יום שלישי, 24 בפברואר 2015

מדינה?? איפה??

כבר טענתי בעבר שהמדינה לא קיימת, ואפילו הצעתי פרס כספי למי שיצליח להוכיח שהמדינה כן קיימת - וזה כמובן מצריך הסבר. אם אני לא הייתי יודע את מה שכיום אני יודע, בטח הייתי חושב לעצמי "איך הוא מגדיר מדינה? אולי ההגדרה שלו למדינה פשוט שונה מזו שאנחנו משתמשים בה, ולכן הוא לא מאמין שהמדינה קיימת?" ובכן, גם נישואים זה רק רעיון, ואפילו חוזה זה רק רעיון ואנשים יכולים להגדיר כל אחד מאלו בדרכים שונות. בודאי שאי אפשר להוכיח את קיומו של רעיון על ידי עובדות אמפיריות. אז האם עצם העובדה שאי אפשר להוכיח את קיומו של רעיון... האם זה "כל הטריק" פה? נראה לי שאנחנו צריכים לדבר קצת על המשמעות של הגדרות.

כאשר אני אומר "שולה התחתנה עם יוסי" - האם זה נכון רק בגלל ששולה מאמינה כך, ויוסי גם? יכול להיות, אבל זו תהיה גישה חדשה לרעיון של נישואין. מה שאנחנו יודעים זה שיש כל מני גישות, בחלקן דרוש רבי, יש אנשים שמאמינים שצריך כומר, ויש כאלו שמאמינים שצריך רק פקיד עירייה. בנוסף, לכל אחת מהגישות הקיימות יש תנאים ונסיבות הכרחיים (גיל, דת, הסכמה הדדית, מעמד, מצב משפחתי קודם וכו'). אז האם הטענה של אנרכיסטים שהמדינה לא קיימת, זהה במהותה לטענה של יהודים שאינם מכירים בתוקף של נישואי גויים? לא.

אפילו אם נסכים לקבל כל הגדרה שמדינאים יציעו, נראה מהר מאוד שיש סתירות ענקיות: או שההגדרה לא משקפת את המציאות, או שהיא פשוט סותרת את עצמה. שוב, זה לא משנה איך אני מגדיר "מדינה" - אם זה משהו שכולל "קבוצה של אנשים שבחרו\החליטו\רוצים" - כל זה לא משקף את המציאות שבה הכל נכפה עלינו. אני לא משלם מיסים ומציית לחוקים בגלל שבחרתי\החלטתי\רציתי - אני מציית כי יש איום ברצח. תציית או שנהרוג אותך. מצד שני, אם ההגדרה איננה כוללת הסכמה מרצון חופשי, אלא רק כפייה, כוח, וכל זה... הרי שההגדרה בכלל לא כוללת אזרחים, רק קורבנות - ואז אין שום סמכות, אין חובת נאמנות וציות, אין תחולה של החוקים, אין שום משמעות למונח "מדינה" מאחר ואין מדינה ללא אזרחים, שכן, הממשלה (על פי התעמולה) חייבת להיות מורכבת מאזרחים.

אני כבר שומע קול בתוך הראש שלי שאומר "כן, אבל זה בדיוק כמו שתגיד שמבחינתך שולה ויוסי לא נשואים כי אתה לא מאמין בחתונה על פי דת משה וישראל" - אז בואו נראה, האם זה בעיה באמונה שלי, או באמונה של מדינאים: נניח ששולה ויוסי מאמינים שחתונה זה כאשר אישה וגבר בוחרים לחיות ביחד ולהקים משפחה, וכאשר רבי מחתן אותם - ואז הם הולכים לקוף, ולא לרבי... האם אפשר לומר שהם נשואים? כי זה מה שקורה - אלו שמאמינים במדינה, הם מביאים הגדרה יפה שפשוט לא משקפת את המציאות. זה בכלל לא קשור לדעות הסובייקטיביות שלי, זה קשור לעובדה שההגדרה שמדינאים מציעים לי - לא מתקיימת במציאות - או שבמקרים אחרים הם פשוט מציאים לי את אותה ההגדרה של ארגון פשע וקוראים לזה "מדינה" (ואז אין שום הוכחה לקיומם של אזרחים וחובת נאמנות לגוף הפוליטי).

