יום שלישי, 24 בנובמבר 2015

פוסט-ארגומנטליזם

הבינה המצטברת של האקטיביסטים האנרכיסטים מצאה שיש לעצור כל הסגת גבול כשזה נוגע לכוח של "הסמכות הפוליטית" מעל זכויותיו של הפרט, וש-"הסמכות הפוליטית" כמו כל גידול ממאיר, לא הולכת לעצור מעצמה. וזה מביא אותנו לנושא של היום: פוסט-ארגומנטליזם.

פוסט-ארגומנטליזם זה השלב "מעבר לויכוח", השלב שאליו אתה מגיע לאחר שמיצית את כל האפשרויות לויכוח או שכנוע. יתכן מאוד שהצד השני סבור שזה בלתי מכובד - אבל גם אתה חושב כך על העמדה וההחלטות שלו.

מאחר והויכוח נשאר לא מיושב וככל הנראה לעולם לא ייושב, אתה פטור מפעילות שכזו ורשאי מעתה ואילך להסכים לא להסכים עם היריב, או להכנס למצב של "מלחמה" איתו. זה לא משהו זר לך, אם אי פעם התווכחת עם אדם דתי על קיומו של האל ובריאת העולם, אתה כבר מכיר את התהליך.

בתפקיד "הסורר" הפעם, עמו אנו מתמודדים, הם הכת המינרכיסטית - תת קבוצה של מדינאים. וכמו שהסברתי בעבר, רבות, אנחנו מבינים שמדינאות זו הפרעה נפשית (לכל הפחות) בעלת אופי ממאיר - וזה גם אומר שהויכוח הסתיים ואנחנו ממש סגורים על עצמנו בעניין הזה. אנחנו לא מוצאים שום סיבה להמשיך להתווכח עם היריב "הסורר" - וכבר מזמן השתכנענו בצדקת עמדתינו, וזה מספיק טוב לנו.

ויכוח זה דבר מיותר אם זה לעולם לא מסתיים, ואף גרוע מרק מיותר באם זה גורם להקפאה של התוכניות שלנו לפעולה.

פוסט-ארגומנטליזם זו ההחלטה הנחרצת שהגיע זמנו של הדיון להסתיים. זו התחושה הזאת שאתה מקבל כאשר אתה מבין ש-"אי אפשר להתווכח עם משוגעים", או עם "טפשים" או "אנשים לא ישרים", וזו גם שמה של המדיניות שאתה מגבש בעקבות התובנה אליה הגעת.

זה לא אומר שאנחנו מפסיקים את השימוש בדיונים או בוויכוחים, ככלים אסטרטגים, במקרים מסויימים. המשמעות היא למעשה שאנחנו מפסיקים לחשוב שאנחנו חייבים להתעכב, לעצור ולנסות לשכנע את כל מי שנעמד מולנו ואומר שהוא "לא מסכים". תכלס, אם יש לנו הרבה עבודת הסברה מלפנינו, למה לעצור אותה, ולא פשוט להתקדם לבנאדם הבא? למה אנחנו מחכים? אולי לאישור ממדינאים עקשנים שמותר לנו להתקדם רק אם נצליח לשכנע אותם? הם האויב שלנו, ראבק! כמה התחשבות אנחנו יכולים לגלות כלפיהם? מי הם חושבים שהם בכלל, שומרי הסף של אחשוורוש?

הרעיון מאחורי המדיניות החדשה שלנו, פוסט-ארגומנטליזם, הוא שאנחנו הולכים להגיע למטרה שלנו בדרך אחרת מאשר מאמצי שכנוע אינטלקטואליים וניסיון לרצות את האויב. כמו שאומרים, הכלבים נובחים והשיירה עוברת. אם אתה יודע שאתה צודק, פשוט תתנהג ככה, ותתקדם בכל הכוח עם התוכנית שלך.

עכשיו שאמרנו תוכניות, המשימה הבאה שלנו היא לא לשכנע כל מדינאי שהוא טועה, מחזיק בדעות סותרות, לא עקבי ביישום עקרונותיו, לא מבין את המשמעות של המילים בהן הוא משתמש, משתמש בשפה מעורפלת ובמונחים המשתמעים לכמה פנים, שהוא לא שפוי. אלא, המטרה היא לנטרל את ההשפעה של אותם מדינאים עקשנים - וספציפית אני מדבר על העובדה שמינרכיסטים ("ליברלים") גורמים למדינאים לתלות תקוות שווא ברעיון החולני של "שלטון". הם יכולים להאמין שהם הולכים לתקן את הממשלה, או שבזכותם כל הטוב בעולם קיים - אבל ההשפעה שלהם על שאר החברה תנוטרל.

זהו בדיוק כוחה של המדיניות החדשה שלנו - אנחנו מנטרלים את המונופול על ההיגיון, המציאות והמוסר של המינרכיסטים ומפקידים את הסמכות הזו בידינו. במובן הזה, פוסט-ארגומנטליזם זה תהליך מהפכני, זו תחילתה של מהפיכה אם תרצו לקרוא לזה כך. והאמת, הפעולה של לנטרל "סמכות" היא דבר טוב מאוד כאשר אותה "סמכות" הופכת לסוררת, מטופשת או עויינת. המדיניות החדשה שלנו זה לא לעשות מכך עניין גדול. כן, זה מהלך גס, ואין פה מקום לגינוני נימוסין מיותרים, או התנצלויות.

מינרכיזם: צריך קצת סרטן בשביל להיות בריא

לאור העובדה שלאחרונה לקחתי חלק בכמה ויכוחים עם מינרכיסטים (וכידוע, אני לא סלחני כשזה מגיע לרעיונות גרועים שמגיעים בשילוב עם אנשים עקשנים כארזים) - החלטתי לסכם במאמר כמה נקודות בעייתיות (מתוך הרבה) באמונה בדת המינרכיסטית. לא פעם פנו אלי חברים וולונטריסטים והציעו לי לשתף פעולה עם החברה הליברלים. ומתוך ניסיון של שנים, אני כבר יודע שזה לחלוטין חסר סיכוי לנסות לשכנע מינרכיסטים כאשר הם בקבוצה, או כאשר זה נעשה בדיון פומבי באינטרנט. אני כן חושב שאנשים יכולים להשתפר ושביקורת בונה נחוצה, אך המקום והצורה בה אני מעביר את הביקורת היא הפעם מאמר מסכם - וכל אחד מהם יכול לקרוא ולהחכים. או לקרוא ולהיזהר לא להיכנס לשטות הזו מלכתחילה.

