לאור העובדה שלאחרונה לקחתי חלק בכמה ויכוחים עם מינרכיסטים (וכידוע, אני לא סלחני כשזה מגיע לרעיונות גרועים שמגיעים בשילוב עם אנשים עקשנים כארזים) - החלטתי לסכם במאמר כמה נקודות בעייתיות (מתוך הרבה) באמונה בדת המינרכיסטית. לא פעם פנו אלי חברים וולונטריסטים והציעו לי לשתף פעולה עם החברה הליברלים. ומתוך ניסיון של שנים, אני כבר יודע שזה לחלוטין חסר סיכוי לנסות לשכנע מינרכיסטים כאשר הם בקבוצה, או כאשר זה נעשה בדיון פומבי באינטרנט. אני כן חושב שאנשים יכולים להשתפר ושביקורת בונה נחוצה, אך המקום והצורה בה אני מעביר את הביקורת היא הפעם מאמר מסכם - וכל אחד מהם יכול לקרוא ולהחכים. או לקרוא ולהיזהר לא להיכנס לשטות הזו מלכתחילה.
אחת הבעיות שאני לא מצליח להבין אצל הליברלים היא שחלקם אנרכיסטים, שסבורים שמינרכיה היא שלב בדרך לאנרכיה, וחלקם האחר סבור שאנרכיה זה דבר רע. שני החלקים מנסים לפתות אנרכיסטים להצטרף אליהם בטענה שמינרכיה היא שלב בדרך לאנרכיה, אבל חצי מהם נגד אנרכיה. כלומר, חלק מהם קצת צבוע, וזה מזכיר לי את מתי שקרניסטים מנסים ללמד טבעונים איך לעשות הסברה. לי זה נשמע כמו הזמנה לעלות על אוטובוס לבאר-שבע, רק בגלל שיושבים בו אנשים שחושבים שהם נוסעים לאילת. הרבה יותר היגיוני זה שאלו שרוצים להגיע לבאר שבע ישבו באוטובוס שנוסע לאילת, לא?
גם העובדות מלמדות אחרת. מינרכיה לעולם לא הושגה באמצעים פוליטיים דמוקרטיים. החוקה האמריקאית נכתבה בדם, וגם הקנטונים בשוויץ לחמו במשך מאות שנים על מנת להביס את הממשלה ולצמצם אותה. עוד לא קרה בהיסטוריה של הכוכב פעם אחת שממשלה "רק" הגנה על זכויות הפרט. ממשלות תמיד היו האיום העיקרי מעל זכויות הפרט. ובכל זאת, יש עדיין הרבה "מינרכיסטים" שמתעקשים שאנחנו לא יכולים לוותר על מוסד "הממשלה". למה לא? בגלל, הם טוענים, שאנחנו צריכים שממשלה תעשה משהו שהיא לעולם לא עשתה, על מנת להגן עלינו מפני מעשים שהיא תמיד עשתה. ואז הם מתלוננים כאשר אני אומר שמדינאות היא דת, שמדינה זה רעיון שגוי, בלתי שפוי ובלתי מוסרי.
מינרכיסטים היו רוצים שאנחנו נאמין שהם ממש ממש ממש קרובים לעמדות שלנו, האנרכיסטים. הם היו רוצים שנאמין שהחזון שלהם, של ממשלה קטנה ב-90% מהיום, זה 90% בדרך לאנרכיה, אלינו - ושההבדל בינינו לבינם זה 10% וזה ה-10% האחרונים, ולכן אנחנו יכולים לשתף פעולה ב-90% מהדרך. אבל הנה ההבדל הגדול, העצום, והוא הבדל הרבה יותר גדול מ-10% בעמדות, בינינו, אנרכיסטים, לבין מינרכיסטים: ההבדל הוא שאנחנו לא חושבים שפוליטיקאים הם הבוסים שלנו. אנחנו לא מתייחסים בכבוד לפוליטקאים ובכבוד לתפקיד כביכול שהם נושאים, התפקיד הציבורי שהם כביכול נושאים, מיכוון שאנחנו מבינים שהם לא נושאים בשום תפקיד ציבורי, אנחנו לא חושבים שהם הנציגים שלנו, או איזושהי שטות שכזו, מיכוון שהכל נעשה וממומן בכפייה, ואנחנו לא האזרחים של המדינה, אנחנו לא הבוחרים של הפוליטיקאים, והם לא הנציגים שלנו, הם לא האדמיניסטרטורים שלנו, הם לא המשרתים או העובדים שלנו - הם בסה"כ גברים ונשים שכופים עלינו את הדעות שלהם באיומי אקדח - ולא יותר מזה.
