ראיון בתוכנית הרדיו "הכלכלה האמיתית" ברשת א'

ראיון בתוכנית הרדיו "הכלכלה האמיתית" עם ערן הילדסהיים ברשת א' של קול ישראל.


("הכלכלה האמיתית" - משודרת כל יום ראשון ב- 12:00 עד 13:00)
הכלכלה האמיתית http://kalkala-amitit.blogspot.co.il/

אל תקנו [עצות מאידיוטים על] ביטקוין!

לבחור הזה קוראים נילס. הוא וולונטריסט, כלומר אדם שלא מאמין ברעיון של מדינה ולא חושב שבני אדם צריכים להיות מנוהלים כמו פאקינג ילדים קטנים על ידי פוליטיקאים חכמים והגונים שמחזיקים בכל הכוח והכסף. יופי לנילס, זה טוב מאוד שהוא חושב ככה כי הוא צודק וגם אנחנו חושבים ככה. בניגוד אלינו, נילס חושב ש-ביטקוין זו הונאה נוסח משחקי פירמידה. בדיוק כמו נילס ישנם רבים שסבורים שביטקוין הוא תרמית או פשוט רעיון רע, ולכן אני חושב שכדאי שנקשיב לטענות שלהם ונראה האם הן מחזיקות מים. הנה הוידאו שבו נילס מסביר למה הוא ממליץ לכולנו לא לקנות ביטקוין:


נילס קיבל פי עשר אנלייקים מלייקים והוא חסם את האפשרות להשאיר תגובות
הטיעון: אין לביטקוין שימוש ולכן אתה לא יכול להשוות ביטקוין לדברים אחרים
שאתה קונה קילו זהב ב-41 אלף דולר זה לא בגלל השימוש הפוטנציאלי של זהב ליצירת תכשיטים וזה לא מה שאתה משווה. הטענה שבגלל שלביטקוין אין ערך עצמי אי אפשר לתמחר - חסרת בסיס. הפרכה: התמחור נעשה בהתאם לנדירות של המטבע ובדר"כ ביחס למשהו אחר שניתן לקנות במטבע. הרי לתכשיטים היום יש ערך בגלל שהם עשויים מהזב, לא להיפך. אם הערך הסופי הוא התכשיט אז אין הבדל בין חרוזים מעץ לחרוזים מזהב או פלסטיק.

הטיעון: אין מאחורי ביטקוין את הכוח של כפייה שיש מאחורי הדולר, השקל...
הממשלה אמנם יכולה להכריח אנשים להשתמש אך ורק במטבע שלה - אבל זה מעולם לא מנע התרסקות שווי של מטבע ככה שזה לא משנה שיש כפייה - אם למטבע יש ביקוש לא צריך את הכפייה ואם אין אז הכפייה לא יכולה לעזור ממש.

הטיעון: השווי של ביטקוין הוא ספקולציה על ה-"נאיביות" של אנשים
חסר בסיס. בדיוק כמו שזהב שנמכר ב-41 אלף דולר לקילו איננו שווה את זה בתכשיטים, הרי תכשיטים אין להם ערך מעבר ל-"נאיביות" של נשים שרוצות לענוד אותם. לאנושות יש צורך גדול באמצעי לסחר חילופין שמאפשר סחר מעבר להחלפה ישירה, דרך אחת היא חוזים, אגרות, ודרך אחרת שפועלת יפה כבר זמן רב בעולם היא כסף. ממש כמו השקל והדולר והאשראי והזהב והיהלומים - וביטקוין הוא בדיוק כזה - רק בלי החסרון שיש לדולר ולשקל - הוא לא נשלט על-ידי ממשלה - ובלי החסרון שיש לזהב - אפשר להסתיר אותו בקלות ולהעביר אותו ממקום למקום בקלות ואנונימיות.

שוב, כל מטבע וכסף (זהב, שקל ודולר) נמצאים בשימוש על-ידי אנשים שמקווים שאחרים ימשיכו להעריך אותם בצורה דומה. אין שום הבדל במובן הזה והטיעון הזה, כאילו זה חסרון, מטופש לחלוטין מאחר והטיעון נכון לכל מטבע אחר. נכון גם לגבי מוצרים ואומנות - מישהו משקיע בסרט או בחפץ אומנות - אם אנשים קונים כרטיסים לקולנוע או לגלריה ונהנים - כולם הרוויחו. אם לא, הלך הכסף - ככה זה בעולם, צריך לקחת סיכון. גם אם תשתול שיח פטרוזיליה בגינה אין שום הבטחה שתוכל למכור את הירק במחיר סביר, או בכלל. להיפך, רוב הסיכויים שאם תגדל פטרוזיליה בגינה לא תצליח למכור אותה לפני שהיא תרקב, אפילו במחיר של שקל לצרור - וזה כנראה יהיה מחיר הפסד כי הזמן שלך והמים עולים גם כסף.

הטיעון: זה כמו משחק פירמידה
זהו הטיעון הכי מטופש שחוזר על עצמו, מאחר והוא לא רק חסר בסיס אלא מנותק לחלוטין מהעובדות הבסיסיות שמשחק פירמידה הוא הונאה בגלל שככל שמצטרפים משקיעים חדשים הערך של המטבע ("מנייה") יורד עד למצב שאף אחד לא רוצה לקנות או שאין למי למכור - ובביטקוין זה להיפך. ככל שיותר אנשים מקבלים ביטקוין זה יותר בטוח לקבל ביטקוין כי יש לך מוצרים ושירותים להחליף תמורת הביטקוין.

נילס משווה ביטקוין למשהו חסר ערך שהוא יכול בעצמו לייצר - והוא נותן דוגמה של "אני מייצר כרטיס לשעת ייעוץ רוחני ותקשור בכוחות על-טבעיים". נכון, לשעת הייעוץ שלו כנראה באמת אין שום ערך, אבל הבעיה היותר גדולה היא שאת הכרטיס הזה אי אפשר לפרוט 8 פעמים אחרי הנקודה העשרונית, כלומר הוא לא מייצר 21 מיליון כרטיסים שאפשר לחלק אותם ל99 מיליון חלקים ואי אפשר לזייף אף אחד מהם (אם הוא היה זה היה סיפור אחר, וסיפור מעניין!) אין אפשרות לדעת שהוא לא ייצר עוד כרטיסים כאלו בשביל לעשות רווח בעתיד ואי אפשר להעביר את הכרטיס הזה דרך האינטרנט. זה ההבדלים המשמעותיים רק על קצה המזלג.

