השוטרים ממשטרת התנועה לא היו רוצים שנדבר על זה. היום, משטרת התנועה ותעשיית הדוחות שלה הם הנושא של השיחה, ואני כבר רואה איך שוטרי התנועה מתחילים לא לאהוב את זה. אנחנו לא הולכים לדבר על תאונות דרכים, מה גורם להן או איך למנוע אותן, אלא רק על ההרס והטרור שמשטרת התנועה מכניסה לחיינו.
השוטרים ממשטרת התנועה לא היו רוצים שנדבר על זה. הם בהחלט אוהבים להיות במרכז העניינים, אבל הם היו מעדיפים שנדבר על תאונות דרכים, ובהקשר הזה שנזכיר את משטרת התנועה ונציע רעיונות לדברים שהם צריכים לעשות. במשטרת התנועה לא כל כך אוהבים להיות הנושא של השיחה. הם אוהבים להיות חלק מהשיחה, חלק מרכזי אפילו, אך לא נושא השיחה. היום, משטרת התנועה ותעשיית הדוחות שלה הם הנושא של השיחה, ואני כבר רואה איך אתם שוטרי התנועה, מתחילים לא לאהוב את זה.
הבעיה אתכם, שוטרי התנועה, היא שאתם לא יודעים מי אתם ומה אתם. אתם מתנהגים כמו רובוטים שמופעלים על ידי פקודות, והמעסיקים שלכם לא רוצים שתחשבו האם מה שאתם עושים זה בסדר או לא. המעסיקים שלכם יכולים להחליט מחר שמשנים חוק מסוים, שעד כה "אכפתם" (כפיתם זו המילה בעצם), כפיתם על אנשים זרים לחלוטין, שדדתם אותנו בגלל אותו כלל שקבעו המעסיקים שלכם, ומחר הכלל הזה ("חוק" אתם קוראים לכללים שלכם) הכלל הזה עשוי להשתנות או להתבטל, ואתם תתנהגו כאילו מה שעשיתם אתמול היה לגמרי בסדר, למרות שהיום זה לא בסדר. אין לכם שיקול דעת מוסרי עצמאי, אתם לא מורשים להבחין בין טוב לרע, המעסיקים שלכם מצפים מכם רק למלא פקודות בלי לשאול את עצמכם שאלות. אז עכשיו זו העבודה שלנו, האנשים שאינם שוטרים או מקורביהם, זו העבודה שלנו לשאול את אותן שאלות ולהגיד לכם מה אתם. אתם פרזיטים. אתם פושעים, אתם יצורים שחיים על חשבון כל השאר מבלי להפיק ערך לאיש, אתם שקרנים, אתם פחדנים שמסתתרים מאחורי הקלעים ולא מעזים לחשוב ולהודות בטעויות שלכם, אתם חיות טרף, פרא, שודדים גנבים ובריונים. אנחנו, כל שאר העולם שאיננו שוטרים, אנחנו אלו שנגיד לכם מי אתם. הסיפורים של פעם של משרתי ציבור, כאלו שילד שהלך לאיבוד יכול לסמוך עליהם, כבר לא רלוונטים. אנחנו יכולים לראות מי ומה אתם, ואתם, מנקודת המבט שלכם -- לא יכולים לראות מי ומה הפכתם להיות. אתם השוטרים הפכתם לחסרי מודעות עצמית, אבל זה בסדר גמור, אנחנו נעזור לכם עם זה. אנחנו נגיד לכם מי אתם ומהי המשטרה ובפרט משטרת תנועה, וכל סיפורי התעמולה לא יעזרו לכם הפעם. אני מצטער לבשר לכם את זה, אבל מחלקת התעמולה של המשטרה איננה עוד השחקן היחיד במגרש. אנחנו כאן, אנחנו לא חושבים שאתם נחוצים או עושים עבודה טובה או חשובה או לגיטימית. אנחנו כאן ואנחנו נשארים כאן ורק גדלים. אני חושב שכדאי שתקחו את זה בחשבון במלוא הרצינות. מה אתם אומרים?
