אין שוטרים טובים

אין יותר שוטרים טובים. כל השוטרים רעים. אפילו השוטר לשעבר הזה טוען שצריך לפטר או להעמיד לדין 70% מהשוטרים במחלקה שלו.

אל תספר לי על החבר הכי טוב שלך מהתיכון שאתה נשבע שהוא כיום שוטר טוב. הוא לא שוטר טוב. גם השוטר שגר בבניין שלך ויושב איתך לשאכטות, גם הוא, לא שוטר טוב. גם דוד שלך, השוטר, הוא לא שוטר טוב. הם כולם שוטרים רעים. הם אולי אנשים טובים, אנשים נהדרים, כאשר אתה מסתובב איתם שהם לא בתפקיד, אבל להיות בנאדם טוב מחוץ לעבודה זה לא אומר שאתה שוטר טוב.

אם החבר השוטר שלך אי פעם רשם דו"ח או עצר מישהו בגין "פשע ללא קורבן" - הוא שוטר רע והקורבנות האומללים שהוא עצר או קנס היו קורבנות בגלל שהם עשו משהו שלא הזיק לאיש.

דמיינו לרגע אזרח רגיל שמתחיל להתנהג כמו שוטר טיפוסי. דמינו בחור שנראה נורמלי, בבגדים רגילים, דמיינו אותו אוזק אנשים באזיקים, זורק אותם במושב האחורי של הרכב שלו, ואז נועל אותם במרתף שלו בגלל שהוא לא מאשר להם לצרוך חשיש, לשאת נשק להגנה עצמית מבלי לקבל ממנו אישור או אפילו למכור חפצים משומשים בשוק בלי רישיון רוכלות. דמיינו שהבחור הזה היה דורש מאנשים שלא חגרו חגורת בטיחות - לשלם לו כסף. דמיינו שהבחור הזה היה טוען שיש לו את הזכות להפעיל כוח אלים כנגד כל מי שלא יציית לו וגם את הזכות להרוג כל אדם שינסה להתגונן וילחם על החופש שלו.

בין אם הוא מאמין או לא מאמין שהוא עושה משהו טוב, אדם כזה יחשב לפושע משוגע, ובצדק. אבל זה בדיוק מה ששוטר ממוצע עושה בשגרה היומיומית. השוטר הטוב היחיד הוא שוטר לשעבר שעזב את המשטרה בגלל שהוא נגעל ממספר ה-"פשעים ללא קורבן" שהוא התבקש לאכוף.

"חכה חכה, אתה עוד תראה כמה אתה שמח שיש שוטרים טובים מתי שהחבר השוטר שלי יציל את החיים שלך!"

שוטרים לא מחוייבים לשמור ולהגן עלינו. אם הם היו מחוייבים להגן עלינו, אנחנו היינו יכולים לתבוע את המשטרה בכל פעם שנגנב לנו משהו, או חלילה, גרוע מכך. שוטרים כיום עסוקים מידי בלהרוס לצעירים את החיים בשל שימוש בצמח המריחואנה, או מלקנוס אמהות חד הוריות ב-750 ש"ח, כך שאין להם זמן בכדי לדאוג ולהגן עלינו מאנשים רעים. אין דבר כזה "שוטרים טובים". אם היו שוטרים טובים הם היו תופסים את השוטרים הרעים. שוטר פושע הוא הרי סכנה יותר גדולה לציבור מסתם פושע - אז למה השוטרים הרעים אינם המטרה הראשונה של שוטרים טובים? הציבור בארץ מרגיש תחושת פחד כאשר שוטרים נמצאים באיזור, במקום תחושת בטחון.

דור העתיד לא יחשוב בכזו חיוביות על השוטרים של ימיינו. מספר העצורים והאסירים בארץ הוא מהגבוה בעולם, מנסים להידמות לאמריקה, שיאנית המעצרים העולמית ("ארץ החופש"), ובכל יום מתפרסמים ברשת עוד סרטונים מביכים של אלימות משטרתית, כל אחד קצת יותר גרוע ומתסכל מהקודם, ולהיסטוריונים בעוד 50 שנים יהיה ממש קל ללמוד על ישראל - מדינת המשטרה - של ימיינו.

