אם אתה נמצא פיזית בתוך [המדינה] אז החוקים של [המדינה] חלים עליך

ג'רי הוא קצין ביחידה לחופש המידע בפרקליטות מחוז מריקופה, אריזונה. מארק סטיבנס פנה לג'רי בבקשה שיספק לו ראיות שתומכות בטענה, שהיא למעשה, הנחת העבודה הבסיסית של כל בירוקרט, בכל מקום בעולם. ג'רי לא היה יכול להראות עובדות שתומכות בטענה: אם אתה נמצא פיזית באריזונה, אז החוקים של המדינה חלים. גרי' הבטיח למארק שאם הוא ישלח את השאלה שלו במכתב, הוא יקבל תשובה עניינית מהפרקליטות המחוזית בדואר. הפרקליטות המחוזית לא ענתה לו, אבל ג'רי כן ענה. מאז, ג'רי הפסיק לענות לטלפונים ולמכתבים של מארק.

זה לא משנה אם אתה נמצא באריזונה, טקסס, מונטריאול, לונדון, סידני, קהיר או תל אביב - הנחת העבודה היסודית של בירוקרטים בכל העולם היא זהה: אם אתה נמצא פיזית בתוך [המדינה] אז החוקים של [המדינה] חלים עליך. הנחת העבודה של ביטוח לאומי היא, כידוע, שהחוק חל עליך אם אתה נמצא, פיזית, בתוך ישראל. זו אותה הנחת העבודה שמשמשת את כנופיית "פרקליטות המדינה", שאחראית על כל המתקפות המשפטיות בשם כנופיית "הביטוח הלאומי", כנופיית "מס הכנסה", כנופיית "משטרת התנועה" וכו'. אם אתה נמצא פיזית בתוך ישראל, החוק חל עליך. הטענה הזו, לדעתם של בירוקרטים, נותנת לגיטימציה מוסרית לתוקפנות שלהם, ולמעשה, כביכול הופכת את התוקפנות שלהם מפשע למעשה מוסרי תקין. הטענה הזו היא כל ההבדל בין בירוקרטים לפושעים מתועבים. השאלה שלנו היא תמיד: איך אתם יודעים שזה נכון? כי אם זה לא נכון, אז אין שום הבדל בין בירוקרטים לפושעים - ואין שום היגיון או צדק בשום פעולה ממשלתית.

ג'רי סיפק תגובה ארוכה, אך זו איננה תגובה עניינית לשאלה שנשאלה. מתוך המכתב שמארק כתב לג'רי:

"המשרד שלך פועל תחת ההנחה שאם מישהו נמצא פיזית באריזונה, אז החוקים של המדינה חלים עליו. השאלה שלי היא: על אילו עובדות אתה מסתמך בכדי להוכיח שהחוק חל עלי רק בגלל שאני פיזית באריזונה?"

זוהי שאלה של עובדות. אבל, כאשר אין לך עובדות שתומכות, אתה משתמש בכשלים לוגיים בכדי לתמוך בטענות שלך. ג'רי התחיל את התגובה שלו בכשל מסוג איש הקש:

"ניתוח משפטי ועובדתי: קודם כל, השאלה עצמה מרמזת על תקיפת הרעיון עצמו. ספציפית זוהי שאלה של האם בני אדם אמורים להתקיים בצורה מתורבתת או במצב טבעי."

אבל השאלה לא קשורה לזה בכלל, זוהי איננה "התקפה", זו רק שאלה של ראיות שתומכות בטענה. במקום להציג את העובדות שתומכות בטענה, ג'רי מעלה איש קש וממשיך להתיחס לטיעון הקש במקום לשאלה שנשאלה. אני לא אצטט פה את הכל, אבל ג'רי ממשיך לדבר על התרבות היוונית ועל תומאס הובס:

"במילים אחרות, האם בני אדם צריכים לחיות בתרבויות לפי כללי החוק האזרחי או במצב טבעי ללא כללי החוק האזרחי? אלו אינן שאלות חדשות, אלא שאלות שכבר נשאלו ונענו במשך אלפי שנים על-ידי דורות של בני אדם. היוונים והרומאים ענו עליהן... תומאס הובס ענה על השאלה הזו בספרו "לויתן" בשנת 1651..."

וואו, היוונים קדמו לממשלת אריזונה בכמה אלפי שנים. זה נחמד להיות קצת יווני, אבל יש גם את כל הקטע עם העבדות, וזה לא כל כך נחמד. נראה שג'רי שוכח שה-"תרבויות" היווניות והרומיות נבנו על בסיס של עבדות ומלחמות בלתי פוסקות. אפשר לומר שהוא משתמש במילה "מתורבתות" בצורה מאוד רופפת. ג'רי מתבלבל לגבי מהי השאלה שנשאלה, דבר שגורם לי לחשוב שמדובר בעוד תגובה בירוקרטית נוסח "העתק והדבק". ג'רי כתב:

"שנית, השאלה לעיל מהווה שאלה שמערבת חוק ועובדות, זו איננה שאלה עובדתית פשוטה כפי שאתה מציג, כך שהתשובה צריכה לכלול גם חוק וגם עובדות. מאחר והשאלה איננה מבחינה בברור בין חוק פדרלי לחוקי מדינה, אאלץ להתיחס לשני אלו."

השאלה בברור מתיחסת אך ורק לחוקי המדינה, תקרא שוב את הטענה שהשאלה מתיחסת אליה. ג'רי מעלה איש-קש על-ידי הטיעון השקרי שהשאלה מערבת חוק ועובדות. לא, זו רק שאלה של עובדות. עכשיו ג'רי כותב משהו נכון, למעשה, שני דברים נכונים:

"החוקה האמריקאית היא מסמך שלמעשה קיים וקיומו הוא עובדה שאיננה במחלוקת. חוקים פדרלים הם גם מסמכים שלמעשה קיימים.

אלו רק מסמכים, הטיעון הלקוי (והמעגלי) הוא שהם חלים על אנשים בגלל שזה מה שכתוב במסמכים האלו. שהם חלים עלי, רק בגלל שאני נמצא במיקום גיאוגרפי מסויים, כמו למשל פואניקס או אריזונה.

ג'רי, במקום לספק עובדות כלשהן, טוען שהחוקה היא חוזה:

"חוקת ארצות הברית אושררה פה-אחד על ידי המדינות ב-17 לספטמבר, 1787, ובשל כך הינה חוזה חברתי שהוא הבסיס לכל החוקים של ארצות הברית.

כפי שהסביר כבר ליסנדר ספונר, החוקה איננה חוזה:

"בחוקה לא נעצה שום סמכות או מחויבות. אין לה סמכות או מחויבות כלל, אלא בתור חוזה בין אדם לאדם. היא אפילו לא מתיימרת להיות חוזה בין אנשים שקיימים כיום. הכוונה היא, לכל היותר, להיות חוזה בין אנשים שחיו לפני 80 שנים. והיא יכולה רק להיחשב כחוזה בין אותם אנשים ששקלו אותה במשך שנים והינם מוסמכים לעשות חוזים. מעבר לכך, אנחנו יודעים, מבחינה היסטורית, שרק מעטים מהאנשים שחיו אז נוועצו או נשאלו על הנושא, או הורשו להביע את ההסכמה שלהם באופן רשמי, והם כולם מתים כיום. רובם כבר מתו לפני ארבעים, חמישים, שישים או שבעים שנים. והחוקה, שהייתה כביכול חוזה ביניהם, מתה איתם. לא הייתה להם זכות או כוח טבעי ליצור מחוייבות על הילדים שלהם. לא רק שזה פשוט בלתי אפשרי, בטבע הדברים, שהם יוכלו לחייב את הדורות הבאים, אלא שהם אפילו לא ניסו לחייב אותם. כלומר, המסמך הזה לא מתימר לייצר הסכם בין הגוף הפוליטי ו-"האנשים" שאז היו קיימים, והוא לא, בין אם בצורה מפורשת או בצורה מרומזת, תובע זכות כלשהי, כוח או הוראה, בשמם, לכבול את מישהו בחוזה מלבד את עצמם."

לאנשים, בין אם ב-1787 או כיום, אין ברירה או השפעה על האם ישנם אנשים שנקראים "ממשלה" ששולטת בהם, כל התמיכה בממשלה היא בכפייה. אתה משלם או הולך לכלא. כל טענה שהחוקה הינה "חוזה" או שהאנשים "הסכימו" שתהיה להם ממשלה היא טענה לקויה מאחר שכל הראיות מראות בדיוק ההיפך. ג'רי לא חולק על כך שזה תשלם-או-שתלך-לכלא.

ג'רי כותב את הדברי הבאים כאילו שהם ראייה והם עונים על השאלה שלי:

"בכל יום שבו אנחנו מצייתים לחוקי התנועה או משלמים מיסים, או מפרים את החוק בדרך מסויימת, הפעולות האלו והתוצאות הן הוכחה שהחוזה החברתי נשאר בתוקף."

זהו השימוש הראשון של ג'רי בכשל הלוגי "פנייה לתוצאות". מה שאנחנו עושים לאחר מעשה זו לא הוכחה שהחוק חל מתכתחילה. הציות שלנו הוא מתוך איום, כפייה ואילוץ כמו למשל להוציא רישיון נהיגה. זה נעשה תחת פחד, וזה לא אומר שה-"מסמכים" לפתע ובאופן קסום חלים עלינו. ג'רי ממשיך עם הפנייה לתוצאות, עונש, כהוכחה לטענה שלו:

"כאשר אדם מפר את החוקים הפדרלים אפשר לראות בו אחראי הן מבחינה אזרחית או פלילית בבית משפט פדרלי, ובית המשפט יכול לצוות עליו לשלם קנסות, לשפוט אותו לכלא, לכפות עליו לבצע פעולה מסויימת, כגון עמידה בחוזה בהתאם לתנאים. ישנן אינספור ראיות שחוקת ארצות הברית והחוקים הפדרלים חלים בכל ארצות הברית. למשל, אנשים שיושבים בבתי הסוהר הפדרלים, משלמים קנסות, מצייתים לרגולציות הפדרליות, ומגישים תביעות כנגד הממשלה הפדרלית כאשר זכויותיהם החוקתיות נפגעות."

זה מזכיר לי את אחד מהסרטים האהובים עלי. אם טומי דורסי (סולן הלהקה) היה "נשמע" ל-"הצעה", האם זה היה הוכחה לקיומו של חוזה? בטח, אם אתה פסיכופת:


אבל זה ההיגיון של ג'רי. ואם הפנייה אל המקל של ג'רי לא מספיק ברורה, ג'רי עושה את זה עוד יותר ברור:

"למעשה, ישנם אסירים בכלא של מחוז מריקופה ובמחלקת הכליאה של אריזונה. כל אחד מהאסירים מוכיח מעבר לכל ספק סביר שהחוקים חלים על אנשים באריזונה... הם מהווים הרים של ראיות שהחוקים חלים עליך ועל כל אחד שנמצא פיזית באריזונה."

