מאמר מתורגם מתוך התוכנית של סטפן מוליניו מפרידומיין רדיו. זהו החלק הראשון של המאמר.
האלמנט האחרון ואולי הכי חשוב ללמוד הוא הקשר בין אלוהים, המדינה והמשפחה. מבלי להבין את הקשר הזה, לא תוכל להבין את החברה שאתה חי בה. החברה היא שיקוף מהדהד, מעוות ונצלני של מערכת המשפחה המקורית. חלק נרחב של המיינדסט המדינאי הוא הבעיה של אחים. חלק זה יהיה בעיקר תאורטי, העובדות יוצגו אח"כ. קשרי אחים הם הרבה יותר חשובים ומשפיעים עלינו בגלל שהם קשרים שנמשכים לכל אורך החיים שלנו. בנוסף, אם אתה מגיע מבית מתעלל, לאחיך ולך יש הרבה חוויות משותפות, דומות, וכנראה שזה כולל חלק גדול מאותן ההתעללויות. את רוב ההתעללות באחיך הגדול, כנראה לא ראית, כי עוד לא נולדת אז. מה שזה אומר זה, שזאת מערכת יחסים מסובכת, ושאם נתקלת בה בבעיות, זה לא יהיה פשוט לפתור אותן.
עם הורים זה קל, הם אחראים, הם בשליטה - אבל עם אחים זה הרבה יותר מסובך. בעוד שזה מאוד קשה לטעון שילד הוא בלתי מוסרי, ילדים כיום עושים דברים שנחשבים כ'רעים' אפילו בעיניהם. מוסר לפי דעתי אינו נקבע לפי גיל. למרות שיש נקודה מסויימת שבה אנשים פשוט הופכים להיות אחראים למעשיהם, ואז הם אחראים לעצמם אם הם אוהבים את זה או לא, אך אצל אחים, במיוחד עם אחים גדולים, אחים גדולים יכולים לעשות דברים בלתי מוסריים לאחים הקטנים, בהינתן פער הכוחות ביניהם, והם עצמם יודעים שזה בלתי מוסרי. כי הם מסתירים את זה, והם גם יודעים שזה בלתי מוסרי כי אם אתה עושה את אותו הדבר בחזרה להם, הם מתעצבנים אפילו עוד יותר..
כמובן שהבעיתיות עוברת מההורים למטה לאחים הגדולים, ודרכם לאחים הקטנים.. אנחנו לעולם לא נהיה מסוגלים לתפוס כיצד החברה היא תוצאה של המשפחה, מבלי לקחת בחשבון את יחסי האחים. העובדות הן די ברורות: יותר מחצי ממערכות היחסים בין אחים הן נצלניות, חצי מיחסי האחים, וזה ככל כנראה אף יותר מחצי אם אנחנו מקבלים את התאוריה שהמחקר הזה לא מושלם ולא תופס את כל המקרים כמו איזו רשת-קסם... ההשפעות של יחסי אחים הם ארוכות טווח ביותר..
אם אתה אח צעיר, וניסית או אף פעם לא יכולת להתחרות באחיך הגדול, יש לכך המון השפעות ארוכות טווח עליך, זוהי התערבות חזקה מאוד בהערכה העצמית שלך, ויש לך שווי שוק קטן בצורה משמעותית כאשר אתה גדל במקום שכזה.
ישנם סימנים וניתן לצפות מראש התעללות באחים האם האח הגדול היה קורבן להתעללות? או האם האח הגדול היה עד להתעללות באחרים? אם האח הגדול קיבל הוראות מההורים ומטלות כמו טיפול באחים הקטנים, אם האח הקטן נתפס כ"ילד מועדף", אם יש הרבה כעס לא מבוטא כלפי האם, סביר מאוד שהוא יצא כלפי האח הצעיר, ואם האח הגדול איבד לאחרונה את אביו בגלל גירושין או מוות או המון סיבות אחרות, זה די ברור שסוג מסויים של התעללות הולכת להופיע
כלומר יש הרבה סימנים ורמזים שמאפשרים לצפות התרחשותה של התעללות, אך כל זה לא אומר שלאחים המתעללים אין אחריות, בשום צורה או אופן לא, אך בכל זאת ישנם גורמים וסימנים שמאפשרים לצפות מראש את ההתעללות.