עכשיו הקול אומר לי "מדינה זה קבוצה ששולטת באיזור מסויים, ופועלת מתוקף ההסכמה של הרוב" (הסיבה שיש לי קולות כאלו בראש היא שאני לא מוכן שאנשים שמדברים כאלו שטויות יהיו נוכחים בחיים האמיתיים שלי, וכל מה שנשאר זה הזכרון של איך שהם חושבים). טוב, פה יש בעיה: אין שום דרך להוכיח שרוב האנשים מסכימים. זה אמנם נכון שאם נלך ונשאל אנשים האם הם בעד מדינה או אנרכיה, רובם כיום יגידו מדינה, אבל זה עדיין לא הוכחה שרוב האנשים רוצים לשלם מיסים. תנו לאנשים אפשרות לבחור האם לשלם מיסים או לא, ואז, אם רוב האנשים יבחרו לשלם מיסים מרצונם החופשי, ללא כל כפייה ואיום בפגיעה חמורה אם הם לא, אז נוכל לומר שרוב האנשים באמת תומכים באלימות כנגד המיעוט שאינו מעוניין לשלם. זה, אגב, לא הופך את הכפייה האלימה למוצדקת וטובה. אונס קבוצתי אינו פחות חמור מאונס רגיל, אבל האם ההגדרה הזו היגיונית? האם קבוצה של אנשים ששולטת בכולם, מתוך הסכמת הרוב (שזו כאמור שטות שאי אפשר להוכיח) היא מדינה? עדיין דרוש הסבר היגיוני (שאין) כיצד הופכים קורבנות הקבוצה ל-"אזרחים". הרי על-פי התעמולה, רק אזרחים יכולים להיות חברי כנסת ושרים בממשלה... אז איפה הם אותם אזרחים? אין שום הוכחה שהם בכלל קיימים!

יום שלישי, 17 בפברואר 2015

לשכנע אנשים שהממשלה עדיין רלוונטית

מעולם לא ראיתי מערכת בחירות דומה לזו, שבה הועלו קמפיינים גדולים רק בשביל לשכנע אנשים שהממשלה עדיין רלוונטית, שיש סיבה להצביע, ושצריך לפחד מלתת את הקול שלך למישהו אחר. כן, מצד אחד קורא הקמפיין נצחון-2015 "העיקר לא לפחד כלל" ומצד שני עולה קמפיין ציני ופטאתי (שלא ברור מי עומד מאחוריו) שמטרתו היא להפחיד מההשלכות של לא להצביע - ליברמן מופיע תחת הכיתוב "תודה סלים - כשאתה לא בוחר, אתה נותן את הקול שלך למישהו אחר" וחנין זועבי תחת הכיתוב "תודה בת אל - כשאת לא בוחרת...." לא זכורה לי תקופה בה המדינאים היו כה נואשים להציל את האשליה שהם מכורים לה, מפני מאסה שהולכת ונהיית קריטית של אנשים שפשוט התעוררו מהאשליה הזאת.

זה מאוד קל להראות שממשלה, מדינה, עם, ארץ ולאום אלו רעיונות שגויים. זה קל בערך כמו להראות ש 1 + 1 = 2. כל מה שצריך לומר זה "אתה לא יכול להעביר לנציגים שלך זכויות שאין לך מלכתחילה." לך אין זכות לפתוח כנגדי באלימות רק בגלל שאתה מובטל וצריך כסף, אתה לא יכול להעביר לנציגים שלך את הזכות לכפות עלי לשלם לביטוח לאומי. זהו, זה לא יותר מסובך מזה, אבל הסיבה שאנשים מאמינים בכאלו שטויות כמו מדינה וממשלה היא לא עובדות אמפיריות והיגיון, ועובדות אמפיריות והיגיון לא הולכים לשכנע אנשים להפסיק להאמין באשליה.