עכשיו אני מבין, החוק חל עלי בגלל שאתה משליך אנשים אחרים לכלא. זה ממש היגיון בריא. לא פלא שהם צריכים אקדחים. היגיון מבריק ג'רי:

אז בשביל שזה יהיה לגמרי ברור, בואו נעבור שוב על הטיעון ואז על "הראיות" שתומכות בו. הטיעון הוא:

אם מישהו נמצא פיזית באריזונה, אז המסמכים שנקראים חוקה וחוקים חלים עליו.

וכתמיכה בטענה הזו כמובן:

"כל אסיר הוא הוכחה מעבר לכל ספק סביר שהחוקים חלים על אנשים באריזונה."

"הרים של ראיות" או סתם עוד כשל לוגי? לי זה נראה ברור, התמיכה בטענה של ג'רי היא פניה לתוצאות. ללא ראיות שמוכיחות שהחוקים שלהם חל ים הם אך ורק כנופייה של רוצחים, גנבים ושקרנים שלא ראויים לציות מלבד מתי שהם שמים את החיים שלנו בסכנה מיידית.

אני מציע לכולם, בלי קשר להיכן אתם נמצאים, להפסיק לציית לפושעים האלו ול-"חוקים" שלהם. תתחילו להתעמת איתם כמוני ולדרוש שהם יוכיחו שה-"חוקים" שלהם חלים, תגידו להם שאתם לא תצייתו עד שהם יספקו לכם את ההוכחה. תגידו להם שכל ציות נעשה אך ורק בשל האיום, כפייה ואילוץ. הם שונאים לשמוע את האמת. זה ממש קל להגיע לזה, פשוט תשאלו אותם:

"אם אני הייתי פועל באותו האופן שבו הארגון שלכם פועל, והייתי מאלץ אנשים לתת לי כסף, האם היית מחשיב אותי כפושע?

אם אתה לא סומך על עוכרי דין אתה חולה נפש!

אתמול ישבתי באולם בית משפט השלום בירושלים וצפיתי בדיון במשפטו של מתן. מתן הלך להלחם בפסיכים שתוקפים אותו, רק בגלל שהוא החזיק קצת מהצמח הלא נכון. מתן החליט לייצג את עצמו לאחר שכבר מונה לו עו"ד מהסנגוריה הציבורית. הוא הודיע לעו"ד שהוא לא מייצג אותו לפחות כחודש לפני הדיון, והעו"ד הגיע לדיון מאחר ובכל מקרה הוא היה צריך להגיד בעצמו לשופט שהוא לא מייצג את מתן. תוך כדי שהוא מסביר לשופט שמתן מעוניין לייצג את עצמו, העו"ד מר (השם שמור במערכת) הסביר לשופט שמתן אמר לו שהוא מעוניין ליצג את עצמו מאחר ואיננו סומך עליו, איננו סומך על עורכי דין ולמעשה אינו סומך על אף אחד מלבד על עצמו - בכדי לייצג את עצמו.

עכשיו יתכן שזה באמת מה שמתן אמר לו. יתכן שמתן לא רצה שמר (השם שמור במערכת) יפגע ויקח את הדחייה באופן אישי, ולכן אמר שהוא לא סומך על אף אחד. לא רק לא סומך על עורכי דין. אני מניח שזה מה שקרה. אבל העו"ד (השם שמור במערכת) המשיך ואמר למתן בקול רם, מול הקהל ומול השופט: "מתן, אני ממליץ לך ללכת לבדיקה פסיכיאטרית" עד כמה בנאדם יכול להיות מגלומן, לחשוב שאם מישהו לא סומך עליו, המישהו הזה הוא חולה נפש? לחשוב שאם אתה לא סומך על עורכי דין, אתה חולה נפש? לשכת עורכי הדין היא עד-כדי-כך ישרה והגונה, שאם מישהו לא סומך על חבריה, הוא חולה נפש, מנותק מהמציאות עד כדי כך שהוא זקוק לאבחון פסיכיאטרי?

שימו לב, זה לא היה שופט אגרסיבי ומנוול שאמר את זה, ואלו לא היו המילים של התובע - אלו היו המילים של סניגור מפוטר. הסיפור הזה רק נועד להמחיש לכם עד כמה סנגורים הם שותפים לפשע, שאין חבר אחד בכת לשכת עורכי-הדין שאפשר לסמוך עליו ועד כמה אתם חייבים להיזהר בלשונכם כאשר אתם מדברים עם בירוקרטים - כולל כאשר זה הסניגור שלכם, שאמור כביכול לייצג אתכם ולדאוג לאינטרסים שלכם.

לנהוג בלי רישיון נהיגה??!?

אנשים חושבים שאני צוחק עליהם, או שפשוט נפלתי על כל השכל שאני אומר שאנחנו בכלל לא צריכים רישיון נהיגה. אנשים אומרים לי "כן?? אתה רוצה שאנשים יסעו בלי רישיון נהיגה??!? מה? שלא יהיה טסט? שכל אחד יוכל לנהוג?! אתה רוצה שיהיו תאונות דרכים? אתה רוצה שאנשים משוגעים... לא יוכלו להוריד אותם מהכביש?" זה נשמע לאנשים רעיון מופרע, משוגע, לא היגיוני, שאף פעם לא יקרה, והם אומרים "לא. כל עוד שאנרכיה לא מציעה לנו דרך אחרת לכפות על אנשים להוציא רישיון נהיגה, שאנחנו נדע שהם עברו בדיקה של מישהו, שהוא עבר בדיקה של מישהו, שהוא עבר בדיקה של מישהו, כל עוד שאין רישיון לנהיגה וכל אחד... זה כאוס!! לא יתכן!" וזה מאוד קל ליפול בפח של השאלה הטעונה הזו, "איך תדע שאנשים יודעים לנהוג? איך תדע שאנשים יכולים לעלות על הכביש? אם אין רישיון..."

התשובה הנכונה היא להזכיר לאנשים ש... לא, אנחנו באמת לא צריכים רישיון. וזו לא נאיביות להגיד שהכל יהיה בסדר, שרוב האנשים נוסעים בסדר בלי קשר לרישיון ובלי קשר לחוקים. רוב האנשים נוסעים בסדר כי הם לא רוצים שיקרה להם משהו, והם לא רוצים שיקרה למישהו אחר משהו. זה לא דבר כל כך נדיר באנושות שאנחנו צריכים כפייה של פוליטיקאים ואיום באלימות בשביל לא לרצות לדרוס אנשים אחרים או לנהוג בזהירות. זו תכונה טבעית של בני אדם.

עכשיו, שוב, מה יקרה אם מחר יחליטו שבשביל לרכב על אופניים, סקייטבורד ורולר בליידס -אתה צריך רישיון? מה שיקרה זה שבעוד 50 שנים זה יראה לאנשים מוזר שהרעיון שאפשר ליסוע על סקייטבורד או אופניים בלי רישיון. היום, זה נראה לכם מגוכח, אם אני אגיד שצריך רישיון... בואו נעשה רישיון לאופניים. או אם אני אגיד, שמעו, אם לא יבטלו את הרישיון לרכב אז מחר גם יעשו רישיון לאופניים, זה נשמע לרוב האנשים מגוכח. מצד אחד... ומצד שני, זה נשמע להרבה אנשים כרעיון שלא ממש מזיק... מה כבר יקרה אם תעשה רישיון לאופניים?... אבל, אם מחר הממשלה תאלץ אנשים להוציא רישיון לאופניים, בעוד 50 שנים אנשים ידברו על רישיון לאופניים כמו שהיום אנשים מדברים על רישיון לרכב -זה נראה להם דבר הכי היגיוני וטבעי. למה? בגלל שזה קיים. משום סיבה אחרת.

הדבר היחיד לומר, שבזכות זה שיש רישיון רכב, נמנעות תאונות דרכים, זה... מי שטוען את הטענה הזאת צריך להוכיח. אני רק אגע בכמה נקודות: כמה אנשים כבר נמצאים בשלילה, ובאמת לא נוסעים בגלל שהם בשלילה, ומתוך האנשים האלה, כמה הם באמת אנשים מסוכנים, שזה מזל גדול שהם בשלילה? אני חושב שבודדים בודדים בודדים. וזה לא משהו ששווה בגללו להכריח מיליונים של אנשים לשלם מאות שקלים כל שנה על רישיון נהיגה. ואני לא מדבר על שיעורי הנהיגה והטסטים, אלא על מנגנון הקנסות והשלילה שהרישיונות מאפשרים.

אם נסתכל על כמות הנפגעים בתאונות דרכים מלפני 15 שנים, בדיוק לפני שהתחיל פרויקט 700, לפני שהתחילו להפעיל את משטרת תנועה בארץ, ונסתכל על כמות התאונות שיש היום, אחרי 15 שנים של פרויקט 700, שבזכותו יש לנו כל כך הרבה משטרה, נראה שאין שום הבדל. אין לאכיפה שום השפעה (חוץ מעל אורך החיים והכיס שלנו - שם חלה פגיעה של ממש).

בעוד שתומכי השלטון מספרים לנו על ירידה של 20% בהרוגים בשנים האחרונות (בממוצע), מה שלא מספרים לנו זה שאין שום קשר לכמות האכיפה ובנוסף, נתון שמאוד לא נעים לספר: חלה עליה של 20% בממוצע במספר הפצועים קשה -הישג של ממש? ממש לא. ומה עוד קרה בשנים האחרונות? מכוניות השתפרו. אם ניקח דגם פופולארי אחד לדוגמה, מאזד 3, נראה שבתוך 7 שנים נוספה מערכת בקרת יציבות, חיישני לחץ אוויר ומערכת בלימה אוטומטית מיוחדת למהירות עירונית - כמו כן במבחני הריסוק היא עלתה מ-4 כוכבים ל-5. אולי הנתון הזה גם קשור לסטטיסטיקה שהמשטרה רוצה לזקוף לזכותה? אנחנו מדברים פה על מיליון ושלוש מאות אלף קנסות שמשטרת התנועה מחלקת מדי שנה.

מהירות איננה גורם שכיח לתאונות. אנשים לא עוצרים בעצור בגלל שאולי מסתתר שוטר, איפושהו, אנשים עוצרים בעצור כדי שלא תקרה להם תאונה. יש הרבה מאוד חוקים ש... תראו, גם אם לא היה תמרור עצור, אם יש צומת שהראייה בה מוגבלת, ואי אפשר לראות רחוק, ויכול לעבור רכב מהר -אנשים יקחו מקדם בטיחות ויסעו לאט. אני לא מאמין שצריכים את חוקי התנועה. אפילו ערכו ניסוי לאחרונה, בגרמניה, בשתי עיירות, ואח"כ עשו את זה בעוד מקומות בעולם -לקחו עיירה, וביטלו בה את כל חוקי התנועה והתמרורים ואפילו מחקו את הסימונים על הכביש. ביטלו את כל זה ובנו בכל צומת כיכר, הורידו את כל הרמזורים, השלטים -והתאונות ירדו ב-99%. והתנועה זורמת, הפקקים נפתחו, והכל פועל פשוט 100% בלי חוקים!


