הממשלה נכשלת, הציבור סולח.

ויכוחים בנוגע ל-"מה יעבוד טוב יותר" לרוב לא מגיעים לשום מקום. מהסיבה הזו אני משתדל לעולם לא להתווכח על אנרכיזם מתוך עמדה תועלתנית. כפי שזה נראה, כל מה שנחוץ על מנת לחשוף את אי השפיות והמוסריות של הרעיון המדינאי זה לשאול מדינאים שאלות בנוגע לאמונה שלהם - עד שהם ישברו. זה לגמרי בלתי אפשרי להאמין ב-"ממשלה" מבלי להחזיק בסתירות ענקיות בתוך הראש.

אין לי כוח כבר לשמוע אנשים שאומרים שאנרכיה לא תעבוד, ששוק חופשי לא יצליח להחליף את השירותים הנהדרים שהממשלה מספקת לציבור, וכבר בא לי להקיא מאנשים שמסרבים לרעיון של חופש "כי זה לא יעבוד" אך בו-זמנית סולחים שוב ושוב לממשלה שפשוט לא פועלת. להיגיון או לחשיבה מעשית אין שום קשר לאמונה שלממשלה יש סמכות לשלוט בכולנו. כשאני מסביר לאנשים איך לדעתי חברה חופשית תשמור על עצמה, למשל, מפני תאונות דרכים ונהגים שיכורים, התשובה שאני מקבל היא "אם עדיין ישארו 10% מהשיכורים מאחורי ההגה, זה לא פתרון טוב!". העובדה שהפתרון של ממשלה, של מעל למיליון קנסות ושלילת רישיונות נהיגה מאלפי אנשים - בכל שנה - העובדה שהפתרון המדינאי משאיר לפחות 90% מהשיכורים מאחורי ההגה - לא גורמת לציבור להרים ידיים מהרעיון הכושל של ממשלה.

מאחר ו-99% מאלו שנוהגים ברכב ללא רישיון, לא עשו תאונה, ו-99% מאלו שכן עשו תאונה, עם הרוגים, נהגו ברישיון תקף, אני נוטה לחשוב שהבעיה של הציבור היא לא דאגה לשלום הזולת - אלא שהציבור פשוט שונא חופש.

אנשים פיתחו פחד מחופש פוליטי וזה די קל להבין למה. אנחנו שומעים אינספור נבואות חורבן בנוגע לאפשרות של חברה בה אנשים חיים ללא שפוליטיקאים ישלטו בהם. הנבואות האלו הן בעיות שההיגיון לא יכול לפתור אותן. "אם אנשים יפסיקו לאכול מילקי, תתחיל מגיפה נוראית שתהפוך את כולנו לעוורים." עכשיו נסו להוכיח שהטענה שלי היא בלתי היגיונית. הצלחתם? לא. בעוד שאין שום סיבה להאמין לטענה שכזו, אם מישהו באמת היה מאמין בזה, לא היה לכם שום סיכוי לשכנע אותו שהוא טועה. הנה עוד דוגמה: "חייזרים השתילו שבב בראש של כל הפוליטיקאים שמאפשר להם לשלוט בכל פוליטיקאי בכל רגע." שוב, נסו להפריך את הטענה הזו. הצלחתם? ברור שלא. ושוב, אין שום סיבה להאמין שזה נכון, אבל להוכיח שזה לא נכון זה לרוב קשה מאוד עד כדי בלתי אפשרי.