אני לא הולך לדבר על התעללויות מיניות בין אחים - זה נושא שבו אני לא הסמכות, אין לי את הידע והנסיון לדבר מתוכו, אני רק אדבר על התעללות רגשית או פיזית. המסר של הוידאו הזה הוא בעצם להראות לך כיצד הרגשות שלנו כלפי ההורים שלנו הם הרגשות שלנו כלפי המדינה, והרגשות שלנו כלפי האחים שלנו הם הרגשות שלנו כלפי התאגידים.
רוב ההתעללות מתרחשת בקרבת ההורה - וזה משהו חשוב להבין - הורים עלולים לומר שהם בעד פתרונות לא אלימים, ושהם בעד שליטה על התנהגות האחים המתעללים, אך הנתונים מראים ש 70% משמשפחות פועלות בצורה שמהווה בעצם התעללו. ב 30% מהמשפחות, ויכוחים בין ההורים נפתרים על ידי אלימות. אם אנחנו רוצים להבין מדוע לכל כך הרבה אנשים יש רפלקס לפתרונות אלימים, אנחנו חייבים להכיר בכך שרוב האנשים גדלו בבית שכך פתרו בו בעיות.
איומים, סחיטה, שליטה רוב המשפחות משתמשות באיומים ואלימות בכדי לפתור בעיות - כמובן שכאשר הם באים לפתור בעיות חברתיות - הם יפנו מיד לאלימות ואיומים. זה מה שאנחנו רואים בבית ספר. לפעמים במוסדות דתיים, 70% מהמשפחות, ואני משער שאף הרבה יותר..
35% מהאחים הקטנים מותקפים על ידי אחיהם הגדולים בכל שנה - לא רק מתגרים בהם או מקללים אותם - ממש מתעללים בהם פיזית - 35% - כל שנה כשאנחנו גדלים והאתגר של פתרון בעיות מופיע בחיינו כמבוגרים, באופן אמפירי זה בלתי ניתן לדמיין אפילו מצב בו לא נפנה לאלימות כפתרון. זה בלתי ניתן לדמיין שלא נרצה בקיומה של סמכות מרכזית לאלימות - זה לא היה עושה הגיון בכלל. בשביל אותם ילדים, כשאומרים להם שהחברה צריכה להיות חופשיה וללא אלימות, זה נשמע כמו "אנשים צריכים לנשום מים, ולשתות קשקושים בשכל" - זה לגמרי מחוץ לטווח הנסיון האישי שלהם.
תחשבו עד כמה העולם הרוחני של ילד נפגע כאשר אלימות משומשת לפתרון של ויכוחים, עד כמה העתיד שלו מקבל תפנית בלתי נמנעת וכמה דברים שיכל להשיג נמנעים ממנו בשל כך... הנוכחות של אלימות בילדות קובעת את דרך המחשבה שלנו בעתיד. וזו לא רק הנוכחות של אלימות - בכלכלה אנחנו תמיד לומדים לחפש את ההפסדים הבלתי נראים - מהי העלות? הורות בחברה אמנם נמצאת בשיפור לאומת העבר, אך המצב עדיין גרוע
אז מהי העלות שמשלם ילד שהיה קורבן להתעללות, מלבד הנזק הברור להתפתחות השכל? ילדים שחווים התעללות, כלומר שהעביות שלהם נפתרות על ידי אלימות, הם ילדים שלא לומדים איך לשאת ולתת. הם לא לומדים כיצד להתמקח על הרצונות והדעות שלהם.
האנושות עדיין לא מוכנה לתפקד כחברה חופשית - אנשים שאומרים "אם תהיה עכשיו אנרכיה - יהיה פה בלאגן" צודקים בחלק ממה שהם אומרים. במצב כיום, אכן יהיה בלאגן ללא סוכנות מרכזית לאלימות. רק כאשר החברה תהיה מורכבת מאנשים שגדלו ללא אלימות והתעללות, יהיה סיכוי לחברה חופשית אנשים צריכים לגדול בתוך מערכות לא אלימות בכדי להיות מסוגלים בכלל לתפוס מבחינה רגשית את הערך "אי-אלימות".
