הפעם אני הולך להראות כיצד בדיוק אותה החירות והאחריות שניתנה לאנשים רגילים מלפני מאתיים שנים עדיין שורדת בחברה של ימינו היכן שזה נוח ומשרת את האינטרסים של מנהלי הכלכלה שלנו לאפשר זאת.
תחשבו לשני רגעים על נהיגה ברכב, דבר שלמדתי בגיל 16 וחצי. אם לא הייתה לכולנו את האפשרות לנהוג ברכב, הכלכלה שיש לנו היום לא הייתה מתאפשרת, ולכן יש לנו את האפשרות, ללא קשר למנת המשכל שלנו. לאחר פחות משלושים שעות אימון וניסיון, 2 מיליון אנשים מורשים להשים את ידם על נשק ממונע, נזק יותר קטלני מאקדחים או רובים. ממש ככה, להסתובב בחופשיים, בלי השגחה! הממשלה שלנו מניחה שיש לנו את הכישורים הנחוצים, ושמה בידי נהגים אמון כמעט בלתי מוגבל.
בואו נבחן בדיוק עד כמה קיצוני האמון הזה באמת. מה הייתם אומרים לו הייתי מציע להעניק 3 מקלות דינמיט ונפץ לכל מי שהיה דורש חומר נפץ? מי שהיה מעוניין בחומר נפץ היה צריך רק לשלם את העלות של החומרים. אתה תצטרך להיות ממש אידיוט בשביל להסכים איתי על הרעיון הזה - לפחות על פי ההשערות שלמדת בבית הספר להעלות ביחס לטבע ויכולת האדם.
ובכל זאת דלק, חומר נפץ ממש מזיק, מסוכן ובלתי יציב ובעל תכונות חבלניות בתור נשק לתקיפה שיכול לנזול מתחת לדלתות נעולות או להיספג בשחפצים חסיני כדורים, את זה כל בנאדם עם ג'ריקן יכול לקנות. בעשרים ליטרים של דלק יש לפחות את אותו הכוח ההרסני שיש במקל דינמיט. מיכל הדלק של רכב ממוצע מכיל 55 ליטרים, ובכל זאת לא צריך לעבור שום תחקיר ביטחוני בשביל להיות מתדלק או בשביל לתדלק את הרכב שלך. כל עוד שדלק זמין בחופשיות, האיסור על החזקת נשק פרטי לא עוה שום היגיון. בואו ניקח את זה הלאה. מדוע אנחנו מאפשרים לחומר שקל לנייד ושיכול להבעיר בתים, לשרוף אולמות תיאטרון עמוסים, או אפילו להפוך גורדי שחקים לגיהנום? אפילו לא דיברנו עדיין על יכולת הניגוח של מכוניות - מדוע נהגים צעירים מורשים לנהוג בגוש מתכת ששוקל יותר מטון ושיכול להתנגש באנשים שעומדים בצומת ליד בית ספר ב-120 קמ"ש? מדוע אנחנו נותנים ככה את הכוח לחיים ומוות לכל אחד?
אתה אמור להבין עכשיו שההשערות הלא מפורשות שלמדנו בבית ספר לגבי טבע האדם - שגויות לחלוטין. כמעט כל האנשים כשירים ואחראים, הזכות לנהוג מוכיחה את זה. היעילות של כלי רכב בתור אמצעי טרור הייתה רושמת שיא כבר מזמן לו לאנשים הייתה נטייה לטרור. אבל כמעט כל תאונות הדרכים הן רק תאונות (הן לא קורות בכוונה), ולמרות שיש לכאורה די הרבה תאונות דרכים, הכמות של התאונות, כאשר עושים השוואה למספר העצום של ההיתכנויות לתאונות, די קטנה. אני מבין, זה קצת קשה להסכים איתי כאן בגלל שטרור זה נושא שהממשלה אוהבת לדבר עליו, אבל האמת היא מאוד שונה מהאגדות שהממשלה מוכרת לציבור. רק לאחרונה ממש היה "גל" של פיגועי דריסה, והשנה נפגעו 32 איש מהם מתו 5. בואו נשווה את זה ל-10,000 אנשים שמתים בישראל בכל שנה מעישון. כאשר אנחנו מדברים על טבע האדם, ואנחנו מתרצים את כל הדיכוי הממשלתי והחנק הכלכלי, אנחנו צריכים להיזכר בסטטיסטיקה של תאונות הדרכים ופיגועי הטרור שאפילו בארצנו המיוחדת כמעט לא מתרחשים [1] [2].
שימו לב גם לזמן הקצר יחסית שלוקח לאנשים ללמוד לנהוג. אנשים מתקנים את טעויות הנהיגה שלהם די מהר ולפני שנגרם נזק של ממש, הם עושים את זה בדרך כלל מיוזמתם ובכוחות עצמם, מאחר והרצון להישאר בחיים מכוון אותם לשיפור הנהיגה. אם התיאוריה המדינאית הייתה נכונה (זו שלפיה אין לאפשר לאזרחים את אותן הזכויות והחירויות שפוליטיקאים מעניקים לעצמם ולבירוקרטים), הקסם האנרכיסטי הזה של אנשים שנוהגים ברכב פרטי מבלי שכולם יהרגו את כולם לא היה קורה.
בואו נדבר לרגע על המרכיב האינטלקטואלי בנהיגה. זה לא רק קשר יד-עין-רגל וקורדינציה. בשיעורי הנהיגה הראשונים נהגים מבצעים עשרות, לא, מאות, של תוכניות, חישובים ותיקונים קטנים ובכל שיעור הם משפרים ומתקנים עוד קצת. הם עושים את זה, בגלל שאם הם לא היו עושים את זה, חוקי הנהיגה של הקוסמוס בו אנו חיים היו מענישים אותם. אין ערכאות עליונות לערער בהן כאשר אתה נוהג בטפשות בכבישים.
יכולתי להמשיך: תחשבו על רישיונות, תחזוקה, אחסון, התאמת המכונה והנהג לעונות השנה ותנאי היום. בבחינה זהירה, נהיגה היא נס כמו הליכה, דיבור, או קריאה, אבל למעשה זה רק מראה עד כמה ההשואה הזו חלשה מכיוון שאנחנו יודעים שכמעט כולם לומדים לנהוג טוב בתוך מספר שעות. מספרים לנו על עם שהקים את כל המקום הזה מאפס, כל אחד עשה משהו, למד משהו, לא היו כאלו מעמדות חברתיות נוקשות, ואולי זה יכול להיות העתיד בלי כפייה, בלי ממשלה. כשאנחנו נוהגים ברכב אנחנו מוכיחים את זה.