אחת הבעיות שאני לא מצליח להבין אצל הליברלים היא שחלקם אנרכיסטים, שסבורים שמינרכיה היא שלב בדרך לאנרכיה, וחלקם האחר סבור שאנרכיה זה דבר רע. שני החלקים מנסים לפתות אנרכיסטים להצטרף אליהם בטענה שמינרכיה היא שלב בדרך לאנרכיה, אבל חצי מהם נגד אנרכיה. כלומר, חלק מהם קצת צבוע, וזה מזכיר לי את מתי שקרניסטים מנסים ללמד טבעונים איך לעשות הסברה. לי זה נשמע כמו הזמנה לעלות על אוטובוס לבאר-שבע, רק בגלל שיושבים בו אנשים שחושבים שהם נוסעים לאילת. הרבה יותר היגיוני זה שאלו שרוצים להגיע לבאר שבע ישבו באוטובוס שנוסע לאילת, לא?

גם העובדות מלמדות אחרת. מינרכיה לעולם לא הושגה באמצעים פוליטיים דמוקרטיים. החוקה האמריקאית נכתבה בדם, וגם הקנטונים בשוויץ לחמו במשך מאות שנים על מנת להביס את הממשלה ולצמצם אותה. עוד לא קרה בהיסטוריה של הכוכב פעם אחת שממשלה "רק" הגנה על זכויות הפרט. ממשלות תמיד היו האיום העיקרי מעל זכויות הפרט. ובכל זאת, יש עדיין הרבה "מינרכיסטים" שמתעקשים שאנחנו לא יכולים לוותר על מוסד "הממשלה". למה לא? בגלל, הם טוענים, שאנחנו צריכים שממשלה תעשה משהו שהיא לעולם לא עשתה, על מנת להגן עלינו מפני מעשים שהיא תמיד עשתה. ואז הם מתלוננים כאשר אני אומר שמדינאות היא דת, שמדינה זה רעיון שגוי, בלתי שפוי ובלתי מוסרי.

מינרכיסטים היו רוצים שאנחנו נאמין שהם ממש ממש ממש קרובים לעמדות שלנו, האנרכיסטים. הם היו רוצים שנאמין שהחזון שלהם, של ממשלה קטנה ב-90% מהיום, זה 90% בדרך לאנרכיה, אלינו - ושההבדל בינינו לבינם זה 10% וזה ה-10% האחרונים, ולכן אנחנו יכולים לשתף פעולה ב-90% מהדרך. אבל הנה ההבדל הגדול, העצום, והוא הבדל הרבה יותר גדול מ-10% בעמדות, בינינו, אנרכיסטים, לבין מינרכיסטים: ההבדל הוא שאנחנו לא חושבים שפוליטיקאים הם הבוסים שלנו. אנחנו לא מתייחסים בכבוד לפוליטקאים ובכבוד לתפקיד כביכול שהם נושאים, התפקיד הציבורי שהם כביכול נושאים, מיכוון שאנחנו מבינים שהם לא נושאים בשום תפקיד ציבורי, אנחנו לא חושבים שהם הנציגים שלנו, או איזושהי שטות שכזו, מיכוון שהכל נעשה וממומן בכפייה, ואנחנו לא האזרחים של המדינה, אנחנו לא הבוחרים של הפוליטיקאים, והם לא הנציגים שלנו, הם לא האדמיניסטרטורים שלנו, הם לא המשרתים או העובדים שלנו - הם בסה"כ גברים ונשים שכופים עלינו את הדעות שלהם באיומי אקדח - ולא יותר מזה.

אבל הנה הטירוף המינרכיסטי - הם מסכימים איתנו שממשלה זה רוע, ששליטה זה דבר רע, אבל הם קוראים לזה "רוע הכרחי". וזה טירוף מוחלט, מאחר ואין דבר כזה רוע הכרחי בשום מצב, מקום או זמן בחיים שלנו, מלבד כאשר מינרכיסטים מדברים על ממשלה. פתאום, על חוקי ההיגיון הבסיסי משתנים. אם מחבל מחזיק רובה ומאיים לרצוח אותנו, ואנחנו יורים לו בראש - זה לא מעשה בלתי מוסרי או רע, זו "הגנה עצמית". אם יש לי כפתור דו-מצבי, ובמצב אחד הוא הורג את בנצי ובמצב השני הוא הורג את מומו - אנחנו לא קוראים לזה מעשה רע, או רוע-הכרחי. מעשים יכולים להיות מוסריים, או בלתי מוסריים ורעים - וכפייה זה תמיד בלתי מוסרי ורע - מלבד כאשר זה נעשה מתוך הגנה עצמית. אז, זה לא בלתי מוסרי או רע.

בעוד המינרכיסטים מפללים לחוקה, אני סבור שחוקה היא לא דבר טוב. אני אתן מטאפורה שאולי תעזור להבין את העמדה שלי: אם אני הייתי משאיר מכתב מתחת לדלת של השכנה שלי, שבו אני כותב "אני לא אאנוס אותך, אני לא אגנוב ממך, אני לא ארצח אותך ולא אחטוף אותך." כנראה לאחר שעה היו מגיעים לדלתי כמה שוטרים שהיו מלווים אותי לאבחון פסיכיאטרי ובדיקת מסוכנות. איזה בנאדם נורמלי פונה לאנשים שהוא לא מכיר ומתחיל להבטיח להם שהוא לא יפגע בחיים שלהם או ברכוש שלהם. אף אחד. אההמ... חוץ מפוליטיקאים בכל מקום בעולם. בתחילתה של כל ממשלה, הפוליטיקאים היזמים מצהירים בפני אנשים שהם לא מכירים על כך שהם לא מתכוונים לגפוע בחייהם, בחירותם וברכושם. ואז הם מיד מתחילים לעשות את ההיפך. חוקה, חוקי יסוד - אלו מסמכים מפחידים ומדאיגים. דמיין שיש לך חנות נעליים, דוכן פלאפל או חברת הייטק - ונכנס אליך איש זר ודבר ראשון שהוא אומר: "אני לא אפגע בך", מלחיץ!