הטיעון: הערך של ביטקוין נובע מהתקווה שבעתיד הוא ישמש ככסף
זה נכון - אנשים משקיעים כיום בביטקוין בציפיה שבעתיד השימוש בו יהיה רחב בהרבה מהיום. ביטקוין זו המצאה גאונית, חדשה, וכמו כל דבר חדש - מי שחושב ומאמין בו בהתחלה מרוויח. כן, ישנם סיכונים, סיכון אחד זה שזה לא יתפוס מכל מיני סיבות, למשל, אולי האנושות טיפשה מידי ומי שהשקיע היום יפסיד מחר. ישנה גם אפשרות שמחר יקומו מטבעות מתחרים טובים יותר וביטקוין יזנח לטובתם. יש כל מני סיכונים, אבל, ואני רק משער, מעלה ספקולציה, המחיר\ערך ההולך ועולה של ביטקוין נובע מהקבלה שלו על-ידי ספקי מוצרים ושירותים (וזה כולל את האגודה למלחמה בבירוקרטיה ועוד עסקים רבים אחרים)

אני לא חושב שצריך להבין את "החוכמה" של האדם הראשון שהשתמש בזהב בשביל להבין את השימוש שיש לביטקוין בימינו. בסופו של יום המטרה של כסף היא סחר חליפין - וזה מצריך שכסף יהיה בכמות מוגבלת ויציבה שניתן לחשב (כלומר שלא יווצר טון מכלום בתוך יום כי זה ידלל את הערך).

לביטקוין כבר היום יש ערך יחסית יציב, וניתן להשתמש בו לעסקאות רבות. זה נכון שהעליות והירידות הופכות את המטבע למסוכן באופן שלא כדאי להחזיק בו הרבה כסף לזמן ארוך - אבל רכישות מסויימות שמצריכות אנונימיות למשל (וזה לא בגלל שמה שנמכר או נקנה זה משהו רע מטבעו, יתכן ואנחנו פשוט לא רוצים את מס הכנסה ומע"מ איתנו במיטה) ניתן לעשות בקלות ויעילות באמצעות ביטקוין. ההנחה שעלינו להבין כיצד ניתן לחשב מחיר בביטקוין בעולם בוא אין שום שירות ומוצר אחר שמסופק בביטקוין -שגויה בגלל שהיא מניחה שאנחנו חייבים להבין את ההיגיון מאחורי העיסקה הראשונה ביקום בביטקוין בשביל לנבאות את העתיד.

הטיעון: היעדר יכולת חישוב כלכלי, אותה הבעיה כמו עם הסוציאליזם
זהו עוד טיעון חסר בסיס בעליל, מאחר ובסוציאליזם אין חישוב בכלל בעוד שעם ביטקוין המשתמשים משתמשים בתמחור כמו בכל מטבע אחר. בביטקוין קובעים מחיר וזה לרוב על פי הביקוש וההיצע בשוק. הבעיה המרכזית בטענה הזו היא שזו טענה לא ספציפית. שאתה מעלה טענה או האשמה, אפילו אם הטענה שגויה היא חייבת להיות ספציפית. כך למשל אם המיתוסים אודות קפיטליזם. ישנם טיעונים נגד קפיטליזם ואלו טיעונים ספציפיים - וההפרכה שלהם היא גם על ידי דוגמאות ספציפיות. "היעדר יכולת חישוב כלכלי" זו טענה מאוד מעורפלת, מאחר וזה די קל כיום לתמחר שיעור גיטרה או מכירת קטנוע בביטקוין. יש צורך להצביע על בעיה אמיתית ספציפית (או לסתום את הפה עם השטויות אם אין כזאת).

הטיעון: ביטקוין מהווה הפרה של משפט הרגרסיה שמוכיח פרקסאולוגית כיצד כסף נולד
טוב, אני מנסה לדמיין את עצמי עוצר אנשים מול כספומט ואומר להם "אל תשתמשו בשקל! שקל זה לא כסף! הוא לא נולד נכון פרקסאולוגית והוא מפר את משפט הרגרסיה! השקל הוא ממזר! זו תוכנית פירמידה!" אבל אני לא יכול לדמיין שאנשים יתיחסו אלי ברצינות. סביר להניח שהם ימשיכו אל עבר הכספומט, יבצעו משיכה מתוך העו"ש שאליו נכנסה המשכורת שלהם וישתמשו בכסף הממזרי הזה, שקל, בכדי לקנות מצרכים ושירותים.

אבל בכל מקרה, נראה לי שאני מבין את הטיעון. הטיעון הוא שכאשר אני מתמחר שעת ייעוץ באגודה - אני לא משווה את המחיר בביטקוין למחירים של מתחרים בביטקוין אלא למחיר השקלי. מאחר ואני חי בשקלים, וצריך שקלים בשביל לקנות חסה (נהייתי טבעוני לא מזמן). זה קצת דומה למצב שהיה פה פעם ששכר דירה היה צמוד לדולר. כולם הצמידו לדולר כי כולם הצמידו לדולר. אני לא רואה את הבעיה בזה, כאילו, נכון אני יכול לעשות חישוב של כל השירותים והמוצרים שמוצעים בביטקוין בשביל להגיע למחיר... אבל זה מסובך עד אין סוף - לכן עובדים לפי המחיר בזירות המסחר שמשקף בדיוק את זה. או פלחות קרוב למחיר הזה, ומושפע באופן ישיר מהשימוש במטבע.

