כעקרון, בהיעדרה של "סמכות", לאף אחד לא יהיה את הכוח או את הזכות לטעון, "ככה אתה צריך לעשות את זה, וככה אתה צריך לעשות את זה...". ובכל זאת, זהו דפוס המחשבה היחיד שרוב המדינאים אי פעם שקלו ברצינות. אלו שמבינים שאין להם את היכולת או את הזכות לשלוט בכל האנושות לא חושבים במונחים של תוכנית אב עבור המין האנושי. במקום זאת, הם חושבים במונחים של הדבר היחיד שהם באמת יכולים לשלוט בו: המעשים של עצמם. הם חושבים במונחים כגון, "מה אני צריך לעשות בנידון?" במקום, "מה אני צריך לבקש מבעלי העבדים לעשות בקשר לנידון". אין להם את היהירות או האשליות לומר שיש להם זכות או יכולת להחליט בעבור כלל האנושות. הם מחליטים בעבור עצמם, ומקבלים את המציאות הבלתי נמנעת שבה אנשים אחרים יקבלו החלטות אחרות.
במישור המעשי, זה מגוכח לחשוב שמערכת שלטון מרכזי (היכן שקומץ פוליטיקאים, בעלי הבנה מוגבלת, וניסיון מוגבל, יעלו תוכנית אב ואז יכפו אותה על כולם) תעבוד טוב יותר מאשר להשוות ולשתף ידע, פקחות ומומחיות של מאות מיליוני אנשים פרטיים, באמצעות רשת של מסחר ושיתוף פעולה מרצון חופשי. לא משנה בכלל מהי המטרה - בין אם זה ייצור של מזון, סלילת כבישים, הגנה מפני תוקפים, או כל דבר אחר - הרעיונות שנובעים מה-"כאוס" של מיליוני אנשים שמנסים המצאות שונות ופתרונות שונים תמיד יהיו טובים יותר מאשר הרעיונות שמעלים קומץ של פוליטיקאים. זה במיוחד נכון לאור העובדה, שבעוד שפוליטיקאים כופים את הרעיונות שלהם על כולם באמצעות "החוק", אפילו אם אלו רעיונות אוויליים ומטופשים שאף אחד לא אוהב, הרעיונות בשוק החופשי צריכים להיות טובים עד כדי כך שאנשים אחרים יאמצו אותם ויתמכו בהם מרצונם החופשי.
למרות השגשוג המדהים שיוצר עד כה על ידי השוק היחסית חופשי, שוק של מסחר "אנרכיסטי" ושיתופי פעולה הדדיים, המחשבה שאנשים פשוט יחיו בדו-קיום מבלי שהם כולם יהיו נתונים לשליטה והסדרה על ידי תוכנית אב כלשהי -היא עדיין מחשבה בלתי נתפשת בעבור רוב המדינאים. רוב המדינאים עדיין לא התחילו להרהר על האפשרות שהם באמת יהיו בשליטה על החיים של עצמם. כל מה שקשור לחברה הסמכותנית המודרנית עוסק בלאמן אנשים להיות נתינים צייתנים למערכת של שליטה, במקום לאמן אנשים לחיות כמו שהם אמורים לחיות: ישויות ריבוניות, לחשוב בעצמם איך דברים פועלים, להתיחס לאחרים כשווים, ולציית למצפון האישי שלהם מעל כל דבר אחר. עבור רוב האנשים, הרעיון של עולם בו הם בעצמם צריכים לפתור בעיות, לישב סכסוכים, לעזור לאלו שצריכים עזרה, להגן על עצמם ועל אחרים, מבלי להיות מסוגלים לרוץ אל "סמכות" כל-יכולה במקום זאת, הוא רעיון זר ומפחיד. הם אוהבים לתמוך בפתרונות סמכותניים, אבל למעשה, לא באמת רוצים להיות בשליטה אפילו רק על עצמם, והם עוד פחות רוצים להיות אחראים אישית על תפקוד החברה כולה. הם מנסים להשתמש באמונה שלהם ב-"סמכות" בכדי להתחמק מאחריות ולהימנע מהמציאות של החיים.
החיים של חיה בכלוב, מבחינות רבות, קלים יותר מהחיים בחיק הטבע. כמו כן, החיים של עבד רפה שכל יכולים להיות צפויים יותר ולהרגיש בטוחים יותר מאשר החיים של אדם אחראי. ברם, בדיוק כפי שהחיים בחיק הטבע הופכים חיות לחזקות יותר, חכמות, והרבה יותר בשליטה עצמית על רווחתם, לוותר על המיתוס של "סמכות" זה דבר שיאלץ כל אדם להיות חכם יותר, יצירתי יותר, רחום ומתחשב יותר, והרבה יותר מוסרי. אני לא אומר ש-כל- האנשים יהפכו, ללא אמונה ב-"ממשלה", לחכמים, מתחשבים ונדיבים - אבל אם מיליוני אנשים יבינו שזה תלוי בהם באופן אישי להפוך את העולם למקום יותר טוב, במקום פשוט לציית ולמלא תפקיד שמישהו אחר הגדיר בתור תוכנית אב ולבכות ל-"ממשלה" שתתקן את הכל, זה ישחרר רמה חדשה של יצירתיות אנושית, תבונה, ושיתופי פעולה מעבר למה שרוב האנשים מסוגלים אפילו לדמיין.