אבל הנה הטירוף המינרכיסטי - הם מסכימים איתנו שממשלה זה רוע, ששליטה זה דבר רע, אבל הם קוראים לזה "רוע הכרחי". וזה טירוף מוחלט, מאחר ואין דבר כזה רוע הכרחי בשום מצב, מקום או זמן בחיים שלנו, מלבד כאשר מינרכיסטים מדברים על ממשלה. פתאום, על חוקי ההיגיון הבסיסי משתנים. אם מחבל מחזיק רובה ומאיים לרצוח אותנו, ואנחנו יורים לו בראש - זה לא מעשה בלתי מוסרי או רע, זו "הגנה עצמית". אם יש לי כפתור דו-מצבי, ובמצב אחד הוא הורג את בנצי ובמצב השני הוא הורג את מומו - אנחנו לא קוראים לזה מעשה רע, או רוע-הכרחי. מעשים יכולים להיות מוסריים, או בלתי מוסריים ורעים - וכפייה זה תמיד בלתי מוסרי ורע - מלבד כאשר זה נעשה מתוך הגנה עצמית. אז, זה לא בלתי מוסרי או רע.
בעוד המינרכיסטים מפללים לחוקה, אני סבור שחוקה היא לא דבר טוב. אני אתן מטאפורה שאולי תעזור להבין את העמדה שלי: אם אני הייתי משאיר מכתב מתחת לדלת של השכנה שלי, שבו אני כותב "אני לא אאנוס אותך, אני לא אגנוב ממך, אני לא ארצח אותך ולא אחטוף אותך." כנראה לאחר שעה היו מגיעים לדלתי כמה שוטרים שהיו מלווים אותי לאבחון פסיכיאטרי ובדיקת מסוכנות. איזה בנאדם נורמלי פונה לאנשים שהוא לא מכיר ומתחיל להבטיח להם שהוא לא יפגע בחיים שלהם או ברכוש שלהם. אף אחד. אההמ... חוץ מפוליטיקאים בכל מקום בעולם. בתחילתה של כל ממשלה, הפוליטיקאים היזמים מצהירים בפני אנשים שהם לא מכירים על כך שהם לא מתכוונים לגפוע בחייהם, בחירותם וברכושם. ואז הם מיד מתחילים לעשות את ההיפך. חוקה, חוקי יסוד - אלו מסמכים מפחידים ומדאיגים. דמיין שיש לך חנות נעליים, דוכן פלאפל או חברת הייטק - ונכנס אליך איש זר ודבר ראשון שהוא אומר: "אני לא אפגע בך", מלחיץ!
ואני חושב שמינרכיסטים פשוט מסרבים להביט פנימה. בכל פעם שאני חושף את הסתירות האיומות שבעמדה המינרכיסטית, קופצים כמה מינרכיסטים ומשיבים במתקפה על העמדה האנרכיסטית שלי - במקום לנסות ליישב את הסתירות בעמדה שלהם עצמם. אנ רואה בהם את הזן הגרוע ביותר של מדינאים, מאחר ובניגוד מוחלט לכל שאר המדינאים, הם מודעים לכל הטיעונים כנגד ממשלה, ובכל זאת מסרבים להביט פנימה לתוך עצמם ולהתמודד עם הסתירות שהם מחזיקים באופן כה אובססיבי.