הנקודה שאני מנסה להעביר פה היא שויכוחים בנוגע לעובדות לרוב לא מגיעים לשום מקום. מלבד מקרים (בודדים מאוד) שבהם יש לשני הצדדים לויכוח גישה אישית ומוחשית לעובדות שבמחלוקת, זה תמיד מסתכם בשאלה של לאילו "מקורות מידע" כל צד לויכוח בוחר להאמין. הסיכוי שלך לגרום למישהו אחר לזנוח את מקורות המידע שהוא מאמין בהם, ולהתחיל להאמין במקורות המידע שלך במקום זאת, קלושים או כלל לא קיימים. מהסיבה הזו אני משתדל לעולם לא להתווכח על אנרכיזם מתוך עמדה של "מה יעבוד טוב יותר". אנשים יכולים להתווכח על מה יותר מעשי ויעיל, אבל מאחר ומדינאים יכולים פשוט להאמין באיזה הזייה שבא להם ולהניח שההזייה הזו תתקיים בחברה חופשית ללא משטר, כזו שהם מעולם לא ראו (בשעה שהם לחלוטין מתעלמים מהמעשים המתועבים והמטורפים שמתרחשים במציאות בשם "הממשלה"), לומר, "לא, הכל יהיה טוב באנרכיה" זה כנראה לא משהו שישכנע אותם. אני חושב שזה יותר קל להסתמך על העובדות שכולם כבר יודעים, ולהתרכז בעקרונות שכולם כבר מבינים. כפי שזה נראה, זה כל מה שנחוץ על מנת לחשוף את אי השפיות והמוסריות של הרעיון המדינאי.

ברוב הויכוחים שאני נכנס אליהם עם מדינאים, מה שקורה זה שאני שואל את המדינאי שאלות בנוגע לאמונה שלו, לדברים שהוא מטיף להם, עד שאותו מדינאי נשבר. זה לא בגלל שאני כזה גאון... זה בגלל שמדינאות היא אמונה סכיזופרנית שסותרת את עצמה. זה לגמרי בלתי אפשרי להאמין ב-"ממשלה" (מכל סוג שהוא) מבלי להחזיק בסתירות ענקיות בתוך הראש. את זה אפשר להוכיח מבלי להכנס להוכחות היסטוריות כלשהן, או לאירועים מההווה, או לכלכלה, או כל דבר אחר שאפשר להתווכח עליו. להתווכח על "הרעיון שיש לך בראש סותר את הרעיון שיש לי בראש" זה דבר אחד, וזה בדרך כלל נגמר בהשערות שונות לגבי עובדות, דעות ונבואות, וזה לא מגיע לשום מקום. אבל לומר, ולהוכיח, ש-"הרעיון שיש לך בראש לא מסתדר טוב עם עצמו," לזה יש יותר סיכוי לשתול זרעים של היגיון שיגדלו ויציקו לבנאדם עד שהוא יטפל בכל הסתירות שהוא מחזיק בראש. ברגע שאנשים יפתרו ויטפלו במספיק סתירות שיש להם בראש, הם יהפכו לאנרכיסטים.

חברה לא אלימה - גם כלפי בעלי חיים

אזהרת טריגר: הקטע הבא מכיל אמת בנוגע להרגלי התזונה שלכם.

הפעם אני הולך להראות כיצד צריכת מזון מן החי איננה מתיישבת עם תמיכה ברעיון של חברה לא אלימה, וגרוע מכך, כיצד היא מעידה על הערכה עצמית נמוכה ביותר. עמוק עמוק בפנים, כולם יודעים שזה ממש לא בסדר. למרבית הצער, רוב האנשים לא מסוגלים לשנות את ההתנהגות הרסנית שלהם שכוללת אפילו הרס עצמי עד שמשהו מבחוץ מביא אותם לשינות את התודעה... במובן מסויים, אנחנו גורמים לעצמנו המון סבל מבלי לדעת.

זה כבר 6 שנים שאני עוסק בקידום הרעיון של חברה לא אלימה. חינוך והסברה מסביב הרעיון שאלימות וכפייה זה דבר רע, אפילו אם קוראים לך "בירוקרט". זה לא משנה אם אתה איש רגיל, שוטר או שופט - אסור לך לתקוף אנשים אחרים, אלא אם כן זה נעשה כהגנה עצמית לאחר שהם התחילו לתקוף. זה נקרא "עיקרון אי-התוקפנות". יישום עקבי של עקרון אי האלימות יביא אותך לתובנה שגם כלפי בעלי החיים כמו פרות, עיזים, תרנגולות ואווזים אין לנהוג באלימות.

