כותרת המאמר לבטח מעלה גיחוך אצל אלו שעדיין מאמינים שמיסוי הוא מוסרי והכרחי, ותגובתם הצפויה ביותר היא "אף אחד לא חייב לשלם, אבל אם לא תשלם תקבל עונש.” מי שהתווכח מספיק פעמים בנושא הזה עם מדינאים בוודאי יודע שזו הגרסה המצומצמת של הטיעון "מסים הם המחיר שאנו משלמים על מנת לחיות בחברה מתורבתת, ומי שלא רוצה לחיות בחברה מתורבתת ראוי לחוות את המחיר (עונש) אותו משלמים אנשים חפים מפשע בחברה לא מתורבתת". ההנחה הבלתי מפורשת שלהם כמובן מעידה על אמונה שמיסוי הוא מוסרי, וזה כנראה בשל אמונתם שמיסוי הוא הכרחי. אם משהו הוא הכרחי הוא חייב להיות מוסרי. על כן, אם ברצוננו להוכיח שאף אחד לא חייב לשלם מסים ושזה בלתי מוסרי להעניש את מי שלא משלם, העניין אותו אנו צריכים לבדוק הוא ההכרחיות של מיסוי. אם נגלה שמיסוי איננו הכרחי, המסקנה תהיה שמיסוי גם איננו מוסרי, ומכך שמי שנמנע מלשלם ולדווח לרשות המסים הנו אדם מוסרי לא פחות מאדם שבוחר לדווח על כך שקל ולשלם את כל מה שדורשים ממנו.
מידי שנה מותקפים על-ידי רשות המסים כמה עשרות אלפי אנשים. רוב הקורבנות דאגו להירשם ברשות ולמסור דיווחים תקופתיים, אולם התגלו אצלם חריגות, וחלק קטן הקורבנות של הרשות כלל לא פתחו תיק ודווחו. לכשנתפסו, הם התחילו לספר לחוקרים תירוצים כגון: "התכוונתי לרשום את הצ'קים בערב", "נגמר לי הדיו בעט", "רואה החשבון שלי בחו"ל", "שכחתי את פנקס החשבוניות בבית", "פנקס הקבלות נרטב בגשם" וכו'. את כל אלו מכנה הרשות "מצעד התירוצים". היה טוב אילו קורבנות רשות המסים ידעו שהם יכולים בקלות להפוך את נטל ההוכחה ולהחזירו למקומו, לגרום לאנשי הרשות להתחיל בעצמם לגמגם את מצעד התירוצים המגוחכים, ולהתחיל להעמיד אותם במקום. כל מה שנחוץ זו שאלה אחת פשוטה.
ישנם כמובן הרבה
מאחר והכרח וצורך הם סובייקטיביים (אחד רוצה תקציב תרבות ולימודים, אחר רוצה רק צבא) – אפילו אם אתה מאמין שמיסוי הוא הכרחי במידה מסוימת, הרי שהכמות היא סובייקטיבית – וזה לא משנה איזה מפלגה נמצאת בשלטון מאחר ואפילו אם אתה מאמין שמיסוי הוא הכרחי אתה כבר מאמין שמעבר לדרגה מסוימת, מיסוי איננו מוסרי. למשל, בוודאי שאתה מאמין שלקחת ממך 100% מהכנסותיך זה יהיה הדבר הקרוב ביותר לעבדות, ובהחלט זה יהיה שוד, זו תהיה גנבה. אתה ככל הנראה גם מאמין ששימושים מסוימים הם לא נחוצים, ולמעשה זהו לא מספר\אחוז ספציפי שהופך לפי הערכים שלך את המיסוי לשוד, אלא השימוש.
