זה היה רעיון פשוט גדול. אם זה היה פשוט קורה, אם באמת היו מגיעים 5,698 מארגנים חופשיים ל-ליל הבאנגים הגדול ודופקים באנגים מול הכנסת, זה היה פשוט אדיר, כאי אפשר היה לעצור אותם. ששת אלפים אנשים עם באנגים, באמת, אי אפשר לעצור את זה. אבל הייתה לזה בעיה מסויימת, ואני צפיתי אותה מראש. צפיתי שיגיעו הרבה אנשים ומעט סמים או שיגיעו מעט אנשים, והגיעו עוד פחות אנשים מהמעט שחשבתי שיגיעו. אבל אני לא מאשים אף אחד.
הרעיון עצמו היה רעיון טוב מבחינה מוסרית. רק שהבעיה היא זו: בגישה שאומרת "בואו נצא להפגנה, הרבה אנשים ביחד ואז נוכל לעשות שינוי" יש שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא בעיה טכנית, ואני חושב שהיא הבעיה הגדולה ביותר. לגרום לאלפים של אנשים לפעול ביחד באותו היום, באותה השעה, באותו האופן (ומי שלא רוצה לעשן מריחואנה, או להסתבך, יכל להביא איתו קססה שמורכבת מטבק ונענע), זה פשוט מסובך לא רק בגלל שצריך לחשוב איך מגיעים אליהם. איך גורמים לכולם לעשות לייק בפייסבוק, הבעיה היא שלהזיז את האנשים זה משהו קשה ומסובך, ויש אנשים שזה המקצוע שלהם. קוראים להם יחצ"נים. הם יודעים איך לגרום להרבה אנשים להגיע. לעשות את זה בלי אנשים שהם יחצנים מקצועיים, זה פשוט חובבני, ודברים חובבניים פשוט לא מצליחים, ולכן לא הגיעו הרבה אנשים לליל הבאנגים הגדול. אין לי ספק שאם מאחורי ליל הבאנגים היו עומדים אנשים שהם יחצ"נים מקצועיים שהם יודעים איך להביא אנשים, הם יודעים מי ומה ואיך, זה היה מצליח יותר. אבל לא עמדו מאחורי זה אנשים מקצועיים. עדמו מאחורי זה אנשים חובבניים, ולכן לא קרה כלום בעצם. אפילו אם זה נכון שהגיעו 4,000 אנשים, הם לא הגיעו עם 4,000 באנגים. גם לא 1,000 באנגים וגם לא 500. הגיעו לא יותר אנשים מאשר מגיעים למסיבת טבע בינונית.
עכשיו, כמובן שיחצ"נים מקצועיים עובדים בצורה שמעורב כסף רציני שמאפשר את זה, פליירים, פוסטרים למשך הרבה זמן, יש להם קשרים בתקשורת, וזה לא שאם היו מצטרפים כמה יחצ"נים מקצועיים זה היה מצליח, כי דרוש פה ממש כוח כלכלי גדול מאחורי זה בשביל שזה יצליח. זו רק בעיה אחת, וגם זה לא היה מבטיח שזה יצליח. גם פה אין שום הבטחה שזה יצליח. הבעיה היא כזו: הרבה אנשים, חובבנים אמנם, תלו את כל התקוה שלהם לסיכוי לליגליזציה, בזה שאלפים של אנשים יעשו מעשה אמיץ ביחד. הם חשבו, וזו הבעיה השניה והיא גדולה מאוד, זה גרם להרבה אנשים לחשוב שרק ביחד אפשר. נכון, אם אלפים של אנשים מתארגנים ביחד, וביחד עולים לירושלים, ודופקים באנגים מול הכנסת, באמת אי אפשר לעצור את זה, זה משהו גדול וזה משהו חזק, כי יש להם את הכוח של ההמון, אולי יעצרו שלושים, אולי יעצרו מאה, אבל 6,000 אנשים זה משהו מספיק גדול. ושוב, 6,000 אנשים יכלו להגיע לפחות עם באנגים, טבק ונענע מיובשת וקצוצה ובכך להקשות מאוד, מאוד על השוטרים, ואז באמת היינו רואים משהו שאי אפשר לעצור אותו.
לא רק ביחד אנחנו חזקים
הבעיה היא שברגע ש 6,000 אנשים, או חצי מיליון אנשים שמעשנים ותומכים ברעיון, מאמינים שרק כאשר כמות כזו גדולה או יותר של אנשים יעבדו ביחד, בתיאום, יש סיכוי להצליח לשנות את המציאות, אנחנו מייצרים פה המון תסכול. בגלל שזה לא נכון. בגלל שיש עוד דרך שבה 5,698 מארגנים חופשיים יכולים להביא לסיום המלחמה במשתמשי הסמים. מה שאני מדבר עליו זה מצב שבו אלפים של אנשים פועלים כל אחד באופן אינדיבידואלי, בזמן שנוח להם, במקום שנוח להם, וללא תיאום. לא ביחד. לא בו זמנית. בקבוצות קטנות. מה שאני מדבר עליו זה לא מצב שבנאדם הולך ודופק ג'וינט באמצע העיר כי אז עוצרים אותו. מה שאני מדבר עליו זה שיש 15,000 אנשים שמסתבכים עם המשטרה ונתפסים, באשמת שימוש אישי. כל שנה נפתחים 15,000 תיקים למעשני מריחואנה. זה בערך המספרים. אני חושב שבכל רגע נתון מישהו יושב במעצר על עבירת שימוש עצמי. ואם כל אחד מהאנשים האלה היה מאתגר את בית המשפט ואת החוק, יוצר עומס כבד על הבירוקרטיה ומה שאני מדבר עליו זה שהוא היה עושה את המקסימום שהוא יכול, מבלי לקחת סיכון ולצאת בנזקים גבוהים יותר, הוא רק היה מצמצם את הנזקים שלו, אבל הוא היה מגביר את הנזקים לבירוקרטים, זה היה יכול, זה יכול להביא לשינוי.
זאת אומרת שזה נחמד, כן, אפשר להתארגן בקבוצה גדולה ויש לזה כוח, אבל, גם לקבוצה גדולה שלא פועלת ביחד, בתיאום, יש כוח גדול. לצורך העניין מה שבנאדם שנתפס מעשן מריחואנה, ונעצר יכול לעשות, הוא יכול ליצור כזה מטרד, ואני לא מדבר על משהו לא חוקי, הוא יכול לייצר כזה קושי למערכת, במקום לתת למכונה לטחון אותו בתוכה הוא יכול לתקוע לה מפתח שוודי בין גלגלי השיניים שלה, והמערכת פשוט תעצר ותקרוס.
פשעים ללא קורבן
מה שאני מדבר עליו זה בדיוק מה שאני עושה עם קנסות ממשטרת תנועה. אם שוטר בא ורושם לי קנס, ונגיד שהקנס הוא 250 ש"ח וזו עבירה קטנה, משהו שאפילו אין עליו נקודות, מה שאני עושה שזה קורה, אני מתחיל לשלוח מכתבים. והמכתבים האלו חותרים ללב ההונאה. הם יוצרים עומס, וזה בעיה בגלל שהמכתבים הם מאוד ענייניים. מה שאני עושה זה קודם כל מגיש הצהרת פחד לשוטר, ואני שולח הצהרת פחד למשטרה וגם לבית המשפט. אני רוצה שהם ידעו שהתקשורת שלי איתם, שהבסיס לתקשורת שלי איתם, זה מתוך פחד מפני התוקפנות והאלימות שלהם. שאין לי שום סיבה אחרת שאני יוצר איתם קשר, מלבד זה שהם מאיימים עלי. זאת אומרת שאני לא מאמין בהם כסמכות מעלי, כל מה שאני עושה זה אני בא ואומר "אוקיי, הסיבה היחידה שאני עכשיו מטפל במצב הזה שאתם ייצרתם בשבילי, זה שאני מפחד שאם אני פשוט יתעלם מזה שהזמנתם אותי למשפט, אני אכנס לכלא ואתם תקחו לי את הרכוש הפרטי שלי." אז אני מודיע להם שאני מפחד, מבועת, תחת אימה טוטאלית מהמצב שהם יצרו בשבילי. זה דבר ראשון שאני עושה. זה לא מטרד גדול, אבל זה יכול להעיר את המעט אנשים בתוך המערכת שיש להם טיפת מצפון, ולהראות להם "היי, אנחנו לקחנו בנאדם שלא הפריע לאף אחד, ולא גנב ולא דחף אף אחד, ואנחנו מטילים עליו אימה, שאנחנו נחטוף אותו, ואם הוא יתנגד אנחנו אפילו נרצח אותו. אנחנו ניקח אותו לכלא, ואם הוא ינסה להתנגד אנחנו נפעיל באלימות, ואם הוא יפעיל אלימות כנגד האלימות שלנו אנחנו אפילו נרצח אותו אם נצטרך. בשביל משהו כל כך קטן ושטותי."
איך אני מאתגר את המערכת
עכשיו, הדבר הנוסף שאני עושה, אני שולח מכתב שבו אני מבקש גילוי ראיות בלתי פורמלי. זאת אומרת שלפני שאני פונה לבית המשפט ומבקש משפט, ומבקש מבית המשפט להוציא צו גילוי ראיות, אני שולח מכתב שבו אני מבקש גילוי ראיות. ואני לא מדבר על גילוי ראיות כמו "תראו לי את התמונה שהמצלמה צילמה אותי". אם מצלמה צילמה אותי נוסע 72 קמ"ש בכביש שהחוק מתיר לסוע בו רק 60 קמ"ש, הראיות שאני מדבר עליהן זה לא הצילום של האוטו שלי או הדו"ח כיול של המצלמה, אלא, אני מבקש לראות את הראיות שמוכיחות שאני בכלל צריך להגביל את מהירות הנסיעה שלי ל 60 קמ"ש. שהחוק חל לגבי. שאני צריך לציית לחוק. להישמע להוראות החוק. וזה כמובן משהו שנראה להם כמו שאלה לא רלוונטית, אבל קל מאוד להראות שזה אכן רלוונטי. אם שואלים את השאלה "אם לא הייתי צריך לציית לחוק, זו הייתה עבירה?" והתשובה היא בדרך כלל "אבל כולם צריכים לציית לחוק!!" אז כמובן שהחובה לציית לחוק היא מרכיב, שבלעדיו אין. אז אי אפשר להגיד שהשאלה היא לא רלוונטית.
