יום ראשון, 13 באפריל 2014

שיחת בושה - איריס מרשות המסים

אני באמת ובכל ליבי מאמין ש-לא- כל הבירוקרטים הם פסיכופתים חסרי תקנה שמוכנים לשקר לאנשים בעבור המשכורת שלהם. אני בהחלט מאמין שישנם בירוקרטים שלא יתחמקו או יתעלמו מהשאלה, ויודו שאין להם תשובה, ושאלו אכן שאלות מצויינות שיש להשיב עליהן. אף אחד לא מכריח בירוקרטים לשקר ולקלקל לעצמם את השם הטוב, רק בכדי להגן על מקום העבודה שלהם. למרות שזה בסדר גמור לומר "אני לא יודע, זו באמת שאלה טובה, אני אעביר את זה לממונה שלי", רובם מעדיפים לשקר ולהגן על מקום העבודה שלהם.

הם בוחרים לשקר והם פוגעים בשם שלהם, וזה, תאמינו לי או לא, אם תחשבו על ההשלכות ברצינות, רע מאוד. יש להם ילדים, הילדים שלהם הולכים לבית ספר עם עוד ילדים, ולכולם יש אינטרנט. הילדים שלהם לא יאהבו ללכת לבית הספר ולשמוע ילדים אחרים מדברים על זה שאמא או אבא הם פסיכים. "ראית את אמא של אביב ביוטיוב? איך היא התנהגה כמו ילדה קטנה ואיך היא שיקרה שוב ושוב ואמרה כאלה דברים מטופשים שילד בגן היה צוחק מהם? ראית איך היא התפדחה להודות שהיא לא יודעת ובמקום זה היא התחילה לשקר ולומר דברים לא היגיוניים? איזה טיפשה!"

לאחר שאריאלה סולומון, דוברת מרשות המסים, כתבה לי ש-"לצערנו לא נוכל לקיים את הריאיון המבוקש" כתבתי לה בחזרה ש-"זה לא נראה טוב..." איריס, רכזת תחום בכירה ברשות, הגיבה כך:

אייל שלום רב,

מאחר ששאלתך נוגעת כולה בתחום הפילוסופי ואיננה נוגעת באופן ספציפי לדיני המס, לא נוכל להשיבך ובוודאי שלא לספק לך ראיות עובדתיות מאין נובעת חובת הציות לחוק.

"הנחת העבודה", כדבריך, היא שכל אדם שמדינת ישראל מפעילה עליו את ריבונותה חייב לציית לחוק, ולכן, בין היתר, חייב לדווח על הכנסות ולשלם מיסים, היא איננה בלעדית לרשות המסים אלא משותפת לכל הפעלת סמכות ריבונית. באותה מידה ניתן היה לשאול את אותה שאלה גם לגבי החובה לציית לחוקי התנועה או לכל דבר חקיקה אחר הדורש ציות או מטיל חובה. אך כאמור, את תשובתך עליך למצוא בחוגים לפילוסופיה, מדע המדינה ומשפטים ועל כך נאמר, ואידך זיל גמור.

בכל האמור בדיני המס, אוכל לומר לך בקליפת אגוז, כי חובת תשלום המס מוטלת בהתאם לפקודת מס הכנסה, שהיא דבר חוק של הכנסת, על תושבי ישראל ואף על תושבי חוץ בתנאים המוגדרים בפקודה, כך ששאלתך בדבר נוכחות פיזית כתנאי לתשלום המס בטעות יסודה, מה גם שיש מי שנמצא פיזית בישראל אך הוא אינו נחשב נישום לצורך דיני המס.

בברכה,

איריס -------,
רכזת תחום בכירה
יחידת דוברות והסברה
רשות המסים בישראל



ואני עניתי לה:

שלום איריס,

אני מודה על תגובתך, ויש לי שאלה נוספת והיא מדוע אינכם יכולים לספק ראיות שיוכיחו את הנחת העבודה שלכם? האם זה בגלל שאין?

