כבר בגיל צעיר הבנתי את
ערכיות הקפיטליזם ואת
הבעיה ברעיון של שלטון ופיקוח על השוק החופשי. ככה זה שאבא שלך קפיטליסט, וסבא שלך קפיטליסט, ואתה נולד כ-25 שנה לאחר היציאה לאור של רב המכר של
איין ראנד "
מרד הנפילים". זה היה בעיני הזוי לחלוטין שאנשים כיום ממש כמו לפני אלפיים שנים עדיין רוצים מלך, או משהו דומה למלך. התובנה שקפיטליזם זו הדרך להביא לעולם שגשוג ופריחה הביאה אותי לשים לעצמי מטרה בחיים - והיא להיות הבעלים של מפעל כלשהו. לנהל מפעל. להיות פרודוקטיבי. לחדש. הבנתי שישנם שני סוגים של אנשים בעולם: אלו שמייצרים ערך, ואלו שלא.
המחשבה של להיות הבעלים של מפעל ולנהל מפעל מילאה אותי בשמחה והתרגשות, שנמשכו בערך יום אחד, אולי שניים. ואז, נתקלתי בדילמה קשה: על מנת לנהל מפעל אני אצטרך עובדים - אבל - החברה האלו גם ירצו לנהל מפעל משל עצמם. אני בודאי לא הייתי שחצן ולא חשבתי אפילו לרגע שרק בי טמון הפוטנציאל להביא לעולם שגשוג ופריחה. אז כיצד קפיטליזם יכול להיות נכון בעבור כולם?
הדבר הראשון שעשיתי על מנת ליישב את הרצון שלי להיות הבעלים של מפעל ביחד עם התקווה שלי שקפיטליזם זה אכן בשביל כולם - היה לבחון אילו סוגי אנשים שונים קיימים - כאלו שמצד אחד יכולים להיות
עובדים טובים, אך מצד שני לא יכולים או לא רוצים לקחת את האחריות של להיות הבעלים של מפעל בעצמם. לאחר ששיחקתי בראשי עם התפישה והדילמה הזו במשך יום שלם, מצאתי פתרון שאיתו הייתי שלם.
הסקתי שמוסר לא מגיע ללא עלות, ושאני אהיה מחויב לעזור לעובדים הכי טובים שלי לגדול ממעמד של עובדים למעמד של קפיטליסטים. החסרון של כך היה מן הסתם העובדה שאני באופן עקבי אאבד את העובדים הכי טובים שלי, והתחרות מנגד תגדל (טוב נו, אם להיות כנה, באותו גיל עוד לא הסקתי את החלק הזה עדיין, לגבי התחרות, אבל זה לא משנה הרבה במשוואה פה). עכשיו, היתרון מצד שני הוא ענק: אני אהיה אחראי לבחירת האנשים שיעלו במעמד ובכוח. המשימה שלי תכלול בחירה של אנשים שיכולים (זה החלק הקל), אנשים שרוצים (זה גם קל) ולבסוף, אלו שמגיע להם. אלו שמסוגלים להתמודד עם כוח היטב, אלו שמוסיפים מוסר לעולם - שמייצרים יותר קפיטליזם ופחות ממשלתיות.
הזמן חלף ואני לא הפכתי לבעלים של מפעל, או בעלים של עסק כמו שחשבתי שאהיה. אני כן ירשתי חינוך מוסרי עצום, רוח ואופי - אבל לא ירשתי את הידע הנחוץ, את הקשרים העסקיים או את ההון שיכול לקנות את המרכיבים החסרים האלו של כוח. מה שלא עשיתי, היכן שלא הלכתי, בשום מקום לא מצאתי את דמות הקפיטליסט שחשבתי שאהיה בעצמי בעתיד, אותו מעסיק-מדריך שמספק לך עבודה, הכשרה, ולבסוף עוזר לך להקים עסק משלך כאשר הוא שם לב שאתה עושה הכל נכון, אתה יכול, אתה רוצה ואתה בנאדם הגון וראוי. לא מצאתי אחד כזה שיעזור לי להפוך למי שחשבתי שאהיה כשאגדל.
כיום אני בן 36, ואני כבר 14 שנים בתחום המחשבים, ואני לא קרוב אפילו לנהל עסק משלי. כן, ישנם המון משאבים ברשת האינטרנט, ובטח, אנשים עזרו לי ללמוד את המקצוע שלי, ועזרו לי להשיג עבודה פה ושם - אבל אף בעל עסק לא עזר לי להקים עסק משלי. להיות בעל עסק ולכתוב כתבה כמו
"איך להקים עסק משלך" זה דבר אחד, וזה דבר אחר לגמרי ללמד ולעזור למישהו עם כל הידע והקשרים העיסקיים הנחוצים להקמת עסק.