ילדים בעתיד יראו סרטונים שבהם שוטרים ישראלים לבושים כמו אנשי קומנדו שוברים דלתות של בתים, מפחידים משפחות שלמות, מאיימים באקדחים על ילדים, יורים בכלבים - וכל זאת בגלל צמח מהסוג שפוליטיקאים לא אישרו לנו להחזיק. זה יראה להם דומה במקצת למה שאנחנו למדנו על משטרים אפלים מהמאה הקודמת.

כאשר הזמן הזה יגיע, אתה לא תרצה להודות שהיה לך קשר או חברות עם שוטר, לא יותר מאשר היית רוצה להודות שהיה לך חבר נאצי. אם יש לך קשר לאחד מהשוטרים הממש רעים אתה אולי תרצה לשנות את השם שלך ולעבור לגור במקום רחוק רחוק.

קח יוזמה כבר היום, תמנע מעצמך את אי הנעימות הזו וגם תנסה לבלום את התפשטות הפאשיזם. תבייש ותלעג לחברים השוטרים שלך ותגיד להם למצוא עבודה אמיתית ואם זה לא פועל לך אז בהדרגה תחתוך את הקשר עמם לחלוטין. אנחנו צריכים להבהיר לכל שוטר פוטנציאלי שלהפוך לשוטר זה דבר שיכול לעלות לו בקשרים חברתיים ובהזמנות לארוחות משפחתיות. שוטרים צריכים להבין שיותר ויותר אנשים בחברה הישראלית נגעלים מהמשטרה עד מאוד. רק כאשר באמת נעשה את זה, אז, אלו ששואפים להפוך לביריונים ולהצטרף למשטרה - יפסיקו. רק אז, הרעיון של להפוך לשוטר יהיה כל כך משפיל עד שהמחוקקים יאלצו להפסיק את המלחמה ב-"פשעים ללא קורבן" מאחר ולא יהיו עוד אנשים שמוכנים לענוד תגי שוטר ולאכוף את הפקודות והחוקים האלו.

"חייבים לעשות משהו!"

זו למעשה, כל כולה של המנטרה של המדינאים, אוהבי הממשלה - אלו מהשמאל, ימין ומרכז, בכל פעם שיש איזשהו משבר מדיני - רצח, אבטלה, אי-שוויון בין המינים, מישהו התבטא בגזענות, בית-ספר ממלכתי שממומן על ידי מיסים נכשל לחנך תלמידים. בתוך רגע אחד, עולה קול היסטרי ש-"אנחנו" צריכים "לעשות משהו" - זה בדרך כלל אומר לחוקק חוק חדש, ליצור עוד כללים, להעלות את המיסים ולהוסיף עוד קצת שנאה ותיעוב לרעיון המסוכן, מסוכן ביותר הזה, שנקרא חופש.

התוצאה לבסוף, כמובן, היא תמיד שמעט מאוד שינוי חיובי קורה, מלבד העובדה שנטל המס הופך לכבד יותר, המשטרה הופכת ליותר חודרנית ומתעללת, הפרנויה של החברה עולה ומתגברת מכל הכיוונים ובכל הרמות, והעולם נהיה מקום קצת יותר גרוע לחיות בו.

אבל אלו שמרגישים שהם "עשו משהו", מרגישים באופן מוזר הקלה וצדקנות - כאילו שמשהו ראוי לציון ונהדר בחשיבותו, הושג.

אפילו בין אלו שבדרך כלל נוהגים לזלזל בפעולות של בירוקרטים, יש עדיין התעקשות ש-"לנו" אסור "להרשות לצד השני לנצח". הם אומרים שזה חשוב להצביע, לבחור, אחרת אתה פשוט "לא עושה כלום" בכדי לעצור את הגיאות, או הזרם ההולך וגובר, את התרחבות הממשלה, ההתערבות שלה בחיים שלנו, והאגרסיה שלה כלפינו.