משטרת התנועה תמיד הייתה ידועה לשמצה בקרב אנשים בעלי היגיון בריא, הניצול הציני שלהם של הכוח הפוליטי שהופקד בידיהם היה ברור לכל, רק שכיום הם הגיעו לשלב בוא הם מתחילים להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת על מנת לייעל את תעשיית הדוחות שלהם. אם בעבר רובנו ייכלו לספוג את המכות שלהם ולהמשיך בחיים כאילו לא קרה שום דבר נורא, כעת המצב עומד להשתנות, וזה הזמן שלנו לפעול.
אני יודע שיש אנשים שלא "זכו" לקבל דוחות או "זכו" מעט מאוד, אבל ללא ספק אלו שחטפו הרבה, ויש הרבה כאלו, יודעים בדיוק על מה אני מדבר. בקלות כל אחד מאיתנו יכול להפסיד כמחצית מההכנסה הפנויה החודשית שלו, להיקלע לשלילה שתעלה הרבה מעבר, שהיא כמו עונש כלא בארץ לא מפותחת כמו ישראל היכן שאין תחבורה ציבורית יעילה. כל נסיעה כיום הפכה לדבר מפחיד, כל פינה או רמזור או שיח יכולים להיות מחבוא לשוטר תנועה או מצלמה דיגיטלית ניידת. הגזירה הופכת לאחרונה להיות בלתי נסבלת.
אתם בטח שמעתם על הדבר שנקרא "גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה". אין שום סיבה שאדם שנוהג או רוכב באופן זהיר ובטוח, אין שום סיבה שהוא יפחד, ישדד, יפגע בכל דרך כולל לקיחת החירות וחופש התנועה שלו, רק בגלל איזשהו "חוק" שאולי, לפעמים, בנסיבות מסוימות ובמקומות מסוימים בלבד הוא מוצדק. החוק הוא מאוד כללי, ומאפשר למשטרה לכפות אותו בנסיבות ומצבים שבכלל לא עקביים עם המטרה הראשונית של החוק או אפילו מטרת קיומה כביכול של "המדינה". אין שום סיבה שאנחנו נחיה תחת הטרור הזה, תחת חוקים שרירותיים ומטומטמים, תחת אכיפה צינית ומעוותת, תחת רדיפה קניבלית יומיומית מצד שוטרי התנועה הרעבים לכוח חברתי, כסף ותנאים.
אנחנו כאן במטרה להרוס את תעשיית הדוחות של משטרת התנועה. זו התוכנית שלנו, זו המטרה שלנו, זו המשימה שלנו. הדרך שלנו לעשות זאת עוברת בכמה תחנות, והראשונה בהן היא להכיר את האויב שלנו. להבין את מקור הכוח שלו - זה לפרק את מקור הכוח שלו. בעוד שמשטרת התנועה, במטרה לתרץ את תעשיית הדוחות שלה, מנפנפת בפרטים ובסטטיסטיקות המצערות של תאונות הדרכים, אנחנו לומדים את הנתונים - אך עושים זאת במטרה אחת -- כמו פורץ מחשבים שחוקר ולומד מערכת מחשב מסוימת על מנת לחבל בה - אנחנו לומדים את התעמולה של משטרת התנועה על מנת לרוקן ממנה את הרטוריקה הדמגוגית והמופרכת.
אם שודד היה מגיע לבנק, ומתחזה ללקוח שמעוניין לפתוח חשבון, מחכה שיגיע תורו ואז מעביר לפקידה פתק עליו רשום "זה שוד, יש לי אקדח מתחת לחולצה" זה רק היה בלתי שפוי אילו לאחר שהייתה מעבירה לו את הכסף, הייתה מתחילה הפקידה לדון עמו על גובה העמלות והמסלולים השונים שהבנק מציע ללקוחות חדשים. אבל זהו בדיוק המצב עם משטרת התנועה -- בכל פעם שאנחנו נגררים לשיחה על איך למנוע תאונות דרכים, כאשר השיחה נפתחת בנושא של האכיפה הצינית ותעשיית הדוחות.