העניין הוא מאוד פשוט - עד לפני שנתיים בערך לא היה כמעט היצע של שירותים ומוצרים בביטקוין - ערך הביטקוין ביחס לדולר היה נמוך ב-4700% לעומת ערכו היום. לומר שיש קשר ישיר בין התרחבות ההיצע של שירותים ומוצרים לעלייה בביקוש בזירות המסחר? לא יודע להגיד. אבל בהחלט אפשר לראות התרחבות מטורפת של אימוץ המטבע החופשי החדש הזה בכל העולם. נכון, עדיין קשה\בלתי אפשרי לחיות רק או בעיקר עם ביטקוין לקניית המצרכים הבסיסיים ותשלום שכ"ד וחשבונות ועד שנגיע לשם כנראה נמשיך להמיר את הערך למטבע המקומי בשביל להמחיש את הערך. אני מנחש שכאשר היקף האימוץ של הביטקוין יגיע לאחוז מסויים, זה יהפוך להיות קל לתמחר בביטקוין מבלי להמיר, לפחות בראש, את הערך שלו לשקל או דולר. זה יקרה אצל כל אחד בזמן שונה, בהתאם לרכישות ועסקאות האישיות, ושזה יקרה, גם הטענה הזו תתפוגג. כאמור, זה יקרה אצל אנשים שונים בזמנים שונים - אם אני יודע שאני משלם שכ"ד בביטקוין - קל לי לחשב מחירים בביטקוין. זו תהיה תגובת שרשרת - וכאמור, עד אז, נאלץ לסבול את חישוב ההמרה לשקלים או דולר.

הכלכלן האוסטרי מנגר גרס כי כסף נוצר כאשר המוצר השוויק ביותר נדרש לא לצריכה כי אם לסחר תמורת טובין אחרים. אם הטענה היא שביטקוין הוא איננו כסף מאחר והוא מפר את הכלל של מנגר, זו תהיה שגיאה לוגית מסוג של פניה לסמכות בשילוב של כשל לוגי מסוג נון סקוויטור. הכלל של מנגר אכן היגיוני, כך למשל אם נדמיין כיצד אסירים בבית כלא יתחילו לקיים מסחר - זה די סביר שהם ישתמשו בסיגריות כאמצעי תשלום מאחר והערך המינימאלי שלהן מובטח. ברם, כאשר הערך שהסיגריות משקפות למסחר הופך לגבוה כמו שזהב הוא כיום, כבר לא היגיוני שיעשנו אותן. זה כבר לא מעט זמן שהאנושות לא משתמשת בתמרים ככסף. לומר שהכלל של מנגר חל ומוכיח שביטקוין נדון לכשלון, רק בגלל שהוא מפר את הכלל הזה, ובכן, זה יהיה התיחסות למנגר כאל סמכות בלתי מעורערת, וזה יהיה נון סקוויטור בגלל שהטוען עושה קפיצה גדולה מידי בין הנחת היסוד ("לביטקוין אין שימוש, הוא לא מוצר שוויק") אל עבר המסקנה ("אז הוא לא כסף").

ומה אם הייתי פילוסוף נודע וחשוב היה טוען ש-"בני אדם נוצרים כאשר גבר ואישה שמקיימים יחסי מין" - האם כל התינוקות שנולדו כתוצאה מטיפולי הפריה אינם בני אדם?

הטיעון: פתאום, אנשים יפסיקו להציע שירותים ומוצרים בביטקוין ולא יהיה לו ערך!
זה מזכיר לי מחשבה שהייתה לי פעם שהייתי בדיכאון, חשבתי שאם יתחיל גל של התאבדויות אנשים יכנסו לדיכאון עוד ועוד עד שכל העולם יתאבד. יכול לקרות - שמעתי שעשו סרט כזה.

הטיעון: הערך של הביטקוין לא יציב והוא לא יכול לשמור עליו למשך זמן רב
זהו חסרון זמני וכאב צמיחה צפוי. הצד השני של כאב הצמיחה הזה זו האפשרות להרוויח מספקולציות לגבי הצמיחה. אז נכון, בשלב זה אתה לא יכול לשמור את המשכורת שלך בביטקוין במידה ואתה לא בנוי לקחת סיכונים. אין שום סיבה לחשוב שזה יהיה המצב כאשר המטבע יתפוס.

האמונה בדת המדינה היא התחזות

זוהי תיאוריה שפיתחתי בעצמי - על פיה האנשים שתומכים במדינה אינם עושים זאת מתוך אמונה כנה, אלא, הם מתחזים למאמינים בעוד שהם למעשה אנרכיסטים. כאשר אתה מכנה את המדינה כ-"ארגון פשע" ומנגנון מיותר, לא נחוץ ומזיק, הם קופצים ומעלים עשרות טיעונים שגויים מדוע לדעתם אנחנו צריכים מדינה. אנחנו מיד נעבור על כמה מהטיעונים האלו, אבל חשוב שנבין למה - למה הם מתחזים למאמינים במדינה.

כל מדינאי שנחשף למידע החדש הזה, לתובנה שממשלה ומדינה אלו רעיונות שגויים, בלתי שפויים שסותרים את עצמם - מיד ישמע בראשו קולות של חברים ומכרים שאומרים לו שהוא אידיוט. הוא יכול לחזות את אותן הטענות שחבריו יעלו מיד כשישמעו שהוא הפסיק להאמין לרעיון האווילי של ממשלה ומדינה. הסיבה שהוא יתקיף אותך באין סוף טענות בעד ממשלה ומדינה היא פשוטה: הוא מעוניין להרגיש בטוח והוא צריך דרך להתמודד עם ההתקפות מצד חבריו המדינאים. אם החברים שלו, המורים שלו, ההורים שלו או האחים שלו הולכים להעלות את הטיעונים האלו, הוא יעלה אותם בפניך.

