יום רביעי, 30 באפריל 2014

חולי שלטון

חולי שלטון או חולי שליטה, אנשים שאוהבים לשלוט באנשים אחרים, לדחוף את האף שלהם לעניינים לא שלהם, אנשים שלא אוהבים לאפשר לאחרים לחיות בשקט. אני חושב שכאלו הם רוב האנשים, הם בהחלט יותר מאיתנו, אנחנו שמתעסקים רק בעניינים של עצמנו ומניחים לאחרים לחיות את החיים שלהם. יש ממש אחוז גדול של אנשים בחברה שרוצים לשלוט באנשים אחרים. הם חולי שליטה, הם פשוט לא מעוניינים לכבד כל סוג של גבול בין עצמם לבין אדם אחר. וסיבה אחת שזה מופיע בפוליטיקה, היא שהם רואים את החיים שלך, והם רוצים לשלוט בהם, ודרך אחת שהם יכולים לשלוט בחיים שלך זה באמצעות הרפואה הציבורית. אנחנו כבר ראינו את זה עם העישון, שהפך מזמן לעניין ציבורי, אם מישהו מעשן או לא, כי "אני לא רוצה לשלם לבנאדם הזה, הוא גונב את כל הכסף שלנו שמיועד לרפואה ציבורית" והם שוכחים את העובדה שמעשנים בדר"כ מתים צעירים. מה שאומר שהם לא שוכבים בבתי חולים למשך שנים על גבי שנים, אוכלים מאות אלפי שקלים של תקציבי בריאות מידי שבוע.

אם אתה נותן למישהו את הסיכוי לשלוט בחיים שלך, ובכן, יש הרבה אנשים שיקפצו על ההזדמנות לשלוט בך. לעומת זאת, אנרכיזם זה משהו שקשה למכור. אנשים כמוני, שרק רוצים להתעסק בחיים של עצמם, ולעזוב אנשים אחרים לנפשם, ולא לדחוף את האף לעניינים של אחרים, למרות שיכולתי לשלוט ולהרוס לאנשים מסויימים את החיים, אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה לשלוט בחיים של מישהו אחר, אני לא רוצה להגיד לאנשים אחרים מה לעשות. לך תעשה את הבחירות שלך בעצמך, ואני מבטיח לך, אתה תרגיש עם זה הרבה יותר טוב. תחליט בעצמך מה לעשות עם החיים שלך. וזו איננה נטיה רגשית כה נפוצה בימינו. מה שנפוץ, זה "חייבים שלטון. חייבים לשלוט בציבור" או "חייבים לשלוט בחברה, אסור לאפשר לכל אחד לעשות את מה שהוא רוצה לעשות". אני אומר, תנו לכל אחד לעשות את מה שהוא רוצה לעשות. תנו לכולם לבנות לעצמם את החיים שהם רוצים לבנות. כן! אך זו איננה נטיה רגשית נפוצה כל כך.

הסיבה שאני כותב את כל זה, ותחשבו לרגע, על הריקנות, על תחושת החוסר בערך עצמי שיש לאדם שחייב לשלוט באחרים. איזה ואקום יש לאדם כזה בתוך הנשמה, שהוא חייב להסתכל על אנשים אחרים ולנסות לנהל להם את החיים. זה ממש כאילו שעל ידי התמקדות בכל שאר האנשים, הם יכולים להתעלם ממה שיש בתוכם. ולרוב, זה לא הרבה. מנסיון, שאני מתמודד עם אנשים כאלה, אפילו אם אני מציב גבולות ברורים ביותר, הם שונאים אותי על זה. הם שונאים אותי כי אני אומר להם, במקרה ואני מרגיש שדוחקים בי "לא אכפת לי איזה עצה יש לך בשבילי. אני לא רוצה את העצות שלך. לא ביקשתי ממך עצות, לא ביקשתי ממך כלום." ואז הם בד"כ מגיבים עם "אני רק מנסה לעזור, אני רק מנסה..." אבל תעצור פה, כי אף אחד לא ביקש את העזרה שלך.

אם אני ניגש לרכב שלי, ואני רואה מישהו חונה ליד עם הטנדר שלו, והוא מפרק לי את הגלגל ואומר "שמע, נראה לי שהיה חסר לך קצת אוויר בגלגלים, אז חשבתי למה שאני לא אתן לך צמיג חדש, והנה החשבון" אני חושב שכולנו יכולים לראות שמשהו כאן לא ממש בסדר. אבל לא מספיק אנשים מזהים את חולי השליטה שמנסים לעשות את אותו הדבר, אלו שאומרים "אני רק מנסה לעזור, אני רק מנסה לתמוך". פעם, כשהייתי צעיר יותר, היה לי קשה עם זה. כיום, אני כבר יותר אסרטיבי ויכול לומר "אל תדחוף את האף שלך". זה משהו שכולנו צריכים לדעת לעשות. ואני מתחיל לתהות, האם חולי השליטה הם רבים בהרבה מאנשים כמוני. אני לא יודע מדוע לחיות את החיים שלך ולהניח לאחרים לנפשם זה לא סגנון חיים פופולרי יותר, אבל זה בהחלט לא נראה שזה כך כיום. וזה ממש מעניין אותי לשמוע מה יש לכם להגיד בנושא. אתם מוזמנים להיכנס לפורום של האגודה ולספר מה דעתכם על חולי שליטה.

יום ראשון, 27 באפריל 2014

מה היה כל כך רע בנאציזם?

יש לי שאלה אליכם, וזו לא שאלה רטורית, אני רוצה תשובה אמיתית: מה היה כל כך רע בנאציזם? אני שואל את זה בגלל שרוב האנשים, שהם בורים בהיסטוריה ובפילוסופיה, יגידו שהנאצים היו רעים בגלל שהם רצחו הרבה אנשים, וזה התשובה הכי טובה שהם מסוגלים לענות על השאלה הזו. וזה באמת נכון, זה רע מאוד, אבל זה משהו שהם עשו. אבל כשהמפלגה הסוציאליסטית-לאומית התמודדה בבחירות לממשלה הגרמנית ונבחרה, המצע שלה לא היה "שימו אותנו בממשלה ואנחנו נרצח הרבה אנשים." אף מפלגה, אף פעם, לא כללה דבר שכזה במצע שלה, כי זה לא היה פועל...

לרוב האנשים יש את הרעיון המעורפל הזה בראש, שהנאצים היו אנשים רעים, אבל כמעט אף אחד לא יודע בברור להגיד מה רע בהם, מלבד מה שהם עשו. אם תשאלו אנשים מה היה הדבר הגרוע מהיסוד בנאציזם, מה היתה הבעיה המרכזית, עוד לפני שהנאצים הלכו ורצחו הרבה אנשים, לרוב האנשים כיום אין מושג מה זה היה. אם תשאלו אנשים מה הייתה הפילוסופיה של הנאצים שהביאה את לאסון שהיתה השואה, לאנשים אין מושג והם לא יכולים לתאר בצורה יותר מדוייקת מ-"אלו היו גרמנים רעים". ואפשר לשאול את אותה השאלה גם לגבי משטרים קומוניסטים וסוציאליסטים, ולאנשים אין מושג.

אבל אנחנו יודעים שאין לזה שום קשר לזה שהם היו גרמנים, והם לא היו רעים בגלל שהיה להם את הסמל הזה, צלב קרס. היה אצלם משהו מרושע ביסוד, בתבנית המחשבה, בפילוסופיה שמאחורי אופן הפעולה שלהם, שהביא לכך שהם הלכו ורצחו כל כך הרבה אנשים. וזה אותו הדבר שהיה דפוק בקומוניזם ובסוציאליזם, שאחרי שהם קיבלו כוח, הרבה אנשים מתו.

לא לנין ולא היטלר כתבו במצע שלהם "שימו אותי בעמדת כוח, ואני אהרוג הרבה אנשים" אבל זה בדיוק מה שהם עשו כאשר הם הגיעו לעמדת כוח. מה שהם כן כתבו במצע שלהם לבחירות היה "אני הולך להלחם למען הצדק והאמת. אני הולך להגן על ארצנו מאויביה. אני הולך לבנות מדינה עצמאית וחזקה ולעשות מעשים טובים וכו' וכו'". ואז הרבה אנשים מתו. והרבה אנשים דוכאו.

אבל אם אנשים חושבים שכאשר אתה משתמש בשם "נאצי" אתה רע, והם לא מבינים למה זה הוביל למה שזה הוביל, אז כל מה שהעריצים צריכים לעשות זה לבחור שם חדש בכל פעם. שים שם חדש על אותו הדבר, מתג את זה בצורה אחרת, ואנשים יצהלו ויתמכו בך שוב ושוב. אם רק נצפה בסרט דוקומנטרי על ההיסטוריה ונראה את הקהל מריע וצוהל בתמיכה לכבוד מאו צה טונג, יוסף סטלין או היטלר, נראה שהם התרגשו בטירוף וחשבו "סוף כל סוף! עכשיו תהיה לנו את הארץ הנאורה שמגיע לנו! הידד הידד!" ואז מיליוני אנשים מתו. זה לא שהאנשים אמרו "היי, אתם, האנשים הרעים, תבחרו בי לממשלה!" כי כל הטריק היה לגרום לאנשים טובים לבחור בהם לממשלה. אז אני רוצה שאתם, אנשים טובים שכמותכם, תגידו לי מה היה כל כך רע בנאציזם?

אני אגיד לכם מה כל כך רע בנאציזם, ובואו נראה אם אתם יכולים לזהות את העובדה שרוב הישראלים כיום, מאמינים באותו כשל ועדיין מריעים ותומכים באותו הרעיון הרע שהיטלר הציע, שמאו הציע, שסטלין הציע.

הרוע ביסוד הנאציזם הוא קולקטיביזם. זהו הרעיון שאפשר ושצריך להקריב את הזכויות של הפרט בשם טובת הכלל. או הארץ. או העם. או הציבור. או באיזה כינוי שקרי שאתם בוחרים להשתמש בכדי להצדיק את הדיכוי של הפרט על ידי טובת הרוב.

אז בשם טובת הכלל אנחנו מקפחים את חירות הפרט, אנחנו מטילים מסים על אנשים ודורשים מהם לציית, וזה מה שתמיד הוביל למשטרים אפלים. הסיבה שזה פועל, היא שזו דרך מעולה לשכנע אנשים טובים לעשות מעשים רעים.

אם תבקש מאדם טוב לעשות מעשה רע, הוא כמובן יסרב, אבל אם תגיד לו שזה לטובת הכלל, שזה בעצם לטובת רוב הציבור, אז אנשים יכולים להרגיש טוב עם עצמם ויותר סביר שהם יענו לך ויבצעו מעשים רעים, בשם טובת הכלל, רוב הציבור, רצון העם וכל זה. עכשיו, יש לך את כל אלו שיקפצו מיד ויגידו לך שהנאצים לא רצחו מיליונים רק בגלל שהם האמינו בטובת הכלל מעל חירות הפרט, אלא שזה היה משהו אחר שהפך אותם לכאלו. יש את אלו שיגידו לך שטובת הכלל מעל חירות הפרט זהו רעיון מעולה, ושכדאי לנו לנסות אותו שוב... רק בגלל שהרעיון הזה הביא לרצח של כמה מיליוני אנשים בפעמים הקודמות לא אומר שאנחנו לא צריכים לנסות את זה שוב.. אנחנו יכולים לשפר את זה.. אנחנו לא צריכים לשפוך את התינוק עם המים.

לא הרבה אנשים הולכים לומר שאנחנו צריכים לנסות את הנאציזם שוב, אבל כאשר מדובר ב-"מדינה דמוקרטית"... אנשים כן הולכים לומר לך, שלמרות שמחצית מהזקנים חיים בעוני מכפיר, ושיש כל כך הרבה עוני ואבטלה, וכפייה וחוקים בלתי מוסריים, ולמרות שיש לנו כנסת מלאה בפושעים מושחתים, אנחנו צריכים לנסות את זה שוב ושוב, ולשפר את זה. דרך אגב, רפובליקת ויימאר שממנה צמחה המפלגה הנאצית היתה אף היא מדינה דמוקרטית.

ושוב, לפני שהמפלגה הנאצית עלתה לשלטון, המצע שלה היה "טובת הכלל..." אז לכל מי שרוצה להמשיך לנסות את הרעיון הזה של טובת הכלל מעל חירות הפרט, אני רוצה שאתה תיתן לי תשובה פה על השאלה.. מה היה כל כך גרוע בנאציזם?

"לא אוהבים את זה? תצביעו ותשנו את החוק!"

המלחמה במשתמשי המריחואנה חושפת בעיה גדולה מאוד, ואני לא מדבר על כך שהחוק הוא לא בסדר. אם אתם עדיין חושבים שכל מה שנחוץ פה זה לשנות את החוק שאוסר על שימוש במריחואנה או את החוק של גיוס בכפייה, אתם מפספסים פה משהו גדול. אני מדבר על הלקח הכי גדול מכל ההיסטוריה.

אם אתם חושבים שכל מה שנחוץ זה להשתתף במשחק הפוליטי, ושעל ידי שינוי החוק אנחנו נשיג פה איזושהי חירות, ונהפוך לחברה נאורה, אז אתם טועים בענק. אבל ממש בענק, כי הבעיה היא לא החוק. שוב, הבעיה היא לא 120 חברי כנסת, מושחתים, והרעיונות שלהם לגבי מה מותר לנו ומה אסור לנו. הבעיה היא לא הרעיונות שיש ל-120 אנשים האלו. הדעות שלהם, החוקים שהם מחוקקים זו לא הבעיה. הבעיה האמיתית היא עשרות אלפי אנשים שמוכנים להפעיל אלימות בשביל לקבל כסף מאותם ה-120 אנשים האלו. הבעיה היא שיש עשרות אלפי שוטרים שמוכנים לעשות דברים לזולת, שאם אני ואתם היינו עושים לזולת, המעשים הללו היו נחשבים בלתי מוסריים. כלומר, אם אני הייתי תופס מישהו ברחוב, והייתי קושר לו את הידיים מאחורי הגב, והייתי גורר אותו למחסן שלי ונועל אותו בכלוב, או במרתף, זה היה נחשב בלתי מוסרי. זה היה נחשב פשע לכל דבר. אבל יש לנו פה עשרות אלפי אנשים שמוכנים לבצע פשעים כאלה.

יש לנו פה עשרות אלפי אנשים שמוכנים לבצע פשעים כאלה, רק בגלל שקבוצה קטנה של אנשים, אמרו להם לעשות את זה, והבטיחו לשלם להם משכורת. הקבוצה הקטנה של האנשים מבטיחה לקבוצה הגדולה של שכירי החרב חסינות מפני אחריות אישית ומוסרית להשלכות ולתוצאות של המעשים שלהם. אבל אף אחד לא כופה עליהם להיות שוטרים. שוטר, באמת שלא יכול לבחור איזה חוקים לאכוף ואיזה לא, כי יפטרו אותו אם הוא יתחיל לעשות את זה. אבל הוא כן יכול בחור לא להיות שוטר. והוא בוחר להיות שוטר, והוא בוחר לעשות מעשים שהם בלתי מוסריים, שאם אנחנו היינו עושים אותם הם היו נחשבים בלתי מוסריים. השוטר בוחר בחירה חופשית לעשות את זה, ככה שיש לו את מלוא האחריות האישית על הבעיה המוסרית הזאת.

אז יש לנו קבוצה של עשרות אלפי אנשים שמוכנים לעשות מעשים בלתי מוסריים, מבלי להפעיל שיקול דעת, ואתם חושבים שהבעיות שלנו יפתרו אם אנחנו נשנה את הפקודות שהם מקבלים? יש לנו קבוצה של עשרות אלפי אנשים שהם "רק מצייתים לפקודות", לא אכפת להם האם הפקודות מוסריות או בלתי מוסריות, אין להם שיקול דעת, הם מרוצים מהמצב בו אין להם אחריות אישית להשלכות ולתוצאות של המעשים שלהם, אבל הבעיה שלנו היא הפקודות שהם מקבלים?

במה זה שונה, מבחינה עקרונית, במה המנטליות של אותם עשרות אלפי אנשים שונה מהמנטליות של הנאצים? ואני לא מדבר על היטלר בעצמו וכמה מהשרים בממשלה שלו, אני מדבר על כמה מאות אלפי שוטרים וחיילים שהיו אלו שאחראים על הביצוע של ההוראות של היטלר וכמה מחבריו? יסלח לי גודווין והחוק ההומוריסטי שלו, אבל אני מדבר פה על עניין רציני וההשוואה היא מאוד מתאימה. במה המנטליות שונה? אלו מצייתים לפקודות, ואלו מצייתים לפקודות. הדבר היחיד ששונה אלו הפקודות עצמן, לא המנטליות של אלו שמצייתים להן.

מה יקרה אם נביא קצת יותר מ-60 פוליטיקאים לתמוך בליגליזציה? נכון, הפוליטיקאים יתנו הוראה לעשרות אלפי השוטרים להפסיק את האלימות כלפי מעשני הקנאביס... אבל איזה בעיה בדיוק תפטר פה? יש לנו פה עדיין כנופיה שמוכנה להפעיל (ומפעילה כיום) אלימות כנגד אנשים תמימים. הרי הם עדיין יפעילו אלימות כנגד משתמשי סמים אחרים, ומה, סמים אחרים זה פשע? סליחה, אבל משתמשי קוקאין הם פושעים? אנשים שבולעים אקסטות, מלקקים טריפים, מזריקים הירואין או מעשנים קריסטל הם פושעים? כי זה עדיין יהיה לנו אפילו אם תהיה ליגליזציה. עדיין תהיה לנו מלחמה במשתמשי קריסטל, הירואין, קוקאין, אופיום, אמ די אמ אי ואקסטזי, עדיין ילחמו בהם ויכניסו אותם לכלא. הם לא התארגנו כמו מעשני הקנאביס, ועדיין הולכים לכפות על כמה מיליונים של אנשים לשלם מיסים או ללכת לכלא, ועדיין הולכים לכפות על 120 אלף נערים להתגייס או ללכת לכלא, ועשרות אלפי השוטרים עדיין יצייתו לפקודות בלתי מוסריות מבלי להפעיל שיקול דעת מוסרי.

