הבוקר הזדמן לי להאזין לתוכנית "מחשבות בעמ" בגל"צ, ומאחר ואני רק מאזין מזדמן לא היה לי מושג מי הם השניים מהמנחים ששוחחו שם. בדקות בהן האזנתי נושא השיחה היה תנאי השירות בצה"ל, ומהרגע שהתחברתי לתחנה הם שוחחו על טבעונים בצה"ל, כאשר אחד מהם התלונן שטבעונים הם קטנוניים (הוא לא אמר את המילה קטנוניים אך זה הפירוש שלי לעמדתו ולטון דבריו) לדרוש נעליים לא מעור של חיה, וגם ארוחות שיגידו תודה, כי אחרי הכל מה הבעיה פשוט לתרום 3 שנים ואז לחיות איך שבא לך. כי אי אפשר שצה"ל יספק תנאים שמתאימים לאורך חייו של כל מיעוט. המנחה השני נקט עמדה מנגד, תועלתנית לשם הויכוח אולי, והסביר שצה"ל כבר היום מאבד מכוח האדם האיכותי, ואם צה"ל יתעלם מהתנאים שטבעונים למשל דורשים, ימשיך לאבד עוד.
בנקודה הזו כבר איבדתי עניין בשיחה. הדבר הראשון שצרם לי היה השימוש במילה "לתרום". אני לא יכול לדמיין מה היה קורה אילו מתרימי האגודה למלחמה בסרטן או אלו של תנו לחיות לחיות או אולי אפילו עמותת בצלם, רופאים למען זכויות אדם ועדאלה היו יוצאים למבצעי התרמה שכללו כפיה תחת איומי אקדח בנוסח "שלם בכספך, או שתשלם בחירות או בחיים שלך, אבל אתה תשלם לנו". זה הזוי רק לחשוב שמישהו יגיד "תרמתי את הארנק שלי היום להומלס באלנבי. הוא איים עלי עם אקדח ואמר את הארנק או את החיים, אבל רציתי לתת לו את הארנק גם ככה." אף אחד לא "תורם" לצה"ל משנותיו, לא יותר מאשר אישה באפגניסטן בוחרת להתחתן מרצון, למרות שאילו לא הייתה רוצה הנישואין היו נכפים עליה. אנשים הולכים לצבא בגלל הכפייה. בגלל שזה או צבא או כלא, וכלא או מוות.
אבל גם הנקודה הצורמת הזו לא הייתה זו שהרתיחה אותי באמת. זה גם לא היה העמדה התועלתנית של המנחה שהיה בעד תנאים נוחים לטבעונים ומיעוטים שונים, רק כי ככה אפשר להשיג יותר תועלת לצבא, ולא בגלל המוסר שזה פשוט דפוק, נפשע ומרושע לתקוף אנשים באלימות ולכפות עליהם להפוך למשרתים של הדעות שלך. מה שהרתיח אותי אבל גם שימח אותי זו העמדה המטופשת והמרושעת של זה שחשב שהוא יכול להשיג כוח אדם איכותי בכפייה. זה הרגיז אותי כי זה פשוט מרושע, אבל זה שימח אותי בגלל שניסיון החיים שלי הראה לי שאין שום פאקינג סיכוי שזה יקרה. זירו. נאדה. תראו, אני מתכנת במקצועי, ודי טוב במה שאני עושה. כבר בזמן הצבא ידעתי לתכנת, אבל התפקיד שלי בצבא היה מזכירה (רק עם שם יפה יותר: מש"ק). אני לא מצליח אפילו לדמיין את השוטרים הצבאיים הפחדנים מצליחים לכפות עלי לתכנת ועוד לתת את המקסימום שלי כאשר האקדח שלהם מכוון לגב שלי, והאזיקים שלהם על הרגליים שלי.
הנסיבות הביאו לכך שבצבא הציעו לי לעבור ליחידת מחשבים, ולכשזה לא קרה הציעו לי אף תוספת של 2,000 ש"ח למשכורת, אבל גם זה לא עזר להם. אני פשוט לא רציתי להמשיך להיות שם והייתי נחוש לצאת. המחשבה שאיזה פאשיסט ישראלתוז יצליח להפיק ממני משהו שקרוב אפילו למקסימום, מעוררת בי רק גיכוח. לא אפילו חצי או רבע או שמינית מהמקסימום. המקסימום שהצבא היה יכול לסחוט ממני זה פעולות אטומיות ובנאליות שכיום אפילו שואב אבק יכול לבצע די טוב. ונניח והיו כופים עלי לשרת ביחידה קרבית… אין שום סיכוי שהיו מקבלים חייל שרץ ומתאמץ, כי אין שום דרך מעשית לכפות על אדם להתאמץ באמת, ואילו ברגע האמת האויב היה יורה עלי למשל, בעוד אני חייל בכפייה, הייתי בורח ולא מסכן את חיי למען החוטפים שלי.
אני טיפוס מציאותי ואני לא אוהב להתנצח מול טיעוני איש קש, אפילו לא היפוטתיים. אחת הסיבות שאני תופס מעצמי פילוסוף טוב זה שאני יודע לשחק את פרקליט השטן די טוב, ופה אני אביא את הנקודה הבאה. במלחמת העולם השניה, הצבא הרוסי גבר על הנאצים בעזרת חיילים שלא סתם גויסו בכפייה כמו בישראל, היכן שרוב החיילים מרגישים בשוגג חובה מוסרית וחברתית לשרת, בגלל שטיפת מוח, אלא ששם אשכרה שלחו פלוגת סער שמאחוריה עמדה פלוגה שקיבלה הוראות לירות בכל חייל שעושה פרסה ומנסה לברוח מהחזית. והם הצליחו להביס את הנאצים. אז כן, גיוס בכפייה בהחלט אפשרי במידה מסוימת של תועלת ומעשיות. אבל אם זה המודל החשוך והטוטליטרי שהמדינאים בישראל רוצים ללכת עליו, אז בבקשה, רק שיזכרו לוותר על כל שמץ של כבוד וגאווה באיכות ובמורל של צה"ל בשעה שהם מכוונים את הרובה לגב של ישראלים אחרים.