הם עושים הכל על מנת לא להתמודד. בכל פעם שאני מצביע על אחת הסתירות - "הנשק" המינרכיסטי להתמודד עם החשיפה הזו - זה הטרלה. כלומר, במקום להתייחס לטענה שאני מעלה ולנסות ליישב את הסתירות שבעמדה שלהם - הם מנסים להתקיף את העמדה האנרכיסטית ולשים אותי במגננה. זה תמיד סוג של כשל לוגי או שקר. ויש הבדל גדול בין הטרלה, לדיון כנה ושאלה מתוך סקרנות.
אחת מהדרכים של מדינאים לא להתמודד עם הסתירות בהן הם מחזיקים היא להתקיף את העמדה שלי, ולדרוש שאני אסביר, אפרט בפרטי פרטים איך בדיוק כל דבר יפעל בחברה ללא ממשלה. זו כמובן משימה בלתי אפשרית, מאחר ותמיד אפשר למצוא משהו להתווכח עליו, לא להסכים אליו, ותמיד אפשר לדרוש שאסביר עוד ועוד דברים והנחות יסוד - עד שיגמר היום. זו טקטיקת התשה, מאחר ובכל הזמן המותקף הופך להיות התוקף. מי שמעביר ביקורת על הרעיון של "מדינה" פתאום מוצא את עצמו מגונן על הרעיון של חברה "בלי מדינה" - והמדינאי יכול לנוח בשקט ו*לא להתמודד* עם הסתירות שהוא מחזיק בראש שלו.
אני: "עלוקות לא מרפאות סרטן!"
מדינאי: "אה כן? בוא נשמע מה התרופה שלך לסרטן."
אני: "מחקר. צריך להשתמש במדע ולחקור עד שנמצא משהו שפועל."
מדינאי: "אהה... זה תמיד מילת הקסם "מחקר" ו-"מדע" אף פעם אין לך תשובה מלאה ומלמדת. אז עד שלא תבוא עם תשובה מדוייקות ועובדות מדעיות, אני ממשיך למכור לאנשים עלוקות כנגד סרטן."
מינרכיסטים מתעלמים באופן מוחלט מהסתירות שבבסיס האמונה שלהם. אני מדבר על העובדה שאתה לא יכול להעניק לאחרים סמכויות שאין לך מתכתחילה. אם לי אסור לקחת ממך כסף בכוח, וזה נקרא גניבה, שוד, וזה רע, בלתי מוסרי ולא רצוי - אני לא יכול להאציל את "הזכות" הזו שאין לי לנציג שלי, ואז פשוט לקרוא לזה בשם אחר ולשנות את המשקל המוסרי של הפעולה. גניבה היא גניבה, אלימות היא אלימות.
אמרתי בעבר שתיאורטית הם עושים טוב, כן. תראו, מצד אחד אני חושב שמינרכיסטים עושים עבודה נהדרת. אפילו אם הם לא הולכים כל הדרך עם העקרונות שלהם, עדיין, לשכנע מישהו לתמוך בחופש יחסי זה צעד בכיוון הנכון, וזה יותר קל להסביר לאנשים עקרונות מתי שהם כבר חיים אותם. אז אם מישהו תומך בשוק חופשי ב-90% מהתחומים - תיאורטית יש במה להיאחז כאשר מסבירים לו שגם את ה-10% האחרונים צריך לשחרר. שגם ביטחון, רפואה, חינוך, תשתיות, גישור סכסוכים.. ושבכלל אין צורך בשום סוג של רגולציה. תיאורטית. מעשית, זה פי מאה או פי אלף יותר קשה להזיז מינרכיסט אל עבר אנרכיה, מאשר מדינאי מהשורה. אז תיאורטית, יש לי הרבה כבוד לפועלם של מינרכיסטים. מעשית, נוט-סו-מאטץ'...