ישנו פתרון מאוד פשוט, והוא גם היחיד שיפעל: על ידי המנעות מתמיכה וציות לממשלה ניתן להפסיק את קיומו של המוסד הרצחני והנפשע הזה. אבל כנגד הפתרון הזה תוכננה האשליה הזו לשמר את עצמה, לשמר את ההתמכרות של המאמינים אליה. האשליה גורמת להם לפחד מכל שאר המאמינים. אחרי הכל, אם אתה מפסיק להאמין בממשלה, כל השאר עדיין ממשיכים, והם ישתלטו על הממשלה והיא תהפוך לממסד הרבה יותר גרוע. ובכן, לפחות כך פועלת ההגנה העצמית של האשליה כנגד ניסיונות גמילה של המאמינים בה.

האמונה ברעיון הבלתי היגיוני של ממשלה כוללת את רוב המרכיבים של התמכרות לסמים. ניסיון להיגמל יכלול כאבים, תקופה קשה יותר, וכמוכן התגרות ומתקפות מצד אלו שמעוניינים להמשיך להיות מכורים ושונאים את זה כשמישהו נגמל כי זה גורם להם להרגיש לא-בסדר. כאנרכיסט זה ברור לי שגמילה ממשלה זה תהליך שכולל "קריזים" ואני מתכוון למצב בו הממשלה תקבל תמיכה רק מקבוצת של פנאטים, שרק העבדים שטופי המוח, אלו שלגמרי חסרי סיכוי להתעורר - אלו יהיו האנשים האחרונים שימשיכו לתמוך בממשלה עד הרגע האחרון. הם יראו בהמנעות של המאסה הקריטית מפוליטיקה כהזדמנות לכבוש את השלטון - אך למעשה, זה יהיה פחות פחות שלטון מאחר ואנשים יפסיקו לתמוך ולציית לו.

הדברים הנפלאים שיש לחברה חופשית להציע כמו שגשוג כלכלי, בטחון, חופש תנועה וחופש עסקי ליזום ולהקים, וכמובן בריאות נפשית שהיא תוצאה של יישום עקבי של עקרון אי התוקפנות, חברה בה אין אלימות ממסדית, אין שוטרים אלימים, מתנשאים, חצופים, אין פקידים אנטיפתיים ושופטים סוציופתיים, כל הדברים הנפלאים האלו ועוד מתאפשרים רק אם ניקח על עצמינו את המטרה להיגמל - וזה כולל לעבור תהליך קשה וכואב של התמודדות עם כאבי גדילה וגמילה. 20 אלף אנרכיסטים כנראה לא הולכים לגרום לליברמן וזועבי להשתלט על הממשלה, אבל 500 אלף זה כבר סיפור אחר, ולשלטון שינסה להתמודד עם 500 אלף אנשים שלא מאמינים בו, לא תומכים ולא מצייתים ציות עיוור ואוטומטי, יהיה קשה מאוד לשלוט.

כבר היום, כ-10% מהאנשים לא משלמים מיסים מתוך ההבנה שזה פשוט לזרוק את הכסף לפח. אנשים מבינים שהכסף הזה לא הולך לעניים, או לבטחון, הוא רק הולך לכיס של פוליטיקאים, חברים שלהם, בירוקרטים בכירים, בירוקרטים פחות בכירים, לשכות, פקידים... עם 30 אלף שוטרים ויכולת כליאה של 15 אלף אסירים (שמנוצלת עד תום) אני לא רואה כיצד שלטון שיאלץ להתמודד עם 500 אלף אנשים שלא מצייתים, כיצד שלטון כזה יכול לגרום לאותם חצי מיליון מתעוררים לחזור לציית. הוא לא. אבל האשליה שכמו שהסברתי מקודם, מגנה על עצמה על-ידי הפחדה מהמצב הזה, לא עוברת על כל המרכיבים של המצב הזה בהיגיון. ההפחדה מציגה רק את התוצאה השלילית כאילו היא היחידה, היא לנצח, וכאילו שתוצאה שלילית זו התוצאה היחידה של אי תמיכה באשליה. כאמור, קל להראות שזה לא נכון.

