יום רביעי, 6 במאי 2015

קפיטליזם: אידאולוגיה מול פרקטיקה

אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל כבר בגיל 5 הבנתי לראשונה את ערכיות הקפיטליזם ואת הבעיה ברעיון של שלטון ופיקוח על השוק החופשי. ככה שאבא שלך קפיטליסט, ושסבא שלך קפיטליסט, ושאתה נולד כ-25 שנה לאחר היציאה לאור של רב המכר של איין ראנד "מרד הנפילים". אנשים אז וגם היום אשכרה כמו לפני אלפיים שנים עדיין רוצים מלך או משהו דומה למלך. התובנה שקפיטליזם זו הדרך להביא לעולם שגשוג ופריחה הביאה אותי לשים לעצמי מטרה בחיים - והיא להיות הבעלים של מפעל כלשהו. לנהל מפעל. להיות פרודוקטיבי. לחדש. הבנתי שישנם שני סוגים של אנשים בעולם: אלו שמייצרים ערך, ואלו שלא.

המחשבה של להיות הבעלים של מפעל ולנהל מפעל מילאה אותי בשמחה והתרגשות, שנמשכו בערך יום אחד, אולי שניים. ואז, נתקלתי בדילמה קשה: על מנת לנהל מפעל אני אצטרך עובדים - אבל - החברה האלו גם ירצו לנהל מפעל משל עצמם.

אז כיצד קפיטליזם יכול להיות נכון בעבור כולם?

הדבר הראשון שעשיתי על מנת ליישב את הרצון שלי להיות הבעלים של מפעל ביחד עם התקווה שלי שקפיטליזם זה אכן בשביל כולם - היה לבחון אילו סוגי אנשים שונים קיימים - כאלו שמצד אחד יכולים להיות עובדים טובים, אך מצד שני לא יכולים או לא רוצים לקחת את האחריות של להיות הבעלים של מפעל בעצמם. לאחר ששיחקתי בראשי עם התפישה והדילמה הזו במשך יום שלם, מצאתי פתרון שאיתו הייתי שלם.

הסקתי שמוסר לא מגיע ללא עלות, ושאני אהיה מחויב לעזור לעובדים הכי טובים שלי לגדול ממעמד של עובדים למעמד של קפיטליסטים. החסרון של כך היה מן הסתם העובדה שאני באופן עקבי אאבד את העובדים הכי טובים שלי, והתחרות מנגד תגדל (טוב נו, אם להיות כנה, בגיל 5 לא הסקתי את החלק הזה עדיין, לגבי התחרות, אבל זה לא משנה הרבה במשוואה פה). עכשיו, היתרון מצד שני הוא ענק: אני אהיה אחראי לבחירת האנשים שיעלו במעמד ובכוח. המשימה שלי תכלול בחירה של אנשים שיכולים (זה החלק הקל), אנשים שרוצים (זה גם קל) ולבסוף, אלו שמגיע להם. אלו שמסוגלים להתמודד עם כוח היטב, אלו שמוסיפים מוסר לעולם - שמייצרים יותר קפיטליזם ופחות ממשלתיות.

הזמן חלף ואני לא הפכתי לבעלים של מפעל, או בעלים של עסק כמו שחשבתי שאהיה. אני כן ירשתי חינוך מוסרי עצום, רוח ואופי - אבל לא ירשתי את הידע הנחוץ, את הקשרים העסקיים או את ההון שיכול לקנות את המרכיבים החסרים האלו של כוח. מה שלא עשיתי, היכן שלא הלכתי, בשום מקום לא מצאתי את דמות הקפיטליסט שחשבתי שאהיה בעצמי בעתיד . המעסיק-מדריך שמספק לך עבודה, הכשרה, ולבסוף עוזר לך להקים עסק משלך כאשר הוא שם לב שאתה עושה הכל נכון - אתה יכול - אתה רוצה - ואתה בנאדם הגון.

כיום אני בן 36, ואני כבר 14 שנים בתחום המחשבים, ואני לא קרוב אפילו לנהל עסק משלי. כן, ישנם המון משאבים ברשת האינטרנט, ובטח, אנשים עזרו לי ללמוד את המקצוע שלי, ועזרו לי להשיג עבודה פה ושם - אבל אף בעל עסק לא עזר לי להקים עסק משלי. להיות בעל עסק ולכתוב כתבה כמו "איך להקים עסק משלך" זה דבר אחד, וזה דבר אחר לגמרי ללמד ולעזור למישהו עם כל הידע והקשרים העיסקיים הנחוצים להקמת עסק.