אנשים פשוט לא ראו בחיים שלהם פתרונות לא אלימים, לא בצורה שכיחה מספיק בשביל להשתכנע אני לא מתכוון לאלימות כמו אגרופים או כפיה פיזית כלשהי, אלא גם ובעיקר על שימוש לא מוסרי בסמכות כמה פעמים בחיים שלך היית עד להתחשבות ועניין ברצונות והתשוקות של ילדים? כמה פעמים בחיים שלך היית עד להתעלמות, לאיומים מפורשים או מרומזים, למניפולציות ושלילה של הרצונות והתשוקות של ילדים? כמה פעמים זה קרה לך בחיים? למשל, האיום בכשלון, האיום הקיים בבית ספר של כשלון במבחן, אם לא תצליח תכשל וזה יפריע לך כשתגדל. לדעתי האיום הזה מיותר לחלוטין ואף מזיק כשלעצמו. זו התעללות וככה לא תפעל חברה חופשית בנוגע לחינוך ילדים. טבעם של ילדים זה ללמוד ולרצות לשלוט בדברים. למידה מלהיבה ילדים. אני יכול לזכור מעט מאוד מקרים מהילדות שלי של הורים מתחשבים ואיכפתיים לילדים שלהם. הנוכחות של שליטה, אגרסיות, מניפולציות והפעלת סמכות בצורה ברוטלית מלמדת את הילדים לפתור את הבעיות באותן הדרכים. כשמישהו אומר "אי אפשר לקיים חברה יציבה ללא שימוש באלימות" הוא לרוב צודק, באופן מסויים, כי הוא לא חווה ולא מודע לאפשרות אחרת.
כשזה מגיע לשאלות כמו ההתחממות הגלובלית, או פשע, או עוני - השפה היחידה שהם מכירים היא אלימות. כשאנשים מדברים על החברה, הם בעצם מדברים על המשפחה שלהם כאדם שחווה התעללות שומע על הרעיון של חברה חופשית הוא שומע ש "כל האנשים בחיים שלך הם בלתי מוסריים - ההורים, המורים, החברים..." הורים רבים משתמשים ב"הפסקות" בכדי ללמד את ילדם לא להיות אגרסיבי כלפיהם - וזאת התעללות. זו התעללות כי הם מנסים לטפל בסימפטום תוך כדי התעלמות מהסיבה.
לאנשים אין מושג על מה אתה מדבר. כולנו מניחים שבעיות רציניות יותר דורשות אמצעים רציניים יותר, אם הציפורן שלך ארוכה מדי, אתה גוזר אותה. אם הרגל שלך מתחילה להירקב, אתה כורת אותה. ככל שהאיום חמור יותר, החיתוך יהיה חמור אף הוא.
אם אנחנו משתמשים באלימות וכפיה כלפי ילדים כאשר הם זורקים צעצועים או מרביצים לילד אחר, זה טבעי שנרצה לפעות באלימות קשה יותר עם פושעים בגירים...
כלפי מי שלא משלם מיסים.. מי ששודד את העניים מההזדמנות להשכלה, את הזקנים מקיום בכבוד ואת החולים מתרופות ושירותי בריאות? כלומר, איך אפשר להשתמש באלימות כלפי ילדים, ואח"כ לא להשתמש בה כלפי מעשים הרבה יותר חמורים מאלו שעושים ילדים? לאנשים חסרי מודעות עצמית אתה נשמע כמו אחד שאומר "בעליה קלה תלחץ קצת על הגז ובעליה קשה תן פול גז ברברס." אתה לא עושה להם היגיון...
אם אתה לא מבין את משמעות האלימות בילדות, אתה לא תבין מדוע אנשים כל הזמן קופצים לפתרונות אלימים בחברה שלנו. הם לא מדברים שפה אחרת. דיברנו הרבה על הורים, בואו נדבר עכשיו קצת על אחים - כל זה מובא בפניכם כדעות אישיות בלבד, שלי, מנסיון של שנים - זה לא משהו בעל ערך שאת\ה יכול\ה להפקיד בבנק...
התעללות באחים לא יכולה לקרות מבלי האישור המפורש או מרומז של ההורים. מעגל האלימות הוא: ההורה יורד על האח הגדול, האח הגדול יורד על האח הקטן, האח הקטן הולך לחפש עזרה אצל ההורים, שהולכים לאח הגדול ויורדים עליו, וההמשך ברור. הורים פשוט לא מסוגלים להגן על אח קטן מאח גדול, זה פשוט בלתי אפשרי - זה לא יותר אפשרי מאשר כמה שלממשלה זה אפשרי להוציא סמים החוצה מבתי הסוהר.
זה קרה לי ומנסיון אישי אני יכול לומר שבהחלט לא היה לי מה לעשות, ההורים שלי לא יכלו בשום צורה או דרך לשנות את היחס שאני מקבל מאחותי הגדולה... אם היא מזלזלת בי בגלל שאני חלש, היא לא תתחיל לכבד אותי בגלל שאני מבקש עזרה מההורים.. הורה שלא שואל שאלות - נמנע מהידע שמראה איך האגרסיות שלו עוברות דרך האח הגדול לאח הקטן. כלומר, אתה חייב לעבוד ממש קשה בכדי לפספס את העובדה הזו.
