבו וברוב המקרים המצב יהיה שהאח הגדול יתעלל באח הקטן. הוא יכול לקחת לו דברים, להגיד לו דברים פוגעניים, הוא יכול להרביץ לו, וכמובן שלאח הקטן אין דרך להחזיר, אין לו דרך להגיבף הוא לא מספיק שנון בשביל לפגוע מילולית באח הגדול, הוא לא מספיק חזק פיזית בשביל להתנגד ולהכאיב בחזרה לאח הגדול ולהרתיע אותו. הנשק היחיד שיש לאח הקטן כנגד האח הגדול זה להלשין להורים. עכשיוף מיכוון שאנחנו מדברים על משפחה שלא מתפקדת, שיש לה בעיות, מה קורה כאשר האח הקטן הולך להלשין להורים? ההורים שומעים מה קרה, והם הולכים לאח הגדול, ומענישים אותו, אומרים לו "אתה לא תקבל דמי כיס, שבוע שלם! אתה לא תקבל את האוטו! אתה, נו נו נו נו נו, רע מאוד!" והם לא באמת פותרים את הבעיה, הם פשוט מפעילים את הכוח שלהם מעל האח הגדול. לכולם יש במידה מסויימת כוח, כמו שלאח הגדול יש כוח מעל האח הקטן, להורים יש כוח מעל האח הגדול, והם מפעילים את הכוח שלהם מעל האח הגדול, והם אומרים "אתם פסיקו לריב, תתיחס יפה לאחיך" והם יכולים גם להגיד לאח הקטן "אתה גם, אל תתחיל איתו, תתרחק ממנו, בלה בלה בלה בלה בלה". הנקודה היא, שברגע שההורים ילכו מהבית, מה שיקרה זה שתהיה עוד יותר שנאה, ועוד יותר מתח בין האח הגדול לאח הקטן. הסיבה היא פשוטה, עכשיו, בנוסף לכל מה שהיה קודם, יש את המתח והעצבים מההתערבות האחרונה של ההורים. יכול להיות שהם מאיימים עליו ולא נותנים לו את האוטו ואז הוא תקוע בבית עם האח הקטן והוא עוד יותר כועס עליו. הוא יכול להגיד "אני הולך עכשיו להביא חברים, ואם אתה עוד פעם תלשין להורים, יהיה לך רע מאוד. אני אף פעם לא אפסיק להתעלל בך".
עכשיו, כמובן שברגע שהאח הקטן רואה שההתערבות של ההורים לא מועילה, הדרך היחידה של האח הקטן לצמצם את ההתעללות שהוא מקבל מהאח הגדול היא להפסיק להלשין להורים. בכל פעם שהוא מלשין להורים, הבעיה לא נפתרת, היא רק מתגברת והיא לא מתקרבת לפתרון. להיפך, היא רק מתרחקת מפתרון. ככל שהאח הקטן מלשין יותר ככה האח הגדול לא סולח לו והיחסים לעולם לא יחזרו למצב טוב, והאח הקטן מאוד תלוי באהבה ובהדרכה ובחינוך שהוא מקבל בבית, ובלי הכוונה ועזרה ותמיכה מהמשפחה שלו, הוא הולך להיכשל בחיים. הוא הולך להיכשל גם ביחס לאח הגדול. לאח הגדול יש הרי יותר כוח, הוא כבר גדול, הוא כבר נמצא בתיכון והאח הקטן צריך תמיכה מסויימת ועכשיו לא רק שיש לו הורים גרועים, יש לו גם אח גדול רע.
בהשוואה שלי בין בנקים, מדינה ואזרחים, המצב הוא מאוד דומה. יש לנו את ההורים שזאת הממשלה, והם יכולים להתערב ולהחליט כל מני החלטות שיפגעו בבנקים, כביכול לטובת האזרחים. הם יכולים להגביל את העמלות, לחייב כל מני חוקים שיחייבו את הבנקים לתת הלואות לדירות ותנאים יותר נוחים למשכנתא וכו'. אבל בסופו של דבר, זו חרב פיפיות, זאת אומרת שבאותה המידה שהממשלה מחוקקת חוקים לטובת האזרחים, היא מחוקקת כל מני חוקים נגד האזרחים לטובת הבנקים. נניח שיש לבנקים בעיה עם אנשים שלא רוצים, או לא יכולים להחזיר חובות, הם פונים לממשלה בבקשה שהיא תפתור את הבעיה הזו, והממשלה אומרת "אוקיי, עכשיו יהיה מותר להוציא חובות לגבייה בחברות גבייה פרטיות" או במילים אחרות לשלוח ביריונים באופן יותר שכיח ובצורה יותר קיצונית, בשביל לסחוט בביריונות כספים מאנשים שלא מצליחים להחזיר חובות. במקרים אחרים הבנקים יכולים לבקש מהממשלה להפוך אותנו ליותר כנועים ותלויים בבנקים, כמו למשל איך שכבר היום יש לבנקים בלעדיות בתחום. למשל, בשביל לפתוח בנק אתה צריך אישור מהממשלה. אתה לא יכול לפתוח מחר בנק ולהתחרות ולספק שירותים בנקאיים, מאחר ואלו לא הבנקים שהולכים למנוע ממך להתחרות בהם, זו הממשלה שמעניקה לבנקים בלעדיות על התחום של הבנקאות. אז כמובן שבמעורבות של הממשלה בבנקים יש המון תן וקח. להגיד שהבנקים יותר חזקים מהממשלה, זה מצב שלא יכול לקרות. מאחר והממשלה היא זו שמחזיקה בזכות, כביכול, אוקי, הממשלה היא זו שמחזיקה באקדח. בכפייה. בכוחות של ביריונים, שיכולים לתת אישור לביריונים אחרים לפעול, כמו חברות גבייה למשל, והם יכולים באותו המידה להוציא מהחוק את חברות הגבייה ולסגור אותן. הכוח שיש לממשלה הוא בלתי פרופורציונאלי לכל חברת גבייה של צ'קים וחובות אחרת. הכוח של המדינה הוא אינסופי ביחס לכל גוף אחר.
