כל אדם שמתנגד לאיסור החזקת נשק פרטי, אבל לא מחזיק באקדח רק בגלל שזה לא חוקי - הוא הוכחה שאנחנו מפחדים משוטרים הרבה יותר מאשר ממחבלים או מפושעים. כאשר אנחנו שומעים על עוד חיסול בעולם התחתון, עוד מקרה שבו "עבריינים" מלכדו רכב של "עבריינים" אחרים עם פצצה, או ירו טילים, אנחנו רואים ש"עבריינים" ממש לא מתרשמים מכל מה שהחוק אומר לגבי הזכות לשאת נשק פרטי. אז "עבריינים" מחזיקים נשק בגלל שהם מפחדים מ"עבריינים" אחרים יותר מאשר משוטרים. ברוב המוחלט של המקרים הנשק משמש אותם להגנה מפני "עבריינים" אחרים, ולא בשביל לפגוע, לסחוט ולאיים על אנשים חפים מפשע.
(אני כותב "עבריינים" בגרשיים, רק בגלל העובדה שהמילה הזו כל כך טעונה, וכוללת בתוכה את רובינו אם לא כולנו. אבל בהקשר הזה, זה מובן שאני מדבר על פושעים. הסיבה שאני בוחר לכתוב "עבריינים" היא שכאשר אנחנו מדברים על פשעים, אנחנו אומרים פושעים, אך כאשר אנחנו מדברים על פושעים בהקשר של דברים שלא קשורים לפשעים שלהם - אנו אומרים "עבריינים". כך למשל הכותרת של כתבה שקראתי היום הייתה: "היכן גרים עברייני הצמרת").
אז אפשר לומר שעיקר הפחד של הציבור הרחב מהזכות להחזקת נשק פרטי - לא נובעת מאותם "עבריינים", כי האיסור כיום לא משפיע עליהם. אז הפחד שלנו נובע רק מאלו שעלולים להשתמש בנשק לרעה בכוונה תחילה או מתוך אמפולסיביות. כמו שאומרים המתנגדים "אנחנו חברה של חמומי מוח".
ואני מאוד מסכים עם הטענה האחרונה - בחברה שלנו יש לא מעט חמומי מוח. הם אומנם לא טפשים בשביל לחיות חיי פשע, כי אז הם היו נופלים בתוך הסקטור שכיום נושא נשק על אף האיסור, אבל אני נוטה להסכים שכאשר חמומי המוח יקבלו אקדחים, יקרו יותר מקרים של פגיעה בחפים מפשע. לפחות בהתחלה. וזה בדיוק העניין החמקמק שעליו פוסחים כולם כאשר מדברים על פילוסופיה של חברה וחירות... אני מדבר על ציר הזמן.
למעשים יש השלכות, ואנשים שלא לומדים מההיגיון, לומדים מהתוצאות של המעשים שלהם או של אחרים. כן, אפילו מתוצאות של מעשים של אחרים. אם אתם לא מאמינים לי, תראו איך אנשים שומרים על פיהם מלהוציא דיבה על פרופסור חצרוני. אחרי שהוא תבע כמה אנשים והתביע אותם בחובות (לשון הרע זה 70 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק). אז אנשים לומדים מהתוצאות של המעשים שלהם וגם של אחרים.
אז כנראה שיהיו כמה מקרים בהם לאנשים חמומי מוח תהיה אצבע קלה על ההדק, וזו תהיה טרגדיה גדולה למישהו אחד או למספר קטן של אנשים. אבל יהיו השלכות, וההשלכות האלו יהיו חמורות בהתאם למעשים, ולהשלכות האלו תהיה השפעה על המעשים העתידיים של אותו סקטור של חמומי מוח.
תוסיפו לזה את העובדה שמיום ליום הטכנולוגיה מתקדמת והמחיר של הצבת מצלמת אבטחה יורד, וזה נהיה פשוט ופשוט ושכיח יותר - זה הפוך לקשה יותר ויותר לבצע פשע ולברוח מההשלכות. אבל כן, עדיין יהיו יותר חמומי מוח חמושים, וחלקם לא ילמדו מהשלכות, ונשק יהיה גם זמין למחבלים שעד כה התחמשו רק בסכין, בשל האופי הספונטני והעצמאי שבו בחרו לבצע את זממם. וכן, יהיו קורבנות מסויימים לחופש לשאת נשק.
