יש אנשים שעדיין חושבים כמו עבדים. על מי אני צוחק? רוב האנשים הם כאלו. אבל אני מתכוון לאנשים שבטעות (כנראה) שמעו על האגודה למלחמה בבירוקרטיה,
והם חושבים שאנחנו פה בשביל ללמד אנשים איך "להתחמק" מעונש. שיש לנו איזו שיט מיוחדת להתחמק מהעונש שמגיע לנו, מתי שאנחנו עבדים רעים ולא
מצייתים לאדונים שלנו. נניח ולא שילמנו "דמי ביטוח לאומי" כמה חודשים, הרי ידענו שאנחנו חייבים לשלם, והם חושבים שאנחנו פה בשביל ללמד אנשים כיצד
להתחמק מעונש. הם לא מסוגלים לתפוס את הרעיון שאנחנו לא עבדים - שאנחנו בכלל לא חייבים למדינה כלום. מבחינתם, אין כזו אפשרות. לחשוב
שאתה לא צריך להיות עבד, או שיום אחד אתה או אנשים אחרים לא יהיו עבדים, זו מחלת נפש, אלו הזיות. הם חושבים שאנחנו לא מחוברים ל-"מציאות".
מצחיק, מאחר ואותם "מחוברים למציאות" שכמותם מתעקשים להמשיך לנסות לתקן את החוק. למרות כל ההיסטוריה, והעובדות, וההיגיון שאפילו מוצג ומוסבר פה, כמו העובדה שהממשלה היא לא יותר מאשר רעיון שגוי, שסותר את עצמו ובלתי שפוי, ולמרות שהממשלה מחוקקת עשרות אלפי חוקים חדשים בכל שנה בעוד שמאבק צודק כמו המאבק לליגליזציה לא מצליח לשנות חוק אחד כבר 15 שנים, למרות כל זה הם עדיין מתעקשים שאפשר לתקן את המערכת ושאנחנו לא מחוברים למציאות.
ונראה לי שעליתי פה על דפוס התנהגות אובססיבי אצל כמה מהאנשים שקוראים את הבלוג: בכל פעם שאני מעלה וידאו בו אני מדבר עם איזה בירוקרט (וזה לא משנה אם זה מישהו\י מהעירייה, מס הכנסה, משטרה או ביטוח לאומי), מישהו (לפחות אחד) מנסה להשמיץ אותי ולטעון שאני לא מכבד את הבירוקרט ולא נותן לו לדבר. אז נכון, לצערי אני קצת מאבד את הסבלנות לפעמים עם הבירוקרטים האלה, ומתחיל לעשות את מה שהם בדיוק עושים. הם מדברים תוך כדי שאני מדבר, הם מתחילים שצף דיבור בלתי פוסק על מנת שלא יתפתח דו שיח, ואני לפעמים שוגה ומתחיל לדבר כאשר הם מדברים, או עוצר את שצף הדיבור שלהם כאשר הם עונים לי תשובות לא ענייניות, וזה לא הכי טוב. בהחלט מומלץ להיות סופר אדיבים ומנומסים - לא משנה עד כמה הצד השני נבזי, שקרן וחצוף. אנחנו צריכים להוות דוגמה לתרבות דיבור ולא לרדת לרמה הנמוכה של הבירוקרטים.
"למה אתה חושב שאתה לא חייב לשלם ביטוח לאומי? אם אתה באמת נחשב לא-שכיר על פי חוק אז הם צודקים, אתה צריך לשלם. הכל שאלה של מה כתוב בחוק, ומה מצבך כיום." כל מה שיש לביטוח לאומי להציג זה פלט של מחשב - שמבחינתם זוהי האמת החקוקה בסלע האבסולוטית ודבר האלוהים. ביקשתי מהם להראות עובדות, איך, למה, מתי והיכן נוצר החוב. כמובן שאין שום חוב וזו רק דעה פוליטית ולכן כל מה שיש להם להציג בתור עובדות זה את פלט המחשב שלהם. זה ממש מטופש להציג את פלט המחשב שלך כנסיון להוכיח את הנכונות של המידע שאתה מספק. ביטוח לאומי טוענים שאני חייב להם כסף. הם לא מסוגלים להוכיח, לא מעוניינים להוכיח, ומשחקים אותה "לא מבינים" כי זה פחות מביך מאשר להודות שהם לא יכולים להוכיח - כלומר, שהם משקרים. שהעבודה או "המקצוע" שלהם זה להיות שקרנים מקצועיים.