כל דבר שהפוליטיקאים ירצו לכפות, הקבוצה של העשרות אלפי שכירי חרב שלהם יעשו. אין לך פתק מפוליטיקאי שכתוב בו שאתה יכול להיות חופשי? הופ! לכלא! ולמה? כי אנחנו לא מטפלים בשורש הבעיה. כל עוד שאנחנו מנסים לשנות את החוקים, את ההוראות, אנחנו לא מטפלים בשורש הבעיה, שהיא הציות להוראות ללא הפעלת שיקול דעת. ולכן אני חושב שבאמת, כל ניסיון לשפר את המצב על ידי שינוי ההוראות שמקבלים אותם הצייתנים שמוכנים לעשות מעשים בלתי מוסריים בשביל משכורת, כל עוד שאנחנו לא מטפלים בבעיה שהיא הציות העיוור, אנחנו לא פתרנו באמת שום בעיה, אנחנו רק מנסים לקחת משכך כאבים בשביל לא להרגיש את הבעיה האמיתית. והבעיה האמיתית לא נמצאת בפוליטיקה, הבעיה האמיתית היא לא אצל הפוליטיקאים, או בשיטה הפוליטית. היא נמצאת בחינוך של האנשים. היא נמצאת בנכונות של עשרות אלפי חיילים ושוטרים לציית לפוליטיקאים ציות עיוור ולעשות מעשים בלתי מוסריים. רק שם נמצאת הבעיה. אם זה לא היה, לא היה לנו שטויות כאלה כמו המלחמה בסמים, מיסים גבוהים או מיסים בכלל, לא הייתה לנו מלחמה מטופשת בתאונות הדרכים שלא הביאה שום שינוי ורק מכוונת לפגוע בכיס של נהגים שלא מסכנים אף אחד, ואנחנו לא צריכים לשנות את החוק בשביל זה. אנחנו רק צריכים לשנות את תבנית המחשבה של אנשים, את המנטליות של אנשים שמצייתים וחושבים שזה בסדר לעשות מעשים בלתי מוסריים בגלל שאתה "רק מציית" למישהו אחר. חוקים פאשיסטים הם לא הבעיה, אלא הפאשיסטים שמוכנים לכפות אותם.

נכתב בהשראת "מה כל כך רע בנאציזם?" של לרקן רוז, וכן חלקים ניכרים תורגמו ו-"הושאלו" במלואם.

יום רביעי, 23 באפריל 2014

ליגליזציה - אין לזה קשר לחירות

את חייה עם בעל מכה, שתלטן, שיכור ומטומטם כבר 40 שנים. הוא כפה עליך את הזוגיות במשך כל הזמן הזה. יש לו בערך 80,000 חוקים בשבילך והוא מכה אותך בכל פעם שהוא תופס אותך מפרה אחד מהם. עכשיו, הוא פתאום מודה ש-1 מ-80,000 החוקים שלו באמת היה טפשי, והוא מבטל אותו, או משנה אותו באופן משמעותי. וזה כמובן רק לאחר שאת מפגינה במשך 10 שנים וסופגת אינספור מכות בשל ההתנגדות שלך. האם את מאמינה שיש סיכוי לזוגיות הזו? שאפשר לתקן אותה?

אני שואל את זה בגלל שלמדינת ישראל יש יותר מאלפיים חוקים, פקודות ותקנות, ומאות אלפי סעיפים, ודווקא בימים אלו שאנחנו עומדים, אולי, בתקווה, לראות את הליגליזציה המיוחלת מגיעה, אנשים חושבים לעצמם שזהו הישג גדול ושזו רוח שינוי וניצחון המחאה. המאבק למען ליגליזציה צבר המון תאוצה מאז 1999 כאשר מפלגת "עלה ירוק" הוקמה, ובמשך 15 שנים המאבק נהיה חזק מאוד. והנה, לאחר 15 שנים של מאבק שצובר תאוצה, מבוטל החוק המטופש והשרירותי שאוסר גידול, החזקה וצריכת קנאביס. רק תקחו בחשבון, שבכל שנה נוספים עשרות חוקים ואלפי סעיפי חוק חדשים, וכולם שרירותיים. אם זה לוקח 15 שנים ומאבק יקר מאוד לבטל חוק מטופש אחד, מה הסיכוי לתקן ממשלה שמחוקקת עשרות חוקים ואלפי סעיפי חוק חדשים בכל שנה? חשבון פשוט יראה שהסיכוי 1 חלקי אינסוף. או פשוט אפס.

מה שיותר גרוע, זה הדרך בה חלק גדול מהסטלנים מעודדים את הממשלה לקבל את התיקון: "זה יכניס המון כסף ממיסים!" ואני מבין אותם. הם חושבים רק על המטרה שלהם, ורוצים להצליח לעשות שינוי אחד אבל ממש לעשות אותו. גם ככה הממשלה גובה מיסים על לחם, מים וחשמל, אז שתיקח גם על מריחואנה, לא ביג דיל. אהא, בטח. בואו נעבור לרגע על ההיגיון הזה: הממשלה כופה עלינו את החוק המטופש והמרושע שאוסר גידול ושימוש במריחואנה. מאות אלפי צעירים מבלים מאחורי סורגים במשך עשרות שנים. אין שום קורבן או נזק מהעישון של הסטלנים, והיא בכל זאת מענישה אותם ומתיחסת אליהם כמו אל פושעים, כמו אל רוצחים, אנסים וגנבים. כמו אל חיות פרא. אז הסטלנים רוצים לשכנע את הממשלה להפסיק עם זה, ומפתים אותה על-ידי שיכנועים כגון "את תרוויחי מזה המון כסף! מיליארדים! זה יחזק אותך!" ותנו לי להבין... איך זה יעזור? איך לחזק את הממשלה המטופשת והמרושעת הזו, יעזור לחופש שלנו? אני לא מתנגד לאי הפללה של משתמשי קנביס, אני לגמרי בעד, אבל הטיעון הזה שזה טוב בגלל שזה יכניס עוד הרבה כסף לממשלה... אנשים ממש איבדו אמונה בממשלה "שלהם" מבחינה מוסריות. טיעון מוסרי איננו טוב מספיק, או בכלל.

ואם כבר מדברים על הרווח שבמיסוי המריחואנה, אז בואו נדבר על מיסוי, מהו מיסוי? מה קורה לאדם שלא מדווח על הכנסה ומשלם מיסים? הוא לא פוגע באף אחד ולא גורם נזק. אדם שמגדל עציץ, משקיע מכספו, זמנו וכוחו ובונה מעבדה לגידול מריחואנה, ואח"כ מוכר את הפרחים, אם לא ידווח וישלם כופר לממשלה יחשב כפושע. בפועל, "הנזק" שבאי תשלום מיסים על העבודה הזו איננו שונה מהנזק שעושה סטלן ממוצע שלא עושה כלום ומתבטל כל היום. שני אנשים לא משלמים מיסים, אבל איכשהו, זה שעושה משהו ומייצר מוצר מאפס, נחשב כיום פושע אם הוא לא משלם כופר. אני אף פעם לא הצלחתי להבין כיצד אפשר להאשים אדם שלא משלם מיסים בחוסר דאגה לעניים ולחולים, בעוד שאנחנו לא מאשימים אנשים שפשוט בוחרים לא לעבוד, או לעבוד רק קצת, או לעבוד בשכר מינימום ולא להתקדם בחיים. כי אם אנחנו הולכים להאשים את אלו שלא משלמים מיסים באנוכיות מרושעת, אז ודאי שאנחנו צריכים גם להאשים את אלו שלא עובדים כלל באותה ההאשמה, וגם את אלו שלא מתקדמים ולומדים ומשפרים את רמת ההכנסה שלהם. אם אתה לא לומד, ומנסה בכל דרך אפשרית, כל הזמן להעלות את השכר שלך, אתה אנוכי ומרושע כי אתה לא רוצה לעזור לעניים ולחולים למרות שאתה יכול.

אז הרעיון של מיסוי הוא שגוי, ודרך אחת מתוך הרבה מאוד דרכים להוכיח את זה זו ההשוואה לאדם שלא עובד, או שעובד בשכר מינימום ולא לומד כלום. ראבק, אתה יכול ללכת ללמוד ביוכימיה או לפתוח עסק, ראבק, קח סיכון ותפתח עסק, כי אתה יכול להכניס יותר כסף ולשלם יותר מיסים. אבל אם אתה בוחר שלא לקחת סיכון ולפתוח עסק, או לא לקחת הלוואת סטודנט וללמוד ביוכימיה, איך אתה יכול להאשים את זה שלמד או פתח עסק, ולומר שהוא חייב לשלם יותר מיסים ממך?

העובדה שהליגליזציה באה במחיר של חיזוק הממשלה, רק מראה עד כמה זו איננה הצלחה של ממש בעבור החירות האישית שלנו. עבד שזוכה לתנאים טובים יותר הוא עדיין עבד. כן, זה טוב שהוא לא מקבל הצלפות בגלל שיש לו צמח מהסוג הלא נכון, אבל אין לזה קשר של ממש לחירות. יש פה משהו טוב שמעורב במשהו רע. משהו טוב זה ערכים ויישום של ערכים בחיים האישיים, כך למשל, ליל הבנגים הגדול מהווה את אחד מאירועי האי-ציות-אזרחי הגדולים ביותר בעולם. יש פה ערכים ויישום מעשי של הערכים. זה, מעולה. איך? לא רק שלטים, לא רק צעקות ותחנונים לממשלה, אלא ממש התעלמות מהממשלה וסירוב להמשיך לציית לחוקים טפשיים. זה ממש נהדר. אבל הבעיה היא למה. למה? בגלל שככה הממשלה תאלץ לשנות את החוק. וזה קצת בעיה. זה בעיה הגלל שאז הציות חוזר לשגרה ואי הציות נפסק.

עבד, הוא זה שעובד יום שלם ו-100% משכרו נלקח ממנו. או פחות. נכון, במקומות וזמנים מסויימים בזמן העבדות, לעבדים הורשה לשמור אחוז קטנטן מהכסף. אם האדון לוקח לך 98% מהכסף, אתה עדיין עבד. ומה אם זה "רק" 90%? טוב, גם זה עדיין עבד. אבל אנשים חושבים שכאשר זה 10% אז זה מיסים ולא עבדות. וגם 20%. וגם 38%. בפועל, מה שלוקחים ממנו כיום זה 18% מע"מ, 10%-48% מס הכנסה, 7%-19% ביטוח לאומי, וזה ביחד בין 35% ל-85%. עכשיו תוסיפו מיסי ארנונה, אגרות, מכס והיתלים שונים שבגללם המחיר של כל המוצרים והשירותים שאנחנו צורכים עולה. ויש גם דרך יותר פשוטה לחשב את מדד העבדות. הבחור הזה בנה את ביתו בתוך 6 שבועות ובעלות של פחות 35,000 ש"ח. למרות שזה הרבה פחות מהשכר שלי בחודשיים, בשביל שלי יהיה בית (לא יפה כמו של סטיב) אני אצטרך לחסוך 10 שנים בשביל ההון הראשוני ואז לקחת משכנתא ל-20 שנים. אז החישוב הוא 30 שנים לחלק ל-6 שבועות או מיליון ש"ח לחלק ל-35 אלף ש"ח. לפי הכסף אני 97% עבד, ולפי הזמן, אני 99.9959% עבד. וזמן הוא תמיד יותר יקר מכסף. חופשיים אנחנו לא, ואישור לשבת ולעשן צינגלה לא ממש ישנה את זה.

אני לגמרי מאושר לראות את האי ציות האזרחי הזה מתרחש, ליל הבנגים הגדול, ואשמח לראות שהמלחמה כנגד משתמשי מריחואנה תיפסק, אבל המטרה של אי הציות חייבת להיות שחרור מהעבדות, מהכפייה של הרעיון השגוי, בלתי שפוי ומרושע של ממשלה. אם המטרה של האי ציות היא רק שיפור תנאי העבדות, ביטול של חוק אחד על ידי מאבק שנמשך 15 שנים, וזה תוך כדי כניעה למיסוי נוסף שיחזק את הממשלה, אז אין פה הישג של ממש. תפסיקו לדמיין שרק בגלל שמאשרים לכם לעשן צינגלה אתם חופשיים. הממשלה היא לא גוף שראוי, שאנחנו צריכים לתקן, או שאפשר לתקן. הם מייצרים 100 חוקים מטופשים בכל שנה, ומאז שהחל המאבק לליגליזציה הממשלה חוקקה עוד 1,500 חוקים טפשיים חדשים. ונראה לי שנצטרך עוד 22,500 שנים בשביל לתקן את זה.

יום שני, 21 באפריל 2014

ליל הבאנגים הגדול: ביחד אנחנו חזקים, ולבד -לא- פחות!

זה היה רעיון פשוט גדול. אם זה היה פשוט קורה, אם באמת היו מגיעים 5,698 מארגנים חופשיים ל-ליל הבאנגים הגדול ודופקים באנגים מול הכנסת, זה היה פשוט אדיר, כאי אפשר היה לעצור אותם. ששת אלפים אנשים עם באנגים, באמת, אי אפשר לעצור את זה. אבל הייתה לזה בעיה מסויימת, ואני צפיתי אותה מראש. צפיתי שיגיעו הרבה אנשים ומעט סמים או שיגיעו מעט אנשים, והגיעו עוד פחות אנשים מהמעט שחשבתי שיגיעו. אבל אני לא מאשים אף אחד.

הרעיון עצמו היה רעיון טוב מבחינה מוסרית. רק שהבעיה היא זו: בגישה שאומרת "בואו נצא להפגנה, הרבה אנשים ביחד ואז נוכל לעשות שינוי" יש שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא בעיה טכנית, ואני חושב שהיא הבעיה הגדולה ביותר. לגרום לאלפים של אנשים לפעול ביחד באותו היום, באותה השעה, באותו האופן (ומי שלא רוצה לעשן מריחואנה, או להסתבך, יכל להביא איתו קססה שמורכבת מטבק ונענע), זה פשוט מסובך לא רק בגלל שצריך לחשוב איך מגיעים אליהם. איך גורמים לכולם לעשות לייק בפייסבוק, הבעיה היא שלהזיז את האנשים זה משהו קשה ומסובך, ויש אנשים שזה המקצוע שלהם. קוראים להם יחצ"נים. הם יודעים איך לגרום להרבה אנשים להגיע. לעשות את זה בלי אנשים שהם יחצנים מקצועיים, זה פשוט חובבני, ודברים חובבניים פשוט לא מצליחים, ולכן לא הגיעו הרבה אנשים לליל הבאנגים הגדול. אין לי ספק שאם מאחורי ליל הבאנגים היו עומדים אנשים שהם יחצ"נים מקצועיים שהם יודעים איך להביא אנשים, הם יודעים מי ומה ואיך, זה היה מצליח יותר. אבל לא עמדו מאחורי זה אנשים מקצועיים. עדמו מאחורי זה אנשים חובבניים, ולכן לא קרה כלום בעצם. אפילו אם זה נכון שהגיעו 4,000 אנשים, הם לא הגיעו עם 4,000 באנגים. גם לא 1,000 באנגים וגם לא 500. הגיעו לא יותר אנשים מאשר מגיעים למסיבת טבע בינונית.


עכשיו, כמובן שיחצ"נים מקצועיים עובדים בצורה שמעורב כסף רציני שמאפשר את זה, פליירים, פוסטרים למשך הרבה זמן, יש להם קשרים בתקשורת, וזה לא שאם היו מצטרפים כמה יחצ"נים מקצועיים זה היה מצליח, כי דרוש פה ממש כוח כלכלי גדול מאחורי זה בשביל שזה יצליח. זו רק בעיה אחת, וגם זה לא היה מבטיח שזה יצליח. גם פה אין שום הבטחה שזה יצליח. הבעיה היא כזו: הרבה אנשים, חובבנים אמנם, תלו את כל התקוה שלהם לסיכוי לליגליזציה, בזה שאלפים של אנשים יעשו מעשה אמיץ ביחד. הם חשבו, וזו הבעיה השניה והיא גדולה מאוד, זה גרם להרבה אנשים לחשוב שרק ביחד אפשר. נכון, אם אלפים של אנשים מתארגנים ביחד, וביחד עולים לירושלים, ודופקים באנגים מול הכנסת, באמת אי אפשר לעצור את זה, זה משהו גדול וזה משהו חזק, כי יש להם את הכוח של ההמון, אולי יעצרו שלושים, אולי יעצרו מאה, אבל 6,000 אנשים זה משהו מספיק גדול. ושוב, 6,000 אנשים יכלו להגיע לפחות עם באנגים, טבק ונענע מיובשת וקצוצה ובכך להקשות מאוד, מאוד על השוטרים, ואז באמת היינו רואים משהו שאי אפשר לעצור אותו.