אני שולח את הבקשה הבלתי פורמלית לגילוי ראיות לשוטר ולמשטרה בתור התחלה. אם אני לא מקבל תשובה מהם, זה רק מוכיח שהם לא פועלים בתום לב וזה מוכיח שהזכות שלי לשימוע הוגן נפגעה. יש לי את הזכות לקבל מידע ושיסבירו לי במה מאשימים אותי, ואם הם לא עושים את זה, הם מפירים את הזכות שלי לשימוע הוגן. אני מציב אותם בפני בעיה, והם כמעט תמיד עונים. הם מנסים להתחמק מתשובה עניינית בתגובות שלהם, או שהם יענו תשובה מתחמקת או שהם יענו תשובה שהיא "העתק והדבק". בכל מקרה, התשובה שלהם מהווה בשבילי עוד הוכחה שהם יודעים שאין להם ראיות. שהם מנסים להסתיר את זה שאין להם ראיות, שהם פועלים בחוסר תום לב. לרוב התשובה היא משהו כזה: "הריני לאשר קבלת פנייתך שבסימוכין. טענתך נבדקה - אין לנו מה להוסיף. הדוח בעינו עומד." מה שאני עושה כאשר אני מקבל מהם תשובה שכזו, אני מחזיר להם שוב בכתב ומסביר להם "לא העליתי שום טענה, רק שאלתי שאלה לגבי ראיות, עובדות ועדים. התשובה שלכם איננה עניינית. אני מבקש שתענו לי בצורה עניינית." ואז אני מתחיל גם לטלפן. השוטר כמובן לא יחזיר לך תשובה, אבל אני מקפיד לשלוח לו העתק ולרשום על המכתב "העתק נשלח לשוטר".
לפני שעוברים התשעים ימים שיש להגיש בקשה להישפט, אני מגיש את הבקשה, בצירוף הצהרת פחד כמובן, ואז אני מיד ניגש לבית המשפט, מבלי לבזבז זמן, ומגיש בקשה פורמלית לביטול\סילוק התיק, בשל כל העילות שאנחנו מדברים עליהן (אם זה חוסר זכות עמידה, מחסור בעילת תביעה תקפה, היעדר סמכות ומחסור בראייה מרשיעה). אנחנו מדברים על מרכיב, שבלעדיו אין, ואין ראיות שהמרכיב הזה קיים. את הבקשה אנחנו מגישים בבית המשפט, ואנחנו שולחים העתק למשטרה, והמשטרה צריכה להגיב על זה והשופט צריך לקרוא ולהחליט על זה. גם השוטר מקבל העתק של הבקשה. ואנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר כאשר מדובר בכתב אישום על החזקת ושימוש במריחואנה. אנחנו מגישים את הבקשה לביטול התיק, ושולחים העתק לכל השוטרים שמעורבים בזה, בגלל שהם הולכים להעיד, ואנחנו רוצים שהם ידעו שהעדות שלהם הולכת להיות מאוד קשה. הולך להיות להם מאוד מסובך להעיד.
להרוס לבירוקרטים את כל הפאסון
המטרה שלנו היא לערער את הבטחון של התובע וליידע אותו שהולך להיות לו מאוד קשה במשפט הזה. עכשיו אני שולח את הבקשה לביטול גם לשוטר, גם לתביעה, מגיש אותה בבית המשפט, ואז השוטר קורא את זה והוא הולך למפקדים שלו ואומר "תראו מה קיבלתי בדואר! מה אני עושה עם זה?" והם בטח אומרים "עזוב, טלפן לתביעות ותגיד להם שקיבלת מכתב." התביעות יקבלו טלפון ממנו ויגידו "כן, אנחנו יודעים, גם אנחנו קיבלתנו וראינו שכתוב שם העתק-נשלח-לשוטר, בסדר, אנחנו מטפלים בזה.". התובע יצטרך להגיב לבקשה בבית המשפט, או שהוא לא יגיב וזה רק לטובתך, זה רק מראה שהם לא משתפים פעולה, או שהשופט מכסה על הרשלנות שלהם, שאתה לא מקבל שימוע הוגן, זה רק עוד משקל לטובתך וזה מראה שהשופט צריך לקבל את הבקשה שלך ולסלק את התיק.
יכול מאוד להיות שהשופט יגיד "אני לא מבטל את התיק, יש לך את הזכות לקבל העתק של כל-חומר-החקירה" והוא יגיד את זה בכלליות, הוא לא יגיד שהתביעה צריכה לספק לך ראיות שיש סמכות. אבל זה בסדר, בגלל שאם הבקשה נדחית, אתה יכול להגיש עוד בקשה, ולבקש להוציא צו לאלץ את התביעה להציג כבר עכשיו, עוד לפני המשפט, הוכחות שיש לה עילה לתבוע אותך. כי אם אין, צריך לסלק את התיק על הסף לפני שמתחיל המשפט. גם את זה אתה שולח לכל המכותבים. בבקשה אני מציין את כל המכתבים ששלחתי, התשובות הבלתי ענייניות שקיבלתי, ואני אף מציין את כל התאריכים והשעות שבהם טילפנתי למשרדי התביעה ולא נתנו לי לדבר עם התובע, או שאני מציין את השטויות שהוא אמר לי בטלפון. זה נועד להראות לשופט עד כמה זה ברור שאין באמת עילת תביעה תקפה. רשלנות חמורה זו רק אחת העילות שאני מציג לסילוק התיק.
הם אומרים שאתה זכאי להליך\שימוע הוגן, אבל במשרדי התביעה לא מוכנים לדבר איתי. או שמדברים איתי, אבל בשפה אחרת. אני לא מקבל שימוע הוגן. מה שקורה פה זה לא משפט, זו הצגה ואנחנו יכולים לחשוף את זה. אפילו אם הבקשה הראשונה נדחית, אני, בכל משפט הכי קטן מגיש בין 10 ל-20 בקשות שונות.
אם השאלות שלך מנוסחות בקפידה, הם לא יכולים להתחמק!
מי שחושב שהם יכולים לדחות על הסף את הרעיון, שאני יכול לשאול שאלות כמו "האם יש ראיות שמוכיחות שאני חייב לציית לחוק?", וכן, הם יכולים לענות במשהו כמו "אנחנו מניחים שאתה צריך לציית לחוק, אנחנו לא הולכים לתת לך לשאול שאלות לגבי זה!", אבל מי שחושב שזו אפשרות, והם יכולים לסגור כה בקלות את הפינה הזו, שוכח משהו מאוד פשוט. מי שחושב שהם יכולים פשוט לסרב לדון בנושא, שוכח שזה ממש לא היגיוני לעשות דבר שכזה, וקל להראות את זה על ידי שאלה אחת פשוטה, שאלה שהם תמיד יענו עליה, והתשובה שלהם תמיד תסתור את התשובות הקודמות או הבאות שלהם. למעשה, יש רשימה שלמה של שאלות כאלו שאתם יכולים למצוא בעמוד הראשי של אתר האגודה למלחמה בביורוקרטיה.
מה שאני מדבר עליו, זה שאם השופט או התובע אומר לי "אנחנו לא הולכים לענות לך על שאלות כאלו, המשפט לא הולך לעסוק בהאם אתה חייב לציית לחוק, המשפט הולך לעסוק רק בהאם עברת על החוק או לא. האם היית באותו מקום, האם עשית את המעשה." יש שאלה מאוד פשוטה שאתה יכול לשאול, והיא הולכת לגרום להם לסתור את עצמם והיא תחזיר את הדיון לאותו הקו שאתה מעוניין שהוא ישאר עליו. השאלה היא: "האם אתה מניח שאני צריך לציית לחוק, ושזו הבשורה האלוהית, האמת החקוקה בסלע, ושאני לא יכול לאתגר את זה?" עכשיו, הצורה הזאת, המפורשת כל כך, של השאלה שלך, גורמת להם להבין עד כמה מגוכחת העמדה שלהם. אם הם אומרים שזו הבשורה האלוהית, שזו אמת שחקוקה בסלע, זה משהו שאתה לא יכול לאתגר אותו... אתה יכול להביא עובדות ואנחנו נדחה אותן... אבל כמובן שלא, הם הולכים לסגת צעד אחורה ולומר לך "לא, אתה בהחלט יכול לאתגר את זה. אם תביא עובדות שמראות שאתה לא צריך לציית לחוק, עובדות שאי אפשר להתווכח איתן, אנחנו נקבל אותן." הם יגידו את זה כי הם יודעים שאין לך עובדות שמוכיחות שאתה לא צריך לציית לחוק, כמו שאין לך עובדות שמוכיחות שאלוהים לא קיים, או שאין לך עובדות שמוכיחות שאין לך אחות. אז הם הולכים להגיד לך "כן, אתה יכול לאתגר את זה, אנחנו לא מתייחסים לזה כאילו שזו האמת החקוקה בסלע, תוכיח שאתה לא צריך לציית לחוק, תוכיח שאין סמכות, בבקשה.". הם בשום מקרה עוד לא אמרו "כן, ואנחנו לא נאפשר לך לאתגר את הנחת העבודה שלנו!". אם הם יגידו שזו אכן הבשובה האלוהית עבורם, האמת החקוקה בסלע והם לא הולכים לאפשר לך לאתגר את זה, זה רק יוכיח שהם האנשים הכי טפשים בעולם ושאתה לא מקבל משפט הוגן, כי הם לא נותנים לך לאתגר מרכיב יסודי בהאשמות כנגדך, שבלעדיו אין.
עכשיו, אם אתה הולך לאתגר את זה, אתה כמובן יכול לציין שהתביעה לא הציגה שום ראיות, שום עובדות, שאתה צריך להפריך אותן, או לאתגר אותן. למעשה אתה לא צריך להביא שום הוכחות שאין לך אחות כי אף אחד לא הביא הוכחה שיש לך אחות. וזה מאוד פשוט להראות להם עד כמה המחסור שלהם בעובדות הוא בעייתי.
וכמובן שבמשפט, השוטר או השוטרים יצטרכו להגיע ולהעיד, ואתה תשאל אותם שאלות מאוד קשות, כמו "האם אני הייתי במדינה באותו הזמן?" והם יגידו "כן." ויתנו להם לענות על זה, ואתה תשאל אותם "מהי המדינה?" וזה רק יראה עד כמה כל הדבר הזה הוא הונאה אחת גדולה. הם פועלים בשם המדינה, המדינה היא זו שמופיעה בבית המשפט ותובעת אותך, והם טוענים שאתה היית בתוך המדינה. זה כמובן כשל לוגי מסוג "שפה מעורפלת" שמשתמשים במונח מסויים, במובנים שונים ומערבבים בין המובנים. פעם אחת המדינה היא איזור גיאוגרפי, פעם אחרת היא גוף פוליטי ויישות משפטית שתובעת אותך בבית משפט. זה כמובן בלתי אפשרי כי התובע במשפט לא מייצג את האדמה. אז הדבר היחיד שאפשר להבין מזה זה שהם משתמשים בשפה מעורפלת ופעם אחת משתמשים במדינה בתור כינוי לאיזור גיאוגרפי ופעם אחרת בתור גוף פוליטי. וזה כמובן כשל לוגי.
