הבוקר האשימו אותי בהעלבת עובד ציבור, וזה העלה בי זכרונות נוסטלגיים מההתנגשות הראשונה שלי עם אנשי המעמד הפרזיטי, עובדי הציבור, והרגשות השבריריים שלהם. עובדי הציבור הוכיחו לי כבר לא מעט פעמים שאין להם יכולת להתמודד עם תסכולים כמו לאנשים בוגרים ונורמליים. הם חושבים שהרגשות שלהם כה חשובים שאסור לאיש לפגוע בהם.
כמו המוסלמים הפנאטים, גם עובדי הציבור מעוניינים לפגוע ולהעניש את כל מי שמעז להעליב אותם, לפגוע ברגשות השבריריים והקדושים שלהם. מותר לך להעליב כל בנאדם, אבל לא אותם. לא אותם, ולא מוסלמים קיצוניים - אלו שתי קבוצות אנשים שלא יכולים להתמודד נפשית ויתקפו אותך אם תעליב אותם.
אז היום נזכרתי בפעם הראשונה שהעלבתי עובד ציבור - זה היה בכיתה ב'. פרק שלם בספר שלי הולך להיות מוקדש לפרזיטים האלה. וכן, אני יודע שיש עובדי ציבור שהם אנשים נחמדים, אדיבים ומקצועיים מאוד, ואין לי שום כוונה לפגוע בהם או להתכחש לכך שיש כאלה אנשים. אני מכיר מעט מאוד כאלו, ואני אפילו לא בטוח שהם כאלו, מאחר ויתכן והם פשוט נחמדים, מקצועיים ואדיבים רק איתי. יתכן והם לא כאלו נחמדים, אדיבים ומקצועיים עם אחרים. אז קשה לי להגיד בפה מלא שאני יודע שיש עובדי ציבור נחמדים, אדיבים ומקצועיים, אבל אני בהחלט יכול להעיד שאני מכיר כמה שהתנהגו איתי בצורה אדיבה ומקצועית. אבל פרק שלם הולך להיות מוקדש למעמד הפרזיטי הקרוי "עובדי ציבור". תראו, ההתנגשות הראשונה שלי עם המעמד המיוחד הזה, שחושב שבאמת מגיע לו מעמד מיוחד, הם חושבים שמגיע להם יחס מיוחד מכל שאר האנשים, המפגש הראשון שלי היה איתם כאשר אני הייתי בכיתה ב'. תראו, אני בא מבית קפיטליסטי - שני הסבים שלי משני הצדדים היו קפיטליסטים שהתחילו מכלום וכל אחד מהם הקים מפעל גדול. לסבא אחד היו אפילו שני מפעלים גדולים. אבל המפגש הראשון שלי עם הפרזיטים שנקראים "עובדי ציבור" היה בכיתה ב' כאשר הרגזתי את המורה שלי, והיא בתמורה איימה ואמרה לי ש-"זה ירשם בתיק האישי שלך!"
זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שהאנשים האלה חושבים אחרת. עד אותו הרגע, בכיתה ב', לא הייתי עושה בכלל את ההבחנה בין עובדי ציבור או אנשים רגילים. מבחינתי כל האנשים היו אנשים רגילים. אבל אותו מקרה גרם לי להבין שיש מעמד, שיש קבוצה של אנשים שנקראים עובדי ציבור והם חושבים אחרת.
הרעיון של "תיק אישי" שבו נרשם כל דבר שהמורה לא אהבה שאני אמרתי, בכיתה ב', הרעיון שמישהו צריך את התיק האישי הזה, שהוא יבוא אלי בגיל 18 ויגיד לי "אתה בכיתה ב' אמרת למורה כך וכך וצעקת והפרעת לה!" - זה היה נראה לי כה תמוה, שאנשים מבוגרים יכולים לשרוד בעולם הזה מבלי להיות פרודוקטיביים - שכל הפרודוקציה שלהם זה להתעסק במה ילד בכיתה ב' אמר לפני 20 שנים - אם יש מישהו שמתעסק במה אמר ילד בכיתה ב' לפני 20 שנים, הוא חיי בהיסטוריה - והוא חיי רגע מפגר, לא אינטילגנטי ולא חשוב מאוד בהיסטוריה, ואני לא מבין מי מוכן לשלם על דבר כזה.