אין שום הסבר לוגי או עובדתי מדוע מינרכיה היא שלב בדרך לאנרכיה. זה כמו לטעון שאנחנו צריכים מעט גנבי רכב בכדי להגן על הרכבים שלנו. אני אנסה שוב להסביר עם מטאפורה "לפני שנה גנבו לי את האופניים. זה היה בקיץ, עמדתי להיכנס לחנות וביקשתי מאיש זר ברחוב לשמור לי על האופניים לרגע. הוא הבטיח שהוא שומר עליהן, ואפילו חתם לי על מסמך שהוא מתחייב לשמור עליהן ולמסור לי אותן ככל שאבקש. נכון, הוא בסוף גנב לי את האופניים מיד לאחר שנכנסתי לחנות, אבל מי שמזלזל בחוזה שערכתי עם גנב האופניים, פשוט מסתכל על העניין הזה באופן חד מימדי ולא מסוגל להבין את המשמעות של הגבלת גנבי אופניים בחוזה."
ובכן, מינרכיסטים טוענים שאני רואה את הרעיון של חוקה באופן חד מימדי ושאני פשוט לא מבין את המשמעות של הגבלת שלטון. הם טוענים שזה לא הפיסת נייר עצמה שמגינה עלינו מפני הממשלה, אלא הערכים שהיו לאנשים שערכו את החוקה.
נהדר, כי למשל כיום, כאשר אני רוכב עם חבר על האופניים החדשות, ואני נכנס לחנות ומבקש ממנו לשמור לי עליהן, אני יודע שלחבר יש ערכים ביחס לרכוש שלי, ויש לו את החברות בינינו להפסיד אם הוא יגנוב לי את האופניים. אין כל צורך בחוזה, ואף אחד בחיי היום יום לא עורך הסכם חתום עם חברים שעליהם הוא סומך. לעומת זאת, אין שום תועלת בחתימת חוזה עם אדם זר מהרחוב. מי שירצה לגנוב את האופניים שלי תמיד יוכל לומר "הסתובבתי לשניה ומישהו לקח אותן!" ולי לא יהיה את מי להאשים חוץ מאת עצמי.
אם אף אחד אף פעם לא רימה אותך ולא גנב ממך דבר, אין שום סיבה שתתמוך בקיומה של ממשלה, בכלל. אבל אם כן, אז אתה בטח יודע שעל מנת להגן על הרכוש שלך אתה צריך הרבה יותר מסתם הבטחה ממי שאתה מפקיד בידו את הרכוש שלך. הרעיון המינרכיסטי שאנחנו צריכים להעריך את הפיסת נייר שעל פי מינרכיסטים בעצמם אין לה כל כוח אבל איכשהו, עדיין הם טוענים שהיא מגבילה את השלטון.
מינרכיה זה לא "שלב בדרך" ומינרכיסטים לא רוצים להגיע ליעד הסופי. לפעמים אני חושב שאפילו אם רוב האנשים בישראל ובעולם היו אומרים "אנחנו בעד אנרכיה, אנחנו מבינים שאנחנו לא צריכים ממשלה. אנחנו מבינים את עקרון אי התוקפנות ורוצים לחיות לפיו" מינרכיסטים עדיין היו מנסים לשכנע אותנו שצריך ממשלה קטנה. אפילו כאשר החברה תהיה כבר חופשית ממשלה, מינרכיסטים עדיין ינדנדו לכולנו ויחפשו תירוץ להקים ממשלה. נניח אם למשל 10% מהאנשים יחליטו לא להשתתף בתשלומים למימון כבישים, תשתיות אבטחה - מינרכיסטים יגידו "הנה תירוץ טוב להקים ממשלה, קטנה, ולהכריח את ה-10% לשלם. זה לא צודק שכולנו נשלם יותר והם לא ישלמו כלום." וכאמור, ברגע שתקום ממשלה קטנה שכזו, מה שעלול מאוד לקרות זה שאיכות השירות של הקמת תשתיות ואבטחה - תרד. המונופול שיספק את השירות יהפוך למושחת ברגע ש-100% מהאנשים יאולצו לשלם בכפייה, ולא תהיה יותר שום דרך למדוד האם אלו באמת 90% שמרוצים מהשירות או שפחות. לא תהיה אלטרנטיבה או אפשרות לומר "לא". תנו לחברה 2-3 דורות בתוך מערכת כפייתית שמחסלת כל תחרות, והם כבר לא ידעו איך אפשר בלי המערכת. אז הנה סיבה טובה למה עדיף לאפשר ל-10% לברוח מהאחריות להשתתף בנטל - ולמה להתרחק ממינרכיסטים שאפילו אם תקום חברה חופשית ומשגשגת - יחפשו להקים ממשלה קטנה.
