על פי ויקיפדיה, מקור המילה "דת" הוא בשפה הפרסית ופירושה: חוק, משפט או פקודת המלך. ניתן למצוא הרבה מאפיינים משותפים לכל או לרוב הדתות, כגון: מנהגים, טקסים, פולחנים, אמונה באל אחד או יותר, אמונה שלאנשים מסוימים יש חיבור טוב יותר או מעמד גבוה יותר בעיני אותו אל או אותם אלים, לפעמים זו אמונה לאו דווקא באל אלא בכוחות כלשהם שאינם ניתנים למדידה על-ידי החושים, והם לא מבוססים על חוקי ההיגיון.
מיסיונריות היא גם מאפיין די נפוץ, וכמובן מאמינים, שכן כאשר זה רק אדם אחד או שתיים לרוב נכנה את זה "שגעון" וכאשר זו קבוצה קטנה נכנה אותה "כת". מאפיינים שכיחים נוספים הם תפילה, תשמישי קדושה ואמונות טפלות.
לדת אין הגדרה מקובלת אחת, אך על כמה מההגדרות אין עוררין, למשל "דת - אמונה, או סגידה לאל אחד או יותר" למרות שזו לא הגדרה שמכילה בתוכה את כל סוגי הדתות, שכן בבודהיזם ובסוגים מסוימים של הינדואיזם למשל, אין אל או אלילים - אלא רק מערכת אמונות מרכזית. על פי רוב הדתות, אם לא כולן, המטרה של דת היא שלום, פשטות, יושר, שוויון, קהילה, אהבה, אושר וצדק חברתי.
למרות המטרה המוצהרת של הדת, בספרי הקודש תמיד ניתן למצוא עידוד למעשים לא כל כך מוסריים כגון רצח עם, הטבעה של האנושות כולה, אונס, עבדות, התרת דמם של "האחרים" (אלו שמאמינים באחת מ-39,999 הדתות האחרות), סקילה באבנים של הומואים, מחללי שבת, מלווים בריבית וכו'. לאורך ההיסטוריה ניתן לראות כיצד התיאוריות האלו הפכו למעשים. גם מדינות חרתו על דגלן את המילים שלום, צדק, בטחון, קהילה וכו' וההיסטוריה מראה שלא מעט מדינות הפכו למנגנוני ניצול, שיעבוד, רצח, מלחמה ועינוי.
כמעט כל דת שאני יכול לחשוב עליה כוללת הגדרות של טוב ורע, חלקן או רובן סובייקטיביות. מאחר והתווית "אתה אדם רע!" הייתה ועדיין היינה כלי להפחיד מאמינים מלפקפק או לנטוש את הדת, אני חושב שמערכת של תיאוריות מוסריות תהיה מרכיב של דת (וכמובן שאם יש יוצא מן הכלל, הוא רק מוכיח את הכלל). הפלא ופלא, גם מדינות עשו כן והגדירו מחדש מהם מעשים רעים. מי שביצע מעשה או מחדל המוגדר במדינה כרע, נענש, ומי שרק תמך ברעיון של לנטוש את המדינה כרעיון ומוסד לניהול החברה - זכה לגינויים והאשמות כגון: "לא אכפת לך מהעניים. אתה רוצה שכולם ימותו. אתה רוצה שלא יהיו כבישים. כולם ירצחו ויאכלו את כולם. כלבים וחתולים ישחקו ביחד. אתה רוצה אנרכיה, ממזר מטורף!"
מאחר ואנחנו חיים בתקופה די חילונית, בה הרעיון של חופש בחירה ואמונה הוא די מקובל, ואפילו דתיים רבים סבורים שאין לכפות אמונות ודרך חיים על הזולת - כדאי שנעשה השוואה בין האמונה בדת כמו יהדות, איסלאם ונצרות, לבין האמונה במדינה. התקווה היא שאולי זה יעזור לשכנע מדינאים להפסיק לתמוך בכפייה של האמונה שלהם, או לפחות לשכנע אותם לשקול את עניין מחדש. אנחנו יודעים שעד לפני 300 שנים ההצדקה עוד הייתה "הזכות האלוהית של מלכים למלוך", ומאחר ואנחנו יודעים היום שזה היה רק בולשיט ושמלכים סתם ניצלו לרעה את הכוח שלהם ואת הבורות של אנשים - כדאי שנשאל את עצמנו "מניין מגיעה כביכול הזכות שמדינאים טוענים שיש לפוליטיקאים לשלוט בנו?".