אני יודע שיש אנשים שזה יפריע להם, שאני פתאום מערב בעלי חיים והרגלי אכילה בהסברה שלי על ממשלה, מדינה וחברה לא אלימה. יש שתי סיבות מדוע אני עושה את זה. האחת היא שמאוד אכפת לי מבעלי חיים. השניה היא שאם יש לך את היכולת לראות שזה לא בסדר, אני חושב שאתה תהנה הרבה יותר מלעשות את הדבר הנכון. תראה, אם לא הייתה לך את היכולת לראות שזה לא בסדר, זה לא היה משנה לך כנראה. אבל אני חושב שאתה יכול להרוויח המון מלחיות עם מצפון נקי.

רק לפני 4 חודשים הצלחתי להפסיק עם זה. ואני תמיד ידעתי שהתעשייה הזו אכזרית, והייתי כמו כל האנשים שמעדיפים פשוט לא לחשוב על זה. כאשר הייתי רואה סרטים תיעודיים על הגיהנום שעוברים בעלי חיים בתעשיית המזון, זה היה כואב לי מאוד. זה היה מעציב אותי עד מאוד וגורם לי להרגיש כל כך רע שפשוט הייתי בורח מהעיסוק בנושא. לא חשבתי לרגע אחד שאני יכול להפסיק לאכול בשר וגבינות, ולא חשבתי לרגע שזה אפשרי לגרום לכל העולם להפסיק. חשבתי שאם זה לא אפשרי לגרום לכל העולם להפסיק, מה זה משנה אם אני יאכל סטייק אחד פחות, הרי אי אפשר לגרום לכל העולם להפסיק, אז למה שאני אפסיק?

אלו שעדיין תומכים במוות ובסבל של בעלי חיים, נראים לרוב כאנשים אינטילגנטים ונחמדים למדי. חלקם אפילו שפויים. אני לא יכול שלא לתהות מדוע, על כן, הנושא של מוות וסבל של בעלי חיים, שהוא חלק מעשי ניכר מסגנון החיים שלהם, מביא אותם להדחקה ושימוש בביטויים של לשון נקיה וכפולה. הם מרגישים שאורח החיים שלהם הוא לגיטימי ושהם לא צריכים להתנצל בפני אף אחד על מעשי הטרור האיימתיים שנעשים בשמם.

כמעט כולם יסכימו שהתעללות אכזרית וסאדיזם כלפי בעלי חיים זה משהו רע, ש-קרבות כלבים זה דבר מרושע שרק אנשים פסיכים, רעים וחסרי לב ורגש יכולים לעשות. זה נכון גם לגבי פולחנים מסורתיים בהם מציתים לשור את הראש ונותנים לו לרוץ ולהשתגע מכאב או פולחנים בהם קורעים לכבשים את הגפיים באכזריות. כולם מבינים ש-"אסור לפגוע בבעלי חיים, אסור לגרום להם סבל מיותר ואסור להרוג אותם סתם, מבלי צורך." הויכוח הוא רק "מה ההגדרה של מיותר? מה ההגדרה של צורך?" ובכן, המשמעות המינימאלית של "צורך" או "מיותר" חייבת להיות "אסור לגרום לבעלי חיים סבל או מוות לצורך הנאה, בידור או נוחות." כל הגדרה יותר מינימאלית מזו תגרור אותנו לחור שחור פילוסופי, תקרוס לתוך עצמה ותאבד כל משמעות. הבעיה כיום היא ש- 99.999999999% מצריכת הסבל נעשית מתוך מרדף אחר הנאה ונוחות. ואת זה חייבים לסיים.

אם גם אתה חושב שאתה לא מסוגל להפסיק לאכול בשר ומוצרים מהגיהנום, או שאתה רוצה להבין מדוע זה הכרחי ליישם את עקרון אי התוקפנות באופן עקבי גם ביחס לבעלי חיים בשעה שאתה דורש עקביות ביישום של העקרון כלפיך, הפודקאסט הבא יכול לעניין אותך מאוד:



"הפחדנות שאלה: האם זה בטוח? התועלתיות שאלה: האם זה שקול? הגנדרנות שאלה: האם זה פופולרי? אבל המצפון שאל: האם זה צודק? ומגיע הרגע שבו על כל אחד ואחת מאיתנו לנקוט עמדה שהיא לא בטוחה, לא שקולה ולא פופולרית - אבל חובה לנקוט אותה כי המצפון מורה לנו שהיא צודקת." (מרטין לותר קינג)