אחת הבעיות שאני לא מצליח להבין אצל הליברלים היא שחלקם אנרכיסטים, שסבורים שמינרכיה היא שלב בדרך לאנרכיה, וחלקם האחר סבור שאנרכיה זה דבר רע. שני החלקים מנסים לפתות אנרכיסטים להצטרף אליהם בטענה שמינרכיה היא שלב בדרך לאנרכיה, אבל חצי מהם נגד אנרכיה. כלומר, חלק מהם קצת צבוע, וזה מזכיר לי את מתי שקרניסטים מנסים ללמד טבעונים איך לעשות הסברה. לי זה נשמע כמו הזמנה לעלות על אוטובוס לבאר-שבע, רק בגלל שיושבים בו אנשים שחושבים שהם נוסעים לאילת. הרבה יותר היגיוני זה שאלו שרוצים להגיע לבאר שבע ישבו באוטובוס שנוסע לאילת, לא?
גם העובדות מלמדות אחרת. מינרכיה לעולם לא הושגה באמצעים פוליטיים דמוקרטיים. החוקה האמריקאית נכתבה בדם, וגם הקנטונים בשוויץ לחמו במשך מאות שנים על מנת להביס את הממשלה ולצמצם אותה. עוד לא קרה בהיסטוריה של הכוכב פעם אחת שממשלה "רק" הגנה על זכויות הפרט. ממשלות תמיד היו האיום העיקרי מעל זכויות הפרט. ובכל זאת, יש עדיין הרבה "מינרכיסטים" שמתעקשים שאנחנו לא יכולים לוותר על מוסד "הממשלה". למה לא? בגלל, הם טוענים, שאנחנו צריכים שממשלה תעשה משהו שהיא לעולם לא עשתה, על מנת להגן עלינו מפני מעשים שהיא תמיד עשתה. ואז הם מתלוננים כאשר אני אומר שמדינאות היא דת, שמדינה זה רעיון שגוי, בלתי שפוי ובלתי מוסרי.
מינרכיסטים היו רוצים שאנחנו נאמין שהם ממש ממש ממש קרובים לעמדות שלנו, האנרכיסטים. הם היו רוצים שנאמין שהחזון שלהם, של ממשלה קטנה ב-90% מהיום, זה 90% בדרך לאנרכיה, אלינו - ושההבדל בינינו לבינם זה 10% וזה ה-10% האחרונים, ולכן אנחנו יכולים לשתף פעולה ב-90% מהדרך. אבל הנה ההבדל הגדול, העצום, והוא הבדל הרבה יותר גדול מ-10% בעמדות, בינינו, אנרכיסטים, לבין מינרכיסטים: ההבדל הוא שאנחנו לא חושבים שפוליטיקאים הם הבוסים שלנו. אנחנו לא מתייחסים בכבוד לפוליטקאים ובכבוד לתפקיד כביכול שהם נושאים, התפקיד הציבורי שהם כביכול נושאים, מיכוון שאנחנו מבינים שהם לא נושאים בשום תפקיד ציבורי, אנחנו לא חושבים שהם הנציגים שלנו, או איזושהי שטות שכזו, מיכוון שהכל נעשה וממומן בכפייה, ואנחנו לא האזרחים של המדינה, אנחנו לא הבוחרים של הפוליטיקאים, והם לא הנציגים שלנו, הם לא האדמיניסטרטורים שלנו, הם לא המשרתים או העובדים שלנו - הם בסה"כ גברים ונשים שכופים עלינו את הדעות שלהם באיומי אקדח - ולא יותר מזה.