אנחנו לא הולכים להניח להם בעניין הזה, אנחנו הולכים לעשות להם חיים מאוד קשים. זה אומר שגם ביום ההקראה, מתי שהם מצפים שתגיד "מודה" או "כופר" אתה הולך לקיים דיון מסביב הבקשה שלך. אפילו אם הבקשה נדחית, אפילו אם השופט דוחה את הבקשה, אתה יכול להעלות את כל העניינים שמופיעים בבקשה ביום של ההקראה, ביום של הדיון, ואתה יכול לבקש דיון נוסף רק בשביל הבקשה. הם כמובן יכולים גם לסרב, אבל יש שאלות שאת היכול לשאול שממש יאלצו אותם לענות לך עליהן. כמו למשל "האם אני יכול לשאול שאלות רלוונטיות? האם אני זכאי לקבל תשובות ענייניות?" והם כמובן יענו ויגידו לך "בודאי שאת יכול, כן כן." ורק את דיון ההקראה שבו אתה אמור להפציר "מודה" או "כופר" אתה הופך לדרמה מאוד רצינית, עבורם, אתה מקלקל להם את כל ההצגה הזאת.
אח"כ שמגיע המשפט, הם צריכים להביא את כל העדים, ואתה חשוף את הרשע והטמטום וההונאה שבבסיס השיטה שלהם. ואם אתה לא מצליח יש סיכוי שבערעור אתה תוכל להצליח על-ידי זה שאתה מראה שלא קיבלת משפט הוגן. לא בגלל שאין ראיות שאתה צריך לציית לחוק, אלא בגלל שלא קיבלת משפט הוגן בפעם הראשונה. זו עילה לערעור. זו עילה מצויינת לערער, לא קיבלת משפט הוגן, יש לך הוכחות שלא קיבלת משפט הוגן. לא נתנו לך לאתגר את העובדות והעדים ששימשו כנגדך, השופט הניח שאתה לא חף מפשע כבר בתחילת המשפט, יש המון עילות לערעור ולביטול התיק בערעור.
להם זה יעלה יותר
ואחרי שכל זה נגמר, אתה יכול לקחת את כל השטויות שהם אמרו לך, ולחשוף אותן בבלוג, באינטרנט, בעיתונות, וכמות הנזק, רק העלות של כל התהליך הזה, הרבה יותר גבוה בשבילם מאשר מה שהם מרוויחים מזה. גם אם הם רושמים לך קנס של 250 ש"ח וגם אם הם רושמים לך קנס של 1,000 ש"ח או 3,000 ש"ח, העלות שאת תייצר להם, העורכי דין שיצטרכו לטפל במכתבים, בבקשות, בטלפונים ובהופעות שלך בבית המשפט, והשופט, השכר שלהם, והשוטרים שיגיעו להעיד, והמביכה שתיצור להם תגרום להם נזק הרבה יותר גדול ממה שהם יכולים להרוויח מהסיפור הזה. במקום לייצר עוד הרתעה ופחד, הם הולכים לייצר רק עוד קלקול במערכת התעמולה שלהם. אם 6,000 אנשים או 15,000 אנשים בשנה יעשו את זה, מבלי לתאם אח עם השני, מבלי לקחת סיכון של לעבור על החוק בגלוי ולהגיע עם סמים מול הכנסת, כל המערכת תקרוס.
לכן אני חושב שזה חשוב להבין מה הבעיתיות ברעיון של ליל הבאנגים הגדול, שבעצם בא לשכנע אנשים ש "אם אנחנו כולנו ביחד, בו זמנית עושים את זה, אז יש לנו כוח." ההנחה היא שאם אנחנו עושים את זה כל אחד לבד, אין לנו כוח, ההנחה הזו שגויה. אם 6,000 אנשים עושים את זה לבד, כל אחד מגיע לבד לבית המשפט, כותב מכתב, כותב מכתבים למשטרה ולשוטרים ולבית המשפט לבד, זה מייצר עומס גדול ועלות מאוד גדולה למערכת, זה מקלקל להם את כל התעמולה. ובסופו של דבר, אתה חושף את כל השטויות שהם אמרו לך, בתקשורת, באינטרנט, את המטלפן לרדיו ואומר "האשימו אותי בשימוש, ולא נתנו לי לשאול את השוטר שאלות. התובע לא סיפק גילוי ראיות, והשופט בכל זאת פסק לטובתו."
וזה הסיבה שאני מאמין בפעולה עצמית, זו הסיבה שאני עושה את כל זה. כבר מזמן הבנתי שקשה מאוד, עד כדי בלתי אפשרי לארגן קבוצה של אנשים שפשוט תומכים באותו הרעיון כמו ליגליזציה, ולגרום להם לפעול ביחד. לכן אני מאמין בפעולה עצמאית שכל אחד עושה את החלק שלו בעצמו. אני לא מדבר על לקחת סיכון, ולעשות מעשה שהוא רק יכול לגרום לך לנזקים, כמו ללכת מול הכנסת ולדפוק באנג לבד, מה שאני אומר זה ללכת לבית משפט ולהילחם. עכשיו אתה לא צריך לחכות שיתפשו אותך עם מריחואנה, ולהתמודד עם כתב אישום שיכול לגרום לך נזק גדול, ואני מדבר על אלף, אלפיים, שלושת אלפים ש"ח, תקופת מאסר על תנאי זה לא דבר נעים מעל הראש שלך, ואולי גם עבודות שירות מבאסות, תיק פלילי, ושאר דברים לא נעימים שכאלו. אני לא מדבר על לחכות שתסתבך עד כדי כך בשביל שתתחיל לדפוק את המערכת באופן עצמאי.
להלחם בכל העוולות בפעולה אחת פשוטה
אתה יכול פשוט לקבל דוח חניה, או דוח תעבורה, וללכת לבית משפט על דוח תעבורה של 250 ש"ח, וכך לחשוף את ההונאה של בית המשפט. באותה הפעולה אתה מייצר נזק לאותה המערכת שכופה את פקודת הסמים על אנשים. ואנשים לא מבינים את זה שקנס תעבורה הכי שטותי שבעולם, למשל, אם עשית פניית פרסה במקום נידח שאין בו אף מכונית 2 ק"מ לכל כיוון, עשית פניית פרסה על קו הפרדה רציץ ולא ראית את השוטר שהסתתר מאחורי השיחים, אבל בשם כל מה שטוב, לא סיכנת אפילו חתול, או נמלה! יש ראות מעולה 2 ק"מ לכל כיוון אבל לא ראית את הניידת שמסתתרת מאחורי השיחים, והם יודעים שאנשים עושים שם פניות פרסה בגלל הם חושבים שזה בטוח ואף אחד לא רואה אותם, ואז הם אומרים לך "עברת על קו הפרדה רציף! זה דבר מסוכן! אתה צריך לשלם 750 ש"ח! 250 ש"ח! 500 ש"ח!" לא משנה כמה, הנקודה היא שאתה יכול באותו הרגע לאתגר את כל עניין הסמכות, וזה בדיוק אותו העניין כאשר מאשימים אותך בשימוש עצמי במריחואנה.
מדובר פה על פשעים ללא קורבן או נזק. המדינה מאשימה אותך שפגעת בה. המדינה. אף אזרח או בנאדם לא מאשים אותך אישית. הם בכלל לא יכולים להוכיח שהמדינה קיימת ושיש אזרחים אבל הם תובעים אותך בשם המדינה. ואתה יכול לחשוף את כל ההונאה הזאת. וזו דרך מעולה להילחם במערכת שגם מענישה ותוקפת צרכני מריחואנה.
אל תחכה לקבל אישור מכולם, צא כבר לדרך ותשמש דוגמה
למרות שהרבה אנשים תלו תקווה בליל הבאנגים הגדול, או ביום המריחואנה ודברים שכאלו, שזה נחמד, זה כיף זה סבבה, זה גם חשוב, אבל זו לא הדרך היחידה, ויש דרכים אולי יותר אפקטיביות להילחם במערכת וזה בדיוק מה שאני מציע פה לעשות. ואני חושב שהמוטיבציה של מישהו ללמוד את השיטה שלנו ולהתטרף לפעילות ולהתחיל לאתגר את הבירוקרטים על השקרים שלהם, היא לא עניין של רווח אישי כמו "וואו אני יכול לחסוך המון כסף אם אני אצליח לבטל קנסות בבית משפט, ואני לא אשלם לעורך דין כי אני אוכל לייצג את עצמי בכל משפט שלא יהיה" כי כל זה רק בונוס, ערך קטן. בשבילי, העניין הוא שאני לא מוכן שידרכו עלי. יש לי כבוד עצמי, אני לא מוכן שאנשים טפשים ומרושעים ידרכו עלי. ועוד יצאו בלי שום נזק. זו הסיבה שאני עושה את זה. וזו הסיבה שאני חושב שאנשים צריכים להבין, שיש לנו כוח. לכל אחד מאיתנו לבד יש כוח. אתה לא צריך לחכות ש 6,000 אנשים יגידו לך "יאללה גם אנחנו עושים את אותו הדבר" אתה יכול לקום ולעשות את זה.
ביום שאתה מקבל קנס תעבורה של 250 ש"ח או דוח חניה של 100 ש"ח - קום ותתקע להם קוץ ברגל מתי שהם באים לדרוך עליך. קלקל להם את כל המשחק. קלקל להם את כל ההצגה ביום שהם באים לדרוך עליך. אפילו אם זה משהו קטן. ואז, תראה לאנשים ותגיד "הנה, אני עשיתי את זה. אני גרמתי להם הרבה יותר נזק ממה שהם יכלו להרוויח. ממה שהם ירוויחו, גם אם אני הייתי צריך לשלם את הקנס הזה." או שתראה לחברים שלך "הנה, ביטלתי את הקנס. לא רק שגרמתי להם נזק גדול, גם הצלתי את הארנק שלי על הדרך." או אפילו "לא הצלתי את הארנק שלי אבל גרמתי להם נזק הרבה יותר גדול, והראיתי להם שאני לא איזו נמלה שהם יכולים לדרוך עליה, אלא שבכל פעם שהם יעשו את זה, הם יגרמו לעצמם נזק מאוד גדול."
ברגע שאתה עושה את זה, אתה יכול ללכת לשכנע אנשים אחרים לעשות את זה, אבל אתה לא יכול לשכנע אנשים לעשות משהו שאתה לא עושה אותו. להגיד לאנשים "בואו, נתארגן ביחד, ואז כולנו ביחד, נלך כל אחד עם הקנס שלו לבית המשפט..." כי לא כולם מקבלים קנס באותו היום, או באותו החודש, לא כולם הולכים לבית משפט באותו הזמן. אנשים תמיד מחכים למישהו שיעשה את הצעד הראשון. פה מדובר על פעולה שאתה יכול לעשות לבד, ולהגיד "הנה, אני עשיתי. מה אתה עשית בשביל החירות?"