לא רק ביחד אנחנו חזקים

הבעיה היא שברגע ש 6,000 אנשים, או חצי מיליון אנשים שמעשנים ותומכים ברעיון, מאמינים שרק כאשר כמות כזו גדולה או יותר של אנשים יעבדו ביחד, בתיאום, יש סיכוי להצליח לשנות את המציאות, אנחנו מייצרים פה המון תסכול. בגלל שזה לא נכון. בגלל שיש עוד דרך שבה 5,698 מארגנים חופשיים יכולים להביא לסיום המלחמה במשתמשי הסמים. מה שאני מדבר עליו זה מצב שבו אלפים של אנשים פועלים כל אחד באופן אינדיבידואלי, בזמן שנוח להם, במקום שנוח להם, וללא תיאום. לא ביחד. לא בו זמנית. בקבוצות קטנות. מה שאני מדבר עליו זה לא מצב שבנאדם הולך ודופק ג'וינט באמצע העיר כי אז עוצרים אותו. מה שאני מדבר עליו זה שיש 15,000 אנשים שמסתבכים עם המשטרה ונתפסים, באשמת שימוש אישי. כל שנה נפתחים 15,000 תיקים למעשני מריחואנה. זה בערך המספרים. אני חושב שבכל רגע נתון מישהו יושב במעצר על עבירת שימוש עצמי. ואם כל אחד מהאנשים האלה היה מאתגר את בית המשפט ואת החוק, יוצר עומס כבד על הבירוקרטיה ומה שאני מדבר עליו זה שהוא היה עושה את המקסימום שהוא יכול, מבלי לקחת סיכון ולצאת בנזקים גבוהים יותר, הוא רק היה מצמצם את הנזקים שלו, אבל הוא היה מגביר את הנזקים לבירוקרטים, זה היה יכול, זה יכול להביא לשינוי.

זאת אומרת שזה נחמד, כן, אפשר להתארגן בקבוצה גדולה ויש לזה כוח, אבל, גם לקבוצה גדולה שלא פועלת ביחד, בתיאום, יש כוח גדול. לצורך העניין מה שבנאדם שנתפס מעשן מריחואנה, ונעצר יכול לעשות, הוא יכול ליצור כזה מטרד, ואני לא מדבר על משהו לא חוקי, הוא יכול לייצר כזה קושי למערכת, במקום לתת למכונה לטחון אותו בתוכה הוא יכול לתקוע לה מפתח שוודי בין גלגלי השיניים שלה, והמערכת פשוט תעצר ותקרוס.

פשעים ללא קורבן

מה שאני מדבר עליו זה בדיוק מה שאני עושה עם קנסות ממשטרת תנועה. אם שוטר בא ורושם לי קנס, ונגיד שהקנס הוא 250 ש"ח וזו עבירה קטנה, משהו שאפילו אין עליו נקודות, מה שאני עושה שזה קורה, אני מתחיל לשלוח מכתבים. והמכתבים האלו חותרים ללב ההונאה. הם יוצרים עומס, וזה בעיה בגלל שהמכתבים הם מאוד ענייניים. מה שאני עושה זה קודם כל מגיש הצהרת פחד לשוטר, ואני שולח הצהרת פחד למשטרה וגם לבית המשפט. אני רוצה שהם ידעו שהתקשורת שלי איתם, שהבסיס לתקשורת שלי איתם, זה מתוך פחד מפני התוקפנות והאלימות שלהם. שאין לי שום סיבה אחרת שאני יוצר איתם קשר, מלבד זה שהם מאיימים עלי. זאת אומרת שאני לא מאמין בהם כסמכות מעלי, כל מה שאני עושה זה אני בא ואומר "אוקיי, הסיבה היחידה שאני עכשיו מטפל במצב הזה שאתם ייצרתם בשבילי, זה שאני מפחד שאם אני פשוט יתעלם מזה שהזמנתם אותי למשפט, אני אכנס לכלא ואתם תקחו לי את הרכוש הפרטי שלי." אז אני מודיע להם שאני מפחד, מבועת, תחת אימה טוטאלית מהמצב שהם יצרו בשבילי. זה דבר ראשון שאני עושה. זה לא מטרד גדול, אבל זה יכול להעיר את המעט אנשים בתוך המערכת שיש להם טיפת מצפון, ולהראות להם "היי, אנחנו לקחנו בנאדם שלא הפריע לאף אחד, ולא גנב ולא דחף אף אחד, ואנחנו מטילים עליו אימה, שאנחנו נחטוף אותו, ואם הוא יתנגד אנחנו אפילו נרצח אותו. אנחנו ניקח אותו לכלא, ואם הוא ינסה להתנגד אנחנו נפעיל באלימות, ואם הוא יפעיל אלימות כנגד האלימות שלנו אנחנו אפילו נרצח אותו אם נצטרך. בשביל משהו כל כך קטן ושטותי."

איך אני מאתגר את המערכת

עכשיו, הדבר הנוסף שאני עושה, אני שולח מכתב שבו אני מבקש גילוי ראיות בלתי פורמלי. זאת אומרת שלפני שאני פונה לבית המשפט ומבקש משפט, ומבקש מבית המשפט להוציא צו גילוי ראיות, אני שולח מכתב שבו אני מבקש גילוי ראיות. ואני לא מדבר על גילוי ראיות כמו "תראו לי את התמונה שהמצלמה צילמה אותי". אם מצלמה צילמה אותי נוסע 72 קמ"ש בכביש שהחוק מתיר לסוע בו רק 60 קמ"ש, הראיות שאני מדבר עליהן זה לא הצילום של האוטו שלי או הדו"ח כיול של המצלמה, אלא, אני מבקש לראות את הראיות שמוכיחות שאני בכלל צריך להגביל את מהירות הנסיעה שלי ל 60 קמ"ש. שהחוק חל לגבי. שאני צריך לציית לחוק. להישמע להוראות החוק. וזה כמובן משהו שנראה להם כמו שאלה לא רלוונטית, אבל קל מאוד להראות שזה אכן רלוונטי. אם שואלים את השאלה "אם לא הייתי צריך לציית לחוק, זו הייתה עבירה?" והתשובה היא בדרך כלל "אבל כולם צריכים לציית לחוק!!" אז כמובן שהחובה לציית לחוק היא מרכיב, שבלעדיו אין. אז אי אפשר להגיד שהשאלה היא לא רלוונטית.

אני שולח את הבקשה הבלתי פורמלית לגילוי ראיות לשוטר ולמשטרה בתור התחלה. אם אני לא מקבל תשובה מהם, זה רק מוכיח שהם לא פועלים בתום לב וזה מוכיח שהזכות שלי לשימוע הוגן נפגעה. יש לי את הזכות לקבל מידע ושיסבירו לי במה מאשימים אותי, ואם הם לא עושים את זה, הם מפירים את הזכות שלי לשימוע הוגן. אני מציב אותם בפני בעיה, והם כמעט תמיד עונים. הם מנסים להתחמק מתשובה עניינית בתגובות שלהם, או שהם יענו תשובה מתחמקת או שהם יענו תשובה שהיא "העתק והדבק". בכל מקרה, התשובה שלהם מהווה בשבילי עוד הוכחה שהם יודעים שאין להם ראיות. שהם מנסים להסתיר את זה שאין להם ראיות, שהם פועלים בחוסר תום לב. לרוב התשובה היא משהו כזה: "הריני לאשר קבלת פנייתך שבסימוכין. טענתך נבדקה - אין לנו מה להוסיף. הדוח בעינו עומד." מה שאני עושה כאשר אני מקבל מהם תשובה שכזו, אני מחזיר להם שוב בכתב ומסביר להם "לא העליתי שום טענה, רק שאלתי שאלה לגבי ראיות, עובדות ועדים. התשובה שלכם איננה עניינית. אני מבקש שתענו לי בצורה עניינית." ואז אני מתחיל גם לטלפן. השוטר כמובן לא יחזיר לך תשובה, אבל אני מקפיד לשלוח לו העתק ולרשום על המכתב "העתק נשלח לשוטר".

לפני שעוברים התשעים ימים שיש להגיש בקשה להישפט, אני מגיש את הבקשה, בצירוף הצהרת פחד כמובן, ואז אני מיד ניגש לבית המשפט, מבלי לבזבז זמן, ומגיש בקשה פורמלית לביטול\סילוק התיק, בשל כל העילות שאנחנו מדברים עליהן (אם זה חוסר זכות עמידה, מחסור בעילת תביעה תקפה, היעדר סמכות ומחסור בראייה מרשיעה). אנחנו מדברים על מרכיב, שבלעדיו אין, ואין ראיות שהמרכיב הזה קיים. את הבקשה אנחנו מגישים בבית המשפט, ואנחנו שולחים העתק למשטרה, והמשטרה צריכה להגיב על זה והשופט צריך לקרוא ולהחליט על זה. גם השוטר מקבל העתק של הבקשה. ואנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר כאשר מדובר בכתב אישום על החזקת ושימוש במריחואנה. אנחנו מגישים את הבקשה לביטול התיק, ושולחים העתק לכל השוטרים שמעורבים בזה, בגלל שהם הולכים להעיד, ואנחנו רוצים שהם ידעו שהעדות שלהם הולכת להיות מאוד קשה. הולך להיות להם מאוד מסובך להעיד.

להרוס לבירוקרטים את כל הפאסון

המטרה שלנו היא לערער את הבטחון של התובע וליידע אותו שהולך להיות לו מאוד קשה במשפט הזה. עכשיו אני שולח את הבקשה לביטול גם לשוטר, גם לתביעה, מגיש אותה בבית המשפט, ואז השוטר קורא את זה והוא הולך למפקדים שלו ואומר "תראו מה קיבלתי בדואר! מה אני עושה עם זה?" והם בטח אומרים "עזוב, טלפן לתביעות ותגיד להם שקיבלת מכתב." התביעות יקבלו טלפון ממנו ויגידו "כן, אנחנו יודעים, גם אנחנו קיבלתנו וראינו שכתוב שם העתק-נשלח-לשוטר, בסדר, אנחנו מטפלים בזה.". התובע יצטרך להגיב לבקשה בבית המשפט, או שהוא לא יגיב וזה רק לטובתך, זה רק מראה שהם לא משתפים פעולה, או שהשופט מכסה על הרשלנות שלהם, שאתה לא מקבל שימוע הוגן, זה רק עוד משקל לטובתך וזה מראה שהשופט צריך לקבל את הבקשה שלך ולסלק את התיק.

יכול מאוד להיות שהשופט יגיד "אני לא מבטל את התיק, יש לך את הזכות לקבל העתק של כל-חומר-החקירה" והוא יגיד את זה בכלליות, הוא לא יגיד שהתביעה צריכה לספק לך ראיות שיש סמכות. אבל זה בסדר, בגלל שאם הבקשה נדחית, אתה יכול להגיש עוד בקשה, ולבקש להוציא צו לאלץ את התביעה להציג כבר עכשיו, עוד לפני המשפט, הוכחות שיש לה עילה לתבוע אותך. כי אם אין, צריך לסלק את התיק על הסף לפני שמתחיל המשפט. גם את זה אתה שולח לכל המכותבים. בבקשה אני מציין את כל המכתבים ששלחתי, התשובות הבלתי ענייניות שקיבלתי, ואני אף מציין את כל התאריכים והשעות שבהם טילפנתי למשרדי התביעה ולא נתנו לי לדבר עם התובע, או שאני מציין את השטויות שהוא אמר לי בטלפון. זה נועד להראות לשופט עד כמה זה ברור שאין באמת עילת תביעה תקפה. רשלנות חמורה זו רק אחת העילות שאני מציג לסילוק התיק.

הם אומרים שאתה זכאי להליך\שימוע הוגן, אבל במשרדי התביעה לא מוכנים לדבר איתי. או שמדברים איתי, אבל בשפה אחרת. אני לא מקבל שימוע הוגן. מה שקורה פה זה לא משפט, זו הצגה ואנחנו יכולים לחשוף את זה. אפילו אם הבקשה הראשונה נדחית, אני, בכל משפט הכי קטן מגיש בין 10 ל-20 בקשות שונות.

אם השאלות שלך מנוסחות בקפידה, הם לא יכולים להתחמק!

מי שחושב שהם יכולים לדחות על הסף את הרעיון, שאני יכול לשאול שאלות כמו "האם יש ראיות שמוכיחות שאני חייב לציית לחוק?", וכן, הם יכולים לענות במשהו כמו "אנחנו מניחים שאתה צריך לציית לחוק, אנחנו לא הולכים לתת לך לשאול שאלות לגבי זה!", אבל מי שחושב שזו אפשרות, והם יכולים לסגור כה בקלות את הפינה הזו, שוכח משהו מאוד פשוט. מי שחושב שהם יכולים פשוט לסרב לדון בנושא, שוכח שזה ממש לא היגיוני לעשות דבר שכזה, וקל להראות את זה על ידי שאלה אחת פשוטה, שאלה שהם תמיד יענו עליה, והתשובה שלהם תמיד תסתור את התשובות הקודמות או הבאות שלהם. למעשה, יש רשימה שלמה של שאלות כאלו שאתם יכולים למצוא בעמוד הראשי של אתר האגודה למלחמה בביורוקרטיה.

מה שאני מדבר עליו, זה שאם השופט או התובע אומר לי "אנחנו לא הולכים לענות לך על שאלות כאלו, המשפט לא הולך לעסוק בהאם אתה חייב לציית לחוק, המשפט הולך לעסוק רק בהאם עברת על החוק או לא. האם היית באותו מקום, האם עשית את המעשה." יש שאלה מאוד פשוטה שאתה יכול לשאול, והיא הולכת לגרום להם לסתור את עצמם והיא תחזיר את הדיון לאותו הקו שאתה מעוניין שהוא ישאר עליו. השאלה היא: "האם אתה מניח שאני צריך לציית לחוק, ושזו הבשורה האלוהית, האמת החקוקה בסלע, ושאני לא יכול לאתגר את זה?" עכשיו, הצורה הזאת, המפורשת כל כך, של השאלה שלך, גורמת להם להבין עד כמה מגוכחת העמדה שלהם. אם הם אומרים שזו הבשורה האלוהית, שזו אמת שחקוקה בסלע, זה משהו שאתה לא יכול לאתגר אותו... אתה יכול להביא עובדות ואנחנו נדחה אותן... אבל כמובן שלא, הם הולכים לסגת צעד אחורה ולומר לך "לא, אתה בהחלט יכול לאתגר את זה. אם תביא עובדות שמראות שאתה לא צריך לציית לחוק, עובדות שאי אפשר להתווכח איתן, אנחנו נקבל אותן." הם יגידו את זה כי הם יודעים שאין לך עובדות שמוכיחות שאתה לא צריך לציית לחוק, כמו שאין לך עובדות שמוכיחות שאלוהים לא קיים, או שאין לך עובדות שמוכיחות שאין לך אחות. אז הם הולכים להגיד לך "כן, אתה יכול לאתגר את זה, אנחנו לא מתייחסים לזה כאילו שזו האמת החקוקה בסלע, תוכיח שאתה לא צריך לציית לחוק, תוכיח שאין סמכות, בבקשה.". הם בשום מקרה עוד לא אמרו "כן, ואנחנו לא נאפשר לך לאתגר את הנחת העבודה שלנו!". אם הם יגידו שזו אכן הבשובה האלוהית עבורם, האמת החקוקה בסלע והם לא הולכים לאפשר לך לאתגר את זה, זה רק יוכיח שהם האנשים הכי טפשים בעולם ושאתה לא מקבל משפט הוגן, כי הם לא נותנים לך לאתגר מרכיב יסודי בהאשמות כנגדך, שבלעדיו אין.

עכשיו, אם אתה הולך לאתגר את זה, אתה כמובן יכול לציין שהתביעה לא הציגה שום ראיות, שום עובדות, שאתה צריך להפריך אותן, או לאתגר אותן. למעשה אתה לא צריך להביא שום הוכחות שאין לך אחות כי אף אחד לא הביא הוכחה שיש לך אחות. וזה מאוד פשוט להראות להם עד כמה המחסור שלהם בעובדות הוא בעייתי.

וכמובן שבמשפט, השוטר או השוטרים יצטרכו להגיע ולהעיד, ואתה תשאל אותם שאלות מאוד קשות, כמו "האם אני הייתי במדינה באותו הזמן?" והם יגידו "כן." ויתנו להם לענות על זה, ואתה תשאל אותם "מהי המדינה?" וזה רק יראה עד כמה כל הדבר הזה הוא הונאה אחת גדולה. הם פועלים בשם המדינה, המדינה היא זו שמופיעה בבית המשפט ותובעת אותך, והם טוענים שאתה היית בתוך המדינה. זה כמובן כשל לוגי מסוג "שפה מעורפלת" שמשתמשים במונח מסויים, במובנים שונים ומערבבים בין המובנים. פעם אחת המדינה היא איזור גיאוגרפי, פעם אחרת היא גוף פוליטי ויישות משפטית שתובעת אותך בבית משפט. זה כמובן בלתי אפשרי כי התובע במשפט לא מייצג את האדמה. אז הדבר היחיד שאפשר להבין מזה זה שהם משתמשים בשפה מעורפלת ופעם אחת משתמשים במדינה בתור כינוי לאיזור גיאוגרפי ופעם אחרת בתור גוף פוליטי. וזה כמובן כשל לוגי.