אבל בואו נדבר על החלופה, האלטרנטיבה לחופש הזה... ממשלה. אני מעדיף שלחמומי מוח יהיו אקדחים, ולא ממשלה. אלו שמתנגדים לחופש לנשיאת נשק, ולחברה חופשית לגמרי - לא רוצים לדבר על המספרים של קורבנות המשטרה. כמה אנשים חטפו מכות והתעללות נפשית בזמן מעצר? כמה חפים מפשע הורשאו והחירות שלהם נלקחה? כמה אנשים איבדו את כל רכושם בגלל מערכת "הצדק"? לפחות עשרות אלפים מידי שנה. ויש גם את מיליוני הקורבנות של המיסוי והרגולציה, אבל כמובן, מוות זה יותר גרוע משוד, רישוש טוטאלי או כמה ימים או חודשים של התעללות בכלוב המעצר. אבל האם המוות של כמה עשרות אנשים שווה את העבדות של מיליונים? מוות על-ידי מספר חמומי מוח בטח שלא מצדיק את הפגיעה בחירות של מיליונים, אבל נשאלת גם השאלה, האם זה שווה את זה מבחינה תועלתנית.
אם אנחנו מחברים את מספר הימים בהם שהו חפים מפשע במעצר, בכלא, או בעבודה בשביל להרוויח סכום כסף שאח"כ נלקח מהם בכוח על ידי "הממשלה" - נגיע למספר הרבה יותר גבוה של חיי אדם (בחישוב של 80 שנה לחיי אדם). אם נוסיף לחישוב הרשע הקיים היום את מחיר הרשע הפוטנציאלי, או את הרשע מהעבר שבוצע על-ידי ממשלות, ואני מדבר כמובן על הרג של מאות מיליונים של חפים מפשע... רק במאה האחרונה... אני פשוט מעדיף שלכולם יהיו אקדחים - ולא ממשלה.
הדיון מסביב איסור נשיאת הנשק הוא לא דיון וולונטריסטי\אנרכיסטי ומדינאי, אלא אם לוקחים אותו לשם ואז הטיעון שעולה בעד מדינה הוא שההשלכות של חופש להשיג נשק הן כאלו וכאלו. אבל אנחנו מדברים פה ברמה הפרקטית, המדינאית, מדוע לא לאפשר נשק לכל דורש, בדיוק כמו שמאפשרים רכב לכל דורש (כן, יש מבחן בסיסי, ושלילות רישיון ל-300 אלף נהגים, אבל זה עדיין חופש ביחס לאפשרות להשיג רישיון לנשק).
אז אם הטיעון הוא שחמומי מוח ישתמשו בנשק לרעה, בואו נראה. אנחנו אומרים שאנשים שלא מסוגלים לסבול תסכולים עלולים להשתמש בעמדת הכוח לרעה בעת תסכול. בסדר. אנחנו גם יודעים שאנשים שלא מסוגלים לסבול תסכולים אוהבים לחתור לעמדות כוח, היכן שהם מוגנים מפני תסכולים (ואז הם אלו שגורמים את התסכולים לאחרים). אנחנו גם יודעים שיש במשטרה בעיה של אלימות וניצול עמדות כוח. זה במיוחד שכיח בחדרי המעצר, היכן שאין עדים ואין מצלמות - שם רמת האלימות המשטרתית גבוה ביותר. ובכל זאת, אנחנו לא שומעים על הרבה מקרים בהם שוטרים השתמשו בנשק שלהם בצורה שחורגת מהגדרת התפקיד שלהם (כולל החלקים "הלא רשמיים" של התפקיד). התיאוריה שלי היא שאלו הן ההשלכות הידועות מראש שמונעות משוטרים להשתמש בנשק לרעה. ואנחנו יודעים שדווקא לשוטרים יש פחות השלכות לסבול מהן, המערכת נוטה להקל כאשר זה שוטר שנתפס מבצע פשע. מקסימום מפטרים אותו, או חופשה בתשלום.