הסרט שכל אדם חייב לראות
http://www.earthlings.co.il/

מהמשק למקרר - האמת מאחורי תעשיות המזון מהחי
https://www.youtube.com/watch?v=v61js4NJn4A

התנהגות שכולם יכולים להעדיף - הוכחת ההיגיון של מוסר חילוני
http://www.eyallior.com/p/blog-page_10.html

תגובה שהקלטתי בתגובה לפודקסט של סטפן מולניו:

Non-Aggression Principle and Animals (Part 1/2) <- החלק הראשון של התגובה שלי
https://www.youtube.com/watch?v=0MWmFfcfMDI

Non-Aggression Principle and Animals (Part 2/2) <- החלק השני של התגובה שלי
https://www.youtube.com/watch?v=-fp32Mr2m34

19 לספטמבר, 2015 התארחתי בתוכנית של מארק סטיבנס ודיברנו על מוסר ובעלי חיים (שעה ראשונה)
http://marcstevens.net/radioarchive/nsp20150919.html

בתעשיית הבשר אין רחמים לתינוקות (וזה לא ישתפר בגלל שאתה תשכח מזה בעוד שבוע)
https://www.youtube.com/watch?v=Ki57eFs7XFo

הזכות להחזיק נשק קטלני

הפעם אני הולך להראות כיצד בדיוק אותה החירות והאחריות שניתנה לאנשים רגילים מלפני מאתיים שנים עדיין שורדת בחברה של ימינו היכן שזה נוח ומשרת את האינטרסים של מנהלי הכלכלה שלנו לאפשר זאת.

תחשבו לשני רגעים על נהיגה ברכב, דבר שלמדתי בגיל 16 וחצי. אם לא הייתה לכולנו את האפשרות לנהוג ברכב, הכלכלה שיש לנו היום לא הייתה מתאפשרת, ולכן יש לנו את האפשרות, ללא קשר למנת המשכל שלנו. לאחר פחות משלושים שעות אימון וניסיון, 2 מיליון אנשים מורשים להשים את ידם על נשק ממונע, נזק יותר קטלני מאקדחים או רובים. ממש ככה, להסתובב בחופשיים, בלי השגחה! הממשלה שלנו מניחה שיש לנו את הכישורים הנחוצים, ושמה בידי נהגים אמון כמעט בלתי מוגבל.

בואו נבחן בדיוק עד כמה קיצוני האמון הזה באמת. מה הייתם אומרים לו הייתי מציע להעניק 3 מקלות דינמיט ונפץ לכל מי שהיה דורש חומר נפץ? מי שהיה מעוניין בחומר נפץ היה צריך רק לשלם את העלות של החומרים. אתה תצטרך להיות ממש אידיוט בשביל להסכים איתי על הרעיון הזה - לפחות על פי ההשערות שלמדת בבית הספר להעלות ביחס לטבע ויכולת האדם.

ובכל זאת דלק, חומר נפץ ממש מזיק, מסוכן ובלתי יציב ובעל תכונות חבלניות בתור נשק לתקיפה שיכול לנזול מתחת לדלתות נעולות או להיספג בשחפצים חסיני כדורים, את זה כל בנאדם עם ג'ריקן יכול לקנות. בעשרים ליטרים של דלק יש לפחות את אותו הכוח ההרסני שיש במקל דינמיט. מיכל הדלק של רכב ממוצע מכיל 55 ליטרים, ובכל זאת לא צריך לעבור שום תחקיר ביטחוני בשביל להיות מתדלק או בשביל לתדלק את הרכב שלך. כל עוד שדלק זמין בחופשיות, האיסור על החזקת נשק פרטי לא עוה שום היגיון. בואו ניקח את זה הלאה. מדוע אנחנו מאפשרים לחומר שקל לנייד ושיכול להבעיר בתים, לשרוף אולמות תיאטרון עמוסים, או אפילו להפוך גורדי שחקים לגיהנום? אפילו לא דיברנו עדיין על יכולת הניגוח של מכוניות - מדוע נהגים צעירים מורשים לנהוג בגוש מתכת ששוקל יותר מטון ושיכול להתנגש באנשים שעומדים בצומת ליד בית ספר ב-120 קמ"ש? מדוע אנחנו נותנים ככה את הכוח לחיים ומוות לכל אחד?

