זוהי תיאוריה שפיתחתי בעצמי - על פיה האנשים שתומכים במדינה אינם עושים זאת מתוך אמונה כנה,
אלא, הם מתחזים למאמינים בעוד שהם למעשה אנרכיסטים. כאשר אתה מכנה את המדינה כ-"ארגון
פשע" ומנגנון מיותר, לא נחוץ ומזיק, הם קופצים ומעלים עשרות טיעונים שגויים מדוע לדעתם אנחנו
צריכים מדינה. אנחנו מיד נעבור על כמה מהטיעונים האלו, אבל חשוב שנבין למה - למה הם מתחזים
למאמינים במדינה.
כל מדינאי שנחשף למידע החדש הזה, לתובנה שממשלה ומדינה אלו רעיונות שגויים, בלתי שפויים שסותרים את עצמם - מיד ישמע בראשו קולות של חברים ומכרים שאומרים לו שהוא אידיוט. הוא יכול לחזות את אותן הטענות שחבריו יעלו מיד כשישמעו שהוא הפסיק להאמין לרעיון האווילי של ממשלה ומדינה. הסיבה שהוא יתקיף אותך באין סוף טענות בעד ממשלה ומדינה היא פשוטה: הוא מעוניין להרגיש בטוח והוא צריך דרך להתמודד עם ההתקפות מצד חבריו המדינאים. אם החברים שלו, המורים שלו, ההורים שלו או האחים שלו הולכים להעלות את הטיעונים האלו, הוא יעלה אותם בפניך.
הכוח של לחץ חברתי הוכיח את עצמו כחזק יותר מכוח ההיגיון: גם לאחר שהמדינאי הבין שאתה לא יכול להעניק לנציגים שלך זכויות שלא היו לך מתכתחילה (כמו למשל "הזכות" לגבות מיסים, לאסור עישון של צמח מסויים וכו') - גם לאחר מכן, המדינאי ישאל "אז מי ידאג לחלשים?"... וזה די ברור, אמור להיות לו, שבנקודה הזו הוא לא יכול לענות "אז נאציל את הזכויות שאין לנו לנציגים שלנו" - אך בכל זאת מאות ואלפי הטענות בנוסח "מי יעזור לחלשים" יעלו כנגד הכפירה ברעיון של מדינה. לא בגלל שאלו באמת טיעונים היגיוניים וקשורים לנושא, טיעונים שהרעיון תלוי בהם, אלא רק בגלל שאנשים למדו כמו תוכים לדקלם "יש לנו ממשלה בשביל לדאוג לחלשים. יש לנו ממשלה בשביל להגן מפני החזקים. יש לנו ממשלה בכדי שכולם ישלמו על הכבישים..."
אז מהם הטיעונים האלה שאנחנו שומעים שוב ושוב? הנה כמה מהם:
"הממשלה הוקמה מתוקף ההסכמה של האזרחים"
"זה יותר יעיל בעבור כולם לעבוד כקבוצה אחת גדולה"
"זה לא פשע אם כולם (או הרוב) מסכימים לזה"
"בלי ממשלה העשירים ישלטו בכולנו"
"הממשלה פה בשביל לשמור על היערות, הים והסביבה"
"הממשלה פה בשביל לשמור על החופש בשוק החופשי"
"בלי ממשלה העניים ימותו ברחובות ובתי חולים ישרתו רק את העשירים"
כבר שמעתי את הכל ויותר מזה. בטיעונים האלו אין שום הבחנה מהו הרצון והבחירה של האדם הקטן שהם רואים כחלק מהקבוצה. בין אם האדם הקטן רוצה להיות חלק מהקבוצה או לא, בגלל שזה "יותר יעיל" הוא יהיה חלק מהקבוצה. אונס ואהבה זה אותו הדבר. כאשר איש ואישה גרים ביחד, אוכלים ביחד ומגדלים ילדים ביחד, זה הכי טוב לילדים וגם לכיס ולכן מותר לאנוס. אם כי רצוי שנשים פשוט לא יתנגדו ויבינו שזה נעשה לטובתן. טוב, מהדיכוי החברתי הזה כבר נרפאנו (ושאני אומר אנחנו אני לא מדבר על דרום אסיה, אפריקה, פקיסטן, אפגניסטן, ניגריה, בנגלדש, מוזמביק, נפאל, הודו וכו') אבל את אותו האנטי-עקרון, הרעיון הדפוק שניתן לכפות על אדם את הרצון של אדם אחר, וזה כביכול מוצדק בגלל הרצון של אדם אחר, החברה מיישמת שוב ושוב ביחס לכל אחד מאיתנו.
גם אנרכיסטים וגם מדינאים מקבלים את אותם העקרונות: כולנו מסכימים שאלימות היא דבר שגוי, לגנוב זה דבר שגוי, יחסים בין בני-אדם צריכים להתבסס על הסכמה חופשית ולעולם לא על כפייה, לאנוס ולרצוח אלו התנהגויות פסולות, מצבים בהם שני הצדדים מרוויחים אלו המצבים הרצויים וכו' וכו'. ההבדל היחיד בין אנרכיסטים למדינאים זו העובדה שמדינאים זונחים את העקרונות הבסיסיים האלו רק בגלל שמישהו החליט ללבוש תחפושת מיוחדת בצבע כחול.