אני חייב לחדד משהו בהקשר של אותה תובנה מוסרית עליה סיפרתי פה, זו שהגעתי אליה כבר בגיל צעיר. ההבנה שאני מחויב מבחינה מוסרית לעזור לאנשים טובים, כללה את ההבנה שזה לא יהיה הגון אם קודם כל אנצל את העובד שלי, ורק מתי שזה יהיה נוח עבורי, כאשר ניצלתי את העובד מספיק, רק אז לעזור לאיש הזה לפרוח ולגדול. הבנתי שזה שגוי מבחינה מוסרית לשמש כמכשול עבור אדם, אם אדם טוב בא אלי ומבקש לעבוד אצלי, והוא יכול ורוצה לנהל מפעל משלו, והוא איננו רוצח, שקרן, גנב או משהו מהדברים האלו - זו המחויבות שלי כמעביד, כקפיטליסט, לעזור לאדם הזה, או להימנע מלכתחילה מלהעסיק אותו. מבחינה מוסרית, זה שגוי לקחת אדם טוב, שמסוגל, מעוניין וראוי, ולהשאיר אותו באפלה בהקשר של מציאת הדרך להפוך לבעל עסק בעצמו.
השימוש שלי במילה "מכשול" כנראה יעורר אי-הסכמה מצד קוראים רבים, אך תרשו לי להבהיר שהכוונה היא זהה למקרה בו אני פוגש בחורה צעירה ויודע שהיא מעוניינת ביחסים רציניים והקמת משפחה, ובוחר להוליך אותה שולל ולבזבז לה זמן בידיעה שלא אצלי היא תמצא את מה שהיא מעוניינת בו. ההשוואה בין זוגיות ליחסי עובד-מעביד לא צריכה להיות זהה מכל בחינה, מספיקה פה העובדה שצד אחד (מעסיק) יודע שהצד השני (העובד) יכול, מעוניין וראוי, וזה טוב לו וטוב לעולם כולו שישיג את מבוקשו, ובכל זאת המעסיק\הגבר בוחר להוליך את העובד\הבחורה בדרך שתמנע ממנו\ממנה לממש את עצמו\עצמה. מטאפורות נוספות יכולות להיות אדם המוכר סם למישהו ששרוי במשבר, או בעל מסעדה שמוכר לאנשים רעבים ג'אנק פוד.
אני צריך גם לציין שהשימוש שאני עושה במילה "מוסר" הוא בצורה "משוחררת", כלומר, אני לא מדבר על כללי
התנהגות שניתן לאכוף אלא על התנהגות רצוייה מבחינה חברתית (לא לשקר, טוב מול רע, וכו'). כאשר אתה לוקח מישהו לעבוד אצלך, אתה הופך אותו לתלוי בך מהרבה בחינות. זה בהחלט לא משהו שניתן לכפות, אבל לא לאפשר לו להתפתח זו התנהגות גועלית, מבחינה חברתית, וגם רעה לעולם. אם אתה באמת מאמין בקפיטליזם, אתה צריך לעזור לכולם לצמוח, ובטח שלא לשמש כמכשול דווקא לאלו שעובדים אצלך. כן, הם צריכים לחסוך את הכסף שהם עובדים עבורו, אבל ידע וקשרים זה משהו שצריך לבוא מאיפשהו, וראוי ביותר שזה יבוא ממך, המעסיק. אם זה לא, אתה לא יכול לומר שאתה בעד קפיטליזם, כלומר, אתה לא יכול לומר שאתה בעד קפיטליזם אם אתה לא מעביר את הידע לאנשים שתלויים בך (עובדים לא יעברו התלמדות ולא יקבלו עזרה מחברה X בשעה שהם עובדים בחברה Y).
אתם כבר יכולים להבין מדוע אני לא מכנה את רוב התעשיינים ובעלי העסקים כיום בכינוי "קפיטליסטים". הם אולי מעורבים בפרקטיקה הקפיטליסטית, אבל הם בטח שלא מאמינים בערכיות של קפיטליזם. קפיטליזם איננו אידאל עבורם. אם אני הייתי משלם לגנב בתנאי שימנע מלגנוב, אתה לא היית מתחיל לכנות את אותו גנב "אדם מוסרי". כך גם רובם של בעלי העסקים הפרטיים, רק בגלל שהם משתמשים בהון של עצמם בכדי לייצר הכנסה ולהגדיל את ההון שלע עצמם, לא אומר שאפשר להסיק שהאידיאולוגיה המנחה שלהם היא קפיטליסטים. הם אולי בעד שתהיה להם ולאחרים את הזכות להחזיק ברכוש פרטי, אבל הם לא עוזרים לאנשים אחרים להפוך לקפיטליסטים כמוהם.
להמחשה, אם אני היית פוגש בחור שטוען שהוא סוציאליסט, והוא היה חי מכסף שביטוח לאומי נותן לו, אך הוא לא היה מספר לאנשים רעבים וחסרי בית שהם זכאים לאוכל ומגורים חינם, והוא לא היה מגלה להם כיצד והיכן הם יכולים להשיג את אלו, אנחנו לא היינו אומרים שהבחור הזה הוא סוציאליסט. כנראה היינו מכנים בחור כזה בכינוי "אוֹפּוֹרְטוּנִיסְט", וזהו. הוא מקבל משהו בחינם מהממשלה, והוא רוצה שזה ימשיך לקרות , אבל הוא לא באמת סוציאליסט.