כל השיח על תאונות הדרכים נועד להסוות את הכוחניות והאלימות המתגברת של הפרזיטים במשטרה, אותם עשרות אלפים של יצורים שחיים על חשבון הכסף שנגנב מאיתנו. הם רוצים כוח, הם רוצים כבוד, הם רוצים משכורות גבוהות יותר, פנסיה מובטחת יותר, ותנאים טובים יותר - והם יעשו שימוש ציני וינפנפו בצער של נפגעי תאונות הדרכים בשביל לקדם את עצמם אל עבר המטרות האלו. בעוד שאלו שמסיבות תמוהות בוחרים להאמין שכל הפעולות של משטרת התנועה מכונוות להילחם בתאונות הדרכים, אנחנו יכולים לראות בעיניים שלנו כיצד כל אחד מאיתנו הוא ניצוד לגיטימי בעיני חיות הטרף שמסתתרות ואורבות לנו בצידי הכביש.
לעיתונות יש גם את החלק שלה באג'נדה. בעוד שעיתון אחד מדווח על עליה חדה של 18% במספר הנפגעים קשה מתאונות דרכים, ניתוח של הנתונים המפורסמים באתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מלמד שהמצב משתפר משנה לשנה באופן עקבי וכמעט לינארי, וניתוח של נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמד על סטיית תקן של מאות אחוזים שכמעט מייתרת את העיסוק בסטטיסטיקה מכל תוחלת. בעוד שזה לא בלתי סביר להניח שיתכן שיש תועלת מסויימת כתוצאה מהפעילות של משטרת התנועה, הנושא שלנו לשיח הציבורי הוא ממש לא מידת התועלת או האלטרנטיבות, אם כי הנזק והטרור שמשטרת התנועה ממוטטת על כתפינו מעת לעת. זה בכלל לא משנה אם בזכות בדיקות האלכוהול ניצלו חייהם של כמה אנשים, שכן טיפשותו של אדם אחד זו לא סיבה צודקת לפגוע בחיי, חירותי ורכושי שלי.
עלינו למוטט או למוסס את התעמולה הצינית של משטרת התנועה. אנחנו שאר העולם. אלו שרוצים לחיות מבלי להיפגע או לפגוע בזולת. אנחנו האנשים הנורמליים פה בסיפור. אנחנו לא רוצים שיהיה כאוס, או סכנות מיותרות בכבישים - כל אלו הן הכפשות בזויות שתומכי תעשיית הדוחות מפיצים על כל מי שאיננו מצדד במפעל הפשע הכחול, מאחר ואנחנו משמידים את התעמולה שלהם מהיסוד. אנחנו פשוט רוצים לחיות מבלי שישדדו אותנו, או יפגעו לנו בחופש התנועה או ההנאה, מבלי האיום במעצר, וזו לא החובה שלנו לגונן על הרצון לחיות מבלי שיפריעו לנו לחיות. אנחנו לא צריכים לתת הסבר איך למנוע תאונות דרכים או לקבל אישורים מאלו שתומכים בתעשיית הדוחות, אלו שמעוניינים לפגוע לנו בכיס ובחופש.
זו לא החובה שלנו לספק פתרון לתאונות הדרכים, שכן, אנחנו לא הגורם להן, ואין שום הצדק מוסרי לפגוע בחירות שלנו בכדי למנוע את אותן תאונות. למעשה, זו בהחלט החובה שרובצת מעל תומכי תעשיית הדוחות להסביר מדוע זה כביכול מוצדק לפגוע בנו, ולנו, אין כל חובה או צורך להסכים עמם. במידה ותומכי תעשיית הדוחות לא מסוגלים להציג הצדק מוסרי לפגיעה בנו, אנחנו נראה את הצידוד שלהם במשטרה כפעולה של צידוד בתוקפנות אלימה -- בדיוק כמו מתי שכל פושע אחר פוגע באדם חף מפשע ואיננו מצליח לספק הצדק למעשים שלו.