הסוציאליסטים שכל כך אוהבים את הממשלה, הם ימשיכו להצביע - ולכן "אנחנו", חייבים לעצור אותם.

אני חושב שאני לא באמת צריך לפרט את אי-העקביות המוחלטת שבסוג הזה של חוסר-היגיון. במקום זאת אני פשוט אקפוץ קדימה ואומר שלא רק שלא להצביע זה יותר טוב מאשר "לעשות משהו", אלא שזה גם לא "לא לעשות כלום" - במיוחד כאשר זה נעשה בצירוף לפעולות אחרות שמטרתן היא דה-לגיטימציה, הפסקת המימון, והתמיכה, ולבסוף ביטול הממשלה.

ולא, כמו שאמרתי כמה פעמים בעבר, להימנע מלהצביע, לבד, רק זה לבד, לא יספיק בשביל לבטל ולהכחיד את הממשלה. יש אנשים שיטענו שלהצביע, זה דבר שיכול לספק הקלה זמנית, לפחות לפעמים, לטווח הקצר, מפעולות מסויימות של הממשלה. אנשים טוענים שמאחר וכולנו משלמים מיסים, בין אם אנחנו מצביעים לממשלה או לא, וחלק גדול מהאנשים שמצביעים עושים זאת בכדי שהכסף שלהם שנלקח מהם בכוח, לא ישמש לבסוף כנגדם... אנשים היו בשמחה נמנעים מלהצביע אם זה היה אומר שהם לא צריכים לשלם מיסים - שלא לדבר על כל שאר הגניבות והכפייה באופן כללי - של הממשלה.

אבל אם אנחנו רוצים ליצור כל סוג שהוא של חזון, עקבי, לטווח ארוך, שמטרתו היא השגת חירות - זה לחלוטין בלתי עקבי לכלול הצבעה בבחירות כחלק מהאסטרטגיה. אנחנו חייבים לחפש במקום אחר.

אנחנו חיים בחברה, שבאופן אירוני, בגלל השפע והשגשוג שהתאפשרו בעשורים ובדורות שחלפו, וזה כמובן היה בשל היעדר החדירה הממשלתית לחיים של אנשים - אנחנו חיים בחברה שרגילה יותר מידי לפתרונות מיידיים, ולסיפוק מיידי: ג'אנק פוד, כספומטים, אינטרנט מהיר, וי-או-די, לגהץ את הכרטיס ולקנות הכל, מיד. כיום אנחנו קוצרים את היבול של יום האתמול. אבל אם הממשלה תמשיך, זה ללא ספק, ואין על זה שום ויכוח, זה ברור שמצב הדברים לא הולך להישאר כך לעוד הרבה זמן.

אם זאת, רוב האנשים בתרבות שלנו, מאמינים, לפחות באופן בלתי מפורש, שלפעולות פוליטיות יש יכולת דומה - אנחנו מקיימים בחירות, הצבעה לכנסת כל כמה שנים, מושכים בידיות הנכונות - והופ! הכל מסתדר מיד, הכל נהיה טוב. לי זה נשמע יותר כמו הגדרה של ניאגרה בתא שירותים.

יש ככל הנראה מספר דברים שצריכים להיעשות על מנת להשיג חירות בצורה אנושית - אבל זה יהיה בסה"כ הגון, לומר, לפחות בנקודת זמן זו, שיש יותר דברים שאנחנו צריכים להפסיק לעשות. כמו למשל להצביע. להאמין שמיסוי, זה סוג של מרכיב חיוני לחברה יציבה. ולפחד מלמצוא דרכים לא לשלם מיסים. לעבוד במשרה ציבורית, או להסכים לחוזים ממשלתיים, אם אתה מנהל עסק. להיות קשור בקשר כלשהו לעובדי ממשלה, באופן חברתי. להשתמש בכסף של הממשלה, במטבע של הממשלה. להתקשר למשטרה אם יש איזושהי בעיה (בימינו, זה בדר"כ רק יוצר עוד בעיה).