ושוב, אנחנו יודעים שבקרב השוטרים יש לפחות אותו אחוז של חמומי מוח כמו בציבור הרחב, אם לא הרבה יותר (בשל העובדה שהמקצוע מושך אליו כאלו באופן טבעי, ובשל העובדות שמראות שלא חסרים כאלו בפנים ובעמדות מפתח). ובכל זאת אנחנו לא רואים שוטרים יושבים בכלא באופן יחסי לשאר האוכלוסיה. עניין נוסף שחשוב לקחת בחשבון כאשר באים לבחון את העניין הזה של חופש לשאת נשק מול האיסור הקיים - זו העובדה שחמומי מוח הם תוצאה של דיכוי ממשלתי. אני לא חושב שבחברה חופשית היכן שכולם יכולים לשגשג כלכלית די בקלות, יהיו כל כך הרבה חמומי מוח. שאנשים נחמדים אחד לשני, שאנשים מרוויחים טוב ויש הרבה תרבות פנאי - יש הרבה פחות מצבי רתיחה.
צריך לקחת בחשבון גם את העובדה שבעיקר אנשים שלווים ושקולים יצטיידו בנשק אם הדבר יותר, שרוב האנשים הם לא חמומי מוח. ההשלכות של כך הן שכל חמום מוח ידע טוב שכל אדם אחר שמעצבן אותו יכול לשאת נשק גם הוא, ואז למעשה זה לא בדיוק עמדת כוח כשהוא נושא נשק. למעשה, להרבה יותר אנשים מסביב יהיה נשק, ואי אפשר יהיה לזהות אותם כמו שכיום אפשר על פי מדי חייל, שוטר או שומר. אז איפה שהיום אנחנו רואים התפרצויות זעם, איומים וביריונות קלה, זה רק היגיוני שבחברה מצויידת בנשק - נראה פחות ביריונות ולא יותר.
עכשיו שצמצמנו את תפישת הבעיה עם נשק פרטי לעובדות המציאות, אני רוצה להציע הצעה לניהול סיכונים בחברה חופשית - הרעיון הוא שחברות ביטוח פרטיות ינפיקו רישיונות בצורה אחראית. כלומר, בניגוד למצב היום שבו המדינה מנפיקה, אך איך שום אחריות שמגיעה עם הרישיון - פה אני מדבר על מצב שאם מישהו חמום מוח קיבל רישיון, רכש אקדח וביצע טבח - תהיה חברת ביטוח לתבוע אותה. חנויות יתבעו ויתבעו בהמשך את חברות הביטוח שהנפיקו את הרישיון - וזה יספק את האינטרס שחנויות ירצו לעבוד רק עם חברות ביטוח רציניות ואחראיות. אני לא אכנס לפרטי פרטים איך אפשר ליישם מודל כלכלי חברתי שכזה, אבל רק אסביר שלרעיונות מהסוג הזה מגיעים רק אלו שויתרו על פתרונות כפייתיים. כאשר אתה מוותר על פתרונות שכוללים ממשלה\מדינה, אתה תמצא ים של אפשרויות שאליהן לא תגיע כל עוד אתה לא מוותר על ממשלה. זה לא שממשלה היא פתרון יותר טוב - אלא, כמו שאמר מסלו: "כאשר אתה מחזיק פטיש ביד - הכל מתחיל להיראות כמו מסמר".
יתכן שהרעיון האחרון שהצעתי פה, זה שחברות ביטוח פרטיות ינפיקו רישיונות בצורה אחראית, הוא הדבר שישכנע אתכם שיש דרך למנוע מצב בו כל חמום מוח לבסוף יורה במישהו למוות - אבל זה חשוב לי להזכיר שגם אם לא, גם בלי פתרון שכזה - בהשווה לכאוס, הרס והשמדה שממשלה מסוגלת לבצע, כמה חמומי מוח שרוצחים אנשים בגלל חניה זה משהו שאפשר לחיות איתו, כחברה כמובן. טרגדיה נוראית ומושלמת למי שנרצח בגלל חניה, אבל השמדה שיטתית של מיליוני בני אדם נמנעת. ואם אתם לא חושבים שזה מחיר סביר לשלם, לכו תשאלו ניצולי שואה האם הם היו מוכנים שבתמורה לכך שהשואה לא הייתה מתקיימת, היו נרצחים כמה אנשים בגרמניה ב-1938 בשל סכסוך שכנים על חניה.