אבל אנשים עדיין אומרים "לא!! לא יתכן! שפשוט נבטל את מוסד הרישוי?! את כל הרישיונות?!" ואני אומר כן! אם מחר אנחנו נעשה רישיון לאופניים, בעוד 50 שנים או 20 שנים זה יראה לנו היגיוני. אבל עובדה שלפני 15 שנים לא היה פרויקט 700, לא היו קנסות, לא היה דבר כזה. אני אישית הייתי מרביץ מהירויות מטורפות.

עכשיו, אם אתם חושבים שזה לא פועל ככה, שאם מחר יעשו רישיון לסקייטבורד, ורישיון לאופניים, אנשים לא יחשבו שזה דבר היגיוני בעוד 50 שנים, אז אני אזכיר לכם שאתם לא יודעים על מה אתם מדברים, בגלל שהיום יש לכולנו רישיון לחופש! יש דבר כזה שנקרא רישיון להיות חופשי. אם אין לך אותו אתה נכנס לכלא. לכל אחד מאיתנו יש רישיון להיות "חופשי" -זה נקרא "תעודת זהות". אם אין לך תעודת זהות, אם אתה לא בתוך המערכת שלהם, אם אתה לא מספר בתוך המערכת שלהם, הם יקחו אותך וישימו אותך בכלוב! זאת אומרת שלכולנו יש היום רישיון לחופש. סתם. בשביל שיהיה. ואם אין לך רישיון לחופש, אתה נכנס לכלא. זה לא אומר שאתה יודע איך לחיות, זה לא אומר שלימדו אותך איך לחיות, כמו שרישיונות נהיגה, וטסט, ומורי נהיגה ושיטת הטסטים הזאת, לא ממש מבטיחה לנו שאנשים לא יעשו תאונות. אבל זה נראה לאנשים היגיוני שיש לנו רישיון לחופש. ואם אנחנו נעשה מחר רישיון על סקייטבורד, בעוד 50 שנים זה יראה לאנשים היגיוני, רישיון על סקייטבורד... יש לנו כבר רישיון לחיות "חופשי". כמה יותר מגוכח מזה משהו יכול להיות? כמה יותר קיצוני מזה כבר אפשר להיות? אם אתה בלי רישיון, שמים אותך בתוך קופסא. כלוב.

אז כן, אני חושב שלא צריך רישיון נהיגה. אפשר פשט לבטל את כל המנגנון המטופש הזה של רישיונות נהיגה. רצוי כנרה להחליף את הצמתים בכיכרות, לא חובה, אני חושב שאנשים יכולים להסתדר גם בלי כיכר, הם יכולים להסתדר בלי חוקים בסדר גמור - כמו שהיום אנשים על אופניים נזהרים, הם לא הולכים וחוצים צומת בגלל שאין להם שלטים ואין להם שוטר שיסתתר ושיתן להם קנס אם הם לא עוצרים עצירה מלאה באיזושהי צומת... אנחנו לא שומעים על הרבה רוכבי אופניים שנכנסים לצומת ופתאום בא רכב ודורס אותם. אנשים שנוסעים על אופניים אומרים לעצמם "כן, אמנם אין חוקים, אין קנסות, אין קנס על אי עצירה מלאה בצומת, אין קנס על מהירות, אבל אני עדיין רוצה לחיות ואני לא רוצה לדרוס אף אחד. אני לא רוצה לפגוע במישהו ולשבור לו את השיניים ולמרוח אותו על הכביש." זה אנושי וטבעי לחשוב ככה.

ואם מישהו אומר לעצמו שלא אכפת לו לשבור לאחר את השיניים, ולא אכפת לו להימרח על הכביש ושמכונית תכנס בו, אז לאיים עליו עם "אני אקח לך 250 שקלים" לא נראה לי ישנה משהו. אם מישהו מוכן למות ולהרוג, לא נראה לי שאיום בלקחת לו קצת כסף או לקחת לו את הרישיון ליסוע זה משהו שישנה את הכוונות שלו. וזה די מוכיח את עצמו, בגלל שהרבה אנשים נתפסים נוהגים בשלילה למרות האיום. אולי הם טמבלים, אבל הנקודה היא שאנחנו לא צריכים את המנגנון הזה. אנחנו צריכים להפסיק לחשוב על המנגנון הזה בתור משהו ש... במה נחליף אותו... כאילו שיש לו איזה תוחלת. לפני שאנחנו צריכים להגיד במה נחליף אותו, אנחנו צריכים להגיד "מה הוא נותן לנו?" ואנחנו צריכים להביא הוכחה קונקרטית, לא סתם איזו דעה כמו "בזכות המנגנון הזה יש לנו פחות תאונות דרכים. אנחנו שולטים בחברה." בגלל שלא, זה לא המצב.

המנגנון הזה לא פועל, לא תורם לנו לכלום, ובגרמניה איפה שביטלו את המנגנון הזה תור ניסיון בשתי עיירות ובכל מקום ששיחזרו את הניסוי הזה - זה פועל! 99% מהתאונות נמנעו. כשאני התחלתי לנהוג בישראל זה היה לפני קצת יותר מ-15 שנים, פתאום התחיל פרויקט 700 - שזה 700 ק"מ של כבישים שיש בהם משטרת תנועה ומצלמות מהירות. ומאז אתה לא יכול לסוע יותר מ-100 קמ"ש בכביש 4. משהו השתנה? לא. שום דבר לא השתנה. אנשים עדיין נוסעים מהר בכביש 4? כן, אבל הם מקבלים קנסות. והרבה אנשים לא נוסעים מהר, כדי לא לקבל קנסות, אבל זה לא אומר שהם עושים פחות תאונות. זה לא אומר שהצילו מישהו מתאונה. סטטיסטית תאונות לא ירדו. אי אפשר להגיד שהרישיונות נהיגה - זה משהו שנותן לנו בכלל איזושהי תועלת לחברה. איזו תמורה. אז כן, אני חושב שלא צריך רישוין לנהוג, ליסוע, ולא צריך רישיון לחיות גם. פשוט תחיה.

ושוב, הגורמים המפחיתים תאונות הם התפתחות רמת הבטיחות של המכוניות, התפתחות תשתיות הכביש ומודעות הולכת וגוברת לבטיחות בדרכים. אלו, ולא שקל אחד מתוך ה-500 מיליון שמשטרת התנועה שודדת מכולנו בכל שנה.

לא נלחמים במערכת "מבפנים"

אנחנו לא "מבקשים לשנות את המערכת מבפנים" -לא לא לא לא. אנחנו לא. מה שאנחנו עושים פה, ב-פרויקט אין-מדינה בכל מקום בעולם, זה ממש לא לנסות לשנות את המערכת. אנחנו גם לא מנסים להסביר בהיגיון לבירוקרטים שהם טועים, ואנחנו לא תולים שום תקווה גדולה בהיגיון שלהם. מה שאנחנו עושים זה 3 דברים:

א) אנחנו מצמצמים את הנזק לעצמנו ככל האפשר
ב) אנחנו עושים להם את העבודה מאוד קשה ויקרה
ג) אנחנו מקלקלים להם את כל ההצגה

כשאנחנו שואלים בירוקרטים שאלות פשוטות, אנחנו לא עושים את זה במטרה לשכנע אותם, למרות שזה יכול להיות מאוד מאוד נחמד ומועיל אם הם ישתכנעו. כשאנחנו שואלים אותם את השאלות שלנו המטרה היא לחשוף את ההתנהגות הפסיכית שלהם ולבייש אותם בפומבי. אם אין להם בעיה לשדוד, ועוד בפומבי, אז לנו אין בעיה לחשוף אותם, את השמות והפרצופים שלהם ביחד עם השקרים והרמאויות שלהם.

כשאני אומר "לקלקל להם את כל ההצגה" אני מתכוון ממש לכך. במקום שאני אלך ואסביר לציבור עד כמה הממשלה או ביטוח לאומי או מס הכנסה זה רעיון רע, שגוי, שסותר את עצמו ובלתי שפוי - אחרי הכל יגידו לי ש-"זו רק הדעה שלך" - מה שאני עושה זה אני הולך לפוליטיקאים ולבירוקרטים בעצמם ושואל אותם שאלות פשוטות כמו "אתה אומר שאני חייב לציית לחוקי המדינה. מבחינה עובדתית, מהי המדינה?" ואז אני נותן להם לעשות בושה לעצמם. הם יסתרו את עצמם, יענו תשובות לא ענייניות, או לא היגיוניות, הם יתחילו לכעוס כמו ילדים מופרעים והטבע הפסיכי שלהם יחשף.

המטרה היא להפוך את העבודה בתור בירוקרט לפחות ופחות אטקרטיבית. תוך כדי, אנחנו מאפשרים להם לצמצם לעצמם את הבושה (פושעים אמורים להתבייש בעצמם) ולעזור לנו לצמצם נזקים. ושוב, כאשר אני ואתה מכנים את פקידי ביטוח לאומי "קלגסים" זה טוב ויפה, אבל מי שלא חושב ככה, כולל אותם פקידים בעצמם - הם חושבים שלעבוד בביטוח לאומי זו עבודת קודש. הם רוצים לחשוב על עצמם בתור אנשים ישרים, הגונים, שעושים עבודה מקצועית וחשובה. כל עוד אנחנו נגיד "הם קלגסים! הם רמאים! הם שודדים!" זה לא יעניין אף אחד, כי זאת רק הדעה שלנו. לכן, זה כל כך חשוב שנחשוף את העובדות לקהל הרחב - שנראיין אותם ונשאל אותם שאלות, אפילו פשוטות כמו "מהי המדינה?" - שאלה שהם אף פעם לא מוכנים לענות עליה. הם לא מוכנים כי היא חושפת את כל ההונאה שלהם.

ושוב, אני לא "משחק לפי החוקים שלהם". זה שאני מגיע לבית משפט, זה פשוט מאחר ושם מתבצע חלק גדול וחשוב מההצגה שלהם, ושם זה המקום שבו אני יכול באפקטיביות לשאול שאלות. לפי ההצגה שלהם, החוקים שלהם, הם מחוייבים לתת לי לשאול שאלות, והם מחוייבים לענות לי תשובות ענייניות. בניגוד למה שקורה במשרדי הביטוח הלאומי, בבית המשפט יש חוקים שמגדירים איך צריך להתקיים הדיון - ולכן שם יהיה להם הרבה יותר קשה להתחמק. שם הם לא יכולים לחתוך אותי באמצע הדיבור, לומר הפקידה לא הבינה מה היא אמרה, שם יש פרוטוקול, וזו דרך מאוד אפקטיבית להוכיח לציבור שכל בתי המשפט הם הונאה. דבר חשוב מאוד - בלי קשר לביטוח לאומי. זה כמו להרוג שתי ציפורים במכה (רק שלציפורים מגיע לחיות כי הן לא פוגעות בחיים של אחרים).