המצב כמובן, הוא שהבנקים, מאחר והם האח הגדול, יש להם כוח מעל האזרחים, והם לומדים מההורים שלהם, מהממשלה, שזה בסדר לדפוק את האזרחים. בואו נגיד שאין להם שום דוגמה חיובית במשפחה הזו, באשר לאיך צריך להתנהג עם אנשים חלשים. איך גוף גדול וחזק צריך להתיחס לאנשים פרטיים שאין להם שום כוח ביחס אליו. אין פה שום גורם של תחרות, דבר שהיה מתקן את כל המצב, למשל, כאשר יש תחרות, בעל עסק רוצה מאוד להתיחס יפה ללקוחות הקטנים ביותר, בגלל שהם יכולים לעזוב וללכת לעסק אחר, שיציע יחס יותר טוב. וזה משהו שהממשלה אף פעם לא צריכה לעשות. הממשלה אף פעם לא צריכה לשפר את היחס שלה לאזרחים, מאחר והם אף פעם לא יכולים לעזוב לשום מדינה אחרת. אלא אם כן הם יעזבו את כל הרכוש להם, יעזבו את העבודה שלהם, החברים שלהם, את השפה שלהם, את ההרגלים שלהם, הם יעברו למקום פיזי אחר, וגם זה, מאוד קשה היום לעשות. הבנקים, מקבלים את אותו בכוח מהממשלה, בכך שהממשלה מכריחה אותנו להשתמש בשירותים שלהם לכל מיני מטרות. אם אתה רוצה למשל, לעבוד, במדינת ישראל, אם אתה רוצה לעבוד בעסק שרשום ומוציא חשבוניות, כמעט כל עסק, אם אתה רוצה עבודה, אתה צריך שיהיה לך חשבון בנק ואת הכסף חייבים להעביר לך לחשבון בנק.
הממשלה כופה עליך את הבנקים, לא להיפך
מעט מאוד מקומות עבודה יכולים לתת לך את המשכורת בצ'ק, וגם אותו אתה צריך לפדות בבנק. הבנקים מרוויחים מזה, והמדינה מרוויחה מזה שליטה באזרחים. ואתה לא יכול כמובן לפתוח בנק מתחרה. המדינה לא תתן לך את האפשרות הזאת. אז קודם כל, לומר שהבנקים נהיו יותר חזקים מהממשלה, זו שטות לחלוטין. הסיבה שמישהו יגיד דבר מטופש שכזה, היא אחת משתיים. או שהמישהו הזה הוא כמו מיקי רוזנטל, הוא חלק מהממשלה, והוא רוצה לבלבל את הקורבן, את האויב שלו, לבלבל את העבדים שלו, ולגרום להם לא לראות את האקדח שבחדר, את האלימות שעלי המבוססת המדינה. אנחנו חייבים לזכור שכאשר מיקי רוזנטל אומר שהבנקים שודדים את האזרחים, אנחנו צריכים להזכיר לו שהוא זה ששודד את האזרחים. לא הבנקים. הוא זה ששודד את האזרחים. הוא זה שמקבל משכורת שמגיעה מכסף שנלקח בכוח ובאיומי אלימות מאנשים שלא היו מעוניינים לשלם אותו. וזה מאוד שונה מהבנקים שאה פשוט מצטרף אליהם איפושהו מתוך רצון חופשי, לפעמים מתוך חוסר ברירה אבל אף אחד לא כופה עליך באלימות להצטרף אליהם או לשלם את העמלות. וכמובן שאם אנחנו נגיד שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים לעבוד עם הבנקים, ולכן בעצם נכפה עלינו לשלם עמלות, אנחנו יכולים רק להזכיר מי כופה עלינו לעבוד עם הבנקים, זה לא הבנקים בעצמם. הבנקים הם לא אלו שכופים עלינו לעבוד איתם, זו כמובן הממשלה שכופה עלינו לעבוד עם הבנקים, ולכן, כל הכפיה שקיימת בתחום של הבנקים זה כפייה שהממשלה מפעילה. אבל בשביל להיראות טוב, ובשביל להגדיל את השליטה שלה, גם מעל הבנקים וגם מעלינו, הם מפנים את האצבע המאשימה אל הבנקים.
כמו שאמרתי, ההאשמה שהבנקים שודדים אותנו מגיעה משני גורמים, האחד הוא פוליטיקאים כמו מיקי רוזנטל, והגורם השני הוא האזרחים, האח הקטן שמאשים את האח הגדול ואומר להורים "האח הגדול מתנהג אלי בצורה רעה". זה די ברור שכאשר במשפחה מסויימת האח הגדול מתעלל באח הקטן, הגורם המרושע ביותר הם ההורים, ולא האח הגדול. הם אלו שמתכלחילה העניקו חינוך רע, וכנראה היתחסו רע גם לאח הגדול וגם לאח הקטן, ככה שהאח הגדול למד שברגע שיש לך כוח, אתה מתיחס רע למי שאין לו כוח והוא מתיחס רע לאח הקטן. מבחינת האח הגדול, ההתעללות באח הקטן היא דרך לפגוע בהורים וללחוץ עליהם. אבל בין האח הגדול ובין ההורים, ההורים הם הרבה יותר רשעים. הורים יש להם את כל הכוח ביחסים האלה, הם יצרו את המצב, הם משאירים אותו כמו שהוא, הם היחידים שיכולים לשנות משהו באמת.