(אני כותב "עבריינים" בגרשיים, רק בגלל העובדה שהמילה הזו כל כך טעונה, וכוללת בתוכה את רובינו אם לא כולנו. אבל בהקשר הזה, זה מובן שאני מדבר על פושעים. הסיבה שאני בוחר לכתוב "עבריינים" היא שכאשר אנחנו מדברים על פשעים, אנחנו אומרים פושעים, אך כאשר אנחנו מדברים על פושעים בהקשר של דברים שלא קשורים לפשעים שלהם - אנו אומרים "עבריינים". כך למשל הכותרת של כתבה שקראתי היום הייתה: "היכן גרים עברייני הצמרת").
אז אפשר לומר שעיקר הפחד של הציבור הרחב מהזכות להחזקת נשק פרטי - לא נובעת מאותם "עבריינים", כי האיסור כיום לא משפיע עליהם. אז הפחד שלנו נובע רק מאלו שעלולים להשתמש בנשק לרעה בכוונה תחילה או מתוך אמפולסיביות. כמו שאומרים המתנגדים "אנחנו חברה של חמומי מוח".
ואני מאוד מסכים עם הטענה האחרונה - בחברה שלנו יש לא מעט חמומי מוח. הם אומנם לא טפשים בשביל לחיות חיי פשע, כי אז הם היו נופלים בתוך הסקטור שכיום נושא נשק על אף האיסור, אבל אני נוטה להסכים שכאשר חמומי המוח יקבלו אקדחים, יקרו יותר מקרים של פגיעה בחפים מפשע. לפחות בהתחלה. וזה בדיוק העניין החמקמק שעליו פוסחים כולם כאשר מדברים על פילוסופיה של חברה וחירות... אני מדבר על ציר הזמן.
למעשים יש השלכות, ואנשים שלא לומדים מההיגיון, לומדים מהתוצאות של המעשים שלהם או של אחרים. כן, אפילו מתוצאות של מעשים של אחרים. אם אתם לא מאמינים לי, תראו איך אנשים שומרים על פיהם מלהוציא דיבה על פרופסור חצרוני. אחרי שהוא תבע כמה אנשים והתביע אותם בחובות (לשון הרע זה 70 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק). אז אנשים לומדים מהתוצאות של המעשים שלהם וגם של אחרים.
אז כנראה שיהיו כמה מקרים בהם לאנשים חמומי מוח תהיה אצבע קלה על ההדק, וזו תהיה טרגדיה גדולה למישהו אחד או למספר קטן של אנשים. אבל יהיו השלכות, וההשלכות האלו יהיו חמורות בהתאם למעשים, ולהשלכות האלו תהיה השפעה על המעשים העתידיים של אותו סקטור של חמומי מוח.
תוסיפו לזה את העובדה שמיום ליום הטכנולוגיה מתקדמת והמחיר של הצבת מצלמת אבטחה יורד, וזה נהיה פשוט ופשוט ושכיח יותר - זה הפוך לקשה יותר ויותר לבצע פשע ולברוח מההשלכות. אבל כן, עדיין יהיו יותר חמומי מוח חמושים, וחלקם לא ילמדו מהשלכות, ונשק יהיה גם זמין למחבלים שעד כה התחמשו רק בסכין, בשל האופי הספונטני והעצמאי שבו בחרו לבצע את זממם. וכן, יהיו קורבנות מסויימים לחופש לשאת נשק.