האם זה מה שיביס את המערכת - לא. בכדי להביס את המערכת, צריך להרעיב אותה. זה דבר שאנחנו מאוד מעודדים. מצד אחד להרעיב אותה - להתעלם ממנה - ומצד שני לעייף אותה, להתלונן ללא הפסקה, לאתגר את הרעיון של "מדינה" ללא הפסקה, לבייש את הבירוקרטים כך שהעבודה שלהם תהפוך לבלתי נסבלת והמחיר האישי של להיות חבר בכנופיית פשע יהפוך למחיר בלתי סביר. אני רוצה שיצחקו על הילדים שלהם בבית הספר ("ראינו את אבא שלך ביוטיוב! איזה מופרע! איזה פסיי אבא שלך! אבא שלך העבודה שלו זה להיות שקרן מקצועי חהחהחהחהחה"). זו הסיבה שאני פועל "מתוך המערכת". אני חותר למגע. לא רק משמיץ מרחוק. גם משמיץ מרחוק - וגם נותן להם להשמיץ את עצמם. זה די קל אם אתה מבין שיש כמה שאלות פשוטות שהולכות לסבך להם את כל ההצגה.

אני מאוד בעד "לחיות מחוץ למערכת". אני אמנם לא אנרכו-פרימיטיב, ולא חושב שצריך לחיות במערות, בלי אינטרנט ובלי טלפונים, אבל בהחלט אפשר כיום לצמצם מאוד את התלות, ולעשות את זה מאוד קשה למערכת לכלוא אותך בתוכה - אם זה אומר להשתמש בכל מני כלי הצפנה לצ'ט ואימייל בכדי שלא יוכלו לצוטט לך בקלות. אם זה לעבוד מחוץ למטריקס - ולאחרונה, רק לאחרונה סוף סוף הצלחתי גם לצאת מההרגל של אכילת בשר, מוצרי חלב ודגים. לא רק זה אלא שגם הפסקתי לחלוטין לעשן אחרי הרבה שנים. זה, שחרר אותי מאוד מלתרום לרשע הממוסד ומאפשר לי לקנות אחרת. זה גם בריא יותר ובריאות זה משהו שאנחנו צריכים בקרב הזה.

לחלוטין אני ממליץ לכל אדם למצוא דרך להתפרנס מבלי לפרנס את המדינה. זה מה שאני עושה עם האגודה למלחמה בביורוקרטיה (על"ר - עמותה לא רשומה) - בנוסף, אני מוכן לקבל תשלום בביטקוין.

אני לא חושב שיש חוקים שמשרתים אותי טוב, אבל ללא ספק יש מדינות שהחוקים שלהם יותר מוצלחים משל אחרות. לכן בהחלט כדאי לחשוב על הגירה, או לפחות על החזקת ההון הכספי במדינה אחרת. המשחק הזה של הגירה והעברת ההון יוצר תחרות בין מדינות שהופך את הליברליות לכדאית, ובכך מאלץ אותן להפוך ליותר ליברליות.

זה נכון שיש יותר מדי עבדים זומביים שטופי מוח ומשוחדים, כרגע, בשביל שמשהו ישתנה בקרוב, אבל אני לא פסימי. אמנם יש מיליון וחצי מקבלי שוחד שהמערכת מממנת בכדי שיסגדו לה, ויש להם קרובי משפחה וחברים שהם משפיעים עליהם, אבל יש את אותה הכמות של קורבנות - ואם חצי מהציבור יהיה נגד הרעיון של "מדינה" - היא לא תתקיים. הסברתי כבר בעבר, בקצרה, מדוע אני אופטימי - מדוע לדעתי צריך לא יותר מ-2% שילחמו בבירוקרטיה בשביל להכניע את המערכת. אולי אני מגזים, אבל ללא ספק, אם תעשו את החישוב אתם תווכחו כמה נזק 2% יכולים לעשות. למשל, כמה עומס 160 אלף אנשים יכולים להפיל על בתי המשפט לתעבודה. במקום לשלם קנסות באופן אוטומטי ומיידי - להפוך את הקנס להזדמנות להזיק למערכת... לעשות להם את התהליך יקר ולא משתלם - ולהרוס להם את כל ההצגה, שהם כל כך אוהבים. ההצגה של "אנחנו אנשים טובים... אנחנו אנשים מקצועיים, ישרים, הגונים... אנחנו עושים עבודה חשובה!".

לסיכום - אנחנו לא "עובדים מתוך המערכת" על שינוי. אנחנו לא מאמינים ששינוי אפשרי, או רצוי. לעבוד מבפנים זה לנסות להקים תנועה\מפלגה או להצטרף לאחת כמו "עלה ירוק" או "התנועה הליברלית החדשה", להתפקד למפלגה קיימת בשביל לתמוך בפוליטיקאים שכביכול עושים כמה צעדים בכוון הנכון. לעבוד מבפנים זה יהיה לבקש שחוקים ישתנו, שיהיה יותר קל לחיות כעבדים - ואנחנו לא בעד זה. להיפך, אנחנו רוצים שיהיה קשה יותר ככה שעוד ועוד אנשים יתעוררו ומהר. לעבוד מבפנים המערכת זה יהיה להחתים אנשים על עצומות, להפגין ולשחק במשחק הדמוקרטי של "אם תבטל את העלאת המס אני אתן לך כוח פוליטי. אם תבטל את המלחמה בסמים אני אתן לך כוח פוליטי." - ואנחנו נגד כל זה.

"למה אתה חושב שאתה לא חייב לשלם ביטוח לאומי?"

יש אנשים שעדיין חושבים כמו עבדים. על מי אני צוחק? רוב האנשים הם כאלו. אבל אני מתכוון לאנשים שבטעות (כנראה) שמעו על האגודה למלחמה בבירוקרטיה, והם חושבים שאנחנו פה בשביל ללמד אנשים איך "להתחמק" מעונש. שיש לנו איזו שיט מיוחדת להתחמק מהעונש שמגיע לנו, מתי שאנחנו עבדים רעים ולא מצייתים לאדונים שלנו. נניח ולא שילמנו "דמי ביטוח לאומי" כמה חודשים, הרי ידענו שאנחנו חייבים לשלם, והם חושבים שאנחנו פה בשביל ללמד אנשים כיצד להתחמק מעונש. הם לא מסוגלים לתפוס את הרעיון שאנחנו לא עבדים - שאנחנו בכלל לא חייבים למדינה כלום. מבחינתם, אין כזו אפשרות. לחשוב שאתה לא צריך להיות עבד, או שיום אחד אתה או אנשים אחרים לא יהיו עבדים, זו מחלת נפש, אלו הזיות. הם חושבים שאנחנו לא מחוברים ל-"מציאות".

מצחיק, מאחר ואותם "מחוברים למציאות" שכמותם מתעקשים להמשיך לנסות לתקן את החוק. למרות כל ההיסטוריה, והעובדות, וההיגיון שאפילו מוצג ומוסבר פה, כמו העובדה שהממשלה היא לא יותר מאשר רעיון שגוי, שסותר את עצמו ובלתי שפוי, ולמרות שהממשלה מחוקקת עשרות אלפי חוקים חדשים בכל שנה בעוד שמאבק צודק כמו המאבק לליגליזציה לא מצליח לשנות חוק אחד כבר 15 שנים, למרות כל זה הם עדיין מתעקשים שאפשר לתקן את המערכת ושאנחנו לא מחוברים למציאות.

ונראה לי שעליתי פה על דפוס התנהגות אובססיבי אצל כמה מהאנשים שקוראים את הבלוג: בכל פעם שאני מעלה וידאו בו אני מדבר עם איזה בירוקרט (וזה לא משנה אם זה מישהו\י מהעירייה, מס הכנסה, משטרה או ביטוח לאומי), מישהו (לפחות אחד) מנסה להשמיץ אותי ולטעון שאני לא מכבד את הבירוקרט ולא נותן לו לדבר. אז נכון, לצערי אני קצת מאבד את הסבלנות לפעמים עם הבירוקרטים האלה, ומתחיל לעשות את מה שהם בדיוק עושים. הם מדברים תוך כדי שאני מדבר, הם מתחילים שצף דיבור בלתי פוסק על מנת שלא יתפתח דו שיח, ואני לפעמים שוגה ומתחיל לדבר כאשר הם מדברים, או עוצר את שצף הדיבור שלהם כאשר הם עונים לי תשובות לא ענייניות, וזה לא הכי טוב. בהחלט מומלץ להיות סופר אדיבים ומנומסים - לא משנה עד כמה הצד השני נבזי, שקרן וחצוף. אנחנו צריכים להוות דוגמה לתרבות דיבור ולא לרדת לרמה הנמוכה של הבירוקרטים.

"למה אתה חושב שאתה לא חייב לשלם ביטוח לאומי? אם אתה באמת נחשב לא-שכיר על פי חוק אז הם צודקים, אתה צריך לשלם. הכל שאלה של מה כתוב בחוק, ומה מצבך כיום." כל מה שיש לביטוח לאומי להציג זה פלט של מחשב - שמבחינתם זוהי האמת החקוקה בסלע האבסולוטית ודבר האלוהים. ביקשתי מהם להראות עובדות, איך, למה, מתי והיכן נוצר החוב. כמובן שאין שום חוב וזו רק דעה פוליטית ולכן כל מה שיש להם להציג בתור עובדות זה את פלט המחשב שלהם. זה ממש מטופש להציג את פלט המחשב שלך כנסיון להוכיח את הנכונות של המידע שאתה מספק. ביטוח לאומי טוענים שאני חייב להם כסף. הם לא מסוגלים להוכיח, לא מעוניינים להוכיח, ומשחקים אותה "לא מבינים" כי זה פחות מביך מאשר להודות שהם לא יכולים להוכיח - כלומר, שהם משקרים. שהעבודה או "המקצוע" שלהם זה להיות שקרנים מקצועיים.