ואני חושב שמינרכיסטים פשוט מסרבים להביט פנימה. בכל פעם שאני חושף את הסתירות האיומות שבעמדה המינרכיסטית, קופצים כמה מינרכיסטים ומשיבים במתקפה על העמדה האנרכיסטית שלי - במקום לנסות ליישב את הסתירות בעמדה שלהם עצמם. אנ רואה בהם את הזן הגרוע ביותר של מדינאים, מאחר ובניגוד מוחלט לכל שאר המדינאים, הם מודעים לכל הטיעונים כנגד ממשלה, ובכל זאת מסרבים להביט פנימה לתוך עצמם ולהתמודד עם הסתירות שהם מחזיקים באופן כה אובססיבי.

הם עושים הכל על מנת לא להתמודד. בכל פעם שאני מצביע על אחת הסתירות - "הנשק" המינרכיסטי להתמודד עם החשיפה הזו - זה הטרלה. כלומר, במקום להתייחס לטענה שאני מעלה ולנסות ליישב את הסתירות שבעמדה שלהם - הם מנסים להתקיף את העמדה האנרכיסטית ולשים אותי במגננה. זה תמיד סוג של כשל לוגי או שקר. ויש הבדל גדול בין הטרלה, לדיון כנה ושאלה מתוך סקרנות.

אחת מהדרכים של מדינאים לא להתמודד עם הסתירות בהן הם מחזיקים היא להתקיף את העמדה שלי, ולדרוש שאני אסביר, אפרט בפרטי פרטים איך בדיוק כל דבר יפעל בחברה ללא ממשלה. זו כמובן משימה בלתי אפשרית, מאחר ותמיד אפשר למצוא משהו להתווכח עליו, לא להסכים אליו, ותמיד אפשר לדרוש שאסביר עוד ועוד דברים והנחות יסוד - עד שיגמר היום. זו טקטיקת התשה, מאחר ובכל הזמן המותקף הופך להיות התוקף. מי שמעביר ביקורת על הרעיון של "מדינה" פתאום מוצא את עצמו מגונן על הרעיון של חברה "בלי מדינה" - והמדינאי יכול לנוח בשקט ו*לא להתמודד* עם הסתירות שהוא מחזיק בראש שלו.

אני: "עלוקות לא מרפאות סרטן!"
מדינאי: "אה כן? בוא נשמע מה התרופה שלך לסרטן."
אני: "מחקר. צריך להשתמש במדע ולחקור עד שנמצא משהו שפועל."
מדינאי: "אהה... זה תמיד מילת הקסם "מחקר" ו-"מדע" אף פעם אין לך תשובה מלאה ומלמדת. אז עד שלא תבוא עם תשובה מדוייקות ועובדות מדעיות, אני ממשיך למכור לאנשים עלוקות כנגד סרטן."

מינרכיסטים מתעלמים באופן מוחלט מהסתירות שבבסיס האמונה שלהם. אני מדבר על העובדה שאתה לא יכול להעניק לאחרים סמכויות שאין לך מתכתחילה. אם לי אסור לקחת ממך כסף בכוח, וזה נקרא גניבה, שוד, וזה רע, בלתי מוסרי ולא רצוי - אני לא יכול להאציל את "הזכות" הזו שאין לי לנציג שלי, ואז פשוט לקרוא לזה בשם אחר ולשנות את המשקל המוסרי של הפעולה. גניבה היא גניבה, אלימות היא אלימות.

אמרתי בעבר שתיאורטית הם עושים טוב, כן. תראו, מצד אחד אני חושב שמינרכיסטים עושים עבודה נהדרת. אפילו אם הם לא הולכים כל הדרך עם העקרונות שלהם, עדיין, לשכנע מישהו לתמוך בחופש יחסי זה צעד בכיוון הנכון, וזה יותר קל להסביר לאנשים עקרונות מתי שהם כבר חיים אותם. אז אם מישהו תומך בשוק חופשי ב-90% מהתחומים - תיאורטית יש במה להיאחז כאשר מסבירים לו שגם את ה-10% האחרונים צריך לשחרר. שגם ביטחון, רפואה, חינוך, תשתיות, גישור סכסוכים.. ושבכלל אין צורך בשום סוג של רגולציה. תיאורטית. מעשית, זה פי מאה או פי אלף יותר קשה להזיז מינרכיסט אל עבר אנרכיה, מאשר מדינאי מהשורה. אז תיאורטית, יש לי הרבה כבוד לפועלם של מינרכיסטים. מעשית, נוט-סו-מאטץ'...

אין שום הסבר לוגי או עובדתי מדוע מינרכיה היא שלב בדרך לאנרכיה. זה כמו לטעון שאנחנו צריכים מעט גנבי רכב בכדי להגן על הרכבים שלנו. אני אנסה שוב להסביר עם מטאפורה "לפני שנה גנבו לי את האופניים. זה היה בקיץ, עמדתי להיכנס לחנות וביקשתי מאיש זר ברחוב לשמור לי על האופניים לרגע. הוא הבטיח שהוא שומר עליהן, ואפילו חתם לי על מסמך שהוא מתחייב לשמור עליהן ולמסור לי אותן ככל שאבקש. נכון, הוא בסוף גנב לי את האופניים מיד לאחר שנכנסתי לחנות, אבל מי שמזלזל בחוזה שערכתי עם גנב האופניים, פשוט מסתכל על העניין הזה באופן חד מימדי ולא מסוגל להבין את המשמעות של הגבלת גנבי אופניים בחוזה."

