אני לא כועס כאשר אני רואה שוטר חוצה רמזור אדום - רק בכדי להגיע מהר יותר לדוכן הפלאפל. אני גם לא כועס עליו כאשר הוא חונה באדום לבן. כאשר אני צופה בסרטון בו מישהו צילם שוטר מבצע
עבירת תנועה, כמו למשל חצית קו הפרדה רצוף, אני גם לא מרגיש כעס או רצון כלשהו לשנות, להעניש, לתקן. לא ממש אכפת לי כאשר שוטרים לא מצייתים לחוק. אני רק מוטרד מהעובדה שאנשים מצפים
ממני לציית לחוק.
אני יודע שלא לכולם זה נעים לשמוע, אבל יש אלטרנטיבה לציות אוטומטי לחוק. יש אלטרנטיבה לנטירת טינה לשוטרים על כך שלהם מותר לנסוע מעל "המהירות המותרת", לחצות קו לבן או רמזור אדום. אנשים לא אוהבים לשמוע את זה, אבל הם כבר יודעים - אנשים יודעים שהם עבדים, אבל הם עדיין מפחדים להחשף כעבדים - להחשף לעצמם. להפוך למודעים למצבם. הדבר הכי גרוע ומפחיד בלהיות עבד זה שאתה צריך להעמיד פנים שאתה לא.
אם נביט על ההיסטוריה של מוסד העבדות, נראה שהיא תמיד היתה מתורצת במונחים של גמילת חסדים, העבדים היו תמיד מתוארים כמוגבלים שכלית, כעול על כתפיהם של האדונים, ולמעשה האנשים שנקראו "עבדים" לא היו באמת עבדים, יותר מאשר תינוק הוא "עבד". סיפורי העלילה לאורך ההיסטוריה גרסו שה-"עבדים" הוחזקו אך ורק בגלל שלא הייתה להם אפשרות לדאוג לעצמם. החזיקו בהם כביכול כמו שמחזיקים בילד שלא יקפוץ לכביש סואן.
"הפראיים המטופשים מהווים סכנה ממשית לעצמם - הם לא יכולים להסתדר עם חופש. אם ניתן להם חופש הם יפעלו בצורה איומה ובהרס עצמי, פריצות ואלימות ברוטלית."
כמו אזרחים בדמוקרטיה, גם העבדים היו נחשבים "טובים" כל עוד הם צייתו לאדון שלהם. בזכות הציות לאדון שלהם הם ניצלו מתכונת ההרס העצמי שלהם. אם הם לא היו מצייתים, הם היו נחשבים "רעים", "חסרי אחריות", "זדוניים", וכו'. אי לכך:
"עבדות משמעה חופש," ו-
"חופש משמעו עבדות."
באותו הרגע שעבד מבין שהוא עבד, הוא מתחיל תהליך שנקרא שחרור. הסכנה הגדולה ביותר בעבור אדוני העבדים, היא שהם יאבדו את השליטה על ההגדרות של עבדות, חירות ומוסר. אולם, אדוני העבדים נמצאים כל עת תחת הסכנה הזו, בגלל הצביעות המוסרית והסירחון שמעורבים בשיעבוד ושליטה באנשים, ובגלל שבפנים בפנים, העבדים משתוקקים וצמאים להיות חופשיים! היגיון בסיסי, עובדות, מדע וניסיון החיים אלו אמצעים שתמיד פועלים כנגד השלשלאות שכובלות את האנושות.
בכדי לא לאבד את השליטה בעבדים, השליטים צריכים כל הזמן לחזק את השלשלאות. אנחנו רואים את זה כל הזמן עם העיסוק ב-"
דמוקרטיה", היכן שמניחים שאנשים הם רעים, אלימים, חמדניים, חסרי יכולת מחשבה קדימה וכו' - אך עדיין באופן קסום מחזיקים בחוכמה ויכולת ראית הנולד כאשר הם יכולים לבחור באנשים שיכריחו אותם להיות "טובים". ללא הממשלה, כפי שגורסת התעמולה, כולנו היינו רוצחים ואוכלים אחד את השני. אנשים הם רעים ואלימים מטבעם - לכן אנחנו צריכים לאפשר לקבוצה קטנה לשלוט בכולנו בבלעדיות, קבוצה שרוצה להשתמש באלימות על מנת להשיג את רצונה (המדינה), רק להם יהיה מותר להשתמש בכוח ובכפייה, ורק להם תהיה את האפשרות לחמוק מאחריות אישית למעשים האלו. הם אומרים לנו שחופש אמיתי - יהיה אסון, כך אומרים, ולכן עבדות לאדוני העבדים שלנו זו "חירות" אמיתית.
