חולי שלטון או חולי שליטה, אנשים שאוהבים לשלוט באנשים אחרים, לדחוף את האף שלהם לעניינים לא שלהם, אנשים שלא אוהבים לאפשר לאחרים לחיות בשקט. אני חושב שכאלו הם רוב האנשים, הם בהחלט יותר מאיתנו, אנחנו שמתעסקים רק בעניינים של עצמנו ומניחים לאחרים לחיות את החיים שלהם. יש ממש אחוז גדול של אנשים בחברה שרוצים לשלוט באנשים אחרים. הם חולי שליטה, הם פשוט לא מעוניינים לכבד כל סוג של גבול בין עצמם לבין אדם אחר. וסיבה אחת שזה מופיע בפוליטיקה, היא שהם רואים את החיים שלך, והם רוצים לשלוט בהם, ודרך אחת שהם יכולים לשלוט בחיים שלך זה באמצעות הרפואה הציבורית. אנחנו כבר ראינו את זה עם העישון, שהפך מזמן לעניין ציבורי, אם מישהו מעשן או לא, כי "אני לא רוצה לשלם לבנאדם הזה, הוא גונב את כל הכסף שלנו שמיועד לרפואה ציבורית" והם שוכחים את העובדה שמעשנים בדר"כ מתים צעירים. מה שאומר שהם לא שוכבים בבתי חולים למשך שנים על גבי שנים, אוכלים מאות אלפי שקלים של תקציבי בריאות מידי שבוע.
אם אתה נותן למישהו את הסיכוי לשלוט בחיים שלך, ובכן, יש הרבה אנשים שיקפצו על ההזדמנות לשלוט בך. לעומת זאת, אנרכיזם זה משהו שקשה למכור. אנשים כמוני, שרק רוצים להתעסק בחיים של עצמם, ולעזוב אנשים אחרים לנפשם, ולא לדחוף את האף לעניינים של אחרים, למרות שיכולתי לשלוט ולהרוס לאנשים מסויימים את החיים, אני לא רוצה את זה. אני לא רוצה לשלוט בחיים של מישהו אחר, אני לא רוצה להגיד לאנשים אחרים מה לעשות. לך תעשה את הבחירות שלך בעצמך, ואני מבטיח לך, אתה תרגיש עם זה הרבה יותר טוב. תחליט בעצמך מה לעשות עם החיים שלך. וזו איננה נטיה רגשית כה נפוצה בימינו. מה שנפוץ, זה "חייבים שלטון. חייבים לשלוט בציבור" או "חייבים לשלוט בחברה, אסור לאפשר לכל אחד לעשות את מה שהוא רוצה לעשות". אני אומר, תנו לכל אחד לעשות את מה שהוא רוצה לעשות. תנו לכולם לבנות לעצמם את החיים שהם רוצים לבנות. כן! אך זו איננה נטיה רגשית נפוצה כל כך.
הסיבה שאני כותב את כל זה, ותחשבו לרגע, על הריקנות, על תחושת החוסר בערך עצמי שיש לאדם שחייב לשלוט באחרים. איזה ואקום יש לאדם כזה בתוך הנשמה, שהוא חייב להסתכל על אנשים אחרים ולנסות לנהל להם את החיים. זה ממש כאילו שעל ידי התמקדות בכל שאר האנשים, הם יכולים להתעלם ממה שיש בתוכם. ולרוב, זה לא הרבה. מנסיון, שאני מתמודד עם אנשים כאלה, אפילו אם אני מציב גבולות ברורים ביותר, הם שונאים אותי על זה. הם שונאים אותי כי אני אומר להם, במקרה ואני מרגיש שדוחקים בי "לא אכפת לי איזה עצה יש לך בשבילי. אני לא רוצה את העצות שלך. לא ביקשתי ממך עצות, לא ביקשתי ממך כלום." ואז הם בד"כ מגיבים עם "אני רק מנסה לעזור, אני רק מנסה..." אבל תעצור פה, כי אף אחד לא ביקש את העזרה שלך.
אם אני ניגש לרכב שלי, ואני רואה מישהו חונה ליד עם הטנדר שלו, והוא מפרק לי את הגלגל ואומר "שמע, נראה לי שהיה חסר לך קצת אוויר בגלגלים, אז חשבתי למה שאני לא אתן לך צמיג חדש, והנה החשבון" אני חושב שכולנו יכולים לראות שמשהו כאן לא ממש בסדר. אבל לא מספיק אנשים מזהים את חולי השליטה שמנסים לעשות את אותו הדבר, אלו שאומרים "אני רק מנסה לעזור, אני רק מנסה לתמוך". פעם, כשהייתי צעיר יותר, היה לי קשה עם זה. כיום, אני כבר יותר אסרטיבי ויכול לומר "אל תדחוף את האף שלך". זה משהו שכולנו צריכים לדעת לעשות. ואני מתחיל לתהות, האם חולי השליטה הם רבים בהרבה מאנשים כמוני. אני לא יודע מדוע לחיות את החיים שלך ולהניח לאחרים לנפשם זה לא סגנון חיים פופולרי יותר, אבל זה בהחלט לא נראה שזה כך כיום. וזה ממש מעניין אותי לשמוע מה יש לכם להגיד בנושא. אתם מוזמנים להיכנס לפורום של האגודה ולספר מה דעתכם על חולי שליטה.
