דיאלקטיקה מעשית

דיאלקטיקה מעשית היא תיאוריה שפותחה על ידי שני פרופסורים הולנדיים ומתארת כללים לאבחון והערכת טיעונים בדיון ביקורתי. התיאוריה הזו נלמדת כיום באוניברסיטת בר-אילן בקורס "אומנות הטיעון". לפי התיאוריה, בכל דיון ביקורטי ישנם 4 שלבים נפרדים שדרכם צריכים לעבור הצדדים לדיון על מנת לפתור את מחלוקת הדעות שביניהם: שלב העימות, שלב הפתיחה, שלב הטיעונים ושלב הסיכומים.

בשלב העימות, המשתתפים בשיחה קובעים שיש להם חילוקי דעות. בשלב הפתיחה הם מחליטים לפתור את חילוקי הדעות שלהם, וקובעים את נקודות המוצא שלהם: הם מסכימים על כללים לדיון וקובעים אילו טענות הם יכולים להעלות. בשלב הטיעון, הצד המבקר מגן על נקודת המבט שלו על ידי הצבת טיעונים שסותרים את ההתנגדות או הספק של היריב. בשלב הסיכום, הצדדים בוחנים עד כמה נפתר ההבדל הראשוני בדעות שלהם, האם השיחה הייתה נטולת אי-עקביות לוגית, האם מבנה הטיעונים יושם נכון והאם הופיעו כשלים אחרים.

התיאוריה קובעת עשרה כללים לדיון ביקורתי. הפרה של כללי הדיון אמורה לסכל פתרון סביר לחילוקי הדעות והפרה שכזו תחשב לכשלון. עשרת הכללים הם אלו:

1. כלל החופש - הצדדים לא ימנעו אחד מהשני לקדם עמדות או להטיל ספק בעמדות.
נהדר, אז זה אומר שלשופט אסור למנוע ממני להטיל ספק בחובה לציית לחוק ובסמכות המדינה.

2. כלל נטל ההוכחה - צד שמקדם עמדה מחויב להגן עליה אם נתבקש על ידי הצד השני.
אז השופט טוען שיש סמכות... הוא חייב להגן על העמדה הזו.

3. כלל העמדה - כל מתקפה על עמדת היריב חייבת להתיחס לעמדה שקודמה על ידי היריב.
אם לא דיברתי על פירוש החוק, אלא על החובה שלי לציית והלגיטימיות של החלת החוק לגבי, לשופט אסור לעוות את העמדה שלי

4. כלל הרלוונטיות - צד יכול להגן על עמדה, אך ורק קידום טיעונים המתיחסים לעמדה
השופט רוצה להוכיח שיש סמכות ולגיטימיות להחיל את החוק לגבי? נהדר! שיביא עובדות, עדים בעלי ידע ממקור ראשוני או שיוכיח שלעמדה שלו יש תוקף על ידי היגיון בסיסי. דעות של בירוקרטים אחרים לא עובדות פה.

5. כלל הנחת היסוד הלא מפורשת - צד לא יכחיש ובו זמנית ירמוז לגבי הנחת יסוד או יציג בשוגג כהנחת יסוד, דבר מה שלא נאמר במפורש על ידי היריב
כשהשופט מנסה לטעון שאתה לא מבין את יסודות החברה הדמוקרטית בה לאזרחים יש חובה לציית לחוקים של הגוף הפוליטי, הוא מניח שאתה מסכים להנחה שאתה חלק מהחברה הדמוקרטית, אזרח וכו' זה יכול לעבוד יופי בשוק, אבל השופט לא עובד כסוחר רמאי מהשוק, זה בית משפט והיגיון בסיסי חשוב פה. לפחות לפי התעמולה והסיפורים שמספרים לילדים קטנים בבתי הספר (כל מה שגורם לאנשים עדיין להאמין שיש צורך במדינה וממשלה)

6. כלל נקודת ההתחלה - צד לא יציג בשוגג הנחת יסוד בתור נקודת התחלה מוסכמת או יכחיש הנחת יסוד המייצגת נקודת התחלה מוסכמת
כל הדברים שהשופט רוצה לדלג עליהם, כי זה נוח לו...

7. כלל תוכנית הטיעון - צד לא יראה בעמדה כמוגנת באופן חד משמעי אם ההגנה לא מתבצעת על ידי תוכנית טיעונים מתאימה שמיושמת כראוי
בכל פעם שהשופט מבקש להתקדם ולדלג הלאה הוא מפר את הכלל הזה.

8. כלל התוקף - צד ישתמש אך ורק בטיעונים בעלי תוקף לוגי או טיעונים שניתנים ליהפך לתקפים מבחינה לוגית כאשר מפורשת הנחת יסוד אחת או יותר שמקודם לא נאמרה במפורש
לרעיון של עקרון-הריבונות אין תוקף לוגי כשלעצמו, הוא מבוסס על הנחות יסוד והן צריכות להיות מפורשות, לא מרומזות או מוסתרות

9. כלל הסיכום - הגנה כושלת על עמדה מחייבת את הצד שקידם את העמדה לחזור בו, והגנה מכריעה על עמדה מחייבת את הצד השני לחזור בו מספקנותו באותה העמדה.
תראה לי ראיות לסמכות ואני אפסיק לפקפק בסמכות. אין ראיות? אז תפסיק כבר להניח שפשוט יש סמכות... זה מטופש! (זה הכלל שאף ביורוקרט לא מכבד, אף פעם)

10. כלל השימוש - צד לא ישתמש בביטויים לא ברורים מספיק או שאפתניים בצורה מבלבלת, וצד חייב לפרש את הביטויים של היריב בזהירות ובדיוק רב כפי שאפשר
רגע, אבל זה מקלקל לשופט את כל ההצגה? איך אפשר? מה עם "אתה חי במדינה דמוקרטית, עקרון-הריבונות חל פה!"? מה, השופט והעד באמת חייבים לפרש ולומר, למה הם מתכוונים כשהם אומרים "המדינה"? המדינה זה לא ביטוי! אני לא הולך להסביר לך מהי המדינה מבחינה עובדתית! אין מצב! אל תתחכם! אתה חיי בתוך המדינה וזהו!