אנחנו לא הולכים להניח להם בעניין הזה, אנחנו הולכים לעשות להם חיים מאוד קשים. זה אומר שגם ביום ההקראה, מתי שהם מצפים שתגיד "מודה" או "כופר" אתה הולך לקיים דיון מסביב הבקשה שלך. אפילו אם הבקשה נדחית, אפילו אם השופט דוחה את הבקשה, אתה יכול להעלות את כל העניינים שמופיעים בבקשה ביום של ההקראה, ביום של הדיון, ואתה יכול לבקש דיון נוסף רק בשביל הבקשה. הם כמובן יכולים גם לסרב, אבל יש שאלות שאת היכול לשאול שממש יאלצו אותם לענות לך עליהן. כמו למשל "האם אני יכול לשאול שאלות רלוונטיות? האם אני זכאי לקבל תשובות ענייניות?" והם כמובן יענו ויגידו לך "בודאי שאת יכול, כן כן." ורק את דיון ההקראה שבו אתה אמור להפציר "מודה" או "כופר" אתה הופך לדרמה מאוד רצינית, עבורם, אתה מקלקל להם את כל ההצגה הזאת.

אח"כ שמגיע המשפט, הם צריכים להביא את כל העדים, ואתה חשוף את הרשע והטמטום וההונאה שבבסיס השיטה שלהם. ואם אתה לא מצליח יש סיכוי שבערעור אתה תוכל להצליח על-ידי זה שאתה מראה שלא קיבלת משפט הוגן. לא בגלל שאין ראיות שאתה צריך לציית לחוק, אלא בגלל שלא קיבלת משפט הוגן בפעם הראשונה. זו עילה לערעור. זו עילה מצויינת לערער, לא קיבלת משפט הוגן, יש לך הוכחות שלא קיבלת משפט הוגן. לא נתנו לך לאתגר את העובדות והעדים ששימשו כנגדך, השופט הניח שאתה לא חף מפשע כבר בתחילת המשפט, יש המון עילות לערעור ולביטול התיק בערעור.

להם זה יעלה יותר

ואחרי שכל זה נגמר, אתה יכול לקחת את כל השטויות שהם אמרו לך, ולחשוף אותן בבלוג, באינטרנט, בעיתונות, וכמות הנזק, רק העלות של כל התהליך הזה, הרבה יותר גבוה בשבילם מאשר מה שהם מרוויחים מזה. גם אם הם רושמים לך קנס של 250 ש"ח וגם אם הם רושמים לך קנס של 1,000 ש"ח או 3,000 ש"ח, העלות שאת תייצר להם, העורכי דין שיצטרכו לטפל במכתבים, בבקשות, בטלפונים ובהופעות שלך בבית המשפט, והשופט, השכר שלהם, והשוטרים שיגיעו להעיד, והמביכה שתיצור להם תגרום להם נזק הרבה יותר גדול ממה שהם יכולים להרוויח מהסיפור הזה. במקום לייצר עוד הרתעה ופחד, הם הולכים לייצר רק עוד קלקול במערכת התעמולה שלהם. אם 6,000 אנשים או 15,000 אנשים בשנה יעשו את זה, מבלי לתאם אח עם השני, מבלי לקחת סיכון של לעבור על החוק בגלוי ולהגיע עם סמים מול הכנסת, כל המערכת תקרוס.

לכן אני חושב שזה חשוב להבין מה הבעיתיות ברעיון של ליל הבאנגים הגדול, שבעצם בא לשכנע אנשים ש "אם אנחנו כולנו ביחד, בו זמנית עושים את זה, אז יש לנו כוח." ההנחה היא שאם אנחנו עושים את זה כל אחד לבד, אין לנו כוח, ההנחה הזו שגויה. אם 6,000 אנשים עושים את זה לבד, כל אחד מגיע לבד לבית המשפט, כותב מכתב, כותב מכתבים למשטרה ולשוטרים ולבית המשפט לבד, זה מייצר עומס גדול ועלות מאוד גדולה למערכת, זה מקלקל להם את כל התעמולה. ובסופו של דבר, אתה חושף את כל השטויות שהם אמרו לך, בתקשורת, באינטרנט, את המטלפן לרדיו ואומר "האשימו אותי בשימוש, ולא נתנו לי לשאול את השוטר שאלות. התובע לא סיפק גילוי ראיות, והשופט בכל זאת פסק לטובתו."

וזה הסיבה שאני מאמין בפעולה עצמית, זו הסיבה שאני עושה את כל זה. כבר מזמן הבנתי שקשה מאוד, עד כדי בלתי אפשרי לארגן קבוצה של אנשים שפשוט תומכים באותו הרעיון כמו ליגליזציה, ולגרום להם לפעול ביחד. לכן אני מאמין בפעולה עצמאית שכל אחד עושה את החלק שלו בעצמו. אני לא מדבר על לקחת סיכון, ולעשות מעשה שהוא רק יכול לגרום לך לנזקים, כמו ללכת מול הכנסת ולדפוק באנג לבד, מה שאני אומר זה ללכת לבית משפט ולהילחם. עכשיו אתה לא צריך לחכות שיתפשו אותך עם מריחואנה, ולהתמודד עם כתב אישום שיכול לגרום לך נזק גדול, ואני מדבר על אלף, אלפיים, שלושת אלפים ש"ח, תקופת מאסר על תנאי זה לא דבר נעים מעל הראש שלך, ואולי גם עבודות שירות מבאסות, תיק פלילי, ושאר דברים לא נעימים שכאלו. אני לא מדבר על לחכות שתסתבך עד כדי כך בשביל שתתחיל לדפוק את המערכת באופן עצמאי.

להלחם בכל העוולות בפעולה אחת פשוטה

אתה יכול פשוט לקבל דוח חניה, או דוח תעבורה, וללכת לבית משפט על דוח תעבורה של 250 ש"ח, וכך לחשוף את ההונאה של בית המשפט. באותה הפעולה אתה מייצר נזק לאותה המערכת שכופה את פקודת הסמים על אנשים. ואנשים לא מבינים את זה שקנס תעבורה הכי שטותי שבעולם, למשל, אם עשית פניית פרסה במקום נידח שאין בו אף מכונית 2 ק"מ לכל כיוון, עשית פניית פרסה על קו הפרדה רציץ ולא ראית את השוטר שהסתתר מאחורי השיחים, אבל בשם כל מה שטוב, לא סיכנת אפילו חתול, או נמלה! יש ראות מעולה 2 ק"מ לכל כיוון אבל לא ראית את הניידת שמסתתרת מאחורי השיחים, והם יודעים שאנשים עושים שם פניות פרסה בגלל הם חושבים שזה בטוח ואף אחד לא רואה אותם, ואז הם אומרים לך "עברת על קו הפרדה רציף! זה דבר מסוכן! אתה צריך לשלם 750 ש"ח! 250 ש"ח! 500 ש"ח!" לא משנה כמה, הנקודה היא שאתה יכול באותו הרגע לאתגר את כל עניין הסמכות, וזה בדיוק אותו העניין כאשר מאשימים אותך בשימוש עצמי במריחואנה.

מדובר פה על פשעים ללא קורבן או נזק. המדינה מאשימה אותך שפגעת בה. המדינה. אף אזרח או בנאדם לא מאשים אותך אישית. הם בכלל לא יכולים להוכיח שהמדינה קיימת ושיש אזרחים אבל הם תובעים אותך בשם המדינה. ואתה יכול לחשוף את כל ההונאה הזאת. וזו דרך מעולה להילחם במערכת שגם מענישה ותוקפת צרכני מריחואנה.

אל תחכה לקבל אישור מכולם, צא כבר לדרך ותשמש דוגמה

למרות שהרבה אנשים תלו תקווה בליל הבאנגים הגדול, או ביום המריחואנה ודברים שכאלו, שזה נחמד, זה כיף זה סבבה, זה גם חשוב, אבל זו לא הדרך היחידה, ויש דרכים אולי יותר אפקטיביות להילחם במערכת וזה בדיוק מה שאני מציע פה לעשות. ואני חושב שהמוטיבציה של מישהו ללמוד את השיטה שלנו ולהתטרף לפעילות ולהתחיל לאתגר את הבירוקרטים על השקרים שלהם, היא לא עניין של רווח אישי כמו "וואו אני יכול לחסוך המון כסף אם אני אצליח לבטל קנסות בבית משפט, ואני לא אשלם לעורך דין כי אני אוכל לייצג את עצמי בכל משפט שלא יהיה" כי כל זה רק בונוס, ערך קטן. בשבילי, העניין הוא שאני לא מוכן שידרכו עלי. יש לי כבוד עצמי, אני לא מוכן שאנשים טפשים ומרושעים ידרכו עלי. ועוד יצאו בלי שום נזק. זו הסיבה שאני עושה את זה. וזו הסיבה שאני חושב שאנשים צריכים להבין, שיש לנו כוח. לכל אחד מאיתנו לבד יש כוח. אתה לא צריך לחכות ש 6,000 אנשים יגידו לך "יאללה גם אנחנו עושים את אותו הדבר" אתה יכול לקום ולעשות את זה.

ביום שאתה מקבל קנס תעבורה של 250 ש"ח או דוח חניה של 100 ש"ח - קום ותתקע להם קוץ ברגל מתי שהם באים לדרוך עליך. קלקל להם את כל המשחק. קלקל להם את כל ההצגה ביום שהם באים לדרוך עליך. אפילו אם זה משהו קטן. ואז, תראה לאנשים ותגיד "הנה, אני עשיתי את זה. אני גרמתי להם הרבה יותר נזק ממה שהם יכלו להרוויח. ממה שהם ירוויחו, גם אם אני הייתי צריך לשלם את הקנס הזה." או שתראה לחברים שלך "הנה, ביטלתי את הקנס. לא רק שגרמתי להם נזק גדול, גם הצלתי את הארנק שלי על הדרך." או אפילו "לא הצלתי את הארנק שלי אבל גרמתי להם נזק הרבה יותר גדול, והראיתי להם שאני לא איזו נמלה שהם יכולים לדרוך עליה, אלא שבכל פעם שהם יעשו את זה, הם יגרמו לעצמם נזק מאוד גדול."

ברגע שאתה עושה את זה, אתה יכול ללכת לשכנע אנשים אחרים לעשות את זה, אבל אתה לא יכול לשכנע אנשים לעשות משהו שאתה לא עושה אותו. להגיד לאנשים "בואו, נתארגן ביחד, ואז כולנו ביחד, נלך כל אחד עם הקנס שלו לבית המשפט..." כי לא כולם מקבלים קנס באותו היום, או באותו החודש, לא כולם הולכים לבית משפט באותו הזמן. אנשים תמיד מחכים למישהו שיעשה את הצעד הראשון. פה מדובר על פעולה שאתה יכול לעשות לבד, ולהגיד "הנה, אני עשיתי. מה אתה עשית בשביל החירות?"

אז לכן אני בכלל לא מתרגש מזה שלא באו הרבה אנשים עם באנגים לליל הבאנגים הגדול. אני לא חושב שזה הסיכוי היחיד שלנו, לפעול ביחד כקבוצה גדולה. אני חושב שכל אחד מאיתנו צריך לפעול באופן אישי בדרך שאני אמרתי, ולהראות לחברים שלו ולשאר האנשים בכוכב "היי, אני עושה את החלק שלי. אם כולם יעשו את החלק שלהם, מתי שמתאים להם, כל המערכת תיפול. אני כבר עשיתי את החלק שלי. אני אעשה אותו שוב אם אצטרך. בכל פעם שאני אקבל קנס חניה או תעבורה, אני אעשה את זה."

אמנם זה כוח גדול, אבל זו לא הדרך היחידה. וזה לא הכוח היחיד שיש לנו. ואולי יותר חשוב להבין שאנחנו לא צריכים להביא אלפים של אנשים ביחד, בשביל להילחם בכל סוג של עוולת שהממשלה יוצרת. יש אלפים של סוגים שונים של עוולות שהמערכת מייצרת בכל יום, ואנחנו לא יכולים לכנס קבוצת עניין מסביב כל אחד מהעניינים האלו ולארגן אלפים של אנשים שביחד יקדמו אירוע שבו כולם פועלים ביחד, ואם לא מספיק אנשים מגיעים לא קורה עם זה כלום... יכול להיות שאפילו אם היו מגיעים 6,000 אנשים עם באנגים ולא היו מעצרים, עדיין היו מתעלמים מזה בממשלה וממשיכים העוולת כרגיל. אפילו אם התקשורת הייתה מדווחת על זה, לא היה קורה כלום. זה יכול לקרות. כמה חברי כנסת היו מקיימים איזה דיון, לא מחליטים כלום, ועד שנה הבאה שיהיה עוד פעם ליל הבאנגים הגדול, והם יכולים לסחוב את זה עוד עשר שנים כמו כלום.

אבל אם אנחנו, אם 6,000 אנשים הולכים לבית משפט, ותוקעים את המערכת, בכל פעם על כל עניין הכי קטן, על דוח חניה, על קנס תעבורה, על האשמה בשימוש והחזקת סמים קלים, בכל אחד מהמקרים האלה, אם כל אחד מהאנשים האלה, בזמן שלו, לא היה נותן למערכת לדרוך עליו, הנזק שהיה נוצר למערכת, העומס שהיה נוצר על בתי המשפט, העלות שנוצרת מהתהליך לבתי המשפט ולמערכת אכיפת החוק היא מאוד כבדה, והם לא יכולים להתעלם מזה במשך עשר שנים כי כל המערכת שלהם תיקרוס. בנוסף יש פה רווח אישי שאנשים יוכלו להציל את הארנק שלהם.

בכל פעם שאת העושה את זה, כשאתה מאתגר את הרעיון שיש לממשלה סמכות מעליך, אתה למעשה נלחם כנגד כל סוגי העוולות שנופלים תחת הכותרת "פשעים ללא קורבן או נזק" -לא רק כנגד חוק אחד שהוא עוולת כמו פקודת הסמים. ברגע שאה הולך ומאתגר דוח חניה שאתה לא רוצה לשלם אותו, של מאה ש"ח, אתה מאגר את כל המערכת של כל העוולות האלה. במכה אחת.

אבל רק רגע, יש עוד! עוד הרבה!

בעיה נוספת היא שלמרות שכל כך הרבה אנשים רוצים לתקן את המערכת, הם מתרכזים רק בעוולה אחת, בסימפטום אחד של בעיה שיש לה שורש מאוד מפותח. הם רוצים שיתנו להם לעשן, אבל הם לא מבינים את שורש הבעיה. עם קריאות כמו "הו הא מי זה בא? ראש הממשלה הבא!" הקהל מראה תמיכה בהמשכיות הבעיה, בשורש הבעיה. הקהל רק רוצה לטפל בסימפטום אחד של הבעיה. הם לא מתנגדים להפעלת אלימות באופן כללי, אלא רק כאשר זה נעשה כנגד צרכני מריחואנה.

עורכי דין הם שותפים לרווחים מהמלחמה במשתמשי הסמים

נקודה אחרת היא, שאני חושב שהרבה אנשים עשו ניצול ציני ביותר של הערב הזה, של כל האירוע הזה, ואני מדבר על עורכי הדין "התותחים" שתמכו ועודדו אנשים לקיים את הערב הזה, ומי שלא מבין את זה, העורכי דין שמייצגים משתמשי קנאביס, אפילו אם הם עושים את זה בהתנדבות האירוע כמו ליל הבאנגים הגדול, זה המקצוע שלהם. הם שותפים מלאים לרווחים של המלחמה במשתמשי הסמים. אז כן, יכול להיות שאיזה עו"ד יגיע לשם והוא הציע לכמה אנשים שהוא ייצג אותם בחינם, אבל הסיבה היחידה שעורך דין יעשה את זה בחינם זה בשביל לפרסם את עצמו, בשביל שאח"כ הוא יוכל לעזור לאנשים בתשלום. הוא יכול לצבור מזה ניסיון, פרסום, ואנשים עמדו שם ואמרו "יש לי עורך דין תותח!" כן? יש לי עורך דין תותח? בואו נחשוב על זה. השופט הוא עורך דין. התובע הוא עורך דין, והסניגור הוא גם עורך דין. כל המערכת הזאת מנוהלת על ידי עורכי דין. הנאמנות שלהם היא קודם כל לממסד שהם עובדים בשבילו. רק אח"כ ללקוחות הפרטיים שלהם. הכון, אני לא משווה בין סניגור שעובד בשביל לקוחות פרטיים וצריך לשמור על מוניטין מסויים, לתובע ושופט שהם לא צריכים לשמור על שום מוניטין. יש להם עבודה בטוחה, הם לא צריכים לעמוד בשום סטנדרטים אנושיים.

אבל עדיין, יש פה בעיה מאוד גדולה. אנשים לא מבינים שעורכי הדין האלה, הם מרוויחים מכל העניין הזה, אפילו אם הם מתנדבים לייצג כמה אנשים בחינם, בשביל לקדם איזו ליגליזציה. עכשיו אני לא אומר שהם לא רוצים שתהיה ליגליזציה, יכול להיות שכן, שהם בעד, שהם מבינים את הבעיה המוסרית. אבל האמונה שיש לאנשים בעורכי דין, רק בגלל שכמה מהם באמת רוצים להפסיק את המלחמה, אפילו שזה יפגע להם טוטאלית בפרנסה (כי עורך דין שמעסק בתיקים של סמים, ויש הרבה שבנו על זה וילות כבר, יאבד את העבודה שלו אם תהיה ליגליזציה). אולם, אותם עורכי דין יוכלו להמשיך לייצג משתמשי סמים אחרים שתמיד ישארו לא חוקיים. אנשים שמעשנים קריסטל. בולעים אקסטות. מלקקים טריפים. יש עוד לקוחות.