השנה למשל יצא חוק חדש שמורה לזרוק כל אדם שיתפס במהירות של 45 קמ"ש מעל המותר בכביש מהיר - לכלא - עד תום ההליכים - אך החוקים השתנו בעבר וישתנו בעתיד, כבישים שבעבר הותר לנסוע בהם 90 היום מותר לנסוע בהם 110 קמ"ש, וכאלו שהותר בהם עד 50 קמ"ש כיום מותרים ל-70 קמ"ש. היום זה מעצר עד תום ההליכים, ומחר זו מכה קלה על גב היד. צביעות מוחלטת. והצביעות לא רק נראית על ציר הזמן של החוקים והאכיפה, אלא שהיא מוכחת היטב בכבישים מסוימים כמו כביש 1 לירושלים וחזרה שבשעות מסוימות מהירות הנסיעה הממוצעת בו גבוהה בהרבה מהמותר, כולם נוסעים הרבה מעל המותר והכל בסדר, ובכל זאת, אנחנו נראה שוטר מסתתר לפעמים עם אקדח לייזר, וזה יקרה דווקא כאשר הכביש יחסית ריק והשוטר יכול לתפוס קורבן בודד ולגרום לו להרגיש כאילו הוא עשה משהו רע ולא בסדר. רע למי? לא בסדר למי? זה חייב להיות רע למישהו, אחרת אין שום היגיון לומר שעשית משהו רע או לא בסדר אם עשית משהו רק עם עצמך.
אנשים מסוימים יינסו להשוות בין אי ציות לפקודת ותקנות התעבורה, לבין עשיית מעשים מטורפים ומסוכנים כמו נסיעה במהירות 280 קמ"ש ברחוב מגורים צר. אותם אנשים כנראה משחקים יותר מידי משחקי מחשב ומבלים זמן מועט מידי במציאות. הם גם מפגינים בוז ותיאוב ביחס לכללי ההיגיון הבסיסי, דבר הנחוץ בעבור הישרדות המין האנושי. אותם אנשים פוגעים ביכולת של המין האנושי לשרוד. הם מציגים דיכוטומיה שגויה, על פיה או שאתה מציית לכל חוק פוליטי מבלי לחשוב בעצמך על כלום, או שאתה חושב שבעצמך ומגיע למסקנות הכי נוראיות שניתן לדמיין.
הרעיון שפקודת ותקנות התעבורה מהווים חוקי תנועה אובייקטיבים שכל הפרה שלהם יוצרת סיכון - הוא רעיון מופרך. החוקים בכל מקום בעולם שונים, בהרבה מדינות זה חוקי ונהוג לפנות ימינה ברמזור אדום, או לפנות שמאלה בעוד לאלו שמולך יש אור ירוק לנסוע ישר (בארץ זה נחשב לעבירה חמורה). המהירויות המותרות בישראל ובעולם שונות, למרות שהתשתית והרכבים זהים. למעשה הרכבים הם אלו ששונים בין נהג לנהג והדרישה לשיוויון בחוקים מטופשת. הדרישה שכולם יהיו חייבים לנסוע באותה המהירות, אנשים מסוימים חושבים שזו הגישה הנכונה, אבל אפילו בארץ ישנם רכבים להם מותרים כללים שונים כמו משאיות שונות שאסור לסוע בהן מהר מ-70, טוסטוסים שאסור להם לעלות לכביש מהיר וכו'.
מי שלא מסוגל להבחין בכך שלא הרצון למנוע תאונות הוא שמנחה את המשטרה, אלא תאוות בצע, לרוב לא יבין גם אם נציג בפניו עובדות ותיאוריות מוכחות. את המלחמה הזו ננצח גם בלי לקבל את ההסכמה מאותם אוהבי משטרה שמאמינים או רק אומרים שהם מאמינים שפעולות המשטרה מוצדקות.
בסופו של דבר, המאבק שלנו יביא לסיום "המלחמה בנהגים" (כך אני מעדיף לקרוא למלחמה בתאונות הדרכים), ואותם פושעים שהשתתפו בה ישלמו מחיר כבד מאוד. כמו כל פושע. החברה דורשת מכל פושע לפצות את הקורבן שלו, ושוטרים הם לא משהו מיוחד. הם רק אנשים רגילים, שמבצעים מעשים פסולים ואסורים. הנסיעה בכביש תחזור להיות דבר מהנה ולא מפחיד. בילוי, טיול או נסיעה לעבודה לא תכלול חשש לשלילת חופש התנועה או אובדן סכום נכבד של כסף. המפתח לגישה שלנו הוא העקרון של חיה ותן לחיות. אנשים שלא פוגעים או מסכנים את החיים של אחרים, לא צריכים לחשוש שיפגעו בהם רק בגלל חוקים מטופשים ואכיפה צינית ומעוותות.