בעוד שאני מסכים איתך שהשאלה היא פילוסופית, מאחר והמהות של פילוסופיה היא חיפוש האמת, והשאלה נועדה לגלות את האמת, אינני מבין מדוע אינך יכולה לענות לי על השאלה, רק בגלל שהיא נועדה לגלות את האמת.

בחוגים פילוסופיים ישנם דעות שונות, חלקן אף מנוגדות זו לזו בהקשר של החובה לציית לחוקי המדינה. העניין הוא, שאף פילוסוף לא שולח אנשים עם נשק אלי הביתה בכדי לכפות עלי לפעול על פי הדעה שלו. מאחר ומס הכנסה כן שולח אנשים עם נשק בכדי לכפות את הדעה\טענה\הנחת עבודה שאני, או כל אחד אחר כמוני שנולד ונמצא פיזית בישראל, חייב לדווח על הכנסות ולשלם מיסים, אני מצפה ממס הכנסה להציג ראיות ממשיות שיוכיחו שהנחת העבודה הזו אכן נכונה.

את צודקת גם כשאת מפנה אותי למשטרת התנועה, ולמשרד המשפטים - גם הם פועלים על פי הנחת העבודה הזו, שאני חייב לציית לכללים של הגוף הפוליטי מדינת ישראל רק בגלל שאני נמצא פיזית בישראל. ברם, התשובה הראשונית של דוברת משטרת תנועה, הגב' גלית בן-ברוך, הייתה "למה שלא תשאל את מס הכנסה? ובכלל, למה שלא תשאל את משרד המשפטים?"

לא למיותר לציין שאכן פניתי גם למשרד המשפטים בעניין וביקשתי לקיים ראיון עם הפרקליט הראשי, או אחד הסגנים.

המצב כרגע, הוא שלא קיבלתי מכם תשובה פשוטה של כן\לא - האם יש ראיות ממשיות או אין? הרי, אם אין, אז איך אפשר לטעון שזה אכן נכון?

אם אני הייתי פועל באותו האופן כמו שמס הכנסה פועל, והייתי משתמש באלימות או באיום באלימות בכדי לאלץ אנשים לשלם על השירותים והמוצרים שלי, הייתי נחשב לפושע, נכון? ואם הייתי טוען שמעשי מוצדקים מאחר ולאנשים שאני כופה עליהם את השירותים שלי, יש חובה לציית לדעות שלי, האם זה היה משנה את המצב?

אני יודע שאלו שאלות לא נעימות, אך אני יכול להבטיח שהשאלות ימשיכו להישאל על-ידי עוד ועוד אנשים שיבינו, שכנראה, חוץ מהתחמקויות אין לבירוקרטים תשובה עניינית לשאלה לגבי ראיות לחובת ציות לכללים של הגוף הפוליטי "ממשלת ישראל". זו כנראה רק דעה שמגובה באיומי אקדח, ולא בהצדק מוסרי או היגיוני וראיות ממשיות.

אני מודה לך שוב על ההתיחסות לשאלות, ומצפה לתשובות יותר מספקות, או לחלופין שתעבירי את השאלות לגורם המוסמך לענות עליהם או לפחות שתפני אותי לגורם הזה כפי שמחייב החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט-1958.

בברכה,

אייל ליאור



אז איריס כתבה לי:

היי אייל,

מה הטלפון שלך?



איריס התקשרה אלי הבוקר. דיברתי עמה במשך יותר מחצי שעה, ואתם יכולים לשמוע את זה פה. כמות השטויות ששמעתי בשיחה לא הייתה משהו שהתכוננתי אליו. איריס טענה ש-"אפשר לכפות על מישהו להסכים, קוראים לזה פשרה." חזרתי על השאלה כמעט 10 פעמים כי לא האמנתי, וגם צבטתי את עצמי לודא שאני לא בחלום. כמות השטויות, אתם באמת חייבים להקשיב בשביל להאמין לזה. כששאלתי אותה בסיום השיחה אם היא מסכימה שאני אפרסם את השיחה, ואיך היא מרגישה עם התשובות שהיא נתנה, היא אמרה שהיא לא מסכימה שאפרסם את השיחה. לא שאני צריך אישור ממנה, אפילו החוק הקטן שלהם לא אוסר הקלטה של שיחה שאתה שותף לה. זה רק מוסיף עוד אירוניה ובושה לבירוקרטים שעומדים מאחורי הרעיון של מדינה וחוק. הם לא מוכנים שתצוטט אותם.

