
אנשים רעים רוצים שתרגיש קטן, כך שהם יוכלו לשלוט בך. ישנם אנשים רעים בסביבתי ובסביבתך, שמרוויחים מכך שאתה מרגיש חסר משמעות. הם רוצים שתרגיש חסר השפעה, בכדי שלא תהיה לך השפעה - ובכך הם יהפכו את חוסר ההשפעה שלהם לבחירה, במקום אי יכולת. לגרום לך להרגיש ציני ביחס לערכי המוסר שלך זו המטרה של אנשים בלתי מוסריים.
אנשים קוראים לי הזוי, נאיבי, אופטימיסט, מתנשא, אומרים שאני חיי בלהלהלנד, ומה לא... אנשים עושים את זה בגלל שהם רוצים שאני אחשוב בצורה ציניות לגבי הערכים בהם אני מחזיק כיום.
והם מנסים לגרום לי להשתנות וללעוג לעצמי - הם רוצים שאני אגיד לעצמי:"תראו אותו, כמה אנרגיה הוא מוציא, מנסה לשכנע את כל החברה להפסיק לתמוך באלימות וכפייה... זה כזה חמוד איך שהוא מנסה להפוך את העולם למקום יותר טוב... כאילו שהוא לא יודע שיש כל כך הרבה רוע בעולם, ועד כה היה כל כך הרבה רוע, שפרק הזמן הקצר בו הוא חיי ופועל כנגד הרשע כה קטן... כאילו שהוא לא יודע שתמיד תהיה לנו ממשלה, כאילו שהוא לא יודע שטבע האדם הוא רע, שטבע האדם הוא לתמוך בהיררכייה וכפייה..."
"מבפנים אני גיבור!!! מבחוץ... אני ליצן... בדיחה..."
אבל מה זה אומר אם זה לא נכון? מה אם אני לא ליצן? מה זה אומר, אם אני לא בדיחה? מה אם אני לא טיפש? ומה אם אני למעשה אמיץ? מה אם אני לא נאיבי, ומה אם אני צודק? אם אני צודק, מה הן ההשלכות על אלו שמאטים אותי ומסיחים את דעתי? נכון? מה יקרה אם יתברר שאני צודק? מה יקרה אם כתוצאה מהפסקת התמיכה ברעיון של "ממשלה" ו-"מדינה" וכתוצאה מתמיכה ברעיון אי-התוקפנות וכתוצאה מההתחייבות של אנשים להפוך את העולם למקום יותר טוב, כתוצאה מאימוץ הערכים ודחיית האנשים הרעים - מה אם זה באמת יהפוך את העולם למקום הטוב ביותר שניתן להפוך אותו?
במקרה כזה, כל אלו שהסיחו את דעתי והאטו אותי הם לא יותר מאשר סתם מאנייקים שמפריעים לי בדרך. אתם במלחמה. אתם במלחמה עם החברים שלכם, ואתם עדיין לא מבינים את זה. אתם במלחמה עם אנשים קטנים וחסרי משמעות, שרוצים להחזיק אתכם למטה, בכדי שהם לא ירגישו נמוכים. אתם נמצאים במלחמה עם האנשים שלועגים לכם על הדברים הכי טובים שבכם. שבזים ולועגים לכם על השאיפות הכי גבוהות שלכם ועל המטרות הכי ערכיות שלכם. אתם בפאקינג מלחמה עם האנשים האלה.
בין אם האנושות מורכבת מגיבורים, או מחסרי משמעות. בין אם אנחנו יכולים להשתמש בהיגיון בסיסי, או שאנחנו חייבים להשתמש באלימות. בין אם אנחנו יכולים לשאת ולתת, או שיש לנו בתי כלא. זאת מלחמה. וקשה לראות את זה, רק בגלל שאנחנו נכנעים. יש פה מלחמה, והיא לא מלחמה אינטלקטואלית, אלא מלחמה שנלחמים מתוך הלב. זה לא אומר שנלחמים ללא היגיון, למרות שהלב הוא לא מקור ההיגיון שלנו, אבל הלב יודע שאנחנו במלחמה. זו הסיבה שאנחנו מעמידים פנים שאין שום מלחמה. הסיבה שאנחנו מעמידים פנים שזה בסדר להסתובב ולבלות בחברת אנשים רעים, מוגי לב, אנשים שמורידים אותנו, אנשים שלועגים לנו ומשפילים אותנו בגלל הדברים הכי טובים שיש בתוכינו.
אין סוף לתעמולה בטלוויזיה, בסרטים ובתקשורת שמספרת לך שאומץ - זה להלחם ברובוטים ענקיים, ובאנשי מאדים שמגיעים בחלליות ויורקים חומצה כאשר חותכים אותם או יורים בהם. על פי התעמולה, אומץ הוא תמיד אלימות כנגד פנטזיה. הם מסיטים את היכולת המוסרית שלך בכדי לוודא שאתה לעולם לא תעשה את מה שבאמת מוסרי ואמיץ לעשות, שיש לו הכי הרבה השפעה, מאתגר ומעורר את ההתנגדות הכי גדולה - לדבר אמת ולנתץ את העריצות הכי גדולה שהעולם הזה ראה - העריצות של השתיקה, של הקטנות, העריצות של כולם בלחץ מפני האיש שיבוא עם מוסר ואז הם יעשו את כל מה שהם יכולים בשביל לדפוק אותו - כך שהם לא יצטרכו להרגיש שהם בלתי מוסריים.
אם אתה תחייה חיים מוסריים, ותדבר אמת, אתה תייצר לעצמך בערך 6 מיליארד אוייבים. כמה אנרכיסטים יש היום בעולם? בארץ? כמה אנשים היום מתנגדים נחרצות לרעיון השגוי של דת? מדינה? כפייה ואלימות? כנראה אדם אחד על כל מאה אלף. אתה לא רוצה לשלוף את החרב של האמת, ואז לומר לעצמך שזה לא שווה את זה... שאין לך סיכוי מול כל כך הרבה אנשים רעים. כמה חרבות נשלפות כלפיך, ואני מתכוון לסביבה המיידית שלך? כמה אנשים עומדים מאחוריך ואומרים "היי, בואו נוריד אותו!"? יש לך מזל אם זה רק אחד או שניים.
למזלי, הפעילות שלי בפרויקט אין מדינה בישראל הביאה אותי להכיר לא מעט אנרכיסטים עם היגיון בריא, ואת כל השאר אני לא ממש צריך. אין דבר יותר בזוי מחבר שלילי, רע, ציני, מתנשא, מייאש ומחליש. חלק גדול מאוד מהאקטיביזם שלנו, וזה ממש חלק מהותי מהאסטרטגיה, זה לתת לאנשים האלה להיות לבד. אז בואו ניתן להם להישאר בביצה של המרמור שלהם, ביחד רק עם עוד אנשים כמוהם.