האזרחים שמפנים אצבע אל עבר הבנקים, ואומרים "הבנקים שודדים אותנו! הבנקים שולטים בממשלה! הבנקים רשעים!" הם צודקים איפושהו, כי הבנקים באמת רעים אליהם. הבנקים באמת מנצלים את החולשה של האזרחים, את הצורך שלהם, הבנקים ללא ספק מנצלים את התלות שיש לאזרחים בשירותים שלהם, אין פה ספק. אבל להצביע על הבנקים ולהגיד "הבנקים הם הגורם הרשע פה." זה לא לראות את התמונה הגדולה, זה לא להבין שזה לא הפתרון. שאם אתה נמצא בבית שאחיך הגדול מתעלל בך, אתה חייב חייב חייב חייב חייב להבין, שהבעיה שלך זה לא אחיך הגדול. הבעיה היא כמובן ההורים. הם אלו שיצרו את המצב שאתה צריך לגור עם אחיך הגדול, הם חינכו אותו ככה, הם אלו שבמקום ליישב את העניינים וליצור שלום ביניכם, וליצור מערכת יחסים מכובדת שבה כל אחד יכול לבחור מרצון את הגבול של היחסים, הם יצרו את המצב בו הם מטילים את האימה שלהם, את הכוח שלהם מעל האח הגדול, וככה מלמדים אות איך להתיחס לאח הקטן. אני מאמין שהדרך הנכונה היא, כמובן, לבטל את היחסים שלנו עם הממשלה, שבנקים יהיו גופים פרטיים ושלא יהיה להם כוח לכפות מעליך שום דבר, אתה לא חייב לעבוד איתם,ויש תחרות בלתי מוגבלת בין בנקים. זאת אומרת שתמיד יכול לקום בנק חדש ולהציע שירותים יותר טובים, דבר שיוצר הכרח שאי אפשר להתחמק ממנו, לכל בנק שרוצה שהלקוחות שלו ישארו לקוחות שלו, לתת שירות אדיב, וזול ללקוחות.
אם הממשלה לא הייתה מתערבת המצב היה הרבה יותר גרוע!
הממשלה כמובן לא מעוניינת בזה. היא מעוניינת בלהמשיך לשלוט. וכמו שמיקי רוזנטל מציע, הוא אומר שהם "לא עשו מספיק", שהם היו צריכים להטיל עוד הגבלות על הבנקים. זה כמובן לא מצב שיפתור את הבעיה מיכוון שמבנה הכוח הזה של הממשלה, ומתחתיה הבנקים, ומתחתיהם האזרחים, נשאר אותו מבנה הכוח. אם הממשלה יצור עוד יותר מגבלות מעל הבנקים, הדבר היחיד שיקרה זה שהבנקים ישיגו עוד הגבלות מעל האנשים. אין שום דרך לשנות את זה, מאשר לנטרל את הכוח שיש לבנקים מעל האנשים, ליצור תחרות בלתי מוגבלת, לאפשר לכל אחד שרוצה להקים בנק להקים בנק, ולתת שירותים מתחרים וטובים יותר.. וכמובן שהממשלה לא רוצה את זה כי הממשלה אוהבת את מבנה הכוח בו היא נמצאת מעל כולם. עכשיו, כמובן שמיקי רוזנטל לא בא ואומר "הבעייה היא, שהממשלה התערבה". הוא אומר שהבעיה היא שהממשלה עשתה חצי עבודה, ולא התערבה פי שתיים. יותר. יותר מגבלות, יותר חריפות, יותר משמעותיות. הוא לא אומר שהבעיה היא שהממשלה בכלל התערבה, ושהפתרון הוא להפסיק את ההתערבות של הממשלה, כלומר, בואו נגיד שהממשלה אומרת "אוקיי, הבנקים שודדים את הלקוחות, לוקחים מהם עמלות מטורפות, מנצלים אותם ושואבים את כל הכסף, נותנים הלוואות בריביות מאוד קיצוניות, ובסופו של דבר האזרחים נשארים בלי כסף, בואו נעשה ככה, נפסיק את ההתערבות הממשלתית בבנקים. מה זה אומר? נניח שבנאדם נמצא בחובות, והוא לא רוצה להחזיר, לא יכול להחזיר אותם, בעיה של הבנק! אנחנו לא הולכים לאפשר לבנק להשתמ בנו כמכשיר לכפייה על האזרח, אנחנו לא ניקח לו את הטלוויזיה, לא ניקח לו את הבית, לא נעקל לו את הרכוש או חשבונות בבנקים אחרים, לא ניגרור אותו באיומי רצח לבית משפט, אלא, אנחנו ניתן לבנקים ולאזרחים את האפשרות לנהל את היחסים שלהם בצורה חופשית. אנחנו נפסיק להתערב. לא לצד הזה ולא לצד הזה." מיקי רוזנטל כמובן לא הולך על הרעיון הזה. והסיבה שמיקי רוזנטל לא הולך על הרעיון הזה, והרבה אנשים גם יתמכו בו ויגידו ש-"לא!! אסור להפסיק את ההתערבות של הממשלה בבנקים, כי אם לא הייתה התערבות של הממשלה, אם הממשלה לא הייתה מגבילה את הבנקים בשום צורה, לא לטובה ולא לרעה, המצב היה הרבה יותר גרוע" וזה בערך הטיעון, הכשל הלוגי או הטיעון של הגורו, או ההילר, שבא לבנאדם שיש לו סרטן ואומר לו "שמע, אני יכול לעשו לך טיפול רוחני, אני אשים את הידיים שלי מעל הראש שלך, ואני ארפא לך את הסרטן. אבל אתה, תצטרך לשלם לי המון המון כסף. אתה תצטרך למכור את הבית שלך ולהביא לי את הכסף. אבל אני אציל את החיים שלך." אז הבנאדם שהרופאים אומרים לו שיש לו סרטן סופני וימיו ספורים, הבנאדם שמבין שהוא הולך לאבד את החיים שלו, ולא