השוטרים ממשטרת התנועה לא היו רוצים שנדבר על זה. הם בהחלט אוהבים להיות במרכז העניינים, אבל הם היו מעדיפים שנדבר על תאונות דרכים, ובהקשר הזה שנזכיר את משטרת התנועה ונציע רעיונות לדברים שהם צריכים לעשות. במשטרת התנועה לא כל כך אוהבים להיות הנושא של השיחה. הם אוהבים להיות חלק מהשיחה, חלק מרכזי אפילו, אך לא נושא השיחה. היום, משטרת התנועה ותעשיית הדוחות שלה הם הנושא של השיחה, ואני כבר רואה איך אתם שוטרי התנועה, מתחילים לא לאהוב את זה.
הבעיה אתכם, שוטרי התנועה, היא שאתם לא יודעים מי אתם ומה אתם. אתם מתנהגים כמו רובוטים שמופעלים על ידי פקודות, והמעסיקים שלכם לא רוצים שתחשבו האם מה שאתם עושים זה בסדר או לא. המעסיקים שלכם יכולים להחליט מחר שמשנים חוק מסוים, שעד כה "אכפתם" (כפיתם זו המילה בעצם), כפיתם על אנשים זרים לחלוטין, שדדתם אותנו בגלל אותו כלל שקבעו המעסיקים שלכם, ומחר הכלל הזה ("חוק" אתם קוראים לכללים שלכם) הכלל הזה עשוי להשתנות או להתבטל, ואתם תתנהגו כאילו מה שעשיתם אתמול היה לגמרי בסדר, למרות שהיום זה לא בסדר. אין לכם שיקול דעת מוסרי עצמאי, אתם לא מורשים להבחין בין טוב לרע, המעסיקים שלכם מצפים מכם רק למלא פקודות בלי לשאול את עצמכם שאלות. אז עכשיו זו העבודה שלנו, האנשים שאינם שוטרים או מקורביהם, זו העבודה שלנו לשאול את אותן שאלות ולהגיד לכם מה אתם. אתם פרזיטים. אתם פושעים, אתם יצורים שחיים על חשבון כל השאר מבלי להפיק ערך לאיש, אתם שקרנים, אתם פחדנים שמסתתרים מאחורי הקלעים ולא מעזים לחשוב ולהודות בטעויות שלכם, אתם חיות טרף, פרא, שודדים גנבים ובריונים. אנחנו, כל שאר העולם שאיננו שוטרים, אנחנו אלו שנגיד לכם מי אתם. הסיפורים של פעם של משרתי ציבור, כאלו שילד שהלך לאיבוד יכול לסמוך עליהם, כבר לא רלוונטים. אנחנו יכולים לראות מי ומה אתם, ואתם, מנקודת המבט שלכם -- לא יכולים לראות מי ומה הפכתם להיות. אתם השוטרים הפכתם לחסרי מודעות עצמית, אבל זה בסדר גמור, אנחנו נעזור לכם עם זה. אנחנו נגיד לכם מי אתם ומהי המשטרה ובפרט משטרת תנועה, וכל סיפורי התעמולה לא יעזרו לכם הפעם. אני מצטער לבשר לכם את זה, אבל מחלקת התעמולה של המשטרה איננה עוד השחקן היחיד במגרש. אנחנו כאן, אנחנו לא חושבים שאתם נחוצים או עושים עבודה טובה או חשובה או לגיטימית. אנחנו כאן ואנחנו נשארים כאן ורק גדלים. אני חושב שכדאי שתקחו את זה בחשבון במלוא הרצינות. מה אתם אומרים?
משטרת התנועה תמיד הייתה ידועה לשמצה בקרב אנשים בעלי היגיון בריא, הניצול הציני שלהם של הכוח הפוליטי שהופקד בידיהם היה ברור לכל, רק שכיום הם הגיעו לשלב בוא הם מתחילים להשתמש בטכנולוגיה מתקדמת על מנת לייעל את תעשיית הדוחות שלהם. אם בעבר רובנו ייכלו לספוג את המכות שלהם ולהמשיך בחיים כאילו לא קרה שום דבר נורא, כעת המצב עומד להשתנות, וזה הזמן שלנו לפעול.