אז לכן אני בכלל לא מתרגש מזה שלא באו הרבה אנשים עם באנגים לליל הבאנגים הגדול. אני לא חושב שזה הסיכוי היחיד שלנו, לפעול ביחד כקבוצה גדולה. אני חושב שכל אחד מאיתנו צריך לפעול באופן אישי בדרך שאני אמרתי, ולהראות לחברים שלו ולשאר האנשים בכוכב "היי, אני עושה את החלק שלי. אם כולם יעשו את החלק שלהם, מתי שמתאים להם, כל המערכת תיפול. אני כבר עשיתי את החלק שלי. אני אעשה אותו שוב אם אצטרך. בכל פעם שאני אקבל קנס חניה או תעבורה, אני אעשה את זה."
אמנם זה כוח גדול, אבל זו לא הדרך היחידה. וזה לא הכוח היחיד שיש לנו. ואולי יותר חשוב להבין שאנחנו לא צריכים להביא אלפים של אנשים ביחד, בשביל להילחם בכל סוג של עוולת שהממשלה יוצרת. יש אלפים של סוגים שונים של עוולות שהמערכת מייצרת בכל יום, ואנחנו לא יכולים לכנס קבוצת עניין מסביב כל אחד מהעניינים האלו ולארגן אלפים של אנשים שביחד יקדמו אירוע שבו כולם פועלים ביחד, ואם לא מספיק אנשים מגיעים לא קורה עם זה כלום... יכול להיות שאפילו אם היו מגיעים 6,000 אנשים עם באנגים ולא היו מעצרים, עדיין היו מתעלמים מזה בממשלה וממשיכים העוולת כרגיל. אפילו אם התקשורת הייתה מדווחת על זה, לא היה קורה כלום. זה יכול לקרות. כמה חברי כנסת היו מקיימים איזה דיון, לא מחליטים כלום, ועד שנה הבאה שיהיה עוד פעם ליל הבאנגים הגדול, והם יכולים לסחוב את זה עוד עשר שנים כמו כלום.
אבל אם אנחנו, אם 6,000 אנשים הולכים לבית משפט, ותוקעים את המערכת, בכל פעם על כל עניין הכי קטן, על דוח חניה, על קנס תעבורה, על האשמה בשימוש והחזקת סמים קלים, בכל אחד מהמקרים האלה, אם כל אחד מהאנשים האלה, בזמן שלו, לא היה נותן למערכת לדרוך עליו, הנזק שהיה נוצר למערכת, העומס שהיה נוצר על בתי המשפט, העלות שנוצרת מהתהליך לבתי המשפט ולמערכת אכיפת החוק היא מאוד כבדה, והם לא יכולים להתעלם מזה במשך עשר שנים כי כל המערכת שלהם תיקרוס. בנוסף יש פה רווח אישי שאנשים יוכלו להציל את הארנק שלהם.
בכל פעם שאת העושה את זה, כשאתה מאתגר את הרעיון שיש לממשלה סמכות מעליך, אתה למעשה נלחם כנגד כל סוגי העוולות שנופלים תחת הכותרת "פשעים ללא קורבן או נזק" -לא רק כנגד חוק אחד שהוא עוולת כמו פקודת הסמים. ברגע שאה הולך ומאתגר דוח חניה שאתה לא רוצה לשלם אותו, של מאה ש"ח, אתה מאגר את כל המערכת של כל העוולות האלה. במכה אחת.
אבל רק רגע, יש עוד! עוד הרבה!
בעיה נוספת היא שלמרות שכל כך הרבה אנשים רוצים לתקן את המערכת, הם מתרכזים רק בעוולה אחת, בסימפטום אחד של בעיה שיש לה שורש מאוד מפותח. הם רוצים שיתנו להם לעשן, אבל הם לא מבינים את שורש הבעיה. עם קריאות כמו "הו הא מי זה בא? ראש הממשלה הבא!" הקהל מראה תמיכה בהמשכיות הבעיה, בשורש הבעיה. הקהל רק רוצה לטפל בסימפטום אחד של הבעיה. הם לא מתנגדים להפעלת אלימות באופן כללי, אלא רק כאשר זה נעשה כנגד צרכני מריחואנה.
עורכי דין הם שותפים לרווחים מהמלחמה במשתמשי הסמים
נקודה אחרת היא, שאני חושב שהרבה אנשים עשו ניצול ציני ביותר של הערב הזה, של כל האירוע הזה, ואני מדבר על עורכי הדין "התותחים" שתמכו ועודדו אנשים לקיים את הערב הזה, ומי שלא מבין את זה, העורכי דין שמייצגים משתמשי קנאביס, אפילו אם הם עושים את זה בהתנדבות האירוע כמו ליל הבאנגים הגדול, זה המקצוע שלהם. הם שותפים מלאים לרווחים של המלחמה במשתמשי הסמים. אז כן, יכול להיות שאיזה עו"ד יגיע לשם והוא הציע לכמה אנשים שהוא ייצג אותם בחינם, אבל הסיבה היחידה שעורך דין יעשה את זה בחינם זה בשביל לפרסם את עצמו, בשביל שאח"כ הוא יוכל לעזור לאנשים בתשלום. הוא יכול לצבור מזה ניסיון, פרסום, ואנשים עמדו שם ואמרו "יש לי עורך דין תותח!" כן? יש לי עורך דין תותח? בואו נחשוב על זה. השופט הוא עורך דין. התובע הוא עורך דין, והסניגור הוא גם עורך דין. כל המערכת הזאת מנוהלת על ידי עורכי דין. הנאמנות שלהם היא קודם כל לממסד שהם עובדים בשבילו. רק אח"כ ללקוחות הפרטיים שלהם. הכון, אני לא משווה בין סניגור שעובד בשביל לקוחות פרטיים וצריך לשמור על מוניטין מסויים, לתובע ושופט שהם לא צריכים לשמור על שום מוניטין. יש להם עבודה בטוחה, הם לא צריכים לעמוד בשום סטנדרטים אנושיים.
אבל עדיין, יש פה בעיה מאוד גדולה. אנשים לא מבינים שעורכי הדין האלה, הם מרוויחים מכל העניין הזה, אפילו אם הם מתנדבים לייצג כמה אנשים בחינם, בשביל לקדם איזו ליגליזציה. עכשיו אני לא אומר שהם לא רוצים שתהיה ליגליזציה, יכול להיות שכן, שהם בעד, שהם מבינים את הבעיה המוסרית. אבל האמונה שיש לאנשים בעורכי דין, רק בגלל שכמה מהם באמת רוצים להפסיק את המלחמה, אפילו שזה יפגע להם טוטאלית בפרנסה (כי עורך דין שמעסק בתיקים של סמים, ויש הרבה שבנו על זה וילות כבר, יאבד את העבודה שלו אם תהיה ליגליזציה). אולם, אותם עורכי דין יוכלו להמשיך לייצג משתמשי סמים אחרים שתמיד ישארו לא חוקיים. אנשים שמעשנים קריסטל. בולעים אקסטות. מלקקים טריפים. יש עוד לקוחות.
לעורכי דין יש רישיון והם יאבדו אותו אם הם ידברו כנגד שורש הבעיה
אבל הציניות, ההצגה כאילו הם מתנגדים למערכת, הם מתנגדים לסימפטום וזהו, אבל הם לא מתנגדים לשורש הבעיה. אין להם בעיה אם זה שלשופט מותר על פי חוק לכפות עליך להופיע למשפט, ושמופעלים איומים ברצח בשביל שתגיע. יש להם רק בעיה עם זה שמריחואנה לא מותרת, שפוליטיקאים לא נותנים רשות לעשן חשיש. אין להם שום בעיה אם הרעיון המטופש והמרושע, שאנחנו, צריכים לבקש רשות מפוליטיקאים לחיות את החיים שלנו. וזה אחד הבעיות שאני רואה באירוע הזה, שהוא די אימפוטנטי, אם מסתכלים על זה ככה.
מי שטועה, וחושב שגם אנחנו באגודה למלחמה בבירוקרטיה מרוויחים בדיוק כמו העורכי דין האלו, טועה בגדול. וכבר היו כאלו שהאלו את הטענה הזו. ההבדל הגדול הוא, בין השאר, שאנחנו מלמדים אנשים לייצג את עצמם, היכן שעורכי דין מחכים לעשות קופה בכל פעם שאתה מסתבך מחדש. על כל מקרה. אבל ההבדל המהותי ביותר הוא בדרך שאנחנו עושים את זה. אנחנו לא עורכי דין, אין לנו רישיון שאנחנו מפחדים לאבד, אנחנו לא חברים בכת ואין לנו נאמנות למערכת המשפט והממשלה. השיטה שלנו תוקפת את כל ההיגיון המעוות שבבסיס השיטה, משהו שעורכי דין אף-פעם-לא-יעשו. הם לעולם לא הולכים להילחם בעניינים שאנחנו, פה, נלחמים עליהם. גם אסור להם, וגם הם לא רוצים.
"שוטרים רק עושים את העבודה שלהם" - בדיוק!
היה יפה מאוד לראות אנשים צועקים "די לאלימות! די לאלימות! די לאלימות!" כי אלו היו המילים המדוייקות ביותר למה שקורה שם. חשוב להזכיר, תמיד, ששוטרים ש-"רק עושים את העבודה שלהם" - צודקים. הם באמת רק עושים את העבודה שלהם. הם לא עוצרים את המעשנים, בגלל שזה החוק. בגלל שהחוק נכפה באיומים. כי אף אחד לא מכריח את השוטרים לעצור אנשים. להיכנס להם בכוח לבית. לתפוס אותם בכוח ולזרוק אותם לכלוב. שוטר יכול להגיד: "אני לא רוצה להשתתף בזה, תפטרו אותי, אבל אני לא מוכן לפגוע באנשים. אני לא רוצח שכיר, אני לא ביריון להשכרה," אבל לשוטר יש את הבחירה לעשות את זה. שוטר יכול בכל רגע להגיד "אני מתפטר" ואין שום חוק אומר שלשוטר אסור להתפטר. כל שוטר יכול להגיד "אני מפסיק להיות שוטר" הוא לא חייב אפילו להגיד למה, הוא יכול להגיד "אני ברגע זה, מתפטר מהמשטרה." אבל השוטרים עושים את מה שהם עושים בשביל משכורת. לא בגלל שזה החוק, אף אחד לא כופה עליהם לעשות את העבודה שלהם, זה חשוב שנדע להבחין בין אנשים ששוטרים כופים עליהם דברים, לבין שוטרים שמבצעים את הכפייה מתוך בחירה ורדיה אחר רווח אישי, משכורת. לפעמים גם סיפוק אגואיסטי של הרגשת העליונות שלהם. אבל הם בוחרים לעשות את זה, לא בגלל שהם חייבים, הם בוחרים.
אני חושב שאילו אני הייתי שם, לא הייתי צועק "די לאלימות!", כי הטיעון הוא בדרך כלל "כשוטר, אני לא יכול לבחור איזה חוק לאכוף ואיזה לא. בתור שוטר אני חייב לאכוף את כל החוקים." ומממ..... נכון! אבל אתה לא חייב להיות שוטר. אני הייתי צועק להם "אתם עושים את זה בשביל הכסף! אתם מרביצים לאנשים בשביל הכסף! לא בגלל שאתם חייבים! אתם מרביצים לאנשים בשביל הכסף! לא בגלל שאתם חייבים לעשות את זה!" כי זו האמת.