נשארה לו שום תקווה, הוא הולך להגיד "מה יש לי כבר להפסיד? את הבית שלי? אוקי, אבל אם אני אשאר בחיים אני אוכל להמשיך לעבוד, המשפחה שלי מעדיפה שנגור בשכירות ושאבא יהיה שם מאשר שאני אמות ויהיה להם בית. אני חשוב למשפחה שלי, החיים חשובים לי" והבנאדם מוכר את הבית שלו ומוסר את הכסף להילר, לגורו, לקוסם, למתקשר, להילר, וההילר שם ידיים מעל הראש של חולה הסרטן ואומר לו "בתוך חודש הסרטן יעלם." לאחר חודש, הבנאדם הולך ועושה בדיקות, ועושים לו צילום, ובצילום רואים שהסרטן בכלל לא עבר, אלא אפילו קצת החמיר. אז הבנאדם הולך להילר ואומר לו "מה זה היה לעזאזל? אני מכרתי את הבית שלי, עכשיו למשפחה שלי אין בית, קשה לנו כלכלית, ואני עדיין הולך למות. ועדיין יש לי סרטן, ולמעשה, הסרטן אפילו קצת החמיר החודש, אתה לא מתבייש? למה לקחת לי את כל הכסף ואמרת שזה יעבוד? יכולתי להשתמש בכסף הזה, גם הייתי משאיר למשפחה שלי בית, וגם יכולתי להשתמש בכסף הזה לטיפולים שאולי יגרמו לי להרגיש יותר טוב, או לחיות עוד קצת זמן, אני נתתי לך את כל הכסף שלי, אתה הבטחת לי שהסרטן יעבור, ועכשיו המצב פשוט יותר גרוע, שום דבר לא השתפר רק שאני הפסדתי את הבית שלי, בתוך חודש אחד. מה זה היה לעזאזל?" אז ההילר אומר לו "תשמע, אתה דפוק! אתה לא מבין! אם לא הייתי עושה לך את הטיפול הזה, היום כבר היית מת. ולמעשה, אני עכשיו מקבל פה סימנים מהקוסמוס, האנרגיות של העולם משדרות לי שאתה צריך עוד טיפול מאוד מאוד דחוף ואם לא תקבל אותו, אתה תמות בתוך שבוע! לא בתוך חודש, אתה תמות בתך שבוע! כדאי לך לקחת עוד טיפול." זה בעצם אותו התירוץ, הכשל הלוגי, שאנשים שתומכים בהגבלות של הממשלה מעל הבנקים מעלים. "כן, ההגבלות מעל הבנקים לא עזרו, המצב רק החמיר, אבל אם לא היו מחוקקים את ההגבלות האלו, הם היו שוחטים אותנו מכל הכיוונים." וזה אותו הטיעון הכושל של ההילר, שאומר "אני אשים את הידיים שלי מעל הראש שלך, ואם לא הייתי שם את הידיים מעל הראש שלך ומזמזם כל מני זמזומים, המצב היה הרבה יותר גרוע". זה בעצם הבסיס הלוגי, התירוץ, שניתן בתור הצדק, למגבלות שהממשלה מטילה מעל הבנקים. הממשלה ממשיכה להעניק להם בלעדיות על התחום הכלכלי. אם אתה מקבל משכורת אתה העדיין צריך ללכת לבנקים. אתה לא יכול להקים עסק בלי חשבון בנק. לא יכול לקבל משכורת. למעשה, אם יש עיקולים על החשבון בנק שלך, אתה לא יכול לקבל משכורת לפני שיבלעו את העיקולים האלו. אתה חייב לעבוד בשחור, וזה אומר שאין לך כמעט אפשרות לעבוד. הממשלה ממשיכה להעניק להם את אותו הכוח המטורף, את הבלעדיות על הכלכלה של אנשים, אבל היא שמה להם מגבלות מסויימות על עמלות מסויימות והיא טוענת שהיא צריכה להטיל עוד מגבלות על הבנקים בשביל לפתור את המצב. במילים אחרות, הממשלה מטילה מגבלה עצומה, היסטרית, טוטאיטרית, מעל האנשים, מעל האזרחים, וההגבלה הזו אומרת שהם חייבים לעבוד עם הבנקים ושאסור לאף אחד להקים בנק מתחרה יתן תנאים יותר טובים, אבל, באותו המידה היא גם תטיל הגבלות על הבנקים. ועכשיו שהמצב גרוע, הפוליטיקאים אומרים לנו שהפתרון הוא להטיל יותר מגבלות על הבנקים. זאת אומרת שהפתרון הוא לא להוריד את ההגבלות מטילים על האזרחים, שמחייבים אותם לעבוד עם הבנקים, ואוסרים עליהם לפתוח בנקים מתחרים, הפתרון הוא להטיל יותר מגבלות על הבנקים.
כל צעד או פעולה שהממשלה עושה, מכוונת ומיועדת בשביל לבגדיל את הכוח של הממשלה גם מעל האנשים וגם מעל הבנקים. אין פה שום מוסר השכל. תובנה, ש-"אוקיי, ההתערבות שלנו, הכוח שאנחנו נותנים לבנקים מעל האזרחים, זו הבעיה. אחנו צריכים להוריד את המגבלות שאנחנו מטילים על האזרחים, בשביל לפתור את הבעיה." במקום זה, הממשלה אומרת שאנחנו צריכים יותר הגבלות מעל הבנקים. וכמובן, מה שיקרה אם הם יטילו עוד מגבלות מעל הבנקים והבנקים יתחילו להפסיד, מה שיקרה זה שהם יתחילו להטיל עוד מגבלות מעל האזרחים. כמו למשל, הם יגידו שהאזרחים לא חוסכים מספיק כסף וצריך לכפות עליהם לחסוך לפנסיה. כן, זה כבר קרה לא מזמן. הפתרון של הממשלה הוא תמיד: "תנו לי עוד כוח. ךא השתמשתי במספיק כוח, תנו לי עוד כוח." הפתרון הוא אף פעם לא הפוך.