אני יודע שיש אנשים שלא "זכו" לקבל דוחות או "זכו" מעט מאוד, אבל ללא ספק אלו שחטפו הרבה, ויש הרבה כאלו, יודעים בדיוק על מה אני מדבר. בקלות כל אחד מאיתנו יכול להפסיד כמחצית מההכנסה הפנויה החודשית שלו, להיקלע לשלילה שתעלה הרבה מעבר, שהיא כמו עונש כלא בארץ לא מפותחת כמו ישראל היכן שאין תחבורה ציבורית יעילה. כל נסיעה כיום הפכה לדבר מפחיד, כל פינה או רמזור או שיח יכולים להיות מחבוא לשוטר תנועה או מצלמה דיגיטלית ניידת. הגזירה הופכת לאחרונה להיות בלתי נסבלת.
אתם בטח שמעתם על הדבר שנקרא "גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה". אין שום סיבה שאדם שנוהג או רוכב באופן זהיר ובטוח, אין שום סיבה שהוא יפחד, ישדד, יפגע בכל דרך כולל לקיחת החירות וחופש התנועה שלו, רק בגלל איזשהו "חוק" שאולי, לפעמים, בנסיבות מסוימות ובמקומות מסוימים בלבד הוא מוצדק. החוק הוא מאוד כללי, ומאפשר למשטרה לכפות אותו בנסיבות ומצבים שבכלל לא עקביים עם המטרה הראשונית של החוק או אפילו מטרת קיומה כביכול של "המדינה". אין שום סיבה שאנחנו נחיה תחת הטרור הזה, תחת חוקים שרירותיים ומטומטמים, תחת אכיפה צינית ומעוותת, תחת רדיפה קניבלית יומיומית מצד שוטרי התנועה הרעבים לכוח חברתי, כסף ותנאים.
אנחנו כאן במטרה להרוס את תעשיית הדוחות של משטרת התנועה. זו התוכנית שלנו, זו המטרה שלנו, זו המשימה שלנו. הדרך שלנו לעשות זאת עוברת בכמה תחנות, והראשונה בהן היא להכיר את האויב שלנו. להבין את מקור הכוח שלו - זה לפרק את מקור הכוח שלו. בעוד שמשטרת התנועה, במטרה לתרץ את תעשיית הדוחות שלה, מנפנפת בפרטים ובסטטיסטיקות המצערות של תאונות הדרכים, אנחנו לומדים את הנתונים - אך עושים זאת במטרה אחת -- כמו פורץ מחשבים שחוקר ולומד מערכת מחשב מסוימת על מנת לחבל בה - אנחנו לומדים את התעמולה של משטרת התנועה על מנת לרוקן ממנה את הרטוריקה הדמגוגית והמופרכת.
אם שודד היה מגיע לבנק, ומתחזה ללקוח שמעוניין לפתוח חשבון, מחכה שיגיע תורו ואז מעביר לפקידה פתק עליו רשום "זה שוד, יש לי אקדח מתחת לחולצה" זה רק היה בלתי שפוי אילו לאחר שהייתה מעבירה לו את הכסף, הייתה מתחילה הפקידה לדון עמו על גובה העמלות והמסלולים השונים שהבנק מציע ללקוחות חדשים. אבל זהו בדיוק המצב עם משטרת התנועה -- בכל פעם שאנחנו נגררים לשיחה על איך למנוע תאונות דרכים, כאשר השיחה נפתחת בנושא של האכיפה הצינית ותעשיית הדוחות.
כל השיח על תאונות הדרכים נועד להסוות את הכוחניות והאלימות המתגברת של הפרזיטים במשטרה, אותם עשרות אלפים של יצורים שחיים על חשבון הכסף שנגנב מאיתנו. הם רוצים כוח, הם רוצים כבוד, הם רוצים משכורות גבוהות יותר, פנסיה מובטחת יותר, ותנאים טובים יותר - והם יעשו שימוש ציני וינפנפו בצער של נפגעי תאונות הדרכים בשביל לקדם את עצמם אל עבר המטרות האלו. בעוד שאלו שמסיבות תמוהות בוחרים להאמין שכל הפעולות של משטרת התנועה מכונוות להילחם בתאונות הדרכים, אנחנו יכולים לראות בעיניים שלנו כיצד כל אחד מאיתנו הוא ניצוד לגיטימי בעיני חיות הטרף שמסתתרות ואורבות לנו בצידי הכביש.