הרעיון עצמו היה רעיון טוב מבחינה מוסרית. רק שהבעיה היא זו: בגישה שאומרת "בואו נצא להפגנה, הרבה אנשים ביחד ואז נוכל לעשות שינוי" יש שתי בעיות. הבעיה הראשונה היא בעיה טכנית, ואני חושב שהיא הבעיה הגדולה ביותר. לגרום לאלפים של אנשים לפעול ביחד באותו היום, באותה השעה, באותו האופן (ומי שלא רוצה לעשן מריחואנה, או להסתבך, יכל להביא איתו קססה שמורכבת מטבק ונענע), זה פשוט מסובך לא רק בגלל שצריך לחשוב איך מגיעים אליהם. איך גורמים לכולם לעשות לייק בפייסבוק, הבעיה היא שלהזיז את האנשים זה משהו קשה ומסובך, ויש אנשים שזה המקצוע שלהם. קוראים להם יחצ"נים. הם יודעים איך לגרום להרבה אנשים להגיע. לעשות את זה בלי אנשים שהם יחצנים מקצועיים, זה פשוט חובבני, ודברים חובבניים פשוט לא מצליחים, ולכן לא הגיעו הרבה אנשים לליל הבאנגים הגדול. אין לי ספק שאם מאחורי ליל הבאנגים היו עומדים אנשים שהם יחצ"נים מקצועיים שהם יודעים איך להביא אנשים, הם יודעים מי ומה ואיך, זה היה מצליח יותר. אבל לא עמדו מאחורי זה אנשים מקצועיים. עדמו מאחורי זה אנשים חובבניים, ולכן לא קרה כלום בעצם. אפילו אם זה נכון שהגיעו 4,000 אנשים, הם לא הגיעו עם 4,000 באנגים. גם לא 1,000 באנגים וגם לא 500. הגיעו לא יותר אנשים מאשר מגיעים למסיבת טבע בינונית.
עכשיו, כמובן שיחצ"נים מקצועיים עובדים בצורה שמעורב כסף רציני שמאפשר את זה, פליירים, פוסטרים למשך הרבה זמן, יש להם קשרים בתקשורת, וזה לא שאם היו מצטרפים כמה יחצ"נים מקצועיים זה היה מצליח, כי דרוש פה ממש כוח כלכלי גדול מאחורי זה בשביל שזה יצליח. זו רק בעיה אחת, וגם זה לא היה מבטיח שזה יצליח. גם פה אין שום הבטחה שזה יצליח. הבעיה היא כזו: הרבה אנשים, חובבנים אמנם, תלו את כל התקוה שלהם לסיכוי לליגליזציה, בזה שאלפים של אנשים יעשו מעשה אמיץ ביחד. הם חשבו, וזו הבעיה השניה והיא גדולה מאוד, זה גרם להרבה אנשים לחשוב שרק ביחד אפשר. נכון, אם אלפים של אנשים מתארגנים ביחד, וביחד עולים לירושלים, ודופקים באנגים מול הכנסת, באמת אי אפשר לעצור את זה, זה משהו גדול וזה משהו חזק, כי יש להם את הכוח של ההמון, אולי יעצרו שלושים, אולי יעצרו מאה, אבל 6,000 אנשים זה משהו מספיק גדול. ושוב, 6,000 אנשים יכלו להגיע לפחות עם באנגים, טבק ונענע מיובשת וקצוצה ובכך להקשות מאוד, מאוד על השוטרים, ואז באמת היינו רואים משהו שאי אפשר לעצור אותו.
לא רק ביחד אנחנו חזקים
הבעיה היא שברגע ש 6,000 אנשים, או חצי מיליון אנשים שמעשנים ותומכים ברעיון, מאמינים שרק כאשר כמות כזו גדולה או יותר של אנשים יעבדו ביחד, בתיאום, יש סיכוי להצליח לשנות את המציאות, אנחנו מייצרים פה המון תסכול. בגלל שזה לא נכון. בגלל שיש עוד דרך שבה 5,698 מארגנים חופשיים יכולים להביא לסיום המלחמה במשתמשי הסמים. מה שאני מדבר עליו זה מצב שבו אלפים של אנשים פועלים כל אחד באופן אינדיבידואלי, בזמן שנוח להם, במקום שנוח להם, וללא תיאום. לא ביחד. לא בו זמנית. בקבוצות קטנות. מה שאני מדבר עליו זה לא מצב שבנאדם הולך ודופק ג'וינט באמצע העיר כי אז עוצרים אותו. מה שאני מדבר עליו זה שיש 15,000 אנשים שמסתבכים עם המשטרה ונתפסים, באשמת שימוש אישי. כל שנה נפתחים 15,000 תיקים למעשני מריחואנה. זה בערך המספרים. אני חושב שבכל רגע נתון מישהו יושב במעצר על עבירת שימוש עצמי. ואם כל אחד מהאנשים האלה היה מאתגר את בית המשפט ואת החוק, יוצר עומס כבד על הבירוקרטיה ומה שאני מדבר עליו זה שהוא היה עושה את המקסימום שהוא יכול, מבלי לקחת סיכון ולצאת בנזקים גבוהים יותר, הוא רק היה מצמצם את הנזקים שלו, אבל הוא היה מגביר את הנזקים לבירוקרטים, זה היה יכול, זה יכול להביא לשינוי.
זאת אומרת שזה נחמד, כן, אפשר להתארגן בקבוצה גדולה ויש לזה כוח, אבל, גם לקבוצה גדולה שלא פועלת ביחד, בתיאום, יש כוח גדול. לצורך העניין מה שבנאדם שנתפס מעשן מריחואנה, ונעצר יכול לעשות, הוא יכול ליצור כזה מטרד, ואני לא מדבר על משהו לא חוקי, הוא יכול לייצר כזה קושי למערכת, במקום לתת למכונה לטחון אותו בתוכה הוא יכול לתקוע לה מפתח שוודי בין גלגלי השיניים שלה, והמערכת פשוט תעצר ותקרוס.
פשעים ללא קורבן
מה שאני מדבר עליו זה בדיוק מה שאני עושה עם קנסות ממשטרת תנועה. אם שוטר בא ורושם לי קנס, ונגיד שהקנס הוא 250 ש"ח וזו עבירה קטנה, משהו שאפילו אין עליו נקודות, מה שאני עושה שזה קורה, אני מתחיל לשלוח מכתבים. והמכתבים האלו חותרים ללב ההונאה. הם יוצרים עומס, וזה בעיה בגלל שהמכתבים הם מאוד ענייניים. מה שאני עושה זה קודם כל מגיש הצהרת פחד לשוטר, ואני שולח הצהרת פחד למשטרה וגם לבית המשפט. אני רוצה שהם ידעו שהתקשורת שלי איתם, שהבסיס לתקשורת שלי איתם, זה מתוך פחד מפני התוקפנות והאלימות שלהם. שאין לי שום סיבה אחרת שאני יוצר איתם קשר, מלבד זה שהם מאיימים עלי. זאת אומרת שאני לא מאמין בהם כסמכות מעלי, כל מה שאני עושה זה אני בא ואומר "אוקיי, הסיבה היחידה שאני עכשיו מטפל במצב הזה שאתם ייצרתם בשבילי, זה שאני מפחד שאם אני פשוט יתעלם מזה שהזמנתם אותי למשפט, אני אכנס לכלא ואתם תקחו לי את הרכוש הפרטי שלי." אז אני מודיע להם שאני מפחד, מבועת, תחת אימה טוטאלית מהמצב שהם יצרו בשבילי. זה דבר ראשון שאני עושה. זה לא מטרד גדול, אבל זה יכול להעיר את המעט אנשים בתוך המערכת שיש להם טיפת מצפון, ולהראות להם "היי, אנחנו לקחנו בנאדם שלא הפריע לאף אחד, ולא גנב ולא דחף אף אחד, ואנחנו מטילים עליו אימה, שאנחנו נחטוף אותו, ואם הוא יתנגד אנחנו אפילו נרצח אותו. אנחנו ניקח אותו לכלא, ואם הוא ינסה להתנגד אנחנו נפעיל באלימות, ואם הוא יפעיל אלימות כנגד האלימות שלנו אנחנו אפילו נרצח אותו אם נצטרך. בשביל משהו כל כך קטן ושטותי."
איך אני מאתגר את המערכת
עכשיו, הדבר הנוסף שאני עושה, אני שולח מכתב שבו אני מבקש גילוי ראיות בלתי פורמלי. זאת אומרת שלפני שאני פונה לבית המשפט ומבקש משפט, ומבקש מבית המשפט להוציא צו גילוי ראיות, אני שולח מכתב שבו אני מבקש גילוי ראיות. ואני לא מדבר על גילוי ראיות כמו "תראו לי את התמונה שהמצלמה צילמה אותי". אם מצלמה צילמה אותי נוסע 72 קמ"ש בכביש שהחוק מתיר לסוע בו רק 60 קמ"ש, הראיות שאני מדבר עליהן זה לא הצילום של האוטו שלי או הדו"ח כיול של המצלמה, אלא, אני מבקש לראות את הראיות שמוכיחות שאני בכלל צריך להגביל את מהירות הנסיעה שלי ל 60 קמ"ש. שהחוק חל לגבי. שאני צריך לציית לחוק. להישמע להוראות החוק. וזה כמובן משהו שנראה להם כמו שאלה לא רלוונטית, אבל קל מאוד להראות שזה אכן רלוונטי. אם שואלים את השאלה "אם לא הייתי צריך לציית לחוק, זו הייתה עבירה?" והתשובה היא בדרך כלל "אבל כולם צריכים לציית לחוק!!" אז כמובן שהחובה לציית לחוק היא מרכיב, שבלעדיו אין. אז אי אפשר להגיד שהשאלה היא לא רלוונטית.