איריס סירבה לענות על השאלה שלי, ולומר לי האם יש או אין (כן או לא) ראיות לקיומה של חובת ציות לחוק. היא התעקשה להצדיק את הסירוב שלה לגלות האם יש עובדות או אין בטענה שזו שאלה פילוסופית. כן... היא והכנופיה שלה כופים את הפילוסופיה שלהם על-ידי אלימות ואיום באלימות. היא לא הסכימה שאין ראיות, ולא הסכימה שיש ראיות. היא טענה שאני שוגה כאשר אני חושב שיש רק שתי אפשרויות. את השטויות האלה, היא קיבלה מהמחלקה המשפטית, מעורכי הדין של מס הכנסה. בסיום השיחה היא לקחה 5 דקות בשביל לבדוק איזה חוק בדיוק אוסר עלי לפרסם את השיחה. אני מתנצל, אבל לא ערכתי ולא חתכתי את החלק הזה, אז בסוף ההקלטה יש 5 דקות של שקט, ואז היא חוזרת ואומרת לי "חוק הגנת הפרטיות. אתה רוצה שאני אגיד לך איזה סעיף ספציפי?" אמרתי לה "כן" והיא אמרה שהיא צריכה עוד 30 דקות בשביל לבדוק את זה. עכשיו כבר עברו 4 חצאי שעות והיא לא חזרה אלי, אני מניח שהיא קוראת לאט. לאט ובטוח. רגע, החוק להגנת הפרט כן אוסר משהו... הוא אוסר פרסום של צילום או הקלטה שכוללת דברים מביכים... וזה נכון, זה באמת יכול להיות מביך לומר כל כך הרבה שטויות.

המחסור הזה בעובדות חושף עד כמה שאמונה ברעיון של מדינה היא דת. דת המדינאות. זו הגישה של אתאיסטים לממשלה.... "תוכיח את זה". אין לאיריס שום בעיה לקחת חצי שעה בשביל לחפש את החוק, שהיא, לפי דבריה, לא חייבת להוכיח את תחולתו, שהוא מחייב אותי ושיש סמכות. במקום לבחון את הרשומות, ולהגיע למסקנה על פי העובדות שקיימות... אתם יודעים, אין להם שום גישה לרשומות, הם רק עושים את מה שהמחשב אומר להם לעשות. אנשים נורמלים בוחנים את העובדות, ואז מגיעים למסקנות. אנשים לא נורמליים, אתם יודעים, קודם יורים, ואז מציירים את המטרה.

איריס: "החוקים התקבלו על ידי אנשים, שהבינו שזו הדרך הכי טובה"
אני: "אז זה מה שאנשים בחרו? זה דעות, כמו בדעות שאי אפשר להתווכח עליהן?"
איריס: "כן, זה דעות."
אני: "אז הנחת העבודה של רשות המיסים מבוססת על דעות, ולא על עובדות?"
איריס: "לא, לא, לא. ממש לא. אתה ממש מעקם את הדברים. אמרתי לך כבר 10 פעמים, אנחנו פועלים על פי החוק."

אז יש לנו אנשים שמבקלים החלטות, ויש לנו אנשים שרק מצייתים לדעות של אותם אנשים, ולא מוכנים לענות על שאלות לגבי הדעות האלו. אתם יכולים להקשיב ולהווכח בעצמכם, שממשלה היא לא יותר משם של כנופייה של אנשים שכופים את הדעות שלהם באיומי אקדח. אין להם שום ראיות להוכיח שהם צודקים ודוברים אמת, אין להם שום הצדק מוסרי וטיעון בר תוקף כלשהו.


שיחת בושה - איריס מדוברות רשות המסים [37.3mb | 40:44] הורדה