זה נעשה מאוד קל להראות את המציאות: מי שמצביע - מפחד. קל להראות ששלטון מעל אנשים שלא מעוניינים להישלט, לא יצליח להכניע ולשלוט. קל להוכיח שאין לנו מה לפחד מממשלה ברשות זועבי או ליברמן (כל עוד אנחנו מאסה קריטית של אנשים שלא מצייתים ציות עיוור, נכנעים ונותנים להם את כל הכסף שלנו באופן אוטומטי ללא כל מאבק).

והאמת היא, שהם כבר מפחדים. אם הם נאלצים להוציא את הנשק הישן, הרטוריקה הרקובה והחלודה של "אם לא תצביע, הפוליטיקאי הרע יעלה לשלטון" אנחנו יכולים להיות בטוחים שהם בפאניקה.

יום שלישי, 10 בפברואר 2015

אלימות כנגד חפים מפשע

אם אתה עדיין לא וולונטריסט, אז בהגדרה, אתה "אנטי-וולונטריסט". במילים אחרות, אתה תומך באופן אישי בפתיחה באלימות כנגד אנשים שלא איימו או הזיקו לאיש.

או שאתה יכול לומר "אני אנרכיסט"
או שאתה צריך לומר "אני תומך באיום ו\או תקיפת חפים מפשע"

אין עוד אפשרות. לפחות הייתי רוצה שכולם יוכלו לומר בקול רם איזו טענה מתארת אותם הכי במדויק, ללא שימוש בלשון נקייה, הליכה סחור סחור ושימוש במילים מעורפלות. אם הרעיון בו אתה תומך הוא ראוי ונכון, אתה אמור לפחות להיות מסוגל לומר זאת, בכנות, בבירור ובפומבי, נכון? אז בבקשה. תודו במה שאתם, ותודו לאיזה רעיון אתם מתנגדים (אם מישהו חושב שיש אפשרות שלישית, אני אשמח לשמוע).

המטרה הראשית של פרויקט אין מדינה היא לגרום לאנשים לחשוב שוב על השאלה "למה יש ממשלה?" ולהימנע מקפיצה למסקנות פופוליסטיות חסרות בסיס כמו "אתה לא יכול לחיות באי בודד. מדינה זה דבר טוב." זה די נדיר למצוא אנשים שלא קופצים למסקנות לא היגיוניות כאשר מדברים על "ממשלה" וזה כמובן רק בגלל שטיפת המוחות ו-האיום באלימות כנגד אלו שלא מוכנים לציית לממשלה.

לתומכי הממשלה אין הרבה מה לעשות מלבד להשתמש בדמגוגיה זולה. הטיעונים בעד ממשלה הם למעשה... כשלים לוגיים. במקרה הטוב אלו כשלים, מאחר וברוב המקרים כל מה שתומכי הממשלה עושים זה להגיב בתשובה לא עניינית או לענות על שאלה אחרת שלא נשאלה, או לענות בשאלה לגבי איך אתה חושב שחברה ללא ממשלה תפעל.

הדמגוגיה הכי אפקטיבית כיום שיש בידי תומכי הממשלה היא לשאול המון שאלות, בלי סוף, לגבי ההשלכות של האפשרות שהם טועים. במקום להודות שאין להם הסבר היגיוני ועובדות אמפיריות להוכיח את הרעיונות הגרועים שלהם, הם מתחילים עם קו של שאלות שנועדו רק לגרום לך לשכוח שאתה שאלת אותם שאלה והם לא ענו עליה. "מה יקרה למי שאין לו כסף?? מה לגבי נכים? מי יסלול כבישים?..."

דרך מאוד אפקטיבית לקצר את הזיבולי מוח האלו היא לשאול: "האם אתה תומך באלימות כנגד חפים מפשע?"

אני: למה יש לנו ממשלה?

מדינאי: כי אנחנו זקוקים לאירגון

אני: כאשר מישהו כופה עליך לשלם עבור השירותים שלו - זה לא ארגון, זה כאוס. אם "אנחנו" באמת היינו זקוקים לממשלה זה לא היה נכפה עלינו.

מדינאי: איזה שירותים נכפים עליך?

אני: ביטוח לאומי, למשל.

