השבוע יצא לי במקרה להאזין לרשת א', ומישהו התקשר לאיזו תוכנית והם דיברו על החייל והאם הוא גיבור או שמא זה היה מעשה בעייתי. המתקשר כעס על המדינה על שלא העניקה פרס לחייל הגיבור, והמנחה נקט בעמדה הבאה: החייל לא אמור לפעול על פי דעתו הפרטית אלא על פי הוראה מדרג גבוה. עכשיו תבינו, אני סבור שהמעשה היה בעייתי, שכן החייל לא ראה את המקרה במו עיניו ולכן היה עלול לרצוח חף מפשע כמו שקרה בבאר שבע לפני חצי שנה. אבל העמדה של המנחה פשוט הזכירה לי מול מה אנחנו מתמודדים. יש לנו חברה שלא יודעת מה זה מוסר, לא מדברת על מוסר, מוסר בכלל לא נמצא בלקסיקון שלה.
וזה לא במקרה, או משהו שקשה להצביע עליו, כמו לספור התבטאויות של אנשים במרחב הציבורי. החברה שלנו מנוונת מבחינה מוסרית והחינוך שמביא לנוון הזה מגיע לגמרי מלמעלה. קחו למשל את השואה, לקחי השואה שלא הופקו. במשפטי נירנברג נשפטו פושעים נאצים, וכביכול, המסר הוא שלא צריך לציית לכל פקודה או חוק. אך הם לא הואשמו במעשים בלתי מוסריים. הם לא הואשמו בציות לפקודה או חוק בלתי מוסרי, מכיוון שמוסר זה דבר מסתורי, לא מובן וחסר משמעות אובייקטיבית לאלו שמאמינים בסמכות פוליטית או דתית. הנאצים הואשמו בציות לפקודה או חוק שסותר את החוק הבינלאומי. בנקודה הזו, רק כמה דקות לתוך התוכנית, כיביתי את הרדיו והתחלתי להרהר במציאות שייצרתי לעצמי בשנים האחרונות. התרחקתי ממדינאים עד כדי כך, שכבר הספקתי לשכוח איך הם חושבים. חציים לא חושב כלל, והחצי השני מעביר את האחריות לחשוב ומקבל הוראות "מלמעלה".
הביטוי "אסור לציית לפקודה בלתי חוקית" כולל בתוכו הנחה שחוק ומוסר הם אותו הדבר, וזה הנוסח בו אנשים משתמשים בכדי לתאר פקודה בלתי מוסרית. ומה כאשר הפקודה היא לציית לחוק בלתי מוסרי? מה קורה כאשר החוק הוא בלתי מוסרי? אז אומרים שהחוק הוא לא חוקי? אז בעוד שאני יכול להבין את הדאגה שבגללה אנשים קופצים למסקנות כמו "היררכיה חשובה כי לכל אחד מוסר שונה", זה חשוב להבחין בכך שההשלכות של היררכיה חברתית הן נוון מוסרי. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות כיצד הוראות מלמעלה בשרשרת "הסמכות הפוליטית" הביאו להירצחם של מאות מיליוני אנשים. הציבור כיום מודאג ממקרה בו חייל פעל פי דעתו, אבל אף אחד לא נראה מוטרד מכל החיילים שיעשו הכל אם רק יקבלו את הפקודה. נכון, הם אולי לא יבצעו כיתת יורים מחר, אבל בהחלט אם יגידו להם לתפוס איש חף מפשע ולכלוא אותו בצינוק, הם יעשו זאת מתוך אמונה שלמה שציות להחלטות של "הסמכות הפוליטית" יותר חשוב מציות למוסר ולמצפון האישי.
ביטוי נוסף לתפישה ההיררכית של מוסר בחברה היא הסלחנות המוחלטת לשוטרים שמשתתפים במלחמה המרושעת כנגד משתמשי סמים באשר הם. אם היה צדק, לא רק שהמלחמה במשתמשי הסמים הייתה מסתיימת, אלא שאלו שפעלו בבריונות בשמה היו צריכים להיות מורחקים מהממשלה, והם היו אמורים לקבל עונש על המעורבות בפשע המאורגן הזה, כמו כל פושע אחר ללא מדים. אבל במקום לשים את המטרה הזו לפניהם, ציבור צרכני המריחואנה בארץ ממשיך ללקק את המגף שדורך להם על הראש. אם השוטרים מקבלים פקודה לא לבצע מעצרים בעת מחאה למען ליגליזציה, ציבור צרכני המריחואנה מצדיע להם - לאותם שוטרים שהיו מוכנים לבצע את המעצרים אילו היו מקבלים פקודה לעשות כן. אף אחד לא מדבר על השלכות לפשעים הממשלתיים, לאלפי המעצרים וההליכים הפליליים מדי שנה. עשרות אלפי חיפושים, השפלות, חטיפות, מקרי אלימות ומאות אלפים שחיים כבר שנים בפחד יומיומי. מספיק ששוטר יאמר לצרכן המריחואנה במהלך המעצר שלו "אחי, אני בעד ליגליזציה, אני שונא לעשות את זה" והוא יזכה לתמיכתו המלאה. אין יותר תסמונת שטוקהולם מזה.
הנזק של האמונה במוסר היררכי, מוסר שנקבע על פי המדים והדרגות, הוא בלתי נתפס. אם אנחנו רוצים לשים לזה סוף, עלינו להפסיק להשתמש במונחים כמו "לשנות את החוק" ולהתחיל לדבר על היחס שלנו לחוק. אם אנחנו חיים בחברה שמלאה ברוצחים שכירים, הפתרון אינו לשלם להם בכדי שלא ירצחו אותנו. הפתרון הוא לגדל ילדים שאינם הופכים לבריונים. למרות שאני מאוד רוצה לראות את המלחמה במשתמשי הסמים נגמרת, איפשהו אני יותר רוצה שציבור צרכני המריחואנה יתעורר ויראה את הטבע האמיתי של ממשלה, ויעזוב את הרעיון החולני הזה מאחריו. שנים רבות של ניסיונות לתיקון החוק באמצעים פוליטיים ומשפטיים, לא הועילו. מתוך הבנה שהדרך היחידה לשנות את החוק היא להפוך אותו לחסר משמעות ולהציב לממשלה עובדה, צרכני המריחואנה צריכים להבין עכשיו שדמוקרטיה פשוט לא פועלת, והממשלה היא לא מוסד שנמצא בהליך אבולוציוני של שיפור מתמיד. אם לא הייתה ברירה אלא לצפצף על החוק על מנת לשנות אותו, אין שום סיבה עכשיו להתחיל לכבד אתו ובטח שלא לדמיין שהממשלה משתפרת. הממשלה לא משפתרת, היא פשוט עושה מה שהיא צריכה בשביל לשרוד את הרצון שלנו להיות חופשיים.