אני שולח את הבקשה הבלתי פורמלית לגילוי ראיות לשוטר ולמשטרה בתור התחלה. אם אני לא מקבל תשובה מהם, זה רק מוכיח שהם לא פועלים בתום לב וזה מוכיח שהזכות שלי לשימוע הוגן נפגעה. יש לי את הזכות לקבל מידע ושיסבירו לי במה מאשימים אותי, ואם הם לא עושים את זה, הם מפירים את הזכות שלי לשימוע הוגן. אני מציב אותם בפני בעיה, והם כמעט תמיד עונים. הם מנסים להתחמק מתשובה עניינית בתגובות שלהם, או שהם יענו תשובה מתחמקת או שהם יענו תשובה שהיא "העתק והדבק". בכל מקרה, התשובה שלהם מהווה בשבילי עוד הוכחה שהם יודעים שאין להם ראיות. שהם מנסים להסתיר את זה שאין להם ראיות, שהם פועלים בחוסר תום לב. לרוב התשובה היא משהו כזה: "הריני לאשר קבלת פנייתך שבסימוכין. טענתך נבדקה - אין לנו מה להוסיף. הדוח בעינו עומד." מה שאני עושה כאשר אני מקבל מהם תשובה שכזו, אני מחזיר להם שוב בכתב ומסביר להם "לא העליתי שום טענה, רק שאלתי שאלה לגבי ראיות, עובדות ועדים. התשובה שלכם איננה עניינית. אני מבקש שתענו לי בצורה עניינית." ואז אני מתחיל גם לטלפן. השוטר כמובן לא יחזיר לך תשובה, אבל אני מקפיד לשלוח לו העתק ולרשום על המכתב "העתק נשלח לשוטר".
לפני שעוברים התשעים ימים שיש להגיש בקשה להישפט, אני מגיש את הבקשה, בצירוף הצהרת פחד כמובן, ואז אני מיד ניגש לבית המשפט, מבלי לבזבז זמן, ומגיש בקשה פורמלית לביטול\סילוק התיק, בשל כל העילות שאנחנו מדברים עליהן (אם זה חוסר זכות עמידה, מחסור בעילת תביעה תקפה, היעדר סמכות ומחסור בראייה מרשיעה). אנחנו מדברים על מרכיב, שבלעדיו אין, ואין ראיות שהמרכיב הזה קיים. את הבקשה אנחנו מגישים בבית המשפט, ואנחנו שולחים העתק למשטרה, והמשטרה צריכה להגיב על זה והשופט צריך לקרוא ולהחליט על זה. גם השוטר מקבל העתק של הבקשה. ואנחנו יכולים לעשות את אותו הדבר כאשר מדובר בכתב אישום על החזקת ושימוש במריחואנה. אנחנו מגישים את הבקשה לביטול התיק, ושולחים העתק לכל השוטרים שמעורבים בזה, בגלל שהם הולכים להעיד, ואנחנו רוצים שהם ידעו שהעדות שלהם הולכת להיות מאוד קשה. הולך להיות להם מאוד מסובך להעיד.
להרוס לבירוקרטים את כל הפאסון
המטרה שלנו היא לערער את הבטחון של התובע וליידע אותו שהולך להיות לו מאוד קשה במשפט הזה. עכשיו אני שולח את הבקשה לביטול גם לשוטר, גם לתביעה, מגיש אותה בבית המשפט, ואז השוטר קורא את זה והוא הולך למפקדים שלו ואומר "תראו מה קיבלתי בדואר! מה אני עושה עם זה?" והם בטח אומרים "עזוב, טלפן לתביעות ותגיד להם שקיבלת מכתב." התביעות יקבלו טלפון ממנו ויגידו "כן, אנחנו יודעים, גם אנחנו קיבלתנו וראינו שכתוב שם העתק-נשלח-לשוטר, בסדר, אנחנו מטפלים בזה.". התובע יצטרך להגיב לבקשה בבית המשפט, או שהוא לא יגיב וזה רק לטובתך, זה רק מראה שהם לא משתפים פעולה, או שהשופט מכסה על הרשלנות שלהם, שאתה לא מקבל שימוע הוגן, זה רק עוד משקל לטובתך וזה מראה שהשופט צריך לקבל את הבקשה שלך ולסלק את התיק.
יכול מאוד להיות שהשופט יגיד "אני לא מבטל את התיק, יש לך את הזכות לקבל העתק של כל-חומר-החקירה" והוא יגיד את זה בכלליות, הוא לא יגיד שהתביעה צריכה לספק לך ראיות שיש סמכות. אבל זה בסדר, בגלל שאם הבקשה נדחית, אתה יכול להגיש עוד בקשה, ולבקש להוציא צו לאלץ את התביעה להציג כבר עכשיו, עוד לפני המשפט, הוכחות שיש לה עילה לתבוע אותך. כי אם אין, צריך לסלק את התיק על הסף לפני שמתחיל המשפט. גם את זה אתה שולח לכל המכותבים. בבקשה אני מציין את כל המכתבים ששלחתי, התשובות הבלתי ענייניות שקיבלתי, ואני אף מציין את כל התאריכים והשעות שבהם טילפנתי למשרדי התביעה ולא נתנו לי לדבר עם התובע, או שאני מציין את השטויות שהוא אמר לי בטלפון. זה נועד להראות לשופט עד כמה זה ברור שאין באמת עילת תביעה תקפה. רשלנות חמורה זו רק אחת העילות שאני מציג לסילוק התיק.
הם אומרים שאתה זכאי להליך\שימוע הוגן, אבל במשרדי התביעה לא מוכנים לדבר איתי. או שמדברים איתי, אבל בשפה אחרת. אני לא מקבל שימוע הוגן. מה שקורה פה זה לא משפט, זו הצגה ואנחנו יכולים לחשוף את זה. אפילו אם הבקשה הראשונה נדחית, אני, בכל משפט הכי קטן מגיש בין 10 ל-20 בקשות שונות.
אם השאלות שלך מנוסחות בקפידה, הם לא יכולים להתחמק!
מי שחושב שהם יכולים לדחות על הסף את הרעיון, שאני יכול לשאול שאלות כמו "האם יש ראיות שמוכיחות שאני חייב לציית לחוק?", וכן, הם יכולים לענות במשהו כמו "אנחנו מניחים שאתה צריך לציית לחוק, אנחנו לא הולכים לתת לך לשאול שאלות לגבי זה!", אבל מי שחושב שזו אפשרות, והם יכולים לסגור כה בקלות את הפינה הזו, שוכח משהו מאוד פשוט. מי שחושב שהם יכולים פשוט לסרב לדון בנושא, שוכח שזה ממש לא היגיוני לעשות דבר שכזה, וקל להראות את זה על ידי שאלה אחת פשוטה, שאלה שהם תמיד יענו עליה, והתשובה שלהם תמיד תסתור את התשובות הקודמות או הבאות שלהם. למעשה, יש רשימה שלמה של שאלות כאלו שאתם יכולים למצוא בעמוד הראשי של אתר האגודה למלחמה בביורוקרטיה.
מה שאני מדבר עליו, זה שאם השופט או התובע אומר לי "אנחנו לא הולכים לענות לך על שאלות כאלו, המשפט לא הולך לעסוק בהאם אתה חייב לציית לחוק, המשפט הולך לעסוק רק בהאם עברת על החוק או לא. האם היית באותו מקום, האם עשית את המעשה." יש שאלה מאוד פשוטה שאתה יכול לשאול, והיא הולכת לגרום להם לסתור את עצמם והיא תחזיר את הדיון לאותו הקו שאתה מעוניין שהוא ישאר עליו. השאלה היא: "האם אתה מניח שאני צריך לציית לחוק, ושזו הבשורה האלוהית, האמת החקוקה בסלע, ושאני לא יכול לאתגר את זה?" עכשיו, הצורה הזאת, המפורשת כל כך, של השאלה שלך, גורמת להם להבין עד כמה מגוכחת העמדה שלהם. אם הם אומרים שזו הבשורה האלוהית, שזו אמת שחקוקה בסלע, זה משהו שאתה לא יכול לאתגר אותו... אתה יכול להביא עובדות ואנחנו נדחה אותן... אבל כמובן שלא, הם הולכים לסגת צעד אחורה ולומר לך "לא, אתה בהחלט יכול לאתגר את זה. אם תביא עובדות שמראות שאתה לא צריך לציית לחוק, עובדות שאי אפשר להתווכח איתן, אנחנו נקבל אותן." הם יגידו את זה כי הם יודעים שאין לך עובדות שמוכיחות שאתה לא צריך לציית לחוק, כמו שאין לך עובדות שמוכיחות שאלוהים לא קיים, או שאין לך עובדות שמוכיחות שאין לך אחות. אז הם הולכים להגיד לך "כן, אתה יכול לאתגר את זה, אנחנו לא מתייחסים לזה כאילו שזו האמת החקוקה בסלע, תוכיח שאתה לא צריך לציית לחוק, תוכיח שאין סמכות, בבקשה.". הם בשום מקרה עוד לא אמרו "כן, ואנחנו לא נאפשר לך לאתגר את הנחת העבודה שלנו!". אם הם יגידו שזו אכן הבשובה האלוהית עבורם, האמת החקוקה בסלע והם לא הולכים לאפשר לך לאתגר את זה, זה רק יוכיח שהם האנשים הכי טפשים בעולם ושאתה לא מקבל משפט הוגן, כי הם לא נותנים לך לאתגר מרכיב יסודי בהאשמות כנגדך, שבלעדיו אין.
עכשיו, אם אתה הולך לאתגר את זה, אתה כמובן יכול לציין שהתביעה לא הציגה שום ראיות, שום עובדות, שאתה צריך להפריך אותן, או לאתגר אותן. למעשה אתה לא צריך להביא שום הוכחות שאין לך אחות כי אף אחד לא הביא הוכחה שיש לך אחות. וזה מאוד פשוט להראות להם עד כמה המחסור שלהם בעובדות הוא בעייתי.
וכמובן שבמשפט, השוטר או השוטרים יצטרכו להגיע ולהעיד, ואתה תשאל אותם שאלות מאוד קשות, כמו "האם אני הייתי במדינה באותו הזמן?" והם יגידו "כן." ויתנו להם לענות על זה, ואתה תשאל אותם "מהי המדינה?" וזה רק יראה עד כמה כל הדבר הזה הוא הונאה אחת גדולה. הם פועלים בשם המדינה, המדינה היא זו שמופיעה בבית המשפט ותובעת אותך, והם טוענים שאתה היית בתוך המדינה. זה כמובן כשל לוגי מסוג "שפה מעורפלת" שמשתמשים במונח מסויים, במובנים שונים ומערבבים בין המובנים. פעם אחת המדינה היא איזור גיאוגרפי, פעם אחרת היא גוף פוליטי ויישות משפטית שתובעת אותך בבית משפט. זה כמובן בלתי אפשרי כי התובע במשפט לא מייצג את האדמה. אז הדבר היחיד שאפשר להבין מזה זה שהם משתמשים בשפה מעורפלת ופעם אחת משתמשים במדינה בתור כינוי לאיזור גיאוגרפי ופעם אחרת בתור גוף פוליטי. וזה כמובן כשל לוגי.