אז שאלתי את המורה "למה את חושבת שזה יעניין אותי, התיק האישי הזה שלי? מה זה התיק האישי בכלל?" אז היא אמרה לי שלשלם הולכים כל הדברים שהמורים רושמים עלי, עד ובמהלך הצבא, וזה נשאר איתי לכל החיים, ושתהייה לי בעיה למצוא עבודה. ואני גירדתי את הראש... ניסיתי לחשוב איך זה ינמע ממני להקים מפעל, חנות או עסק... איך התיק האישי יכול למנוע ממני להקים עסק? לפתוח נגריה... או מפעל... זה לא היה נראה לי היגיוני... אז אמרה לי המורה, שתהייה לי בעיה למצוא עבודה בתור מורה למשל. ואז נפל האסימון. ואז נפל האסימון.
ופתאום יכולתי לראות את הקבוצה, הכת, הקבוצה הזו של אנשים שפועלים כמו כת. פתאום הבנתי את כל מה שהם רוצים. מדובר בכת של אנשים, אין להם שום תועלת, והם צריכים לציית, מאוד, מאוד לרצות ולציית לחברי הכת כאשר הם ילדים קטנים, הם צריכים לרצות אותם בביל לזכות בזכות להיות חברים בכת הזאת. אם אתה לא נותן כבוד , אפילו מתי שלא ראוי לתת כבוד, פשוט אתה לא נותן כבוד ללא תנאים, לחברי הכת, שאתה בכיתה ב' - אתה לא יכול להיכנס לכת הזאת. מה שאומר שהכת הזאת מלאה באנשים צייתנים, שטחיים חסרי כל יכולת שיפוט, בטח שלא שיפוט מוסרי, בטח שלא חשיבה עצמית. הם כת של ציות. אנשים שלמדו בילדות שלהם לציית לחברי הכת שקדמו להם, וכל מה שהם יודעים לעשות זה לדרוש מאנשים צעירים עכשיו לציית להם ולתת להם כבוד ללא תנאים.
מי שלא מבין את זה, ולא זוכר, או מי שפחד מהרישומים שעלולים להירשם לו בתיק האישי, לא יבין את זה גם. אבל מי שתמיד תפס את העולם בתור מקום חופשי, בו אנשים לא חייבים אחד לשני שום דבר, מקום בו אם אתה רוצה לקבל משהו אתה צריך לתת משהו, מי שמתכתחילה חשב שהוא צריך מקצוע ולהיות מועיל במשהו - הרעיון של תיק אישי צריך להיות די מחריד בשבילו. וכשאנחנו מבינים איך פועל המנגנון הזה, של תיק אישי מימי ביה"ס הראשונים, מכיתה א' - זה נותן לנו מפתח להבין את כל הפסיכולוגיה של המעמד של עובדי ציבור. עובדי המדינה. איך האנשים האלה חושבים ולמה הם רוצים שאנחנו נכבד אותם כל כך. למה בכלל קיים הרעיון המגוכח של "תלונה על העלבת עובד ציבור"?
כי אני בחיים שלי, בחיים שלי מתי שחשבתי על הקריירה שאותה אני רוצה לפתח, בתור ילד, אני בחיים לא חשבתי על מצב כזה שבו אני ארצה להעניש מישהו על זה שאני נעלבתי ממנו. זה לא היה נראה לי היגיוני. אם יש לי מפעל, ואחד הלקוחות בא ומעליב אותי - אני לא הייתי מוכר לו, הוא לא היה לקוח שלי - אבל אני בחיים שלי לא חשבתי על מצב שבו אני רוצה להאשים מישהו ולדאוג שיענישו אותו על כך שאני נעלבתי. אבל עובדי ציבור, מבחינתם זה נראה להם מאוד לגיטימי, "אתה מואשם בהעלבת עובד ציבור!" - הרגשות שלהם זה דבר שמצדיק כפייה אלימה, ומצדיק ניהול טוטאלי של החיים שלנו, לפי כללים שהרגשות שלהם מכתיבים לנו.