הנה כמה מהתכונות והסממנים המשותפים לאמונה בדת ולאמונה במדינה:
1. ריכוזיות. הכוח הכי גדול של החברה מרוכז בפסגת הפירמידה.
2. ספרים קדושים. ספרי חוק, כללים, תקנות ורגולציות משמשים כמנגנון לשליטה וניהול האוכלוסייה.
3. חגים. כמו החגים בדת, למדינה יש ימים מיוחדים משלה, בהם חוגגים את קיומה של המדינה ואת האח"מים שלה.
4. כהונה. למדינה, בדיוק כמו לדת, יש מעמדות מיוחדות של אנשים בקצה ההיררכיה, ומסופר שיש להם יותר ידע וזכויות מאשר לכל שאר האוכלוסייה. אלו הם כמובן: פוליטיקאים, שופטים, וכוחות האכיפה.
5. מקדשים. גם למדינה יש מקדשים... יש לה מבנים גרנדיוזים שנבנו בעזרת כסף שנגנב או נלקח בכוח, ובהם כל הקסם אמור להתרחש: ישיבות הממשלה, ועדות מחוקקים, אירועי הנצחה, בתי משפט וכו' אלו תמיד בנויים בכזו צורה בולטת שנועדה להעביר את הרעיון שהמדינה היא הדבר העצום ביותר בחברה.
6. מטיפים ואידיוטים שימושיים. לכל דת יש קבוצה של מטיפים ומאמינים שידבקו בה בעקשנות עיוורת. גם למדינה יש כאלו, אלו הם ציבור המצביעים בבחירות, כל ה-"אזרחים שומרי חוק ומשלמי מסים" שזוכים להמון עידוד ורוח גבית מאנשי התקשורת, שמהווים את המעמד של המטיפים במדינה.
7. צדקה. בעוד שבדת מצופה מהמאמינים לתרום למען נזקקים, במקרה של מדינה, הצדקה הזו היא לא אפשרות\בחירה, אלא דבר שנעשה על-ידי כוחניות. אם לא תשלם תגיע לגיהינום, אותו המאמינים במדינה בנו במו ידיהם: כלא. מדינאים מאמינים שכולם צריכים לשלם את המסים שלהם, ועל מי שחושב אחרת תוטל בושה ויטען שהוא פשוט שונא את העניים, שונא נשים, גזען או פשוט שונא מכוניות.
8. מיתוסים. כל דת צריכה סיפור התחלתי שישאב אנשים לתוכה. במקרה של המדינה, ללא ספק יצא לכם לשמוע מעשיות דומות לאלו: "אנשים טובים שניצחו את השלטונות ובתי המלוכה על מנת שיוכלו להחליט בעצמם איך לחיות ולהיות חופשיים. מה שטוב לחברה יותר חשוב ממה שטוב לפרט. כל האנשים שווים. הממשלה יכולה, בעזרת הכוח הרב המרוכז בה, לפתור כל בעיה חברתית. ללא ממשלה לא יהיו לנו כבישים או בתי ספר או שירותי רפואה. ללא בתי משפט ממשלתיים לא יהיה לנו צדק". כל המעשיות האלו, כמובן, הן לא יותר משטויות במיץ בגלל שהממשלה לא מקיימת את מה שהיא מבטיחה.