אתה אמור להבין עכשיו שההשערות הלא מפורשות שלמדנו בבית ספר לגבי טבע האדם - שגויות לחלוטין. כמעט כל האנשים כשירים ואחראים, הזכות לנהוג מוכיחה את זה. היעילות של כלי רכב בתור אמצעי טרור הייתה רושמת שיא כבר מזמן לו לאנשים הייתה נטייה לטרור. אבל כמעט כל תאונות הדרכים הן רק תאונות (הן לא קורות בכוונה), ולמרות שיש לכאורה די הרבה תאונות דרכים, הכמות של התאונות, כאשר עושים השוואה למספר העצום של ההיתכנויות לתאונות, די קטנה. אני מבין, זה קצת קשה להסכים איתי כאן בגלל שטרור זה נושא שהממשלה אוהבת לדבר עליו, אבל האמת היא מאוד שונה מהאגדות שהממשלה מוכרת לציבור. רק לאחרונה ממש היה "גל" של פיגועי דריסה, והשנה נפגעו 32 איש מהם מתו 5. בואו נשווה את זה ל-10,000 אנשים שמתים בישראל בכל שנה מעישון. כאשר אנחנו מדברים על טבע האדם, ואנחנו מתרצים את כל הדיכוי הממשלתי והחנק הכלכלי, אנחנו צריכים להיזכר בסטטיסטיקה של תאונות הדרכים ופיגועי הטרור שאפילו בארצנו המיוחדת כמעט לא מתרחשים [1] [2].

שימו לב גם לזמן הקצר יחסית שלוקח לאנשים ללמוד לנהוג. אנשים מתקנים את טעויות הנהיגה שלהם די מהר ולפני שנגרם נזק של ממש, הם עושים את זה בדרך כלל מיוזמתם ובכוחות עצמם, מאחר והרצון להישאר בחיים מכוון אותם לשיפור הנהיגה. אם התיאוריה המדינאית הייתה נכונה (זו שלפיה אין לאפשר לאזרחים את אותן הזכויות והחירויות שפוליטיקאים מעניקים לעצמם ולבירוקרטים), הקסם האנרכיסטי הזה של אנשים שנוהגים ברכב פרטי מבלי שכולם יהרגו את כולם לא היה קורה.

בואו נדבר לרגע על המרכיב האינטלקטואלי בנהיגה. זה לא רק קשר יד-עין-רגל וקורדינציה. בשיעורי הנהיגה הראשונים נהגים מבצעים עשרות, לא, מאות, של תוכניות, חישובים ותיקונים קטנים ובכל שיעור הם משפרים ומתקנים עוד קצת. הם עושים את זה, בגלל שאם הם לא היו עושים את זה, חוקי הנהיגה של הקוסמוס בו אנו חיים היו מענישים אותם. אין ערכאות עליונות לערער בהן כאשר אתה נוהג בטפשות בכבישים.

יכולתי להמשיך: תחשבו על רישיונות, תחזוקה, אחסון, התאמת המכונה והנהג לעונות השנה ותנאי היום. בבחינה זהירה, נהיגה היא נס כמו הליכה, דיבור, או קריאה, אבל למעשה זה רק מראה עד כמה ההשואה הזו חלשה מכיוון שאנחנו יודעים שכמעט כולם לומדים לנהוג טוב בתוך מספר שעות. מספרים לנו על עם שהקים את כל המקום הזה מאפס, כל אחד עשה משהו, למד משהו, לא היו כאלו מעמדות חברתיות נוקשות, ואולי זה יכול להיות העתיד בלי כפייה, בלי ממשלה. כשאנחנו נוהגים ברכב אנחנו מוכיחים את זה.