אם תקשיבו טוב ותשימו לב, הפקידה והמנהלת כבר מהתחלה, כל הזמן מדברות תוך כדי שאני מדבר, לא נותנות לי לסיים משפט, וכשהן כבר מדברות, הן נותנות לי תשובות לא ענייניות - כלומר עונות על שאלות שלא שאלתי במקום על השאלות שאני שואל. מה ששאלתי את החברה בביטוח לאומי, ושאלתי את זה קודם כל בכתב, 3 פעמים שלחתי את המכתב:

"אבקש להראות עובדות על גבי ציר-זמן, באשר לאיפה, מתי, למה ואיך החוב כביכול נוצר."
זה הכל. מאחר וגם הפקידים בביטוח לאומי סובלים מדיסוננס קוגניטיבי ולא מסוגלים לשמוע\להבין דברים שלא תואמים לאמונה הדתית שלהם ב-"מדינה" - הם לא הבינו את השאלה, או יותר נכון לא רצו להבין. כל מה שהם היו מוכנים לספק לי זה נייר שעליו כתוב תאריכים ומספרים. כל אידיוט יכול לכתוב או להדפיס את הדעה שלו על נייר - אבל זה לא הופך את המידע לנכון. הם חושבים שאתה חייב לשלם בגלל שזה מה שהחוק אומר. הם חושבים שבגלל שפוליטיקאים כתבו שמותר להם לגנוב אז מותר להם לגנוב וזה לא גניבה. זה פשוט הזוי לחשוב שזה נכון. כאשר אני מבקש מהם להוכיח את הנקודה הזו, הם מתחילים להתלונן על "הטון שלי" ולומר שאני שואל יותר מידי שאלות (מתי, למה, איפה ואיך). הם לא יכולים פשוט לענות - כי האמת לא לצידם - הדבר היחיד שהם יכולים לעשות (מלבד להודות באמת) זה להתחמק. אבל אני אמשיך להתעקש.

נראה שהפקידה לא מצליחה להבין על מה אני מדבר איתה, כאשר אני שואל על עובדות שמראות איך ולמה נוצר החוב. היא חושבת, שמספיק להראות שלא דיווחתי שאני עובד ושזו העובדה שמראה למה ואיך החוב נוצר. למה ואיך? כי אתה לא רשום כעובד. כי לא רשום ששילמת.

הפקידה והמנהלת לא מסוגלות אפילו לחשוב על האפשרות, שאני שואל בעצם משהו הרבה יותר בסיסי - אני מפקפק בעצם קיומו של החוב. אני לא מתעניין בחוקים הקטנים שלהם, אלא בעובדות. הפקידה והמנהלת ממשיכות לבלבל בין העובדות לבין החוקים שלהם. בחוק כתוב שכאשר אדם לא עובד, ולא משלם, נוצר לו חוב. החוק אומר. אבל האם זה נכון? האם באמת נוצר חוב, או שזה רק אמונה דתית אותה חולקים אלו שסוגדים לפסיכופתים כמו פוליטיקאים ובירוקרטים.

שוב, אני אסביר את זה ככה: לכולנו יש יכולת להיגיון. היגיון בסיסי. כולנו יכולים להבין יחסי סיבה-תוצאה. משומה, כאשר אנחנו מדברים על "הממשלה", פתאום כל חוקי ההיגיון הבסיסי ויחסי הסיבה-תוצאה משתנים והכל כמובן לטובת אנשי השלטון. אם אני הייתי אומר שאתה חייב לשלם לי כסף, ושההוכחה שיש לך חוב, היא שלא שילמת, והייתי מוסיף ומגכח "אתה רשום כעבד במחשב שלי. יש לך מספר אצלי במערכת. בשבילי אתה מספר, בין אם אתה רוצה בכך או לא. יש לך מספר זיהוי אצלי במערכת, ולפי החוקים שלי (או של הבוס שלי) - נוצר לך חוב ברגע שאתה לא משלם את דמי הביטוח החודשיים. אין לך שום דרך להפסיק את זה. את חיי - משמע אתה חייב לי כסף. כל מדינאי היה מסכים איתי שזה מטופש לטעון שמישהו חייב לי כסף, רק בגלל שהוא לא שילם לי כסף, ורק בגלל שיש לי "חוקים" ורשימת מספרי זיהוי שאני הקצאתי לקורבנות שלי.

אבל שמדברים על ממשלה, פתאום כל חוקי ההיגיון הבסיסי נעלמים ונשכחים. "כי זה החוק. אין מה לעשות. ככה זה. כי לא שילמת. ברגע שלא שילמת, נוצר לך חוב." זה היה מגוכח לו כל אדם אחר היה אומר את זה, אבל לאלו שמאמינים שממשלה היא יישות עליונה מבחינה מוסרית, שמאמינים שכללי המוסר לא חלים על "ממשלה" זה נשמע בסדר לגמרי. בגלל שקוראים לזה ממשלה, לא צריך עובדות והיגיון בסיסי בכדי להוכיח טענות כמו "אתה חייב לשלם" או "יש לך חוב". זה פשוט נכון, זו האמת, בגלל שהממשלה אמרה את זה. אם הממשלה אמרה את זה, אז זה נכון, ואני כביכול צריך להביא עובדות ולהציג את ההיגיון למה זה לא נכון. אני צריך להוכיח שאין אלוהים. אני צריך להוכיח שאין לי אחות, כי הממשלה אמרה את זה אז זה נכון.

מדהים אותי עד כמה אנשים יכולים להיות עבדים צייתנים ונאמנים לאדונים שלהם - כמה חזק התסמונת שטוקהולם אוחזת באנשים ששומעים את השיחה שלי עם הפקידה הבכירה והמנהלת, ואז טוענים שאני לא דיברתי יפה, ששאלתי שאלות לא קשורות, ושלא נתתי להן להסביר לי... לכל אורך השיחה אפשר לשמוע כיצד הן קוטעות אותי עם "אייל... אייל... אייל..." וכשאני שואל אילו עובדות יש לה על מנת להוכיח שאני אכן "תושב" או "אזרח", כל מה שיש להן להגיב זה "נו באמת"

בפעם האחרונה: ביטקוין לא מפר את תיאוריית הרגרסיה של מיזס

רגרסיה של כסף והיווצרות כסף מתוך כלכלת ברטר - כל המטרה של תיאוריית הרגרסיה היתה להסביר את הפרדוקס בכל מה שקשור בכסף: כיצד יש לכסף ערך כאמצעי חליפין אם הערך נובע מהעובדה שכסף משמש כאמצעי חליפין? מנגר ו-מיזס עזרו לנתח את ההיגיון המעגלי הזה על ידי הסברת מרכיב הזמן החשוב שהיה חסר בהסבר הפרדוקסלי.

"המחיר של כסף בסוף כל יום נקבע על ידי השימושים השוליים והתועלת של הכסף כפי שהם היו קיימים בתחילת היום. ברם, השימושיות השולית של כסף מבוססת, כפי שראינו לעיל, על נערך המחירים שהיה כבר קיים לפני כן. לכסף יש ביקוש והוא נחשב שימושי בגלל שכבר קיים תמחור. אי לכך, המחיר של התועלת בכל יום נקבעת על ידי השימוש השולי של התועלת באותו היום ועל ידי השימוש השולי באותו היום, שתלויה כמובן במחיר הסחורות מיום האתמול. לכן, הניתוח הכלכלי של תמחור כספי איננו מעגלי. באם המחירים כיום תלויים בשימוש השולי היום, השימוש השולי היום תלוי במחירים מאתמול." -רוטבארד (אדם, כלכלה ומדינה ע. 270)

רוטבארד ממשיך ומסביר שבכדי שכסף ייוצר מתוך כלכלת ברטר, חייב להיות לו ערך סחיר קודם. הערך הקודם כמצרך נובע מהביקוש לכסף בצריכה ישירה (למשל תכשיטים). הערך הזה משמש כמקור להערכות עתידיות של ערכו של הכסף כאמצעי חליפין. וכך מוסברת ההווצרות הטבעית של כסף בשוק.

כלכלת מטבעות - אולם, מתי שהכלכלה כבר רווחית והמחירים הכספיים לסחורות ושירותים כבר נקבעו, כסף יכול לאבד את ערכו כסחורה ועדיין לשמש ככסף (אמצעי חליפין בלתי ישיר). רוטבארד מסביר (ע. 275): "מצד שני, מה שלא נובע מניתוח זה, זה שאם הכסף הקיים מאבד את שימושו הישיר, הוא לא יוכל לשמש ככסף יותר. לכן, אם זהב, לאחר שבוסס ככסף, פתאום היה מאבד את ערכו בייצור תכשיטים או בשימושים תעשייתים אחרים, הוא לא היה בהכרח מאבד את אופיו ככסף. ברגע שאמצעי חליפין הופך למבוסס ככסף, מחירים כספיים ממשיכים להווצר. אם היום הזהב מאבד את שימושו הישיר, עדיין יהיו קיימים מחירים שנוצרו ביום האתמול, והמחירים האלה מהווים את הבסיס לשימוש השולי בזהב היום. באופן דומה, המחירים הכספיים שנקבעו היום מהווים את הבסיס לשימוש השולי בכסף למחרת. ומהיום, ניתן לבקש את הזהב בעבור ערכו הסחיר בלבד, ולא על פי ערכו בשימוש ישיר. לכן, בעוד שזה נחוץ לחלוטין שמקורו של כסף יהיה סחורה בעלת שימוש ישיר, זה לחלוטין לא נחוץ שהשימוש הישיר ימשך לאחר שהתמחור כבר מבוסס."

זה מסביר את ההיסטוריה של מטבעות פיאט. מטבעות פיאט התחילו כשם ליחידת משקל של סחורות כספיות (כסף, זהב) והתפתחו מתוך כלכלות ברטר. למרות שמטבעות פיאט איבדו את הקשר הישיר לסחורות האלו בשל התערבות המדינה, מטבעות נייר (פיאט) שומרים על מעמדם ככסף בגלל התמחור הקודם שנעשה בהם. המרכיב הזה כל כך משמעותי שהיחס בין זהב לדולר, למשל, מבחינה מסויימת, התהפך. זהב כבר לא נסחר כאמצעי חליפין נפוץ. המחירים נקבעים בדולר, לא בזהב. רוב האנשים שמעוניינים לסחור בזהב עושים זאת בהתבסס על הידיעה של יחס המחירים בין זהב לדולר. ("אחי, תמכור לי את הכיסא הזה ששווה 100$ בזהב?" "בסדר, מחיר הזהב הוא 1000$ לאונקיה. תן לי 1/10 אונקיה של זהב.") חוקי המטבע, מיסוי, וכל סביבת הרגולציה הכלכלית שומרים על ההתמדה של תמחור בדולרים והפכים את החזרה לשימוש בזהב ככסף לאתגר, למרות הטבע ההרסני והאינפלציוני של מטבעות הפיאט.

הווצרות כלכלת הביטקוין - העסקים הראשונים שהשתתפו בכלכלת הביטקוין היו זירות המסחר. זו לא מקריות, אלא שזה נובע מכל האמור לעיל. בכדי שביטקוין ישמש כאמצעי חליפין ללא ערך כסחורה מלבד אמצעי חליפין בלתי ישיר, חייב להיות ידע מקדים של תמחור כספי. זירות מסחר ממלאות את הפער הזה ונותנות למשתמשי ביטקוין גישה לידע הזה. ביטקוין לכן, כרגע, משמש ככסף המתווך בין דולר ויורו. אבל מדוע יש ביקוש לביטקוין יותר מלדולר?? זהו ערך סוביקטיבי שנובע מהתכונות כמו אנונימיות, מערכת סליקה בלתי מרכזית, אבטחה מוצפנת, קצב צמיחה מוגדר וידוע מראש, האטת גדילה שמובנית מראש, יכולת חלוקה ליחידות קטנות מאוד, עמלות נמוכות, וכו'... כל התכונות האלו כבר נעוצות במערכת הביטקוין.

