טייקונים, פוליטיקאים ושוטרים

רוב ההבדל בין אלו שמתנגדים לקשרי הון שלטון, ואלו שמתנגדים לרעיון עצמו של שלטון הוא הכשלון של הראשונים להבחין בין שני הדרכים לעשיית הון: פוליטיקה וכלכלה. אלו שממקדים את המאבקים שלהם בקשרי הון שלטון רואים את ההון שנעשה על ידי פוליטיקה ואז פועלים במטרה להעניש את אלו שעשו הון באמצעים כלכליים. האירוניה היא שהאנשים אותם הם רוצים להעצים הם אותם האנשים שגנבו מהציבור לכל אורך הדרך.

הנה ההבדל, בקצרה: אמצעים כלכליים לעשיית הון מצריכים את כל הצדדים לעסקה לפעול מרצונם החופשי, באופן שפוי ולא אלים. אמצעים פוליטיים לעשיית הון מצריכים שצד אחד יחזיק באקדח ושהצד השני יהיה בלתי חמוש. עכשיו, כשאני אומר אקדח, אני מתכוון לאקדח. זו לא מטאפורה. אלו השוטרים והחיילים שמרצונם החופשי כולאים אותנו, בוזזים אותנו, משפילים אותנו ואפילו רוצחים אותנו - אם נעז להתנגד ולהגן על עצמנו מפניהם.בלעדיהם לא היה שלטון, ולא היו קשרי הון שלטון.

תראו, טייקון זקן עם מיליארד דולר בבנק -לא יכול לכלוא אותי. לא יכול לקחת ממני מיסים. לא יכול לחסום לי את המעבר בגבול, לא יכול לסגור לי את העסק או להכריח אותי לקבל ממנו רישיון. שוטרים יכולים. ושוטרים עושים את זה מרצון חופשי. אף אחד לא מכריח אותם. אם הלוגיקה הזו עדיין לא לגמרי משכנעת אותך, אפשר גם ללמוד מעובדות העבר: היטלר לא היה יכול לרצוח 6 מיליון יהודים בעצמו. אם אנחנו רוצים להבין מה קרה בשואה, אנחנו חייבים להבין שזה לא קרה בגלל שאיש אחד רשע נתן פקודות בלתי מוסריות, אלא בגלל שמיליוני אנשים הסכימו לקבל פקודות בלתי מוסריות.

זה קל מאוד להבין את זה ברמה האישית, אבל בגלל כל התעמולה ושטיפת המוח היסודית שעברנו, זה קשה להבין את זה בצורה חברתית-פוליטית. אם אני הייתי מוריד לך עכשיו מכה חזקה על העורף, ואז הייתי אומר לך, שעשיתי את זה בגלל שחבר שלי אמר לי לעשות את זה, תגיד לי אתה... על מי היית כועס יותר?

ולכל אלו שמנסים להתחכם איתי עכשיו, ולטעון ולשקר שהם היו כועסים יותר על החבר שנתן הוראה בלתי מוסרית ולא על זה שביצע אותה... יש לי ניסוי מדעי שאתם יכולים לעשות כבר עכשיו! קומו מהמחשב, עכשיו, וגשו לאמא או אבא שלכם, ותורידו להם סטירה. תגידו להם שהבלוג שלי ביקש מכם, ותראו בעצמכם על מי אנשים יותר כועסים, כאשר זה נעשה ברמה האישית, ולא ברמה הפוליטית. אם אתם עדיין מנסים לטעון לשקר ולומר שזה אחרת כאשר זו הוראה של פוליטיקאים, אמרו לי, האם הייתם ניגשים להוריכם ומכים אותם לו הייתה זו הוראה של פוליטיקאי?

אני לא מאמין למי שטוען שזה בסדר לבצע פשעים כאשר פוליטיקאים מבקשים ומשלמים על זה. אפילו הפוליטיקאים, בבית הדין לפשעי מלחמה כבר קבעו בעבר שהתירוץ ש-"רק צייתתי, רק מילאתי פקודות" הוא לא תירוץ קביל. וגם את החוכמה הזו פוליטיקאים הגו רק בדיעבד. אז בואו לא נהיה חכמים לאחר מעשה, ונסכים שמקור הבעיה היא בציות העיוור של אנשים -למדינה. לא בהוראות שקמצוץ של אנשים רעים נותנים. אם יש לנו קמצוץ של אנשים רעים שנותנים הוראות רעות, ויש לנו מיליונים של אנשים שמוכנים לציית בלי לחשוב - ללא ספק הבעיה הגדולה שלנו היא צייתנות - ולא הקמצוץ ששולט בעדר הזה.

כן, זה מרגיז. זה ממש מעצבן רק לחשוב על כל האוליגרכים שעושים המון כסף מהמצב, ומעודדים אותו, ותומכים בשיטה, והם לא אנשים טובים. היטלר לא היה בן אדם טוב. אבל חשוב לזכור, או לדעת, שגם כל שאר המנהיגים השליטים בזמן מלחמת העולם השניה לא היו אנשים טובים. האויבים של היטלר לא היו מונעים ממוסר, הם לא שלחו חיילים במטרה להציל את היהודים ממחנות ההשמדה. הם שלחו חיילים בשביל בצע כסף. למעשה, העליה של היטלר לשלטון היתה תגובה או תוצאה של מעשים רעים שביצעו שליטים וחיילים של מדינות אחרות כנגד גרמניה. התנאים שהביאו לפרוץ מלחמת העולם השניה, לא היו הרצון של היטלר להשתלט על העולם ולהשמיד את היהודים. התנאים שהביאו לפרוץ מלחמת העולם השניה היו צעדים מרושעים כנגד גרמניה, התנאים שנוצרו לאחר מלחמת העולם הראשונה. גרמניה, שהפסידה במלחמת העולם השניה, הייתה חלשה, וכל שאר המדינות ניצלו את החולשה שלה בשביל לבזוז את העם הגרמני. זה לא אומר שהיטלר היה צדיק. כל השליטים של המדינות היו, והינם אנשים מרושעים. אבל אם היינו שופטים רק את המנהיגים, או רק את היטלר, ולא את החיילים שלו, טוב, אני אפילו לא צריך להסביר את זה, כי כאשר מדברים על מדינות זרות, ולא על המדינה "שלנו", קל להעביר ביקורת אובייקטיבית. קל לנו לומר שהחיילים הגרמנים, ש-"רק צייתו לפקודות" היו אנשים רעים שהיו צריכים לדעת יותר טוב, שהיו צריכים לסרב לפקודות בלתי מוסריות.

