טוב, לא מעט אנשים שאלו אותי מה אני חושב על פרויקט ונוס\צייטגייסט\כלכלה-מבוססת-משאבים, וכו'. אז ככה, קודם כל, כמובן שצפיתי בדיבייט בין סטפן מולניו לפיטר ג'וסף - זו הייתה הנקודה בה התנועה הזו קיבלה את המנה הכי גדולה של ביקורת עניינית.
תומכי פרויקט ונוס\תנועת ציטגייסט מאמינים שהפתרון לכל הבעיות החברתיות וכלכליות הוא להפסיק להשתמש בכסף, ולבנות חברה הייפר סוציאליסטית שדואגת לכולם, לכל הצרכים. אני רואה שתי בעיות מרכזיות פה: האחת, ריכוזיות הכוח או האפשרות לנצל את המנגנון המרכזי (שכאמור יהיה בנוי ממחשבים וטכנאי מחשב) לרעה. זה בדיוק מה ש-"השתבש" בכל שאר הפעמים שהאנושות ניסתה להקים חברה שוויונית. ההבדל היחיד שהחבורה הנוכחית מציעה: במקום הנהגה אנושית יהיו מחשבים. מדהים, פשוט מדהים. הבעיה השניה היא היעדר תמחור, או חישוב כלכלי. כיצד יהיה אפשר לתעדף ייצור של משאב X לעומת משאב Y ללא תמחור של מוצרים ומרכיביהם? "המחשב יעשה את כל זה, אל תדאג" זו כרגע התשובה הטובה ביותר שאפשר לקבל.
מאחורי התנועה עומדים אנשים שלא מבינים מהי "תחרות" למעשה, ומניחים שהיא מובילה ל-"שליטה באחרים", כאילו שתחרות כלכלית לא יכולה להתקיים בעולם שבו אנשים פשוט מסתדרים אחד עם השני. בכל פעם שההיצע של מוצר או שירות מסויים הוא פחות מסך הכמות שכל האנשים בעולם היו רוצים שיהיה להם מהמוצר או השירות ("נדירות"), נוצרת תחרות באופן טבעי בין האנשים שמספקים את המוצר או שירות הזה, וזה בלתי נמנע, וזה לגמרי בסדר מבחינה מוסרית. למשל, אפילו אם ניקח דוגמה של מוצר כמו כיסא, אם יש איש שצריך כיסא ויש שני אנשים שמייצרים כסאות - ואחד מהם מייצר כיסא כבד, מכוער ולא נוח, והשני מייצר כיסא יפה, קל ונוח, איזה כיסא ירצה "האיש שצריך כיסא"? אבל זה לא הוגן! הכלכלה הזו ממש מדכאת את האיש שמייצר כיסאות מחורבנים! זו "התחרות" המרושעת הזאת שפוגעת בו!
לא, זו בסך הכל "תחרות" שגורמת למוצרים ושירותים יותר טובים להיות זמינים, ו-"מתגמלת" את אלו שמייצרים את מה שאנשים רוצים למעשה שיהיה להם. החלופה היחידה שאפשרית היא לכפות על האיש שמייצר כסאות טובים יותר ולגרום לו לא לייצר כסאות. כן, בדיוק, המשמעות היא שכאשר שני אנשים מייצרים כסאות, ורק איש אחד קונה כיסא, אחד משני האנשים שמייצרים כסאות "יפסיד" (בדוגמה הזו). אבל לא לקחו ממנו שום דבר בכוח, ולא פגעו בו בשום צורה.
טעות נוספת של אלו שעומדים מאחורי הרעיון הבעייתי והשגוי הזה היא להתיחס לממשלה כתוצר של השוק החופשי. זה, לגמרי אידיוטי.
בנוסף, הם טוענים שבחברה ללא "ממשלה", כל הגועל נפש והרשע עדיין יתקיים בצורה של שוק חופשי, למרות שהם לעולם לא טורחים להסביר כיצד זה יקרה. הטענות שלהם (הקשבתי ל-"רק" בערך 15 שעות דיונים בנושא ודיברתי עם "רק" בערך 20 מתומכי הרעיון עד כה) כנגד קפיטליזם מרמזות על העדפה לאלימות - הם אומרים שיש סכנה ובעייה שנוצרת כאשר נותנים לאנשים לסחור בחופשיות (זה הפירוש של קפיטל-איזם) אז זה ברור שהאלטרנטיבה היחידה היא לכפות על אנשים בכוח.