לעורכי דין יש רישיון והם יאבדו אותו אם הם ידברו כנגד שורש הבעיה

אבל הציניות, ההצגה כאילו הם מתנגדים למערכת, הם מתנגדים לסימפטום וזהו, אבל הם לא מתנגדים לשורש הבעיה. אין להם בעיה אם זה שלשופט מותר על פי חוק לכפות עליך להופיע למשפט, ושמופעלים איומים ברצח בשביל שתגיע. יש להם רק בעיה עם זה שמריחואנה לא מותרת, שפוליטיקאים לא נותנים רשות לעשן חשיש. אין להם שום בעיה אם הרעיון המטופש והמרושע, שאנחנו, צריכים לבקש רשות מפוליטיקאים לחיות את החיים שלנו. וזה אחד הבעיות שאני רואה באירוע הזה, שהוא די אימפוטנטי, אם מסתכלים על זה ככה.

מי שטועה, וחושב שגם אנחנו באגודה למלחמה בבירוקרטיה מרוויחים בדיוק כמו העורכי דין האלו, טועה בגדול. וכבר היו כאלו שהאלו את הטענה הזו. ההבדל הגדול הוא, בין השאר, שאנחנו מלמדים אנשים לייצג את עצמם, היכן שעורכי דין מחכים לעשות קופה בכל פעם שאתה מסתבך מחדש. על כל מקרה. אבל ההבדל המהותי ביותר הוא בדרך שאנחנו עושים את זה. אנחנו לא עורכי דין, אין לנו רישיון שאנחנו מפחדים לאבד, אנחנו לא חברים בכת ואין לנו נאמנות למערכת המשפט והממשלה. השיטה שלנו תוקפת את כל ההיגיון המעוות שבבסיס השיטה, משהו שעורכי דין אף-פעם-לא-יעשו. הם לעולם לא הולכים להילחם בעניינים שאנחנו, פה, נלחמים עליהם. גם אסור להם, וגם הם לא רוצים.

"שוטרים רק עושים את העבודה שלהם" - בדיוק!

היה יפה מאוד לראות אנשים צועקים "די לאלימות! די לאלימות! די לאלימות!" כי אלו היו המילים המדוייקות ביותר למה שקורה שם. חשוב להזכיר, תמיד, ששוטרים ש-"רק עושים את העבודה שלהם" - צודקים. הם באמת רק עושים את העבודה שלהם. הם לא עוצרים את המעשנים, בגלל שזה החוק. בגלל שהחוק נכפה באיומים. כי אף אחד לא מכריח את השוטרים לעצור אנשים. להיכנס להם בכוח לבית. לתפוס אותם בכוח ולזרוק אותם לכלוב. שוטר יכול להגיד: "אני לא רוצה להשתתף בזה, תפטרו אותי, אבל אני לא מוכן לפגוע באנשים. אני לא רוצח שכיר, אני לא ביריון להשכרה," אבל לשוטר יש את הבחירה לעשות את זה. שוטר יכול בכל רגע להגיד "אני מתפטר" ואין שום חוק אומר שלשוטר אסור להתפטר. כל שוטר יכול להגיד "אני מפסיק להיות שוטר" הוא לא חייב אפילו להגיד למה, הוא יכול להגיד "אני ברגע זה, מתפטר מהמשטרה." אבל השוטרים עושים את מה שהם עושים בשביל משכורת. לא בגלל שזה החוק, אף אחד לא כופה עליהם לעשות את העבודה שלהם, זה חשוב שנדע להבחין בין אנשים ששוטרים כופים עליהם דברים, לבין שוטרים שמבצעים את הכפייה מתוך בחירה ורדיה אחר רווח אישי, משכורת. לפעמים גם סיפוק אגואיסטי של הרגשת העליונות שלהם. אבל הם בוחרים לעשות את זה, לא בגלל שהם חייבים, הם בוחרים.

אני חושב שאילו אני הייתי שם, לא הייתי צועק "די לאלימות!", כי הטיעון הוא בדרך כלל "כשוטר, אני לא יכול לבחור איזה חוק לאכוף ואיזה לא. בתור שוטר אני חייב לאכוף את כל החוקים." ומממ..... נכון! אבל אתה לא חייב להיות שוטר. אני הייתי צועק להם "אתם עושים את זה בשביל הכסף! אתם מרביצים לאנשים בשביל הכסף! לא בגלל שאתם חייבים! אתם מרביצים לאנשים בשביל הכסף! לא בגלל שאתם חייבים לעשות את זה!" כי זו האמת.

יום ראשון, 20 באפריל 2014

הדו"ח בוטל - אין ראיות שהחוק חל

מזל טוב וברכות לדיירון מוושינגטון שלא נכנע לפסיכופתים ממשטרת התנועה בוושינגטון וביטל עוד קנס שקרי. ותודה לדיירון ששלח למארק את ההוכחה. דיירון הגיש את הבקשה לביטול הסטנדרטית, הבקשה מציינת שהמאשים, או המאשימה (אם אתם מעדיפים ליחס לאשליה הזו מין ולהניח שהיא נקבה) לא הציגה עובדות כלשהן שמוכיחות סמכות. הבקשה גם מציינת את המרכיבים החיוניים בכל עילת תביעה שלא הופצרו בכתב האישום.

כמו שאתם יכולים לראות בתמונה, הדו"ח בוטל. זה אמנם נראה כמו טופס סטנדרטי, אבל כתוב שם מה הסיבה שהדו"ח בוטל. אפשר לומר בבטחה שהדו"ח בוטל בגלל הבקשה שהוגשה, המאשים לא הרים את נטל ההוכחה לגבי המרכיב "סמכות".


מי שחושב שהמצב שונה בארץ שלנו, צריך לראות את ההוכחה שאני פרסמתי, גם בארץ ישראל, למשטרת תנועה ולבית המשפט אין סמכות. אני עשיתי את אותו הדבר בדיוק כמו דיירון מוושינגטון, כאן בתל אביב. הגשתי את הבקשה לביטול, היא נדחתה בהתחלה אבל אני התעקשתי והמשכתי לדרוש גילוי ראיות. לבסוף, ימים ספורים לפני תחילת המשפט, המזכירה של ראש מדור תביעות תעבורה התקשרה אלי להודיע לי שהמשפט מבוטל. אני התעקשתי שהיא תשלח לי מכתב שיאשר את זה, ויאשר שהסיבה לביטול היא אכן מחסור בראיות. אז הנה, לכל אלו שעדיין מאמינים שאפשר להוכיח את תחולת החוק מעל כולם, אין ראיות. זה הכל הונאה אחת גדולה ואתם יכולים לפוצץ את זה אם רק תשאלו שאלות.

את הבקשה לביטול אתם יכולים למצוא בעמוד הראשי של אתר האגודה למלחמה בביורוקרטיה.

יום שישי, 18 באפריל 2014

השוטר לא הגיע, הקנס בוטל.

The No State Project - התוכנית בשבת האחרונה (12 באפריל) הייתה מצויינת. מאזינה בשם ג'מי התקשרה בשביל להתכונן למשפט שיש לה למחרת. שוטר רשם לג'מי (ממינסוטה, ארה"ב) קנס על חניה בחניית נכים. לא שזה דבר טוב לחנות בחניית נכים, אבל אנשים עושים טעויות. אבל לחשוב שזה בסדר לכפות על ידי אלימות או על ידי איום באלימות על אנשים לשלם לשוטר בכל פעם שהם עושים טעויות, זה טעות גדולה בפני עצמה. מארק וג'יי-טי הכינו אותה למשפט על ידי משחק תפקידים. לאחר התוכנית ג'מי הצטרפה לצ'ט של התוכנית בסקייפ ושם התקיים משחק תפקידים נוסף, שגם לו ניתן להאזין פה. חומר טוב, חומר חשוב! תקשיבו טוב, כי ככה עושים את זה.

http://marcstevens.net/radioarchive/nsp20140412.html

ביום שלישי שמעתי שג'מי הצליחה להביס את הקנס. לפי מה שהיא מספרת, למרות שהשוטר לא הופיע למשפט, השופט הספיק לומר "קראתי את הבקשה שלך לביטול, ואני דוחה אותה". ג'מי התכוונה לשאול מהן העילות של השופט לדחיית הבקשה, אבל לפני שהספיקה, התובעת קפצה וביקשה לבטל את כתב האישום. בשלב זה, ג'מי ויתרה על שאלות נוספות והעדיפה לשמוח בחלקה וללכת משם. לפני שהיא יצאה מבית המשפט, היא שמעה כמה אנשים מדברים על כך ש-אם 3% מהאנשים יבקשו משפט, כל המערכת תקרוס.

יש כל מני סיבות מדוע שוטר לא יוכל להגיע למשפט, הוא יכול להיות חולה, עסוק בתפקיד, אולי הוא מעיד כרגע במשפט אחר ולא יכול להיות בשני מקומות בו זמנית, אבל זה לא משנה. לך יש את הזכות למשפט הוגן, וזה כולל את הזכות לאתגר את כל העדים והעובדות. היו גם מקרים בהם הדיון נדחה לתאריך אחר, וגם אז השוטר, שוב לא הופיע. במקרים אחרים, ואפשר להבין את זה, השוטרים לא הגיעו בגלל שזה היה תירוץ נוח יותר לתביעה לסגת בגללו. תראו, במקום להתמודד עם הנושאים שבבקשה לביטול התיק, ובמקום שהתובעת תודה שהיא מתרשלת או פועלת בחוסר תום לב, היא פשוט יכולה לטעון ש-"השוטר לא יכל להגיע לבית המשפט". אבל אנחנו יודעים שזה שקר, ושהשוטרים כן יכלו להגיע, רק שהתביעה פשוט לא רצתה שהם יגיעו. היו לא מעט מקרים בעבר בהם השוטרים נראו מחוץ לאולם, ויש הוכחות לכך מאחר והם הופיעו במשפטים אחרים קודם ולאחר מכן.

ביום שני בצהריים (ערב פסח) עזרתי לטרי היליארד מקולרדו להתכונן למשפט שלו, הוא היה מוזמן להקראה בבוקר וזה היה אמור להיות ההתחלה של המשפט. טרי הואשם בנהיגה כשהרישיון שלו בשלילה ובנהיגה ברכב כאשר אחד משלושת אורות הבלמים לא פועל - עבירות שהעונש המקסימלי עליהן הוא שנה מאסר וקנס.

לפי מה שאני שמעתי למחרת, גם הוא הביס את כתב האישום והתיק נזרק מבית המשפט. למרות שזו הייתה הפעם הראשונה של טרי בבית משפט, הוא מספר שאנשים בחדר חשבו שהוא עורך דין מרוב שהוא פשוט פעל שם כמו מקצוען, באסרטיביות וללא פחד.

כבוד לג'מי ולטרי. טרי הצליח להקליט את הדיון. אני מקווה לשמוע את זה בקרוב. ולא פחות חשוב לציין, שביחד עם טרי הגיעו -6- נציגי תקשורת (כתבים משפטיים). מדובר בחברים של טרי שבאו לעזור לו והציגו את עצמם בפני הפקידים בבית המשפט כנציגי תקשורת. זו שיטה שגורמת לשופט לחשוב הרבה פעמים לפני שהוא מתנהג כמו פסיכי, צועק וממציא דברים סתם.

מעשה בקוסמים פוליטיים ומאמינים אמיתיים

הקוסם הפוליטי דב חנין הציע היום רעיון "חדש": להעלות את שכר המינימום ל-30 ש"ח לשעה. לדבריו העלאת שכר המינימום חיונית כדי להתמודד עם התופעה המתרחבת של המון עובדים עניים וכדי לצמצם את הפער החברתי המעמיק. דב טוען ששכר המינימום כיום הוא חלק מרכזי בבעית יוקר המחיה (שכר דירה, קוטג'), וזו תוצאה של החלשת ארגוני העובדים בעשרים השנים האחרונות. דב חושב שעל ידי העלאת שכר המינימום, באמת כולנו נהיה בני חורין. ואני מסכים איתו - אם נעלה ונעלה את שכר המינימום, בסוף כולנו נהיה חופשיים. מעבודה.

חשבון פשוט והיגיון בסיסי מראים, שאם נעלה את שכר המינימום ל-100 ש"ח לשעה רוב העסקים יסגרו, האבטלה תקפוץ ל-95% והמחירים של מוצרים ושירותים גם. היגיון בסיסי כאמור.

אם נשתמש באותה הנוסחה, נראה שאם נעלה את שכר המינימום מ-23 ל-30 ש"ח לשעה, האבטלה תקפוץ מ-13.5% ל-19%. גם מחירים של מוצרים ושירותים יעלו ב-5.6%.

ומה יקרה אם נלך לכיוון השני? ההיגיון מראה שאם נבטל את הרעיון של שכר מינימום, כפייה ורגולציה ממשלתית מעל השוק החופשי האבטלה תסתיים. מחירים של מוצרים ושירותים ירדו באופן משמעותי. אבל המאמינים בשלהם... למרות שדב קיבל המון תגובות של אנשים שמזועזעים מהטמטום והפופוליזם הזה (והם לא סגורים האם דב הוא חסר הבנה בכלכלה בסיסית, או שהוא פשוט שקרן שמנצל את הבורות של הציבור בכלכלה, חשבון פשוט, והיגיון בסיסי), דב קיבל כבר 1,959 לייקים ו-1,107 שיתופים בתוך 8 שעות מאז פרסום הפוסט.

חלק מהמאמינים האמיתיים של השמאל הפצירו בו ללכת על 50 ש"ח לשעה. אחרים הציעו שאת התוספת תשלם "המדינה". גם הרעיון של שכר מינימום של 23 ש"ח לשעה הוא שגוי. שגוי מאוד. אבל כאשר מישהו מהקוסמים הפוליטיים מרים להנחתה, זה זמן טוב לעשות הסברה.

אני רוצה להבהיר שאני לא בז לדב חנין. ממש לא. גם אני, לפני שנחשפתי לפילוסופיה של סטפן מולניו, חשבתי כך, בקווים האלו. לא שחשבתי שלא יהיו להעלאת שכר המינימום השלכות, פשוט חשבתי שהן יהיו טובות בצורה אחרת. זה די קל לחשוב ככה כאשר אתה גודל בחברה שלא מכבדת את ההיגיון הבסיסי מספיק.

אני בז לרעיון, לא לדב חנין ולמאמינים האמיתיים של השמאל, או הימין. אני פשוט מקווה שכאשר אנשים יראו שהרעיון הזה שגוי, מאוד, הם יבינו עד כמה חשוב לכבד ולהשתמש בהיגיון הבסיסי. המציאות לא כזו מסובכת כמו שפוליטיקאים חושבים ורוצים שנחשוב.

הסיפור האמיתי מאחורי הקמפיין להעלאת שכר המינימום: 34% מהעובדים במגזר הציבורי מקבלים השלמה לשכר מינימום, למרות שרק 2% מהעובדים במגזר הציבורי באמת משתכרים שכר מינימום. הישראבלוף חוגג: משתכרים 10,000 שקל בחודש ומקבלים השלמה לשכר מינימום

יום שלישי, 15 באפריל 2014

אגומניה - המגיפה הבלתי נראית

טרולים תמיד ינסו לגרור אותך לויכוח, ואפילו אם תסרב מתוך היכרות עם אופן הפעולה שלהם, הרבה פעמים הם יגידו שהבעיה היא אצלך ("הוא חוסם את כל מי שלא מסכים איתו.. הוא לא רוצה לדבר עם מי שלא מסכים איתו..."). משפט מפורסם שרץ באיטרנט אומר "לעולם אל תתוכח עם אידיוט. הוא יגרור אותך לרמה שלו ויתגבר עליך תודות לניסיון שיש לו." כשמדובר בטרולים שמתווכחים על האמונה שלהם במדינה, חשוב לזכור שאנשים כמוהם לא מאמינים במה שהם מאמינים בגלל שזה עושה להם היגיון. היגיון לא הכניס אותם לאמונה במדינה, והיגיון לא הולך להוציא אותם משם. הדיונים שהם מפתחים הם לא במטרה לגלות את האמת אלא להתיש את מי שמצדד בה. אני יכול רק לדמיין איזו ילדות טרולים כאלה עברו בשביל להגיע למצב הזה. זה בדר"כ נגרם על ידי הורים שלא מוכנים לשמוע את האמת בבית, וחברה שמתעלמת מהמצב של הילד המסכן, שגודל לשנוא את החברה ולרצות להעניש אנשים כשהם מדברים אמת. אם אנחנו רוצים לעזור לחברה, עלינו לטפל בשורש הבעיה ולגלות סימפטיה כלפי ילדים לפני שהם גדלים להיות טרולים, ולא לבזבז את הזמן והאנרגיה שלנו על אלו שכבר איבדו את הסיכוי להיות אנשים ישרים, הגונים והיגיוניים.

אישית, אני מאוד אוהב לעזור לאנשים להבין דברים, מתי שהם מנסים להבין וצריכים עזרה בכך. אם אני יכול להפנות אנשים לספרים שקראתי, או לכל חומר אחר, או לענות להם בקצרה, אני אוהב לעזור. אבל איפה שסתם מנסים להתווכח איתך... אני ממליץ לכל אחד לחסוך את הזמן והאנרגיה שלו לטובת אלו שראויים.