ויש את כל אלו שמתעשרים כיום מהשיטה, ומעודדים אותה, ורק לחשוב עליהם זה דבר שמעורר זעם ותסכול. אבל אם אנחנו לא נבין, נפנים שהפתרון לא יבוא מלהפיל עליהם את כל האשמה, למעשה, להיפך, לא נפתור את הבעיה. ככל שנתמקד ביצורים המגעילים האלו, נפתח יותר רגש של שנאה כלפיהם, ורגש זה לא מה שאנחנו צריכים כרגע. אנחנו צריכים שכל, היגיון ואסטרטגיה מנצחת. אנחנו צריכים להחליש את האוליגרכים, וזה אומר להפסיק לתת פס, פטור, אישור או הנחה מוסרית לאלו ששולחים את ילדיהם לצבא, למשטרה, בכלל, למערכת. אלו שמבצעים, מפעילים ומנהלים את האלימות והכפייה, הם לא פחות אשמים מאלו שמעודדים את כל זה מלמעלה, או מאלו שקוטפים את הפירות של העץ הרקוב הזה.

כסף זה כוח. אבל כמו שאמרתי בהתחלה, אני לא מפחד מטייקון זקן עם מיליארד דולר בבנק - אני מפחד מהשוטר שמקבל משכורת ממוצעת, זה שמתוסכל מהחיים של עצמו, שויתר על מוסר וערכים, שחושב שבעולם הזה אתה דופק או נדפק. ממנו אני הכי מפחד. אני מפחד מהאנשים שלא מסוגלים למצוא עבודה רגילה, נורמלית, והופכים לשכירי חרב ושקרנים ומוכרים את הנשמה שלהם תמורת חופן בוטנים. כאשר העולם יפטר משכירי החרב האלו, כאשר החברה תדחה אלימות וכפייה, הכסף שישאר בידיים של אלו שהרוויחו עד היום מהשיטה לא יהווה כוח ממשי לדיכוי. אם בחברה חופשית משלטון, יש אדם עשיר שמנסה לדכאות את כולם באמצעות הכסף שלו, ישנם דרכים כלכליות, לא אלימות, למנוע ממנו לפגוע. אני רק אציין כמה דרכים בודדות מבלי להיכנס לנושא ממש: חרם צרכנים, מעבר למטבע אחר (דבר שיוביל לביטול הערך של המטבע של האדם העשיר, דבר שיעשה איתחול מחדש של הכלכלה), ועוד דרכים שלוות, לא אלימות אחרות.

דברים שאנחנו חייבים להפסיק להגיד לעצמנו הם "ממשלה זה רעיון רע, אבל אנחנו כרגע, צריכים ממשלה" וגם "החיילים והשוטרים הם רעים, אבל זה רק בגלל הפוליטיקאים" או "הפוליטיקאים רעים רק בגלל שבעלי הבנקים רעים". זה חשוב שנפנים את העובדה, שהפחד שלנו מאנרכיה הוא הפחד שלנו ממה שפוליטיקאים יעשו אם לא תהיה מדינה. וזו רבותי, אשליה שאנחנו משלים את עצמנו - שפתק בבחירות וכמה ניירות שעליהם כתובים כללים לניהול חברה וממשלה, יכולים לעצור את הפוליטיקאים מלהיות מושחתים. אם אתם רוצים למנוע מהחתול לזלול את השמנת, אתם מפסיקים לשים את השמנת ליד החתול. אתם לא מחליפים את החתול בחתול אחר בכל פעם שאתם תופסים אותו זולל את השמנת. ממשלה זה רעיון רע, וכל ביצוע של רעיון רע יהיה מעשה רע. אם אנחנו מפחדים ממה שפוליטיקאים יעשו כשתהיה אנרכיה, ואנחנו מבינים שחוקים אינם מונעים מפוליטיקאים לנהוג איך שבא להם, כדאי מאוד שנפסיק לאפשר להם להפעיל אלימות בכדי לכפות את החוקים עלינו, חוקים שלא אנחנו בחרנו. אנחנו צריכים לגנות בפה מלא את אלו שמוכנים להפעיל את האלימות והכפייה בעבור הפוליטיקאים שמשלמים להם משכורת, בשם שטות מעורפלת וחמקמקה כמו "עקרון שלטון החוק ויסודות החברה הדמוקרטית". אלו רק מילים יפות ל-"אני הולך לשקר, אני הולך להרביץ לך, לקחת את הרכוש שלך, ואם תתנגד אני אירה בך למוות." אלו אנשים פשוטים שמוכנים להרוג בשביל לבצע את העבודה שלהם, וזה הפיל שהחברה שלנו מחביאה בחדר.

צבא מקצועי... כן בטח... כמו המשטרה?