מדינאי: מה לגבי אדם שנעשה נכה, כעת ביטוח לאומי משלם לו כסף, בארצות הברית הוא היה נזרק לרחוב, יש הבדל בין הצורך בארגון לבין איך שהוא פועל, אנחנו זקוקים לסדר, ומשהו צריך לדאוג לכך, זה שזה פועל באופן לא תקין ומושחת זה כבר סוגיה אחרת.

אני: אז הדרך שלך לדאוג לנכים היא לאיים עלי באקדח ולסחוט ממני כסף? שמע, כמה חמלה יש בך בנאדם, זה מדהים!

מדינאי: מה לדעתך יקרה, אם נבטל את הממשלה?

אני: כפייה ואלימות הם לא דברים טובים, מועילים, יעילים או נחוצים לאף אדם. ההבדל היחיד בין ממשלה לבין כל ארגון או חברה היא שהממשלה משתמשת באלימות בכדי להכריח אנשים לתמוך בה. מה יקרה אם הממשלה תפסיק להפעיל אלימות ואיומים? היא תפסיק להיות ממשלה, ותהפוך לעוד חברה פרטית שמציעה שירותים ומוצרים לשוק החופשי כמו אנשים נורמליים. כאשר ספקי שירותים תלויים בהסכמה של הלקוחות שלהם - הם נאלצים להיות הרבה יותר אדיבים ומקצועיים.

מדינאי: מה לגבי הקמה של תשתיות? מה שאתה מציע הוא להפריט באופן גורף את השירותים?

אני: אני מציע להפסיק את הכפייה מאחר והיא איננה מוצדקת, היא בלתי מוסרית ובלתי מועילה. אבל קודם כל והכי חשוב זה שהיא בלתי מוסרית.

מדינאי: עכשיו צריך להקים כביש חדש, ללא ממשלה איך עושים את זה?

אני: יש כל מני דרכים וכל אחד מאיתנו עשוי לעדיף דרך אחרת - אבל דבר אחד בטוח: אנחנו לא הולכים לקחת מכונת ירייה, לגשת אל השכנים שלנו, לאיים עליהם ברצח ולסחוט מהם כסף (זה אמנם יביא לנו את הכסף בטווח הקצר, אבל זה יעלה לנו המון בטווח הארוך).

מדינאי: הבנתי ... בוא נבטל את הממשלה, כי היא כופה עלינו סדר חברתי, אבל לא נחשוב מה יקרה למחרת, אחלה.

אני: בוא ותודה כבר באמת: אתה תומך באלימות כנגד חפים מפשע.

רוב הדיונים בנוגע לממשלה מתמקדים בפתרונות האפשריים של חברה חופשית לדאגה לחלשים, הגנה מפני פושעים, בטחון וכו' וכו' - בעוד שהמדינאים מעלים בעיות חברתיות כמו עזרה כלכלית לנכים ומובטלים, אנחנו מזכירים להם שזה לא מוסרי לכפות עלינו לציית ולשלם. מעבר לכך הדיונים האלו כמעט תמיד כוללים סקירה של האפשרויות החלופיות כמו ביטוח פרטי לאבטלה ונכות, נדבות. הדיונים האלו תמיד "נתקעים" בזלזול ולגלוג מצד המדינאים שלא מקבלים את הרעיון שחברות פרטיות יהיו מסוגלות לסלול כבישים, להציע ביטוחי אבטלה משתלמים או לדאוג לסדר ולבטחון.

אני מציע שלא נכנס שוב ושוב לאותו דיון ללא מוצא, שבו הרעיונות של חופש ואדיבות מותקפים באין ספור כשלים לוגיים וגיכוחים מטופשים, אלא, שכבר מההתחלה נשים את העמדה של המדינאים בסימן שאלה - לא את שלנו. רוב המדינאים כאשר ישאלו "האם אתה תומך באלימות כנגד חפים מפשע?" יענו שלא, הם לא תומכים באלימות כנגד חפים מפשע. לאחר שהמדינאים התחייבו לעמדה הזו, כל מה שצריך לעשות זה להזכיר להם שכל מה שהם אומרים לאחר מכן עומד בסתירה מוחלטת למה שהם אמרו בהתחלה.