הכוח של לחץ חברתי הוכיח את עצמו כחזק יותר מכוח ההיגיון: גם לאחר שהמדינאי הבין שאתה לא יכול להעניק לנציגים שלך זכויות שלא היו לך מתכתחילה (כמו למשל "הזכות" לגבות מיסים, לאסור עישון של צמח מסויים וכו') - גם לאחר מכן, המדינאי ישאל "אז מי ידאג לחלשים?"... וזה די ברור, אמור להיות לו, שבנקודה הזו הוא לא יכול לענות "אז נאציל את הזכויות שאין לנו לנציגים שלנו" - אך בכל זאת מאות ואלפי הטענות בנוסח "מי יעזור לחלשים" יעלו כנגד הכפירה ברעיון של מדינה. לא בגלל שאלו באמת טיעונים היגיוניים וקשורים לנושא, טיעונים שהרעיון תלוי בהם, אלא רק בגלל שאנשים למדו כמו תוכים לדקלם "יש לנו ממשלה בשביל לדאוג לחלשים. יש לנו ממשלה בשביל להגן מפני החזקים. יש לנו ממשלה בכדי שכולם ישלמו על הכבישים..."

אז מהם הטיעונים האלה שאנחנו שומעים שוב ושוב? הנה כמה מהם:

"הממשלה הוקמה מתוקף ההסכמה של האזרחים"
"זה יותר יעיל בעבור כולם לעבוד כקבוצה אחת גדולה"
"זה לא פשע אם כולם (או הרוב) מסכימים לזה"
"בלי ממשלה העשירים ישלטו בכולנו"
"הממשלה פה בשביל לשמור על היערות, הים והסביבה"
"הממשלה פה בשביל לשמור על החופש בשוק החופשי"
"בלי ממשלה העניים ימותו ברחובות ובתי חולים ישרתו רק את העשירים"

כבר שמעתי את הכל ויותר מזה. בטיעונים האלו אין שום הבחנה מהו הרצון והבחירה של האדם הקטן שהם רואים כחלק מהקבוצה. בין אם האדם הקטן רוצה להיות חלק מהקבוצה או לא, בגלל שזה "יותר יעיל" הוא יהיה חלק מהקבוצה. אונס ואהבה זה אותו הדבר. כאשר איש ואישה גרים ביחד, אוכלים ביחד ומגדלים ילדים ביחד, זה הכי טוב לילדים וגם לכיס ולכן מותר לאנוס. אם כי רצוי שנשים פשוט לא יתנגדו ויבינו שזה נעשה לטובתן. טוב, מהדיכוי החברתי הזה כבר נרפאנו (ושאני אומר אנחנו אני לא מדבר על דרום אסיה, אפריקה, פקיסטן, אפגניסטן, ניגריה, בנגלדש, מוזמביק, נפאל, הודו וכו') אבל את אותו האנטי-עקרון, הרעיון הדפוק שניתן לכפות על אדם את הרצון של אדם אחר, וזה כביכול מוצדק בגלל הרצון של אדם אחר, החברה מיישמת שוב ושוב ביחס לכל אחד מאיתנו.

גם אנרכיסטים וגם מדינאים מקבלים את אותם העקרונות: כולנו מסכימים שאלימות היא דבר שגוי, לגנוב זה דבר שגוי, יחסים בין בני-אדם צריכים להתבסס על הסכמה חופשית ולעולם לא על כפייה, לאנוס ולרצוח אלו התנהגויות פסולות, מצבים בהם שני הצדדים מרוויחים אלו המצבים הרצויים וכו' וכו'. ההבדל היחיד בין אנרכיסטים למדינאים זו העובדה שמדינאים זונחים את העקרונות הבסיסיים האלו רק בגלל שמישהו החליט ללבוש תחפושת מיוחדת בצבע כחול.

אינטלקטואליה מדינאית

הפעם אני הולך לגעת בנושא כאוב - הנושא הוא: החברים האינטלקטואלים שלנו. אני מתכוון לאלו שכולם פונים אליהם לבקש הסבר כיצד העולם פועל. עד אותו הרגע שהפכנו לאנרכיסטים, הערכנו מאוד את האינטילגנציה שלהם, וכשגילינו את האמת הנסתרת אודות השלטון והמדינה, מיהרנו ורצנו אליהם לחלוק את התובנות. התוצאה: עוגמת נפש נוראית. לנו. בגיכוח מתנשא הם דחו את התובנות שלנו והסבירו לנו למה אי אפשר לחיות מבלי שפוליטיקאים יחקקו חוקים - למה חייבים לתמוך במדינה. כזו אכזבה.

פשוט זה לא יהיה, אבל אם נתרכז טוב נוכל להבחין כיצד חברינו האינטלקטואלים סותרים את עצמם שוב ושוב. למשל, וזה מתוך ניסיון אישי: הם יגידו שאנחנו צריכים מדינה - אבל אנחנו לא חייבים לתמוך בה. וזו סתירה מרומזת. יש צורך להבין מה המשמעות, ההשלכות וההשערות שהטענה שלהם יוצרת - על מנת להראות שיש סתירה בדבריהם. התת מודע שלנו עושה את זה באופן אוטומטי, ולכן אנחנו מרגישים כעס על היומרנות וההתנשאות שלהם כאשר הם סותרים את עצמם תוך כדי חיוך מטופש.

האינטלקטואל יודע שהוא לא ביסס את הטיעון שלו לגבי הצורך במדינה, ולכן הוא הולך לומר לך שאתה יכול להרגיש טוב עם עצמך כאשר אתה מסרב לתמוך במדינה. שזה דבר טוב לא לתמוך במדינה, אך בו-זמנית הוא הולך לומר שהמדינה זה דבר טוב, וההשלכה של כך היא שאתה עושה משהו טפשי כשאתה לא תומך במדינה - אך הוא אומר שאתה יכול להרגיש טוב עם עצמך. במילים אחרות - הוא מנסה לדפוק לך את השכל. הוא רוצה שתרגיש טוב עם העמדה שלך, כדי שהוא יוכל להישאר חבר שלך ושאתה תוכל להמשיך להעריך את האינטילגנציה שלו, אבל הוא רוצה גם להחזיק באמונה שלו ולהרגיש טוב עם עצמו בתמיכה שלו במדינה.