זה ממש צבוע מצידו של מיקי רוזנטל להאשים את הבנקים ולהגיד שהם שודדים, כאשר המשכורת שלו מגיעה מכספי שוד. המשכורת שלו מגיעה ממני. מהכסף שנלקח ממני בכוח. וזה משהו שהבנק לא עושה. הבנק לא לוקח ממני כסף בכוח. מיקי רוזנטל לוקח ממני כסף בכוח. אבל הוא רוצה שנחשוב שהוא בנאדם טוב, שבא לפתור לנו בעיות. אותי זה מחליא. אותי זה מחליא לשמוע שוב ושוב האשמות לגבי איך שתאגידים גדולים, חברות גדולות, בנקים וכו' איך התאגידים הגדולים מתנהגים ושודדים את האזרח כאשר הבעיה היא כל הזמן אך ורק הממשלה, שכופה על האזרח את מבנה הכוח הזה. וזה כמו להמשיך להאשים את האח הגדול. זה כמו לא לראות שההורים שלך יצרו את הבעיה, הם לא פותרים את הבעיה, לא יכולים לפתור את הבעיה עכשיו, הפתרון היחיד שלך הוא לעזוב את ההורים. אם אתה עושב את ההורים, בהנחה ואתה כבר בן 16 ואתה יכול, טוב, אם אתה עוד לא בן 16 אז אתה די תקוע במצב הזה, אבל אם אתה כבר בן 16 ואתה כבר מספיק גדול לעשוב את הממשלה, לעזוב את ההורים, הבעיות שלך עם האח הגדול שלך יפתרו. עכשיו כמובן שאם אתה עוד לא יכול לעזוב את המשפחה, הבעיות שלך לא הולכות להפטר. בטח שלא על ידי ההורים שיצרו את המצב ואיפשרו את המצב הזה במהלך כל הדרך. לבוא ולהאשים את האח הגדול זה להאשים את הסימפטום. מאחר וההורים לא הולכים לשנות את עצמם עכשיו, כאשר אתה מתחיל להתלונן, כאשר יש כבר שתי ילדים בבית ואתה כבר מספיק גדול בכדי להתלונן, הם לא הולכים להשתנות. הם לא הולכים לשנות את היחס שלהם אליך. היחס שלהם אליך הוא סמכותני. הוא אנחנו קובעים, אנחנו נותנים את המילה האחרונה, אנחנו נחליט מה יהיה, אתה תהיו כנועים, אתם תהיו עבדים שלנו. וזה לא הולך להשתנות כי היחס הזה של "לנו יש את הכוח. אנחנו יש לנו כסף. אנחנו יש לנו את האפשרות לבחור באיזה עיר נגור, לאיזה בית ספר אתה תלך, תקבל דמי כיס, אנחנו ניתן לך את האוטו, אם נתיחס אליך יפה, אנחנו יכולים להחליט הכל. אנחנו ההורים." היחס הזה, זה מה שמלמד את האח הגדול מה המסגרת ביחסים. ואין שום דרך לפתור את זה. בטוח שלא להמשיך באותה השיטה.
הבעיה לא הולכת להפתר
אני לא אומר, שבמשפחות שיש בעיות ביחסים, אי אפשר לתקן אותם. אפשר לתקן אותם, אבל זה הכל תלוי בהורים. שיגידו "אוקיי, אנחנו צריכים להתיחס לילדים שלנו כאל מבוגרים ולהבין שהכוח שיש לנו מעליהם, זה לא מוסרי, זה לא הוגן, זה לא מתחשב וזה לא יפתור את הבעיה. זה לא מתחשב להשתמש בכוח שלנו בשביל לפתור את הבעיה. אנחנו צריכים לפתור את הבעיה כשויים. ליצור מצב של שוויון, שלאף אחד אין כוח מעל אף אחד. ואנחנו צריכים לגרום לכולם להיות מרוצים מהיחסים." עכשיו, זה כמובן ברוב המשפחות לא הולך לקרות, מיכוון שהכוח שיש להורים נותן להם אפשרות לפתור את הבעיה ולהוריד את המתח מעצמם. באופן מיידי. ובאותה המידה הממשלה לא רוצה להתאמץ יותר מידי בשביל לפתור את הבעיה, היא יכולה פשוט לפתור בשביל עצמה את הבעיה, וזה יכו להיות על ידי זה שהם יתנו לאזרחים את מה שהם רוצים, ויטילו הגבלות על הבנקים וזה יפתור את הבעיה לכמה חודשים, וככה הממשלה לא תצטרך להתאמץ יותר מידי, היא פשוט תטיל מגבלות על הבנקים, הבנקים יפעילו שריר ויעשו משהו אחר רע לאזרחים, האזרחים יבואו שוב לממשלה ובסופו של דבר האזרחים לא מזההים את מקור הבעיה. שזה בדיוק המצב שההורים רוצים. ההורים רוצים שהאחים הקטנים יאמינו שהם לא הבעיה. שהבעיה היא האח הגדול, ובסופו של דבר הם רוצים להחליש גם את האח הגדול וגם את האח הקטן ואפילו לגרום לאח הקטםן להאמין שהבעיה זה איך שהוא מתנהג. ושאם הוא ישנה את ההתנהגות שלו אחין הגדול יתיחס אליו יותר טוב. הממשלה יכולה להגיד שהאזרחים לא חוסכים מספיק, שהאזרחים לא מעורבים מספיק פוליטית, שהם לא מערבים מספיק את הממשלה, שהם לא נונים לממשלה מספיק כוח, או שהם לא בוחרים את הנציגים המתאימים, וכמובן ההורים יכולים להאשים אחד את השני, וזה מה שחברי כנסת עושים, הם מאשימים אחד את השני, בזה שהם לא עשו מספיק. האבא מאשים את האמא שהיא רכה מידי עם האח הגדול, האמא מאשימה את האבא שהוא קל מידי עם האח הקטן. אבל בסופו ל דבר הבעייה לא נפתרת, היא לא הולכת להפתר, וזה לא הפתרון.