לעיתונות יש גם את החלק שלה באג'נדה. בעוד שעיתון אחד מדווח על עליה חדה של 18% במספר הנפגעים קשה מתאונות דרכים, ניתוח של הנתונים המפורסמים באתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מלמד שהמצב משתפר משנה לשנה באופן עקבי וכמעט לינארי, וניתוח של נתוני הלישכה המרכזית לסטטיסטיקה מלמד על סטיית תקן של מאות אחוזים שכמעט מייתרת את העיסוק בסטטיסטיקה מכל תוחלת. בעוד שזה לא בלתי סביר להניח שיתכן שיש תועלת מסויימת כתוצאה מהפעילות של משטרת התנועה, הנושא שלנו לשיח הציבורי הוא ממש לא מידת התועלת או האלטרנטיבות, אם כי הנזק והטרור שמשטרת התנועה ממוטטת על כתפינו מעת לעת. זה בכלל לא משנה אם בזכות בדיקות האלכוהול ניצלו חייהם של כמה אנשים, שכן טיפשותו של אדם אחד זו לא סיבה צודקת לפגוע בחיי, חירותי ורכושי שלי.
עלינו למוטט או למוסס את התעמולה הצינית של משטרת התנועה. אנחנו שאר העולם. אלו שרוצים לחיות מבלי להיפגע או לפגוע בזולת. אנחנו האנשים הנורמליים פה בסיפור. אנחנו לא רוצים שיהיה כאוס, או סכנות מיותרות בכבישים - כל אלו הן הכפשות בזויות שתומכי תעשיית הדוחות מפיצים על כל מי שאיננו מצדד במפעל הפשע הכחול, מאחר ואנחנו משמידים את התעמולה שלהם מהיסוד. אנחנו פשוט רוצים לחיות מבלי שישדדו אותנו, או יפגעו לנו בחופש התנועה או ההנאה, מבלי האיום במעצר, וזו לא החובה שלנו לגונן על הרצון לחיות מבלי שיפריעו לנו לחיות. אנחנו לא צריכים לתת הסבר איך למנוע תאונות דרכים או לקבל אישורים מאלו שתומכים בתעשיית הדוחות, אלו שמעוניינים לפגוע לנו בכיס ובחופש.
זו לא החובה שלנו לספק פתרון לתאונות הדרכים, שכן, אנחנו לא הגורם להן, ואין שום הצדק מוסרי לפגוע בחירות שלנו בכדי למנוע את אותן תאונות. למעשה, זו בהחלט החובה שרובצת מעל תומכי תעשיית הדוחות להסביר מדוע זה כביכול מוצדק לפגוע בנו, ולנו, אין כל חובה או צורך להסכים עמם. במידה ותומכי תעשיית הדוחות לא מסוגלים להציג הצדק מוסרי לפגיעה בנו, אנחנו נראה את הצידוד שלהם במשטרה כפעולה של צידוד בתוקפנות אלימה -- בדיוק כמו מתי שכל פושע אחר פוגע באדם חף מפשע ואיננו מצליח לספק הצדק למעשים שלו.