אבל בואו נדבר על החלופה, האלטרנטיבה לחופש הזה... ממשלה. אני מעדיף שלחמומי מוח יהיו אקדחים, ולא ממשלה. אלו שמתנגדים לחופש לנשיאת נשק, ולחברה חופשית לגמרי - לא רוצים לדבר על המספרים של קורבנות המשטרה. כמה אנשים חטפו מכות והתעללות נפשית בזמן מעצר? כמה חפים מפשע הורשאו והחירות שלהם נלקחה? כמה אנשים איבדו את כל רכושם בגלל מערכת "הצדק"? לפחות עשרות אלפים מידי שנה. ויש גם את מיליוני הקורבנות של המיסוי והרגולציה, אבל כמובן, מוות זה יותר גרוע משוד, רישוש טוטאלי או כמה ימים או חודשים של התעללות בכלוב המעצר. אבל האם המוות של כמה עשרות אנשים שווה את העבדות של מיליונים? מוות על-ידי מספר חמומי מוח בטח שלא מצדיק את הפגיעה בחירות של מיליונים, אבל נשאלת גם השאלה, האם זה שווה את זה מבחינה תועלתנית.
אם אנחנו מחברים את מספר הימים בהם שהו חפים מפשע במעצר, בכלא, או בעבודה בשביל להרוויח סכום כסף שאח"כ נלקח מהם בכוח על ידי "הממשלה" - נגיע למספר הרבה יותר גבוה של חיי אדם (בחישוב של 80 שנה לחיי אדם). אם נוסיף לחישוב הרשע הקיים היום את מחיר הרשע הפוטנציאלי, או את הרשע מהעבר שבוצע על-ידי ממשלות, ואני מדבר כמובן על הרג של מאות מיליונים של חפים מפשע... רק במאה האחרונה... אני פשוט מעדיף שלכולם יהיו אקדחים - ולא ממשלה.
הדיון מסביב איסור נשיאת הנשק הוא לא דיון וולונטריסטי\אנרכיסטי ומדינאי, אלא אם לוקחים אותו לשם ואז הטיעון שעולה בעד מדינה הוא שההשלכות של חופש להשיג נשק הן כאלו וכאלו. אבל אנחנו מדברים פה ברמה הפרקטית, המדינאית, מדוע לא לאפשר נשק לכל דורש, בדיוק כמו שמאפשרים רכב לכל דורש (כן, יש מבחן בסיסי, ושלילות רישיון ל-300 אלף נהגים, אבל זה עדיין חופש ביחס לאפשרות להשיג רישיון לנשק).
אז אם הטיעון הוא שחמומי מוח ישתמשו בנשק לרעה, בואו נראה. אנחנו אומרים שאנשים שלא מסוגלים לסבול תסכולים עלולים להשתמש בעמדת הכוח לרעה בעת תסכול. בסדר. אנחנו גם יודעים שאנשים שלא מסוגלים לסבול תסכולים אוהבים לחתור לעמדות כוח, היכן שהם מוגנים מפני תסכולים (ואז הם אלו שגורמים את התסכולים לאחרים). אנחנו גם יודעים שיש במשטרה בעיה של אלימות וניצול עמדות כוח. זה במיוחד שכיח בחדרי המעצר, היכן שאין עדים ואין מצלמות - שם רמת האלימות המשטרתית גבוה ביותר. ובכל זאת, אנחנו לא שומעים על הרבה מקרים בהם שוטרים השתמשו בנשק שלהם בצורה שחורגת מהגדרת התפקיד שלהם (כולל החלקים "הלא רשמיים" של התפקיד). התיאוריה שלי היא שאלו הן ההשלכות הידועות מראש שמונעות משוטרים להשתמש בנשק לרעה. ואנחנו יודעים שדווקא לשוטרים יש פחות השלכות לסבול מהן, המערכת נוטה להקל כאשר זה שוטר שנתפס מבצע פשע. מקסימום מפטרים אותו, או חופשה בתשלום.