עכשיו, מחליא אותי, מחליא אותי לראות בנאדם שחי מכספי שוד, שהמשכורת שהוא מביא הביתה נלקחה בכוח ממני וממכם, אומר שהבנקים, שהוא לגמרי שולט בהם, הם יותר חזקים ממנו, זה כמו שהפסיכופת שמרביץ לך ואומר לך "זה לא אני! משהו שולט בי! אני קורבן, מישהו אומר לי להרביץ לך!" זה פשוט הזוי. זה פשוט שפל. וכואב לי הלב לראות אנשים נופלים בהונאה הזאת ומאמינים בכל מיני קדושים מעונים, חברי כנסת שאומרים שהם באו לתקן את הממשלה ושהבעיה היא לא הממשלה והצורה שהממשלה פועלת, אלא הבעיה היא הבנקים, או התאגידים שלא רוצים לישר קו עם הממשלה. "יש לנו בעיה עם האח הגדול, אנחנו לא הענשנו אותו מספיק. אנחנו הפסקנו לו את הדמי כיס, אבל המשכנו לתת לו את האוטו וזו הבעיה." עכשיו כמובן שזה לא הולך לפתור את הבעיה של היחסים, זה לא הולך ליצור יחסים מצויינים בין האח הגדול לאח הקטן. למעשה הבעיה היא שההורים שהם אלו שיצרו את היחסים בין האח הגדול לאח הקטן, הם לא רוצים להודות שהדרך שבה הם פתרו עד כה את הבעיות, היא הבעיה. שהם לא צריכים להיות יותר קשים עם הילדים, אלא שהם צריכים יותר לכבד אותם והם יצרו את הבעיה. הורים אף פעם לא, ושאני אומר אף פעם אני לא אומר בשום מקרה, אבל ברוב המקרים הורים לא הולכים להודות בכשלים שלהם, בטעויות שלהם מיכוון שיש להם את הכוח האינסופי, העצום מעל הילדים שלהם, והם יכוןלים פשוט להשאיר את הבעיה שם, עד שהילדים יברחו מהבית. ובזמן זה הם יכולים לתעתע במוחות של הילדים ולגרום להם להאמין שהם בעצמם הבעיה. שלהם יש את הבעיה ושזה לא ההורים.
אני אישית לא חושב שמיקי רוזנטל וחבריו השרים, החברי כנסת ופוליטיקאים בממשלה, אני לא חושב שהם ההורים שלי. אני לא חושב שאני חייב להם משהו ואני לא חושב שהם חייבים לי משהו. אני חושב שהם סתם אנשים, שמשתמשים בכוח ובאלימות בשביל לדכא ולבזוז את כולנו. הם מעניקים כוח מסויים לבנקים כדי שיהיה להם נוח יותר לנהל את השוד, הבזיזה הזאת. כמובן שכאשר צצות בעיות הם הולכים להאשים את הבנקים, ולהגיד שהבנקים חזקים מידי. אבל כמובן שאם הבנקים שולטים בממשלה, מה שהממשלה צריכה לעשות זה להפסיק את השליטה שלה באנשים, ואז הכוח שיהיה לבנקים מנוטרל. אם לבנקים יש כוח מעל הממשלה, וכל הכוח של הממשלה מסתכם בשליטה באזרחים, וטוב האזרחים לנגד עינינו, אז מן הסתם שאנחנו צריכים להפסיק את השליטה באזרחים. לצמצם את השליטה באזרחים. להפסיק אותה. להפסיק להטיל הגבלות על אנשים. לאפשר לאנשים למשוך את הכסף שלהם לא לתוך הבנקים. לא לכפות על אזרחים להשתתף במשפטים ולכפות עליהם לוותר על הטלוויזיה והבית שלהם בשביל להחזיר חובות לבנקים. פשוט לנטרל את השליטה של הממשלה. ואז לבנקים לא יהיה שום כוח. הם ישלטו בממשלה שלא שולטת בכלום. איזה כוח יהיה להם? כלום. אבל הרעיון שאנחנו יכולים, שיכול לצאת טוב מלהפסיק את השליטה של הממשלה בכולם, הוא רעיון בלתי נפתס בראש של פוליטיקאים, בדיוק כמו שגורו שאומר לך שאם תמכור את הבית שלך ותיתן לו את הכסף יציל אותך מסרטן, ואתה בא ואומר לו "לא הצלת אותי מסרטן, הסרטן רק החמיר" הוא יגיד לך "כן, אבל אם לא הייתי עושה את זה, הסרטן כבר היה הורג אותך. עכשיו אתה צריך להיות מאוד אסיד תודה למה שאני עשיתי בשבילך." וזה בעצם הממשלה. זה גוף שמפעיל אלימות כלפי כולם וההצדק היחיד שלו זה הצדק של גורו שאומר "אם אני לא הייתי עושה את זה, המצב היה הרבה יותר רע." אין לכך שום הוכחות כמובן, אין שום ראיות שזה נכון, אבל זה לא משנה הרבה. כי יש להן את כל הכוח להמשיך למכור לנו זיבולי שכל, וזה פשוט עצוב לי, זה פשוט עצוב לי שאנשים משתפים את הוידאו הזה ומאפשרים לפוליטיקאים, כמו מיקי רוזנטל, להמשיך לבלבל לנו את השכל, ולנסות להתנקות מהאלימות שהם מפעילים. לשכנע אותנו שהבעיה היא באיך שבנקים בוחרים לנצל את הכוח שיש להם. כוח שפוליטיקאים מעניקים להם.