השנה למשל יצא חוק חדש שמורה לזרוק כל אדם שיתפס במהירות של 45 קמ"ש מעל המותר בכביש מהיר - לכלא - עד תום ההליכים - אך החוקים השתנו בעבר וישתנו בעתיד, כבישים שבעבר הותר לנסוע בהם 90 היום מותר לנסוע בהם 110 קמ"ש, וכאלו שהותר בהם עד 50 קמ"ש כיום מותרים ל-70 קמ"ש. היום זה מעצר עד תום ההליכים, ומחר זו מכה קלה על גב היד. צביעות מוחלטת. והצביעות לא רק נראית על ציר הזמן של החוקים והאכיפה, אלא שהיא מוכחת היטב בכבישים מסוימים כמו כביש 1 לירושלים וחזרה שבשעות מסוימות מהירות הנסיעה הממוצעת בו גבוהה בהרבה מהמותר, כולם נוסעים הרבה מעל המותר והכל בסדר, ובכל זאת, אנחנו נראה שוטר מסתתר לפעמים עם אקדח לייזר, וזה יקרה דווקא כאשר הכביש יחסית ריק והשוטר יכול לתפוס קורבן בודד ולגרום לו להרגיש כאילו הוא עשה משהו רע ולא בסדר. רע למי? לא בסדר למי? זה חייב להיות רע למישהו, אחרת אין שום היגיון לומר שעשית משהו רע או לא בסדר אם עשית משהו רק עם עצמך.
אנשים מסוימים יינסו להשוות בין אי ציות לפקודת ותקנות התעבורה, לבין עשיית מעשים מטורפים ומסוכנים כמו נסיעה במהירות 280 קמ"ש ברחוב מגורים צר. אותם אנשים כנראה משחקים יותר מידי משחקי מחשב ומבלים זמן מועט מידי במציאות. הם גם מפגינים בוז ותיאוב ביחס לכללי ההיגיון הבסיסי, דבר הנחוץ בעבור הישרדות המין האנושי. אותם אנשים פוגעים ביכולת של המין האנושי לשרוד. הם מציגים דיכוטומיה שגויה, על פיה או שאתה מציית לכל חוק פוליטי מבלי לחשוב בעצמך על כלום, או שאתה חושב שבעצמך ומגיע למסקנות הכי נוראיות שניתן לדמיין.
הרעיון שפקודת ותקנות התעבורה מהווים חוקי תנועה אובייקטיבים שכל הפרה שלהם יוצרת סיכון - הוא רעיון מופרך. החוקים בכל מקום בעולם שונים, בהרבה מדינות זה חוקי ונהוג לפנות ימינה ברמזור אדום, או לפנות שמאלה בעוד לאלו שמולך יש אור ירוק לנסוע ישר (בארץ זה נחשב לעבירה חמורה). המהירויות המותרות בישראל ובעולם שונות, למרות שהתשתית והרכבים זהים. למעשה הרכבים הם אלו ששונים בין נהג לנהג והדרישה לשיוויון בחוקים מטופשת. הדרישה שכולם יהיו חייבים לנסוע באותה המהירות, אנשים מסוימים חושבים שזו הגישה הנכונה, אבל אפילו בארץ ישנם רכבים להם מותרים כללים שונים כמו משאיות שונות שאסור לסוע בהן מהר מ-70, טוסטוסים שאסור להם לעלות לכביש מהיר וכו'.
מי שלא מסוגל להבחין בכך שלא הרצון למנוע תאונות הוא שמנחה את המשטרה, אלא תאוות בצע, לרוב לא יבין גם אם נציג בפניו עובדות ותיאוריות מוכחות. את המלחמה הזו ננצח גם בלי לקבל את ההסכמה מאותם אוהבי משטרה שמאמינים או רק אומרים שהם מאמינים שפעולות המשטרה מוצדקות.
בסופו של דבר, המאבק שלנו יביא לסיום "המלחמה בנהגים" (כך אני מעדיף לקרוא למלחמה בתאונות הדרכים), ואותם פושעים שהשתתפו בה ישלמו מחיר כבד מאוד. כמו כל פושע. החברה דורשת מכל פושע לפצות את הקורבן שלו, ושוטרים הם לא משהו מיוחד. הם רק אנשים רגילים, שמבצעים מעשים פסולים ואסורים. הנסיעה בכביש תחזור להיות דבר מהנה ולא מפחיד. בילוי, טיול או נסיעה לעבודה לא תכלול חשש לשלילת חופש התנועה או אובדן סכום נכבד של כסף. המפתח לגישה שלנו הוא העקרון של חיה ותן לחיות. אנשים שלא פוגעים או מסכנים את החיים של אחרים, לא צריכים לחשוש שיפגעו בהם רק בגלל חוקים מטופשים ואכיפה צינית ומעוותות.