אנחנו לא הולכים להניח להם בעניין הזה, אנחנו הולכים לעשות להם חיים מאוד קשים. זה אומר שגם ביום ההקראה, מתי שהם מצפים שתגיד "מודה" או "כופר" אתה הולך לקיים דיון מסביב הבקשה שלך. אפילו אם הבקשה נדחית, אפילו אם השופט דוחה את הבקשה, אתה יכול להעלות את כל העניינים שמופיעים בבקשה ביום של ההקראה, ביום של הדיון, ואתה יכול לבקש דיון נוסף רק בשביל הבקשה. הם כמובן יכולים גם לסרב, אבל יש שאלות שאת היכול לשאול שממש יאלצו אותם לענות לך עליהן. כמו למשל "האם אני יכול לשאול שאלות רלוונטיות? האם אני זכאי לקבל תשובות ענייניות?" והם כמובן יענו ויגידו לך "בודאי שאת יכול, כן כן." ורק את דיון ההקראה שבו אתה אמור להפציר "מודה" או "כופר" אתה הופך לדרמה מאוד רצינית, עבורם, אתה מקלקל להם את כל ההצגה הזאת.
אח"כ שמגיע המשפט, הם צריכים להביא את כל העדים, ואתה חשוף את הרשע והטמטום וההונאה שבבסיס השיטה שלהם. ואם אתה לא מצליח יש סיכוי שבערעור אתה תוכל להצליח על-ידי זה שאתה מראה שלא קיבלת משפט הוגן. לא בגלל שאין ראיות שאתה צריך לציית לחוק, אלא בגלל שלא קיבלת משפט הוגן בפעם הראשונה. זו עילה לערעור. זו עילה מצויינת לערער, לא קיבלת משפט הוגן, יש לך הוכחות שלא קיבלת משפט הוגן. לא נתנו לך לאתגר את העובדות והעדים ששימשו כנגדך, השופט הניח שאתה לא חף מפשע כבר בתחילת המשפט, יש המון עילות לערעור ולביטול התיק בערעור.
להם זה יעלה יותר
ואחרי שכל זה נגמר, אתה יכול לקחת את כל השטויות שהם אמרו לך, ולחשוף אותן בבלוג, באינטרנט, בעיתונות, וכמות הנזק, רק העלות של כל התהליך הזה, הרבה יותר גבוה בשבילם מאשר מה שהם מרוויחים מזה. גם אם הם רושמים לך קנס של 250 ש"ח וגם אם הם רושמים לך קנס של 1,000 ש"ח או 3,000 ש"ח, העלות שאת תייצר להם, העורכי דין שיצטרכו לטפל במכתבים, בבקשות, בטלפונים ובהופעות שלך בבית המשפט, והשופט, השכר שלהם, והשוטרים שיגיעו להעיד, והמביכה שתיצור להם תגרום להם נזק הרבה יותר גדול ממה שהם יכולים להרוויח מהסיפור הזה. במקום לייצר עוד הרתעה ופחד, הם הולכים לייצר רק עוד קלקול במערכת התעמולה שלהם. אם 6,000 אנשים או 15,000 אנשים בשנה יעשו את זה, מבלי לתאם אח עם השני, מבלי לקחת סיכון של לעבור על החוק בגלוי ולהגיע עם סמים מול הכנסת, כל המערכת תקרוס.
לכן אני חושב שזה חשוב להבין מה הבעיתיות ברעיון של ליל הבאנגים הגדול, שבעצם בא לשכנע אנשים ש "אם אנחנו כולנו ביחד, בו זמנית עושים את זה, אז יש לנו כוח." ההנחה היא שאם אנחנו עושים את זה כל אחד לבד, אין לנו כוח, ההנחה הזו שגויה. אם 6,000 אנשים עושים את זה לבד, כל אחד מגיע לבד לבית המשפט, כותב מכתב, כותב מכתבים למשטרה ולשוטרים ולבית המשפט לבד, זה מייצר עומס גדול ועלות מאוד גדולה למערכת, זה מקלקל להם את כל התעמולה. ובסופו של דבר, אתה חושף את כל השטויות שהם אמרו לך, בתקשורת, באינטרנט, את המטלפן לרדיו ואומר "האשימו אותי בשימוש, ולא נתנו לי לשאול את השוטר שאלות. התובע לא סיפק גילוי ראיות, והשופט בכל זאת פסק לטובתו."
וזה הסיבה שאני מאמין בפעולה עצמית, זו הסיבה שאני עושה את כל זה. כבר מזמן הבנתי שקשה מאוד, עד כדי בלתי אפשרי לארגן קבוצה של אנשים שפשוט תומכים באותו הרעיון כמו ליגליזציה, ולגרום להם לפעול ביחד. לכן אני מאמין בפעולה עצמאית שכל אחד עושה את החלק שלו בעצמו. אני לא מדבר על לקחת סיכון, ולעשות מעשה שהוא רק יכול לגרום לך לנזקים, כמו ללכת מול הכנסת ולדפוק באנג לבד, מה שאני אומר זה ללכת לבית משפט ולהילחם. עכשיו אתה לא צריך לחכות שיתפשו אותך עם מריחואנה, ולהתמודד עם כתב אישום שיכול לגרום לך נזק גדול, ואני מדבר על אלף, אלפיים, שלושת אלפים ש"ח, תקופת מאסר על תנאי זה לא דבר נעים מעל הראש שלך, ואולי גם עבודות שירות מבאסות, תיק פלילי, ושאר דברים לא נעימים שכאלו. אני לא מדבר על לחכות שתסתבך עד כדי כך בשביל שתתחיל לדפוק את המערכת באופן עצמאי.
להלחם בכל העוולות בפעולה אחת פשוטה
אתה יכול פשוט לקבל דוח חניה, או דוח תעבורה, וללכת לבית משפט על דוח תעבורה של 250 ש"ח, וכך לחשוף את ההונאה של בית המשפט. באותה הפעולה אתה מייצר נזק לאותה המערכת שכופה את פקודת הסמים על אנשים. ואנשים לא מבינים את זה שקנס תעבורה הכי שטותי שבעולם, למשל, אם עשית פניית פרסה במקום נידח שאין בו אף מכונית 2 ק"מ לכל כיוון, עשית פניית פרסה על קו הפרדה רציץ ולא ראית את השוטר שהסתתר מאחורי השיחים, אבל בשם כל מה שטוב, לא סיכנת אפילו חתול, או נמלה! יש ראות מעולה 2 ק"מ לכל כיוון אבל לא ראית את הניידת שמסתתרת מאחורי השיחים, והם יודעים שאנשים עושים שם פניות פרסה בגלל הם חושבים שזה בטוח ואף אחד לא רואה אותם, ואז הם אומרים לך "עברת על קו הפרדה רציף! זה דבר מסוכן! אתה צריך לשלם 750 ש"ח! 250 ש"ח! 500 ש"ח!" לא משנה כמה, הנקודה היא שאתה יכול באותו הרגע לאתגר את כל עניין הסמכות, וזה בדיוק אותו העניין כאשר מאשימים אותך בשימוש עצמי במריחואנה.
מדובר פה על פשעים ללא קורבן או נזק. המדינה מאשימה אותך שפגעת בה. המדינה. אף אזרח או בנאדם לא מאשים אותך אישית. הם בכלל לא יכולים להוכיח שהמדינה קיימת ושיש אזרחים אבל הם תובעים אותך בשם המדינה. ואתה יכול לחשוף את כל ההונאה הזאת. וזו דרך מעולה להילחם במערכת שגם מענישה ותוקפת צרכני מריחואנה.
אל תחכה לקבל אישור מכולם, צא כבר לדרך ותשמש דוגמה
למרות שהרבה אנשים תלו תקווה בליל הבאנגים הגדול, או ביום המריחואנה ודברים שכאלו, שזה נחמד, זה כיף זה סבבה, זה גם חשוב, אבל זו לא הדרך היחידה, ויש דרכים אולי יותר אפקטיביות להילחם במערכת וזה בדיוק מה שאני מציע פה לעשות. ואני חושב שהמוטיבציה של מישהו ללמוד את השיטה שלנו ולהתטרף לפעילות ולהתחיל לאתגר את הבירוקרטים על השקרים שלהם, היא לא עניין של רווח אישי כמו "וואו אני יכול לחסוך המון כסף אם אני אצליח לבטל קנסות בבית משפט, ואני לא אשלם לעורך דין כי אני אוכל לייצג את עצמי בכל משפט שלא יהיה" כי כל זה רק בונוס, ערך קטן. בשבילי, העניין הוא שאני לא מוכן שידרכו עלי. יש לי כבוד עצמי, אני לא מוכן שאנשים טפשים ומרושעים ידרכו עלי. ועוד יצאו בלי שום נזק. זו הסיבה שאני עושה את זה. וזו הסיבה שאני חושב שאנשים צריכים להבין, שיש לנו כוח. לכל אחד מאיתנו לבד יש כוח. אתה לא צריך לחכות ש 6,000 אנשים יגידו לך "יאללה גם אנחנו עושים את אותו הדבר" אתה יכול לקום ולעשות את זה.
ביום שאתה מקבל קנס תעבורה של 250 ש"ח או דוח חניה של 100 ש"ח - קום ותתקע להם קוץ ברגל מתי שהם באים לדרוך עליך. קלקל להם את כל המשחק. קלקל להם את כל ההצגה ביום שהם באים לדרוך עליך. אפילו אם זה משהו קטן. ואז, תראה לאנשים ותגיד "הנה, אני עשיתי את זה. אני גרמתי להם הרבה יותר נזק ממה שהם יכלו להרוויח. ממה שהם ירוויחו, גם אם אני הייתי צריך לשלם את הקנס הזה." או שתראה לחברים שלך "הנה, ביטלתי את הקנס. לא רק שגרמתי להם נזק גדול, גם הצלתי את הארנק שלי על הדרך." או אפילו "לא הצלתי את הארנק שלי אבל גרמתי להם נזק הרבה יותר גדול, והראיתי להם שאני לא איזו נמלה שהם יכולים לדרוך עליה, אלא שבכל פעם שהם יעשו את זה, הם יגרמו לעצמם נזק מאוד גדול."
ברגע שאתה עושה את זה, אתה יכול ללכת לשכנע אנשים אחרים לעשות את זה, אבל אתה לא יכול לשכנע אנשים לעשות משהו שאתה לא עושה אותו. להגיד לאנשים "בואו, נתארגן ביחד, ואז כולנו ביחד, נלך כל אחד עם הקנס שלו לבית המשפט..." כי לא כולם מקבלים קנס באותו היום, או באותו החודש, לא כולם הולכים לבית משפט באותו הזמן. אנשים תמיד מחכים למישהו שיעשה את הצעד הראשון. פה מדובר על פעולה שאתה יכול לעשות לבד, ולהגיד "הנה, אני עשיתי. מה אתה עשית בשביל החירות?"
אז לכן אני בכלל לא מתרגש מזה שלא באו הרבה אנשים עם באנגים לליל הבאנגים הגדול. אני לא חושב שזה הסיכוי היחיד שלנו, לפעול ביחד כקבוצה גדולה. אני חושב שכל אחד מאיתנו צריך לפעול באופן אישי בדרך שאני אמרתי, ולהראות לחברים שלו ולשאר האנשים בכוכב "היי, אני עושה את החלק שלי. אם כולם יעשו את החלק שלהם, מתי שמתאים להם, כל המערכת תיפול. אני כבר עשיתי את החלק שלי. אני אעשה אותו שוב אם אצטרך. בכל פעם שאני אקבל קנס חניה או תעבורה, אני אעשה את זה."