אך למעשה, התובנה המפחידה ביותר היא:
אנחנו הרבה יותר מפחדים משאר העבדים מאשר מהאדונים שלנו.
לו העבדים היו חושבים שהאדונים שלהם הם סתם אנשים רגילים, השליטה הייתה חייבת להיות ישירה, עניין של כוח פיזי. מאחר ויש כל כך מעט שליטים, וכל כך הרבה עבדים, השליטה חייבת להיות מעבר לפיזית - מן הסתם, איום באלימות פיזית חייב להיות חלק מהתהליך, אך זה חייב להיות דבר שבו שאר העבדים תומכים על מנת שמוסד העבדות ישאר משתלם ויעיל.
לכן, אדון העבדים חייב לגרום לעבדים להאמין שעבדות היא למעשה לא עבדות, שעבדות היא המצב הטוב עבורם, שזה הרע במיעוטו, ושכל שאר האפשרויות משמען רשע אינסופי והרס מוחלט של האנושות. אדון העבדים חייב
לגרום לילדים להעריץ את מוסד העבדות, ולעולם לא לחשוב על חירות. להגדיר חירות כ-"עבדות", ועבדות כ-"חירות", וכך לא רק שהעבדים לעולם לא יחשבו על שחרור, הם למעשה יתקיפו כל עבד אחר שמעיז
לדבר על חירות.
החזקת עבדים משתלמת רק כאשר אתה לא צריך לטרוח יותר מידי על השליטה בעבדים שלך - מאחר וזה בזבוז זמן, יקר, וזה מאיים על הרווחיות שבכך. עבדות היא הרבה יותר רווחית - ולמעשה, יכולה להיות רווחית רק אם, במקום לבזבז זמן ואנרגיה על תקיפת העבדים שלך, אתה יכול לתכנת אותם לתקוף אחד את השני.
האמת היא מאוד פשוטה - מבחינה עובדתית, "הממשלה" היא לא יותר מאשר
כנופיית של ביריונים יהירים עם אקדחים, הם מחלקים לך פקודות, ממלאים את הראש של הילדים שלך בשקרים, בשעה שהם גונבים ממך.
האמת היא שאתה יודע מה יקרה אם תאמר את האמת - שאר העבדים יתקיפו אותך. האמת היא שיש לנו מדינה בגלל שאנחנו זה המדינה. האמת היא שכל הכוח שאנחנו יכולים להסב כנגד האדונים - מוסב כנגד זה שמעיז לומר:
"אנחנו עבדים." למעשה, אין לנו אדונים מלבד שאר העבדים. זו הסיבה שאנחנו משקרים לעצמנו, ממציאים "תשובות", ומאמינים לשקרים של עצמנו, מנפצים את הצמא הטבעי שלנו לאמת ולחופש, מתקיפים את כל מי שגורם לנו לאי נוחות, מתקיפים את "האויבים" שאומרים לנו לשנוא, מלקקים את התחת של האדונים שלנו ברצון ושמחה - אנחנו לא נשלטים על ידי אדונים. אנחנו נשלטים על ידי עצמנו. האדונים רק קוטפים את הרווח.
את העבר אמנם אי אפשר לשנות, אך העתיד יכול להיות משהו אחר לגמרי. כאשר אנחנו מחליטים להפסיק להסתיר את העובדה שאנחנו כרגע עבדים, זה מפסיק להיות משתלם ויעיל להחזיק בנו כעבדים. העבד לא יהיה יותר חופשי אם הוא יהפוך לאדון ואת האדון הקודם שלו הוא יהפוך לעבד. העבד יפסיק להיות עבד כאשר הוא יבין שעבדות זו עבדות וחירות זו חירות.