במילים אחרות, הרעיון שאני מנסה פה להעביר, בשעה שאנחנו מנסים להוריד את הממשלה מהכתפיים שלנו, אחת ולתמיד: פחות זה בדר"כ יותר. להתרחק, או להתנתק, לא להיתערב, לרוב ישיג יותר תוצאה (או לפחות זה יהיה לא "חסר תוצאה") לתועלת של המטרה "חירות".

אז בפעם הבאה שמשהו ידרבן אותך לפעולה אינסטינקטיבית, תשקול טוב אם מה שאתה מתכוון לעשות הוא מועיל, או מזיק.

יש דברים שפשוט עדיף לא לעשות.

מי העניק לכם את הסמכות?

יש המון דרכים להוכיח שהמיתוסים שהציבור בולע בנוגע ל-"ממשלה" אלו רעיונות שסותרים את עצמם ובלתי היגיוניים. דרך פשוטה אחת היא לשאול: כיצד בנאדם אחד משיג את הזכות לשלוט באדם אחר? על פי האמונות התפלות של ימי הבייניים, אנשים מסויימים הוסמכו על-ידי אלוהים, או קבוצה של אלים, לשלוט בכל שאר האנשים. אגדות שונות מספרות על אירועים על-טבעיים (כמו למשל אגדות המלך ארתור, החרב אקסקליבר שהייתה תקועה בסלע, גבירת האגם וכו') שקבעו למי תהיה הזכות לשלוט בכל האחרים. למרבה המזל, האנושות, ברובה, התבגרה וגדלה מעבר לאמונות התפלות המטופשות האלו. אך למרבה הצער, אלו הוחלפו באמונות תפלות חדשות שהן אפילו עוד פחות היגיוניות.

לפחות האמונות התפלות הישנות יחסו ל-"כוח עליון" כלשהו את המטלה של מינוי אנשים מסויימים לשליטים מעל אחרים - משהו שאלוהים, לפחות מבחינה תאורטית, יכול לעשות. ברם, ההצדק החדש ל-"סמכות", טוען שאפשר לממש את אותו התהליך המופלא ללא כל עזרה על-טבעית. בקיצור, למרות כל הפולחנים המסובכים וההסברים המתפתלים, כל האמונה המודרנית ב-"ממשלה" מונחת על הרעיון שאנשים שהם בסה"כ בני תמותה, יכולים, על-ידי תהליך פוליטי מסויים, להעניק לאנשים מסויימים אי אלו זכויות שלא היו ברשותו של אף אחד מתכתחילה. הטירוף שטבוע ברעיון שכזה אמור להיות מובן מאליו. אין שום פולחן או מסמך שדרכו קבוצת בני אדם כלשהי יכולה להאציל למישהו זכות, שלא הייתה ברשותו של אף איש מהקבוצה. והאמת הזו שמדברת בעד עצמה, כשלעצמה, מרסקת כל אפשרות לקיומה של "ממשלה" לגיטימית.

האדם הממוצע מאמין ש-"לממשלה" יש את הזכות לעשות מעשים שלאדם הפרטי הממוצע אין זכות לעשות. השאלה הצפויה היא, כיצד, וממי, האנשים שב-"ממשלה" השיגו זכויות שכאלו? לדוגמה - בין אם אתה קורא לזה "גניבה" או "מיסוי" - כיצד האנשים שב-"ממשלה" השיגו את הזכות לקחת בכוח רכוש מאנשים שהרוויחו אותו ביושר? לאף אחד מהמצביעים בבחירות לא הייתה כזו זכות. אז כיצד יכלו המצביעים להעניק זכות שכזו לפוליטיקאים? כיום, כל רעיון המדינאות נשען לחלוטין על ההשערה ש-אנשים יכולים להאציל זכויות שאין להם.

מאחר ולכל אדם יש את הזכות "לשלוט" בעצמו (עד כמה שהרעיון הזה נשמע מטורף), הוא יכול, לפחות באופן תיאורטי, לאשר למישהו אחר לעשות את זה. אבל זכות שאין ברשותו, ולכן אינו יכול להאציל למישהו אחר, היא הזכות לשלוט במישהו אחר. ואם "ממשלה" הייתה שולטת אך ורק באלו שמרצונם החופשי האצילו את הזכות שלהם לשלוט בעצמם, זו לא הייתה ממשלה.