אם ההורה היה שואל את הילד הקטן "איך היית רוצה שנטפל בבעיה הזו?" - אני הייתי אומר "הייתי רוצה לראות אתכם לא כופים על אף אחד שום דבר - זה יהיה הכי טוב בשבילי" ההורה לא יהיה מוכן לוותר על האפשרות להשתמש בילד כפח אשפה לעצבים, תסכול, זעם וחרדה.. מהזווית של האח הצעיר, ואני יכול רק לדבר על הזווית הזו, כי לא הייתי האח הגדול ביותר בבית אף פעם - ואני אשמח לשמוע את דעתך אם את\ה גדלת בבית כזה בתור אח גדול, מהזווית של האח הצעיר, יש התנגשות מסויימת בין ההורים לאח הגדול - למרות שההורה מחויב ואחראי לשלוט ביחס האח הגדול לקטן - ההורה, מתחת לשולחן, מעודד ומתגמל את האח הגדול על התעללות.
ההורה רוצה בהמשכיות של המצב הנתון - ואנחנו נגיע להשוואה לתאגידים בהמשך השיחה הזו. כיצד ההורים שלי יכלו לבקש מאחותי הגדולה להפסיק לזלזל בי? הם הפרו את הכלל הזה בעצמם... היא הייתה מתקיפה אותם בחזרה מיד וגוערת בהם על איך שהם מתיחסים אליה, והם היו מרגישים רע עם עצמם.. אם הם היו מרגישים רע עם עצמם, הם היו מגיבים בהתעלמות קשה יותר ממנה, וההתעלמות ממני היתה רק גוברת.. בתוך שניות! הורה שנוקט באלימות - אוטומטית - מונע מעצמו לאסור אלימות כלפי אחרים. הורה שנוקט בהזנחה והתעלמות - אוטומטית - מונע מעצמו לאסור הזנחה והתעלמות מאחרים. הרשות ניתנת באופן מפורש ומרומז. רוב ההורים המתעללים לא רוצים לוותר על האפשרות הזו.
אנשים לא משתמשים באלימות כי הם לא מסוגלים למצוא פתרון אחר. אנשים לא מוצאים פתרון אחר בגלל שהם מכורים לשימוש באלימות וזה מונע מהם למצוא פתרון אחר.
אם אתם רוצים להבין מדוע לאנשים יש כאלו בעיות רגשיות עם תאגידים, אתם חייבים להבין את ההשפעות של התעללות באחים על החברה כולה.
ישנן כמה תכונות, שלדעתי מאוד ברורות, כאשר מדברים על הפחד מפני התנגדות או השנאה כלפי תאגידים. אנשים חווים יותר התעללות מצד אחים מאשר מהורים. התאגידים הם החזית של סמכות מקולקלת.. אנשים עובדים בשביל תאגידים, שומעים על תאגידים..
אנשים חווים יותר התעללות מתאגידים מאשר מהממשלה. כמובן ששורש הבעיה של התעללות באחים - היא ההתעללות של ההורים. השורש של הבעיה עם תאגידים היא השימוש הבלתי מוסרי בכוח של המדינה. ההקבלה הזו בין יחסי אחים ויחס לתאגידים כל כך ממשית - שלא נראה לי שמדובר במקריות. אנשים מרגישים הרבה יותר את התוצאות של כשלון של תאגיד מאשר כשלון של המדינה - המדינה תמיד יכולה לשכפל יותר כסף, אך תאגיד שהשקעת בו, יכול להיסגר. את החוב הלאומי קשה יותר להרגיש. כאשר התאגיד מרגיז אותך, אתה רץ לממשלה שתחוקק רגולציות ותשלוט בו. זה בדיוק כמו לחטוף מכות מאחיך ולרוץ להורים לעזרה לפנות לממשלה בבקשה לפתרון כלכלי זה טירוף - זה כמו לפנות לג'ק המרטש בשביל בעיית האפנדיציט שלך.. אבל זה לא *נראה טירוף... אנשים פונים לממשלה עם בעיות כלכליות ומוסריות כאשר הממשלה היא מגדל הקלפים הגדול ביותר של שחיטות וחוסר מקצועיות כלכלית שהיה אי פעם..