אבל הנה הטירוף המינרכיסטי - הם מסכימים איתנו שממשלה זה רוע, ששליטה זה דבר רע, אבל הם קוראים לזה "רוע הכרחי". וזה טירוף מוחלט, מאחר ואין דבר כזה רוע הכרחי בשום מצב, מקום או זמן בחיים שלנו, מלבד כאשר מינרכיסטים מדברים על ממשלה. פתאום, על חוקי ההיגיון הבסיסי משתנים. אם מחבל מחזיק רובה ומאיים לרצוח אותנו, ואנחנו יורים לו בראש - זה לא מעשה בלתי מוסרי או רע, זו "הגנה עצמית". אם יש לי כפתור דו-מצבי, ובמצב אחד הוא הורג את בנצי ובמצב השני הוא הורג את מומו - אנחנו לא קוראים לזה מעשה רע, או רוע-הכרחי. מעשים יכולים להיות מוסריים, או בלתי מוסריים ורעים - וכפייה זה תמיד בלתי מוסרי ורע - מלבד כאשר זה נעשה מתוך הגנה עצמית. אז, זה לא בלתי מוסרי או רע.
בעוד המינרכיסטים מפללים לחוקה, אני סבור שחוקה היא לא דבר טוב. אני אתן מטאפורה שאולי תעזור להבין את העמדה שלי: אם אני הייתי משאיר מכתב מתחת לדלת של השכנה שלי, שבו אני כותב "אני לא אאנוס אותך, אני לא אגנוב ממך, אני לא ארצח אותך ולא אחטוף אותך." כנראה לאחר שעה היו מגיעים לדלתי כמה שוטרים שהיו מלווים אותי לאבחון פסיכיאטרי ובדיקת מסוכנות. איזה בנאדם נורמלי פונה לאנשים שהוא לא מכיר ומתחיל להבטיח להם שהוא לא יפגע בחיים שלהם או ברכוש שלהם. אף אחד. אההמ... חוץ מפוליטיקאים בכל מקום בעולם. בתחילתה של כל ממשלה, הפוליטיקאים היזמים מצהירים בפני אנשים שהם לא מכירים על כך שהם לא מתכוונים לגפוע בחייהם, בחירותם וברכושם. ואז הם מיד מתחילים לעשות את ההיפך. חוקה, חוקי יסוד - אלו מסמכים מפחידים ומדאיגים. דמיין שיש לך חנות נעליים, דוכן פלאפל או חברת הייטק - ונכנס אליך איש זר ודבר ראשון שהוא אומר: "אני לא אפגע בך", מלחיץ!
ואני חושב שמינרכיסטים פשוט מסרבים להביט פנימה. בכל פעם שאני חושף את הסתירות האיומות שבעמדה המינרכיסטית, קופצים כמה מינרכיסטים ומשיבים במתקפה על העמדה האנרכיסטית שלי - במקום לנסות ליישב את הסתירות בעמדה שלהם עצמם. אנ רואה בהם את הזן הגרוע ביותר של מדינאים, מאחר ובניגוד מוחלט לכל שאר המדינאים, הם מודעים לכל הטיעונים כנגד ממשלה, ובכל זאת מסרבים להביט פנימה לתוך עצמם ולהתמודד עם הסתירות שהם מחזיקים באופן כה אובססיבי.
הם עושים הכל על מנת לא להתמודד. בכל פעם שאני מצביע על אחת הסתירות - "הנשק" המינרכיסטי להתמודד עם החשיפה הזו - זה הטרלה. כלומר, במקום להתייחס לטענה שאני מעלה ולנסות ליישב את הסתירות שבעמדה שלהם - הם מנסים להתקיף את העמדה האנרכיסטית ולשים אותי במגננה. זה תמיד סוג של כשל לוגי או שקר. ויש הבדל גדול בין הטרלה, לדיון כנה ושאלה מתוך סקרנות.