מספר האנשים שמעורבים אינו משנה דבר בהיגיון. לטעון שרוב של אנשים יכול להאציל למישהו זכות שאיננה ברשותו של איש מתוך אותו רוב זה בדיוק אותו חוסר היגיון כמו לטעון ששלושה אנשים, שלאף אחד מהם אין רכב או כסף, יכולים להעניק למישהו אחר רכב. לומר את זה בצורה פשוטה, אתה לא יכול לתת למישהו משהו, שאין לך מלכתחילה. והאמת הפשוטה הזו, לגמרי לבדה, שוללת לחלוטין כל "ממשלה", מאחר ואם לאלו שב-"ממשלה" יש רק את הזכויות שיש לאלו שבחרו בהם, אז "הממשלה" מאבדת את המרכיב היחיד שהופך אותה ל-"ממשלה": הזכות לשלוט באחרים ("סמכות"). אם יש לה את אותן הזכויות והכוחות כמו לכל אחד אחר, אין שום סיבה לכנות אותה "ממשלה". אם לפוליטיקאים אין יותר זכויות מאשר לך, כל הדרישות והפקודות שלהם, כל הפולחנים הפוליטיים שלהם, ספרי "החוק", בתי המשפט, וכו', מסתכמים בלא יותר מאשר סימפטומים של הזייה פסיכוטית קשה. שום דבר שהם עושים לא יכול להיות לגיטימי, יותר מאשר לו אתה היית עושה את אותו הדבר בעצמך, מאחר ואף אדם על כדור הארץ, ואף קבוצה של אנשים על כדור הארץ, לא יכלה להעניק להם זכויות על-אנושיות.

אין שום פולחן פוליטי שיכול לשנות את המוסר. שום הצבעה לא יכולה להפוך מעשה רע לטוב. אם זה רע כאשר אתה עושה את זה, אז זה רע כאשר האנשים ב-"ממשלה" עושים את זה.

ואם אותו המוסר שחל עליך חל גם על אלו שב-"ממשלה" - אם לאלו שמחזיקים ב-"משרה ציבורית" אין יותר זכויות מאשר מה שלך יש - אז "ממשלה" מפסיקה להיות ממשלה. אם שופטים אותם על פי אותם הסטנדרטים שעל-פיהם שופטים את כל שאר בני התמותה, אז אלו שמכנים את עצמם "ממשלה" הם בסה"כ כנופייה של ביריונים, טרוריסטים, גנבים ורוצחים, והמעשים שלהם נטולים מכל לגיטימציה או "סמכות". הם לא יותר מאשר כנופייה של נוכלים שמתעקשים על הרעיון שמספר מסמכים ופולחנים פוליטיים העניקו להם את הזכות להיות נוכלים. למרבה הצער, רוב הקורבנות שלהם מאמינים להם.

מתוך הספר "האמונה התפלה המסוכנת ביותר" של לרקן רוז

האם יש משהו שאתה מוכן להלחם עבורו?

אחת השאלות שאני אוהב לשאול אנשים בתור התחלה (ואני לא המצאתי את זה) היא "האם יש משהו שאתה מוכן להלחם עבורו? משהו, איזה ערך כלשהו, שעליו אתה לא מוכן לוותר?". עבור רוב האנשים שקוראים את הבלוג הזה, יש הרבה דברים שמהווים גבול, קו אדום ודברים ששווה להלחם עליהם. חיים, חירות ורכוש פרטי למשל.