אבל ציפוי הקקי מעל עוגת הקקי הזו, זה הניסיון של תומכי הרעיון לטשטש את ההבדל בין כפייה אלימה לבין התקשרות מרצון חופשי, על ידי בלבולי ביצים חסרי שכל. כך למשל הם שמים על אותם המאזניים בכף אחת את "אי-השוויון" בחברה ובכף השניה את המוות של מיליוני בני אדם כתוצאה מרעב. זה היגיוני כמו להאשים את הארנק הריק שלך בכך שאתה עני. ככה מטומטם.
קפיטליזם לאו דווקא מצריך כסף, אבל כסף זה דבר שנוצר באופן טבעי ומוסרי על ידי מסחר חליפין בין אנשים. (מויקיפדיה: "הון (או קפיטל באנגלית: Capital) הוא מונח המציין את מכלול הנכסים העומדים לרשותו של האדם (או גוף כלשהו), שיש בהם כדי לשמש אותו לצורך יצירת מוצר או הכנסה.") ואם כך, קפיטליזם יהיה "שימוש בנכסים לצורך יצירת מוצר או הכנסה". כל עוד אתה לא מאשים את הקפיטליזם בשום דבר, ולא מיחס תחלואות, צרות ומצוקות חברתיות לקפיטליזם - אין בעיה. אבל... מכל תומכי פרויקט ונוס שהיכרתי שמעתי תלונות והאשמות כנגד כסף, רכוש פרטי וקפיטליזם. צריך לשים לב להבדל הענק בין "אני לא קפיטליסט" לבין "אני מאשים את הקפיטליסטים." מאחר וכל אדם אחראי למצבו ואף אחד לא נולד חייב לאף אחד, אי אפשר להצביע על איש עשיר ולומר שהוא מפעיל אלימות כנגד - ולהצביע על איש עני. אלימות היא התנהגות פוגענית, בכוונה לפגוע. להצביע על איש עשיר ולומר שהוא אלים, כאשר הוא לא, זה אלימות בדיוק כמו להצביע על אישה (לפני מאות ואלפי שנים) ולומר "הנה מכשפה!" אז זו הבעיה שלי עם פרויקט ונוס - הרמיזה הבוטה שהעשירים הם אלימים, ולמעשה לא רק העשירים, בכלל לא, אלא כל מי שיש לו קצת יותר מפת לחם, נניח והוא קונה מערכת סטריאו לאוטו במקום לקנות פת לחם לאיש עני ורעב - להצביע עליו ולרמוז שהוא אלים ושהוא הסיבה לצרות של אחר. זו אלימות, או ליתר דיוק זו קריאה לאלימות.
פרויקט ונוס הוא לא יותר מחירטוט מרקסיסטי קלאסי, מבוסס קנאה, שבו מסתכלים על איש עני ומחליטים שהבעיה היא מישהו אחר בגלל שהוא עשיר. יש פה רמיזה, אמנם בלתי מפורשת, עדיין, שקיומו של איש עני ורעב היא למעשה כלל לא הבעיה. הבעיה היא שלמישהו אחר יש המון. איזה היגיון מחורבן. "הצילו! נפלתי לים, ויש עכשיו חוסר-שוויון בגישה לחמצן! האיש האכזרי שעומד שם, על החוף, הוא האשם! יש לו הרבה חמצן! איפה החמצן שלי?" אז נחשו מה... כל עוד האדם שעומד בחוף לא גנב את החמצן שלך, הוא לא הבעיה, וגם "חוסר-השוויון" לא.
אני ממליץ לכולם, אפילו למי שלא מכיר את פרויקט ונוס\תנועת צייטגייסט, לצפות בכל הסרטונים הבאים:
ביקורת על הסרט "צייטגייסט"
https://www.youtube.com/watch?v=Pg5K07c72Tw
ויכוח בין סטפן מולניו לפיטר ג'וסף
https://www.youtube.com/watch?v=vUtv5E6CkLE
ניתוח של מה שהיה בדיון
https://www.youtube.com/watch?v=f5jh_lN9TWw
כל הסרטונים בנושא
https://www.youtube.com/playlist?list=PLMNj_r5bccUyhGtICwGaW8gFdMyB5nwAE
מדוע כלכלה-מבוססת-משאבים תמיד תיכשל
https://www.youtube.com/watch?v=lsJ-4XcOerI
כת המחשב הגדול
http://www.spreaker.com/user/freemanontheholyland/29-2016_2
