היום הייתה לי את ההזדמנות להכיר את גב' מרים סוקולוב, שופטת במחוזי תל אביב. הגעתי אליה עם ערעור על הרשעה בדו"ח חניה מהשופט עלאא מסארווה מהשלום תל אביב. זה חלק ממה שאני עושה כאקטיביסט. עיקרי הטענות בערעור היו העובדה שהתביעה לא סיפקה ראיות שהחוק חל עלי ושיש לבית המשפט סמכות לדון בעניין, העובדה שגם השופט לא הפעיל ידיעה שיפוטית בנושא כתחליף לראיות מהתביעה, וכמובן שזה לא נתון לשיקול דעתו של שופט להניח ראיות שאינן.
העניין הוא פשוט מאוד, התביעה טוענת שאני הפרתי את החוק. ההנחה של התביעה זה שהחוק חל. אפילו העד של התביעה אמר את זה וזה רשום בפרוטוקול. הבעיה היא שאין שום ראיות שזה נכון.
בגלל שאנחנו נמצאים בשטח הפעילות של כנופיית הפשע "מדינת ישראל", אני מנוע מלהתבטא בחופשיות לגבי דעתי על הגב' מרים סוקולוב. בארה"ב זה לא ככה, שם פעילים חברתיים ואנרכיסטים מכנים פושעים בירוקרטים בכינויים הולמים כמו "נאצי" ו\או מתארים אותם באופן מדויק, כמו למשל "פסיכופת", "שקרן" ו-"פושע". פה בישראל זה לא אפשרי, אז אני לא אגיד מילה רעה אחת על הגב' מרים סוקולוב אבל זה לא בגלל שהדעה שלי עליה היא ניטרלית.
מה שאני כן יכול לעשות, זה לתאר את המעשים וההתנהגות של גב' מרים סוקולוב, ולהשאיר לכם להחליט ולהגיע לבד למסקנות שלכם.
מרים טענה שהערעור שלי מלא טענות "מוזרות", ושהיא לא מצליחה להבין אותן. על השאלה "על אילו ראיות התבסס השופט על מנת לקבוע שהחוק חל" היא השיבה בשתי דרכים: הראשונה הייתה "אני לא חייבת לענות לך", עמדה די מחשידה שאמורה להדליק נורות אדומות אצל כל אדם ישר שעדיין מאמין שיש איזשהו הסבר והוכחות ממשיות מדוע וכיצד החוקים של הפוליטיקאים בכנסת הופכים לברי יישום עלינו. מרים לא עשתה מאמץ קל אפילו לעשות לפחות הצגה של לגיטימיות. כמובן שמתי שאדם שאיננו "בעל סמכות" כביכול שותק בחקירה או כאשר שופט שואל אותו שאלה, זה מחשיד, מחזק את משקל הראיות כנגדו וכו' וכו'.
למרות שיש למרים תואר במשפטים ו-47 שנים במקצוע, רובן בתור שופטת, על השאלה: על אילו עובדות התבסס השופט עלאא מסארווה בכדי לקבוע שרק בגלל שאני פיזית בישראל, החוק חל עלי מרים בחרה להשיב "אני לא חייבת לענות לך". אני עקבתי עם שאלה נוספת: האם את יכולה להפנות אותי לחוק או לדין אשר פוטר את בית המשפט מלהיזקק לראיות לחלות החוקים ולסמכות אך גם על השאלה הזו מרים השיבה "אני לא חייבת לענות לך."
דרך שניה בה בחרה מרים להשיב לשאלה הזו, הייתה על ידי מתן תשובה לא עניינית בעליל. תשובה אחת עליה חזרה כמה פעמים היא "בגלל שאתה פיזית בישראל, החוק חל עליך." זו כמובן לא תשובה עניינית לשאלה שלי--זו רק חזרה על השאלה שלי, ולמעשה זו גם חזרה על המסקנה של השופט מסארווה, של מרים ושל התביעה כמובן. כולם מקבלים משכורת ממדינת ישראל. תשובה לא עניינית נוספת עליה חזרה מספר פעמים הייתה "החוק הוא מהמפורסמות, לא צריך להוכיח את החוק" וזו כמובן לא תשובה עניינית לשאלה שאני שאלתי. לא אכפת לי האם פוליטיקאים מירושלים פרסמו את החוק, העובדה שהם פרסמו אותו לא מוכיחה שהוא חל עלי.