חירות אמרת? כן, חירות זה כאשר אני לא כופה את הדעות שלי על אחרים, אפילו לא קצת, לא חלק מהדעות שלי, לא 10% מהן, וחירות זה גם כאשר אף אחד אחר לא כופה עלי את הדעות שלו. כמובן שאפשר לטעון שחירות היא דבר יחסי, ושאם מישהו כופה עלי ללבוש כובע אני עדיין חופשי לאכול מה שבא לי ולטייל לאן שבא לי ושיש לי עדיין מידה רבה של חופש, אבל כל זה לא מעניין. נכון, אפשר להתווכח על מידת החופש שנשאר לקורבן אונס מול קורבן רצח, ולקורבן גניבת אופניים מול קורבן אונס, אבל חירות זה מצב של היעדר שליטה - לא לשלוט באחרים ולא להישלט על-ידי אחרים. לשלוט בעצמך.

ויש הרבה אנשים שהחירות חשובה להם. שהאמת, הצדק והחירות חשובים להם - ומבחינתם, ומבחינתי, צדק חברתי זה הזכות שלך לשמור על הרכוש שלך. הבעיה היא רק שהרבה חברה לא יודעים איך להלחם במפלצת הזו, המדינה. כאשר אני אומר שהדרך היא לאתגר את המערכת ולהלחם במקום להיכנע למתקפות בירוקרטיות - אנשים לא בטוחים למה - למה ואיך זה עוזר. איך זה עוזר? אני אנסה להשיב על כך עכשיו.

זה ברור לנו שברגע שבן אדם נמצא בעמדת כוח, הוא לא מוותר עליה מתוך הבנה כנה של צדק. הצדק כבר לא מעניין אותו בשלב הזה. מעטים הם האנשים שישארו הגונים כאשר הם בעמדת כוח, ובירוקרטים כמעט אף פעם לא מוותרים על הכוח בעבור ההגינות. זה לא היגיוני שמישהו יצליח על-ידי היגיון לשכנע בירוקרטים שהם טועים - ולכן זו לא המטרה שלנו - כי זה לא אפשרי. כאמור, לבית המשפט אנחנו לא הולכים בשביל לנסות לשכנע את השופט (אבל אנחנו בכל זאת נותנים לו צ'אנס כי אנחנו בכל זאת אנשים הגונים).

היגיון זה לא הסיבה שהם מאמינים שהם זה המדינה, ושהם לא סתם פושעים בחליפות וגלימות שחורות, והיגיון לא יוציא אותם מזה. היגיון לא הכניס אותם לזה והיגיון לא יוציא אותם מזה.

באופן עקרוני, המטרה שלנו היא כפולה. אנחנו רוצים להראות לאותם אנשים שכן יכולים לחשוב בהיגיון, שהמדינה היא רק שטות. שזו בסה"כ כנופיה שמנוהלת על-ידי שטותניקים, ולא שום דבר לגיטימי שמשקף את "החוזה החברתי" ואת "עקרונות היסוד של החברה הדמוקרטית...(בלה בלה בלה)...".

כנופיה, דרגות, ואקדחים. פושעים, דגל, ומדים. זה, ולא יותר מזה.

אנחנו גם רוצים להביך את הבירוקרטים ולקלקל להם את ההצגה. הדרך היחידה שבה הם יכולים להמנע מלהביך את עצמם היא לומר לשקר "אין לנו זמן לדבר על זה כרגע". כשזו הופכת להיות התשובה היחידה שאנשים בכל העולם מקבלים מבירוקרטים - זה ברור שהם משקרים - ושאין להם שום מושג מהי מדינה ואיך יש להם, כביכול, "סמכות" לקבוע לנו חוקים. איך זה בסדר להם לכפות עלינו חוקים, אבל לא בסדר לנו לכפות עליהם, או על כל אחד אחר - חוקים משלנו.

אבל את אלו שכל כך מושקעים בתרמית, אי אפשר לשנות. אפילו אם הם מבינים את העניין הם ימשיכו לשקר כל עוד זה אפשרי. מדי פעם אנחנו נלחץ אותם לפינה והם יאלצו לענות לנו - ואז, כשזה קורה, זה בדרך כלל משהו בסגנון של היגיון מעגלי ("אתה חייב לציית לחוק בגלל שכולם חייבים" או "אתה חייב לציית לחוק בגלל שזה מה שכתוב בחוק" ויש גם את "אתה לא חייב לציית לחוק, אבל אם לא תציית תענש על פי חוק" שזה כמו להגיד "אנחנו מענישים אותך ללא סיבה"). כאשר זה קורה, כאשר הם פולטים שטות כמו אחד מהכשלים הלוגים הנפוצים שלהם, אז קל מאוד לבייש אותם באופן אישי ופשוט לפרסם את הדברים שלהם בצירוף ללינק לויקיפדיה שמראה מהו אותו כשל לוגי.