התגובות לשיחת הבושה עם איריס מרשות המסים התחלקו לשני סוגים: כאלו שחשבו שזה היה ממש גדול!! ענק!!! חזק!!! וכאלו שחשבו אחרת. אתם יכולים לראות כיצד אלו שחשבו אחרת, לא גילו שום סקרנות ולא ניסו להבין את ההיגיון שמאחורי השאלות שלי. הם נוקטים בגישה עיקשת, ודאית, הם בטוחים שהם צודקים והם לא מרגישים שום צורך להוכיח שאני טועה או שהם צודקים. במקום זאת, הם ממהרים לתקוף אותי באופן אישי, ללעוג ולזלזל, להסיח את הדעת מהעיקר ואף לשקר ולעוות את העובדות. הנה כמה דוגמאות למה שאנשים שחושבים אחרת כתבו בתגובה:

"מסכנה איריס מהדוברות, שהייתה צריכה להתפתל בין כל המכשולים שהונחו בפניה כדי שהיא תיפול ותגיד משהו שאח"כ אפשר יהיה לצטט ולגחך עליו. אפשר לחשוב שהיא מחוקקת או אוכפת.... היא הדוברת, ואיתה מדברים בנושא מס, לא בנושא ראיות לחוקים. למה אתה מיתמם כאילו שאינך יודע ? או שזה הקטע, לפנות לדוברות של כל רשות, לשאול אותם שאלה שאינה רלוונטית אליהם ואז לזעוק "הא-הא אין להם תשובה" ? איריס מהדוברות שולחת לך אנשים עם נשק הביתה? אתה מבין כמה דמגוגי זה? זה לא יגיע לשום מקום, וזה גם לא מוכיח שום נקודה. הוכחת שמישהי מדוברות רשות המיסים לא ידעה לענות על שאלה שלא רלוונטית אליה ! הישג השנה. רק שכנעת את המשוכנעים. האדם הרגיל שיתקל בזה לא יבין מה אתה רוצה ממנו. בסה"כ עשית שואו קצר של למי יש תשובות מוכנות טובות יותר. ואני בהחלט מתבייש (שיחת בושה) שזו הדרך שלך להטיף לליברליזם. אני מתבייש כי אחכ כשאני מנהל דיון ומנסה להסביר למה חברה חופשית יותר היא טובה יותר, אני צריך לא רק להתגבר על הטיעון של האדם שמולי, אלא גם על הנזק שנעשה לטיעון שלי ע"י אנשים מהצד שלי." -וולונטריסט

"לא ידעתי שיש משוגעים כאלה בארץ. חשבתי שרמה כזאת של שיגעון יש רק בארה"ב..." -ליברליסט

"אני מניח שכותב הפוסט לא משפטן....כזו רדידות מחשבתית הרבה זמן לא ראיתי (מכותב הפוסט אם לא הובנתי). על השאלה הזו (חובת הציות לחוק) יש כתיבה עניפה משפטית עם הצדקות מפה ועד ואנרכיה-לנד (שכנראה אליה הוא לוטש עיניים). רק בהקשר של השאלה הספציפית הנוגעת לחובת תשלום מיסים ישנו ספר שלם העוסק בנדון - פרופ' י.אדרעי "פירוש לחוקי-היסוד - חוק-יסוד: משק המדינה". ובלי קשר, מה קטע עם פרסום השיחה - נכון ככל הנראה הוא לא עובר על החוק, אבל מה עם נימוס בסיסי? מה עם אנושיות והגינות בסיסית?" -ליברליסט (עורך-דין)

הם חוטפים אנשים וזורקים אותם לכלוב, אבל לי אין אנושיות והגינות בסיסית בגלל שאני מעיז לשאול אותם שאלות (תסמונת שטוקהולם, מישהו?). גם לא מפתיע אותי לשמוע מעורך דין, שבגלל שלא למדתי משפטים אצל כת עורכי הדין המחשבה שלי רדודה. כנראה שמה שמלמדים אותם בבתי הספר למשפטים זה איך להשפיל אנשים ולהשתמש בכשלים לוגיים כמו אד הומינם בשביל להתחמק משאלות.

"נורא מטופש. מה זה ״ראיות אמפיריות״. האם העובדה שמעלימי מס יושבים בכלא היא לא ראיה אמפירית לזה שחייבים? מה התכלית של התרגיל הזה? אני לא מבין מה ראיות אמפיריות קשורות." -ליברליסט

אני חושב, וזה מניסיון, שלדבר עם זוֹמְבִּי פילוסופי זה ממש בזבוז זמן. אני מחלק את האנושות ל-4 סוגים של אנשים, וממה שאני ראיתי, אנשים כמעט אף פעם לא משתנים. הסוג הראשון של אנשים הם אלו שמוכנים להתנגד לפאשיזם בכל צורה. הם מקבלים את הרעיון שזה בלתי מוסרי לכפות על אנשים דעות, שזה בלתי מוסרי לתקוף, לפתוח באלימות. הם מוכנים לקחת סיכון מחושב, לאתגר את המערכת. הסוג השני הם אלו שמסכימים עם הסוג הראשון, מעודדים את הפעולות של הסוג הראשון אך מודים שהם מפוחדים מדי בכדי לפעול. הסוג השלישי הם אלו שטוענים שהם מסכימים עם המטרה והערכים של הסוג הראשון, אך מתנגדים לכל פעולת התנגדות למערכת. הם מתגאים בפחד שלהם ולא מעוניינים להתגבר עליו. להיפך, הם מנסים להשמיץ את אלו שהתגברו על הפחד הזה ומדברים על לחיות בצורה עקבית עם הערכים שלהם. אלו הם אנשים מיואשים ומייאשים. דוגמה לסוג הרביעי הם הבירוקרטים והמדינאים, אלו הם חולי שליטה לכל דבר. גם הסוג השלישי וגם הסוג הרביעי נגועים במחלת הנפש שנקראת אגומניה.



סוג א' - רוח גבית אנשים בריאים בנפשם, בעלי יכולת מחשבה ביקורתית. הם מגיעים אל המסקנות שלהם על פי העובדות הקיימות ולא מסתמכים על שמועות, דעות, תעמולה ומחשבת עדר. אלו הם האנשים שאתה רוצה מסביבך, הם יעזרו לך להצליח בחיים ולגדול מבחינת רוחנית, לפתח בטחון עצמי בריא, תקווה ושמחה. כאמור, הם אלו שמוכנים להתנגד לפאשיזם בכל צורה. הם מקבלים את הרעיון שזה בלתי מוסרי לכפות על אנשים דעות, שזה בלתי מוסרי לתקוף, לפתוח באלימות. הם מוכנים לקחת סיכון מחושב, לאתגר את המערכת.

סוג ב' - משקל עודף אלו שמגלים עניין במחשבה הביקורתית שלנו, לא ממש מתווכחים, הם מתחילים לפתח מחשבה ביקורתית. אלו הם בדר"כ החברים שלנו שלרוב מסכימים איתנו, אבל אין להם תשוקה וצמא ללימוד ומחקר פילוסופי. הם מה שאני מכנה, משקל עודף. כשאתה מדבר עם אדם מסוג ב', לרוב הוא יסכים עם הדיאגרמה ויזהה את הכישורים שלך במחשבה ביקורתית, ואפילו יכיר בך כיותר טוב ממנו בכך. אנשים כאלו הם לא אנשים רעים בשום צורה או דרך, אבל אם כל חייך יסבבו מסביב כאלו אנשים, אתה תרגיש קצת מתוסכל וחסר תקווה שמצב החברה ישתנה. לאנשים האלו אין מספיק תשוקה בשביל להשתנות או להתגבר על הפחד. משהו, מונע מהם לגדול. האנשים האלה באופן כללי נמנעים מלהסיק מסקנות, וגם אם מוצגות בפניהם עובדות, הם מסכימים עם המסקנה רק בשביל לרצות את מי שמדבר עמם. הם תמיד יסכימו אם מי שמדבר עימם, והם נמנעים מלהחזיק עמדות יציבות ועיקביות.

סוג ג' - רוח נגדית החברה הליברלים שמדברים על חופש הפרט וכל הדברים הטובים האלה, הם שטופי מוח והם שוטפי מוח. הם לא צריכים עובדות, הם יתווכחו, אבל לא יקשיבו לך או להיגיון הבסיסי. דוגמה לכאלו: החברה הליברלים שמדברים על קפיטליזם, ליגליזציה, הגדלת חופש הפרט וכו'. הם אוהבים להתווכח, לייאש ולתסכל אותנו והם מתחזים לכאלו שתומכים באותם הערכים ומטרות כמונו "רק בדרך יותר מציאותית". הם מה שאני מכנה רוח נגדית. כשאתה מדבר עם אנשים מסוג ג', הם ינסו לשכנע אותך שהם נמצאים שלב אחד מעליך. הם רוצים שתחשוב שרוב האנשים הם מסוג ד'. ככה הם אומרים שהם רואים את העולם. זה משם, התפישת מציאות הזו שהם שואבים את התסכול והיאוש שלהם. אנשים מסוג ג' לרוב גורמים לך להתבלבל ולחשוב שהם למעשה סוג ב', וזה בעיקר בגלל שלאנשים מסוג ג' יש יותר תשוקה מאנשים סוג ב'. הם ידברו על חירות ו-זכויות הפרט וכו' אבל הם יעשו את זה אך ורק בשביל להישמע חכמים. הם אוהבים את הכוח שמגיע עם זה. ככה הם מנסים לרכוש את הכבוד שלך, ואז, הם ימשיכו באותה התשוקה לספר לך על החובות של הפרט כלפי הקולקטיב\ציבור. אלו הם אנשים מסוג ג', לחלוטין נגועים באגומניה. אנשים כאלו הם מחוץ לארון בקשר לאמונה שלהם ש-מוסר הוא דבר יחסי, סובייקטיבי. אנשים מסוג ג' אוהבים להכחיש עקרונות, לרוב יזלזלו בך, ואפילו יתקפו אותך בטענה שמחשבה הביקורתית שלך (מה שהם יכנו "האידיאולוגיה\אמונה שלך") פוגעת באנשים מסוג ד'. זה נכון, הם ממש יגוננו על הסוג הנמוך ביותר של אנשים מפניך. הם רוצים לגרום לך לפקפק בעצמך. אלו הם האנשים שאיפשרו את מגיפת העריצות בכל מקום שהיא פרצה בעבר. אידיאולוגיית הכניעות לשלטון שלהם כבר הביאה לרצח של מאות מיליוני בני אדם. הם אלו שמכנים אותך "קיצוני" במטרה לייאש אותך מהדבקות ביושר אינטלקטואלי ובערכים שלך. אין להם בעיה עם הערכים שלך, אבל יש להם בעיה עם זה שאתה מעוניין לחיות באופן עקבי עם הערכים שלך. הם מומחים באומנות השיכנוע וההפחדה. הם ערפדים רוחניים והם שואבים אנרגיה מאנשים מסוג ב' ומונעים מהם להתפתח. האסטרטגיה שלהם בחיים היא להיות יותר חכמים מאנשים סוג ד', הם שואפים לקבל מאנשים סוג ד' כוח ולכן הם נוהגים להתחנף אליהם, לגונן עליהם, ורק כאשר הם נמצאים ליד אנשים מסוג א' הם יעיזו לדבר סררה על אנשים מסוג ד'. אנשים אלו הם הסביבה הכי מזיקה לאנשים כמונו, ואתה תחשוף אותם כאשר תנסה לשוחח עמם על נושאים חשובים כמו כשלים לוגיים. הם לא נוהגים להשתמש בלוגיקה וזה מאוד מעייף אותם לדון בזה. אנשים מהסוג הזה קודם כל יורים ואז מציירים מטרה. הם מחזיקים בדעה\מסקנה עיקשת, ואז מחפשים את העובדות שמוכיחות אותה (ומתחמקים מהעובדות שסותרות אותה). שום כמות של עובדות לא תביא אותם לשנות את המסקנה שהם הגיעו אליה מתכתחילה.

סוג ד' - טילי נ"מ הבירוקרטים, אלו שבתחתית האנושות. הם מה שאני מכנה נ"מ - הם כמו טילים נגד מטוסים. אנשים מסוג ד' בדר"כ יתכחשו לרעיון של מחשבה ביקורתית. יש להם תכונה משותפת עם אנשים מסוג ג', אנשים כאלו הם מחוץ לארון בקשר לאמונה שלהם שמוסר הוא דבר יחסי, סובייקטיבי. באופן כללי, לאנשים מסוג ד' יש סיכוי טוב יותר לגדול ולהפוך לסוג א' מאשר לאנשים מסוג ב' ו-ג'. הכשלונות שלהם בפילוסופיה מביאים אותם לכשלונות מעשיים והיעדר המומחיות שלהם בשכנוע והפחדה לא עובדים לטובתם כמו בעבור סוג ג', ולסוג ב' כאמור, אין מספיק תשוקה בשביל להשתנות.

יום ראשון, 13 באפריל 2014

שיחת בושה - איריס מרשות המסים

אני באמת ובכל ליבי מאמין ש-לא- כל הבירוקרטים הם פסיכופתים חסרי תקנה שמוכנים לשקר לאנשים בעבור המשכורת שלהם. אני בהחלט מאמין שישנם בירוקרטים שלא יתחמקו או יתעלמו מהשאלה, ויודו שאין להם תשובה, ושאלו אכן שאלות מצויינות שיש להשיב עליהן. אף אחד לא מכריח בירוקרטים לשקר ולקלקל לעצמם את השם הטוב, רק בכדי להגן על מקום העבודה שלהם. למרות שזה בסדר גמור לומר "אני לא יודע, זו באמת שאלה טובה, אני אעביר את זה לממונה שלי", רובם מעדיפים לשקר ולהגן על מקום העבודה שלהם.

הם בוחרים לשקר והם פוגעים בשם שלהם, וזה, תאמינו לי או לא, אם תחשבו על ההשלכות ברצינות, רע מאוד. יש להם ילדים, הילדים שלהם הולכים לבית ספר עם עוד ילדים, ולכולם יש אינטרנט. הילדים שלהם לא יאהבו ללכת לבית הספר ולשמוע ילדים אחרים מדברים על זה שאמא או אבא הם פסיכים. "ראית את אמא של אביב ביוטיוב? איך היא התנהגה כמו ילדה קטנה ואיך היא שיקרה שוב ושוב ואמרה כאלה דברים מטופשים שילד בגן היה צוחק מהם? ראית איך היא התפדחה להודות שהיא לא יודעת ובמקום זה היא התחילה לשקר ולומר דברים לא היגיוניים? איזה טיפשה!"

לאחר שאריאלה סולומון, דוברת מרשות המסים, כתבה לי ש-"לצערנו לא נוכל לקיים את הריאיון המבוקש" כתבתי לה בחזרה ש-"זה לא נראה טוב..." איריס, רכזת תחום בכירה ברשות, הגיבה כך:

אייל שלום רב,

מאחר ששאלתך נוגעת כולה בתחום הפילוסופי ואיננה נוגעת באופן ספציפי לדיני המס, לא נוכל להשיבך ובוודאי שלא לספק לך ראיות עובדתיות מאין נובעת חובת הציות לחוק.

"הנחת העבודה", כדבריך, היא שכל אדם שמדינת ישראל מפעילה עליו את ריבונותה חייב לציית לחוק, ולכן, בין היתר, חייב לדווח על הכנסות ולשלם מיסים, היא איננה בלעדית לרשות המסים אלא משותפת לכל הפעלת סמכות ריבונית. באותה מידה ניתן היה לשאול את אותה שאלה גם לגבי החובה לציית לחוקי התנועה או לכל דבר חקיקה אחר הדורש ציות או מטיל חובה. אך כאמור, את תשובתך עליך למצוא בחוגים לפילוסופיה, מדע המדינה ומשפטים ועל כך נאמר, ואידך זיל גמור.

בכל האמור בדיני המס, אוכל לומר לך בקליפת אגוז, כי חובת תשלום המס מוטלת בהתאם לפקודת מס הכנסה, שהיא דבר חוק של הכנסת, על תושבי ישראל ואף על תושבי חוץ בתנאים המוגדרים בפקודה, כך ששאלתך בדבר נוכחות פיזית כתנאי לתשלום המס בטעות יסודה, מה גם שיש מי שנמצא פיזית בישראל אך הוא אינו נחשב נישום לצורך דיני המס.

בברכה,

איריס -------,
רכזת תחום בכירה
יחידת דוברות והסברה
רשות המסים בישראל



ואני עניתי לה:

שלום איריס,

אני מודה על תגובתך, ויש לי שאלה נוספת והיא מדוע אינכם יכולים לספק ראיות שיוכיחו את הנחת העבודה שלכם? האם זה בגלל שאין?

בעוד שאני מסכים איתך שהשאלה היא פילוסופית, מאחר והמהות של פילוסופיה היא חיפוש האמת, והשאלה נועדה לגלות את האמת, אינני מבין מדוע אינך יכולה לענות לי על השאלה, רק בגלל שהיא נועדה לגלות את האמת.

בחוגים פילוסופיים ישנם דעות שונות, חלקן אף מנוגדות זו לזו בהקשר של החובה לציית לחוקי המדינה. העניין הוא, שאף פילוסוף לא שולח אנשים עם נשק אלי הביתה בכדי לכפות עלי לפעול על פי הדעה שלו. מאחר ומס הכנסה כן שולח אנשים עם נשק בכדי לכפות את הדעה\טענה\הנחת עבודה שאני, או כל אחד אחר כמוני שנולד ונמצא פיזית בישראל, חייב לדווח על הכנסות ולשלם מיסים, אני מצפה ממס הכנסה להציג ראיות ממשיות שיוכיחו שהנחת העבודה הזו אכן נכונה.

את צודקת גם כשאת מפנה אותי למשטרת התנועה, ולמשרד המשפטים - גם הם פועלים על פי הנחת העבודה הזו, שאני חייב לציית לכללים של הגוף הפוליטי מדינת ישראל רק בגלל שאני נמצא פיזית בישראל. ברם, התשובה הראשונית של דוברת משטרת תנועה, הגב' גלית בן-ברוך, הייתה "למה שלא תשאל את מס הכנסה? ובכלל, למה שלא תשאל את משרד המשפטים?"