השאלה הגדולה שאנחנו שואלים את עצמנו היא: האם החברים האינטלקטואלים שלנו באמת מאמינים שממשלה עדיפה על אנרכיה? האם זה באמת מה שהם מאמינים? ובכן, אין לנו ממש דרך לדעת את זה - אבל אנחנו יכולים לנסות לנחש על פי אורך החיים שלהם, הסביבה שלהם וההשלכות שיהיו באם הם ישנו את דעתם בנושא. האם הם לומדים באוניברסיטה? מה יקרה למעמד החברתי שלהם אם הם יאמרו לכל החברים שלהם לספסל הלימודים שהם הפכו לאנרכיסטים? מה יקרה ליחסים שלהם עם ההורים, משפחה וחברים אחרים?

ומה לגבי כל האנשים שמקבלים כסף מהמדינה? מורים, חיילים, שוטרים, עובדי מדינה, קרובי משפחה שלהם, אנשים שעובדים בחברות שמרוויחות מקשרים עם השלטון... לכל אלו יש אינטרס עצום לא לשנות את דעתם. לא רק שהם מקבלים כסף בשביל להאמין בתיאוריית המדינה, אלא שאם הם יפסיקו - הסביבה המיידית שלהם תהיה מורכבת מאנשים שמאוד יהיה קשה לשכנע ולשנות את דעתם. במקרים האלו אנחנו מגלים את החשיבות של פטגם כמו "תגיד לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה". עיתונאים, מפורסמים ואנשי מקצוע כמו פסיכולוגים או מרצים לפילוסופיה, לכל אל יש קבל נרחב של מעריצים - ואם הקהל הרחב הזה הם מדינאים - "תגיד לי מי החברים שלך ואומר לך מי אתה" הופך להיות משפט מאוד רלוונטי.

כל מה שאנחנו צריכים לעשות בשביל לחשוף את ההונאה העצמית שלהם - זה לשאול אותם שאלה מאוד פשוטה: "אם אתה מאמין שאנחנו צריכים את הממשלה, וצריכים לשלם מיסים, האם היית משלם מיסים גם אם לא היה איום ברצח, חטיפה ושוד מעליך?" ואולי עוד שאלה: "כמה קשה לדעתך יהיה לך להסביר לאחיך השוטר את הרעיון שלמעשה, אנחנו לא צריכים ממשלה? לדעתך הוא מסוגל להבין? ומה ההשלכות על הקשר שלכם אם הוא תספר לו שאתה לא מאמין בממשלה, אבל הוא לא יהיה מסוגל להבין למה?"

מאחר וחברינו האינטלקטואלים הם אלו שהרבה אנשים פונים אליהם ושואלים אותם שאלות מהסוג הזה, אני אישית רואה בהם כאשמים עיקריים במה שקורה בחברה היום, וכן כאשמים עיקריים בקשיים האישיים שיש לאנשים כמוכם לנקות את הראש מהשטויות המדינאיות ולחיות באושר עם הידיעה שפיצחתם את המטריקס. אם יש סיבה מדוע אתם לא אופטימיים - אלו הם האנשים שמהווים את הסיבה העיקרית לדעתי.

סיפור הצלחה נוסף: ארמנדו מטקסס, ארה"ב

ארמנדו לופז (טקסס, ארה"ב) הצליח להביא את השופט לזרוק את התיק לאחר מלחמה של כמה שנים בחברת האשראי. ארמנדו לא ויתר, הוא נלחם ולא רק בשביל עצמו אלא בשביל כולנו. לחוזים שיש לנו עם הבנקים אין שום משמעות, הם לא חוזים, ואת זה ארמנדו הוכיח הפעם. לחוזה רגיל יש 5 מרכיבים - ומשרד עו"ד מייקל סקוט לא היו יכולים להציג עובדות שמוכיחות את קיומו של מרכיב חיוני בחוזה בין ארמנדו לחברת האשראי קאפיטל ואן. השופט רולנדו קאנטו לא קיבל את היהירות והשחצנות של משרד עו"ד של התובעת כתחליף לעובדות והעיף את התיק מביהמ"ש.

אני אשלוט בעצמי ואתה תשלוט בעצמך!

כעקרון, בהיעדרה של "סמכות", לאף אחד לא יהיה את הכוח או את הזכות לטעון, "ככה אתה צריך לעשות את זה, וככה אתה צריך לעשות את זה...". ובכל זאת, זהו דפוס המחשבה היחיד שרוב המדינאים אי פעם שקלו ברצינות. אלו שמבינים שאין להם את היכולת או את הזכות לשלוט בכל האנושות לא חושבים במונחים של תוכנית אב עבור המין האנושי. במקום זאת, הם חושבים במונחים של הדבר היחיד שהם באמת יכולים לשלוט בו: המעשים של עצמם. הם חושבים במונחים כגון, "מה אני צריך לעשות בנידון?" במקום, "מה אני צריך לבקש מבעלי העבדים לעשות בקשר לנידון". אין להם את היהירות או האשליות לומר שיש להם זכות או יכולת להחליט בעבור כלל האנושות. הם מחליטים בעבור עצמם, ומקבלים את המציאות הבלתי נמנעת שבה אנשים אחרים יקבלו החלטות אחרות.

במישור המעשי, זה מגוכח לחשוב שמערכת שלטון מרכזי (היכן שקומץ פוליטיקאים, בעלי הבנה מוגבלת, וניסיון מוגבל, יעלו תוכנית אב ואז יכפו אותה על כולם) תעבוד טוב יותר מאשר להשוות ולשתף ידע, פקחות ומומחיות של מאות מיליוני אנשים פרטיים, באמצעות רשת של מסחר ושיתוף פעולה מרצון חופשי. לא משנה בכלל מהי המטרה - בין אם זה ייצור של מזון, סלילת כבישים, הגנה מפני תוקפים, או כל דבר אחר - הרעיונות שנובעים מה-"כאוס" של מיליוני אנשים שמנסים המצאות שונות ופתרונות שונים תמיד יהיו טובים יותר מאשר הרעיונות שמעלים קומץ של פוליטיקאים. זה במיוחד נכון לאור העובדה, שבעוד שפוליטיקאים כופים את הרעיונות שלהם על כולם באמצעות "החוק", אפילו אם אלו רעיונות אוויליים ומטופשים שאף אחד לא אוהב, הרעיונות בשוק החופשי צריכים להיות טובים עד כדי כך שאנשים אחרים יאמצו אותם ויתמכו בהם מרצונם החופשי.