כולם יודעים. כולם יודעים שיש המון אנשים מושחתים בתוך המערכת, ויש הרבה הוכחות לכך. אז למרות שתמיד טוב להוסיף, אין ספק הרי, כיצד לחשוף שוב ושוב את ההונאה בבית משפט זה דבר שיעזור לנו? כיצד זה, משחק לטובתינו ולרעתם? ובכן, ההוכחה לא כבר קיימת. כן, יש הרבה הוכחות להרבה שחיתויות, אבל מה שאנחנו עושים פה זה משהו אחר. אנחנו מוכיחים שכל שופט, וכל תובע, בכל משפט, משקרים, מריצים קנוניה ופוגעים בזכויות יסוד - ושהתירוץ שלהם הוא לא יותר מאשר כשל לוגי נדוש, או פשוט שקר. אבל הכי חשוב זה שאנחנו מוכיחים שאין עורך-דין אחד שיכול להוכיח שאנחנו טועים ושהרעיון של מדינה מבוסס על עובדות והיגיון בסיסי. במילים אחרות, אנחנו מוכיחים שאין מדינה ושהכל שקר. לא סתם, שאיזה שופט רימה מישהו באיזה משהו, אלא, שכל התפקיד שלו הוא שקר אחד גדול. אני מקוה שאתם מבינים את ההבדל בין זה, בין שורש הבעיה, לבין סתם מקרה של שחיתות ביחס לכללי המשחק הסובייקטיבים. אנחנו מאתגרים את שורש המשחק - את עצם הרעיון שאנחנו בכלל משחקים איתם במשהו - את הרעיון של מדינה - ולא אכפת לנו אם שופט כלשהו לא מציית לאיזה חוק כלשהו - זה הבסיס שמשנה, הרעיון של מדינה ששגוי. כל השאר נשען על הרעיון השגוי הזה.

אז איך בדיוק אתם מעמיסים ותוקעים את המערכת? זו שמשעבדת את כולנו... במקום לשלם ולציית באופן אוטומטי אנחנו הולכים למשפט - תהליך ארוך, מורכב ויקר שמצריך אותם לקרוא המון דפים שאנחנו כותבים, בהם אנחנו מעלים שאלות פשוטות אך חשובות, ועוד עניינים משפטיים כמו זכות העמידה ועילת תביעה. הפקידים צריכים לפנות עבורינו כמה שעות טובות, ואנחנו מורידים לכל אחד מהם את המורל. כל אחד מהם נחשף לריקבון שבבסיס הרעיון שעבורו הם עובדים. הם רואים שזה לא רעיון כל כך טוב.... מדינה. המשפט הכי פשוט מתארך להיות ארוך פי 20 או יותר משאר המשפטים - הקהל באולם נחשף לאקטיביזם ורואה לראשונה אנשים שלא נכנעים, שלא מכבדים את "כבודו" ושלא מפחדים לשאול שאלות ולהתעקש לקבל תשובות ענייניות. אם מספיק אנשים יגשו למשפט במקום לשלם את הקנסות הכי פשוטים של 250 ש"ח, כל מערכת בתי המשפט תתקע. אני אישית, למשל, במשפט על 250 ש"ח, משהו פשוט - בלי נקודות, הגשתי כ-19 בקשות, הגעתי ל-4 שופטים, בהם גם נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס שהיה צריך לקרוא בערך 10 דפים שאני כתבתי ולכתוב לי 4 דפים - רק בשביל לזכות ב-250 ש"ח מהכיס שלי. השוטרת הייתה צריכה להגיע, התובעת... כל זה תוקע להם את המערכת והופך את זה למאוד לא משתלם.