ושוב, אנחנו יודעים שבקרב השוטרים יש לפחות אותו אחוז של חמומי מוח כמו בציבור הרחב, אם לא הרבה יותר (בשל העובדה שהמקצוע מושך אליו כאלו באופן טבעי, ובשל העובדות שמראות שלא חסרים כאלו בפנים ובעמדות מפתח). ובכל זאת אנחנו לא רואים שוטרים יושבים בכלא באופן יחסי לשאר האוכלוסיה. עניין נוסף שחשוב לקחת בחשבון כאשר באים לבחון את העניין הזה של חופש לשאת נשק מול האיסור הקיים - זו העובדה שחמומי מוח הם תוצאה של דיכוי ממשלתי. אני לא חושב שבחברה חופשית היכן שכולם יכולים לשגשג כלכלית די בקלות, יהיו כל כך הרבה חמומי מוח. שאנשים נחמדים אחד לשני, שאנשים מרוויחים טוב ויש הרבה תרבות פנאי - יש הרבה פחות מצבי רתיחה.
צריך לקחת בחשבון גם את העובדה שבעיקר אנשים שלווים ושקולים יצטיידו בנשק אם הדבר יותר, שרוב האנשים הם לא חמומי מוח. ההשלכות של כך הן שכל חמום מוח ידע טוב שכל אדם אחר שמעצבן אותו יכול לשאת נשק גם הוא, ואז למעשה זה לא בדיוק עמדת כוח כשהוא נושא נשק. למעשה, להרבה יותר אנשים מסביב יהיה נשק, ואי אפשר יהיה לזהות אותם כמו שכיום אפשר על פי מדי חייל, שוטר או שומר. אז איפה שהיום אנחנו רואים התפרצויות זעם, איומים וביריונות קלה, זה רק היגיוני שבחברה מצויידת בנשק - נראה פחות ביריונות ולא יותר.
עכשיו שצמצמנו את תפישת הבעיה עם נשק פרטי לעובדות המציאות, אני רוצה להציע הצעה לניהול סיכונים בחברה חופשית - הרעיון הוא שחברות ביטוח פרטיות ינפיקו רישיונות בצורה אחראית. כלומר, בניגוד למצב היום שבו המדינה מנפיקה, אך איך שום אחריות שמגיעה עם הרישיון - פה אני מדבר על מצב שאם מישהו חמום מוח קיבל רישיון, רכש אקדח וביצע טבח - תהיה חברת ביטוח לתבוע אותה. חנויות יתבעו ויתבעו בהמשך את חברות הביטוח שהנפיקו את הרישיון - וזה יספק את האינטרס שחנויות ירצו לעבוד רק עם חברות ביטוח רציניות ואחראיות. אני לא אכנס לפרטי פרטים איך אפשר ליישם מודל כלכלי חברתי שכזה, אבל רק אסביר שלרעיונות מהסוג הזה מגיעים רק אלו שויתרו על פתרונות כפייתיים. כאשר אתה מוותר על פתרונות שכוללים ממשלה\מדינה, אתה תמצא ים של אפשרויות שאליהן לא תגיע כל עוד אתה לא מוותר על ממשלה. זה לא שממשלה היא פתרון יותר טוב - אלא, כמו שאמר מסלו: "כאשר אתה מחזיק פטיש ביד - הכל מתחיל להיראות כמו מסמר".
יתכן שהרעיון האחרון שהצעתי פה, זה שחברות ביטוח פרטיות ינפיקו רישיונות בצורה אחראית, הוא הדבר שישכנע אתכם שיש דרך למנוע מצב בו כל חמום מוח לבסוף יורה במישהו למוות - אבל זה חשוב לי להזכיר שגם אם לא, גם בלי פתרון שכזה - בהשווה לכאוס, הרס והשמדה שממשלה מסוגלת לבצע, כמה חמומי מוח שרוצחים אנשים בגלל חניה זה משהו שאפשר לחיות איתו, כחברה כמובן. טרגדיה נוראית ומושלמת למי שנרצח בגלל חניה, אבל השמדה שיטתית של מיליוני בני אדם נמנעת. ואם אתם לא חושבים שזה מחיר סביר לשלם, לכו תשאלו ניצולי שואה האם הם היו מוכנים שבתמורה לכך שהשואה לא הייתה מתקיימת, היו נרצחים כמה אנשים בגרמניה ב-1938 בשל סכסוך שכנים על חניה.