9. אמת אבסולוטית. האמונה במדינה לרוב מביאה אנשים להאמין שממשלה כרעיון לא יכולה להיות רעיון שגוי, שהיא מסוגלת לרפא כל תחלואה חברתית, ושכל דבר שאנשים לא אוהבים בממשלה ניתן לשינוי על ידי השתתפות בבחירות. משהו אחד אי אפשר לשנות, אף פעם, הציבור לעולם לא יורשה להצביע בעד או נגד קיום הממשלה. היא נמצאת שם לנצח, עם או בלי הרצון של הציבור. הציבור לא חושד אפילו בממשלה כרעיון, אלא רק בממשלה כמוסד, ביישום של אותו רעיון. הרעיון עצמו נחשב לאמת אבסולוטית, ללוגיקה אטומית.
10. חיי נצח. המדינה מבטיחה חיי נצח לאנשים במעמדות או דרגות מסוימות: לעצמה - המדינה קיימת לנצח, תודות לאמונה העיקשת של מעריציה שמוכני למות למענה, תאגידים - לתאגידים יש מעמד על-טבעי מבחינה משפטית, יש להם זכויות שאין לאף אדם פרטי, הם חיים לנצח והאחריות שלהם מוגבלת. מאיפה מגיעים הזכויות העל-טבעיות האלו? אף אחד לא יודע. אבל הממשלה סגורה על זה שיש להם את היכולת להעניק את הזכויות האלו. כמו לרוב הדתות המודרניות, גם למדינה יש קנאות אובססיבית לדמויות מהעבר שהיו קשורות להקמתה, הן תמיד מתוארות כאנשים בעלי יושרה וחכמה בלתי משתווה לזו של שאר האנשים. הוגי המדינה, פוליטיקאים לשעבר וכל שאר החברה הטובים שהצילו אותנו מעריצות והעניקו לנו חופש.
11. קשר רגשי. בדיוק כמו שלדתות יש מקומות קדושים, סימנים וחפצים חשובים - למדינה יש סמלים ומקומות ואף תפילות (המנון) שגורמות למאמינים מסוימים לבכות, להתרגז, להקריב או לסכן את חייהם עצמם וכמובן את חייהם של אחרים קודם כל.
יש כל מיני תת-סוגים של אמונה במדינה - אך כל אלו כוללים מרכיב הכרחי אחד: האמונה שנציגי הממשלה הם יותר מסתם אנשים רגילים. אלילים אולי? מלאכים אולי? לא, הם יותר כמו ארכיטקטים, שתחום ההבנה שלהם כה גדול מזה של האדם הממוצע, והם מתוארים כישויות על-טבעיות שקיימות על מנת להכווין את המין-האנושי.
לדתות יש אנשים שדרכם האלוהים מביעים את רצונם אל הציבור, ולמדינה יש את הממשלה, ועל פי הסיפורים הממשלה מורכבת מאנשים רגילים שמייצגים את המדינה. המדינה היא למעשה ישות במעמד זהה לאלוהים בשאר דתות, היא קיימת אך לא ניתן למדוד אותה, לראות אותה או לגעת בה. הפוליטיקאים שבממשלה הם לא המדינה, הם רק מייצגים אותה. זהו רעיון, אך לרעיון הזה יש מעמד על-טבעי, שכן מבחינה מוסרית הוא עליון ביחס לבני אדם רגילים - ומותר לנציגים של הרעיון הזה לפגוע בבני אדם רגילים על מנת להגן על הרעיון הזה.
כמו הרעיונות שעליהם מבוססות דתות רבות, גם הרעיון של מדינה אינו הגיוני אפילו בתיאוריה. כפי שאלוהים הוא כל יכול, אך לא יכול ליצור אבן שהוא לא יוכל להרים אותה, כפי שאלוהים יודע הכל, יודע מה יהיה מחר אך יכול לשנות את מה שיהיה מחר... הרעיון של מדינה הוא ששימוש באלימות יפתור בעיות חברתיות. בשעה שדתיים סוגדים לקסם מסתורי ולקוסמים שיש רק באגדות, המדינאים סוגדים לכוח פוליטי ולבריונים בתחפושות כחולות.