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי נגד הגיוס בכפייה לצבא. זה תמיד היה נראה לי צביעות ממדרגה ראשונה לכפות על עלי להתגייס או ללכת לכלא, ולטעון שזה במטרה להגן עלי. הרעיון של צבא התנדבותי, אפילו לא בתשלום, נראה לי הרבה יותר היגיוני. ראיתי את עצמי, כמו כל אחד אחר, מחוייב לתרום להגנה האיזורית, אבל הכפייה תמיד נתפשה בעיני כפסולה ומבטלת את כל הערך של ההתנדבות. הרעיון של צבא מקצועי, ברגע ששמעתי עליו, נשמע לי כמו הדבר הנכון ביותר, גם זה לא בכפייה, וגם זה מכובד ביותר לשלם לחיילים משכורת יפה בעד הנתינה שלהם. הרעיון של צבא מקצועי היה נראה לי כמו אוטופיה, המצב הטוב ביותר שאליו אנחנו יכולים לשאוף ביום מן הימים מתי שרובנו נבין שכפייה היא דבר פסול, שלחיילים מגיע לחיות בכבוד ולא להזניח את עתידם הכלכלי. אבל בשם כל מה שטוב.... כמה טעיתי. כמה נפלתי מאשליה להזייה.

כפיית הגיוס היא ללא ספק מנהג פאשיסטי, שגוי, רעיו שסותר את עצמו ובלתי שפוי. אתה הרי לא יכול להעניק לאחרים זכות לכפות משהו על הזולת מכיוון שאין לך את "הזכות" הזו מלכתחילה, ולא ניתן לשנות את המשמעות של מוסר על-ידי חקיקה והצבעה עבור פוליטיקאים בבחירות. אבל מה החלופה? האם בגלל שהפוליטיקאים ומשרתיהם הנאמנים עושים דבר גרוע מאוד, עלינו לתמוך בפוליטיקה עכשיו, רק בגלל שהם מציעים לעשות משהו פחות גרוע? נכון, גיוס מרצון ותשלום סביר לחיילים זה הרבה יותר מוסרי מלכפות על צעירים להתגייס, אבל, האם אנחנו צריכים לתמוך בממשלה ולהשתתף בבחירות רק בגלל שהם כרגע עושים משהו מתועב? אני סבור שלא. אני חושב, שאם מישהו כרגע שודד זקנות וזקנים, ומבחינתי הוא פושע מתועב, אני לא צריך לתמוך בו רק בגלל שהוא מציע לי אפשרות שיהפוך לשודד בנקים ומכולות כל עוד אני מסכים לתמוך בו ולהשתתף במשחק "הבחירות" שהוא מקיים. הבחירות לכנסת הם כמו תיבת-ההצעות לעבדים, ואני מסרב להיות עבד. אני לא חושב שלשדוד בנקים ומכולות זו תחנת מעבר לכל שודד זקנים בדרך להפסיק לשדוד, ואני גם לא מתכוון לתמוך בצבא מקצועי רק בגלל שאני מתנגד לגיוס בכפייה.

רק הכותרת של המאמר הזה מספיקה בשביל להפיל את כל האסימונים שתקועים לנו בראש. צבא מקצועי, כמו המשטרה? על מה אנחנו מדברים בעצם? אנחנו מדברים על גוף מדיני שלא כופה על צעירים להצטרף, וגם משלם לאלו שבחרו להצטרף משכורת. מדהים עד כמה שההזיה חזקה כמו האשליה, שלא עלה בראשי עד כה לחשוב עד כמה צבא מקצועי יהיה נגוע בחולי המדינאי בדיוק כמו המשטרה. ואני פתאום מוצא את עצמי חושב על כל הליברטריאנים, הליברלים שטוענים שהם שוחרי חירות כמו האנרכיסטים, ומקדמים את הרעיון של צבא מקצועי. נכון, זה עדיף בהרבה מצבא בכפייה. אבל זה לא הולך להיות משהו טוב. זה בטח שלא איזושהי אוטופיה או יעד סופי של חברה נאורה.

השאלה היא, האם עלינו לתמוך בצבא מקצועי, שללא ספק הוא הרבה יותר מוסרי כלפי החיילים? אני כותב את המאמר הזה מאחר ואני סבור שרוב האנשים יגידו שכן, אנחנו צריכים לתמוך בצעד הזה אל עבר החירות הפוליטית. אבל אני סבור שלא, שאנחנו ממש לא צריכים לתמוך בדבר בלתי מוסרי, בלתי היגיוני ולא מעשי כהקמת גוף פוליטי חדש נוסח המשטרה, במקום אחד שנסגר. מבט זריז על הכותרות בעיתונים בארה"ב יראה שהצבא המקצועי שלהם הינו לא יותר מאשר כלבי אשמורת של הפוליטיקאים. מבט חטוף בחדשות המקומיות יראה שהמשטרה איננה נקייה ממעשי דיכוי פוליטי. נכון, גיוס בכפייה הוא פסול ופוגע בצעירים, ויש לבטל אותו במהרה, אבל אם ביכולתנו לבטל את הגיוס בכפייה, אז אנחנו צריכים לבטל את זה וזהו. אנחנו לא חייבים לתמוך באונס פחות חמור, באונס של עצמנו. אם אנחנו מסירים את התמיכה שלנו מהממשלה כיום, והיא נפגעת, אנחנו לא צריכים למהר ולשים לה פלסטר. שתדמם הזונה. אם אנחנו יכולים להביא לביטול של גיוס למשטרה בכפייה, ואנחנו מאמינים בחופש, אנחנו לא צריכים לתמוך במשהו שדומה מאוד למשטרה של היום.

תראו, שום דבר לא מבטיח לנו שצבא מקצועי יתפקד יותר טוב מצה"ל של היום. יכול להיות מאוד שצבא מקצועי יביא לנו עוד צרות, עוד מלחמות, ומיסים, ושלטון אימים פאשיסטי. זה יהיה עוד גוף כמו המשטרה, שלא לוקח אחריות אישית על פאשלות. גוף שאין לנו שליטה מעליו. אם אנחנו יכולים להקים צבא מקצועי ולשלם לחיילים, אז בטח ובטח שאנחנו יכולים להחזיק בגופים פרטיים של בטחון, להם נשלם מרצון חופשי. לא ממיסים. חברות בטחון פרטיות יהיו אחראיות למעשיהן, שכן, כמו כל עסק פרטי, איכות השירות ושביעות הרצון של הלקוחות הן הפרמטרים היחידים שקובעים את גורלו של העסק. בשוק חופשי בו מתחרים עסקים פרטיים על ההיצע של השירותים, קיימת תחרות על איכות השירות. חברה שמספקת שירות לא ראוי, לא רצוי, תפסיד את לקוחותיה לחברה שיקימו ייזמים שיזהו את ההזדמנות לספק שירות טוב יותר. זה לא אומר שמי שמפשל ישלם על הנזקים שעשה, או ילך לכלא, אבל זה כן אומר שמי שיפשל יפסיק לקבל כסף ויאלץ לחפש עבודה אחרת.