אתה לא יכול להיות מחויב לשלם על דברים שאתה מגדיר כרוע. אם דברים כמו מיסוי גבוה מידי, או להפקיד את "הקופה הציבורית" בידי רמאים, אם האלימות המשטרתית או המלחמה במשתמשי הסמים נראים לך בלתי מוסריים, זה לא יכול להיות בלתי מוסרי עבורך לסרב לשלם עבור כל העוולות האלו. אם תשלם, אתה מממן את מה שאתה מגדיר כרשע, לכן זה לא הגיוני לומר שזה מעשה מרושע לא לשלם עבור מעשים מרושעים אחרים. על מנת להתגבר על הבעיה הזו, הממשלה מאחדת את הדברים הרעים בחבילה אחת עם הדברים הטובים כביכול (כבישים, קצבאות זקנה וכו'), ואז אלו שסוגדים לה טוענים שאתה אדם רע בגלל שאתה מסרב לשלם על הדברים הטובים. הבעיה היא רק שבעוד שהם עושים זאת, הם מסירים מעצמם כל אחריות מוסרית לתוצאות של המעשים שלהם. הם יודעים שאילו היו מציעים לך לשלם בעבור כל "שירות" ממשלתי בנפרד, אתה היית מתנגד לממן להם את המלחמה במשתמשי הסמים, אתה היית גם אומר "כסף לחרדים? לא ממני!”
עניין לא פחות חשוב הוא שאם אני יכול להראות שיש אלטרנטיבות למיסוי שלא כוללות כפייה, כלומר שיש איך לממן בטחון פנים וחוץ, מגורים, מזון, רפואה, בגדים והשכלה לנזקקים, זה די מרוקן את כל האלימות של הממשלה ממוסריות. מאחר וזה רק מאמר בבלוג ולא ספר שלם העוסק בנושא, אני מציע שנבחן נושא אחד, וזה יהיה ההיתכנות של מימון חברות אבטחה פרטיות, ללא כפייה. לשם כך, נגביל גם את הבחינה שלנו לנושא המימון ולא נתפזר לעוד נושאים כמו היכולת המבצעית של חברת אבטחה פרטית, שיתופי פעולה, סכסוכים בין חברות אבטחה, מוסריות וכו'. אני מאמין שאם אוכל לשכנע אתכם שיש סבירות גבוה לכל הפחות, שהתאוריה שלי בנושא בטחון לאיך דברים יעבדו או יכולים לעבוד, אפשרית, אז הספקנות שלכם בכל נושא חברתי אחר תהיה חייבת להפוך לסקרנות ופתיחות.
ובכן, אנחנו יודעים שאת רוב המסים משלמים חברי העשירון העליון במסים ישירים, והחלק הגדול הבא מגיע ממסים עקיפים כמו מע"מ. בהיעדר מימון ממשלתי לצבא ומשטרה, למי יהיה את האינטרס וגם את היכולת לממן חברות אבטחה לטובת בטחון פנים וחוץ? כמובן לכל מי שמחזיק בנכסים רבים בישראל (חברות, קרקעות ומבנים, ציוד, מלונות, דירות וכו'). אז זה ברור לנו שלאלו שיש יכולת יש גם אינטרס, וזה במיוחד אינטרס של חברות ביטוח שמבטחות את אותם בעלי נכסים, אחת כמה וכמה כאשר אלו חברות ביטוח גדולות מחו"ל. בדיוק כפי שחברת ביטוח לרכב תדרוש ממך להתקין אזעקה על מנת לבטח את הרכב שלך, כך גם ידרשו בעלי נכסים לממן שירותי ביטחון מסוימים בכדי לעמוד בקריטריונים של חברות הביטוח שמבטחות את הנכסים שלהם. אנשים עשירים הם לא טיפשים, הם מבטחים את הנכסים שלהם מפני שריפה, גנבה, רעידת אדמה... והם לא הולכים להפקיר את ההון שלהם באזור רגיש ומסוכן ולא להשקיע גם בביטחון. עכשיו נשאר לנו להבין עניין אחד, והוא: "בעיית" הרוכב החופשי.