יום שלישי, 3 בפברואר 2015

"העלבת עובד ציבור"

הבוקר האשימו אותי בהעלבת עובד ציבור, וזה העלה בי זכרונות נוסטלגיים מההתנגשות הראשונה שלי עם אנשי המעמד הפרזיטי, עובדי הציבור, והרגשות השבריריים שלהם. עובדי הציבור הוכיחו לי כבר לא מעט פעמים שאין להם יכולת להתמודד עם תסכולים כמו לאנשים בוגרים ונורמליים. הם חושבים שהרגשות שלהם כה חשובים שאסור לאיש לפגוע בהם. העלבת עובד ציבור כמו המוסלמים הפנאטים, גם עובדי הציבור מעוניינים לפגוע ולהעניש את כל מי שמעז להעליב אותם, לפגוע ברגשות השבריריים והקדושים שלהם. מותר לך להעליב כל בנאדם, אבל לא אותם. לא אותם, ולא מוסלמים קיצוניים - אלו שתי קבוצות אנשים שלא יכולים להתמודד נפשית ויתקפו אותך אם תעליב אותם.

אז היום נזכרתי בפעם הראשונה שהעלבתי עובד ציבור - זה היה בכיתה ב'. פרק שלם בספר שלי הולך להיות מוקדש לפרזיטים האלה. וכן, אני יודע שיש עובדי ציבור שהם אנשים נחמדים, אדיבים ומקצועיים מאוד, ואין לי שום כוונה לפגוע בהם או להתכחש לכך שיש כאלה אנשים. אני מכיר מעט מאוד כאלו, ואני אפילו לא בטוח שהם כאלו, מאחר ויתכן והם פשוט נחמדים, מקצועיים ואדיבים רק איתי. יתכן והם לא כאלו נחמדים, אדיבים ומקצועיים עם אחרים. אז קשה לי להגיד בפה מלא שאני יודע שיש עובדי ציבור נחמדים, אדיבים ומקצועיים, אבל אני בהחלט יכול להעיד שאני מכיר כמה שהתנהגו איתי בצורה אדיבה ומקצועית. אבל פרק שלם הולך להיות מוקדש למעמד הפרזיטי הקרוי "עובדי ציבור". תראו, ההתנגשות הראשונה שלי עם המעמד המיוחד הזה, שחושב שבאמת מגיע לו מעמד מיוחד, הם חושבים שמגיע להם יחס מיוחד מכל שאר האנשים, המפגש הראשון שלי היה איתם כאשר אני הייתי בכיתה ב'. תראו, אני בא מבית קפיטליסטי - שני הסבים שלי משני הצדדים היו קפיטליסטים שהתחילו מכלום וכל אחד מהם הקים מפעל גדול. לסבא אחד היו אפילו שני מפעלים גדולים. אבל המפגש הראשון שלי עם הפרזיטים שנקראים "עובדי ציבור" היה בכיתה ב' כאשר הרגזתי את המורה שלי, והיא בתמורה איימה ואמרה לי ש-"זה ירשם בתיק האישי שלך!"

זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שהאנשים האלה חושבים אחרת. עד אותו הרגע, בכיתה ב', לא הייתי עושה בכלל את ההבחנה בין עובדי ציבור או אנשים רגילים. מבחינתי כל האנשים היו אנשים רגילים. אבל אותו מקרה גרם לי להבין שיש מעמד, שיש קבוצה של אנשים שנקראים עובדי ציבור והם חושבים אחרת.

הרעיון של "תיק אישי" שבו נרשם כל דבר שהמורה לא אהבה שאני אמרתי, בכיתה ב', הרעיון שמישהו צריך את התיק האישי הזה, שהוא יבוא אלי בגיל 18 ויגיד לי "אתה בכיתה ב' אמרת למורה כך וכך וצעקת והפרעת לה!" - זה היה נראה לי כה תמוה, שאנשים מבוגרים יכולים לשרוד בעולם הזה מבלי להיות פרודוקטיביים - שכל הפרודוקציה שלהם זה להתעסק במה ילד בכיתה ב' אמר לפני 20 שנים - אם יש מישהו שמתעסק במה אמר ילד בכיתה ב' לפני 20 שנים, הוא חיי בהיסטוריה - והוא חיי רגע מפגר, לא אינטילגנטי ולא חשוב מאוד בהיסטוריה, ואני לא מבין מי מוכן לשלם על דבר כזה.