כשאנחנו רואים אנשים עושים משהו מטורף כמו לפנות לממשלה עם בעיות כלכליות, אנחנו יכולים לקבל על עצמינו את הבחירה הקלה, לומר שהם פשוט משוגעים.. אך זה יהיה כמו לומר "אלוהים עשה את זה" לשאלה מאיפה באנו.. זאת חצי תשובה, אין לה ערך אמתי, אתה לא יכול לשנות כלום על פי התשובה הזו.. אנשים פועלים בטירוף בגלל שיש להם תבנית מחשבה לא מעודכנת ששולטת במחשבה שלהם אנשים מבינים שלתאגידים אין יותר כוח מלממשלה - לתאגידים אין חיילים, פצצות, בתי כלא... כל אדם עם טיפת שכל יודה שלתאגידים יש פחות כוח מלממשלה - אך תאגידים מפריעים לי יותר מהממשלה באופן ישיר. זה בדיוק כמו אחים גדולים - יש להם פחות כוח מלהורים - אך היחס הרע שלהם מפריע לך הרבה יותר מאשר זה מההורים.
אנשים לא מבינים עד כמה קשורים ההורים להתעללות מצד האחים הם מסתכלים על המילים ויחסי הציבור של ההורים ולא שופטים אותם על פי המעשים שלהם. "אנחנו לא רוצים שתריבו ילדים יקרים" או "אל תריבו" או "תפסיקו לריב" או.. "תבואו אלי אם יש בעיה".. זוהי ההתחיבות המילולית לחזון.. אך במקום לפרוץ לעולם האמפירי, הם נשארים לחיות בעולם שכולו מילים ותאוריות. הם חיים בעולם שהוא שפה. אנשים חיים במדינת ישראל, היא אפילו לא באמת קיימת - זה רק רעיון.
אנשים חיים סרט. הם דמויות ברומן. אנשים חיים בתוך ספרות, ובשביל לפרוץ החוצה לעולם האמפירי הם צריכים לקבל את האפשרות שאלו שיש להם כוח מעליהם הם מושחתים. אמפיריות אומרת "לא אכפת לי ממה שאתה אומר, כלומר אני מודעת לכך שאתה אומר משהו, אך לא אכפת לי מזה - הדבר היחיד שמשנה זה מה שאתה עושה. מעשים מדברים יותר חזק ממילים." למעשה, מעשים מדברים לחלוטין ומילים רק משמשות כמסך עשן.
אנשים מקבלים את הטיעונים של הורים, שהם מנסים לשלוט בהתעללות של האח הגדול כלפי הקטן, ומתעלמים לחלוטין מכך שלמרות מחאות ההורה, הבעיה לעולם לא נפתרת אז למה אנשים פונים לממשלה שתגן עליהם מפני תאגידים? כי הממשלה אומרת שהמטרה שלה זה להגן עליהם מפני תאגידים הדרך היחידה להבין את ההיגיון של החברה הנוכחית היא להבין את התבנית שהם פועלים על פיה, שהיא המשפחה המכורה לאלימות. אנשים לא מסוגלים לעבור ממילים לאמפיריות כי הם חיים את המילים - הם שופטים את ההורים שלהם לפי המילים שלהם ולא לפי המעשים שלהם. אם העניין של הממשלה היה חינוך ילדים הם היו מוותרים על הרבה דברים בשביל להגיע למטרה שלהם, אם המטרה היתה צמצום העוני, היא היתה עושה מה שצריך בשביל לפתור את בעיית העוני. אם ההורה היה מעוניין להפסיק את ריב האחים, ההורה היה פותח ספר, לוקח את המשפחה לטיפול משפחתי, חוקר, שואל ועושה את מה שצריך בשביל לפתור את המריבה. אנשים מסרבים לקבל את העובדות הקרות של הילדות שלהם.
אם הם רק אומרים שזה מעניין אותם, הם רואים זאת כערך, אבל הם לא עושים שום דבר בשביל לעצור את זה. הם רק רוצים לומר את זה. כל המשברים הכלכליים האחרונים.... היה איזה בחור אחד שגילה שמיידוף מריץ הונאת פונזי... הוא גילה את זה בתוך חמש דקות של חישובים מתימטיים. הבחור שלח מכתבים רבים לועדות שאחריות על כך, הוא שלח מכתבים במשך שנים, ולועדות לא היה אכפת בכלל.. הועדות הממשלתיות אינן שם בשביל למנוע הונאות, הן שם בכדי לחשוף אותך אליהן. לתת לך הרגשה מזוייפת של בטחון, בכדי שההונאה תוכל להמשיך לרוץ.