מה קורה למסעדה שמעלה את המחירים שלה או מורידה את איכות האוכל שהיא מציעה? היא נסגרת! האם אנשים פשוט מפסיקים לאכול? ממש לא. ייזמים אחרים מזהים את ההזדמנות שנוצרת כאשר חברות קיימות עושות רווח עצום. או כאשר חברות קיימות מספקות שירות ומוצרים גרועים, וניתן לספק שירותים ומוצרים טובים יותר. הבנה בסיסית של כלכלת שוק חופשי תראה שגופי בטחון פרטיים יהיו הרבה יותר איכותיים וזולים מאשר צבא מקצועי. הם גם לא יהפכו לקלגסים של פוליטיקאים.

מהתבוננות על השוק החופשי ואיך שיזמים חכמים לא חסרים, אני יכול להיות בטוח לחלוטין שכאשר תגיע השעה וכאשר אנשים יבינו שצריך להחליף את שירותי המדינה בשירותים פרטיים ואחראיים, יזמים כבר יהיו ארוכים להציע לנו תחלופה ראויה לשירותי הבטחון. תבינו, זה לא כל כך קשה. יש לנו המון אבל ממש המון אנשים שכבר מוכשרים לתפקיד, ובהינתן מסגרת ראויה ואחריות אישית לתוצאות, הם יעשו את התפקיד שלהם טוב יותר מאיך שעשו אותו עד כה. זה מאוד פשוט, בשוק חופשי אם אתה לא משביע את הרצון של הלקוחות לשירות טוב, אמין וזול, מישהו אחר מחליף אותך במהרה ומקים עסק משגשג, בגלל שזה אפשרי. זה אפשרי לספק שירות ראוי, וזה אפשרי לא לרמות את הלקוחות. אז בואו נבדיל את עצמנו מהתנועה הליברלית, מפייגלין, מכל "הנאורים" שתומכים ברעיון הדבילי וצר האופקים של צבא מקצועי. בואו פשוט נפסיק לתמוך ברעיון רע ומטופש, רק בגלל שאנחנו מתנגדים לרעיון האווילי והאידיוטי שמיושם כיום.

אין שום צורך לתמוך בצעדים טפשיים בשביל להתנגד למעשים אידיוטים. אין שום הצדק או הסבר היגיוני למה צבא מקצועי צריך להיות צעד בדרך, תחנת מעבר בדרך אל חברה חופשית או משהו שכזה. נניח ואתה יוצא מתל אביב ונוסע לטיול לאילת, ופתאום, באמצע הדרך אתה מגלה שהחזקת את המפה הפוך ואתה בעצם נסעת שעה לכיוון חיפה. עד כמה חכם, או טפשי זה יהיה להחליט ליסוע לעפולה עכשיו? בכל פעם שאנשים מדברים על הרעיון של צבא מקצועי, אנחנו צריכים להזכיר שהמשטרה כיום, היא המודל שעליו הם מדברים. למרות שגיוס בכפייה זה פשע בפני עצמו, אני תוהה, אם המשטרה הייתה גוף שכופה אליו גיוס כללי לשלוש שנים, האם היא לא הייתה יותר מוסרית מאיך שהיא היום? משכורות לא הפכו את הפוליטיקאים ליותר ישרים, משכורות לא הפכו את השוטרים ליותר מקצועיים ומוסריים. זו הכפייה שמקלקלת את הכל, וצבא מקצועי זה רעיון שעדיין מבוסס על כפיית השירותים ומימון על ידי מיסים. שום דבר לא מבטיח שצבא מקצועי יהיה יעיל יותר מהצבא שיש לנו היום. צבא מקצועי לא תלוי בשביעות רצון הלקוחות, הוא איננו עובד קשה וחכם בשביל לזכות בתקציב ואין לצבא מקצועי שום אחריות, מאחר והמימון לא יכול להיפסק על ידי לקוחות לא מרוצים. ואני די בטוח שאם הלקוחות של צבא מקצועי יתמרדו ויפסיקו לשלם מיסים, הצבא המקצועי ישמח להפנות את הקנה לעברם ולהזכיר להם את טיב וטבע היחסים עם המדינה.

הטיעון המוסרי הליברלי בעד צבא מקצועי הוא שזה משהו שיכול לקרות עוד לפני שחברות פרטיות המספקות שירותי צבא פרטי יופיעו, ושזו חובה מוסרית כלפי החיילים שמגוייסים בניגוד לרצונם, ולא מקבלים שכר הוגן, לתמוך בצבא ממלכתי מקצועי. הטיעון הזה שגוי מאחר שהוא מניח את התוצאה, וההנחה היא "מאבק לביטול גיוס בכפייה ללא תמיכה בצבא מקצועי יכשל, אבל מאבק לביטול גיוס בכפייה עם תמיכה בצבא מקצועי יצליח".

דיאלקטיקה מעשית

דיאלקטיקה מעשית היא תיאוריה שפותחה על ידי שני פרופסורים הולנדיים ומתארת כללים לאבחון והערכת טיעונים בדיון ביקורתי. התיאוריה הזו נלמדת כיום באוניברסיטת בר-אילן בקורס "אומנות הטיעון". לפי התיאוריה, בכל דיון ביקורטי ישנם 4 שלבים נפרדים שדרכם צריכים לעבור הצדדים לדיון על מנת לפתור את מחלוקת הדעות שביניהם: שלב העימות, שלב הפתיחה, שלב הטיעונים ושלב הסיכומים.