והאם אני שמח שבזבזתי שעה מהבוקר שלי בשביל לקבל את המריחה הזו? בוודאי, חד משמעית כן. זה מאוד חשוב שאנחנו נראה לבירוקרטים שאכפת לנו מעצמנו ומהאמת, ושאנחנו יודעים שהם משקרים. הם יכולים להמשיך בינתיים לשחק את המשחק של "לא הבנתי את השאלה שלך", לענות תשובות לא ענייניות לשאלה ששאלנו ולטעון ש-"אנחנו לא חייבים לענות לכם"--אבל ככל שיגיעו יותר אנשים וידרשו לראות את העובדות, "העבודה" שלהם תעשה יותר ויותר לא נעימה, מביכה, וכמובן שגם לא משתלמת. אני חושב שזה מאוד חשוב שנלך לתעד את ההונאה שביורוקרטים מריצים עלינו, או ליתר דיוק את הביורוקרטים שמריצים את ההונאה.
הכלי הכי אפקטיבי שיש לנו זו השיטה הסוקרטית, לשאול שאלות שחושפות את האמת. אנשים שמשקרים צריכים להתבייש, ואנשים שמוציאים כסף בכוח ובשקר מאחרים צריכים במיוחד להתבייש. החברה צריכה לא רק לבייש שקרנים וגנבים אלא גם להרחיק אותם ממנה. כיום רוב הביורוקרטים נהנים מהמצב בו אף אחד לא חושף אותם כרמאים. אני לא מדבר על איזה בכיר ברשות המסים שמעלים "כספי ציבור" ושאר "תפוחים רקובים" שכאלה, אלא באופן כללי--כל הביורוקרטים מקבלים משכורת מתוך כסף שנלקח מאיתנו באלימות ואיומים. כיום הם נהנים מהתפיסה של הציבור כאילו שהם אנשים ישרים שרק עושים את העבודה שלהם, את מה שאומרים להם, הם נהנים מההנחה הנפוצה שאלו רק הפוליטיקאים שבשלטון שאשמים. פה, בפרויקט אין מדינה אנחנו חושפים את העובדה שזה לא ככה. הביורוקרטים כולם הם שותפים להונאה ולאלימות, הם מחפים על השקרים באופן מובהק ומזמינים את האלימות כאשר הם יודעים היטב שאין לה שום הצדק. זו הסיבה שהם תמיד, תמיד, בכל מקום בעולם--מגיבים בצורה לא עניינית, מתחמקים או פשוט במצח נחושה אומרים "אני לא חייב לענות לך". אבל תחשבו על זה לרגע, הם יודעים טוב מאוד שתפסנו אותם. הם יודעים שאנחנו כבר לא מאמינים שהם הבוסים שלנו, המשרתים שלנו או הנציגים שלנו.
העניין הוא פשוט מאוד, התביעה טוענת שאני הפרתי את החוק. ההנחה של התביעה זה שהחוק חל. אפילו העד של התביעה אמר את זה וזה רשום בפרוטוקול. הבעיה היא שאין שום ראיות שזה נכון.
בגלל שאנחנו נמצאים בשטח הפעילות של כנופיית הפשע "מדינת ישראל", אני מנוע מלהתבטא בחופשיות לגבי דעתי על הגב' מרים סוקולוב. בארה"ב זה לא ככה, שם פעילים חברתיים ואנרכיסטים מכנים פושעים בירוקרטים בכינויים הולמים כמו "נאצי" ו\או מתארים אותם באופן מדויק, כמו למשל "פסיכופת", "שקרן" ו-"פושע". פה בישראל זה לא אפשרי, אז אני לא אגיד מילה רעה אחת על הגב' מרים סוקולוב אבל זה לא בגלל שהדעה שלי עליה היא ניטרלית.
מה שאני כן יכול לעשות, זה לתאר את המעשים וההתנהגות של גב' מרים סוקולוב, ולהשאיר לכם להחליט ולהגיע לבד למסקנות שלכם.
מרים טענה שהערעור שלי מלא טענות "מוזרות", ושהיא לא מצליחה להבין אותן. על השאלה "על אילו ראיות התבסס השופט על מנת לקבוע שהחוק חל" היא השיבה בשתי דרכים: הראשונה הייתה "אני לא חייבת לענות לך", עמדה די מחשידה שאמורה להדליק נורות אדומות אצל כל אדם ישר שעדיין מאמין שיש איזשהו הסבר והוכחות ממשיות מדוע וכיצד החוקים של הפוליטיקאים בכנסת הופכים לברי יישום עלינו. מרים לא עשתה מאמץ קל אפילו לעשות לפחות הצגה של לגיטימיות. כמובן שמתי שאדם שאיננו "בעל סמכות" כביכול שותק בחקירה או כאשר שופט שואל אותו שאלה, זה מחשיד, מחזק את משקל הראיות כנגדו וכו' וכו'.