אתם מביכים את התבירוקרטים, זה נכון. אבל מורידים להם את המורל? - אני בספק. אין פה שאלה שאנחנו מורידים להם את המורל. להוריד את המורל של הפקידים זה מאוד קל, כי הם פחות מושקעים בהונאה. לרוב הם לא אלה שאחראים למתקפה הבירוקרטית, הם רק מעבירים את הניירות מכאן לשם. יצא לי להסביר את העניין לעומקו המלא, לכמה פקידות שמאוד אהבו את מה שאני עושה, וזה מאוד טוב שהפקידה של השופט תשנא אותו עוד יותר ותבין שהוא רמאי מקצועי שמתחמק מתשובות איפה שלא נוח לו. שהפקידה של התובעת אומרת לי שהיא "עוזבת בקרוב את המקום הרקוב הזה". ולשופטים... להם זה בטח פוגע במורל. הם היו רוצים להגיע לעבודה ולקבל יחס של אלוהים קטנים. יחס של אנשים ישרים, מומחים, מקצועיים, הגונים שעושים עבודה חשובה מאוד. הם נהנים כאשר אנשים קוראים להם "כבודו" ומתחננים לרחמים. כאשר אנשים מקבלים את הרעיון השגוי של מדינה בלי שאלה. בלי לאתגר את הרעיון בכלל. זה ממש לא כיף להם כאשר בחור צעיר כמוני עומד מולם, מול קהל רב, ושואל אותם שאלות שממש לא נעים להם לענות עליהן. שאלות שכל תשובה שהם יענו תבייש אותם. אנשים רואים אותך, מבינים שהמלך הוא עירום, ושעכשיו אתה כבר היית הראשון להצביע וזה מאוד מביך עבורו.

אבל האם כדאי להיאבק בבתי המשפט? הרי זה לא תמיד מביא לביטול כתב האישום... נכון, לפעמים זה מביא לצמצום נזקים, ולפעמים לא. אבל זה לא מגדיל נזקים לנו - רק להם. לכן זה כדאי תמיד להגן על עצמך כאשר אתה מותקף על-ידי בירוקרט - ולא להיכנע באופן אוטומטי ולעשות את זה ממש קל עבורם לחלוב אותנו כמו פרות.

למה אתם חושבים שלשחק לפי הכללים ולגשת למשפט ישנה משהו? עד היום לא שמעתי על הרבה מהפיכות שהצליחו ליצור התמרה משמעותית במבנה המערכת מבפנים ועל פי הכללים והנורמות - אז זהו, אנחנו לא פועלים על פי הכללים והנורמות. אנחנו משתמשים בהליכים המשפטיים הן בשביל לצמצום נזקים והן בעבור אקטיביזם - מאחר וזו נקודת המפגש בין האדם הפשוט למערכת הפוליטית. שם, החוק של הפוליטיקאים פוגש אותי ואותך. כן, החוק פוגש אותנו גם ברחוב, בצורה של שוטרים, אבל זה מאוד לא מומלץ להתווכח עם שוטרים ברחוב. זה הרבה יותר בטוח, ואפקטיבי, לאתגר שופטים, תובעים ועדים בבית המשפט. בבית המשפט הם לא יכולים לשים לך אזיקים ולהאשים אותך בתקיפת שוטר - ברחוב או בצד הכביש - הם כן.

אבל אתם מוכיחים שכל המערכת היא שיקרית ולא נחוצה - וזה כבר משהו שלא באמת צריך להוכיח לאף אחד, בטח שלא במדינה העושקת הזאת שאנחנו חיים בה. כן זה כן - צריך להוכיח שהרעיון של מדינה שגוי, סותר את עצמו ובלתי שפוי - מאחר ואנשים לא מבינים את זה. אנשים חושבים שיש בעיה ביישום של הרעיון, שפוליטיקאים X ו-Y הם מושחתים ושצריך להחליף אותם. אנחנו מסבירים לאנשים שהבעיה היא ברעיון עצמו - לא בביצוע. הביצוע דווקא טוב. ביצוע טוב של רעיון גרוע.