היבט נוסף שמוכיח שהרעיון של מדינה איננו הגיוני בדיוק כמו דת, זו העובדה שזה פשוט בלתי אפשרי ליישם את אותם כללים של מוסר לגבי מדינה (או פוליטיקאים ובירוקרטים) כמו שאפשר ביחס לאנשים רגילים. המדינה היא רעיון "הגיוני" ממש כמו הרעיון ש-"לגנוב זה דבר רע כאשר יהושוע עושה את זה, אבל לגנוב זה טוב כאשר נפתלי עושה את זה". רצח זה דבר טוב כאשר אלוהים עושה את זה, אבל רע כאשר אנשים עושים את זה. המוסר בדתות המקובלות עדיין יותר הגיוני מאשר זה שבדת המדינה, מאחר ובדתות המקובלות לפחות יש הבדל בין אנשים לאלוהים. עם המדינה יש לאנשים מסוימים זכויות מוסריות שבדת יש רק לאלוהים ולשליחיו שפועלים בשמו, ובעוד ההסבר לאלוהים קשור בבריאת העולם ואירועים שקשה להוכיח - אצל מדינאים ההסבר להבדלים ממש לא מיישב את הדעת: "אנשים מסוימים העניקו לאנשים מסוימים אחרים כוחות על-מוסריים אשר להם בעצמם לא היו, ובכך הפכו אותם למעין-אלילים בעלי מעמד על-מוסרי".
אם אתה חדש לרעיון של לפקפק בתוקף של "מדינה" כרעיון, אני מקווה שלפחות גרמתי לך להיזכר במשהו שכנראה כבר ידעת או חשדת, ושעכשיו לא תניח לעניין הזה שוב להישכח מבלי לחקור ולקבל תשובות לכמה שאלות. אתה לא יכול להעביר לנציגים שלך זכות מוסרית שאין לך, ואין לך שום זכות לקחת כסף מהשכנים שלך ולקבוע להם חוקים יותר מאשר להם יש לקחת ממך כסף ולקבוע לך חוקים. אם היו לכם זכויות כאלו, הן היו מבטלות אחת את השנייה. ובטח ובטח שאנשים שכופים עליך את הנציגות שלהם ומאפשרים לך בחירה בין "גרוע מאוד" ל-"פחות גרוע" הם לא הנציגים שלך.
מיסיונריות היא גם מאפיין די נפוץ, וכמובן מאמינים, שכן כאשר זה רק אדם אחד או שתיים לרוב נכנה את זה "שגעון" וכאשר זו קבוצה קטנה נכנה אותה "כת". מאפיינים שכיחים נוספים הם תפילה, תשמישי קדושה ואמונות טפלות.
לדת אין הגדרה מקובלת אחת, אך על כמה מההגדרות אין עוררין, למשל "דת - אמונה, או סגידה לאל אחד או יותר" למרות שזו לא הגדרה שמכילה בתוכה את כל סוגי הדתות, שכן בבודהיזם ובסוגים מסוימים של הינדואיזם למשל, אין אל או אלילים - אלא רק מערכת אמונות מרכזית. על פי רוב הדתות, אם לא כולן, המטרה של דת היא שלום, פשטות, יושר, שוויון, קהילה, אהבה, אושר וצדק חברתי.
למרות המטרה המוצהרת של הדת, בספרי הקודש תמיד ניתן למצוא עידוד למעשים לא כל כך מוסריים כגון רצח עם, הטבעה של האנושות כולה, אונס, עבדות, התרת דמם של "האחרים" (אלו שמאמינים באחת מ-39,999 הדתות האחרות), סקילה באבנים של הומואים, מחללי שבת, מלווים בריבית וכו'. לאורך ההיסטוריה ניתן לראות כיצד התיאוריות האלו הפכו למעשים. גם מדינות חרתו על דגלן את המילים שלום, צדק, בטחון, קהילה וכו' וההיסטוריה מראה שלא מעט מדינות הפכו למנגנוני ניצול, שיעבוד, רצח, מלחמה ועינוי.