בשלב העימות, המשתתפים בשיחה קובעים שיש להם חילוקי דעות. בשלב הפתיחה הם מחליטים לפתור את חילוקי הדעות שלהם, וקובעים את נקודות המוצא שלהם: הם מסכימים על כללים לדיון וקובעים אילו טענות הם יכולים להעלות. בשלב הטיעון, הצד המבקר מגן על נקודת המבט שלו על ידי הצבת טיעונים שסותרים את ההתנגדות או הספק של היריב. בשלב הסיכום, הצדדים בוחנים עד כמה נפתר ההבדל הראשוני בדעות שלהם, האם השיחה הייתה נטולת אי-עקביות לוגית, האם מבנה הטיעונים יושם נכון והאם הופיעו כשלים אחרים.

התיאוריה קובעת עשרה כללים לדיון ביקורתי. הפרה של כללי הדיון אמורה לסכל פתרון סביר לחילוקי הדעות והפרה שכזו תחשב לכשלון. עשרת הכללים הם אלו:

1. כלל החופש - הצדדים לא ימנעו אחד מהשני לקדם עמדות או להטיל ספק בעמדות.
נהדר, אז זה אומר שלשופט אסור למנוע ממני להטיל ספק בחובה לציית לחוק ובסמכות המדינה.

2. כלל נטל ההוכחה - צד שמקדם עמדה מחויב להגן עליה אם נתבקש על ידי הצד השני.
אז השופט טוען שיש סמכות... הוא חייב להגן על העמדה הזו.

3. כלל העמדה - כל מתקפה על עמדת היריב חייבת להתיחס לעמדה שקודמה על ידי היריב.
אם לא דיברתי על פירוש החוק, אלא על החובה שלי לציית והלגיטימיות של החלת החוק לגבי, לשופט אסור לעוות את העמדה שלי

4. כלל הרלוונטיות - צד יכול להגן על עמדה, אך ורק קידום טיעונים המתיחסים לעמדה
השופט רוצה להוכיח שיש סמכות ולגיטימיות להחיל את החוק לגבי? נהדר! שיביא עובדות, עדים בעלי ידע ממקור ראשוני או שיוכיח שלעמדה שלו יש תוקף על ידי היגיון בסיסי. דעות של בירוקרטים אחרים לא עובדות פה.

5. כלל הנחת היסוד הלא מפורשת - צד לא יכחיש ובו זמנית ירמוז לגבי הנחת יסוד או יציג בשוגג כהנחת יסוד, דבר מה שלא נאמר במפורש על ידי היריב
כשהשופט מנסה לטעון שאתה לא מבין את יסודות החברה הדמוקרטית בה לאזרחים יש חובה לציית לחוקים של הגוף הפוליטי, הוא מניח שאתה מסכים להנחה שאתה חלק מהחברה הדמוקרטית, אזרח וכו' זה יכול לעבוד יופי בשוק, אבל השופט לא עובד כסוחר רמאי מהשוק, זה בית משפט והיגיון בסיסי חשוב פה. לפחות לפי התעמולה והסיפורים שמספרים לילדים קטנים בבתי הספר (כל מה שגורם לאנשים עדיין להאמין שיש צורך במדינה וממשלה)

6. כלל נקודת ההתחלה - צד לא יציג בשוגג הנחת יסוד בתור נקודת התחלה מוסכמת או יכחיש הנחת יסוד המייצגת נקודת התחלה מוסכמת
כל הדברים שהשופט רוצה לדלג עליהם, כי זה נוח לו...

7. כלל תוכנית הטיעון - צד לא יראה בעמדה כמוגנת באופן חד משמעי אם ההגנה לא מתבצעת על ידי תוכנית טיעונים מתאימה שמיושמת כראוי
בכל פעם שהשופט מבקש להתקדם ולדלג הלאה הוא מפר את הכלל הזה.

8. כלל התוקף - צד ישתמש אך ורק בטיעונים בעלי תוקף לוגי או טיעונים שניתנים ליהפך לתקפים מבחינה לוגית כאשר מפורשת הנחת יסוד אחת או יותר שמקודם לא נאמרה במפורש
לרעיון של עקרון-הריבונות אין תוקף לוגי כשלעצמו, הוא מבוסס על הנחות יסוד והן צריכות להיות מפורשות, לא מרומזות או מוסתרות

9. כלל הסיכום - הגנה כושלת על עמדה מחייבת את הצד שקידם את העמדה לחזור בו, והגנה מכריעה על עמדה מחייבת את הצד השני לחזור בו מספקנותו באותה העמדה.
תראה לי ראיות לסמכות ואני אפסיק לפקפק בסמכות. אין ראיות? אז תפסיק כבר להניח שפשוט יש סמכות... זה מטופש! (זה הכלל שאף ביורוקרט לא מכבד, אף פעם)

10. כלל השימוש - צד לא ישתמש בביטויים לא ברורים מספיק או שאפתניים בצורה מבלבלת, וצד חייב לפרש את הביטויים של היריב בזהירות ובדיוק רב כפי שאפשר
רגע, אבל זה מקלקל לשופט את כל ההצגה? איך אפשר? מה עם "אתה חי במדינה דמוקרטית, עקרון-הריבונות חל פה!"? מה, השופט והעד באמת חייבים לפרש ולומר, למה הם מתכוונים כשהם אומרים "המדינה"? המדינה זה לא ביטוי! אני לא הולך להסביר לך מהי המדינה מבחינה עובדתית! אין מצב! אל תתחכם! אתה חיי בתוך המדינה וזהו!

משרד החינוך: אנרכיה היא כאוס. בלי ממשלה, אין חיים.