לא למיותר לציין שאכן פניתי גם למשרד המשפטים בעניין וביקשתי לקיים ראיון עם הפרקליט הראשי, או אחד הסגנים.

המצב כרגע, הוא שלא קיבלתי מכם תשובה פשוטה של כן\לא - האם יש ראיות ממשיות או אין? הרי, אם אין, אז איך אפשר לטעון שזה אכן נכון?

אם אני הייתי פועל באותו האופן כמו שמס הכנסה פועל, והייתי משתמש באלימות או באיום באלימות בכדי לאלץ אנשים לשלם על השירותים והמוצרים שלי, הייתי נחשב לפושע, נכון? ואם הייתי טוען שמעשי מוצדקים מאחר ולאנשים שאני כופה עליהם את השירותים שלי, יש חובה לציית לדעות שלי, האם זה היה משנה את המצב?

אני יודע שאלו שאלות לא נעימות, אך אני יכול להבטיח שהשאלות ימשיכו להישאל על-ידי עוד ועוד אנשים שיבינו, שכנראה, חוץ מהתחמקויות אין לבירוקרטים תשובה עניינית לשאלה לגבי ראיות לחובת ציות לכללים של הגוף הפוליטי "ממשלת ישראל". זו כנראה רק דעה שמגובה באיומי אקדח, ולא בהצדק מוסרי או היגיוני וראיות ממשיות.

אני מודה לך שוב על ההתיחסות לשאלות, ומצפה לתשובות יותר מספקות, או לחלופין שתעבירי את השאלות לגורם המוסמך לענות עליהם או לפחות שתפני אותי לגורם הזה כפי שמחייב החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט-1958.

בברכה,

אייל ליאור



אז איריס כתבה לי:

היי אייל,

מה הטלפון שלך?



איריס התקשרה אלי הבוקר. דיברתי עמה במשך יותר מחצי שעה, ואתם יכולים לשמוע את זה פה. כמות השטויות ששמעתי בשיחה לא הייתה משהו שהתכוננתי אליו. איריס טענה ש-"אפשר לכפות על מישהו להסכים, קוראים לזה פשרה." חזרתי על השאלה כמעט 10 פעמים כי לא האמנתי, וגם צבטתי את עצמי לודא שאני לא בחלום. כמות השטויות, אתם באמת חייבים להקשיב בשביל להאמין לזה. כששאלתי אותה בסיום השיחה אם היא מסכימה שאני אפרסם את השיחה, ואיך היא מרגישה עם התשובות שהיא נתנה, היא אמרה שהיא לא מסכימה שאפרסם את השיחה. לא שאני צריך אישור ממנה, אפילו החוק הקטן שלהם לא אוסר הקלטה של שיחה שאתה שותף לה. זה רק מוסיף עוד אירוניה ובושה לבירוקרטים שעומדים מאחורי הרעיון של מדינה וחוק. הם לא מוכנים שתצוטט אותם.

איריס סירבה לענות על השאלה שלי, ולומר לי האם יש או אין (כן או לא) ראיות לקיומה של חובת ציות לחוק. היא התעקשה להצדיק את הסירוב שלה לגלות האם יש עובדות או אין בטענה שזו שאלה פילוסופית. כן... היא והכנופיה שלה כופים את הפילוסופיה שלהם על-ידי אלימות ואיום באלימות. היא לא הסכימה שאין ראיות, ולא הסכימה שיש ראיות. היא טענה שאני שוגה כאשר אני חושב שיש רק שתי אפשרויות. את השטויות האלה, היא קיבלה מהמחלקה המשפטית, מעורכי הדין של מס הכנסה. בסיום השיחה היא לקחה 5 דקות בשביל לבדוק איזה חוק בדיוק אוסר עלי לפרסם את השיחה. אני מתנצל, אבל לא ערכתי ולא חתכתי את החלק הזה, אז בסוף ההקלטה יש 5 דקות של שקט, ואז היא חוזרת ואומרת לי "חוק הגנת הפרטיות. אתה רוצה שאני אגיד לך איזה סעיף ספציפי?" אמרתי לה "כן" והיא אמרה שהיא צריכה עוד 30 דקות בשביל לבדוק את זה. עכשיו כבר עברו 4 חצאי שעות והיא לא חזרה אלי, אני מניח שהיא קוראת לאט. לאט ובטוח. רגע, החוק להגנת הפרט כן אוסר משהו... הוא אוסר פרסום של צילום או הקלטה שכוללת דברים מביכים... וזה נכון, זה באמת יכול להיות מביך לומר כל כך הרבה שטויות.

המחסור הזה בעובדות חושף עד כמה שאמונה ברעיון של מדינה היא דת. דת המדינאות. זו הגישה של אתאיסטים לממשלה.... "תוכיח את זה". אין לאיריס שום בעיה לקחת חצי שעה בשביל לחפש את החוק, שהיא, לפי דבריה, לא חייבת להוכיח את תחולתו, שהוא מחייב אותי ושיש סמכות. במקום לבחון את הרשומות, ולהגיע למסקנה על פי העובדות שקיימות... אתם יודעים, אין להם שום גישה לרשומות, הם רק עושים את מה שהמחשב אומר להם לעשות. אנשים נורמלים בוחנים את העובדות, ואז מגיעים למסקנות. אנשים לא נורמליים, אתם יודעים, קודם יורים, ואז מציירים את המטרה.

איריס: "החוקים התקבלו על ידי אנשים, שהבינו שזו הדרך הכי טובה"
אני: "אז זה מה שאנשים בחרו? זה דעות, כמו בדעות שאי אפשר להתווכח עליהן?"
איריס: "כן, זה דעות."
אני: "אז הנחת העבודה של רשות המיסים מבוססת על דעות, ולא על עובדות?"
איריס: "לא, לא, לא. ממש לא. אתה ממש מעקם את הדברים. אמרתי לך כבר 10 פעמים, אנחנו פועלים על פי החוק."

אז יש לנו אנשים שמבקלים החלטות, ויש לנו אנשים שרק מצייתים לדעות של אותם אנשים, ולא מוכנים לענות על שאלות לגבי הדעות האלו. אתם יכולים להקשיב ולהווכח בעצמכם, שממשלה היא לא יותר משם של כנופייה של אנשים שכופים את הדעות שלהם באיומי אקדח. אין להם שום ראיות להוכיח שהם צודקים ודוברים אמת, אין להם שום הצדק מוסרי וטיעון בר תוקף כלשהו.


שיחת בושה - איריס מדוברות רשות המסים [37.3mb | 40:44] הורדה

יום חמישי, 10 באפריל 2014

בלייר מאריזונה: השופט דחה את הבקשה לביטול ואז פסק נגד השוטר

בלייר מאריזונה לא נכנע לפסיכופתים בקוטונווד, אריזונה, ושאל את העד (שוטר תנועה) והשופט שאלות שחושפות את לב ההונאה שלהם. למרות שהשופט דחה את הבקשה לביטול\סילוק התיק בשרירותיות, הוא עשה את הדבר הנכון בסופו של דבר, ופסק כנגד השוטר.

בלייר שאל את השוטר לגבי המרכיבים של עילת תביעה, וכשהשופט התחיל להתערב, בלייר שאל את השופט "האם אני יכול לקבל משפט הוגן כאשר יש ניגוד אינטרסים?" ועקב בשאלה "את מי אתה מייצג?"

בלייר הצליח להקליט את ה-"שימוע" והעלה אותו ליוטיוב:


אני מקווה שגם אנשים בישראל יתחילו לשאול שאלות, ויסרבו להיכנע באופן אוטומטי לפסיכופתים. אם אתה מבין שכבר היום מערכת בתי המשפט עמוסה די להותר, אתה תבין שאנחנו לא צריכים הרבה מאוד אנשים בשביל להכניע את המערכת ולסגור אותה. המשטרה יכולה לרשום כל כך הרבה קנסות כיום, רק בגלל שאנשים לא נלחמים בהם.

הגיע הזמן להפסיק לציית ולאפשר להם לשדוד אותנו. תתנגדו לשפנים הפחדנים האלן ולפחות תתנו להם לעבוד קשה בשביל הזמן והכסף שלכם.

יום רביעי, 9 באפריל 2014

אל תביך את עצמך - תן לרשויות המס להביך את עצמם

בשבוע שעבר ערכו פקידי מס הכנסה בצפון ביקורת פתע בחנויות פרחים, חומרי בניין, אביזרי סלולר, קונדיטוריות, משתלות, אצל מורי נהיגה, רופאי שיניים ועוד. התוצאה: 24% מהעסקים הואשמו באי-דווח וסך הכל נגבו נגנבו כ-6 מיליון שקלים באמצעות "הסדרי תשלום" והוצאה לפועל\עיקולים שבוצעו על ידי היחידה הכנופיה לאכיפת הגבייה.

חלק מבעלי העסקים התממו וטענו שאין להם מושג איך זה קרה, אחרים טענו כי ידיהם היו רטובות ומלוכלכות ולכן התכוונו לרשום את ההכנסות רק בסוף היום. 7%-12% מבעלי העסקים כלל לא רשמו הכנסות, וחלקם אף לא נרשמו ופתחו תיק במס הכנסה. אדם אחד המוכר פירות וירקות מתוך רכבו טען "אמרתי למנהל החשבונות שלי לפתוח תיק", ומוסכניק אחד טען "אני דיסלקט". אדם העובד כמסגר טען שהוא ממתין שהלקוח יחליף את הצ'קים מאחר והבנק לא כיבד אותם. בעל מרפדיה טען "שכחתי לרשום בגלל שהתשלום היה במזומן".

אתם בטח יכולים לגלות אמפטיה, לפחות, אם לא גם סימפטיה, ולהבין כיצד זה מרגיש כאשר אתה נתפס לא-מציית לפקודות של פוליטיקאים ובירוקרטים. התירוצים האלו, כמובן לא יצילו מתשלום, והם בסה"כ ניסיון נואש להינצל מענישה מחמירה, שכן, אף אחד לא רוצה לומר "העלמתי מס בכוונה, בגלל שאני רוצה לשמור את הכסף שלי, שעבדתי קשה בשבילו לעצמי." אף אחד לא רוצה להתעמת ראש בראש עם הבירוקרטים ולכפור במחויבות החוקית בפה מלא. אבל יש עוד אפשרות, ואת זה פשוט לא מלמדים אותנו בבתי הספר. מה שלא מלמדים אותנו זה איך לחשוב ולחתור אל האמת על ידי שאילת שאלות לגבי ראיות עובדתיות. מה שכן מלמדים אותנו בבתי הספר זה להאמין לכל מה שהממשלה אומרת, שדברי הפוליטיקאים והבירוקרטים הם האמת האלוהית החקוקה בסלע, אמת שאי אפשר לאתגר על ידי שאילת שאלות. אולם, זה כל כך מגוכח לחשוב כך, ולכן התפישה הזו לא מלומדת באופן מפורש. אף מורה לא מלמד ילדים שדברי הפוליטיקאים והבירוקרטים הם האמת האלוהית החקוקה בסלע, אמת שאי אפשר לאתגר על ידי שאילת שאלות, אבל זה נלמד באופן מרומז, מאחר ואף אחד לא מפקפק בנכונות הטענה\דעה שכולנו אזרחים שחייבים לציית לחוק. מי שמעיז לשאול שאלות ולדבוק בשיטה המדעית (שלפיה אם אין ראיות עובדתיות אי אפשר להניח שהדבר הוא נכון), זוכה להתקפות אישיות (אד-הומינם), לעג וגיכוחים (כשל לוגי: בשם-הלעג).

מה שאנחנו מציעים פה, זה מאוד פשוט: אל תביך את עצמך עם תירוצים עלובים - תשאיר את זה לרשויות המס. בין אם אתה לא רשום בכלל ואין לך תיק, או שאתה רשום ואתה פשוט לא מדווח על כל ההכנסות שלך, כדאי שיהיה לך משהו יעיל יותר מאשר סתם עוד תירוץ מגוכח בשביל להגן על הרכוש שלך. כשאתה דובק בשאילת שאלות לגבי ראיות עובדתיות לחובת דווח, אתה תראה שמהר מאוד, פקידי מס הכנסה יהיו אלו שיתחילו לגמגם תירוצים מגוכחים בשביל להסביר את מעשיהם. כללי האתיקה של הבירוקרטים מחייבים אותם לנהוג "על פי ערכי המוסר, יושר ואמינות ודיווח אמת מלא ומדויק." ברור שזה לא איך שהם נוהגים בפועל, אבל זה מה שכתוב במסמכי התעמולה שלהם. הם רוצים שילדים יגדלו להאמין במוסד "המדינה" ולכן זה מאוד חשוב להם שזה יהיה כתוב ככה. זה גם מאוד משתלם להם לעשות הצגה של יושר ותום לב, ולהאשים את כל אלו שחורגים מהכללים האלו, אל אף שהם פעלו בדיוק לפי ההוראות שניתנו להם. שוטרים ופקידים שחרגו מהכללים האלו לא יורחקו מעבודתם, לכל היותר הם יושעו לזמן מסויים וימשיכו לקבל משכורת, ולבסוף יחזרו לאותו התפקיד. אבל זו דרך מאוד אפקטיבית להביס את ההאשמות כנגדך, ולהראות שמעבר לכל ספק, במקרה שלך, הבירוקרטים פגעו בזכות שלך להליך הוגן. זו גם דרך מאוד יעילה להראות שלכל הפעולות של הבירוקרטים אין שום הצדק מוסרי או היגיוני, ולאלץ אותם להביך את עצמם, או לסגת. זה גם די בטוח שהם לא ירצו לפרסם את המקרה וללעוג לך בתקשורת "בעל העסק דרש שנציג בפניו ראיות לקיומה של חובת דיווח, ואנחנו, לא מסוגלים לעשות את זה."

יום שני, 7 באפריל 2014

אם אין עובדות, זה רק בדימיון שלהם

לא מעניין אותי במה השופט והתובע רוצים שאני אאמין. אם אין עובדות, זה רק הדמיון שלהם. הם יכולים לשלוח לך תמונה ממצלמת מהירות, אבל אם אין עובדות שמוכיחות שאתה חייב לציית לפקודת ותקנות התעבורה, כדאי שהם יתכוננו להרפתקה בארץ החוק!

זוכרים את הלן? זאת שלא רק הביסה את ההאשמות (קנס, מהירות מופרזת) אלא גם זכתה בהוצאות משפט לטובתה? בסרטון הנ"ל פבריס והלן מדברים על ההרפתקאות של הלן בבית המשפט: הכנה למשפט, הגשת מסמכים, הקלטה של שיחות טלפון, הכתבים המשפטיים\נציגי התקשורת שתיעדו את הדיונים, ועוד.

אז הנה, אתה לא צריך להיות סופרמן, פייטר מיוחד, שאהיד או משהו שכזה. אנשים רגילים יכולים לעשות את זה, לעמוד על שלהם ולא לוותר לכנופייה של ביריונים ושקרנים. היא התגברה על הפחד, ולא ויתרה לכנופיה עד שהכנופיה התקפלה וירדה ממנה. היא לא מומחית, היא למדה תוך כדי התהליך, והיא קיבלה עזרה גדולה - אבל היא עשתה את זה בעצמה, בזכות הנחישות שלה להשתמש בעזרה שניתנה לה.

והלן היא לא היחידה. גם ברדלי מלונדון פעל על פי השיטה של מארק סטיבנס, הוא דבק בשאילת שאלות על ראיות שמוכיחות שהוא חייב לציית לחוק. ברדלי ביטל עד היום 14 קנסות, ועזר לעוד 7 חברים לשחזר את ההצלחה הזו. סה"כ הוא ביטל יותר מ-20 קנסות עד כה. והוא לא בנאדם מיוחד, הוא פשוט בנאדם שנמאס לו להגיד לעצמו "אוי, זה לא שווה את הזמן שלי, זה לא הרבה כסף, אני פשוט אשלם וזהו."


יום חמישי, 3 באפריל 2014

דובר רשות המיסים: אנחנו לא יכולים לגלות לך

בתחילת השבוע שלחתי מייל לדוברות רשות המיסים וביקשתי לראיין אותם. אני עושה את זה בשביל להראות לכם שכל העניין הזה מבוסס על שקר, שאין שום ראיות שמוכיחות שמישהו, אני או אתם, חייב לדווח ולשלם מיסים, זה הכל, לחלוטין, סחטנות וביריונות ללא כל היגיון או הגינות מאחורי זה.

כל מה שאני עושה זה שואל על ראיות, וזה חותר תחת השקר הנפוץ: החוק של "המדינה" או הממשלה חל ביחס אלינו בגלל שאנחנו נמצאים פיזית באיזור בו הפסיכופתים מ-"המדינה" טוענים שיש להם סמכות. בשל שום סיבה אחרת מאשר המיקום הפיזי שלנו, "החוקים" שלהם חלים עלינו. תשאלו כל בירוקרט האם החוק של "המדינה" חל בגלל שאתה נמצא בתל-אביב, ירושלים, חיפה או אילת והם יגידו שהחוק חל. זו הנוסחה הפשוטה, ואנחנו לא צריכים להפר את החוק בשביל שהם יגידו שהוא אכן מחייב. אפשר לתמצת את זה ככה:

אם א', אז ב'

אם אתה פיזית בירושלים אז "החוקים" חלים. על פי הפוליטיקאים, הבירוקרטים והסנגורים שלהם, זו נוסחה בלתי ניתנת להפרכה בדיוק כמו 1 + 1 = 2. שים לב שאין שום הוכחה, אבל זה בדר"כ לא עוצר אותם. אני עושה את זה בשביל להראות שאין שום תיאוריה או הסבר בכדי להצדיק את הכפייה האלימה של דעות פוליטיות. אני מעוניין ללמד אנשים שהטענה או הדעה שהחוק חל ושיש סמכות היא חסרת ביסוס, אין ראיות. המטרה שלי היא לחזק אנשים באמצעות מידע וכישורים ולאפשר להם להביס את הטענות המטורפות האלו שבירוקרטים מעלים כנגדנו.