לעזוב את הבית
אז המצב הוא שאנחנו הילדים הקטנים, הבנקים הם האחים הגדולים, והממשלה זה ההורים. אבל אנחנו עוד לא בני 16, אנחנו לא יכולים למצוא עבודה, לעזוב את הבית וללכת לגור עם שותפים בניתוק מוחלט מההורים והאחים שלא רוצים ומתכוונים והפסיק להתעלל בנו, ולנצל אותנו. אז מה אנחנו יכולים לעשות? בטח ובטח שאנחנו לא נמצא שום תועלת בלהמשיך באותו אופן הפעולה, בלראות את ההורים שלנו כפתרון, כגורם שהולך לפתור את הבעיה, או שיכול לפתור את הבעיה. בהנחה שאנחנו כבר בני 8, וההתעללות הזו נמשכת 8 שנים, והיא תוצאה של התעללות שהתחילה מאז הילדות של אחינו הגדול שהוא נניח בין 16 או 14, אז ההתעללות הזו התחילה לפני 14 שנים, והיא כנראה נובעת מפגמים באישיות של ההורים שקיימים עשרים שנים קודם לכן. הבעיה לא הולכת להיפתר רק בגלל שאנחנו עכשיו בני 8 והתחלנו להתלונן. למעשה, עשינו את זה כמה פעמים והתלוננו, וזה רק החמיר את המצב. אז אנחנו חייבים להבין שהפתרון זה לא עוד התערבות של ההורים, וזה נכון שאנחנו לא יכולים לעזוב את הבית, אנחנו לא יכולים להפסיק לעבוד עם הבנקים, אנחנו לא יכולים לקרוע את תעודת הזהות שלנו ולהפסיק להזדהות בתור אזרחים, מיכוון שאם אתה תנסה להתכחש לכך שיש לך מספר תעודת זהות, בפעם הבאה שיהיה מחסום משטרתי בכביש וישאלו אותך "מה השם שלך? תראה לי תעודת זהות!" ואתה תסרב להראות תעודת זהות או למסור פרטים, אתה תוכנע, יכניסו אותך לכלוב, ויכריחו אותך לבחור בין להזדהות בתור אזרח, להיכנע למערכת, או למות או להישאר כלוא בתוך כלוב. אז את זה אנחנו לא יכולים לעשות, אנחנו לא יכולים כרגע, בגלל שאנחנו במטפורה זאת אנחנו כמו ילדים בני 8. יש לנו עוד 8 שנים נוספות לחיות בתוך המצב הזה. ואנחנו לא יכולים לתקן, וספק אם אנחנו יכולים לשפר את המצב, אבל לתקן אותו אנחנו לא יכולים. מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להבין את המצב. זה להתכונן לפתרון הנכון, שזה להתנתק מההורים. להפסיק לגור אצל ההורים. ברגע שאנחנו יכולים לצאת מהבית של ההורים, לא לחזור, לא לסמוך עליהם יותר, להפסיק, להתכונן לחיים החופשיים שלנו, כדי שלא נגיע לגיל 16 ונגיד לעצמנו שעדיף לנו להישאר לגור בבית של ההורים, כי עוד מעט אנחנו הולכים לצבא, ואחרי הצבא אנחנו רוצים ללמוד באוניברסיטה ואנחנו רוצים שההורים יתנו לנו קצת כסף ללמוד באוניברסיטה, אז אנחנו נישאר לגור עד גיל 24, או 26 אצל ההורים ואנחנו תמיד נצטרך אותם שיעזרו לנו אח"כ, כי המצב הזה יביא אותנו לכך שאנחנו נלך לאוניברסיטה הלא נכונה, לא נקבל מספיק כסף, לא נוכל להתרכז בלימודים כי נצטרך לעבוד באיזושהי עבודה נוספת, ואנחנו נמשיך לסבול את היחס הרע מאחינו הגדול בכל פעם שאנחנו נפגשים איתו, אנחנו תמיד נאכל את הלב על הדרך בה ההורים מתיחסים אלינו ביחס לאחינו הגדול, וזה לא יעבור. לא יהיה לנו שום ניצחון מעל המערכת הזאת.
לכן חשוב מאוד שאנחנו נבין את הגורמים, את מבנה הכוח שגורם לבעיה ולניצול, ואנחנו נתכונן כמה שיותר מהר לצאת מהמצב הזה. אז כמו שאני אומר, אנחנו צריכים להפסיק להאמין לפוליטיקאים שאומרים לנו שהבנקים זה הבעיה, ואנחנו צריכים להמשיך להבין שהבעיה היא הממשלה, הםוליטיקאים בעצמם הם הבעיה. אנחנו צריכים להפסיק לתמוך בהם, ואנחנו צריכים להפסיק להקשיב להם. להפסיק להתיחס אליהם, כאלילו הם שם בשבילנו. כאילו שהם חלק מהפתרון. כי זה לא המצב ואנחנו צריכים במהרה, ברגע הראשון שנוכל לעשות את זה, אנחנו צריכים להתנתק מהם. וברגע שאנחנו נתנתק מהם כמובן נהיה אחראים לגורל שלנו, ולא יהיו לנו יותר השפעות שליליות שכאלו. ברגע שהם לא יהיו אלו שפותרים לנו בעיות בחיים, והם לא יהיו אלו שמייצרים לנו בעיות בחיים, אנחנו נהייה אחראים לאיך שאנחנו חיים את החיים שלנו. אבל זה יקרה רק כאשר אנחנו נפסיק להתסכל על הממשלה בתור משהו שאנחנו תלויים בו. וההבדל הגדול בין ילדים בני 8 והורים, זה שהממשלה זה כמו הורים שנשארים איתך לנצח. לפחות ככה הם רואים את זה. הממשלה רוצה להישאר ההורים, ולהשאיר אותנו בתור ילדים, עד היום שבוא אנחנו בני 80, 90... 