למרות השגשוג המדהים שיוצר עד כה על ידי השוק היחסית חופשי, שוק של מסחר "אנרכיסטי" ושיתופי פעולה הדדיים, המחשבה שאנשים פשוט יחיו בדו-קיום מבלי שהם כולם יהיו נתונים לשליטה והסדרה על ידי תוכנית אב כלשהי -היא עדיין מחשבה בלתי נתפשת בעבור רוב המדינאים. רוב המדינאים עדיין לא התחילו להרהר על האפשרות שהם באמת יהיו בשליטה על החיים של עצמם. כל מה שקשור לחברה הסמכותנית המודרנית עוסק בלאמן אנשים להיות נתינים צייתנים למערכת של שליטה, במקום לאמן אנשים לחיות כמו שהם אמורים לחיות: ישויות ריבוניות, לחשוב בעצמם איך דברים פועלים, להתיחס לאחרים כשווים, ולציית למצפון האישי שלהם מעל כל דבר אחר. עבור רוב האנשים, הרעיון של עולם בו הם בעצמם צריכים לפתור בעיות, לישב סכסוכים, לעזור לאלו שצריכים עזרה, להגן על עצמם ועל אחרים, מבלי להיות מסוגלים לרוץ אל "סמכות" כל-יכולה במקום זאת, הוא רעיון זר ומפחיד. הם אוהבים לתמוך בפתרונות סמכותניים, אבל למעשה, לא באמת רוצים להיות בשליטה אפילו רק על עצמם, והם עוד פחות רוצים להיות אחראים אישית על תפקוד החברה כולה. הם מנסים להשתמש באמונה שלהם ב-"סמכות" בכדי להתחמק מאחריות ולהימנע מהמציאות של החיים.

החיים של חיה בכלוב, מבחינות רבות, קלים יותר מהחיים בחיק הטבע. כמו כן, החיים של עבד רפה שכל יכולים להיות צפויים יותר ולהרגיש בטוחים יותר מאשר החיים של אדם אחראי. ברם, בדיוק כפי שהחיים בחיק הטבע הופכים חיות לחזקות יותר, חכמות, והרבה יותר בשליטה עצמית על רווחתם, לוותר על המיתוס של "סמכות" זה דבר שיאלץ כל אדם להיות חכם יותר, יצירתי יותר, רחום ומתחשב יותר, והרבה יותר מוסרי. אני לא אומר ש-כל- האנשים יהפכו, ללא אמונה ב-"ממשלה", לחכמים, מתחשבים ונדיבים - אבל אם מיליוני אנשים יבינו שזה תלוי בהם באופן אישי להפוך את העולם למקום יותר טוב, במקום פשוט לציית ולמלא תפקיד שמישהו אחר הגדיר בתור תוכנית אב ולבכות ל-"ממשלה" שתתקן את הכל, זה ישחרר רמה חדשה של יצירתיות אנושית, תבונה, ושיתופי פעולה מעבר למה שרוב האנשים מסוגלים אפילו לדמיין.

האם היית מעניק לי את אותה האדיבות?

"אני לא מסכים אתך כי ראיתי שאתה נגד משטר נגד חוקים ונגד משטרה. אני חושב שגם אילו היית ראש הממשלה היית חייב לבנות מערכת חוקים וגם מערכת שתאכוף את החוקים. גם השוטרים אינם מחוסנים כנגד החוק." אמר לי פעם איזה מדינאי...

אני: אני לא מסכים אתך בנושא המשטר והחוקים אבל לעולם לא הייתי מעז לחשוב אפילו, להפעיל אלימות כלפיך בשל דעותייך. ולעולם לא הייתי מעלה בדעתי למנוע ממך לפעול על פי דעותייך. אם דעותייך הם שעליך לציית לחוקי הממשלה, לעולם לא הייתי חושב למנוע ממך לעשות כן. האם אתה מוכן להעניק לי את אותה האדיבות?

מדינאי: אכן כן ..ולראיה שגם שאנו לא מסכימים, אנו עדיין מכבדים.. מגיע לכולנו להביע את דעתנו בצורה ערכית, ללא פגיעה פיזית ולא מילולית. אני מעריך את הכתיבה שלך והיא משקפת איש הגון וחכם.

אני: נניח אתה היית בוחר לכבד חוק, שמגדיר סף מהירות, לנסיעה לדוגמה בנתיבי איילון - ל 90 קמ"ש. אני בחיים לא הייתי חושב להפעיל אלימות כלפיך, על מנת למנוע ממך לחשוב כך וגם לפעול לפי דעותיך כאמור... ולו נניח, דעתי היא שכאשר אני נוסע 140 קמ"ש, איני מסכן איש או דבר, האם גם אז היית מעניק לי את אותה האדיבות לחשוב וגם לפעול לפי דעתי?

מדינאי: כאדם בעל שיקול דעת, אני מאמין שתדע להפעיל את שיקולך בהתאם למצב. אם המצב יאפשר תוכל לנהוג 140 או פחות. והכל בשליטה ועם הידיעה שאתה לא פוגע באף אחד ובטח לא בעצמך. גישה זו היא חיובית וערכית, והלוואי ויכולנו לאמץ גישה זו. אתה יודע כמה נוהגים ללא שיקול דעת?? אתה יודע כמה נהגים עייפים נוהגים? אתה יודע כמה בני נוער יוצאים שתויים? אתה יודע כמה אנשים נמצאים תחת השפעות ולחצים? אתה יודע כמה הרוגים הם קרבנות לנהגים חסרי שיקול דעת?? אתה יודע כמה מאשפזים בבית לוינשטיין? אנחנו חייבים שתהיה מערכת שאוכפת את החוקים. על מנת שיבינו שהכביש מסוכן מאוד. אני אשאר אדיב לדעותייך, אך לא מתפקידי לשפוט אותך ..ומאחר ואין אפשרות לנבא איזה נהג נוהג על פי שיקול דעת אנו חייבים להיעזר בחוק.