ובכן, מינרכיסטים טוענים שאני רואה את הרעיון של חוקה באופן חד מימדי ושאני פשוט לא מבין את המשמעות של הגבלת שלטון. הם טוענים שזה לא הפיסת נייר עצמה שמגינה עלינו מפני הממשלה, אלא הערכים שהיו לאנשים שערכו את החוקה.

נהדר, כי למשל כיום, כאשר אני רוכב עם חבר על האופניים החדשות, ואני נכנס לחנות ומבקש ממנו לשמור לי עליהן, אני יודע שלחבר יש ערכים ביחס לרכוש שלי, ויש לו את החברות בינינו להפסיד אם הוא יגנוב לי את האופניים. אין כל צורך בחוזה, ואף אחד בחיי היום יום לא עורך הסכם חתום עם חברים שעליהם הוא סומך. לעומת זאת, אין שום תועלת בחתימת חוזה עם אדם זר מהרחוב. מי שירצה לגנוב את האופניים שלי תמיד יוכל לומר "הסתובבתי לשניה ומישהו לקח אותן!" ולי לא יהיה את מי להאשים חוץ מאת עצמי.

אם אף אחד אף פעם לא רימה אותך ולא גנב ממך דבר, אין שום סיבה שתתמוך בקיומה של ממשלה, בכלל. אבל אם כן, אז אתה בטח יודע שעל מנת להגן על הרכוש שלך אתה צריך הרבה יותר מסתם הבטחה ממי שאתה מפקיד בידו את הרכוש שלך. הרעיון המינרכיסטי שאנחנו צריכים להעריך את הפיסת נייר שעל פי מינרכיסטים בעצמם אין לה כל כוח אבל איכשהו, עדיין הם טוענים שהיא מגבילה את השלטון.

מינרכיה זה לא "שלב בדרך" ומינרכיסטים לא רוצים להגיע ליעד הסופי. לפעמים אני חושב שאפילו אם רוב האנשים בישראל ובעולם היו אומרים "אנחנו בעד אנרכיה, אנחנו מבינים שאנחנו לא צריכים ממשלה. אנחנו מבינים את עקרון אי התוקפנות ורוצים לחיות לפיו" מינרכיסטים עדיין היו מנסים לשכנע אותנו שצריך ממשלה קטנה. אפילו כאשר החברה תהיה כבר חופשית ממשלה, מינרכיסטים עדיין ינדנדו לכולנו ויחפשו תירוץ להקים ממשלה. נניח אם למשל 10% מהאנשים יחליטו לא להשתתף בתשלומים למימון כבישים, תשתיות אבטחה - מינרכיסטים יגידו "הנה תירוץ טוב להקים ממשלה, קטנה, ולהכריח את ה-10% לשלם. זה לא צודק שכולנו נשלם יותר והם לא ישלמו כלום." וכאמור, ברגע שתקום ממשלה קטנה שכזו, מה שעלול מאוד לקרות זה שאיכות השירות של הקמת תשתיות ואבטחה - תרד. המונופול שיספק את השירות יהפוך למושחת ברגע ש-100% מהאנשים יאולצו לשלם בכפייה, ולא תהיה יותר שום דרך למדוד האם אלו באמת 90% שמרוצים מהשירות או שפחות. לא תהיה אלטרנטיבה או אפשרות לומר "לא". תנו לחברה 2-3 דורות בתוך מערכת כפייתית שמחסלת כל תחרות, והם כבר לא ידעו איך אפשר בלי המערכת. אז הנה סיבה טובה למה עדיף לאפשר ל-10% לברוח מהאחריות להשתתף בנטל - ולמה להתרחק ממינרכיסטים שאפילו אם תקום חברה חופשית ומשגשגת - יחפשו להקים ממשלה קטנה.

יום שישי, 20 בנובמבר 2015

20 נובמבר, 2015 - בתי כלא בחברה ללא מדינה

הנושאים בתוכנית: באנרכיה יש חוקים, אבל אין שליטים -|- בתי כלא בחברה ללא מדינה

יש לכם משהו מעניין לספר לנו? אולי ביקורת להעביר עלינו? אל תהססו להתקשר: 03-3760383
"פרויקט אין מדינה בישראל" - התוכנית היחידה בישראל שמדברת על חופש! www.Anarchy.co.il - מידי שישי מ-16:00 עד 17:00 בשידור חי


יום ראשון, 15 בנובמבר 2015

איסור החזקת נשק פרטי - מה האלטרנטיבה?

כל אדם שמתנגד לאיסור החזקת נשק פרטי, אבל לא מחזיק באקדח רק בגלל שזה לא חוקי - הוא הוכחה שאנחנו מפחדים משוטרים הרבה יותר מאשר ממחבלים או מפושעים. כאשר אנחנו שומעים על עוד חיסול בעולם התחתון, עוד מקרה שבו "עבריינים" מלכדו רכב של "עבריינים" אחרים עם פצצה, או ירו טילים, אנחנו רואים ש"עבריינים" ממש לא מתרשמים מכל מה שהחוק אומר לגבי הזכות לשאת נשק פרטי. אז "עבריינים" מחזיקים נשק בגלל שהם מפחדים מ"עבריינים" אחרים יותר מאשר משוטרים. ברוב המוחלט של המקרים הנשק משמש אותם להגנה מפני "עבריינים" אחרים, ולא בשביל לפגוע, לסחוט ולאיים על אנשים חפים מפשע.

(אני כותב "עבריינים" בגרשיים, רק בגלל העובדה שהמילה הזו כל כך טעונה, וכוללת בתוכה את רובינו אם לא כולנו. אבל בהקשר הזה, זה מובן שאני מדבר על פושעים. הסיבה שאני בוחר לכתוב "עבריינים" היא שכאשר אנחנו מדברים על פשעים, אנחנו אומרים פושעים, אך כאשר אנחנו מדברים על פושעים בהקשר של דברים שלא קשורים לפשעים שלהם - אנו אומרים "עבריינים". כך למשל הכותרת של כתבה שקראתי היום הייתה: "היכן גרים עברייני הצמרת").