100 ובקבר. הממשלה תמיד רוצה להישאר במעמד של ההורים שלנו. לכן, זו בדיוק הנקודה, שאנחנו צריכים להתחיל להתכונן ולהתחיל להתנהג כאילו אנחנו כבר חופשיים מהם. לא להמשיך לחשוב שבינתיים, עד שנגיע לגיל 16... כי למעשה אנחנו כבר עכשיו כמו בני 16, או 26, ואנחנו עדיין תקועים עם הממשלה. אני ספציפית כבר בן 35, אבל עדיין, יש את מיקי רוזנטל שחושב שהוא אבא שלי. שהוא חושב שאני אבוא ואפנה אליו ואתחנן אליו שיפצור בעיה שהוא והחברים שלו מייצרים לי בחיים. הוא חושב שאין לי ברירה, ואני תלוי בו, ואני כנראה יהיה תמיד, לנצח תלוי בו, כי מבחינת הממשלה, היחסים האלה שהם מאוד מזכירים יחסים של הורים וילדים, מבחינת מיקי רוזנטל היחסים האלה צריכים להישאר לנצח. שפוליטיקאים הם ההורים שלנו, עד היום שאנחנו מתים. ולכן זה מאוד חשוב שאנחנו נסתכל על זה בתור משהו שאנחנו באמת צריכים לעשות בשלב מסויים, זה להתנתק מהממשלה. זה להפסיק לצפות שממשלה תפתור לנו בעיות מול תאגידים, מול בנקים, שהממשלה תספק לנו חינוך, בריאות, בטחון, תשתיות וכו'. אנחנו לא יכולים לחשוב על עצמנו בתור ילדים בני 8 ולהשתמש עדיין בהורים, כי ההורים לא פותרים לנו את הבעיות כבר עכשיו. דבר שני, אנחנו לא בני 8, ולא יגיע שום גיל 16 שבו אנחנו נהיה מספיק בוגרים. אנחנו כבר עכשיו מספיק בוגרים בשביל לנהל את החיים שלנו בעצמנו. אנחנו יכולים ללכת לעבוד, אנחנו יכולים להקים עסק, להקים חברה, אנחנו יכולים להפוך להיות מה שאנחנו רוצים, אנחנו כבר הפכנו, חלק מאיתנו עובדים בהוראה, מורים, חלק מאיתנו עובדים כמאבטחים, חלק מאיתנו חיילים, לכל אחד יש את היכולת לספק שירותים אחד לשני. ואין לנו שום צורך להמשיך לגדול בשביל להיות עצמאיים. אנחנו כבר היום מספיק גדולים בשביל להיות עצמאיים ולנהל את החיים שלנו בעצמנו, ולעשות את הבחירות שלנו, בעצמנו, ובלי שמישהו יכפה עלינו, קשר עם תאגיד, או בנק מסויים, או מטבע מסויים, ואז אנחנו נהיה תלויים באותו בנאדם שכופה עלינו להשתמש במטבע מסויים, להשתמ בבנק מסויים ולהיות תלויים בתאגידים מסויימים, ואז אנחנו צריכים להוא לאותו המישהו ולבקש ממנו שיכפה על התאגידים, ויכפה על הבנקים, וישפיע על המטבע שהוא כופה עלינו להשתמש בו, כדי שיהיה לנו טוב יותר.
תפסיקו להאמין לפוליטיקאים - אי אפשר לתקן את המערכת
אנחנו צריכים פשוט להתנתק מהפוליטיקאים, ולהפסיק לצפות מהם לשנות את המצב. להפסיק לצפות מהם להודות במצב, כי הם לא הולכים להודות במצב. הם יודו במצב רק אחרי שאנחנו, מיוזמתינו, נתנתק מהם. לי אישית זה קרה, שהייתי ילד, היחס בבית היה מאוד גרוע. ההורים שלי היו מאוד גרועים, הם זלזלו בי והתיחסו אלי מאוד רע. אבל ביום שאני יצאתי מהבית, אולי שנה אחרי יצאתי מהבית, היחס של ההורים כלפי נהיה מופלא. הם ממש התחננו שאני אבוא לבקר אותם ואבוא לארוחת שישי, ושבאתי הם התיחסו אי בכבוד ובהערצה, בגלל שאני עובד, ואני עצמאי, ואני כבר לא צריך אותם. אני לא צריך את הבית שלהם, אני לא צריך את הכסף שלהם, אני לא צריך את ההתערבות שלהם בחיים שלי ושהם יעשו בשבילי דברים, שהם ישנו משהו בחיים שלי, לא צריך אותם בכלום. ואז היחס שלהם נהיה מאוד יפה כלפי. זה לא אומר שהם הודו בבעיות שהם יצרו, ואני לא יודע האם פוליטיקאים אי פעם יודו שהם אשמים בבעיות שהם בעצמם יצרו, אבל הם בהחלט לא הולכים להיות פתרון לשום בעיה, ואת רוב הבעיות את בעצמם יצרו. זה חשוב לזכור שכאשר אנחנו מסתכלים על נאום של מיקי רוזנטל בכנסת, ואנחנו אומרים לעצמנו "הבנאדם הזה הוא חושף שחיתויות, הוא בולדוג, הוא בולדוזר, ועכשיו הוא נכנס בבנקים שמתיחסים אלינו רע ושודדים אותנו" אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שאותו הבנאדם, אין לו שום בעיה מוסרית להפעיל אלימות כלפינו, בשביל לקחת כסף שהוא ישלם לעצמו בתור משכורת. הוא כמובן לא הולך להצביע על הבעיה הזו ולהגיד שהבעיה הזו שהוא ועוד 119 פוליטיקאים מפעילים אלימות וכפייה כלפינו, אבל הוא הולך להגיד שהבעיה היא שהם לא מפעילים מספיק אלימות כנגד הבנקים, שפוגעים בנו ולוקחים לנו 6 שקלים במקום 2 שקלים עמלה.
אז אני מפציר, ומבקש ממכם, ומתחנן, ובוכה כבר, תפסיקו להאמין לפוליטיקאים. תפסיקו לשתף את הסרטונים והחדשות, והסיפורים על פוליטיקאים שמנסים להלחם בשחיתות, ולתקן את המערכת. תפסיקו להאמין להם שזה אפשרי, ושיש דרך, להפעיל את המערכת בצורה מוסרית. בגלל שמה שהמערכת היא למעשה, היא גוף שכל הבסיס שלו, כל מה שהוא עושה זה בלתי מוסרי, ואין שום דרך לעשות את זה בצורה מוסרית. הבעיה היא לא בדרך, שהם אונסים אותנו. הבעיה היא לא איך שהם אונסים אותנו, הבעיה היא האונס עצמו. ואנחנו חייבים להפסיק להקשיב ולשאת עיניים אל עבר אנסים, רוצחים, גנבים ושקרנים, פוליטיקאים, ולהגיד "אוו! הנה! השינוי מגיע! או, הנה, עכשיו נכנס בולדוג, עכשיו נכנס בולדוזר, עכשיו נכנס חושף שחיתויות לכנופיית האנסים, רוצחים, גנבים ושקרנים האלה, והוא מדבר על משהו רע שעושים לנו, בואו, הנה, נמשיך להאמין שאם אנחנו נבחר באנשים המתאימים לתוך הכנופייה הזאת, זה יפסיק להיו רע לנו לחיות תחת השליטה והאונס של הכנופייה הזאת על החיים שלנו."