אני: כן, אני יודע את כל זה. ואמנם התחלת להגיד שכן, היית מעניק לי את אותה האדיבות, אבל בהמשך כתבת שלאור דעתך זאת, וגם זאת, התשובה הסופית היא לא. לא היית מעניק לי את אותה האדיבות. וכן, כן היית מפעיל כלפי אלימות, בכדי לכפות עלי את דעתך. השאלה שלי היא, איך את משלים עם כך, שקודם ענית לי שלא היית מפעיל כלפי אלימות, ועכשיו ענית שכן? האם זו לא צביעות מוסרית מרושעת? אישית, אני מעדיף לא לדון אם אנשים שמעדיפים לכפות עלי את דעותיהם בעזרת אלימות, ולכן אסיים פה את שיחתינו. תודה וכל טוב.

מדינאי: אני נגד אלימות לאורך כל מה שכתבתי. מה שמנחה אותי בחיי הם הערכים שלי ..והערכים שלי מכילים בתוכם אהבה ונתינה יושר סבלנות כן וגם אדיבות שלא משתמעת לשתי פנים. אני בעד חוקים. אני נגד אלימות. אכיפת החוק על ידי דוח שמסתיים בעונש כספי. או בקורס לנהיגה מונעת.. כתבתי שאני לא שופט אף אחד משמע אני לא מפעיל שום כוח..וכדי שאדם לא ישפוט הוא חייב תחילה להבין את מקומו של האחר ...ואני לעולם לא נהגתי באלימות. אסכם ואמור לך שאני מאוד מסכים עם המשפט: "הזכות לכבוד והחובה לכבד..." ותודה.

אני: איך בדיוק תוכל לגרום לי להזדהות, לקבל קנס ולשלם אותו, מבלי לאיים עלי באלימות? האם אתה לא סותר את עצמך שוב? איך אתה יכול להיות נגד אלימות וכפיית דעות, ובו בעת לתמוך בעיכוב, שאם אסרב לו איעצר בכוח, ואם אתנגד להזדהות, להיעצר או אנסה לברוח יכוון אקדח לראשי? הסיבה היחידה שאאלץ לשתף פעולה עם הקונס היא האיום באלימות - שהרי ללא איום באלימות - לא יוכלו להוציא ממני כסף או הזדהות כלל. זוהי הרי כפייה אלימה של דעותייך.

מדינאי: איש יקר אני רוצה לשאול אותך שאלה: כיצד אתה היית נוהג עם נהג שנוהג במהירות מופרזת ומסכן נהגים אחרים על הכביש. אתה לא מכיר את הנהג. אתה עוצר אותו על מנת שלא יסכן נהגים אחרים, אתה מבקש אותו להמציא לך מסמך מזהה על מנת שתוכל לקבל פרטים לגבי הנהג.. ובמידה ועומד לפנייך נהג מריח מאלכוהול, או כל הנחה שהנהג מסכן חיים. כיצד היית נוהג עם אותו נהג...??? דעתי היא שאין צורך לאיים באקדח. אדם מהשורה מציג את המסמכים וממשיך הלאה. יש תרבות יש ערכים ויש עקרונות. אתה היית נותן לו לנהוג ולסכן? כיצד היית פותר את הדילמה..? ושוב.. אני נגד אלימות, אבל אני חושב שיש מקום לחוקים ואפילו הכרחי למען הסדר הטוב. אכיפת החוק שלא נוהגת בכבוד האדם אין מקומה בחברה מתוקנת. מקווה שסוף סוף יישרנו הדורים יום טוב.

אני: לו הייתי מהווה סכנה למישהו הרי זה שקול לפגיעה בזכות לביטחון שיש לכל אחד ואחת - במקרה כזה יש הצדקה למעצר או עיכוב כנראה - זאת כל עוד שיש עד שיעיד כנגדי שאני אכן הפרתי את בטיחותו ויש עובדות כמו עדות של הנפגע. אך שאלתי היא זו: כאשר אני נוסע לתומי 170 קמ"ש באיילון, ואין אדם שיכול להעיד שסיכנתי אותו ולהסביר כיצד השפעתי באופן ישיר על בטיחותו האישית, האם גם אז תעניק לי את אותה האדיבות, לא לכפות את דעותייך עלי ולא למנוע ממני לפעול לפי דעתי - או שתתמוך בשלילת זכויותיי לפעול לפי שיקול דעתי - וכמובן שאין דרך אחרת לעשות זאת מאשר עם אלימות או האיום בה (?)

מדינאי: אני אעניק לך את אותה האדיבות. אך הייתי מצפה שכל אחד ינהג על פי שיקול דעת צלול ..אני הייתי רוצה לדעת שאנו נוהגים על פי הערכים של כבוד האדם וחירותו ..אתה מסכים עם הטענה שלי, ובה כאשר יש בסיס וראיה לאי ציות יש להתנהג בהתאם לחוק. אני מאוד מכבד את הדיון שניהלנו פה ..ולבסוף אנו מסכימים שאין לשלול מאף אדם את דעותיו ואת חירותו...

אני: לא, ממש לא. אני לא מסכים עם הטענה שלך. אתה טוען שיש לציית לחוקי הממשלה וזו דעתך. אני טוען שיש לציית רק למצפון ולהיגיון האישי ורק כאשר מתלונן נגדי נהג שבבטיחותו פגעתי יש למצות איתי דין ודברים. זאת אומרת שאין מהירות סף שאני מכיר בה "כחוק". זאת אומרת ששוטר לא יכול מבחינה מוסרית לעצור אותי רק בגלל שנסעתי 210 קמ"ש על כלי שמיועד להגיע ל-300 קמ"ש. האם אתה מסכים איתי, שלשוטר אין זכות מוסרית לכפות עלי את דעתו שעלי לציית להגבלת המהירות, או לא? התשובה העניינית היא רק כן או לא. האם עלי לציית לכללים שנקבעו על ידי רוב העם או שאני חופשי מלציית לכללים? והכוונה היא להגבלת המהירות בלבד. אז מה התשובה הסופית?