אחת מהדרכים של מדינאים לא להתמודד עם הסתירות בהן הם מחזיקים היא להתקיף את העמדה שלי, ולדרוש שאני אסביר, אפרט בפרטי פרטים איך בדיוק כל דבר יפעל בחברה ללא ממשלה. זו כמובן משימה בלתי אפשרית, מאחר ותמיד אפשר למצוא משהו להתווכח עליו, לא להסכים אליו, ותמיד אפשר לדרוש שאסביר עוד ועוד דברים והנחות יסוד - עד שיגמר היום. זו טקטיקת התשה, מאחר ובכל הזמן המותקף הופך להיות התוקף. מי שמעביר ביקורת על הרעיון של "מדינה" פתאום מוצא את עצמו מגונן על הרעיון של חברה "בלי מדינה" - והמדינאי יכול לנוח בשקט ו*לא להתמודד* עם הסתירות שהוא מחזיק בראש שלו.
אני: "עלוקות לא מרפאות סרטן!"
מדינאי: "אה כן? בוא נשמע מה התרופה שלך לסרטן."
אני: "מחקר. צריך להשתמש במדע ולחקור עד שנמצא משהו שפועל."
מדינאי: "אהה... זה תמיד מילת הקסם "מחקר" ו-"מדע" אף פעם אין לך תשובה מלאה ומלמדת. אז עד שלא תבוא עם תשובה מדוייקות ועובדות מדעיות, אני ממשיך למכור לאנשים עלוקות כנגד סרטן."
מינרכיסטים מתעלמים באופן מוחלט מהסתירות שבבסיס האמונה שלהם. אני מדבר על העובדה שאתה לא יכול להעניק לאחרים סמכויות שאין לך מתכתחילה. אם לי אסור לקחת ממך כסף בכוח, וזה נקרא גניבה, שוד, וזה רע, בלתי מוסרי ולא רצוי - אני לא יכול להאציל את "הזכות" הזו שאין לי לנציג שלי, ואז פשוט לקרוא לזה בשם אחר ולשנות את המשקל המוסרי של הפעולה. גניבה היא גניבה, אלימות היא אלימות.
אמרתי בעבר שתיאורטית הם עושים טוב, כן. תראו, מצד אחד אני חושב שמינרכיסטים עושים עבודה נהדרת. אפילו אם הם לא הולכים כל הדרך עם העקרונות שלהם, עדיין, לשכנע מישהו לתמוך בחופש יחסי זה צעד בכיוון הנכון, וזה יותר קל להסביר לאנשים עקרונות מתי שהם כבר חיים אותם. אז אם מישהו תומך בשוק חופשי ב-90% מהתחומים - תיאורטית יש במה להיאחז כאשר מסבירים לו שגם את ה-10% האחרונים צריך לשחרר. שגם ביטחון, רפואה, חינוך, תשתיות, גישור סכסוכים.. ושבכלל אין צורך בשום סוג של רגולציה. תיאורטית. מעשית, זה פי מאה או פי אלף יותר קשה להזיז מינרכיסט אל עבר אנרכיה, מאשר מדינאי מהשורה. אז תיאורטית, יש לי הרבה כבוד לפועלם של מינרכיסטים. מעשית, נוט-סו-מאטץ'...
אין שום הסבר לוגי או עובדתי מדוע מינרכיה היא שלב בדרך לאנרכיה. זה כמו לטעון שאנחנו צריכים מעט גנבי רכב בכדי להגן על הרכבים שלנו. אני אנסה שוב להסביר עם מטאפורה "לפני שנה גנבו לי את האופניים. זה היה בקיץ, עמדתי להיכנס לחנות וביקשתי מאיש זר ברחוב לשמור לי על האופניים לרגע. הוא הבטיח שהוא שומר עליהן, ואפילו חתם לי על מסמך שהוא מתחייב לשמור עליהן ולמסור לי אותן ככל שאבקש. נכון, הוא בסוף גנב לי את האופניים מיד לאחר שנכנסתי לחנות, אבל מי שמזלזל בחוזה שערכתי עם גנב האופניים, פשוט מסתכל על העניין הזה באופן חד מימדי ולא מסוגל להבין את המשמעות של הגבלת גנבי אופניים בחוזה."