אז העשירון העליון מחזיק ביותר ממחצית מההון הישראלי, והוא לא טיפש. אנלוגיה והפשטה טובה שתעזור להסביר את היחס והאינטרסים המעורבים, תהיה לומר שיש ברשותך 5 דירות, בעולם בו דירה היא המשאב היקר ביותר. אם לרוב האנשים יש דירה אחת, אך לך יש 5, אתה חי די טוב. מאחר ואתה לא רוצה לאבד את המעמד הנוח הזה, אתה תשקיע סכום מסוים על מנת לשמור עליו. הסכום שאתה תהיה מוכן להשקיע לא יהיה יותר מההפרש בין הסכום אותו אתה יכול לקבל תמורת הדירות אילו תמכור אותן עכשיו, לבין כמה שאתה יכול להרוויח אם תחזיק אותן, תשכיר אותן וערכן ימשיך לטפס. לדוגמה, אם קנית דירה במיליון ש"ח, ובעוד 10 שנים היא תהיה שווה 2 מיליון, בנוסף היא תכניס לך 600 אלף ש"ח משכירות, הסכום המקסימלי, או יותר נכון הסכום שממנו אתה בטוח לא תסכים לשלם יותר הוא 1.6 מליון ש"ח. אבל מה אם תצוץ בשוק חברת ביטוח שתחליט לשחק את משחק הרוכב החופשי, ולהציע ביטוח במחיר עשירית מכל שאר החברות, כאשר היא לא מפרישה למטרות בטחון כלום, ונהנית מהאבטחה האזורית שממומנת על ידי שאר החברות? האם אז חברה שכזו לא תשבור את השוק על ידי מחירים זולים, ואז לא יהיה מי שיממן אבטחה? כמובן שלא, מאחר ואם זה יקרה היא מיד תאלץ להעלות מחירים ולהפריש לטובת אבטחה, או שהיא תפסיד את כל ההון בתשלום לאנשים שנכסיהם אבדו בשל המצב הביטחוני. כל עוד הרוכב החופשי לא נוגס בנתח שוק משמעותי, שיבושם לו. ברגע שהנתח גודל, הרכיבה החופשית נאלצת להפסיק. זאת אומרת שאין באמת צורך או הכרח לכפות על הרוכב החופשי להשתתף בעלויות של שירות אזורי כמו בטחון (או תשתיות כגון כבישים וכו'), ומה שקורה כאשר מנסים לעשות זאת זה שנוצרת כנופיה אלימה גדולה שמנצלת לרעה את כוחה ויוצרת בעיות גדולות בהרבה מההפסד שנוצר מרוכב חופשי.
האם אי דווח ותשלום הוא פשע? עוון? חטא? ברור שלא. ראשית כדאי שנמנע ממכבסת המילים של חטא ועוון, אלו לא מילים שמתארות משהו ספציפי בחיי היום יום של אנשים נורמליים. יש מעשים שכולנו מגדירים "פשע", והם מעשים כמו רצח, גנבה, אונס, תקיפה אלימה וכו' אבל פשע בלי קורבן? אין באמת דבר כזה. כאשר אתם יוצאים לעבוד ומרוויחים כסף ביושר, לא נגנב מאף אדם כסף בתהליך. למעשה, מי שמאשים אתכם בגניבה מהקופה הציבורית בסה"כ מעלה טענה שקרית כאשר אין שום ראיות להוכיח את הטענה. אין בציבור אף אדם שיכול לשמש כעד אמין וכשיר, בעל ידע אישי ממקור ראשוני אודות עובדות אמפיריות שמוכיחות שאתם גנבתם ממישהו. האנשים האלה רוצים מכם משהו, והם יכוונו אליכם את כעסי הציבור, בדיוק כמו שבעבר היו מכנים אנשים מסוימים "מכשפה\מכשף" על מנת לשסות בהם את הציבור. מאחר ופוליטיקאים הם לא באמת נציגי הציבור, והכסף אותו הם לוקחים באיומים איננו שייך להם מלכתחילה, וגם אין שום האשמה שאתה לקחת כסף מתוך אותה קופה שבה מוחזק הכסף שכבר הוצא באיומים משאר האנשים, הטיעון שזו גנבה מהקופה הציבורית הוא לא יותר מניסיון להתסיס את הציבור כנגדך. הם קוראים לך גנב, למרות שלא גנבת כלום. זה בדיוק אותו הדבר כמו לכנות מישהי "מכשפה! בגללה מתרחשים פה כל הדברים הרעים! צריך לשרוף אותה!" כאשר המניע הוא נקמה אישית או ניסיון סחיטה שנכשל.