אז אפשר לומר שעיקר הפחד של הציבור הרחב מהזכות להחזקת נשק פרטי - לא נובעת מאותם "עבריינים", כי האיסור כיום לא משפיע עליהם. אז הפחד שלנו נובע רק מאלו שעלולים להשתמש בנשק לרעה בכוונה תחילה או מתוך אמפולסיביות. כמו שאומרים המתנגדים "אנחנו חברה של חמומי מוח". ואני מאוד מסכים עם הטענה האחרונה - בחברה שלנו יש לא מעט חמומי מוח. הם אומנם לא טפשים בשביל לחיות חיי פשע, כי אז הם היו נופלים בתוך הסקטור שכיום נושא נשק על אף האיסור, אבל אני נוטה להסכים שכאשר חמומי המוח יקבלו אקדחים, יקרו יותר מקרים של פגיעה בחפים מפשע. לפחות בהתחלה. וזה בדיוק העניין החמקמק שעליו פוסחים כולם כאשר מדברים על פילוסופיה של חברה וחירות... אני מדבר על ציר הזמן. למעשים יש השלכות, ואנשים שלא לומדים מההיגיון, לומדים מהתוצאות של המעשים שלהם או של אחרים. כן, אפילו מתוצאות של מעשים של אחרים. אם אתם לא מאמינים לי, תראו איך אנשים שומרים על פיהם מלהוציא דיבה על פרופסור חצרוני. אחרי שהוא תבע כמה אנשים והתביע אותם בחובות (לשון הרע זה 70 אלף ש"ח ללא הוכחת נזק). אז אנשים לומדים מהתוצאות של המעשים שלהם וגם של אחרים.

אז כנראה שיהיו כמה מקרים בהם לאנשים חמומי מוח תהיה אצבע קלה על ההדק, וזו תהיה טרגדיה גדולה למישהו אחד או למספר קטן של אנשים. אבל יהיו השלכות, וההשלכות האלו יהיו חמורות בהתאם למעשים, ולהשלכות האלו תהיה השפעה על המעשים העתידיים של אותו סקטור של חמומי מוח.

תוסיפו לזה את העובדה שמיום ליום הטכנולוגיה מתקדמת והמחיר של הצבת מצלמת אבטחה יורד, וזה נהיה פשוט ופשוט ושכיח יותר - זה הפוך לקשה יותר ויותר לבצע פשע ולברוח מההשלכות. אבל כן, עדיין יהיו יותר חמומי מוח חמושים, וחלקם לא ילמדו מהשלכות, ונשק יהיה גם זמין למחבלים שעד כה התחמשו רק בסכין, בשל האופי הספונטני והעצמאי שבו בחרו לבצע את זממם. וכן, יהיו קורבנות מסויימים לחופש לשאת נשק.

אבל בואו נדבר על החלופה, האלטרנטיבה לחופש הזה... ממשלה. אני מעדיף שלחמומי מוח יהיו אקדחים, ולא ממשלה. אלו שמתנגדים לחופש לנשיאת נשק, ולחברה חופשית לגמרי - לא רוצים לדבר על המספרים של קורבנות המשטרה. כמה אנשים חטפו מכות והתעללות נפשית בזמן מעצר? כמה חפים מפשע הורשאו והחירות שלהם נלקחה? כמה אנשים איבדו את כל רכושם בגלל מערכת "הצדק"? לפחות עשרות אלפים מידי שנה. ויש גם את מיליוני הקורבנות של המיסוי והרגולציה, אבל כמובן, מוות זה יותר גרוע משוד, רישוש טוטאלי או כמה ימים או חודשים של התעללות בכלוב המעצר. אבל האם המוות של כמה עשרות אנשים שווה את העבדות של מיליונים? מוות על-ידי מספר חמומי מוח בטח שלא מצדיק את הפגיעה בחירות של מיליונים, אבל נשאלת גם השאלה, האם זה שווה את זה מבחינה תועלתנית.

אם אנחנו מחברים את מספר הימים בהם שהו חפים מפשע במעצר, בכלא, או בעבודה בשביל להרוויח סכום כסף שאח"כ נלקח מהם בכוח על ידי "הממשלה" - נגיע למספר הרבה יותר גבוה של חיי אדם (בחישוב של 80 שנה לחיי אדם). אם נוסיף לחישוב הרשע הקיים היום את מחיר הרשע הפוטנציאלי, או את הרשע מהעבר שבוצע על-ידי ממשלות, ואני מדבר כמובן על הרג של מאות מיליונים של חפים מפשע... רק במאה האחרונה... אני פשוט מעדיף שלכולם יהיו אקדחים - ולא ממשלה.

הדיון מסביב איסור נשיאת הנשק הוא לא דיון וולונטריסטי\אנרכיסטי ומדינאי, אלא אם לוקחים אותו לשם ואז הטיעון שעולה בעד מדינה הוא שההשלכות של חופש להשיג נשק הן כאלו וכאלו. אבל אנחנו מדברים פה ברמה הפרקטית, המדינאית, מדוע לא לאפשר נשק לכל דורש, בדיוק כמו שמאפשרים רכב לכל דורש (כן, יש מבחן בסיסי, ושלילות רישיון ל-300 אלף נהגים, אבל זה עדיין חופש ביחס לאפשרות להשיג רישיון לנשק).