אם תקשיבו טוב ותשימו לב, הפקידה והמנהלת כבר מהתחלה, כל הזמן מדברות תוך כדי שאני מדבר, לא נותנות לי לסיים משפט, וכשהן כבר מדברות, הן נותנות לי תשובות לא ענייניות - כלומר עונות על שאלות שלא שאלתי במקום על השאלות שאני שואל. מה ששאלתי את החברה בביטוח לאומי, ושאלתי את זה קודם כל בכתב, 3 פעמים שלחתי את המכתב:
זה הכל. מאחר וגם הפקידים בביטוח לאומי סובלים מדיסוננס קוגניטיבי ולא מסוגלים לשמוע\להבין דברים שלא תואמים לאמונה הדתית שלהם ב-"מדינה" - הם לא הבינו את השאלה, או יותר נכון לא רצו להבין. כל מה שהם היו מוכנים לספק לי זה נייר שעליו כתוב תאריכים ומספרים. כל אידיוט יכול לכתוב או להדפיס את הדעה שלו על נייר - אבל זה לא הופך את המידע לנכון. הם חושבים שאתה חייב לשלם בגלל שזה מה שהחוק אומר. הם חושבים שבגלל שפוליטיקאים כתבו שמותר להם לגנוב אז מותר להם לגנוב וזה לא גניבה. זה פשוט הזוי לחשוב שזה נכון. כאשר אני מבקש מהם להוכיח את הנקודה הזו, הם מתחילים להתלונן על "הטון שלי" ולומר שאני שואל יותר מידי שאלות (מתי, למה, איפה ואיך). הם לא יכולים פשוט לענות - כי האמת לא לצידם - הדבר היחיד שהם יכולים לעשות (מלבד להודות באמת) זה להתחמק. אבל אני אמשיך להתעקש.
נראה שהפקידה לא מצליחה להבין על מה אני מדבר איתה, כאשר אני שואל על עובדות שמראות איך ולמה נוצר החוב. היא חושבת, שמספיק להראות שלא דיווחתי שאני עובד ושזו העובדה שמראה למה ואיך החוב נוצר. למה ואיך? כי אתה לא רשום כעובד. כי לא רשום ששילמת.
הפקידה והמנהלת לא מסוגלות אפילו לחשוב על האפשרות, שאני שואל בעצם משהו הרבה יותר בסיסי - אני מפקפק בעצם קיומו של החוב. אני לא מתעניין בחוקים הקטנים שלהם, אלא בעובדות. הפקידה והמנהלת ממשיכות לבלבל בין העובדות לבין החוקים שלהם. בחוק כתוב שכאשר אדם לא עובד, ולא משלם, נוצר לו חוב. החוק אומר. אבל האם זה נכון? האם באמת נוצר חוב, או שזה רק אמונה דתית אותה חולקים אלו שסוגדים לפסיכופתים כמו פוליטיקאים ובירוקרטים.
שוב, אני אסביר את זה ככה: לכולנו יש יכולת להיגיון. היגיון בסיסי. כולנו יכולים להבין יחסי סיבה-תוצאה. משומה, כאשר אנחנו מדברים על "הממשלה", פתאום כל חוקי ההיגיון הבסיסי ויחסי הסיבה-תוצאה משתנים והכל כמובן לטובת אנשי השלטון. אם אני הייתי אומר שאתה חייב לשלם לי כסף, ושההוכחה שיש לך חוב, היא שלא שילמת, והייתי מוסיף ומגכח "אתה רשום כעבד במחשב שלי. יש לך מספר אצלי במערכת. בשבילי אתה מספר, בין אם אתה רוצה בכך או לא. יש לך מספר זיהוי אצלי במערכת, ולפי החוקים שלי (או של הבוס שלי) - נוצר לך חוב ברגע שאתה לא משלם את דמי הביטוח החודשיים. אין לך שום דרך להפסיק את זה. את חיי - משמע אתה חייב לי כסף. כל מדינאי היה מסכים איתי שזה מטופש לטעון שמישהו חייב לי כסף, רק בגלל שהוא לא שילם לי כסף, ורק בגלל שיש לי "חוקים" ורשימת מספרי זיהוי שאני הקצאתי לקורבנות שלי.
אבל שמדברים על ממשלה, פתאום כל חוקי ההיגיון הבסיסי נעלמים ונשכחים. "כי זה החוק. אין מה לעשות. ככה זה. כי לא שילמת. ברגע שלא שילמת, נוצר לך חוב." זה היה מגוכח לו כל אדם אחר היה אומר את זה, אבל לאלו שמאמינים שממשלה היא יישות עליונה מבחינה מוסרית, שמאמינים שכללי המוסר לא חלים על "ממשלה" זה נשמע בסדר לגמרי. בגלל שקוראים לזה ממשלה, לא צריך עובדות והיגיון בסיסי בכדי להוכיח טענות כמו "אתה חייב לשלם" או "יש לך חוב". זה פשוט נכון, זו האמת, בגלל שהממשלה אמרה את זה. אם הממשלה אמרה את זה, אז זה נכון, ואני כביכול צריך להביא עובדות ולהציג את ההיגיון למה זה לא נכון. אני צריך להוכיח שאין אלוהים. אני צריך להוכיח שאין לי אחות, כי הממשלה אמרה את זה אז זה נכון.
מדהים אותי עד כמה אנשים יכולים להיות עבדים צייתנים ונאמנים לאדונים שלהם - כמה חזק התסמונת שטוקהולם אוחזת באנשים ששומעים את השיחה שלי עם הפקידה הבכירה והמנהלת, ואז טוענים שאני לא דיברתי יפה, ששאלתי שאלות לא קשורות, ושלא נתתי להן להסביר לי... לכל אורך השיחה אפשר לשמוע כיצד הן קוטעות אותי עם "אייל... אייל... אייל..." וכשאני שואל אילו עובדות יש לה על מנת להוכיח שאני אכן "תושב" או "אזרח", כל מה שיש להן להגיב זה "נו באמת"