כמו המוסלמים הפנאטים, גם עובדי הציבור מעוניינים לפגוע ולהעניש את כל מי שמעז להעליב אותם, לפגוע ברגשות השבריריים והקדושים שלהם. מותר לך להעליב כל בנאדם, אבל לא אותם. לא אותם, ולא מוסלמים קיצוניים - אלו שתי קבוצות אנשים שלא יכולים להתמודד נפשית ויתקפו אותך אם תעליב אותם.
אז היום נזכרתי בפעם הראשונה שהעלבתי עובד ציבור - זה היה בכיתה ב'. פרק שלם בספר שלי הולך להיות מוקדש לפרזיטים האלה. וכן, אני יודע שיש עובדי ציבור שהם אנשים נחמדים, אדיבים ומקצועיים מאוד, ואין לי שום כוונה לפגוע בהם או להתכחש לכך שיש כאלה אנשים. אני מכיר מעט מאוד כאלו, ואני אפילו לא בטוח שהם כאלו, מאחר ויתכן והם פשוט נחמדים, מקצועיים ואדיבים רק איתי. יתכן והם לא כאלו נחמדים, אדיבים ומקצועיים עם אחרים. אז קשה לי להגיד בפה מלא שאני יודע שיש עובדי ציבור נחמדים, אדיבים ומקצועיים, אבל אני בהחלט יכול להעיד שאני מכיר כמה שהתנהגו איתי בצורה אדיבה ומקצועית. אבל פרק שלם הולך להיות מוקדש למעמד הפרזיטי הקרוי "עובדי ציבור". תראו, ההתנגשות הראשונה שלי עם המעמד המיוחד הזה, שחושב שבאמת מגיע לו מעמד מיוחד, הם חושבים שמגיע להם יחס מיוחד מכל שאר האנשים, המפגש הראשון שלי היה איתם כאשר אני הייתי בכיתה ב'. תראו, אני בא מבית קפיטליסטי - שני הסבים שלי משני הצדדים היו קפיטליסטים שהתחילו מכלום וכל אחד מהם הקים מפעל גדול. לסבא אחד היו אפילו שני מפעלים גדולים. אבל המפגש הראשון שלי עם הפרזיטים שנקראים "עובדי ציבור" היה בכיתה ב' כאשר הרגזתי את המורה שלי, והיא בתמורה איימה ואמרה לי ש-"זה ירשם בתיק האישי שלך!"
זו הייתה הפעם הראשונה שהבנתי שהאנשים האלה חושבים אחרת. עד אותו הרגע, בכיתה ב', לא הייתי עושה בכלל את ההבחנה בין עובדי ציבור או אנשים רגילים. מבחינתי כל האנשים היו אנשים רגילים. אבל אותו מקרה גרם לי להבין שיש מעמד, שיש קבוצה של אנשים שנקראים עובדי ציבור והם חושבים אחרת.
הרעיון של "תיק אישי" שבו נרשם כל דבר שהמורה לא אהבה שאני אמרתי, בכיתה ב', הרעיון שמישהו צריך את התיק האישי הזה, שהוא יבוא אלי בגיל 18 ויגיד לי "אתה בכיתה ב' אמרת למורה כך וכך וצעקת והפרעת לה!" - זה היה נראה לי כה תמוה, שאנשים מבוגרים יכולים לשרוד בעולם הזה מבלי להיות פרודוקטיביים - שכל הפרודוקציה שלהם זה להתעסק במה ילד בכיתה ב' אמר לפני 20 שנים - אם יש מישהו שמתעסק במה אמר ילד בכיתה ב' לפני 20 שנים, הוא חיי בהיסטוריה - והוא חיי רגע מפגר, לא אינטילגנטי ולא חשוב מאוד בהיסטוריה, ואני לא מבין מי מוכן לשלם על דבר כזה.