אז אם הטיעון הוא שחמומי מוח ישתמשו בנשק לרעה, בואו נראה. אנחנו אומרים שאנשים שלא מסוגלים לסבול תסכולים עלולים להשתמש בעמדת הכוח לרעה בעת תסכול. בסדר. אנחנו גם יודעים שאנשים שלא מסוגלים לסבול תסכולים אוהבים לחתור לעמדות כוח, היכן שהם מוגנים מפני תסכולים (ואז הם אלו שגורמים את התסכולים לאחרים). אנחנו גם יודעים שיש במשטרה בעיה של אלימות וניצול עמדות כוח. זה במיוחד שכיח בחדרי המעצר, היכן שאין עדים ואין מצלמות - שם רמת האלימות המשטרתית גבוה ביותר. ובכל זאת, אנחנו לא שומעים על הרבה מקרים בהם שוטרים השתמשו בנשק שלהם בצורה שחורגת מהגדרת התפקיד שלהם (כולל החלקים "הלא רשמיים" של התפקיד). התיאוריה שלי היא שאלו הן ההשלכות הידועות מראש שמונעות משוטרים להשתמש בנשק לרעה. ואנחנו יודעים שדווקא לשוטרים יש פחות השלכות לסבול מהן, המערכת נוטה להקל כאשר זה שוטר שנתפס מבצע פשע. מקסימום מפטרים אותו, או חופשה בתשלום.

ושוב, אנחנו יודעים שבקרב השוטרים יש לפחות אותו אחוז של חמומי מוח כמו בציבור הרחב, אם לא הרבה יותר (בשל העובדה שהמקצוע מושך אליו כאלו באופן טבעי, ובשל העובדות שמראות שלא חסרים כאלו בפנים ובעמדות מפתח). ובכל זאת אנחנו לא רואים שוטרים יושבים בכלא באופן יחסי לשאר האוכלוסיה. עניין נוסף שחשוב לקחת בחשבון כאשר באים לבחון את העניין הזה של חופש לשאת נשק מול האיסור הקיים - זו העובדה שחמומי מוח הם תוצאה של דיכוי ממשלתי. אני לא חושב שבחברה חופשית היכן שכולם יכולים לשגשג כלכלית די בקלות, יהיו כל כך הרבה חמומי מוח. שאנשים נחמדים אחד לשני, שאנשים מרוויחים טוב ויש הרבה תרבות פנאי - יש הרבה פחות מצבי רתיחה.

צריך לקחת בחשבון גם את העובדה שבעיקר אנשים שלווים ושקולים יצטיידו בנשק אם הדבר יותר, שרוב האנשים הם לא חמומי מוח. ההשלכות של כך הן שכל חמום מוח ידע טוב שכל אדם אחר שמעצבן אותו יכול לשאת נשק גם הוא, ואז למעשה זה לא בדיוק עמדת כוח כשהוא נושא נשק. למעשה, להרבה יותר אנשים מסביב יהיה נשק, ואי אפשר יהיה לזהות אותם כמו שכיום אפשר על פי מדי חייל, שוטר או שומר. אז איפה שהיום אנחנו רואים התפרצויות זעם, איומים וביריונות קלה, זה רק היגיוני שבחברה מצויידת בנשק - נראה פחות ביריונות ולא יותר.

עכשיו שצמצמנו את תפישת הבעיה עם נשק פרטי לעובדות המציאות, אני רוצה להציע הצעה לניהול סיכונים בחברה חופשית - הרעיון הוא שחברות ביטוח פרטיות ינפיקו רישיונות בצורה אחראית. כלומר, בניגוד למצב היום שבו המדינה מנפיקה, אך איך שום אחריות שמגיעה עם הרישיון - פה אני מדבר על מצב שאם מישהו חמום מוח קיבל רישיון, רכש אקדח וביצע טבח - תהיה חברת ביטוח לתבוע אותה. חנויות יתבעו ויתבעו בהמשך את חברות הביטוח שהנפיקו את הרישיון - וזה יספק את האינטרס שחנויות ירצו לעבוד רק עם חברות ביטוח רציניות ואחראיות. אני לא אכנס לפרטי פרטים איך אפשר ליישם מודל כלכלי חברתי שכזה, אבל רק אסביר שלרעיונות מהסוג הזה מגיעים רק אלו שויתרו על פתרונות כפייתיים. כאשר אתה מוותר על פתרונות שכוללים ממשלה\מדינה, אתה תמצא ים של אפשרויות שאליהן לא תגיע כל עוד אתה לא מוותר על ממשלה. זה לא שממשלה היא פתרון יותר טוב - אלא, כמו שאמר מסלו: "כאשר אתה מחזיק פטיש ביד - הכל מתחיל להיראות כמו מסמר".

יתכן שהרעיון האחרון שהצעתי פה, זה שחברות ביטוח פרטיות ינפיקו רישיונות בצורה אחראית, הוא הדבר שישכנע אתכם שיש דרך למנוע מצב בו כל חמום מוח לבסוף יורה במישהו למוות - אבל זה חשוב לי להזכיר שגם אם לא, גם בלי פתרון שכזה - בהשווה לכאוס, הרס והשמדה שממשלה מסוגלת לבצע, כמה חמומי מוח שרוצחים אנשים בגלל חניה זה משהו שאפשר לחיות איתו, כחברה כמובן. טרגדיה נוראית ומושלמת למי שנרצח בגלל חניה, אבל השמדה שיטתית של מיליוני בני אדם נמנעת. ואם אתם לא חושבים שזה מחיר סביר לשלם, לכו תשאלו ניצולי שואה האם הם היו מוכנים שבתמורה לכך שהשואה לא הייתה מתקיימת, היו נרצחים כמה אנשים בגרמניה ב-1938 בשל סכסוך שכנים על חניה.

יום שישי, 13 בנובמבר 2015

13 נובמבר, 2015 - מהי ממשלה? מהי מדינה?