הנקודה החשובה ביותר היא שמתי שעסקאות חליפין יכולות להתקיים בין דולר לביטקוין, לספקים של סחורות יש אמצעי שעל ידו הם יכולים להעריך ביטקוין כאמצעי פוטנציאלי לחליפין. הרגרסיה של כסף מסופקת, מאחר שאם הולכים מספיק אחורה אנחנו מגיעים לכסף מסורתי: ביטקוין -> דולר -> זהב וכסף מתומחרים [תחילת כלכלת המטבעות] -> זהב וכסף כסחורות [סוף כלכלת הברטר].

כמובן, שאם מתרחש פיצוץ רציני וכל הידע לגבי מחירים ויחסי המרה נמחק, ביטקוין כנראה לא יהפוך לכסף. מטבעות פיאט להם אין שום ערך שימושי ישיר, גם לא יהפכו לכסף. סחורות כמו זהב וכסף שלהן ערך ידוע ומפורסם בשימוש ישיר בברטר יהפכו קודם לכסף. אז הכלכלה תתומחר על פי זהב וכסף. ואז, ביטקוין שיוערך על פי התכונות המובנות שלו למסחר, יוכל להפוך לאמצעי נפוץ למסחר. תחילה, יוצרי מוצרים ושירוצים ימשיכו לתמחר על פי כסף אמיתי (יחס אונקיות זהב\ביטקוין), אבל אם הזמן, מחירים בביטקוין יכולים להווצר מבלי הצרך בהשוואה הזו. כיום, אנחנו נמצאים בתחילת השלב הזה.

אי לכך, כל עוד שקיימות זירות מסחר בין ביטקוין לדולר\יורו\שקל\וכו'... הידע של יחס המחירים יכול לשמש את כלכלת הביטקוין. ככל שביטקוין יהפוך לנפוץ וסחיר יותר, יחסי ההמרה האלה (ביטקוין<->פיאט) יעזרו ליצור תמחורים ישירים בביטקוין. וכך נוצרת כלכלת הביטקוין. והכל מתישב יפה עם תיאורית הרגרסיה של מיזס.

הווצרות כלכלת ביטקוין ללא תלות בפיאט - למרות שכיום כלכלת הביטקוין משתמשת בזירות המסחר וביחסי המרה למטבעות פיאט על מנת לבסס את ערכו של הביטקוין, זו לא האפשרות היחידה לכלכלת ביטקוין לצמוח. בואו ניקח תסריט שבו כל מטבעות הפיאט לפתע נופלים עקב אי יציבות שלטונית (נניח שפתאום הרבה מאוד אנשים מתפקחים ומפסיקים לתמוך ולהאמין בממשלות). נניח גם שלזהב באותה העת, כבר אין ממש ערך. לאנשים יש דאגות אחרות, כמו בית, אוכל, תחבורה, ותכשיטים אפשר לייצר מכל מני חומרים כיום לאו דווקא רק מזהב.

אז לפי תיאורית היווצרות הכסף, אנשים יתחילו להשתמש קודם כל במוצרי צריכה ככסף. נניח, אנשים יחזיקו סטוקים של סיגריות, חביות דלק (טוב, אולי לא שילוב הכי חכם). במצב שאנחנו מתארים, אין מחירים בפיאט, מטבעות פיאט נעלמו. כלומר אין "זכרון של מחירים" ואי אפשר להשתמש בתמחור של האתמול על מנת לקבוע מחירים כיום - יש רק ברטר. כיצד יכולה לצמוח כלכלת ביטקוין במצב היפוטתי קיצוני שכזה? באותו מצב, באותו תסריט, ישנם מחזיקי ביטקוין שונים, חלקם השקיעו הון אדיר וחלקם מחזיקים פחות ביטקוינז. אבל איך אפשר לתמחר מכונית משומשת בביטקוין? איך אפשר לתמחר ליטר דלק בביטקוין עכשיו?

נניח ויש לי ביטקוינז, נניח ויש לי הרבה ביטקוינז, ואני בא לבחור שמוכר מכונית משומשת, ומציע לו תשלום בביטקוין. לבחור אין כסף או אמצעי חליפין על מנת להשיג דלק אז הוא מוכר את המכונית תמורת משהו שיש לו צורך בו. נניח שהוא מוכן לקבל זהב. הרבה זהב. תן לו כמה טבעות וצמידים יפים מזהב והוא מוכן לוותר על המכונית. אבל ביטקוין? הוא לא בטוח. יודעים מה? בואו אפילו נוציא את הזהב מהמשוואה. אני מציע לבחור 40 יחידות ביטקוין (71 אלף ש"ח כיום) תמורת הרכב (שנניח שווה 50 אלף ש"ח כיום). הוא מסרב. אני מציע לו 500(!) יחידות ביטקוין, והוא מסרב. אין מה לעשות, אולי אם אני אציע לו 12 מיליון יחידות הוא יסכים, אבל אין לי כל כך הרבה.

עכשיו אני הולך לי לתומי עם 500 יחידות הביטקוין שלי, שפעם היו (כיום) שוות כמעט מיליון ש"ח, ופתאום אני נתקל בעוד בחור - הבחור הזה מוכר אופניים. אופניים בינוניות ביותר. מאחר ואני מתחיל לדאוג שהביטקוין שלי לא יהיו שווים כלום, אני מחליף חצי מהם (250 יחידות) תמורת האופניים. עכשיו אנחנו יודעים ש-250 ביטקוין שווים אופניים בינוניות. יותר מסתם כלום.

עכשיו, נניח שיש אי שם מישהו שמחזיק חצי מיליון יחידות ביטקוין. זהו הבחור שיש לו את שיא היכולת להוריד את הערך של ביטקוין. אם הוא "נשבר" ומחליף 500,000 יחידות תמורת אופניים בינוניות, זה יוצר ערך התחלתי מאוד נמוך. מה הסבירות שבן אדם כזה, שהיה בבעלותו נכס שכיום שווה כמעט מיליארד ש"ח, יחליף את כל הביטקוין שלו תמורת קופסת סיגריות מסריחה? סיכוי נמוך מאוד. רוב הסיכויים שאם בנאדם שכזה יעשה עסקת ביטקוין, זה יהיה תמורת מוצר או שירות הרבה יותר יקר וחשוב.

עכשיו שיש כבר מחיר, וההיצע נקבע על פי התפוצה של הביטקוין (למי יש, למי נשאר ומי מעוניין להרוויח), הביטקוין יכול לתפוס כאמצעי חליפין אפקטיבי ביותר.

כסף יכול להוולד לא רק כמצרך שוויק או דבר שניתן להחליף לכזה - כסף יכול להווצר גם מתוך ספקולציה בלבד. כל מה שצריך זה שיהיה עודף מזערי ממצרך מבוקש אצל אדם שאין לו צורך במה שיש לאלו שמבקשים לקנות את המצרך להציע. לי יש סנוויץ' מיותר, מחר הוא לא יהיה שווה כלום, אתה רעב, יש לך אופניים להציע לי, אני לא צריך את האופניים שלך (נניח שיש לי כבר אוסף של אופניים), אבל יש לך ביטקוין. אתה מוכן להעביר לי מחצית מהביטקוין שלך תמורת הסנוויץ', וזה קורה. נניח ויש לי סנוויץ' נוסף, ומישהו מציע לך אופניים טובות יותר תמורת המחצית השניה של הביטקוין שלך, על מנת שיוכל לקנות ממני את הסנוויץ'. עכשיו כבר הביטקוין שיש בידי ובידך יכול לקנות סנוויץ' או אופניים. אפשר להחליף סנוויץ' בסוודר אם רוצים לדבר על מצרכים שאינם ילכו לפח למחרת - ולראות כיצד ביטקוין שלא היה שווה כלום, רק מתוך ספקולציה, הופך לפתע לבעל ערך. ואפילו אם קיים כבר כסף בשוק, ואנשים לא מחליפים סנוויצ'ים תמורת אופניים או סוודרים או משהו שכזה, נניח למשל שיש לי דירה למכור, אך אינני מעוניין לקבל שקלים תמורתה מאחר ואני יודע שמס הכנסה יקחו לי חצי מהסכום, או שזה פשוט מסוכן להחזיק מזומנים בכספת, או בגלל שזה מסובך לי להעביר את הסכום לחו"ל, ומסוכן, נניח ואני לא רוצה שרשות המיסים ידעו שיש לי את הסכום הזה, במקרה כזה אני אשמח לקבל ביטקוין על פני שקלים. כלומר, גם כאשר קיים כבר כסף בשוק, יתכן מצב התחלתי בו לאנשים מסויימים עדיף לשתמש בכסף חדש על פני הישן. וזה נכון גם לכל מטבע וירטואלי אחר - אם בשנה הבאה תתגלה תקלה רצינית ברשת בתשתית הביטקוין, אנשים יוכלו להעדיף לקבל מטבע חדיש ובטוח יותר.

אז בפעם האחרונה: התיאוריה של מיזס לא מגדירה "מהו כסף" אלא רק מסבירה "כיצד כסף יכול להוולד". מיזס נשאל כיצד כסף מקבל את ערכו המנופח ביחס לערכו בשימוש ישיר. כיצד ק"ג זהב שווה 41 אלף דולר וכיצד חתיכת נייר טואלט שווה 100 דולר רק בגלל שמודפס עליה. מיזס הסביר כיצד זה התרחש עם הדולר והזהב, כיצד זה יכול להתרחש, אבל הוא לא ביסס תיאוריה לגבי "מה הדרך היחידה בה זה יכול להתרחש", וכמו כן, הוא לא הגדיר "מהו כסף ומהו לא כסף". אם כסף הוא כינוי לאמצעי חליפין שערכו במסחר גבוה מערכו העצמי, ביטקוין הוא כסף לכל דבר - והתיאוריה של מיזס לגבי איך כסף נוצר לא מורידה מתכונותיו, לא מגבילה, ולמעשה, היא איננה האמת האבסולוטית, רק האמת וכל האמת. היא מסבירה (דרך אחת, נפוצה) כיצד כסף נולד - ולא כיצד כל דרך אחרת מולידה משהו שאינו כסף. יש עוד דרכים לכסף להוולד - והתיאוריה של מיזס לא ניסתה אפילו לסתור את זה.