הועדות הממשלתיות הן חברת שמירה שרק מדביקה מדבקות על הדלת שלך, ולא מתקינה שום מערכת אזעקה, כך שתרגיש טוב יותר כשאתה לא נועל את הדלת והחלונות בביתך. וזו אותה החברה שגונבת ממך. הם שם בכדי לוודא שאין לך אזעקה אמיתית ושאתה לא מודאג. הועדה הממשלתית שם בכדי לגרום לך לחשוב שאין יותר סיבה לדאגה - כדי שלא תפעל בדרך אחרת. זה לוקח המון אנרגיה בשביל לא להבין את זה. אנשים השקיעו המון אנרגיה בשביל לא להבין את ההסטוריה המשפחתית שלהם.
לרוץ לממשלה בכדי שתגן עליך מתאגידים זה כמו לרוץ להורים שיגנו עליך מאחיך הגדולים. זה מטורף.. אמא ואבא הם השורש של הבעיה שלך עם האחים שלך.. זה ממש מפתיע שהזעם כלפי ההורים מועבר או מושלך על האח הקטן.. התאגידים הם האחים הגדולים והקטנים באותה המידה בהשוואה הזו. אחותי היתה זועמת על אימא, ובגלל שהיא לא יכלה להוציא את זה עליה היא הוציאה את זה עלי. ובאותו האופן, אנשים באמת זועמים על ממשלות, והם באמת מפחדים מממשלות, והם מרגישים מאוד מאוימים ונשלטים, והם יודעים שהם משועבדים כמו עבדים לדורי דורות על ידי הממשלות שלהם, והם מתים מפחד מהמצב הסופני הזה שהממשלה יצרה על ידי כלכלה גוססת וחנוקה והם חשים בירידה באיכות החיים שלהם והם זועמים ומפחדים מהממשלה וממה שהיא יצרה.. אבל הם לא ממש יכולים לבטאות את זה כלפי הממשלה - בגלל שלממשלה יש כוח אמיתי. אז מה שהם יעשו זה הם ימצאו יישות פחות חזקה בכדי להתעלל בה כביריונים - בכדי לכבוש את ההרגשה שיש להם, ההרגשה של להיות קורבנות לביריונים..
אנשים אינם יכולים לתקוף את הממשלה יותר מאשר הם יכולים לתקוף את ההורים שלהם. לכן אנשים יתקפו את התאגידים, כי לתאגידים אין כוח מול הממשלה, אין להם בתי כלא, רובים, פצצות וחיילים בכדי להתגונן.
וזה צד נוסף לעניין, האח הגדול מחליף את התאגידים בשביל האח הצעיר והמדינה את ההורה. מתוך פחד להיות מותקף על ידי ההורה, הוא תוקף את האח הקטן, שרץ להורה שיעניש אותו.. וזה מעגל מאוד מאוד חשוב להבין. אני מקוה שזה נותן לכם מספיק היגיון להבין למה, אני חושב שזה חשוב, להבין את המערכות יחסים בין אחים, כאשר אנחנו באים לבדוק, כיצד אנשים מסתכלים על חופש. איך הם תופסים את זה שאתה אומר להם שאתה רוצה לזרוק את המדינה לפח. רוב האנשים ישמעו "אתה תשאר לרחמי האח הגדול, ואמא ואבא לא יעשו כלום בכדי לשלוט במעשיו" אנשים חושבים כך: "..אמנם אחי הרביץ לי, אבל אם אמא או אבא שלי לא היו שם הוא היה הורג אותי" אנשים לא מבינים את זה, כי הם לא רוצים להבין את השורש של אלימות שבמשפחה שלהם. שבגנים שלהם. הם רואים את ההורים ככאלו שהופכים את הרשע הרצחני... לפחות אלים.
שאתה אומר לאנשים "בואו ניתן לתאגידים לנהל הכל" אתה נשמע אומר להם "בואו ניתן לאח הגדול לנהל את כל הבית ללא כל פיקוח של הורים" ובכן, ההרגשה שזה נותן היא הרסנית, החברה תקרוס וכו' וכו' כל מה שאנשים מעבדים במוחם זה את ההסטוריה של המשפחה שלהם. אין לזה שום קשר לטענה ההיגיונית, בוגרת וסבירה ביותר שאתה מציע פה. אני מקוה שאתם מבינים עד כמה חשוב העניין הזה..