אורח: אופק נחמיאס

הנושאים בתוכנית: דרכים להוכיח שממשלה לא קיימת, שאין מדינה -|- אתה לא יכול להעניק לאחרים זכויות שאין לך מתכתחילה -|- לא יכולה להיות לאיש מחויבות לעשות משהו רע -|- לא ניתן לשנות את המשמעות של מוסר על ידי חיקוק -|- אם ההגדרה שלך למדינה לא כוללת כפייה, אז במציאות ההגדרה לא מתקיימת, כי אנחנו יודעים שהכל נעשה בכפייה - הממשלה מתקיימת רק בזכות המיסים, שנלקחים מאיתנו באיומים ובכוח -|- אם ההגדרה שלך למדינה כן כוללת כפייה, לא הוכחת שיש מדינה ואזרחים, רק כנופיית פשע וקורבנות, ואז אין חובה או סיבה כלשהי לציית ולתמוך בממשלה -|- משפט כנגד הממשלה -|- כיצד יפתרו סכסוכים בחברה חופשית ללא חוק אחד לכולם וללא בתי משפט -|- חברות גישור סכסוכים -|- עיריית תל אביב: "השאלה שלך לא היגיונית. מה זאת אומרת ראיות שהחוק חל עליך? למה שהוא לא יחול עליך? זה החוק!" -|- לטעון שהנחת העבודה של התביעה היא שהחוק חל, ושזה מבוסס על עובדות, אבל אז אפילו לא לציין מהן העובדות הללו, זו פגיעה חמורה בזכות שלך להתגונן מפני כתב האישום. אתה לא יכול להתגונן מפני עובדות שמוסתרות מפניך או שפשוט לא קיימות -|- לעורכי דין אסור לשקר, זו הפרה של כללי האתיקה של הלשכה וזה עלול לעלות להם ברישיון (אבל זה די ברור לנו שכאשר הם משקרים לטובת המערכת, כלום לא יקרה להם) -|- בירוקרטים חושבים שאנחנו הלקוחות שלהם, ושהם אנשי עסקים מוצלחים שמספקים שירות כה נהדר, שכוווולם רוצים להיות הלקוחות שלהם.

יש לכם משהו מעניין לספר לנו? אולי ביקורת להעביר עלינו? אל תהססו להתקשר: 03-3760383
"פרויקט אין מדינה בישראל" - התוכנית היחידה בישראל שמדברת על חופש! www.Anarchy.co.il - מידי שישי מ-16:00 עד 17:00 בשידור חי

Listen to "פרויקט אין מדינה בישראל - 13 נובמבר, 2015" on Spreaker.

יום שישי, 6 בנובמבר 2015

6 נובמבר, 2015 - מוסר, הסברה ואומנות

אורח: יהונתן בר-אילן

הנושאים בתוכנית: בהמשך לנושא משבוע שעבר, מוסר, כמה דברים שהיה לי להוסיף ולהדגיש -|- התהגות מוסרית היא כזו שאותה כולם יכולים להעדיף, בעוד שהתנהגות בלתי מוסרית תהיה כל התנהגות שאותה לא כולם יכולים להעדיף, אבל את כפיית איסורה כולם יכולים להעדיף -|- איך להסביר לאנשים את הרעיון של חברה חופשית מבלי לגרום לאנטגוניזם -|- לדבר על חברה חופשית מבלי להציע פתרונות -|- מאחר שהממשלה הורסת לכולם את האפשרות ליזום וליצור, ומשאירה את כולנו רק עם הפה ממש מעל פני המים, אחד התחומים שנהרס מאוד זו האומנות. לאנשים אין פנאי לאומנות כי הם במלחמת השרדות, ורוב האומנים המתוסכלים מפנים עיניים לממשלה בתקווה שהיא תספק פתרון בדמות תקציב תרבות, לבעיה שהיא מייצרת כל יום מחדש

יש לכם משהו מעניין לספר לנו? אולי ביקורת להעביר עלינו? אל תהססו להתקשר: 03-3760383
"פרויקט אין מדינה בישראל" - התוכנית היחידה בישראל שמדברת על חופש! www.Anarchy.co.il - מידי שישי מ-16:00 עד 17:00 בשידור חי


יום חמישי, 5 בנובמבר 2015

להעביר את הכל לידיים פרטיות ולפטר את הממשלה?

לפעמים כאשר אני מקבל שאלה שדורשת תשובה ארוכה, והיא שאלה ממש טובה - אני מעדיף לפרסם את התשובה כמאמר או פוסט בפני עצמו. וזה המקרה היום עם השאלה המצויינת של ליטל:

"האם לדעתך צריך להעביר את המשטרה ואת בית המשפט ואת שירותי הבריאות ואת הצבא לידיים פרטיות ולפטר את הממשלה?

אני לא מאמינה בממשלה על אחת כמה וכמה לא זו שיש עכשיו לגמרי נגד. אבל אני גם נגד להעביר הכל לידיים פרטיות, נראה לי לתת לעשירים להתעשר יותר על גבי משאבים טבעיים או על גבי מוסדות שאמורים להינתן לכולם, לא יצא מזה שום דבר טוב, לא אם דפוסי התנהגות עכשווים של אדם לאדם זאב.

ברגע שאתה נותן את כל השירותים הציבורים האלה לידיים פרטיות אתה נותן לבעלי ההון לקבוע לגמרי את כל כללי המשחק, ובגלל שאין חוקים הם גם יוכלו לגרום לשוק לא הוגן ולפגיעה בעסקים מתחרים. דרך אגב המצב עכשיו הוא די אותו דבר בגלל שהממשלה שלנו הפסידה הרבה שירותים ציבוריים לטובת ידיים פרטיות, כמו חברת החשמל לדוג', היום איזה 70% מהשירותים הציבוריים כבר שייך לבעלי הון, והם שולטים בכנסת שלנו. לתת לבעלי ההון את כל המאה אחוז שליטה בשוק יקח מאיתנו את המינימום שיש לנו עכשיו שזה זכויות. ברור שהמצב העכשווי נוראי מכל בחינה שיש, ובני האדם חייבים להתעורר. אבל לפני שאנחנו רוצים לשנות משהו בסדרי העולם, אנחנו צריכים להשתנות, כי בלי זה, לא משנה מה ננסה לבנות, הכל יהרס בגלל שאנחנו חרא של אנשים.