ההוכחות של ביטוח לאומי: פלט מחשב

ניגשתי היום למשרדי ביטוח לאומי על מנת לברר כמה דברים לגבי החוב שהם טוענים שיש לי. רק שיש בעיה: אין לביטוח לאומי עובדות שמוכיחות שהחוב בכלל קיים. החוב שהם טוענים שאני חייב לשלם. כל מה שיש להם זה פלט של מחשב, וזה כמובן לא הוכחה לכלום. גם אני יכול ללמד את המחשב שלי לפלוט מידע שאני הכנסתי לתוכו - אבל זה לא הוכחה לנכונות המידע שהמחשב פולט. עובדי הביטוח הלאומי יודעים שאין להם עובדות, והם יודעים שזה אומר משהו אחד: הם משקרים. לכן כאשר אני שואל אותם על עובדות שמוכיחות מתי, איפה, למה ואיך נוצר החוב, הם מתעצבנים - כאילו שגילוי האמת הוא דבר נבזי, זדוני, מעליב ומרושע.


כאשר אנחנו רוצים לדעת את האמת, כלומר את העובדות, אנחנו צריכים לזכור רק 6 שאלות: מי, מה, מתי, למה, איך ואיפה. אני רק שאלתי 4: מתי, איפה, למה ואיך החוב כביכול נוצר.

לפי ההיגיון, או ההיעדר של היגיון של פקידי ביטוח לאומי - החוב נוצר כאשר אתה לא משלם, בגלל שאתה לא משלם, הוא נוצר על ידי המחשב ובתוך המחשב. זה כמובן לא הוכחה שאני חייב להם משהו - אבל אצלם, מה שכתוב במחשב זה דברי האלוהים, זו האמת החקוקה בסלע ואנחנו לא יכולים לאתגר את זה. זה מרגיש כמו בסיפור של עליזה בארץ הפלאות, כאילו שכל האנשים שעובדים שם הם רק הולוגרמות, רובוטים שמסוגלים לבצע רק את מה שהם תוכננו לעשות - אבל זה בדיוק מה שהם היו רוצים שנחשוב עליהם. הם היו שמחים שנסיר מהם, מהפקידים והמנהלים, שנסיר מהם אחריות אישית למחדלים ולתוקפנות שהם שותפים לה כלפי אנשים תמימים. אני לא משווה את המעשים, רק את קו ההגנה, וזה בדיוק אותו קו הגנה שבו הנאצים השתמשו במשפטי נירנברג ("רק צייתנו לפקודות". ובכן, האמת היא שאף אדם לא פטור מכללי המוסר - וזה לא משנה מי משלם לך לעשות מה, אתה עדיין צריך להתנהג בצורה מוסרית וזה אומר לא לשקר, לא לגנוב, לא לשדוד ולא לתקוף אנשים - אבל פקידי ביטוח לאומי היו רוצים שנחשוב שהם רק רובוטים חסרי יכולת שכלית כלשהי, ושלכן, נוותר להם על החלק שלהם בהתעללות בנו, הקורבנות שלהם.

שאני רוצה לדבר על חוסר תום הלב של הבירוקרטים. הדרך בה הם מעוניינים לסתום לנו פיות, ולברוח משאלות בסיסיות וחשובות כמו "איך נוצר החוב, תראו לי את העובדות."

המנהלת שדיברה איתי התלוננה על "הטון דיבור שלי", היא העלתה טענות מעגליות כמו "החוק חל בגלל שזה מה שהחוק אומר" וגם "אתה צריך לשלם כי גם הוא צריך לשלם" (תוך כדי שהיא מצביעה על האדם העומד מצד ימין שלי). היא התחמקה מתשובה עניינית על ידי שאילת שאלות כמו "אתה תושב?" וקביעת דעות לא מבוססות "כי אתה תושב". היא השתמשה בכשל הלוגי של העברת-נטל-ההוכחה וטענה שאני, צריך להוכיח שהחוק לא חל עלי או שאני צריך להוכיח שהחוב לא נוצר. היא גם ניסתה לייאש אותי עם טענות ש-"אף שופט לא הולך לקבל את הטיעונים שלך".

המטרה של הכשלים האלה והמתקפות של המנהלת היא, ובכן, הסיבה שאני כותב את כל זה פה היא לא בשביל להוכיח לכם את מה שאתם כבר יודעים - שככה יגיבו רמאים ונוכלים שיודעים שהם משקרים ושאין שמץ של עובדות שמוכיחות שאני חייב לשלם חוב כלשהו, שאי אפשר להוכיח שאי פעם נוצר. המטרה שלי היא להראות לכם שזה בסדר, שזה לגמרי בסדר שהם מגיבים ככה - וזה לא שום "כשלון" שלנו לאתגר את המערכת. תראו, אם עוד ועוד אנשים יתחילו לשאול אותם את אותן השאלות, זה יתחיל לחלחל לתוך הראש האטום שלהם. כרגע, זה רק אני, ועוד שתיים שלושה, ולכן זה קל עבור המנהלת להתעלם מהשאלה שלי ולהתעקש להגיב בתשובות לא ענייניות או בכשלים לוגיים וטענות חברות בסיס, בזלזול ובכעס. כל עוד זה רק אדם אחד, היא יכולה להגיב כמו פסיכופתית לרגע אחד ולשכוח מזה.

המטרה שלנו היא להביא את כל האנשים לסרב לקבל את הדרישות הלא מבוססות של ביטוח לאומי - ולהביא את כל האנשים לשאול את אותן השאלות - ולהתעקש על קבלת תשובות ענייניות. כל דבר אחר מלבד עובדות אמפיריות שמוכיחות את היווצרותו של החוב המדובר - לא יהיה תשובה עניינית. אנחנו צריכים להמשיך להתעקש ולהראות להם שאנחנו לא ילדים קטנים. שאנחנו יודעים להבדיל בין תשובה עניינית שכוללת עובדות, לבין סתם דעות פוליטיות וטענות חסרות בסיס (שכוללות כשלים לוגיים).

האנשים האלה בכוונה משקרים ומדברים בזלזול - הם רוצים שנחשוב עליהם כעל פסיכופתים. מבחינתם זה אומר שאנחנו נתייאש כבר בתחילת הדרך ולא נצפה מהם ליחס אנושי. אבל זו הטעות שכל כך הרבה אנשים עושים - בגלל שהם לא מתביישים בהתנהגות האנטי סוציאלית שלהם, מה שנקרה גם התנהגות פסיכופתית או סוציופתית - אנשים עושים להם הנחה ולא חושפים את ההתנהגות שלהם. הטבע הפסיכופתי שלהם. וזה בדיוק ההיפך ממה שאנחנו פה אומרים לכם לעשות - אנחנו, כולנו צריכים דווקא בגלל שהם כאלה - ללכת לשם, ולשאול אותם את אותן השאלות. האנשים האלה מתנהגים ככה כי הם שיכורים מכוח - התפקיד שהם קיבלו נותן להם את הכוח לדפוק לכל שאר האנשים את החיים. הם יכולים "לאבד" מסמך מסויים שוב ושוב ושוב והם לא יענשו על כך. הם גם לא יאבדו את מקום העבודה. להיפך - ההתעללות שלהם ב-"לקוחות" שלהם (ואני כמובן אומר "לקוחות" במרכעות כי האנשים האלה הם לא אנשים נורמליים, אין להם באמת לקוחות, מה שיש להם זה רק קורבנות) - אז ההתעללות שלהם בקורבנות גורמת לקורבנות להתייאש כבר בהתחלה ופשוט לשלם. וזה בדיוק מה שאנחנו לא מוכנים לעשות. זה בדיוק מה שאנחנו לא צריכים לעשות אם אנחנו רוצים לשנות את החברה ולהפוך אותה לטובה יותר - לחברה שדוגלת ביושר, אמת ואי-אלימות - כי זה בדיוק ההיפך ממה שאלו שעובדים בביטוח לאומי עושים למחייתם - הם עושים בדיוק את מה שנוכלים עושים - הם מרמים, מתעללים, גונבים ושודדים - והם עושים את זה מרצון חופשי. אף אחד לא כפה עליהם את התפקיד הזה. הם שם מרצונם החופשי והם מתעללים ושודדים את הקורבנות שלהם שאין להם ברירה - לשלם או ללכת לכלא. אם יש לכם עובדות, למה אתם כל כך מתרגזים עלי כשאני שואל ומבקש שתראו לי?

מספרים לי על תרבות אונס

פה אני מתייחס לביקורת שניתנה לכתבה הקודמת: "פמיניזם - כל הגברים הם אנסים שצריכים תרופה".

י': "מעבר לזה שהכתבה הזאת כתובה גרוע ומביך היא גם רדודה ושיטחית ועושה הכללות איומות...זה כמו להגיד כל הימנים הם גזענים ורוצים מוות לערבים וכל השמאלנים נגד מדינת ישראל.... לקחת קבוצת מיעוט של נשים ששונאות גברים ולהגיד שכל הפמניזם הוא כזה זה מפגר...ואז לערבב בתוך זה את התרבות האונס וחפש אשמים בין אם האשמים אלו הנשים או הגברים ושיטחי... זה לא פמניזם, רוב הפמניסטיות לא שונאות גברים. ולגבי תרבות אונס במקום להגיד הן אשמות או הם אשמים צריך להכיר בבעיה קיימת ולהבין איך פותרים אותה דרך הסברה וחינוך לשני המינים/מגדרים. ויותר מזה...הכותב של ה"כתבה" לא מבין שתרבות אונס לא מדברת רק על מקרי אונס....ואז לכתוב שתרבות אונס היא לא קיימת....אני מצטערת אני לא מבינה מי אישר פרסום של טקסט כל כך מטופש שאפילו לא מברר את המושגים בהם הוא מנסה לדון."

א': "במציאות שבה כל אישה מוטרדת מילולית ברחוב - ואין אחת שלא - וכל אישה שלישית עוברת תקיפה מינית לפחות פעם אחת בחייה - לא לחשוב שכל גבר הוא מטריד/תוקף/אנס בפוטנציה היא חוסר חיבור למציאות."


אז למה לקחת קבוצת מיעוט של גברים ששונאים נשים ולהגיד שכל הגברים אשמים ואחראים לאיך שאותה קבוצת גברים מתבטאת? אם העקרון הוא שההתבטאות של הפרט משליכה על הקבוצה, ומעידה על בעיה שקיימת אצל כל אחד מהקבוצה - אז פמיניסטיות לא יכולות להתנער מההתבטאויות הבעיתיות של פמיניסטיות מפורסמות.

פמיניזם - כל הגברים הם אנסים שצריכים תרופה

והתרופה היא כמובן, פמיניזם. כל בגברים הם אנסים בפוטנציה, שרק מחכים להזדמנות שלהם, אלא אם כן הם יצהירו על עצמם כפמיניסטים, אז, אולי יש להם סיכוי קטן לא לאנוס. אם אתה לא פמיניסט, זה בגלל שאתה אדם מגעיל ושונא נשים. רק פמיניסטיות מסוגלות להסתכל על ילד בן-6 ולחשוב "הנה אנס\רוצח שרק מחכה להזדמנות שלו". ארגונים פמניסטים כמו אסל"י רוצים שתחשבו שאלימות במשפחה זה רק באשמת גברים. הם לא היו רוצים שתדעו ש-נשים הן 50% מהבעיה.