בעוד שאנחנו תמיד מדברים על התעמולה ויחסי הציבור של הממשלה, ועל שטיפות המוחות שעוברים ילדים במסגרות השונות, חשוב שנוכל להצביע על משהו ספציפי ולומר "הנה זה". אז הנה חומר רשמי של משרד החינוך, חומר שבא "ללמד" ילדים שאנרכיה היא "כאוס". שבלי ממשלה, אין חיים. ממש כך! בטוח שיש עוד דברים כאלו אבל הקורס הזה מספיק בשביל להמחיש איזו שטיפת מוח עוברים ילדים במסגרת בתי הספר. מה שמוצג פה צולם מחוברת המיועדת לביה"ס היסודי. מטרת הקורס היא לגרום להיגיון הבסיסי של ילדים להפסיק לתפקד. השיטה משלבת הצגת מסקנות שגויות לצד שאילת שאלות פתוחות, בציפייה שהילדים יענו תשובות שמתיישבות היטב עם התעמולה, שהממשלה היא התשובה. אבל זה כמוכן לא מספיק, ולכן גם התשובות השגויות נמצאות בחוברת הזו. מצד אחד שואלים ילדים "מה יקרה אם לא תהיה מדינה?" ומצד שני גם אומרים להם ש-"ללא מדינה אין אפשרות לקיום".

אין פה שום עניין של היגיון בסיסי, וכל מה שמוצע לילדים בחוברת הזו אלו מסקנות שלא מבוססות על כלום. הדרך בה הגיעו יוצרי החוברת אל המסקנות לא נמצאת בחוברת, בחוברת יש רק את המסקנות, והן: ללא ממשלה לא יהיו בתי ספר. ללא ממשלה לא יהיו בתי חולים. ללא ממשלה יתרבו מקרי הרצח, שוד ואלימות ברחובות. לא יהיה מי שיעזור לחלשים. בנוסף, החוברת באה לדחוף מסקנות לגרון של הילדים אודות כך שהממשלה זה אנחנו. יש לנו השפעה על הממשלה. הממשלה מייצגת ומחויבת ליצג את הרצון שלנו.

החוברת משלבת איום בתוצאות הרסניות למצב בו אין ממשלה, וההבטחה שהממשלה תייצג את הרצונות של הילדים. הילדים, שכמובן לא רוצים את התוצאות ההרסניות שמתוארות בחוברת, רוצים לבחור את הבחירה הנכונה, ורוצים להאמין שיש להם בחירה, השפעה, וכמוכן חופש ואוטונומיה אישית, מרגישים שהם בוחרים בעצמם לתמוך במדינה. אחרי הכל, החוברת מבטיחה להם שהממשלה רק פה בגלל הרצון שלהם, ושפוליטיקאים הם הנציגים שלנו.

למרות שהילדים נשאלים מה לדעתם יקרה ללא ממשלה, החוברת לא מתארת היתכנויות שונות כגון הצלחה של חברה חופשית, או כשלון של ממשלה להגן על החברה. זה כמובן סותר את כל ההיסטוריה שמלאה בממשלות שראו באנשים חפים מפשע כאויבים. על אף שהחוברת מציעה לילדים לנסות להשתמש בהיגיון בסיס ולחשוב בעצמם על האפשרויות, היא לא מסבירה באמצעות ההיגיון כיצד המסקנות בה הוסקו. זו בדיוק הסיבה מדוע ילדים אח"כ גודלים להיות כאלו שמתווכחים על הנושא ללא שימוש בהיגיון בסיסי, עיקביות ועקרונות. שאנחנו מנסים לדבר בהיגיון עם "אזרחים" על הרעיון של שלטון, מה שאנחנו שומעים מהם זה בדרך כלל המסקנות האלו שבחוברת. ילדים שעוברים שטיפת מוחות שכזו לומדים משהו אחד: לדבוק במסקנות ללא קשר לקיומו של בסיס היגיוני, ולהעביר את נטל ההוכחה או ההפרכה של המסקנות העיקשות האלו למי שלא מקבל אותן. עכשיו לך תוכיח שללא ממשלה אנשים יוכלו לחיות, שמישהו יעזור לחלשים, שפשעים ואלימות לא יתגברו ללא פוליטיקאים. לך תוכיח שפוליטיקאים הם לא הפתרון לכאוס. האזרחים לא חושבים שהם חייבים לבסס את המסקנות שלהם בעובדות והיגיון בסיסי. והם למדו את זה בבית הספר היסודי. קודם כל תדבוק במסקנה, ולא משנה אילו עובדות והיגיון מוצגים בפניך, המסקנה שלך לא צריכה להשתנות.

אתם בטח שואלים מה לעזאזל... זה מזכיר קצת את התעמולה האנטישמית בגרמניה הנאצית...
"מה לדעתכם יקרה כשיהודים יורשו לעבוד במשרות ציבוריות?"

לכאורה שאלות פתוחות... אבל זה די ברור איזה תשובות יתקבלו בשמחה ואיזה לא
במשרד החינוך אוהבים את השאלה הזו... אבל הם בטח שלא אוהבים את התשובה הפשוטה


משרד החינוך מספר לילדים שזה ממש אבל ממש חשוב שאנשים יכירו בקשר שלהם למדינה -
אבל כולנו יודעים מה קורה למי שיגיד למדינה שהוא לא מכיר בה: "אז תשלם בלי להכיר בנו, או שתלך לכלא"

כי כמובן, באנרכיה מוחלטת, אי אפשר לחיות. כולם ימותו.
כולנו נרצח ונאכל אחד את השני, ללא פוליטיקאים... איזה מזל שיש אותם.