למרות שיש למרים תואר במשפטים ו-47 שנים במקצוע, רובן בתור שופטת, על השאלה: על אילו עובדות התבסס השופט עלאא מסארווה בכדי לקבוע שרק בגלל שאני פיזית בישראל, החוק חל עלי מרים בחרה להשיב "אני לא חייבת לענות לך". אני עקבתי עם שאלה נוספת: האם את יכולה להפנות אותי לחוק או לדין אשר פוטר את בית המשפט מלהיזקק לראיות לחלות החוקים ולסמכות אך גם על השאלה הזו מרים השיבה "אני לא חייבת לענות לך."
דרך שניה בה בחרה מרים להשיב לשאלה הזו, הייתה על ידי מתן תשובה לא עניינית בעליל. תשובה אחת עליה חזרה כמה פעמים היא "בגלל שאתה פיזית בישראל, החוק חל עליך." זו כמובן לא תשובה עניינית לשאלה שלי--זו רק חזרה על השאלה שלי, ולמעשה זו גם חזרה על המסקנה של השופט מסארווה, של מרים ושל התביעה כמובן. כולם מקבלים משכורת ממדינת ישראל. תשובה לא עניינית נוספת עליה חזרה מספר פעמים הייתה "החוק הוא מהמפורסמות, לא צריך להוכיח את החוק" וזו כמובן לא תשובה עניינית לשאלה שאני שאלתי. לא אכפת לי האם פוליטיקאים מירושלים פרסמו את החוק, העובדה שהם פרסמו אותו לא מוכיחה שהוא חל עלי.
והאם אני שמח שבזבזתי שעה מהבוקר שלי בשביל לקבל את המריחה הזו? בוודאי, חד משמעית כן. זה מאוד חשוב שאנחנו נראה לבירוקרטים שאכפת לנו מעצמנו ומהאמת, ושאנחנו יודעים שהם משקרים. הם יכולים להמשיך בינתיים לשחק את המשחק של "לא הבנתי את השאלה שלך", לענות תשובות לא ענייניות לשאלה ששאלנו ולטעון ש-"אנחנו לא חייבים לענות לכם"--אבל ככל שיגיעו יותר אנשים וידרשו לראות את העובדות, "העבודה" שלהם תעשה יותר ויותר לא נעימה, מביכה, וכמובן שגם לא משתלמת. אני חושב שזה מאוד חשוב שנלך לתעד את ההונאה שביורוקרטים מריצים עלינו, או ליתר דיוק את הביורוקרטים שמריצים את ההונאה.
הכלי הכי אפקטיבי שיש לנו זו השיטה הסוקרטית, לשאול שאלות שחושפות את האמת. אנשים שמשקרים צריכים להתבייש, ואנשים שמוציאים כסף בכוח ובשקר מאחרים צריכים במיוחד להתבייש. החברה צריכה לא רק לבייש שקרנים וגנבים אלא גם להרחיק אותם ממנה. כיום רוב הביורוקרטים נהנים מהמצב בו אף אחד לא חושף אותם כרמאים. אני לא מדבר על איזה בכיר ברשות המסים שמעלים "כספי ציבור" ושאר "תפוחים רקובים" שכאלה, אלא באופן כללי--כל הביורוקרטים מקבלים משכורת מתוך כסף שנלקח מאיתנו באלימות ואיומים. כיום הם נהנים מהתפיסה של הציבור כאילו שהם אנשים ישרים שרק עושים את העבודה שלהם, את מה שאומרים להם, הם נהנים מההנחה הנפוצה שאלו רק הפוליטיקאים שבשלטון שאשמים. פה, בפרויקט אין מדינה אנחנו חושפים את העובדה שזה לא ככה. הביורוקרטים כולם הם שותפים להונאה ולאלימות, הם מחפים על השקרים באופן מובהק ומזמינים את האלימות כאשר הם יודעים היטב שאין לה שום הצדק. זו הסיבה שהם תמיד, תמיד, בכל מקום בעולם--מגיבים בצורה לא עניינית, מתחמקים או פשוט במצח נחושה אומרים "אני לא חייב לענות לך". אבל תחשבו על זה לרגע, הם יודעים טוב מאוד שתפסנו אותם. הם יודעים שאנחנו כבר לא מאמינים שהם הבוסים שלנו, המשרתים שלנו או הנציגים שלנו.