בפרט, אסל"י (ארגון 'סרט לבן' ישראל), שהיינו חלק מארגון 'סרט לבן' העולמי, הינו אחד מהארגונים הפמיניסטיים השפלים ביותר שמפיץ שקרים ועלילות מרושעות על גברים ובנים. זו קבוצת שנאה סקסיסטית, אנטי-גברית, שמפיצה תעמולה גועלית וסיפורים שקריים.

הפמיניסטיות קצת איבדו חיבור למציאות וחושבות שכל אחד יכול לאנוס אותן. גם אם הוא לא אנס. ככה סתם כי הוא קם בבוקר ורוצה לנסות משהו חדש. אם אני אקח את סרטון התעמולה שלהן, ואשנה את המילה "אונס" בכל פשע אחר, נניח "גניבת רכב", הטירוף שלהן פתאום יתגלה ויהיה ברור כשמש.

אז הנה, הפתיח של סרטון תעמולה פמיניסטי חדש, בשינוי קל:

"היום אני יודע, שזה גם עניין שלנו. היום אני לוקח אחריות. היום אני לא שותק יותר. פעם, חשבתי שאונס שגניבת מכוניות זה לא בעיה שלי. פעם חשבתי שאונס שגניבת מכוניות זה משהו שעושים רק גברים חריגים, או פושעים מועדים. פעם חשבתי שכל הדיבורים האלו על תרבות אונס גניבה זה סתם הגזמה פרועה. היום אני יודע שזה לא רק האנס שקופץ מהשיחים הגנב שמגיע באישון לילה ברכב מטול כרם, אלא רצף של התנהגויות, שיוצרות אקלים חברתי שמאפשר אונס גניבת מכוניות. היו אני מבין שגם אני יכול להיות חלק מהאווירה הזו, לכן אני משתדל מאוד לבחון את עצמי, ואת ההתנהגות שלי. היום אני מבין שכל אחד מאיתנו, הגברים, יכול לתרום לשינוי המצב הזה, ולהשפיע על גברים אחרים. לאף אישה בעל מכונית או אופנוע, לא מגיע להיות קורבן אונס גניבת רכב. כי לאף אישה בעל רכב לא מגיע לחיות בפחד בבית או ללכת להחנות בפחד ברחוב. לא יתכן שבמצב כזה, אנחנו הגברים נמשיך לחיות את חיינו כאילו כלום. אל תתעלם מאונס מגניבות רכב. תצטרף גם אתה לפעילויות שקשורות למאבק כנגד אונס גניבות רכב. כי זה גם עניין שלנו."

אני לא מפחית מהחומרה של אונס, מההשלכות, ואני בשום פנים ואופן לא משווה חוויה של אונס לחוויה של אבדן רכוש. ההשוואה רק באה להציג את העקרון, שאני ואתה לא אחראים, לא אשמים ולא תורמים לשום "תרבות גניבת רכב" יותר מאשר אנחנו תורמים ל-"תרבות אונס" שלא קיימת. אונס זה דבר נורא, חמור ביותר, אבל אני לא חושב שאני או אתה אשמים מתי שזה קורה למישהי, או למישהו. מעבר לכך אני סבור שזה מאוד מעליב כאשר עושים את החיבור הזה אלינו, ויותר מכך אני סבור שכאשר זה מגיע לבנים, וכאשר פמיניסטיות מחליטות "לחנך בנים לא לאנוס" זה כבר דבר שיכול להיות מאוד מזיק לנפש ופה כבר דרושה התערבות של גופים שאמורים להגן על ילדים.

תגובת אסל"י: "האמירה המרכזית של אסל"י היא שיש בעיה עם המודל הנוכחי של גבריות בחברה שלנו. אסל״י הוא ארגון של גברים, שרואים את עצמם כגברים, ומאמינים בגבריות אחרת- לא אלימה, מסוגלת לרגישות, ומודעות להבניה הפתולוגית של מיניות בחברה שלנו.

המצב במדינת ישראל הוא בבירור שונה, ואתה מוזמן להסתכל בשנתונים הסטטיסטים של משטרת ישראל כדי ללמוד מעט על ההיקפים (ולדוגמא התמונה הבאה שלקוחה מהשנתון של 2011)

נשים הן לא 50% מהבעיה, הן רוב מוחלט של הקורבנות המדווחים ברוב עבירות התקיפה המינית. הן גם כמעט כל הנרצחות של אלימות במשפחה, ואם מוציאים מהחשבון את הבנים שהם הילדים של גברים רוצחים, הן כנראה גם כל הקורבנות. חלק מהבעיה של הגבריות היום היא שלגבר אסור להראות חולשה, ולכן גם הרבה מהנפגעים הגברים לא מסוגלים להתלונן, גם כשהם נפגעו בתור ילדים ובמיוחד כשהם נפגעו בתור נערים. גם להם אנחנו רוצים לעזור.

סכסוכים בתוך המשפחה זה דבר מלוכלך וקשה. אבל הגברים והנשים מגיעים אליו מרקעים שונים, ולכן גם התוצאות שונות. הגבריות בחברה שלנו היא אלימה, ויש לה הרבה נפגעים, והרבה מהם הם גברים - בין עם הגברים החלשים יותר שנפגעים ע״י החזקים, ובין עם החזקים מדי שנרצחים כחלק ממלחמות כוח. ארגון אסל״י שם בראש מעייניו את מניעת האלימות של גברים כלפי נשים, כי מעבר לבעיה הכללית של האלימות, לאלימות כלפי נשים יש גם רקע סקסיסטי וחברתי מובהק."

האקדח המעשן - הסרטון הבא מבחינתי הוא האקדח המעשן, ההוכחה החד משמעית לכך שהחברה שלנו היא בדיוק ההיפך ממה שאבאסל"י מתארים. צפו בסרטון ותבינו מדוע אלימות של נשים כלפי גברים היא "בלתי נראית".


מעבר לכך, זו דמגוגיה זולה לבקש ליצור רגשי אשמה ואחריות אצל כלל הגברים בשל מה שמספר מצומצם של גברים עושים. זו הכללה מגעילה והוכחה לשנאה, במקרה של הגברים של אסל"י, כלפי בני אותו המגדר של עצמם. אני יכול רק לחשוד שהשנאה הזו נובעת מיצר תחרותי שבא להרשים נשים ("תראי כמה אני שימושי, אני מגן על נשים! אני לא כמו רוב הגברים - אני מודל גבריות משופר!")

בגרף ששלחו לי מאסל"י חסר משהו. על פי הגרף ישנן 2,433 נשים שהן קורבנות אונס בכל שנה, לעומת 22 גברים. זה לא מסתדר לי עם הידיעה ש-רוב קורבנות האונס הם גברים. אתם יודעים על מה אני מדבר... כן, בכלא. המחשבה שאת אותם גברים צריך לשים בקטגוריה אחרת, מאחר והם נאנסים על-ידי בני אותו המין ולא על-ידי נשים, ובכן, זה לא יהיה נכון. זה יהיה שוב, לשייך את המעשים, האחריות והאשמה של אותם אנסים - לכל הגברים כקבוצה אחת. ומדוע רוב מקרי האונס (של גברים, בכלא) אינם מופיעים בגרף הסטטיסטיקה של המשטרה? אה.... זה בגלל שהמקרים האלו לעולם לא מדווחים. למרות שכולנו יודעים שזה קורה, וצוחקים על זה, או משתמשים בזה בשביל להפחיד גברים אחרים ("אתה תעשה את זה אתה תגמור בכלא איפה שיאנסו אותך כל יום!"). מבחינת החברה, אונס של גברים בכלא הוא דבר תקני שלא צריך לשנות אותו. אחרי הכל, מה יעשה קורבן אונס בכלא? יתלונן למשטרה? ומה הם יעשו, יזרקו את האנס לכלא?...

למרות הזוועות שכולנו יודעים שמתרחשות בכלא, כן כן, אני יודע, "על ידי גברים", נשים לא אשמות, אבל למרות זאת, נשים ממשיכות להגיש תלונות שווא על תקיפה והטרדה מינית. יותר מ-50% מהתלונות הן שקריות. יש מחקרים וסטטיסטיקות שמראות על 90% תלונות שווא, ויש מחקרים שמראים "רק" 75%. האם הגיע הזמן שנשים, כמו הגברים ("הגברים האמיתיים") באסל"י, יקחו אחריות ויבינו שזה גם עניין שלהן? שהן אחראיות לשליחה של גברים חפים מפשע לחדרי האונס, היכן שגברים נאנסים יותר מנשים בכל שנה, והחברה לא עושה כלום, לחלוטין כלום בנדון?

אני לא חושב כך. אני לא חושב שתלונות שווא הן בעיה של נשים. אני לא מאמין בעונשים קולקטיביים, ואני לא רואה את כלל הנשים כאשמות במשהו שמספר נשים עשו. אני גם לא פמיניסט ולא סוציאליסט - ולכן אני לא חושב ש-"האישי הוא פוליטי" (אמרה פמיניסטית ידועה שמשמעותה: הממשלה צריכה לנהל לנו את כל אורך החיים). כאנרכיסט אני מבין שההיפך הוא הנכון: הפוליטי הוא אישי. אונס זו בעיה אישית. זה דבר מצער, כן ללא ספק, אבל אונס זה בעיה מתי שזה קורה. אבל מתי שזה לא קורה, זה לא בעיה. אונס זה בעיה אישית, לא פוליטית.

החבר'ה מאסל"י טוענים שהם נלחמים כנגד מודל הגבריות שאוסר על גברים להיות חלשים. נכון, בחברה מצפים מאיתנו תמיד להיות חזקים. באסל"י טוענים שהם שואפים לנפץ את התפיסה החברתית הזאת. תפישה שמאפשרת לאלימות נגד גברים להיות בלתי ניראת. אבל אותי זה מדהים, בגלל שאסל"י מבקשים ליצור רגשי אשמה אצל כל הגברים בגלל מעשים של קבוצה קטנה של גברים. איך זה עוזר לצמצם אלימות נשים כנגד גברים (50%)? זה לא. איך זה עוזר לצמצם תלונות שווא (90-75%)? זה לא. איך זה עוזר למנוע את יותר ממחצית מקרי האונס בהם גברים הם הקורבנות? זה לא. ואיך זה גורם לגברים ובנים צעירים להרגיש? זה גורם לנשים וגברים להתיחס לגברים כפושעים שרק מחכים להזדמנות שלהם. זה משפיל, פוגע, מעליב ומאוד לא בריא לנפש. במיוחד של ילדים.