אז שאלתי את המורה "למה את חושבת שזה יעניין אותי, התיק האישי הזה שלי? מה זה התיק האישי בכלל?" אז היא אמרה לי שלשלם הולכים כל הדברים שהמורים רושמים עלי, עד ובמהלך הצבא, וזה נשאר איתי לכל החיים, ושתהייה לי בעיה למצוא עבודה. ואני גירדתי את הראש... ניסיתי לחשוב איך זה ינמע ממני להקים מפעל, חנות או עסק... איך התיק האישי יכול למנוע ממני להקים עסק? לפתוח נגריה... או מפעל... זה לא היה נראה לי היגיוני... אז אמרה לי המורה, שתהייה לי בעיה למצוא עבודה בתור מורה למשל. ואז נפל האסימון. ואז נפל האסימון.
ופתאום יכולתי לראות את הקבוצה, הכת, הקבוצה הזו של אנשים שפועלים כמו כת. פתאום הבנתי את כל מה שהם רוצים. מדובר בכת של אנשים, אין להם שום תועלת, והם צריכים לציית, מאוד, מאוד לרצות ולציית לחברי הכת כאשר הם ילדים קטנים, הם צריכים לרצות אותם בביל לזכות בזכות להיות חברים בכת הזאת. אם אתה לא נותן כבוד , אפילו מתי שלא ראוי לתת כבוד, פשוט אתה לא נותן כבוד ללא תנאים, לחברי הכת, שאתה בכיתה ב' - אתה לא יכול להיכנס לכת הזאת. מה שאומר שהכת הזאת מלאה באנשים צייתנים, שטחיים חסרי כל יכולת שיפוט, בטח שלא שיפוט מוסרי, בטח שלא חשיבה עצמית. הם כת של ציות. אנשים שלמדו בילדות שלהם לציית לחברי הכת שקדמו להם, וכל מה שהם יודעים לעשות זה לדרוש מאנשים צעירים עכשיו לציית להם ולתת להם כבוד ללא תנאים.
מי שלא מבין את זה, ולא זוכר, או מי שפחד מהרישומים שעלולים להירשם לו בתיק האישי, לא יבין את זה גם. אבל מי שתמיד תפס את העולם בתור מקום חופשי, בו אנשים לא חייבים אחד לשני שום דבר, מקום בו אם אתה רוצה לקבל משהו אתה צריך לתת משהו, מי שמתכתחילה חשב שהוא צריך מקצוע ולהיות מועיל במשהו - הרעיון של תיק אישי צריך להיות די מחריד בשבילו. וכשאנחנו מבינים איך פועל המנגנון הזה, של תיק אישי מימי ביה"ס הראשונים, מכיתה א' - זה נותן לנו מפתח להבין את כל הפסיכולוגיה של המעמד של עובדי ציבור. עובדי המדינה. איך האנשים האלה חושבים ולמה הם רוצים שאנחנו נכבד אותם כל כך. למה בכלל קיים הרעיון המגוכח של "תלונה על העלבת עובד ציבור"?
כי אני בחיים שלי, בחיים שלי מתי שחשבתי על הקריירה שאותה אני רוצה לפתח, בתור ילד, אני בחיים לא חשבתי על מצב כזה שבו אני ארצה להעניש מישהו על זה שאני נעלבתי ממנו. זה לא היה נראה לי היגיוני. אם יש לי מפעל, ואחד הלקוחות בא ומעליב אותי - אני לא הייתי מוכר לו, הוא לא היה לקוח שלי - אבל אני בחיים שלי לא חשבתי על מצב שבו אני רוצה להאשים מישהו ולדאוג שיענישו אותו על כך שאני נעלבתי. אבל עובדי ציבור, מבחינתם זה נראה להם מאוד לגיטימי, "אתה מואשם בהעלבת עובד ציבור!" - הרגשות שלהם זה דבר שמצדיק כפייה אלימה, ומצדיק ניהול טוטאלי של החיים שלנו, לפי כללים שהרגשות שלהם מכתיבים לנו.