כמעט כל דת שאני יכול לחשוב עליה כוללת הגדרות של טוב ורע, חלקן או רובן סובייקטיביות. מאחר והתווית "אתה אדם רע!" הייתה ועדיין היינה כלי להפחיד מאמינים מלפקפק או לנטוש את הדת, אני חושב שמערכת של תיאוריות מוסריות תהיה מרכיב של דת (וכמובן שאם יש יוצא מן הכלל, הוא רק מוכיח את הכלל). הפלא ופלא, גם מדינות עשו כן והגדירו מחדש מהם מעשים רעים. מי שביצע מעשה או מחדל המוגדר במדינה כרע, נענש, ומי שרק תמך ברעיון של לנטוש את המדינה כרעיון ומוסד לניהול החברה - זכה לגינויים והאשמות כגון: "לא אכפת לך מהעניים. אתה רוצה שכולם ימותו. אתה רוצה שלא יהיו כבישים. כולם ירצחו ויאכלו את כולם. כלבים וחתולים ישחקו ביחד. אתה רוצה אנרכיה, ממזר מטורף!"
מאחר ואנחנו חיים בתקופה די חילונית, בה הרעיון של חופש בחירה ואמונה הוא די מקובל, ואפילו דתיים רבים סבורים שאין לכפות אמונות ודרך חיים על הזולת - כדאי שנעשה השוואה בין האמונה בדת כמו יהדות, איסלאם ונצרות, לבין האמונה במדינה. התקווה היא שאולי זה יעזור לשכנע מדינאים להפסיק לתמוך בכפייה של האמונה שלהם, או לפחות לשכנע אותם לשקול את עניין מחדש. אנחנו יודעים שעד לפני 300 שנים ההצדקה עוד הייתה "הזכות האלוהית של מלכים למלוך", ומאחר ואנחנו יודעים היום שזה היה רק בולשיט ושמלכים סתם ניצלו לרעה את הכוח שלהם ואת הבורות של אנשים - כדאי שנשאל את עצמנו "מניין מגיעה כביכול הזכות שמדינאים טוענים שיש לפוליטיקאים לשלוט בנו?".
הנה כמה מהתכונות והסממנים המשותפים לאמונה בדת ולאמונה במדינה:
1. ריכוזיות. הכוח הכי גדול של החברה מרוכז בפסגת הפירמידה.
2. ספרים קדושים. ספרי חוק, כללים, תקנות ורגולציות משמשים כמנגנון לשליטה וניהול האוכלוסייה.
3. חגים. כמו החגים בדת, למדינה יש ימים מיוחדים משלה, בהם חוגגים את קיומה של המדינה ואת האח"מים שלה.
4. כהונה. למדינה, בדיוק כמו לדת, יש מעמדות מיוחדות של אנשים בקצה ההיררכיה, ומסופר שיש להם יותר ידע וזכויות מאשר לכל שאר האוכלוסייה. אלו הם כמובן: פוליטיקאים, שופטים, וכוחות האכיפה.
5. מקדשים. גם למדינה יש מקדשים... יש לה מבנים גרנדיוזים שנבנו בעזרת כסף שנגנב או נלקח בכוח, ובהם כל הקסם אמור להתרחש: ישיבות הממשלה, ועדות מחוקקים, אירועי הנצחה, בתי משפט וכו' אלו תמיד בנויים בכזו צורה בולטת שנועדה להעביר את הרעיון שהמדינה היא הדבר העצום ביותר בחברה.
6. מטיפים ואידיוטים שימושיים. לכל דת יש קבוצה של מטיפים ומאמינים שידבקו בה בעקשנות עיוורת. גם למדינה יש כאלו, אלו הם ציבור המצביעים בבחירות, כל ה-"אזרחים שומרי חוק ומשלמי מסים" שזוכים להמון עידוד ורוח גבית מאנשי התקשורת, שמהווים את המעמד של המטיפים במדינה.