מדינאי: אני רוצה להבין, אדם נוהג מעל המהירות המותרת אך לא פוגע באף אחד, מפעיל שיקול דעת... בסדר מסכים אתך. אך באיזה כלי נשתמש על מנת לדעת שכל מי שנוהג מעל המהירות המותרת פועל על פי שיקול דעת?? לגבי השוטר אין לו שום זכות לכפות עלייך משהו שהוא לא חוקי או לא מוסרי... לשוטר אין זכות להמציא חוקים משלו. כאשר מצלמה מצלמת מהירות היא לא רואה אם הנהג שוטר שופט או אני ...אסכם אני בעד לשמור על הערכים שלנו בדרכים של כבוד הבנה ואהבה הדדית ..רק כך נבנה חברה מתוקנת שמתחילה בכל אחד מאיתנו... יום טוב.

אני: מהי המהירות המותרת, אם לא דעה - שהיא לא הדעה שלי? מהו הכלי שנראה לך מוסרי בכדי לכפות עלי דעה שהיא דעתך גם, על מעל שיקול הדעת שלי? מאיפה נובעת העליונות של שוטר שמרשה לו לבחון האם שיקול הדעת שלי תואם את שלו ולעצור אותי מחירותי באם איני פועל על פי שיקול דעתו? אני לא מנסה לבנות חברה עם אף אחד, רק מנסה לחיות בשלום ובכבוד עם עצמי ומשפחתי. חוקים של חברה הם חוקים של חברה ואסור לה לאכוף אותם על מי שלא חבר בחברה. "חברה" היא מספר אנשים המחוברים על ידי קבלה הדדית לשקול, להחליט ולפעול למען מטרה משותפת. אם אני לא בוחר להיות חלק מהחברה שאתה בוחר להיות חבר בה, האם תעניק לי את אותו הכבוד והאדיבות שאני הייתי מעניק לך לו היית בוחר להיות חבר בחברה אחרת משלי? האם למספר אנשים מותר לקבוע מה יהיו התנאים בהם תופעל אלימות כלפי אדם אחר? אם כן, אני מוצא הקבלה מוחלטת להצדקת אונס קבוצתי לפי אותה הלוגיקה. האם אתה מסכים איתי, שאם אני לא מקבל את חוקי החברה שקובעת לי הגבלת מהירות, אני רשאי לנהוג לפי שיקול דעתי מבלי להינזק על ידי אותה החברה?

אין שום הוכחה שאנחנו צריכים לציית לחוקי "המדינה"

מארק סטיבנס ניגש לתחנת המשטרה ושאל אותם "אלו ראיות יש לכם בכדי להוכיח שהחוק חל עלי - רק בגלל שאני נמצא באיזור גיאוגרפי מסויים?" -התוצאה: ביקשו ממנו להמתין בתחנה. כאשר מארק התחיל לדאוג והחליט לעזוב, ניידת משטרה התחילה לעקוב אחריו. כל הבירוקרטים פועלים תחת אותה הנחת העבודה: אם אתה נמצא באיזור גיאוגרפי X - אז החוק חל לגביך. אם X אז Y. כל מה שאנחנו עושים זה לשאול אותם שאלה מאוד פשוטה: תוכיחו שזה נכון. תוכיחו שאם X אז Y.

מארק בד"כ לא נוהג לראיין פוליטיקאים מקומיים ליד ביתו, בגלל שזה מסוכן מידי וקרוב מידי לבית. בעבר הוא נעצר על ידם והם איימו עליו ברצח. השבוע מארק חשב שאם הוא פשוט יכנס ללובי של התחנה עם מצלמה, וישאל שאלה פשוטה, מה כבר יכול לקרות?

כאשר מה שיש לך ביד זה פטיש - כל דבר מתחיל להיראות כמו מסמר. מארק שאל את השאלה הרגילה שלו, והשוטר הסכים שאם אתה נמצא פיזית באריזונה, אז החוק של "המדינה" חל לגביך. הבעייה הייתה שהוא שוטר, ושוטרים לא אוהבים ששואלים אותם שאלות והם ממש לא אוהבים את זה כאשר הם לא יכולים להוכיח שהחוק שלהם חל לגבינו.

השוטר האשים את מארק בהתוכחות וכאשר מארק אמר לו שזו האשמת שווא, השוטר פתח את דלת הברזל ואמר למארק לחכות שם, שהוא הולך להביא את האנשים שיכולים לענות לו על השאלות. בנקודה הזו מארק הבין שהם הולכים להאשים אותו בהעלבת שוטר או בהפרעה לשוטר. טקטיקה די שכיחה עם שוטרים.

מה שמפחיד בכל הסיפור הזה זו לא העובדה שהם מציקים ועוקבים אחרי אנשים ששואלים שאלות, אלא העובדה שהם מוכנים להודות בפה מלא שאין להם ראיות שהחוק חל, ואין להם בעיה להמשיך לשבור דלתות ולעצור אנשים ברחוב רק בגלל שהם מניחים, שבגלל שאתה נמצא פיזית בתוך איזור מסויים, החוק חל לגביך. וזה בכלל לא מפריע להם שאין שום היגיון או הוכחה שמבססת את הנחת העבודה שלהם.

למה אתה צריך לציית לחוק של "המדינה"? כי אני אומר לך שזה ככה! זה נשמע בדיוק כמו מה שכל פושע אחר היה אומר לך בעת ביצוע הפשע שלו, וזה מוכיח משהו מאוד פשוט: הממשלה היא בסה"כ ארגון טרור, או, כנופיית פשע מאורגן. אין שום הצדקה, היגיון או עובדות שמוכיחות שאנחנו צריכים לציית להם, שמותר להם לכפות עלינו את החוקים שלהם. הכל נעשה מתוך כוח הזרוע, וזה לא שונה מכל פשע אחר כגון גניבה, שוד, סחיטה וביריונות. עובדי המדינה הם שותפים בארגון פשע ולא יותר מזה.