גם מבחינה משפטית קל להראות שהרעיון של פשע ללא קורבן הוא שגוי. אם תסתכלו על מגילת העצמאות, שמכריזה על הסיבה שהמדינה הזו הוקמה, כתוב בה שהמדינה תהיה נאמנה לעקרונות מגילת האומות המאוחדות, ובה בסעיף כ"ט (2) "לא יוגבל אדם בזכויותיו ובחירותיו, פרט לאותן הגבלות שנקבעו בחוק על מנת להבטיח את ההכרה בזכויות ובחירויות של הזולת". כלומר המדינה הוקמה בכדי לשמור ולהבטיח את זכויות הפרט. בתי המשפט, והרשות השופטת הם חלק מהמדינה, ואם רוצים לבחון מהי הסמכות שלהם, וכמובן שזה לחלוטין שטות, אבל לצורך העניין, בכדי לקבוע מהי הסמכות שלהם צריך לראות מהי הסיבה שהם הוקמו: לשמור ולהבטיח את זכויות הפרט. אם כך הסמכות של בתי המשפט מוגבלת לשמירה והבטחה של זכויות הפרט.
אלו ששמחים כאשר מישהו נתפס על ידי רשות המסים בגלל שלא דיווח ולא שילם, ומציגים את עצמם כאזרחים שומרי חוק ומשלמי מסים, משקרים. אלו שכל כך גאים לתרום את החלק שלהם לחברה, משקרים. אף אחד לא באמת גאה להיות אזרח שומר חוק ומשלם מסים. אתה יכול להיות גאה על כך שאתה עוזר לנזקקים מרצונך חופשי, אבל אם אחד הנזקקים היה שודד אותך באיומי אקדח, במה יש לך להתגאות? למה להתגאות במשהו שלא אתה חשבת עליו ולא יזמת, ולא הייתה לך ברירה לגביו?
אף אחד לא מסכים עם כל מה שהממשלה עושה עם כספי "המסים”. אפילו אם בכל מקרה היית תורם לטובת הקמת בית ספר, עזרה לנזקקים וסלילת כבישים וכו', אתה יודע טוב מאוד שאין מצב שאתה היית מממן מרצונך החופשי כל דבר שטותי והרסני ש-"הממשלה" מממנת עם כספי המסים. איך אתה יכול להגיד שאתה גאה לממן משהו שאתה מתנגד אליו?
אם אתה לא איזה סוג של מזוכיסט הזוי, אין שום סיכוי שאתה היית מרצונך החופשי בוחר למלא טונות של טפסים מטומטמים שרשות המסים מאלצת אותך להגיש, ואין שום סיכוי שאז היית מרצונך החופשי מוסר את אותו הסכום, בדיוק על השקל, כפי שהם דורשים ממך. כך שאם אתה לא תורם יותר מאשר מה שמחייבים אותך, זו ללא ספק הכפייה שגורמת לך לשלם כל כך הרבה.
הסיבה שאנשים משקרים וטוענים שהם גאים לשלם מסים, ושזו החובה המוסרית של כל אדם שגר בישראל, היא בגלל שזה פשוט נשמע יותר טוב, ומרגיש יותר טוב מאשר להודות שהם לא יותר מעבדים של מישהו אחר. או שזו גאווה מזויפת, או שזה עוד מקרה של "אני בוחר לחיות ולעבוד בשדה הכותנה הזה! ואני גאה בכמה כותנה שאני מצליח לקטוף בעבור האדון שלי! בתמורה, הוא נותן לי אוכל וצריף לגור בו! נכון, הוא ירביץ לי אם אנסה לברוח, והוא מצליף בי בכל פעם שאני לא עובד קשה מספיק, אבל אני מעדיף להעמיד פנים שאני חופשי ושבחרתי בזה, מאשר להודות שמשהו ממש דפוק פה ושזה צריך להשתנות.”
"פרויקט אין מדינה בישראל" הוא חלק מפרויקט כלל-עולמי העוסק בעזרה לאנשים המייצגים את עצמם ללא עו"ד מול "המדינה", ומעניק להם כלים שימושיים למאבק בכפייה ובבריונות של הממשלה, ולהגנה מפני האשמות ב-"פשעים" ללא קורבן. אם אתה לא מרגיש שהפוליטיקאים בירושלים הם באמת הנציגים שלך, אולי הגיע הזמן שתתן לנו לעשות את העבודה, ותנצל את ההזדמנות הנהדרת הזו להיות חלק מהפרויקט החשוב ביותר בישראל . הפרויקט מתקיים רק בזכות התרומות של אנשים כמוך.