אמנם זה כוח גדול, אבל זו לא הדרך היחידה. וזה לא הכוח היחיד שיש לנו. ואולי יותר חשוב להבין שאנחנו לא צריכים להביא אלפים של אנשים ביחד, בשביל להילחם בכל סוג של עוולת שהממשלה יוצרת. יש אלפים של סוגים שונים של עוולות שהמערכת מייצרת בכל יום, ואנחנו לא יכולים לכנס קבוצת עניין מסביב כל אחד מהעניינים האלו ולארגן אלפים של אנשים שביחד יקדמו אירוע שבו כולם פועלים ביחד, ואם לא מספיק אנשים מגיעים לא קורה עם זה כלום... יכול להיות שאפילו אם היו מגיעים 6,000 אנשים עם באנגים ולא היו מעצרים, עדיין היו מתעלמים מזה בממשלה וממשיכים העוולת כרגיל. אפילו אם התקשורת הייתה מדווחת על זה, לא היה קורה כלום. זה יכול לקרות. כמה חברי כנסת היו מקיימים איזה דיון, לא מחליטים כלום, ועד שנה הבאה שיהיה עוד פעם ליל הבאנגים הגדול, והם יכולים לסחוב את זה עוד עשר שנים כמו כלום.
אבל אם אנחנו, אם 6,000 אנשים הולכים לבית משפט, ותוקעים את המערכת, בכל פעם על כל עניין הכי קטן, על דוח חניה, על קנס תעבורה, על האשמה בשימוש והחזקת סמים קלים, בכל אחד מהמקרים האלה, אם כל אחד מהאנשים האלה, בזמן שלו, לא היה נותן למערכת לדרוך עליו, הנזק שהיה נוצר למערכת, העומס שהיה נוצר על בתי המשפט, העלות שנוצרת מהתהליך לבתי המשפט ולמערכת אכיפת החוק היא מאוד כבדה, והם לא יכולים להתעלם מזה במשך עשר שנים כי כל המערכת שלהם תיקרוס. בנוסף יש פה רווח אישי שאנשים יוכלו להציל את הארנק שלהם.
בכל פעם שאת העושה את זה, כשאתה מאתגר את הרעיון שיש לממשלה סמכות מעליך, אתה למעשה נלחם כנגד כל סוגי העוולות שנופלים תחת הכותרת "פשעים ללא קורבן או נזק" -לא רק כנגד חוק אחד שהוא עוולת כמו פקודת הסמים. ברגע שאה הולך ומאתגר דוח חניה שאתה לא רוצה לשלם אותו, של מאה ש"ח, אתה מאגר את כל המערכת של כל העוולות האלה. במכה אחת.
אבל רק רגע, יש עוד! עוד הרבה!
בעיה נוספת היא שלמרות שכל כך הרבה אנשים רוצים לתקן את המערכת, הם מתרכזים רק בעוולה אחת, בסימפטום אחד של בעיה שיש לה שורש מאוד מפותח. הם רוצים שיתנו להם לעשן, אבל הם לא מבינים את שורש הבעיה. עם קריאות כמו "הו הא מי זה בא? ראש הממשלה הבא!" הקהל מראה תמיכה בהמשכיות הבעיה, בשורש הבעיה. הקהל רק רוצה לטפל בסימפטום אחד של הבעיה. הם לא מתנגדים להפעלת אלימות באופן כללי, אלא רק כאשר זה נעשה כנגד צרכני מריחואנה.
עורכי דין הם שותפים לרווחים מהמלחמה במשתמשי הסמים
נקודה אחרת היא, שאני חושב שהרבה אנשים עשו ניצול ציני ביותר של הערב הזה, של כל האירוע הזה, ואני מדבר על עורכי הדין "התותחים" שתמכו ועודדו אנשים לקיים את הערב הזה, ומי שלא מבין את זה, העורכי דין שמייצגים משתמשי קנאביס, אפילו אם הם עושים את זה בהתנדבות האירוע כמו ליל הבאנגים הגדול, זה המקצוע שלהם. הם שותפים מלאים לרווחים של המלחמה במשתמשי הסמים. אז כן, יכול להיות שאיזה עו"ד יגיע לשם והוא הציע לכמה אנשים שהוא ייצג אותם בחינם, אבל הסיבה היחידה שעורך דין יעשה את זה בחינם זה בשביל לפרסם את עצמו, בשביל שאח"כ הוא יוכל לעזור לאנשים בתשלום. הוא יכול לצבור מזה ניסיון, פרסום, ואנשים עמדו שם ואמרו "יש לי עורך דין תותח!" כן? יש לי עורך דין תותח? בואו נחשוב על זה. השופט הוא עורך דין. התובע הוא עורך דין, והסניגור הוא גם עורך דין. כל המערכת הזאת מנוהלת על ידי עורכי דין. הנאמנות שלהם היא קודם כל לממסד שהם עובדים בשבילו. רק אח"כ ללקוחות הפרטיים שלהם. הכון, אני לא משווה בין סניגור שעובד בשביל לקוחות פרטיים וצריך לשמור על מוניטין מסויים, לתובע ושופט שהם לא צריכים לשמור על שום מוניטין. יש להם עבודה בטוחה, הם לא צריכים לעמוד בשום סטנדרטים אנושיים.
אבל עדיין, יש פה בעיה מאוד גדולה. אנשים לא מבינים שעורכי הדין האלה, הם מרוויחים מכל העניין הזה, אפילו אם הם מתנדבים לייצג כמה אנשים בחינם, בשביל לקדם איזו ליגליזציה. עכשיו אני לא אומר שהם לא רוצים שתהיה ליגליזציה, יכול להיות שכן, שהם בעד, שהם מבינים את הבעיה המוסרית. אבל האמונה שיש לאנשים בעורכי דין, רק בגלל שכמה מהם באמת רוצים להפסיק את המלחמה, אפילו שזה יפגע להם טוטאלית בפרנסה (כי עורך דין שמעסק בתיקים של סמים, ויש הרבה שבנו על זה וילות כבר, יאבד את העבודה שלו אם תהיה ליגליזציה). אולם, אותם עורכי דין יוכלו להמשיך לייצג משתמשי סמים אחרים שתמיד ישארו לא חוקיים. אנשים שמעשנים קריסטל. בולעים אקסטות. מלקקים טריפים. יש עוד לקוחות.
לעורכי דין יש רישיון והם יאבדו אותו אם הם ידברו כנגד שורש הבעיה
אבל הציניות, ההצגה כאילו הם מתנגדים למערכת, הם מתנגדים לסימפטום וזהו, אבל הם לא מתנגדים לשורש הבעיה. אין להם בעיה אם זה שלשופט מותר על פי חוק לכפות עליך להופיע למשפט, ושמופעלים איומים ברצח בשביל שתגיע. יש להם רק בעיה עם זה שמריחואנה לא מותרת, שפוליטיקאים לא נותנים רשות לעשן חשיש. אין להם שום בעיה אם הרעיון המטופש והמרושע, שאנחנו, צריכים לבקש רשות מפוליטיקאים לחיות את החיים שלנו. וזה אחד הבעיות שאני רואה באירוע הזה, שהוא די אימפוטנטי, אם מסתכלים על זה ככה.
מי שטועה, וחושב שגם אנחנו באגודה למלחמה בבירוקרטיה מרוויחים בדיוק כמו העורכי דין האלו, טועה בגדול. וכבר היו כאלו שהאלו את הטענה הזו. ההבדל הגדול הוא, בין השאר, שאנחנו מלמדים אנשים לייצג את עצמם, היכן שעורכי דין מחכים לעשות קופה בכל פעם שאתה מסתבך מחדש. על כל מקרה. אבל ההבדל המהותי ביותר הוא בדרך שאנחנו עושים את זה. אנחנו לא עורכי דין, אין לנו רישיון שאנחנו מפחדים לאבד, אנחנו לא חברים בכת ואין לנו נאמנות למערכת המשפט והממשלה. השיטה שלנו תוקפת את כל ההיגיון המעוות שבבסיס השיטה, משהו שעורכי דין אף-פעם-לא-יעשו. הם לעולם לא הולכים להילחם בעניינים שאנחנו, פה, נלחמים עליהם. גם אסור להם, וגם הם לא רוצים.
"שוטרים רק עושים את העבודה שלהם" - בדיוק!
היה יפה מאוד לראות אנשים צועקים "די לאלימות! די לאלימות! די לאלימות!" כי אלו היו המילים המדוייקות ביותר למה שקורה שם. חשוב להזכיר, תמיד, ששוטרים ש-"רק עושים את העבודה שלהם" - צודקים. הם באמת רק עושים את העבודה שלהם. הם לא עוצרים את המעשנים, בגלל שזה החוק. בגלל שהחוק נכפה באיומים. כי אף אחד לא מכריח את השוטרים לעצור אנשים. להיכנס להם בכוח לבית. לתפוס אותם בכוח ולזרוק אותם לכלוב. שוטר יכול להגיד: "אני לא רוצה להשתתף בזה, תפטרו אותי, אבל אני לא מוכן לפגוע באנשים. אני לא רוצח שכיר, אני לא ביריון להשכרה," אבל לשוטר יש את הבחירה לעשות את זה. שוטר יכול בכל רגע להגיד "אני מתפטר" ואין שום חוק אומר שלשוטר אסור להתפטר. כל שוטר יכול להגיד "אני מפסיק להיות שוטר" הוא לא חייב אפילו להגיד למה, הוא יכול להגיד "אני ברגע זה, מתפטר מהמשטרה." אבל השוטרים עושים את מה שהם עושים בשביל משכורת. לא בגלל שזה החוק, אף אחד לא כופה עליהם לעשות את העבודה שלהם, זה חשוב שנדע להבחין בין אנשים ששוטרים כופים עליהם דברים, לבין שוטרים שמבצעים את הכפייה מתוך בחירה ורדיה אחר רווח אישי, משכורת. לפעמים גם סיפוק אגואיסטי של הרגשת העליונות שלהם. אבל הם בוחרים לעשות את זה, לא בגלל שהם חייבים, הם בוחרים.
אני חושב שאילו אני הייתי שם, לא הייתי צועק "די לאלימות!", כי הטיעון הוא בדרך כלל "כשוטר, אני לא יכול לבחור איזה חוק לאכוף ואיזה לא. בתור שוטר אני חייב לאכוף את כל החוקים." ומממ..... נכון! אבל אתה לא חייב להיות שוטר. אני הייתי צועק להם "אתם עושים את זה בשביל הכסף! אתם מרביצים לאנשים בשביל הכסף! לא בגלל שאתם חייבים! אתם מרביצים לאנשים בשביל הכסף! לא בגלל שאתם חייבים לעשות את זה!" כי זו האמת.