עכשיו, אם אתה שואל
"איזה אינטרס יש לבעל עסק לשחרר עובדים?" אתה כבר שוכח שהייתה לך "אידיאולוגיה". זורק אותה לפח, מוריד את המים עם התינוק. כאשר סוציאליסטים עושים את זה (
"איזה אינטרס יש לי שנזקקים אחרים יקבלו קצבה מביטוח לאומי?") אנחנו מיד מצביעים על הצביעות המוסרית.
הקמת עסק בשביל עצמך, יופי. נהדר לך. יצרת מקום עבודה? זה טוב, ואני לא חושב שאתה נצלן. אני לא רואה באנוכיות משהו רע, ולא אמרתי משהו כזה. אבל המנעות מאלימות לא מספיקה בשביל לתמוך באידיאולוגיה. בעל עסק אכן רשאי לעזור למי שהוא יבחר - אך כאשר הוא מחליט לקחת את שלומי, נתן ומשה לעבוד אצלו - הם שלושתם תלויים בו - ואם הוא יחליט לעזור רק לשלומי, ורק לאחר 10 שנים שהוא מנצל אותו כעובד - אל לו להתהלל כקפיטליסט ערכי, הוא רק אופורטוניסט מגעיל וצבוע שבוחר ברווחים לפני ערכים. כלומר, הצידוד של אותו בעל עסק בקפיטליזם איננו מונע מערכים - לכן כל הדיבור על
"הערכיות של קפיטליזם" דורש שנעשה הבחנה בין המנעות מרוע לעשיית מעשים טובים.
אנחנו צריכים גם להסתכל על ההשלכות של הפעולות של בעל עסק לאורך הזמן, ולא רק בפן המידי. אם בנאדם עובד אצלך במשך עשרים שנים ולא יודע לנהל עסק, כלומר, לספק בעצמו ערך לשוק, אלא רק דרכך, זה די רע. אתה הופך אותו לתלוי בך, וזה אמנם לא בלתי-מוסרי, אבל זה די גועלי. אני חושב שזה מאוד פסול להסתכל על אנשים בתור "משאבי אנוש" - מין גישה שמאוד נפוצה בעשרות שנים האחרונות ורק מתחזקת לאחרונה. שאתה לא צריך את המשאב אתה זורק אותו, כמו מחשב ישן. לדעתי זה רע, וזה לא עוזר לאנושות להסתכל על אנשים ככה. זה הרבה יותר מוסרי, טוב לעולם ועקבי עם האידיאולוגיה - להתיחס לעובד שלך כאל שוליה מאשר כאל חפץ ("משאבי אנוש"), כאל אדם שרוצה, יכול וראוי בדיוק כמוך להיות הבוס של עצמו.
אם רובינזון קרוזו וששת חיים על אי בודד, ורובינזון בונה בקתה בשעה שששת מתבטל, מן הסתם זה ברור שלרובינזון תהיה
זכות גדולה יותר להשתמש בבקתה שבנה, ואם היא מספיקה רק לאדם אחד, רובינזון הוא זה שיגור בה. אבל אם רק רובינזון יודע איך לבנות בקתה והוא בכוונה לא מעביר לששת את הידע בכדי שזה ישאר תלוי בו, ויעבוד בכל העבודות הקשות במקומו, זה כבר מגעיל. זה כבר לא קשור לעקרונות של רכוש פרטי ומה שייך למי, זה פשוט רע, וזה בדיוק מה שקורה כיום בשוק העבודה.
מה שאני אומר זה שיש להבדיל בין "שימוש בהון לצורך יצירת הכנסה או הון נוסף" (קפיטליזם) כדפוס התנהגות, לבין קפיטליזם כאידיאולוגיה. ברגע שאתה אומר
"אני קפיטליסט" או
"אני מאמין בקפיטליזם" אתה למעשה משתמש במונח קפיטליזם כאידיאולוגיה. במקרה הזה, על מנת להיות עקבי עם הצהרתך, אתה צריך להאמין שקפיטליזם זה בשביל כולם, שזה טוב לך, לכולם, וגם שזה לטובתך האישית שכולם ישתתפו. עכשיו, שיש לך את התפישה הזו בראש, הסתכל מסביבך. האם אתה קפיטליסט? האם אתה עובד בשביל קפיטליסט? כי עכשיו, כאשר אלו שמפקפקים בקפיטליזם ישאלו אותך מדוע הם בעצמם לא מצליחים להתקדם בשוק הפרטי, למה הם לא זוכים לסיכוי הוגן במשחק הקפיטליזם, אני חושב שתהיה לך סיבה טובה לתת להם: לא כל בעל עסק פרטי הוא קפיטליסט, ואם אתה לא עובד אצל קפיטליסט, אתה לא הולך להתקדם בעסקים שלך. אתה לא עושה את הדבר הנכון.