אני רוצה לראות עוד אי-שיתוף-פעולה לא-אלים עם חיות הטרף האלו. למה להישמע ולציית כאשר הם מודים שאין להם ראיות שהחוק חל?

וזו שאלה מעוד עניינית שיש לנו פה: אם למשטרה אין ראיות שהחוק חל, ולתובעים אין ראיות שמוכיחות שאנחנו מחוייבים לציית לחוק, אז מאיפה לעזאזל השופטים משיגים אותן כאשר הם טוענים שיש להם סמכות מעלינו? הם כל כך משוכנעים שהם לא רק יכניסו אותנו לכלוב, אלא גם יבקשו שתיערך לנו אבחנה פסיכיאטרית רק בגלל שאנחנו שואלים על הראיות הנסתרות האלו.

המטרה היא לא רק להראות שלמשטרה אין ראיות שכאלו (מאחר וכאלו ראיות לא קיימות בכלל) אלא שגם לתובעים, למועצות המקומיות, לראשי הערים, למחוקקים, לפרקליט הראשי ולשרים בממשלה אין.

מה שאני מציע זה שכאשר אנחנו מקבלים דו"ח משוטר, אנחנו נעלה בשרשרת הפיקוד. נדבר עם המפקד שלו, עם המועצה המקומית, עם התובע המחוזי, המחוקקים, הפרקליט הראשי והשרים ונבקש מהם ראיות שהחוקים שלהם חלים עלינו בגלל שאנחנו פיזית נמצאים בירושלים, חיפה או תל אביב. אנחנו יכולים להשתמש בהודאות שלהם בבית המשפט כאשר אנחנו דורשים לדעת על אילו ראיות השופט מסתמך ומאיפה הוא השיג אותן. אנחנו יודעים שהם בד"כ טוענים שזה משהו שכל עו"ד יודע, שלומדים את זה עם המקצוע... אבל את הראיות האלה, כך נראה, אין לשוטרים או לתובעים. הם יכולים לנסות להתחמק מהעניין ולומר שעלינו לפנות למחוקקים, אבל אנחנו יכולים להציג את הדרך שעברנו ואת התגובות שקיבלנו היכן שהמחוקקים לא יכלו לענות או פשוט סירבו לענות.

כל העניין מסתכם בלחשוף כיצד חיות הטרף עוטי הגלימות השחורות מריצים קנונייה ביחד עם התובעים ונותנים להם פטור חופשי בעניין הסמכות. אני רוצה לראות שאנשים דורשים לדעת על אילו ראיות השופטים מסתמכים בכדי להוכיח סמכות בגלל שאנחנו לבטח יכולים להוכיח שהם לא מקבלים כלום מהתובעים ומהחברים הפסיכים שלהם, הפוליטיקאים.

זו שטות מוחלטת לטעון שאנשים יכולים לכתוב כללים, לקרוא להם "חוקים" והם חלים על כולם רק בגלל שהם אומרים שזה ככה. אני רוצה גם לציין טקטיקה אחרת שמגיעה מאלו שמעבירים ביקורת בקשר להיעדר הראיות. אני מדבר על הפירוש מחדש של שאלה לגבי ראיות כשאלה "משפטית" לגבי "חוק". אם הם עונים שזו שאלה משפטית ולא של עובדות, תסביר להם שזו שאלה של עובדות ותמשיך לדרוש ראיות עובדתיות. הכרזת המדינה היא בסה"כ מסמך כתוב, בדיוק כמו המגילות הקדושות שהם מכנים "חוקים". אם הם חלים ומחייבים אותנו, אז צריכות להיות ראיות.

אין שום ראיות שמוכיחות שהעם תומך באלו שמכנים את עצמם מחוקקים או נציגים. התמיכה בהם היא מתוך כפייה, כך שאין שום ראייה ש-"העם", שהאנשים הסכימו למשהו שכזה. כל מה שקורה זה שאנשים מצייתים בשביל להימנע מלהיהרג או להיזרק לכלא. אז אל תקנו את טקטיקת ההסחה ש-"החברה הסכימה לחוקים האלה..." זה סתם עוד זיבולי שכל לא ענייניים.

מה שיש לנו זה כשל לוגי מסוג נונ-סקוויטר: הנחה שאם אני בישראל, אז החוקים של "המדינה" ישראל חלים לגבי. אני פשוט צריך להיות פיזית בישראל, וזה אומר שהחוק חל לגבי. אין שום ראיות והם מודים בהיעדר הראיות ויש אנשים שתומכים בכך וטוענים שהתחולה של החוקים היא עניין חוקי, לא עניין של ראיות. כאילו שאנחנו לא מבינים מה הם למעשה אומרים. הם אומרים שהחוק חל בגלל שחיות הטרף שמכנות את עצמן ממשלה אמרו שזה ככה.

מה שמעניין זו האמת, מה שבאמת קורה ומה שניתן להוכיח. אני לא צריך ששופט או שחיית טרף אחרת בתפקיד "ממשלה" תסכים אם מה שאני מציג פה בשביל שיהיה לזה תוקף. בין אם ניתן להוכיח שקיים ניגוד אינטרסים או לא (ואכן קיים) זה לא משנה את ההוכחה או ההפרכה של הנושא שאני מציג. זה די ברור שאם בנאדם עובד כשופט, שוטר, תובע וכו', הם לא הולכים לרצות להודות במובן מאליו. ובכל זאת, זה לא קשור להוכחה שאין להם ראיות ש-"החוקים" שלהם חלים לגבי. הם לא הצליחו להציג ראיות שכאלו בתוך ומחוץ לבית המשפט.

מה שאני רוצה לעשות פה, זה להביא עוד ראיות הישר מאלו שטוענים שהם הממשלה. העובדה שהם לא יכולים לספק עובדה אחת להוכיח שהחוקים שלהם חלים רק בגלל שאני פיזית בישראל מספיקה בכדי להראות שאין להם ראיות. שכל מה שהם מסתמכים עליו זה האקדח. לא מסכימים? בואו ותביאו לי את הראיות.

"אני עורך תחקיר עבור הבלוג שלי ותוכנית רדיו שמשודרת באינטרנט, ואני מעוניין לדבר עם הממונה על אגף חקירות או אגף אכיפה, או אחד מהסגנים, בהקשר לתחולת החוק בישראל, חובת דווח ותשלום למס הכנסה. השאלות שלי הן כלליות וקשורות לפעולות השיגרתיות של מס הכנסה. האם אפשר לתאם ראיון טלפוני מוקלט בהקדם?"



ליאור שלום, מבקשים לינק לבלוג ולתוכנית שנוכל להתרשם, את הלינק תשלח בבקשה לכתובת המייל הנ"ל: l_dover@taxes.mof.gov.il


שלום,

הבלוג שלי נקרא "פרויקט אין מדינה בישראל" והוא חלק מפרויקט בינ"ל שנקרא "פרויקט אין מדינה". תוכנית הרדיו משודרת בכעשרים מדינות בארה"ב וגם באינטרנט (באנגלית) ברדיו LRN.FM כל שבוע

אבל את הראיון עם הדוברות בארץ אני מעוניין להעלות ליוטיוב בנפרד, וברדיו בארה"ב אני רק אקריא את התרגום של תמליל הראיון. בבלוג שלי אני אפרסם את הראיון המוקלט בעברית עם תמליל מלא וללא כל עריכה.

מה שאני רוצה לדעת, וזו השאלה המרכזית שיש לי לשאול -האם יש ראיות ממשיות שמוכיחות את תחולת החוקים ביחס אלי, או לכל אדם אחר. הכוונה היא, וזה באופן כללי הנחת העבודה של רשות המיסים, שכל אדם שנמצא פיזית בישראל חייב לציית לחוק (ולדווח על הכנסות, לשלם מיסים וכו'). אני הייתי רוצה לשאול אילו ראיות יש, אם בכלל, להראות שזה באמת נכון. שרק בגלל שאני (או כל אדם אחר) נמצא פיזית בישראל אני חייב לציית לחוק, כלומר, שהחוק חל לגבי. אני יודע שזו הנחת היסוד, אבל הייתי רוצה לדעת אילו ראיות יש להראות שזה נכון. ויכול להיות שיהיו לי עוד כמה שאלות בהתאם לתשובה שאקבל.

מניסיון העבר, וניתן לראות את זה פה: http://marcstevens.net/cos ופה http://marcstevens.net/projects/solwt בירוקרטים בכל העולם מתחמקים מתשובה של כן או לא (האם יש או אין ראיות?) ופועלים בזלזול ותוקפנות כאשר הם נשאלים על קיומן של ראיות שמוכיחות את הנחת העבודה שלהם. אני מקווה שהשאלה שלי תיפול על אוזן קשבה, כי המטרה היא, וזו הזדמנות, לאפשר לכם להראות לציבור שאתם פועלים בתום לב ואכן מוכנים לענות בנימוס על שאלות, ואפילו תשובה כמו "מצטער, אני לא יודע" תהיה תשובה הגונה לשאלה שלי. אני יכול להבטיח שהשאלות שלי הן לא שאלות מתחכמות או מכשילות.

אני יודע שלכל מיני אנשים יש דעות שונות בעניין החובה לציית לחוק, חלק סבורים שזהו החוזה החברתי, אחרים חושבים שזה עניין של כוח נטו, ויש כאלו שחושבים שזה נובע מיסודות החברה הדמוקרטית. אני הייתי רוצה לחתור לאמת ולברר אילו ראיות עובדתיות יש לכם, על מנת להוכיח שאנשים בישראל אכן חייבים לציית לחוק, לדווח על הכנסות ולשלם מיסים.

בברכה,

אייל ליאור


אייל שלום,

לצערנו לא נוכל לקיים את הריאיון המבוקש.

שבת שלוםJ

אריאלה סולומון

דוברות והסברה

050-XXXXXXX

ariella@taxes.mof.gov.il


אבל פה הסיפור לא מסתיים - המשך: שיחת בושה - איריס מרשות המסים

ניפוץ מיתוסים לגבי קפיטליזם

היום אני הולך לנפץ את ארבעת המיתוסים הכי נפוצים לגבי קפיטליזם. יש עוד, וכתבתי על חלקם בעבר, ואכתוב על השאר גם בעתיד, אבל בואו נתחיל. ארבעה מיתוסים בארבע פיסקאות.

1. מונופולים - בשוק חופשי, אחת החברות תהפוך למונופול ותבלע את כל השאר... ממש כמו כריש בים שאוכל את כל הדגים הקטנים... חברה אחת תהפוך למונופול ואז תעלה את המחירים ותשדוד את כל הצרכנים. זה, לא באמת יכול לקרות בשוק חופשי, בשוק שהוא באמת חופשי. נניח שחברה אחת מחליטה לקנות חברה אחרת, ונניח שזה עולה לה 100 מיליון ש"ח. זה כסף שהיא צריכה להלוות, או שהיא צריכה לצמצם רווחים לבעלי המניות, או שהיא צריכה להעלות את המחירים של המוצרים שלה, והיא כבר שמה את עצמה בעמדה נחותה יותר מול כל המתחרות שלה כשהיא קונה חברה אחרת. אבל בואו נניח שזה משתלם והיגיוני בטווח הארוך. עכשיו, יש פחות חברות מתחרות, ומה שזה אומר זה שהחברה הבאה שהיא תקנה תעלה יותר. החברה הבאה תעלה לה כבר 150 מיליון ש"ח. החברה השלישית שהיא תקנה תעלה לה 250 מיליון ש"ח. הרביעית תעלה לה 400 מיליון ש"ח. והחמישית תעלה לה 750 מילין ש"ח. פשוט מאוד, בכל פעם שהחברה קונה חברה אחרת, החברה הבאה בתור הופכת לשוות ערך רב יותר. וכך, כאשר היא עומדת לקנות את החברה האחרונה, החברה הראשונה שמנסה להפוך למונופול תהיה כל כך שקועה בחובות, והיא לא תוכל להתחרות עם החברה האחרונה, שלה אין חובות, ולכן זה לא הולך באמת לעבוד. בואו נגיד שהדירקטוריון לא הולך להסכים לתוכנית שכזו. לכן, זה לא יכול לקרות בשוק שהוא באמת חופשי.

2. קרטלים - בשוק חופשי, כל החברות המובילות מתאמות העלאת מחירים בשביל לדפוק את הצרכנים... וכן, זה יכול לקרות. זה קרה בעבר. וזה מה שיקרה בשוק באמת חופשי: כל החברות יתחילו להעלות את המחירים ביחד, הן כולן עושות רווח מטורף על חשבון הצרכן, הבעלים של החברות שוחים בבריכות של זהב וחיים חיי הוללות, ברם, לכל אחת מהחברות האלו יש אינטרס, להוריד רק טיפ טיפה את המחיר. אז נניח שחברה אחת מורידה את המחיר, קצת, אבל היא עדיין מרוויחה פי 100 ממה שהיא אמורה להרוויח בצורה הגונה. אז מה יקרה? בגלל שכל החברות הסכימו לתאם העלאת מחירים, וחברה אחת הורידה קצת את המחיר, החברה שהורידה מחירים הולכת לקחת לכל השאר את הלקוחות. ככה שברגע שאחת מהן מורידה את המחירים, וזה תמיד קורה בשוק חופשי, היא תבלע את כל השאר, ולכן שאר החברות יתחילו להוריד את המחירים ולהתחרות על המחיר הטוב ביותר לצרכן. יש מקרה אחד יוצא מהכלל בסיפור הזה, וזה כאשר החברות האלו מצליחות להשיג כפייה של מחירים גבוהים מהממשלה, או שהן מצליחות להקים ארגון שמעניק רישיונות והממשלה כופה על כל החברות לקבל רישיון ממנו, או משהו כזה, אבל בשוק חופשי באמת, בכל פעם שחברות ניסו להעלות מחירים בתיאום, חברה אחת תפר את ההסכם, תקטוף רווחים עצומים מכך, כל השאר יכנסו לפאניקה ויורידו מחירים, והכל נופל. ככה זה פועל.

3. שבירת שוק - חברות גדולות שוברות את כל החברות הקטנות על ידי גביית מחיר נמוך יותר... אז נניח ויש חברה אחת ממש גדולה, והיא נכנסת לחובות על מנת לסבסד את המוצרים שלה, ובכך היא מוציאה את החברות הבינוניות והקטנות מהתחרות. ואז כמובן היא מעלה את המחירים ומפצה על המחירים הנמוכים שהיא הציעה בהתחלה. והצרכנים נדפקים. ובכן, הבעיה פה היא, שאם יש לנו מחירים שהם נמוכים באופן מלאכותי, זה גורם לחברה לצבור חוב די גדול. ואם חברה אחת מגיעה לשוק ומנסה להוציא מהתחרות חברות אחרות על ידי הורדת המחירים באופן מלאכותי, כל היזמים בעולם יגידו "היי! אין בעיה! בואו ניכנס לתחום הזה! ברגע שכל שאר החברות יעלמו, החברה הזו תהיה חייבת להעלות את המחירים שוב בשביל לפצות על המחירים הנמוכים שהיו בהתחלה, ולכסות את החוב שנוצר ממכירה במחיר נמוך מדי, וכך לאחר שכל החברות יעלמו מלבד אחת, והיא תהיה חייבת להעלות מחירים, ויהיו לה חובות לשלם, אז אנחנו ניכנס במחירים נמוכים ונשבור אותה מיד. זה יהיה כסף קל." זה מה שתמיד קורה, ולכן חברות בשוק החופשי לא נוהגות לעשות את זה.

4. התישנות מתוכננת - חברות מייצרות מוצרים בעייתיים בכדי שהצרכנים ימהרו לקנות חדשים במקומם. ובכן, נניח שחברה אחת מייצרת מדיח כלים, ומתכננת בו בעיה כך שהוא יתקלקל לאחר שנה או שנתיים מתום האחריות. והם מקווים למכור עוד מדיח כלים אח"כ. נניח שזה מדיח כלים של חברת אבג. הבעיה היא, שאם אתה קונה את המדיח מחברת אבג, והוא מתקלקל, ובכן, יש עוד הרבה אנשים שרוצים למכור לך מדיחי כלים. אז נניח שהמדיח שלך של חברת אבג מתקלקל, ואז חברת דהו, וגם חברת זחט, ו-יכל כל אלו גם רוצים למכור לך מדיח כלים.... ככה שרק בגלל שאתה מייצר מדיח כלים שמתקלקל, לא אומר שהלקוח יחזור אליך ויקנה את אותו המדיח כלים. למעשה, אם אתה מייצר מדיח כלים שמתקלקל, זה מאוד סביר שהלקוחות שלך ילכו לקנות ממישהו אחר. אז גם זה לא אפשרי, זה לא פועל ככה, וזה במיוחד לא פועל היום שיש את האינטרנט, אנשים עושים מחקר שוק קטן לפני שהם קונים משהו, ואם כל מה שהם קוראים באינטרנט זה שהמדיח כלים שלך מתקלקל, הם פשוט לא יקנו אותו. אז בגלל שיש תחרות בשוק החופשי, בכדי למכור מדיח כלים, כל חברה שמייצרת מדיח כלים שמתקלקל בכוונה תכשל בתחרות. אף אחד לא ירצה לקנות מהם.

מקור