7. צדקה. בעוד שבדת מצופה מהמאמינים לתרום למען נזקקים, במקרה של מדינה, הצדקה הזו היא לא אפשרות\בחירה, אלא דבר שנעשה על-ידי כוחניות. אם לא תשלם תגיע לגיהינום, אותו המאמינים במדינה בנו במו ידיהם: כלא. מדינאים מאמינים שכולם צריכים לשלם את המסים שלהם, ועל מי שחושב אחרת תוטל בושה ויטען שהוא פשוט שונא את העניים, שונא נשים, גזען או פשוט שונא מכוניות.
8. מיתוסים. כל דת צריכה סיפור התחלתי שישאב אנשים לתוכה. במקרה של המדינה, ללא ספק יצא לכם לשמוע מעשיות דומות לאלו: "אנשים טובים שניצחו את השלטונות ובתי המלוכה על מנת שיוכלו להחליט בעצמם איך לחיות ולהיות חופשיים. מה שטוב לחברה יותר חשוב ממה שטוב לפרט. כל האנשים שווים. הממשלה יכולה, בעזרת הכוח הרב המרוכז בה, לפתור כל בעיה חברתית. ללא ממשלה לא יהיו לנו כבישים או בתי ספר או שירותי רפואה. ללא בתי משפט ממשלתיים לא יהיה לנו צדק". כל המעשיות האלו, כמובן, הן לא יותר משטויות במיץ בגלל שהממשלה לא מקיימת את מה שהיא מבטיחה.
9. אמת אבסולוטית. האמונה במדינה לרוב מביאה אנשים להאמין שממשלה כרעיון לא יכולה להיות רעיון שגוי, שהיא מסוגלת לרפא כל תחלואה חברתית, ושכל דבר שאנשים לא אוהבים בממשלה ניתן לשינוי על ידי השתתפות בבחירות. משהו אחד אי אפשר לשנות, אף פעם, הציבור לעולם לא יורשה להצביע בעד או נגד קיום הממשלה. היא נמצאת שם לנצח, עם או בלי הרצון של הציבור. הציבור לא חושד אפילו בממשלה כרעיון, אלא רק בממשלה כמוסד, ביישום של אותו רעיון. הרעיון עצמו נחשב לאמת אבסולוטית, ללוגיקה אטומית.
10. חיי נצח. המדינה מבטיחה חיי נצח לאנשים במעמדות או דרגות מסוימות: לעצמה - המדינה קיימת לנצח, תודות לאמונה העיקשת של מעריציה שמוכני למות למענה, תאגידים - לתאגידים יש מעמד על-טבעי מבחינה משפטית, יש להם זכויות שאין לאף אדם פרטי, הם חיים לנצח והאחריות שלהם מוגבלת. מאיפה מגיעים הזכויות העל-טבעיות האלו? אף אחד לא יודע. אבל הממשלה סגורה על זה שיש להם את היכולת להעניק את הזכויות האלו. כמו לרוב הדתות המודרניות, גם למדינה יש קנאות אובססיבית לדמויות מהעבר שהיו קשורות להקמתה, הן תמיד מתוארות כאנשים בעלי יושרה וחכמה בלתי משתווה לזו של שאר האנשים. הוגי המדינה, פוליטיקאים לשעבר וכל שאר החברה הטובים שהצילו אותנו מעריצות והעניקו לנו חופש.
11. קשר רגשי. בדיוק כמו שלדתות יש מקומות קדושים, סימנים וחפצים חשובים - למדינה יש סמלים ומקומות ואף תפילות (המנון) שגורמות למאמינים מסוימים לבכות, להתרגז, להקריב או לסכן את חייהם עצמם וכמובן את חייהם של אחרים קודם כל.
יש כל מיני תת-סוגים של אמונה במדינה - אך כל אלו כוללים מרכיב הכרחי אחד: האמונה שנציגי הממשלה הם יותר מסתם אנשים רגילים. אלילים אולי? מלאכים אולי? לא, הם יותר כמו ארכיטקטים, שתחום ההבנה שלהם כה גדול מזה של האדם הממוצע, והם מתוארים כישויות על-טבעיות שקיימות על מנת להכווין את המין-האנושי.