אז שאלתי את המורה "למה את חושבת שזה יעניין אותי, התיק האישי הזה שלי? מה זה התיק האישי בכלל?" אז היא אמרה לי שלשלם הולכים כל הדברים שהמורים רושמים עלי, עד ובמהלך הצבא, וזה נשאר איתי לכל החיים, ושתהייה לי בעיה למצוא עבודה. ואני גירדתי את הראש... ניסיתי לחשוב איך זה ינמע ממני להקים מפעל, חנות או עסק... איך התיק האישי יכול למנוע ממני להקים עסק? לפתוח נגריה... או מפעל... זה לא היה נראה לי היגיוני... אז אמרה לי המורה, שתהייה לי בעיה למצוא עבודה בתור מורה למשל. ואז נפל האסימון. ואז נפל האסימון.

ופתאום יכולתי לראות את הקבוצה, הכת, הקבוצה הזו של אנשים שפועלים כמו כת. פתאום הבנתי את כל מה שהם רוצים. מדובר בכת של אנשים, אין להם שום תועלת, והם צריכים לציית, מאוד, מאוד לרצות ולציית לחברי הכת כאשר הם ילדים קטנים, הם צריכים לרצות אותם בביל לזכות בזכות להיות חברים בכת הזאת. אם אתה לא נותן כבוד , אפילו מתי שלא ראוי לתת כבוד, פשוט אתה לא נותן כבוד ללא תנאים, לחברי הכת, שאתה בכיתה ב' - אתה לא יכול להיכנס לכת הזאת. מה שאומר שהכת הזאת מלאה באנשים צייתנים, שטחיים חסרי כל יכולת שיפוט, בטח שלא שיפוט מוסרי, בטח שלא חשיבה עצמית. הם כת של ציות. אנשים שלמדו בילדות שלהם לציית לחברי הכת שקדמו להם, וכל מה שהם יודעים לעשות זה לדרוש מאנשים צעירים עכשיו לציית להם ולתת להם כבוד ללא תנאים.
העלבת עובד ציבור
מי שלא מבין את זה, ולא זוכר, או מי שפחד מהרישומים שעלולים להירשם לו בתיק האישי, לא יבין את זה גם. אבל מי שתמיד תפס את העולם בתור מקום חופשי, בו אנשים לא חייבים אחד לשני שום דבר, מקום בו אם אתה רוצה לקבל משהו אתה צריך לתת משהו, מי שמתכתחילה חשב שהוא צריך מקצוע ולהיות מועיל במשהו - הרעיון של תיק אישי צריך להיות די מחריד בשבילו. וכשאנחנו מבינים איך פועל המנגנון הזה, של תיק אישי מימי ביה"ס הראשונים, מכיתה א' - זה נותן לנו מפתח להבין את כל הפסיכולוגיה של המעמד של עובדי ציבור. עובדי המדינה. איך האנשים האלה חושבים ולמה הם רוצים שאנחנו נכבד אותם כל כך. למה בכלל קיים הרעיון המגוכח של "תלונה על העלבת עובד ציבור"?

כי אני בחיים שלי, בחיים שלי מתי שחשבתי על הקריירה שאותה אני רוצה לפתח, בתור ילד, אני בחיים לא חשבתי על מצב כזה שבו אני ארצה להעניש מישהו על זה שאני נעלבתי ממנו. זה לא היה נראה לי היגיוני. אם יש לי מפעל, ואחד הלקוחות בא ומעליב אותי - אני לא הייתי מוכר לו, הוא לא היה לקוח שלי - אבל אני בחיים שלי לא חשבתי על מצב שבו אני רוצה להאשים מישהו ולדאוג שיענישו אותו על כך שאני נעלבתי. אבל עובדי ציבור, מבחינתם זה נראה להם מאוד לגיטימי, "אתה מואשם בהעלבת עובד ציבור!" - הרגשות שלהם זה דבר שמצדיק כפייה אלימה, ומצדיק ניהול טוטאלי של החיים שלנו, לפי כללים שהרגשות שלהם מכתיבים לנו.