בכלל, כסף, כסף זה מערכת, זה כלכלה הוא לא יכול להשאר בסביבה אנרכיסטית. הגישה היחידה שאני רואה את זה זה קהילות אנרכיסטיות קטנות כלכלה שיתופית כולם חלק מלגדל את האוכל ליצר את החשמל לחנך את הילדים וכן אלה לחנך את הילדים לדעת מה זה טוב ורע ולא רק מה מותר ומה אסור, לדעתי זה האנרכיה היחידה שיכולה להצליח בלי להפוך לכאוס. אבל תסתכל סביב אתה רואה מישהו מעוניין לחשוב על מישהו מלבד עצמו?"


ליטל, אם את לא מאמינה בלתת את כל הכוח לממשלה, ולא לידיים פרטיות, מה נשאר? אני לא מסכים איתך שאסור לתת לעשירים להתעשר יותר, כסף זה לא משחק סכום אפס. הבעיה היא לא כמה כסף יש לעשירים, אלא שהעניים סובלים ומעמד הביניים נמצא כדרך קבע עם הפה קצת מעל המים.

כסף בהחלט יכול להישאר בחברה ללא ממשלה, אפשר למשל להשתמש בזהב, כסף ויהלומים (וכו') או כמו בכלא בסיגריות ומוצרי צריכה כאלו ואחרים, יש גם אפשרות שחברות פרטיות יארגנו עסקאות ברטר סיבוביות, או ינהלו מטבע פרטי. ויש גם מטבעות מבוזרים כמו ביטקוין.

אני מסכים איתך שכלכלה מקומית יכולה לעבוד נהדר, אבל אני לא מסכים איתך שכל אלטרנטיבה לכלכלה מקומית תוביל לכאוס.

ובדיוק כמו שאת אומרת... "תסתכל מסביבך אתה רואה מישהו שמעוניין לחשוב על מישהו אחר מלבד עצמו" זו הסיבה שאני דווקא תומך באינדיבידואליזם כבסיס לחברה חופשית. למרות שמעט מאוד אנשים מוכנים לפעול ולהתנדב למען הזולת, זו לא הבעיה שיש לנו כיום. הבעיה שיש לנו כיום היא שרוב האנשים מנסים לגרום לאחרים לפעול למענם. כלומר, זה לא שהם אנוכיים - אלא שהם מנסים לכפות על הזולת להיות אלטרואיסטי. אנשים גם התנוונו ומרוב ציפיה שאחרים יעשו עבורם את העבודה - הם מוותרים על הדאגה לעצמם. במקום לדאוג לעצמם הם מנסים לכפות על אחרים לספק להם מגורים חינם, אוכל חינם, חינוך בריאות בטחון חינם וכו' וכו'

הנה עוד נקודה מעניינת: בחברה של אלטרואיסטים, להיות אגואיסט זה דבר שיכול להפוך אותך לעשיר. אתה רק מקבל, ולא נותן בחזרה. אבל אנחנו יודעים שהחברה שלנו היא לא חברה של אלטרואיסטים, כך שהעשירים שיש כאן לא נוצרו רק בגלל שהם אגואיסטים. משהו אחר הביא לכך.

ובחברה של אגואיסטים, להיות אלטרואיסט זה אומר להרוס את עצמך מאוד מהר. אתה רק נותן, לא מקבל. בחברה של היום, אלטרואיסטים מהר מאוד מגיעים לתחתית, נכנסים לפאניקה, מתמלאים בזעם - וזה לא מצב טוב שעוזר לשנות שום דבר.

אז כיום החברה שלנו מורכבת מאנשים שהם לא רק אגואיסטים שלא מעוניינים לעזור לזולת - הם גם מעוניינים לנצל אותו. לכפות על אחרים להיות אלטרואיסטים. התוצאה? הם כל הזמן מעניקים כוח לממשלה (שמבטיחה להם שהיא תכפה על העשירים להיות אלטרואיסטים) והם בנוסף הופכים למנוונים (כי הם מאמינים שזה אפשרי שהממשלה תדאג להם מהכסף שהיא תיקח מהעשירים).

ומאחר ורוב החברה היא כזו, גם הפיסגה הכלכלית של החברה מורכבת מאותם האנשים - כאלו שלא רק לא אכפת להם מהזולת - הם גם מנצלים אותו ופוגעים בו. אז הפתרון הוא קודם כל, חייב לעבור דרך "חייה ותן לחיות". תהיה אנוכי, תדאג רק לעצמך (אחרת לא תשרוד כרגע) אבל תפסיק לנצל ולפגוע באחרים - תפסיק לתת לשיטה הזו כוח. ואז אנחנו נשארים עם חור שחור, חסר לנו פה משהו. מי כן יספק עכשיו שירותים בסיסיים כמו סלילת כבישים, רפואה, בטחון, חינוך וכו'?

ופה אני מבין שאלו אנשים פרטיים. עסקים פרטיים, כי אחרי הכל, בעולם יש רק אנשים פרטיים, כולנו אנשים פרטיים, וזה כמו להגיד פשוט: אנשים.

דבר נוסף שאמרת זה שאת חוששת ממצב בו העשירים יפגעו במתחרים שלהם ויווצר שוק לא הוגן. במאמר ישן שתירגמתי שנקרא "ניפוץ מיתוסים לגבי קפיטליזם" אני סוקר את האפשרויות שדבר כזה יקרה, ומראה על ידי לוגיקה פשוטה שזה בלתי אפשרי ליצור מונופול או קרטל ללא קיומו של שלטון - ולא סתם שלטון - אלא שלטון שזוכה לתמיכת הרוב המוחץ של האנשים. כלומר, גם הטענה שמישהו מאוד עשיר יוכל להקים שלטון בכוח הזרוע - לא נכונה - המצב היחיד שיכול לגרום לשוק לא הוגן זה שלטון כמו שיש היום, שנובע מהרצון והתמיכה הרצונית של הרוב. אז לתת דוגמה לעסק פרטי את חברת חשמל, הדואר וכו' זה דבר שגוי, מאחר ואלו מונופולים שקמו בחסות השלטון - והפכו לפרטיים לאחר שהשוק רוסק לחלוטין על ידי השלטון.