כי בלי חוקים אין קיום:

"המדינה רוצה לעזור לעניים"
הבטחת הכנסה לעניים: מקסימום 1,557 ש"ח (ואז הם צריכים לשלם 18% מע"מ על כל קנייה)
מעמד הביניים משלם: 20% מס הכנסה + 10% ביטוח לאומי + 18% מע"מ

ושוב, בלי פוליטיקאים, בירוקרטים ומשרתיהם הביריונים, כולנו נרצח ונאכל אחד את השני.
אם חשבתם מקודם שהשאלות הפתוחות היו הוכחה לחינוך למחשבה ביקורתית, הנה ההוכחה שלא:

לא שפויים כבר אמרתי?
"אתה לא יכול להתחמק מהמדינה ... זה הרצון שלך"

המורים בחינוך הציבורי הם מומחים גדולים לשטיפת מוח, ולמשרד החינוך אין שום צורך ללמד אותם כיצד שוטפים מוחות. כל מה שמשרד החינוך צריך לעשות זה לספק למורים תשלום מכספים שהוצאו בכוח ובאיומים מההורים של הילדים, והמורים מיד ימצאו תירוץ שלאחר מעשה בניסיון להצדיק את התהליך. יש את "אנחנו עושים את זה למען הילדים!!" התירוץ הנדוש ביותר, אך כמובן שאם היינו מנסים לכרסם למורים בחופשת הקיץ הם מיד היו יוצאים בשביתה כללית. ממש למען הילדים. כל מה שנחוץ הוא לגרום לבני אדם לעשות מעשה, והם כבר ימצאו לבד את התירוץ להצדיק את המעשה שהם עושים. לא צריך ללמד אותם איך, צריך רק לתת להם למה. אין פה שום תיאוריית קונספירציה מסובכת - יש פה תמריץ כלכלי ברור - שוחד תמורת תמיכה. המדינה מספקת למורים כסף, המורים מספקים למדינה ילדים.

בתי הספר של החינוך הציבורי למעשה כופים על ילדים קיפוח נפשי בטענה שזו חמלה שיש להם כלפי הילדים. המטרות היסודות של החינוך הציבורי הן הקניית הרגלים, הפצת תעמולה, דרוג ומיון, ריתוק (מאסר), שידול והשפעה. המטרה הכללית היא כמובן למנוע פיתוח של יכולת שיפוט עצמית - כזו שנובעת מהיכולת לחשוב באופן מקיף, לחשוב באופן מקושר (ולא בפיסות מידע ועובדות מנותקות), מלהחזיק ידע עדכני של היסטוריה, פילוסופיה, כלכלה, פוליטיקה, מדעי המדינה והחברה, מדעי הטבע, ספרות, וכו'.

במשרד החינוך ממש לא רוצים שילדים יגדלו לכבד את ההיגיון הבסיסי. תראו, לי מותר לשמור על עצמי, ולך מותר לשמור על עצמך. אם אני מזיק לך, או אתה מזיק לי, לשנינו מותר להגן על עצמנו מכך. אבל לאף אחד אין את הזכות לומר: "יש דברים בעולם הזה שעלולים, אולי, במצבים מסויימים, בנקודה שכרגע לא ידועה בעתיד, אולי לפגוע או להזיק לך או למישהו אחר. אז בגלל זה, אני וקבוצה קטנה של אחרים, מצהירים בזאת ש.. לנו מותר לשלוט על כולכם וזה כמובן להגנתכם. אנחנו גם מכריזים שמותר לנו לדרוש ממך תשלום קבוע בכדי לכסות את העלויות של האכיפת השלטון וההגנה. זו לא הצעה... ניסחנו כבר חוזה על פיסת נייר קלף שנראה מאוד רשמי (זה כתוב בפונטים רשמיים, ככה שאתה בטח תיקח את זה מאוד ברצינות!) ושם אנחנו מבססים את כל העניין הזה... זהו חוזה שאתה תהיה מחויב אליו מיידית ובאופן אוטמטי כבר מהיום שנולדת, ללא קשר להאם אתה מסכים או לא. אם אתה תתנגד לשירותים שלנו או תתנגד לתשלום עבורם, אנחנו נישלח את הקופים שלנו שבאים בחליפות כחולות והם יכלאו אותך. אם תתנגד לכליאה, תדע שלקופים שלנו שבאים בחליפות כחולות מותר להרוג אותך. ושוב, כל זה נעשה בכדי להגן עליך וזו לא הונאה שמטרתה לאפשר למעמדה השלטת לשפוך את כספי המיסים לכיסם וליצור מבני שוק מונופולי בעבור אלו שכבר טחונים בכסף, בכדי שהם יוכלו להימנע מתחרות בשוק החופשי." אבל העובדה שהרוב המוחלט של "בוגרי" החינוך הציבורי כן חושבים שיש להם זכות לומר את זה, היא הוכחה חד משמעית שהניסוי החברתי הזה הצליח. התפתחות היכולת של ילדים להגיע לשיפוט עצמאי ולשימוש בהיגיון בסיסי נמנעה, והם לא מהווים סיכון מהותי לבני המעמד הפרזיטי.

איך ליצור סאדיסט-פסיכופת

תנו לאדם כוח מעל אדם אחר ותבטיחו לו שהוא לא ישא באחריות למעשיו, זה הכל. זה כל המתכון ליצירת סאדיסט-פסיכופת מושלם. ניסוי הכלא של סטנפורד כבר הוכיח את זה מבחינה אמפירית. לשוטרים אין אחריות למעשים שלהם - ולא בגלל שהם לא "יענשו" או יורחקו מעבודתם - אלא בגלל שהמשטרה לא תסגר אף פעם. בסרטון הנ"ל, שפורסם לראשונה רק אתמול לאחר שגורם במשטרת ווילטשייר (אנגליה) ניסה למנוע את הפרסום, נראה קצין משטרה משתמש בטייזר בשביל לחשמל עציר ערום שהעליב אותו.


אני תוהה מאוד, האם אנשים מתחילים להבין שהבעיה טמונה בכך המשטרה היא לא חברה פרטית, כזו שתלויה בתמיכה מרצון חופשי של הלקוחות שלה? המשטרה היא כנופייה שכופה על כולם את "השירותים" שלה, וככזו היא יכולה לעשות מה שהיא רוצה והיא לעולם לא תסגר. זהו ההבדל המשמעותי ביותר בין שירות שניתן על ידי חברה פרטית, כזו שמתי שהיא מפשלת היא נסגרת, הלקוחות שלה נרתעים, לא חוזרים, לא סולחים, ובין שירות שניתן על ידי כנופייה שמשתמשת באלימות ואיום באלימות ("מונופול על האלימות" בשפה חצי נקייה) בשביל לקבל תמיכה (מימון) להמשך הפעלת שירותיה.