בנקודה הזו כבר איבדתי עניין בשיחה. הדבר הראשון שצרם לי היה השימוש במילה "לתרום". אני לא יכול לדמיין מה היה קורה אילו מתרימי האגודה למלחמה בסרטן או אלו של תנו לחיות לחיות או אולי אפילו עמותת בצלם, רופאים למען זכויות אדם ועדאלה היו יוצאים למבצעי התרמה שכללו כפיה תחת איומי אקדח בנוסח "שלם בכספך, או שתשלם בחירות או בחיים שלך, אבל אתה תשלם לנו". זה הזוי רק לחשוב שמישהו יגיד "תרמתי את הארנק שלי היום להומלס באלנבי. הוא איים עלי עם אקדח ואמר את הארנק או את החיים, אבל רציתי לתת לו את הארנק גם ככה." אף אחד לא "תורם" לצה"ל משנותיו, לא יותר מאשר אישה באפגניסטן בוחרת להתחתן מרצון, למרות שאילו לא הייתה רוצה הנישואין היו נכפים עליה. אנשים הולכים לצבא בגלל הכפייה. בגלל שזה או צבא או כלא, וכלא או מוות.
אבל גם הנקודה הצורמת הזו לא הייתה זו שהרתיחה אותי באמת. זה גם לא היה העמדה התועלתנית של המנחה שהיה בעד תנאים נוחים לטבעונים ומיעוטים שונים, רק כי ככה אפשר להשיג יותר תועלת לצבא, ולא בגלל המוסר שזה פשוט דפוק, נפשע ומרושע לתקוף אנשים באלימות ולכפות עליהם להפוך למשרתים של הדעות שלך. מה שהרתיח אותי אבל גם שימח אותי זו העמדה המטופשת והמרושעת של זה שחשב שהוא יכול להשיג כוח אדם איכותי בכפייה. זה הרגיז אותי כי זה פשוט מרושע, אבל זה שימח אותי בגלל שניסיון החיים שלי הראה לי שאין שום פאקינג סיכוי שזה יקרה. זירו. נאדה. תראו, אני מתכנת במקצועי, ודי טוב במה שאני עושה. כבר בזמן הצבא ידעתי לתכנת, אבל התפקיד שלי בצבא היה מזכירה (רק עם שם יפה יותר: מש"ק). אני לא מצליח אפילו לדמיין את השוטרים הצבאיים הפחדנים מצליחים לכפות עלי לתכנת ועוד לתת את המקסימום שלי כאשר האקדח שלהם מכוון לגב שלי, והאזיקים שלהם על הרגליים שלי.
הנסיבות הביאו לכך שבצבא הציעו לי לעבור ליחידת מחשבים, ולכשזה לא קרה הציעו לי אף תוספת של 2,000 ש"ח למשכורת, אבל גם זה לא עזר להם. אני פשוט לא רציתי להמשיך להיות שם והייתי נחוש לצאת. המחשבה שאיזה פאשיסט ישראלתוז יצליח להפיק ממני משהו שקרוב אפילו למקסימום, מעוררת בי רק גיכוח. לא אפילו חצי או רבע או שמינית מהמקסימום. המקסימום שהצבא היה יכול לסחוט ממני זה פעולות אטומיות ובנאליות שכיום אפילו שואב אבק יכול לבצע די טוב. ונניח והיו כופים עלי לשרת ביחידה קרבית… אין שום סיכוי שהיו מקבלים חייל שרץ ומתאמץ, כי אין שום דרך מעשית לכפות על אדם להתאמץ באמת, ואילו ברגע האמת האויב היה יורה עלי למשל, בעוד אני חייל בכפייה, הייתי בורח ולא מסכן את חיי למען החוטפים שלי.
אני טיפוס מציאותי ואני לא אוהב להתנצח מול טיעוני איש קש, אפילו לא היפוטתיים. אחת הסיבות שאני תופס מעצמי פילוסוף טוב זה שאני יודע לשחק את פרקליט השטן די טוב, ופה אני אביא את הנקודה הבאה. במלחמת העולם השניה, הצבא הרוסי גבר על הנאצים בעזרת חיילים שלא סתם גויסו בכפייה כמו בישראל, היכן שרוב החיילים מרגישים בשוגג חובה מוסרית וחברתית לשרת, בגלל שטיפת מוח, אלא ששם אשכרה שלחו פלוגת סער שמאחוריה עמדה פלוגה שקיבלה הוראות לירות בכל חייל שעושה פרסה ומנסה לברוח מהחזית. והם הצליחו להביס את הנאצים. אז כן, גיוס בכפייה בהחלט אפשרי במידה מסוימת של תועלת ומעשיות. אבל אם זה המודל החשוך והטוטליטרי שהמדינאים בישראל רוצים ללכת עליו, אז בבקשה, רק שיזכרו לוותר על כל שמץ של כבוד וגאווה באיכות ובמורל של צה"ל בשעה שהם מכוונים את הרובה לגב של ישראלים אחרים.