לדתות יש אנשים שדרכם האלוהים מביעים את רצונם אל הציבור, ולמדינה יש את הממשלה, ועל פי הסיפורים הממשלה מורכבת מאנשים רגילים שמייצגים את המדינה. המדינה היא למעשה ישות במעמד זהה לאלוהים בשאר דתות, היא קיימת אך לא ניתן למדוד אותה, לראות אותה או לגעת בה. הפוליטיקאים שבממשלה הם לא המדינה, הם רק מייצגים אותה. זהו רעיון, אך לרעיון הזה יש מעמד על-טבעי, שכן מבחינה מוסרית הוא עליון ביחס לבני אדם רגילים - ומותר לנציגים של הרעיון הזה לפגוע בבני אדם רגילים על מנת להגן על הרעיון הזה.
כמו הרעיונות שעליהם מבוססות דתות רבות, גם הרעיון של מדינה אינו הגיוני אפילו בתיאוריה. כפי שאלוהים הוא כל יכול, אך לא יכול ליצור אבן שהוא לא יוכל להרים אותה, כפי שאלוהים יודע הכל, יודע מה יהיה מחר אך יכול לשנות את מה שיהיה מחר... הרעיון של מדינה הוא ששימוש באלימות יפתור בעיות חברתיות. בשעה שדתיים סוגדים לקסם מסתורי ולקוסמים שיש רק באגדות, המדינאים סוגדים לכוח פוליטי ולבריונים בתחפושות כחולות.
היבט נוסף שמוכיח שהרעיון של מדינה איננו הגיוני בדיוק כמו דת, זו העובדה שזה פשוט בלתי אפשרי ליישם את אותם כללים של מוסר לגבי מדינה (או פוליטיקאים ובירוקרטים) כמו שאפשר ביחס לאנשים רגילים. המדינה היא רעיון "הגיוני" ממש כמו הרעיון ש-"לגנוב זה דבר רע כאשר יהושוע עושה את זה, אבל לגנוב זה טוב כאשר נפתלי עושה את זה". רצח זה דבר טוב כאשר אלוהים עושה את זה, אבל רע כאשר אנשים עושים את זה. המוסר בדתות המקובלות עדיין יותר הגיוני מאשר זה שבדת המדינה, מאחר ובדתות המקובלות לפחות יש הבדל בין אנשים לאלוהים. עם המדינה יש לאנשים מסוימים זכויות מוסריות שבדת יש רק לאלוהים ולשליחיו שפועלים בשמו, ובעוד ההסבר לאלוהים קשור בבריאת העולם ואירועים שקשה להוכיח - אצל מדינאים ההסבר להבדלים ממש לא מיישב את הדעת: "אנשים מסוימים העניקו לאנשים מסוימים אחרים כוחות על-מוסריים אשר להם בעצמם לא היו, ובכך הפכו אותם למעין-אלילים בעלי מעמד על-מוסרי".
אם אתה חדש לרעיון של לפקפק בתוקף של "מדינה" כרעיון, אני מקווה שלפחות גרמתי לך להיזכר במשהו שכנראה כבר ידעת או חשדת, ושעכשיו לא תניח לעניין הזה שוב להישכח מבלי לחקור ולקבל תשובות לכמה שאלות. אתה לא יכול להעביר לנציגים שלך זכות מוסרית שאין לך, ואין לך שום זכות לקחת כסף מהשכנים שלך ולקבוע להם חוקים יותר מאשר להם יש לקחת ממך כסף ולקבוע לך חוקים. אם היו לכם זכויות כאלו, הן היו מבטלות אחת את השנייה. ובטח ובטח שאנשים שכופים עליך את הנציגות שלהם ומאפשרים לך בחירה בין "גרוע מאוד" ל-"פחות גרוע" הם לא הנציגים שלך.