ובאמת, אל תצפו שמשהו ישתנה כל עוד אנחנו לא מטפלים בשורש הבעיה. אל תצפו שענישה תעזור פה. שפיטורים של שוטרים סאדיסטים יעזרו במשהו. גם חוקים נוספים לא ישנו כלום. רק כאשר אנשים יהיו אחראים למעשיהם, רק כאשר הפרנסה שלהם תהיה תלויה לחלוטין ברצון החופשי של אנשים לשלם להם, יהיה אפשר להבטיח שאנשי בטחון לא ינהגו ככה. ושוב, אפילו אם מחר יתחילו לפטר כמה שוטרים מהמשטרה, וכמה שוטרים ילכו לכלא, ואפילו אם הרבה שוטרים יורחקו מהמשטרה וילכו לכלא - זה לא ישנה כלום.

אני אנסה להשתמש במטאפורה בשביל מי שמתקשה להבין את זה. דמיינו שיש לי מסעדה. יש לי יש מסעדה, ואני כופה על כל תושבי השכונה לשלם לי על השירות\מוצר שהם יכולים, תיאורטית, לקבל אצלי. בין אם הם רוצים או לא... בין אם אני מספק את השירות\מוצר או לא... זה הרי לא הולך להיות מקום ממש טוב לאכול בו, נכון?

שוב ושוב אנשים שאוכלים אצלי חוטפים קלקול קיבה, והאוכל פשוט מגעיל אותם, ולאחר שכל השכונה מתחננת בפני, לאחר שכל השכנים עומדים מחוץ למסעדה עם שלטים, ורבים מהם כותבים תלונות שאותן הם משלשלים לתיבת התלונות וההצעות שהצבתי במסעדה, אני מחליט (א) להעניש את הטבחים שאחראים למחדלים, וגם (ב) לפטר טבחים ממש גרועים. אז כמה טובה תהיה המסעדה? שוב, אני יכול לפטר את הטבחים הגרועים, ולהעניש אותם, אבל אנשים חייבים לשלם ולהיות לקוחות שלי..

כמה טעים, מזין ובריא, וזול, יהיה לאכול במסעדה שלי, אם אני שולח ביריונים לסגור את כל המסעדות המתחרות ומונע מאנשים אחרים לפתוח מסעדות מתחרות בטענה שהם יהיו יקרות מידי לתושבי השכונה... מתוך טענה שאי אפשר יהיה להיות בטוחים שהאוכל בהן יהיה איכותי... שהן יצליחו בכלל לבשל אוכל... אני סוגר את כל המתחרים שלי על ידי אלימות. אני זו המסעדה היחידה, כל האנשים חייבים לשלם לי, אבל בשביל לשמור על האינטרסים של האנשים, אני מעניש ומפטר טבחים גרועים, כלומר, טבחים שאני חושב שגרועים עד כדי כך שאנשים עלולים להתמרד כנגדי.

עכשיו תחשבו על שוק המסעדות במציאות של ימינו, ותחשבו שוב, כמה טובה תהיה מסעדה שיש לה מונופול טוטאלי שמבוסס על אלימות. לא על איכות גבוהה ומחיר נמוך, אלא רק על אלימות. כן, אני מפטר טבחים ששמים צואה באוכל, ומעניש טבחים ששמים רעל באוכל, אבל כמה טוב זה כבר יכול להיות?

מתי אבל מתי כבר תבינו... לא-אנרכיסטים שכמותכם, שזה בלתי אפשרי, וגם בלתי ראוי לתקן את המשטרה?

על פי ההיגיון, לפטר את הטבחים ולהעניש אותם זה לא משהו שיתקן את המצב. לתקן את הניהול של המסעדה הזאת זה לא אינטרס של אף אחד. אם לא הייתם מעלים בדעתכם אפילו לכפות על כל המסעדות בארץ להיסגר, ולתת למסעדה אחת לגבות מכולנו תשלום בין אם אנחנו אוכלים בה או לא, אתם צריכים להפסיק לנסות לתקן את המשטרה, להפסיק להצביע על הטבחים הגרועים והמרושעים ולהתחיל להצביע על הכפייה. להצביע על העקרון הרקוב של כפייה ומונופול שמבוסס על אלימות, לא איכות. הבעיה היא לא הטבחים, ולא ההנהלה. הבעיה היא שאין לנו בחירה לאיזו מסעדה אנחנו רוצים ללכת. כל עוד שאנחנו לא יכולים לקחת את הרגליים והארנק שלנו למסעדה אחרת, זה לא הולך להשתנות. אם זה לא יכול לעבוד בשביל משהו פשוט כמו מסעדה, אין שום היגיון שזה יעבוד בתחום כה מורכב כמו בטחון.

אני חושב שזה דבר חשוב מאוד להבין, שאנחנו לא יכולים להמשיך לייצר סאדיסטים-פסיכופתים על פי מתכון עתיק ובדוק, ואז גם להתלונן שהם יצאו כאלו. אנחנו לא יכולים להתלונן על כמה תפוחים רקובים, או על סלסלה שלמה של תפוחים רקובים, ואז לתת לאנשים אחרים את הכוח והפטור המוסרי מאחריות למעשים שלהם... ולצפות שזה יביא לתוצאות אחרות. בדיוק כמו עם שוק המסעדות המעולות שיש לנו בארץ, הכוח האמיתי שלנו הוא הכוח להחליט האם אנחנו רוצים לשלם על זה, או לא. ואנחנו צריכים לקחת את הכוח הזה בחזרה מהכנופייה הזו שמציעה לנו תחליפים כגון "בחירות דמוקרטיות" ו-"ועדות חקירה ממשלתיות".