ואני חייב להוסיף דבר אחד בהקשר של התובנה המוסרית שלי עליה סיפרתי פה, זו שהגעתי אליה כבר לפני 31 שנים: כאשר הבנתי שאני מחויב מבחינה מוסרית לעזור לאנשים טובים - הבנתי (וזה לא לקח יותר מיום להבין את זה) שזה לא בסדר קודם כל לנצל את העובד שלי, ורק מתי שזה נוח עבורי, כאשר ניצלתי את העובד מספיק - רק אז לעזור לאיש הזה לגדול. הבנתי שזה שגוי מבחינה מוסרית לשמש במכשול עבור אדם - אם אדם טוב בא אלי ומבקש לעבוד אצלי, והוא יכול ורוצה לנהל מפעל משלו, והוא איננו רוצח, שקרן, גנב או משהו מהדברים האלו - זו המחויבות שלי כמעביד לעזור לאדם הזה - או להימנע מלכתחילה מלהעסיק אותו. מבחינה מוסרי, זה שגוי לקחת אדם טוב, שמסוגל ומעוניין - ולהשאיר אותו באפלה בהקשר של למצוא את הדרך להפוך לבעל עסק.

אני צריך גם לציין שאני עושה שימוש במילה "מוסר" בצורה "משוחררת", כלומר, אני לא מדבר על כללי התנהגות שניתן לאכוף אלא על התנהגות רצוייה מבחינה חברתית (לא לשקר, טוב מול רע, וכו'). כאשר אתה לוקח מישהו לעבוד אצלך - אתה הופך אותו לתלוי בך מהרבה בחינות. זה בהחלט לא משהו שניתן לכפות, אבל לא לאפשר לו להתפתח זו התנהגות גועלית, מבחינה חברתית, וגם רעה לעולם. אם אתה באמת מאמין בקפיטליזם, אתה צריך לעזור לכולם לצמוח - ובטח שלא לשמש כמכשול דווקא לאלו שעובדים אצלך. כן, הם צריכים לחסוך את הכסף שהם עובדים עבורו, אבל ידע וקשרים זה משהו שצריך לבוא מאיפשהו - וראוי ביותר שזה יבוא ממך - המעסיק. אם זה לא, אתה לא יכול לומר שאתה בעד קפיטליזם, כלומר, אתה לא יכול לומר שאתה בעד קפיטליזם אם אתה לא מעביר את הידע לאנשים שתלויים בך (עובדים לא יעברו התלמדות ולא יקבלו עזרה מחברה X בשעה שהם עובדים בחברה Y).

אז אם סבלתם אותי עד לכאן, אתם כבר יכולים להבין מדוע אני לא מכנה את רוב התעשיינים ובעלי העסקים כיום בכינוי "קפיטליסטים". הם אולי מעורבים בעשיית קפיטליזם, אבל הם בטח שלא מאמינים בערכיות של קפיטליזם. אם אני הייתי משלם לגנב בשביל שלא יגנוב, אתה לא היית מתחיל לכנות אותו "אדם מוסרי". וכך גם, רובם של בעלי העסקים הפרטיים - הם לא קפיטליסטים. הם אולי בעד הזכויות להחזיק ברכוש פרטי, אבל הם לא עוזרים לאנשים אחרים להפוך לקפיטליסטים.

אם היית פוגש בחור שטוען שהוא סוציאליסט, והוא לא היה מספר לאנשים רעבים וחסרי בית שהם זכאים לאוכל ומגורים חינם - והוא לא היה מגלה להם כיצד והיכן הם יכולים להשיג את אלו - אנחנו לא היינו אומרים שהבחור הזה הוא סוציאליסט - כנראה היינו מכנים בחור כזה בכינוי "אוֹפּוֹרְטוּנִיסְט" וזהו. הוא מקבל משהו בחינם מהממשלה, והוא רוצה שזה ימשיך לקרות - אבל הוא לא באמת סוציאליסט.

עכשיו, אם אתה שואל "איזה אינטרס יש לבעל עסק לשחרר עובדים?" אתה כבר שוכח שהייתה לך "אידיאולוגיה". זורק אותה לפח, מוריד את המים עם התינוק. כאשר סוציאליסטים עושים את זה ("איזה אינטרס יש לי שנזקקים אחרים יקבלו קצבה מביטוח לאומי?") אנחנו מיד מצביעים על הצביעות המוסרית.