במישור המעשי, זה מגוכח לחשוב שמערכת שלטון מרכזי (היכן שקומץ פוליטיקאים, בעלי הבנה מוגבלת, וניסיון מוגבל, יעלו תוכנית אב ואז יכפו אותה על כולם) תעבוד טוב יותר מאשר להשוות ולשתף ידע, פקחות ומומחיות של מאות מיליוני אנשים פרטיים, באמצעות רשת של מסחר ושיתוף פעולה מרצון חופשי. לא משנה בכלל מהי המטרה - בין אם זה ייצור של מזון, סלילת כבישים, הגנה מפני תוקפים, או כל דבר אחר - הרעיונות שנובעים מה-"כאוס" של מיליוני אנשים שמנסים המצאות שונות ופתרונות שונים תמיד יהיו טובים יותר מאשר הרעיונות שמעלים קומץ של פוליטיקאים. זה במיוחד נכון לאור העובדה, שבעוד שפוליטיקאים כופים את הרעיונות שלהם על כולם באמצעות "החוק", אפילו אם אלו רעיונות אוויליים ומטופשים שאף אחד לא אוהב, הרעיונות בשוק החופשי צריכים להיות טובים עד כדי כך שאנשים אחרים יאמצו אותם ויתמכו בהם מרצונם החופשי.
למרות השגשוג המדהים שיוצר עד כה על ידי השוק היחסית חופשי, שוק של מסחר "אנרכיסטי" ושיתופי פעולה הדדיים, המחשבה שאנשים פשוט יחיו בדו-קיום מבלי שהם כולם יהיו נתונים לשליטה והסדרה על ידי תוכנית אב כלשהי -היא עדיין מחשבה בלתי נתפשת בעבור רוב המדינאים. רוב המדינאים עדיין לא התחילו להרהר על האפשרות שהם באמת יהיו בשליטה על החיים של עצמם. כל מה שקשור לחברה הסמכותנית המודרנית עוסק בלאמן אנשים להיות נתינים צייתנים למערכת של שליטה, במקום לאמן אנשים לחיות כמו שהם אמורים לחיות: ישויות ריבוניות, לחשוב בעצמם איך דברים פועלים, להתיחס לאחרים כשווים, ולציית למצפון האישי שלהם מעל כל דבר אחר. עבור רוב האנשים, הרעיון של עולם בו הם בעצמם צריכים לפתור בעיות, לישב סכסוכים, לעזור לאלו שצריכים עזרה, להגן על עצמם ועל אחרים, מבלי להיות מסוגלים לרוץ אל "סמכות" כל-יכולה במקום זאת, הוא רעיון זר ומפחיד. הם אוהבים לתמוך בפתרונות סמכותניים, אבל למעשה, לא באמת רוצים להיות בשליטה אפילו רק על עצמם, והם עוד פחות רוצים להיות אחראים אישית על תפקוד החברה כולה. הם מנסים להשתמש באמונה שלהם ב-"סמכות" בכדי להתחמק מאחריות ולהימנע מהמציאות של החיים.
החיים של חיה בכלוב, מבחינות רבות, קלים יותר מהחיים בחיק הטבע. כמו כן, החיים של עבד רפה שכל יכולים להיות צפויים יותר ולהרגיש בטוחים יותר מאשר החיים של אדם אחראי. ברם, בדיוק כפי שהחיים בחיק הטבע הופכים חיות לחזקות יותר, חכמות, והרבה יותר בשליטה עצמית על רווחתם, לוותר על המיתוס של "סמכות" זה דבר שיאלץ כל אדם להיות חכם יותר, יצירתי יותר, רחום ומתחשב יותר, והרבה יותר מוסרי. אני לא אומר ש-כל- האנשים יהפכו, ללא אמונה ב-"ממשלה", לחכמים, מתחשבים ונדיבים - אבל אם מיליוני אנשים יבינו שזה תלוי בהם באופן אישי להפוך את העולם למקום יותר טוב, במקום פשוט לציית ולמלא תפקיד שמישהו אחר הגדיר בתור תוכנית אב ולבכות ל-"ממשלה" שתתקן את הכל, זה ישחרר רמה חדשה של יצירתיות אנושית, תבונה, ושיתופי פעולה מעבר למה שרוב האנשים מסוגלים אפילו לדמיין.
