מידי פעם מישהו כותב בתגובות שהוא מאוד מסכים עם הרעיונות של חברה חופשית, אבל רק שהוא מפחד. לא רק מפחד ללכת לבית משפט ולעמוד מול שופט (כי זה ברור שזה סיכון שלא כל אחד יהיה מוכן לקחת), אלא מפחד לחתום על הצהרה (כמו למשל *
אני איש חופשי*), מפחד לחתום על עצומה (כמו למשל *
משפט כנגד הממשלה*) או מפחד להגיש *
הצהרת פחד*. הפחד הוא שבריוני השלטון יחליטו להתנקם בכל מי שמרים את הראש, והוא יספוג נזק כתוצאה מהאקטיביזם.
חלק מאותם אנשים מציעים לפעמים הצעות אלטרנטיביות שמתאפיינות באי לקיחת סיכון אישי ולו הקטן ביותר, הדרך של אי ציות אזרחי *שליו* מפחידה אותם, כמו שאמרתי, הם אפילו לא מוכנים לחתום את שמם ולהצהיר על העובדה שהם פשוט מפחדים מאלו שמתיימרים לשמור עליהם. ההצעות כוללות הקמה של עמותה שתפעל באופן חוקי ותקדם אג'נדות לא "קיצוניות", דברים כמו "אזרחים בעד שקיפות שלטונית" וכו'. שלא תבינו אותי לא נכון, גם לפעולות אלה יש מקום, ותרומה, אך זו לא הנקודה.
בעוד שפחד זו תחושה חשובה שעוזרת לנו לשרוד, פחדנות היא התנהגות גרועה מבחינה של הישרדות, שכן פחדנות זה הימנעות מפעולה חשובה, קיפאון בתגובה לפחד. פוליטיקאים מבינים את זה, הם יודעים שאלו שנכנעים לפחד, הפחדנים, אינם הולכים לעצור בשום נקודה ולהפסיק להיכנע. לפחות לא עד שיהיה מאוחר מידי. אני שונא להשוות לשואה, אבל זה תמיד מזכיר לי את ההנהגה היהודית שסירבה לצאת למרד שוב ושוב עד אשר כבר 90% מהיהודים נשלחו למחנאות ההשמדה, ורק אז הבינו ה-10% הנותרים שמרד הוא בלתי נמנע. למרות שסיכויי הצלחתו קטנו ב-90% בשל הסירוב לפעול בזמן.
ואני לא איזה גיבור. כשהתחלתי בכלל לא התכוונתי להנהיג שום דבר, רק רציתי לשתף אנשים בידע, לעשות, ולשמש דוגמה. עשיתי את זה באנונימיות מוחלטת מאחר ופחדתי מרדיפה של השלטון, במיוחד לאור העובדה שהייתי ממש ראשון, ולא היו אנשים שמבינים על מה אני מדבר. לא ראיתי את זה בתור "מנהיגות".
בהמשך הדרך הבנתי שאני לא הולך לסחוף אף אדם אחרי אם אני אמשיך לפעול באנונימיות. על כן, התחלתי לפרסם את השם המלא שלי, לפרסם כמה סרטונים ותמונות ולשדר אומץ. מנהיגים שפועלים בפחדנות אינם באמת מנהיגים, ואלו שלא מסוגלים לעזור אומץ ללכת אחרי מנהיגים אמיצים עדיף שישתקו מאשר לעודד פחדנות. אני לא מדבר מתוך גאוותנות או זלזול אלא תועלתנות. אני עושה מעשה, פועל באומץ על אף הפחד, וזה בכלל לא עוזר לי, בלשון המעטה, שאנשים מעודדים כניעה לפחד ואי פעולה בפניו. זה בדיוק מה שהרשעים רוצים שיקרה.
מה שכן, יש בהחלט מקום לתומכים אנונימיים במהפכה הזו - אך לא לכאלו שקוראים לכניעה לפחד. אם את או אתה לא מעוניינים לקחת סיכון כלל, עדיין יש מה שאפשר לעשות מאחורי הקלעים. זה אפילו חשוב ונחוץ שחלק מהפעילים לא יהיו חשופים, שהם יהיו רועשים אך אנונימיים, כמו למשל עם פרופיל פייסבוק אנונימי שכן, אז הפוליטיקאים יודעים שזה לא יעזור להשתיק את אלו שמעזים להראות את הפנים שלהם - יש הרבה שאי אפשר יהיה לעצור.
אבל בכל זאת, זה ממש רע כאשר מישהו מרגיש שהוא חייב לשתף את כולם בפחדנות שלו. זה דבר רע, הפוליטיקאים והמשרתים שלהם עושים הרבה מאמצים בכדי להפחיד אותנו. המטרה היא לשתק אותנו. אומץ מוגדר כלפעול למרות הפחד. אני לוקח סיכון ופועל למרות שאני מפחד. אני יוזם ועושה דברים לפני כולם ורק אז אומר לאנשים "בואו אחרי". אז כן, אני מנהיג ואני אמיץ. ואני לא הולך לעזור לפוליטיקאים להפחיד את הקורבנות שלהם לכדי אי פעולה. ואם מישהו אחר רוצה לשתף אנשים באי הנכונות שלו לפעול, בשל הפחד, אני הולך להגיד לו שעדיף שהוא לא ישתף אותנו בכך. אף אחד לא חייב להיות אמיץ, אבל מה שפחדנים כאלו עושים זה לעודד את התגובה הלא נכונה כרגע, את הפחדנות. הם עושים בעבור פוליטיקאים את העבודה והופכים להיות האויבים של עצמם ושלנו.
אני לוקח סיכון אישי גדול שבריוני השלטון יזיקו לי, אני לוקח סיכון גם שכל מאמצי ירדו לטמיון ולא אתוגמל על ידי החברה על האומץ וההקרבה. אנשים מסוימים מלגלגים ומקניטים כי הם לא מסוגלים להעריך ולהודות שמגיע קרדיט איפה שמגיע, ויתכן שבגלל פחדנים לא יצא שום דבר לבסוף, ואין לי בעיה עם פחדנים, למרות הכל, אבל ראבק, אל תחבלו במאמצים שלי על ידי יציאה מהארון שלכם בתור פחדנים גאים. תישארו בפנים.
תודה בשמי, תודה בשם כל שאר אלו שפועלים באומץ, ותודה גם בשם אלו הפחדנים שלא עושים כלום אך עדין שמחים שמישהו אחר כן עושה את מה שנכון כעת לעשות.