כל מדינאי שנחשף למידע החדש הזה, לתובנה שממשלה ומדינה אלו רעיונות שגויים, בלתי שפויים שסותרים את עצמם - מיד ישמע בראשו קולות של חברים ומכרים שאומרים לו שהוא אידיוט. הוא יכול לחזות את אותן הטענות שחבריו יעלו מיד כשישמעו שהוא הפסיק להאמין לרעיון האווילי של ממשלה ומדינה. הסיבה שהוא יתקיף אותך באין סוף טענות בעד ממשלה ומדינה היא פשוטה: הוא מעוניין להרגיש בטוח והוא צריך דרך להתמודד עם ההתקפות מצד חבריו המדינאים. אם החברים שלו, המורים שלו, ההורים שלו או האחים שלו הולכים להעלות את הטיעונים האלו, הוא יעלה אותם בפניך.
הכוח של לחץ חברתי הוכיח את עצמו כחזק יותר מכוח ההיגיון: גם לאחר שהמדינאי הבין שאתה לא יכול להעניק לנציגים שלך זכויות שלא היו לך מתכתחילה (כמו למשל "הזכות" לגבות מיסים, לאסור עישון של צמח מסויים וכו') - גם לאחר מכן, המדינאי ישאל "אז מי ידאג לחלשים?"... וזה די ברור, אמור להיות לו, שבנקודה הזו הוא לא יכול לענות "אז נאציל את הזכויות שאין לנו לנציגים שלנו" - אך בכל זאת מאות ואלפי הטענות בנוסח "מי יעזור לחלשים" יעלו כנגד הכפירה ברעיון של מדינה. לא בגלל שאלו באמת טיעונים היגיוניים וקשורים לנושא, טיעונים שהרעיון תלוי בהם, אלא רק בגלל שאנשים למדו כמו תוכים לדקלם "יש לנו ממשלה בשביל לדאוג לחלשים. יש לנו ממשלה בשביל להגן מפני החזקים. יש לנו ממשלה בכדי שכולם ישלמו על הכבישים..."
אז מהם הטיעונים האלה שאנחנו שומעים שוב ושוב? הנה כמה מהם:
"הממשלה הוקמה מתוקף ההסכמה של האזרחים"
"זה יותר יעיל בעבור כולם לעבוד כקבוצה אחת גדולה"
"זה לא פשע אם כולם (או הרוב) מסכימים לזה"
"בלי ממשלה העשירים ישלטו בכולנו"
"הממשלה פה בשביל לשמור על היערות, הים והסביבה"
"הממשלה פה בשביל לשמור על החופש בשוק החופשי"
"בלי ממשלה העניים ימותו ברחובות ובתי חולים ישרתו רק את העשירים"
כבר שמעתי את הכל ויותר מזה. בטיעונים האלו אין שום הבחנה מהו הרצון והבחירה של האדם הקטן שהם רואים כחלק מהקבוצה. בין אם האדם הקטן רוצה להיות חלק מהקבוצה או לא, בגלל שזה "יותר יעיל" הוא יהיה חלק מהקבוצה. אונס ואהבה זה אותו הדבר. כאשר איש ואישה גרים ביחד, אוכלים ביחד ומגדלים ילדים ביחד, זה הכי טוב לילדים וגם לכיס ולכן מותר לאנוס. אם כי רצוי שנשים פשוט לא יתנגדו ויבינו שזה נעשה לטובתן. טוב, מהדיכוי החברתי הזה כבר נרפאנו (ושאני אומר אנחנו אני לא מדבר על דרום אסיה, אפריקה, פקיסטן, אפגניסטן, ניגריה, בנגלדש, מוזמביק, נפאל, הודו וכו') אבל את אותו האנטי-עקרון, הרעיון הדפוק שניתן לכפות על אדם את הרצון של אדם אחר, וזה כביכול מוצדק בגלל הרצון של אדם אחר, החברה מיישמת שוב ושוב ביחס לכל אחד מאיתנו.
גם אנרכיסטים וגם מדינאים מקבלים את אותם העקרונות: כולנו מסכימים שאלימות היא דבר שגוי, לגנוב זה דבר שגוי, יחסים בין בני-אדם צריכים להתבסס על הסכמה חופשית ולעולם לא על כפייה, לאנוס ולרצוח אלו התנהגויות פסולות, מצבים בהם שני הצדדים מרוויחים אלו המצבים הרצויים וכו' וכו'. ההבדל היחיד בין אנרכיסטים למדינאים זו העובדה שמדינאים זונחים את העקרונות הבסיסיים האלו רק בגלל שמישהו החליט ללבוש תחפושת מיוחדת בצבע כחול.