הקמת עסק בשביל עצמך, יופי. נהדר לך. יצרת מקום עבודה? זה טוב, ואני לא חושב שאתה נצלן. אני לא רואה באנוכיות משהו רע, ולא אמרתי משהו כזה. אבל המנעות מאלימות לא מספיקה בשביל לתמוך באידיאולוגיה. בעל עסק אכן רשאי לעזור למי שהוא יבחר - אך כאשר הוא מחליט לקחת את שלומי, נתן ומשה לעבוד אצלו - הם שלושתם תלויים בו - ואם הוא יחליט לעזור רק לשלומי, ורק לאחר 10 שנים שהוא מנצל אותו כעובד - אל לו להתהלל כקפיטליסט ערכי, הוא רק אופורטוניסט מגעיל וצבוע שבוחר ברווחים לפני ערכים. כלומר, הצידוד של אותו בעל עסק בקפיטליזם איננו מונע מערכים - לכן כל הדיבור על "הערכיות של קפיטליזם" דורש שנעשה הבחנה בין המנעות מרוע לעשיית מעשים טובים.

כמו כן אנחנו צריכים להסתכל על ההשלכות של הפעולות של בעל עסק - לאורך הזמן, ולא רק בפן המידי. אם בנאדם עובד אצלך במשך עשרים שנים ולא יודע לנהל עסק - כלומר - לספק ערך לשוק - אלא רק דרכך - זה די רע. אתה הופך אותו לתלוי בך - זה לא בלתי מוסרי, אבל זה די גועלי. אני חושב שזה מאוד פסול להסתכל על אנשים בתור "משאבי אנוש" - מין גישה שמאוד נפוצה בעשרות שנים האחרונות ורק מתחזקת לאחרונה. שאתה לא צריך את המשאב אתה זורק אותו, כמו מחשב ישן. לדעתי זה רע, זה לא עוזר לאנושות להסתכל על אנשים ככה. זה הרבה יותר מוסרי, טוב לעולם ועקבי עם האידיאולוגיה - להתיחס לעובד שלך כאל שוליה מאשר כאל חפץ ("משאבי אנוש") - כאל אדם שרוצה וראוי בדיוק כמוך להיות הבוס של עצמו.

אם רובינזון קרוזו וששת חיים על אי בודד, ורובינזון בונה בקתה בשעה שששת מתבטל - מן הסתם זה ברור שלרובינזון תהיה זכות גדולה יותר להשתמש בבקתה שבנה - ואם היא מספיקה רק לאדם אחד, רובינזון הוא זה שיגור בה. אבל אם רק רובינזון יודע איך לבנות בקתה והוא בכוונה לא מעביר לששת את הידע בכדי שזה ישאר תלוי בו, ויעבוד בכל העבודות הקשות במקומו - זה כבר מגעיל. זה כבר לא קשור לעקרונות של רכוש פרטי ומה שייך למי, זה פשוט רע.

מה שאני אומר זה שיש להבדיל בין "שימוש בהון לצורך יצירת הכנסה או הון נוסף" (קפיטליזם) כדפוס התנהגות, לבין קפיטליזם כאידיאולוגיה. ברגע שאתה אומר "אני קפיטליסט" או "אני מאמין בקפיטליזם" אתה למעשה משתמש במונח קפיטליזם כאידיאולוגיה. במקרה הזה, על מנת להיות עקבי עם הצהרתך, אתה צריך להאמין שקפיטליזם זה בשביל כולם, שזה טוב לך, לכולם, וגם שזה לטובתך האישית שכולם ישתתפו. עכשיו, שיש לך את התפישה הזו בראש, הסתכל מסביבך. האם אתה קפיטליסט? האם אתה עובד בשביל קפיטליסט? כי עכשיו, כאשר אלו שמפקפקים בקפיטליזם ישאלו אותך מדוע הם בעצמם לא מצליחים להתקדם בשוק הפרטי, למה הם לא זוכים לסיכוי הוגן במשחק הקפיטליזם, אני חושב שתהיה לך סיבה טובה לתת להם: לא כל בעל עסק פרטי הוא קפיטליסט, ואם אתה לא עובד אצל קפיטליסט -- אתה לא הולך להתקדם בעסקים שלך -- אתה לא עושה את הדבר הנכון.