ובכן, מינרכיסטים טוענים שאני רואה את הרעיון של חוקה באופן חד מימדי ושאני פשוט לא מבין את המשמעות של הגבלת שלטון. הם טוענים שזה לא הפיסת נייר עצמה שמגינה עלינו מפני הממשלה, אלא הערכים שהיו לאנשים שערכו את החוקה.
נהדר, כי למשל כיום, כאשר אני רוכב עם חבר על האופניים החדשות, ואני נכנס לחנות ומבקש ממנו לשמור לי עליהן, אני יודע שלחבר יש ערכים ביחס לרכוש שלי, ויש לו את החברות בינינו להפסיד אם הוא יגנוב לי את האופניים. אין כל צורך בחוזה, ואף אחד בחיי היום יום לא עורך הסכם חתום עם חברים שעליהם הוא סומך. לעומת זאת, אין שום תועלת בחתימת חוזה עם אדם זר מהרחוב. מי שירצה לגנוב את האופניים שלי תמיד יוכל לומר "הסתובבתי לשניה ומישהו לקח אותן!" ולי לא יהיה את מי להאשים חוץ מאת עצמי.
אם אף אחד אף פעם לא רימה אותך ולא גנב ממך דבר, אין שום סיבה שתתמוך בקיומה של ממשלה, בכלל. אבל אם כן, אז אתה בטח יודע שעל מנת להגן על הרכוש שלך אתה צריך הרבה יותר מסתם הבטחה ממי שאתה מפקיד בידו את הרכוש שלך. הרעיון המינרכיסטי שאנחנו צריכים להעריך את הפיסת נייר שעל פי מינרכיסטים בעצמם אין לה כל כוח אבל איכשהו, עדיין הם טוענים שהיא מגבילה את השלטון.
מינרכיה זה לא "שלב בדרך" ומינרכיסטים לא רוצים להגיע ליעד הסופי. לפעמים אני חושב שאפילו אם רוב האנשים בישראל ובעולם היו אומרים "אנחנו בעד אנרכיה, אנחנו מבינים שאנחנו לא צריכים ממשלה. אנחנו מבינים את עקרון אי התוקפנות ורוצים לחיות לפיו" מינרכיסטים עדיין היו מנסים לשכנע אותנו שצריך ממשלה קטנה. אפילו כאשר החברה תהיה כבר חופשית ממשלה, מינרכיסטים עדיין ינדנדו לכולנו ויחפשו תירוץ להקים ממשלה. נניח אם למשל 10% מהאנשים יחליטו לא להשתתף בתשלומים למימון כבישים, תשתיות אבטחה - מינרכיסטים יגידו "הנה תירוץ טוב להקים ממשלה, קטנה, ולהכריח את ה-10% לשלם. זה לא צודק שכולנו נשלם יותר והם לא ישלמו כלום." וכאמור, ברגע שתקום ממשלה קטנה שכזו, מה שעלול מאוד לקרות זה שאיכות השירות של הקמת תשתיות ואבטחה - תרד. המונופול שיספק את השירות יהפוך למושחת ברגע ש-100% מהאנשים יאולצו לשלם בכפייה, ולא תהיה יותר שום דרך למדוד האם אלו באמת 90% שמרוצים מהשירות או שפחות. לא תהיה אלטרנטיבה או אפשרות לומר "לא". תנו לחברה 2-3 דורות בתוך מערכת כפייתית שמחסלת כל תחרות, והם כבר לא ידעו איך אפשר בלי המערכת. אז הנה סיבה טובה למה עדיף לאפשר ל-10% לברוח מהאחריות להשתתף בנטל - ולמה להתרחק ממינרכיסטים שאפילו אם תקום חברה חופשית ומשגשגת - יחפשו להקים ממשלה קטנה.
